כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום ראשון, ספטמבר 30, 2018

גבריאל הרמן - במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .

גם את זו לא הכרתי , אבא שלי ואחותי .
 צילום שנראה לי כמו משיר ילדות של פעם במוסף ספרות על אבות. 
אבא שלי היה עולם ומלואו, בורכנו. 
אילו בחרתי מילה אחת שתתאר אותו הייתי בוחר באהבה. 
במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .אותה העביר מסוכת שלומו לכל מי שפגש .
מתבונן ומרגיש איך אני מפעיל את החיווט הזה שירשנו, הזמין תמיד של מעגל השקט והאהבה.
משישים ושבע שנות חייו חוויתי אין סוף אבהות .
הוא חסר כבר הרבה שנים, כל כך הרבה נשאר להשלים, לספר לו . ואולי הוא יודע . 
אבא שלי ידע כל כך הרבה. 
הייתה בו נדיבות רוח ,כולם עלו אליו לרגל לשמוע את חכמת הלב שלו , 
אני מתיידד עם אבא בגיל שלא הכרתי ,בורא רגעים חדשים בחיי .
ואחותי היקרה ,מאמין שהיא שמחה כל כך לפגוש את האיש שהכי אהבה בעולם . 
הריקנות הזו סביבם בתצלום הופכת אותו עוד יותר לעל זמני.





Rochale Yacar מרגש להכיר אדם זר דרך מילות בנו. תמונה נפלאה
בירושלים  בזמן המצור  1947 


יהודית קונפורטי אתה מתאר כל כך יפה ומדויק את אבא.
וכן, זה האיש שהכי אהבתי, והוא מאד חסר כבר המון שנים.

אם ובתה / תמונות חיים שלא הכרתי.

יש רגעים שמתגלות תמונות חיים שלא הכרתי , 
זה התרחש אתמול אצל אחותי ,בסוף ארוחת הערב של הסופ"ש החגיגי הזה שנמשך כבר שבועות 
הופיע אלבום ישן מתפרק ,חומר ואנרגיה אצורה שעוד רגע תתכלה. התחלתי לדפדף ,לפרק בזהירות .
חוויתי שאין סוף לחדש ,גם מהעבר . 
השבוע בלימוד בחבורתנו "בבלי ירושלמי" ציטט אוגי את הרב מקוצ'ק שנשאל "איפה נמצא אלהים ?" 
והשיב "איפה שנותנים לו להכנס" .
נפעמתי ,.איפה שאתה פותח, מתמסר לרגע ,היקום מביא לך חוויה לא מוכרת 
זה להסכים להיות מופתע מהכל ,לא לדעת, הפוך מידע ושליטה.
היו לזה הרבה מופעים השבוע , והנה עכשיו עוד אחד, אחר בטיבו צבעו ובריחו. 
הנה אמא שלי היפיפה ואחותי יהודית היקרה שכל כך דומה לה צולמו כנראה סמוך או לפני לידתי ,
 מתבוננות אלי מעולם של פעם , מספרות כל כך הרבה מעבר לרגע עצמו .
אפרת רבינסקי לוי אמא לורה יפיפיה! היתה מרשימה תמיד! זוכרת שציירתי אצלה בבית בתור ילדה.. ויהודית ממש דומה לה 💛


Tirza Peled מלכה יקרה, האשה היפה הזו קרובת משפחתי ואני זוכרת את יופיה המיוחד. שמחה שהבחנת בכך...




Dorit Ginzburg התמונה מקסימה והסיפור שלה מרגש ומפעים ! תודה על השיתוף נינו ויהודיתקה ❤️😊




יום חמישי, ספטמבר 27, 2018

שוקי קוק: " הדמויות עצמן מייצגות אנשים במסעי "



צילמתי אותו ברחוב , חורף 2015 , הייתי בדרכי לשוקי קוק להדפיס עבודות לתערוכת ניו יורק . 
דרך יפו ,בואכה רוחמה ,ראיתי אותו שם פעמים רבות , יושב על המדרכה ,עסוק כל כולו ביצירה. 
הפעם ניגשתי מחכה לרגע שאוכל לשוחח איתו ,",שמי מתי" .. " "מה אתה רוצה" שאל
 לצלם אותך כאן מגלף יוצר , צורב פני הפסלים בשמש . 
מתי הרים ראשו מזכוכית המגדלת אותה מיקד על פני הבובה ריח של עץ שרוף באוויר ,
פניו צרובות גם כן, הוא מביט בי בעיניים סגורות , 
"הרבה מצלמים אותי כאן באים מכל הכיוונים , לא שואלים ,מצלמים. אמר וחזר לגילוף . שחררתי . 
 לא הרגיש לי בנוח , נדמה היה לי שנפרדתי ממנו , 
בימים הבאים שעה שחלפתי שם עלה הפיתוי לצלם . 
בד"כ אינני מצלם דיירי רחוב, הפעם עלה בי רצון , משהו בי ביקש לספר על האמן שבו. 
שלא כדרכי בחרתי לצלם מרחוק , תמונה שתאפשר לי לספר עליו חשבתי על ההרצאות שאנו מעבירים , 
על האיש שהרחוב הוא הסטודיו שלו והשמש משמשת לו כלי עבודה מדהים . 
למיטב זכרוני לא פרסמתי צילום זה עד כה . 

2018 קיץ שוקי קוק מספר לי על תערוכה חדשה שהוא אוצר –יוצר /יוצר –אוצר. 
ההתרגשות אוחזת בו כמו בפעם שיצר את "יומן מסע" סיפור חייו הכל כך מורכבים , 
הפעם זה בעוצמות שלא הכרתי. 
הדיבור אצלו נע מהאינטלקט לרגש "אני קונה ממתי את פסלי העץ שהוא מגלף כבר תקופה ארוכה ,
" הוא מביט בי וממשיך ישר להארד קור . "אתה יודע שחוויתי אובדן רכוש וילדים בעת גירושיי ". 
הכאב הטעון הזה חוזר ונוכח מידי פעם ביום יום שלו ,
הוא עושה דרך לשחרר, נדמה לי שהתערוכה הזו היא מפתח גדול עבורו .
דרך שוקי נחשפתי למורכבות חיים שלא דמיינתי , פעמים היה חוזר ואומר לי "אתה איבדת בן , שאיננו " .
 "גם אני . רק שבני חי ." ..זה כל כך חריף אצלו , 
העצב האכזבה חווית איבוד אמון בסיסי שמלווה בחוויית אבוד המשפחה הגרעינית שלו . 
זה סיפור שחוזר ועולה קשה להכלה ... עכשיו בתערוכה הזו עלו וצפו סצנות מחייו ,
ככה הוא מספר  " צפו סיפורים והדמויות עצמן מייצגות אנשים במסעי ."
 לא מזמן חזר מחופשה באיתקה . הכל אצלו מחובר למסע , לא תמיד ישנה בו הערות החדה הזו שמתגלית עכשיו 
" זה בכלל התחיל כסוג של מחווה למתי . ותראה מה נחשף , מדהים כיום לראות מה הניע אותי ". 
התערוכה בסטודיו שלו כבר עומדת מוכנה למבקריה ,לכו לראות זו חוויה אחרת. 
על חלון הראווה בקיר האמן שבחוץ צילומי מפגש של שוקי ומתי שתיעד בועז פסטרנק 
 איש יקר שמלווה את עשייתו של שוקי מקרוב בכלל ובפרט בתערוכה זו . 

רשמו לפניכם את ה-18 לאוקטובר, בשמונה בערב. רחוב רוחמה 11 שכונת נגה תל אביב .





שוקי קוק: "מדהים כיום לראות מה הניע אותי ".


יום שלישי, ספטמבר 18, 2018

מקווה שלמדנו עד כמה מסוכן להשען על קונספציה


הקונספציה  ב1973 היה שלא תהיה מלחמה, שזו סבירות נמוכה , הקונספציה היתה  כל כך בהירה
שהמידע המדהים שהיה למודיעין שלנו , על אודות היום והשעה שתפרוץ המלחמה

 לא הצליח לערער את הקונספציה הזו .

אז כן נכון שזה מורכב ,כל כך הרבה נתונים צריכים היו להילקח בחשבון. 

למשל האם המידע שנתקבל ממקור בכיר מצרי אמין?
והיו תצפיות חיילנו בתעלת סואץ מול קווי המצרים שאמרו חזור ואמור זה נראה כמו לקראת מלחמה ,
 ואפשר היה להתחזק מול הידיעה שהנה מלחמה בפתח .
ושוב קשה לשפוט כי המורכבות גם כאן ,למשל היו תצפיות שאמרו זה רק תרגיל...
אז בכל זאת מה אני מנסה לומר , שקונספציה  זה דבר מורכב ביותר .
כי במובן מסוים קונספציה  היא מבנה סגור .
מסכמת  נתונים ונותנת תמונת מצב  זה בעצם סיכום של מצב .
 מקווה שלמדנו עד כמה מסוכן להשען על קונספציה 
אותו דבר עם סיכום של אנשים. 
זה מהלך סוגר . 
גם עכשיו בימים אילו מתחזקת הקונספציה  " שאין עם מי לדבר" , 
ממנטרים לנו את זה בוקר צהריים ערב . 
זו אמירה סוגרת, גם לפני 1973 באו נציגים שליחים מצד האויב וביקשו לעשות איתנו שלום 
,ולא האמינו להם. כי הייתה  קונספציה, "שאין עם מי לדבר ". 
תראו איזה מחיר בלתי נסבל הקונספציה  הזו גבתה.
האם למדנו ? אני באמת שואל , 
ונחזור לאישי ,לבינינו לבין עצמנו , בינינו ובין משפחתנו חברינו קהילתנו .
מה אני לומד ולוקח להזכיר לעצמי מסיפור הקונספציה .
רגע לפני יום הכיפורים , מבקש להזכיר לעצמי ומן הסתם לכולנו 
 לא לסכם אנשים !! לא לסכם, את עצמנו!!
אני רואה באיזה מהירות אני אומר על עצמי "אני כזה" .
כמו על חברי "הוא כזה " ,לא משאיר פתח שהיקום / חברי יראו לי שזה ממש אחרת .
כל כך מהר אני / אנחנו מצמצמים את עצמנו , 
מסכמים עצמנו לכמה תכונות "טובות/ שליליות "
מזכיר לעצמי שנולדנו בצלם אלהים , עם מיומנויות נפלאות של בריאה ויצירה 
והסכום של הרגע הזה, או של השנה הזאת או של תכונותינו,
 תוקע אותנו , על ציר ההתפתחות והגדילה.
 ויחד עם זה להתבונן מה היה לנו ומי היינו זה דבר אחר .
ובמדינה שלנו אותו כנ"ל 
 אילו ימים שאני שומע כל כך הרבה סיכומים "קשה כאן", "בלתי נסבל," ועוד ועוד , 
וזו חוויה של הרבה וגם שלי, כי מורכב הרבה רגעים.
והמסר שלי  זה תיזכר שזה לא חזות הכל,!! אל תסכם.!! 
ותן את מה שאין לך בחוויה הרגשית . דוקא ברגעי הקושי תביא אהבה לעצמך ולאחר . 
אהבה זה תדר פותח , פתוח ,מחייה .
עכשיו ביום כיפור זכור לאהוב את עצמך ואת האחר,
 ראה איפה אתה מפקיע כוח מעצמך מלהיות האדם שאתה רוצה להיות 
ומונע מעצמך מסיבות אילו ואחרות. 
ולשם תביא מחילה .


YOM KIPPUR WAR. CIVIL DEFENCE WORKERS FILLING SANDBAGS FOR AIR-RAID SHELTERS IN RAMAT    GAN. G.P.O Chananya Herman 




יום שני, ספטמבר 17, 2018

עדן טובול / משובת נעורים

ראיתי אותה נכנסת, תום ויופי נכנסו בסערה לקטוף ירקות , אנחנו בתוך החנות ,אבו גוש , אני אוהב לקנות שם , הכל איכותי מונח כמו תצוגה מוזיאלית של ירקות אני ממוגנט מנסה לנתק את הסורק שמביט ישר ולעניין ,היא קולטת וממשיכה לדלג בין עגבניות לזיתים ,רגע אחרי עומדים יחד ליד הקופה , "מי את,? אני נינו מנטף ,רוצה לצלם אותך" . 
שכננו המוכר מהכפר ממשיך לשקול אני מנסה לקלוט איך הוא מגיב, היא משיבה : " קוראים לי עדן, אני עובדת בחוות העיזים, ," מתאים לי למה לא " . 
מקדים אותה לאוטו לחבור למצלמה. הדבר היחיד שטוב בזה שמנגנון החלון שבק חיים, זה שהחלון מאובק, ואני אוהב לצלם מבעד לפילטרים טבעיים שכאילו . עדן כבר כאן מביטה דרך השמשה , ,וואו זה בדיוק המבט הזה שאיפשר לפנות אליה ,.אני מצלם , תחושה של התחלה נהדרת . רגע אחרי כבר היינו בדרך להר הרוח , זה מדהים תמיד כמו מחדש עד כמה הצעירים בימים אילו חכמים , יש בהם התנסות שלא הייתה לנו בגילם , אני משתף אותה במחשבה הזו ,:
"כן וזה גם מקשה עלינו " היא מרחיבה ,הגענו לחוה , הזמנתי אותה להמשך צילומים בערב ,כל כך אוהב את האור בחצי השעה שלפני השקיעה הסתווית הרכה ,זו תאורת "הסטודיו" והמקום הזה בחלון מאחורי הווילון הופך לקונספט, כמו גם אותם רגעי השראה שמתקיימים בינינו שמשלבים יצירה ושתוף שוב כמו שהיה עם אלינור, שטבעה את המונח "מפסל באור" .
אח"כ שניסינו להחליף חוויות אמרה עדן : " זה הרגיש כמו תרפיה -הרגשתי שאני משחררת את הציפייה שאראה יפה ". " איזה יופי , כל כך טוב לשמוע" . כן היא מוסיפה : , "גדלתי בבית טוב שמו בי אהבה ". גם אני . יושבים שני אנשים שלפני כמה שעות היו זרים, ומתקיים חיבור נפלא

























Eden Touboul נינוניי
איזה חבר ורע
אין כמוך 
באמת שאין
איש מלא חדווה ,כנות ויצירתיות

יום שבת, ספטמבר 15, 2018

בבקשה סמנו נוכחות ,הסבירו פנים , נפנפו בשלום , שאלו לשלום אנשים, שאלו לשמם . כל המרחב יקבל תדר אחר שנחבור אחד לשני בתשומות לב ובאהבה.

שוחחתי הרגע בצ'אט עם חברת פייסבוק יקרה מאד גבריאלה אור הזמנתי אותה לקרוא פוסט משלי. רציתי לשמוע חוות דעתה , וגם שאלתי האם את רואה אותי ברשת: תשובתה היתה פשוטה, ברורה ואוהבת .: " תסמן נוכחות " 
"אני מסמן " ,השבתי . "לפחות משתדל מאד." 
שוחחנו עוד בכיף ונפרדנו , אח"כ במקלחת מתחת למים הזורמים 
חזרו המילים "תסמן נוכחות" . כמו מספרות לי על תנועה וכוון .
עלה בי שאולי כל שינויי האלגוריתמים שכולנו חווים שמדברים עליו ברשת ,וגורם לכל כך הרבה אנשים לחוות , חוסר , חברים שנעלמו ועוד ועוד..
יש לו תפקיד יקומי ,מעבר לשיקולי מנהלי פייסבוק , להזכיר לנו בתנועתנו ברשת האינטרנטית שהיא לא פחות שייכת למרחב חיים,לא לדלג על איש על רעהו. לסמן נוכחות אצל חברינו , זה בעצם לומר להם היינו אצלכם בבית ,במרחב ביקרנו, אולי לא הייתם שם באותו רגע , אבל דעו לכם שביקרנו , 
אספר לכם שבמרוצת השנים ביום יום ,יש לי חוויה מצטברת מתמשכת ומשמחת של מפגש עם אנשים רבים כל כך , שבזמן המפגש מגלים לי שהם כבר שנים רבות נהנים ועוקבים אחרי הצילום והכתיבה ואני כל פעם נרעש מכך שמעולם לא ראיתי את שמם כמסמני נוכחות בלייק או בכל דרך .
לפעמים אני מרהיב עוז ושואל מדוע לא עושים לייק פשוט שישמח אותי ואדע על הנוכחות שלהם , בד"כ מנידים בתנועת ביטול כזו או אחרת כמו אמרו, לא רוצים להראות שם, או לקחת חלק במשחק . 
וזה חבל, הרבה מעבר לאגו שלי ששמח ללייקים .
אז ראשית הבקשה שלי לכל החברות חברים שקוראים רואים נהנים .
אנא סמנו נוכחות. זה יכול להיות קל ופשוט שמשנים את ההקשר ומבינים עד כמה הנגיעה הזו משמעותית .
דמו במרחב החיים שאתם חולפים זה על פני זו מבלי לומר שלום או פוגשים אדם ברחוב שואלים נעזרים מבלי לשאול לשמו. 
או מקבלים שרות במסעדה ממלצרית או מלצר מסבירי פנים שמשרתים אתכם, נמצאים שם עבורכם כברת דרך במסעכם ואתם שכחתם 
לשאול לשמם ואפילו לשלומם.
הנשמה הנפש והגוף אחד הם .
כך כל המרחבי הקשר האנושי,הפייסבוק אינו ווירטואלי, זו אשליה לפצל ולחשוב שזה לא חלק מהנוכחות של אנשים או שלכם . 

שבת שלום.


יום רביעי, ספטמבר 12, 2018

דפני ליף :" שנמשיך לחלום את החברה הישראלית, שנמצא דרך להתרומם במקום לשקוע, שנדרוש עתיד טוב יותר וערכי יותר אבל נדע גם לקחת אחריות ביצירה שלו בעצמנו."



את דפני ליף אני אוהב אהבה גדולה , נפגשנו לאורך הדרך מ2011 
מניח פוסט שלה לשנה החדשה שבפתח , ואתם מוזמנים להגיב 




Daphni Leef
‏8‏ שעות · 
הייתי במצב טיסה כמעט שלושה ימים
בלי מעשה, בלי מחשבה, בלי שאיפות
בלי לוח זמנים, בלי ספורט, בלי פגישות
בלי תוכן משמעותי ובלי אינטראקציה כמעט בכלל.

תכננתי את זה ככה, הרגשתי שזה רגע לעצור לגמרי
להיות סתם. ממש סתם.
כמה קשה להיות סתם ככה. 
בלי לזוז, בלי להתמלא במשהו.
ואז הרעש צף וגם הספק וגם הפחד וגם שאלות גדולות בנוגע למשמעות וליכולת ולאומץ ולעוד מליון ואחד דברים.
מתברר שכשלא זזתי בעצם זזתי כל הזמן😜

כל הקולות האלו קיימים מתחת לפני השטח כשעושים דברים
לתת להם מקום זה דבר הכרחי בשביל להתמודד אתם
להתמודד אתם זה דבר הכרחי בשביל לחזור ולזוז אל כיוון הלא נודע, אל כיוון המעשה הבא, אל כיוון רצונות חדשים.
אני מרגישה שאני על סף תקופה משמעותית וחשובה בחיי
מותר לפחד
מותר לדבר עם הספק
רק ככה עוברים דרכם למקום חדש

זו הזדמנות לאחל שנה טובה לכל מי שעוקב/ת כבר שנים. 
תודה על התמיכה, על השותפות לדרך גם כשהיא לא ברורה, על הסבלנות וגם על הסלחנות. זה ממש לא מובן מאליו🙏

יש לי כל כך הרבה מה להגיד, מה לשתף, מה לשאול אתכם ובימים אלו אני חושבת מה הפורמט,
 מה היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. אם יש לכם/ן רעיונות- אשמח!

בינתיים, אני מאחלת לכולנו שנשתף גם בספק, שניצור מרחב גם ברשתות החברתיות וגם בשטח שבו מותר להביא מורכבות, מותר להביא סימני שאלה, מותר להביא פחד וקונפליקט וחלומות נאיביים. 
שנמשיך לחלום את החברה הישראלית, שנמצא דרך להתרומם במקום לשקוע, שנדרוש עתיד טוב יותר וערכי יותר אבל נדע גם לקחת אחריות ביצירה שלו בעצמנו.
באהבה רבה🌈




יום שלישי, ספטמבר 11, 2018

אפרת תרה בעיניה כולה בתוך הענין .

היינו למטה בטרסה בה נקברה מוניק 
ירדנו לטכס נטיעת עץ לזכרה 
שקד יזמה מזמור אפרת תחיה הצטרפנו ,
 סתיו באויר , שני חייואיים הופיעו חגים מעלינו , גדולים מרשימים, 
אחד הולך ומגביה  שני דואה נישא יציב על הרוח, 
עננים גבוהים התפזרו להם בשמיים. 
ניסיתי לצלם משהו מהתרחשות 'עדשה רחבת זוית ,
 מחכה לרגע שמסלול ההתקרבות שלו יאפשר ,
 אפרת תרה בעיניה כולה בתוך הענין .
נטף הזמן הכפרי סתיו 2018












יום שני, ספטמבר 10, 2018

"אז איפה שלא תהיו על הגלגל ברגע הזה, זיכרו שזו לא התחנה הסופית והשתדלו תמיד ליהנות מהנסיעה".


 חברותינו שכנותינו היקרות מזמור ושקד בברכתן הכתובה והמצוירת אלינו : ..."מאחלות לכם שנה שכולה מלאה בהתכוונויות קטנות שמאפשרות לכם לחיות חיים שמחים מלאים והכי נכונים עבורכם ."




*הציור הנפלא המתוק הזה שייך ל Chen Rechtman היקרה והמוכשרת .






מאז שהייתי ילד פיניתי בתוכי כהתכוונות זמן למפגשים , ברור שזה לא היה מנוסח לי ככה בבהירות ובנגישות כמו עכשיו. לא היה לי קל לעמוד בפתח ביתו של חברי הטוב לפגוש את אמו שומרת הסף שבישרה לי שוב ושוב שהוא לא פנוי מכין שעורים .
לקח לי שנים להפנים שיש נשמה והתיידדתי איתה ולמדתי שלעומקים שבהם פוגשים אותה מגיעים לבד בלי חברים, והיא שם בשבילי כמו בכל רגע ,נוכחת, נאמנה .
למדתי שזה מפגש שתמיד אפשרי ונגיש גם שאני בפחד . היא נמצאת שם וכאן כמו אמא גדולה הנשמה כמו מחבקת ,בעדי .
מאז שאני ילד חייתי בפחד שלא אהיה כאן מחר , יתכן שזו איזו חוויה טראומטית שעברתי בגיל שנתיים עת חליתי בשתוק ילדים , מותם של הורי היקרים שמתו "צעירים" הרגיש לי שהנה אני הבא בתור, ואז שנים אחרי שהלך יאיר, צעיר כ ל כך, הבנתי שאילו סדרי עולם כמו בטבע אין להם הגיון רגיל , למדתי לחבור להגיון אחר ,למדתי לא לתת לפחד כוח ,  הפחד הוא בסך הכל עוד אמונה .
למדתי שהמוות נמצא בתוך החיים והרצון העמוק לחיות יש בו  את הכוח להרחיק אותו , ועוד יותר מתמיד למדתי  שזה הזמן לחיות , לא לשרוד .
יתכן פשוט שזו דרכה החכמה של נשמתי לדחוף אותי לגדל לב לאהבה , פשוט לחיות במלואי עכשיו , לא לחכות.
"אפשר להיפגש רק כשנגמר הזמן " כתב בחג אייל מגד במוסף הספרות של" הארץ . "רק עם חציית הגבול אל המוות המחיצה נעלמת ". לא יודע בדיוק למה הוא מתכוון, אבל המילים מעלות בי רצון להתפלמס איתן , אפשר להיפגש עוד קודם , לא צריך להמתין לקצוות .
בחיי אני לומד ומכוון לראות למצוא את האמת זו שיש בה גם חיבור לאהבה.
זה אימון ממש לא פשוט . וגם מה זו "האמת" ו" האהבה" .
לכל אחד הגדרה אחרת ולמדתי שאין אמת אחת ,ושאהבה יש רק אחת.
זו שאינה תלויה בדבר ,
אנשים מעוררים בי את האהבה, לתת ולקבל זו פעימה מעצימה , מקבל מכל כך הרבה אנשים השראה ולומד מכל אחד.
ככל שאני מתבגר עולה בי רצון עוד ועוד לומר לחלוק מילות תודה ואהבה .
וזה לא תמיד מתאים לכל אחד ולא תמיד לרגע ,למידה ולזמנים אילו של מרוץ ופניות נמוכה .
 ולא תמיד נגיש לי עצמי התדר האוהב, כי יש הרבה פחד ביומיום שלי של כולנו .
אמשיך "לפתוח דלתות ודרכים בקירות חסומים בכוח האמונה, בכוח הנשימה, בכח החיוך "
, כמו שברכה אותי חברתי היקרה נעמה מושקין .

דווקא בזמנים אילו שנופלת חשכה, אני ער עוד יותר שלא להיות מושפע "ממה שכולם אומרים " אותן אמירות שנובעות מפחדים .מזכיר לעצמי לחזור למקום הער הסומך והמתמסר להקשיב לקולות שבפנים לאותה נדיבות וטוב שמכיר בהם ומוקיר אותם ששוכנים להם לבטח בתוכי ומבקשים "עוד את המרחבים של מפגש ומבט ,תמונה ומילים ,טבע ,ואדם ".
תודה עדיאל יקר למילותיך.
 ויש לי עוד שמחת מפגש גדולה ביום יום . קורא בפייסבוק פוסטים של חברות וחברים
" לא מסתדר לי שהשנה הזאת הייתה באורך של שנה הרגישה יותר כמו חמש. כמה שמחה וכמה כאב, כמה למעלה ולמטה,." כותבת דניאלה שלמה ..." אז איפה שלא תהיו על הגלגל ברגע הזה, זיכרו שזו לא התחנה הסופית והשתדלו תמיד ליהנות מהנסיעה".
וואו תודה דניאלה ,כמה יפה הוא השיתוף , כמה פותח את ההשראה והלב.
שעות אחרי על הקיר כותבת אורלי בר לב : "הידיעה שאנחנו מתרבים, הידיעה שבכל יום נולד אזרח אקטיביסט חדש שמצטרף למעגל ההולך ומתרחב של אלה שקמו מהספה, הידיעה שיותר ויותר אנשים נוטשים את הייאוש ועוברים לפעולה...כל אלה מבשרים לי שהולכת להיות לנו שנה ט ו ב ה, מוארת, מבורכת, מופלאה!" .
וזו גם החוויה שלי . וזה מעורר אותי להמשיך לשתף ולספר על אנשים ודברים נפלאים שקורים .
‏נעמה שקד‏ חברתי מורתי היקרה כותבת :, "מי שמעורר בי את הגעגוע להתחדשות, ומניע אותו, ומַרווה אותו – הוא גורדון. כבר כמה שנים מילותיו מלוות אותי ופותחות לי שערים להתחדשות בחיים, בעולם, ביחסים עם אנשים, בעבודה, בצמיחה פנימית. בשנים האחרונות זה מתרחש ביחד, במעגל – עם א/נשים יקרים ביותר, במפגש חי, עמוק, משמעותי, מתחדש ומחדֵש. "
"החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, התייצרות שאינה פוסקת – והאדם שותף לטבע ביצירת החיים. אור החיים האנושיים הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר. ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו. ...".
אני שייך גם לקהילה המופלאה הזאת שלומדת גורדון.
זו היתה שנה מופלאה של תצוגת עבודות שלי בארץ ובעולם , וזכיתי להכנס עם התערוכה "בינינו" שבמוזיאון ישראל, גם לשנה החדשה הנכנסת היא תתקים עד מאי 2019 .
כל כך שמח שהנושא הכי הקרוב לליבי ,אותם מפגשים חבריים אנושיים שפיניתי להם זמן כבר בשחר ילדותי , זוכים להכרה מוזיאלית.
כל כך שמח שאנשים צעירים שמאפשרים לי לשהות במחיצתם ברגעים של אינטימיות ,אפשרו ליחד הזה לקבל תהודה שכזאת ,
התערוכה הזו מעוררת  : " ... בודקת את השתנות הקשרים החברתיים בימינו, ומצביעה על ערכו של המפגש הישיר פנים אל פנים... הטלפון הנייד והרשתות החברתיות מאפשרים לנו להיפגש דרך מסכים במהירות ובקלות, ולהרגיש שאנחנו אף פעם לא לבד. האמנם?" .
זו שאלה ענקית שמן הסתם תקבל התייחסות נרחבת דורשת עוד זמן להתבוננות, מה שכן ברור שלשנה הקרובה לוקח על עצמי ליצור ולברוא עוד ועוד מפגשי פנים אל פנים לצד מפגשים במרחב הזה.
מבקש לאחל לכולם לשנה הקרובה שנכנסו כבר לתוכה, שנזכור שהמציאות לא בוראת אותנו , אנחנו בוראים אותה במילותינו במחשבותינו.
שנזכור שיש לנו כוח להשפיע ולשנות , שאין צורך להשתנות
." ...הבנה שכל מה שמתרחש בחיי הוא פרי יצירתי, ולכן גם ניתן לשינויי ! אח"כ לשאול ,איזה פעולות אנו צריכים לעשות כדי לשנות את מה שאני פחות מרוצה ממנו -ולהניע לשינויי באופן מעשי... ".
כך כתבו חברותינו שכנותינו היקרות מזמור ושקד בברכתן הכתובה והמצוירת אלינו : ..."מאחלות לכם שנה שכולה מלאה בהתכוונויות קטנות שמאפשרות לכם לחיות חיים שמחים מלאים והכי נכונים עבורכם ."
תודה רבה לכן .
מאחל לעצמי ולכם לראות תמיד באור חדש , בחיוביות, בהתפעמות כל אדם , כל מצב .
זה אפשרי זה דורש אימון יום יומי , כי זה לא מצטבר .
שנה טובה.


יום שישי, ספטמבר 07, 2018

"להתחיל מבראשית "



"התמונה צולמה בפתח ביתנו שבנטף.
ברקע הר עוזרר, והשעה שעת בין
הערביים, רגע לפני החזרת נכדנו אלון
להוריו. סבתא תחיה, רעייתי היקרה, ליד
ההגה, ואני מצלם אינטואיטיבית רגע
מרגש לפני שיוצאים לדרך. יש בדימוי
הזה איזה קסם וגם כוח משיכה ששולחים
אותי שוב ושוב למבט עיניו של אלון,
נכדי. המבט של אלון בן השנה מעורר
בי הרבה פעמים את התחושה שאנחנו
מכירים ממזמן, והמפגש הזה, ההתחלתי,
הוא כמו סיבוב חדש של היכרות או
היזכרות. החוויות והחיבור איתו פותחים
לי את הלב לעוד ממדים ועוד ועוד
שערים. בעיניי, הצילום המרובד הזה
מספר סיפור רחב יותר מאשר אותו רגע
מכונן שבו הוא נוצר. עבורי הוא על זמני".
נינו )חנניה( הרמן,
צלם אמנותי ישראלי
התמונה פורסמה במגזין "נשים, מגזין לנשים במגזר הדתי, עוסק בכל מה שמעניין נשים. המערכת פנתה למגוון צלמים שעבודותיהם מיוחדות ומרשימות וביקשה מהם תמונה המייצגת עבורם התחלה. ותודה גדולה לעורכת למפיקה ולמעצבת .
שנה טובה לכן .



יום חמישי, ספטמבר 06, 2018

החיים כיצירה -מה חלקו של האדם בשותפות זו?

..."האדם לא ישיג בשכלו לעולם את הנעלם , אבל חיה יחיה אותו בתור מומנט של יצירה,של איחוד עליון , של התאמה עליונה ." ותודה למורתי נעמה שקד שמכניסה אותנו "בבית המדרש אלול ".
לתוך 'הרעידות שמולידות את האור', כמו שכתב גורדון באין סוף טקסטים נהדרים שנחשפנו ,למדנו:"הגוף שואב כוחות חדשים, והנפש – שפע חיים" .





יום ראשון, ספטמבר 02, 2018

יאיר / 2018 "רגעי התבוננות ".




היום יום הולדתו של יאיר,2/9/1980 זהו יום חג, היה ונשאר, תמיד מחובר לתחילת שנה לחודש הרחמים והסליחות , מחובר לחיוך שנולד עם יאיר. מניח כאן את הצילום האייקוני שלו במרפסת שכולו צחוק של הלב. 

זכינו ל20 שנה נפלאות עם אדם יקר. וממקום שהשלים עם לכתו , עלה בי רצון לחלוק אתכם סיפור שמחזיר אותנו גם לבוקר של אחרי לכתו. 

בבוקר שאחרי אותו לילה של מוות מטלטל בלתי נסבל ב26 לאפריל 2000, נכנסה לביתנו האבל מירב בן אור חברת מנטף, באה עם ספר פתוח ולב אמיץ , מן הסתם רצתה להביא מילים שאמורות להביא נחמה או חוויה של התרוממות וכך גם היה . "רגעי התבוננות- התבוננות יום יומית על החיים והמוות " הקריאה לנו את שמצאה על אותו יום בו עזב יאיר את עולמנו. וזה היה מדהים לשמוע: "דוג'ום רינפוצ'ה מספר על הרגע שבו הריגפה נגלית במישרין "רגע זה דומה להסרת ברדס מעל ראשכם . אלו התרווחות והקלה ללא גבול! זוהי הראייה העילאית : ראיית מה שלא נראה קודם לכן. כשאתם רואים מה שלא נראה קודם לכן ,הכל נפתח, מתרחב ונעשה צלול, בהיר ושופע חיים התוססים בפליאה וברעננות . דומה כאילו התעופף גג תודעתכם, או שלהקת ציפורים המריאה פתאום מקן חשוך . כל המגבלות מתפוגגות ונעלמות. כאילו, כך אומרים הטיבטים נשבר החותם ." 

המילים, הקריאה, המעמד ריגשו מאד, נכנסו ללב ,לקחו את תודעתי למרחבי הדמיון, אל מעבר. ואולי לכך כיוונה. 

שבועות אחרי חזרתי לספר, הפעם כדי לראות מה נכתב ביום הולדתו ה-2 לספטמבר 1980 , נדהמתי מצרוף הטקסטים האלו. קראו ואמרו לי בבקשה איך פוגש אתכם החיבור הזה. 

מוות של אדם כמו חייו יש בהם סוד, מאין בא, לאן הלך, חוכמת העיתויים , ובתחושה הטקסט הזה הוא עוד שליח בפאזל הענק של סוד הקיום . 

" בשמי ליל ללא עב עומד להפציע 

הירח המלא ,"אדון הכוכבים "... 

פניו הרחומות של אדוני , פאדמאסאמבהווה, 

קוראות לי ,מקבלות פני ברוך. 

מה רבה שמחתי במוות , רבה פי כמה 

משמחת סוחרים , שצברו עושר רב במסעותיהם בים. 

או משמחת אדוני האלים המתפארים בניצחונם בקרב: 

או משמחת כל החכמים שחוו את התרוממות הרוח של ההתעמקות המושלמת . 

על כן כאותו נודד היוצא לדרכו, כשהגיעה השעה ללכת. 

לא אשתהה עוד בעולם 

אלא אצא לשכון במבצר האושר העילאי של האלמוות . 

צוואתו האחרונה של לונגצ'נפה. 










אהרון קריצר : "חיבוק גדול"

יהודית קונפורטי : " כל כך הרבה שנים ועדיין החיוך של יאיר נשאר איתנו."

2: Dina Sirat "שצחוקו ילטף לעולם את ימיכם. באהבה."

: Ofri Akavia "איזה חיוך וכמה אהבה מביא! "

Marlyn Vinig : "מעורר זיכרונות וגעגועים."

חנה כהן : "חיוך של אהבה ונחמה. חיבוק "

Hava Pinhas- Cohen : "אין מילים. נדמה שכל מהלך החיים אנו חוקרים את מקומו של המוות בחיים. הייתי רוצה להכיר את יאיר"

Ayelet Naveh: " אין מילים."

Orly Gross Swisa : "זוכרת את שמחת החיים שלו" 

מירי חן : "המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים וכך צריך לראות אותו כהמשך ולא כסוף."

Daniella Dahan : "איזה חיוך מתוק ומלא אושר של ילד אהוב.💝"

Iris Tabibian : "כמה שמחה בתמונה"

Carmella Keet : "חיבוק גדול ממני ביום הולדתי שהוא יום הולדתו...מרגש לי מאוד🎈"

Lilach Akrabi : " נינו היקר, תודה על המילים המרוממות וחיבוק גדול"

Rami Matan : " נינו ותחיה היקרים. אתם גדולים מהחיים. מחבק אתכם חזק זוכרים את יאיר"

Arnina Kashtan: " אהוב... תודה על היופי הצרוף שאתה מביא, שיאיר האיר, שהמלים שנמצאו לכם מרטטות. בהתקרב יום השנה למותה של אחותי המופלאה (6.9), אני לוקחת אלי את האפשרות לפתיחת הלב מעבר לעצב הגדול."

אריאלה גרץ ברטוב : "המילים חזקות. העצב חזק וגם השמחה חזקה."

Ayala Tamary : "נינו יקר, למילים המרגשות שלך, ליבי רועד לנוכח שבריריות החיים ונפתח בתודה עמוקה על כל רגע שיש בו חיים, שיש בו הוויה וזיכרון יקר. חיבוק לך ולתחיה" 

Adina Silver Rinat : "לצערי לא הכרתי את יאיר אבל כואבת איתכם את האובדן הענק של ילד שלך, אין כאב דומה לכאב הזה❤️"

Ora Lafer-mintz: "מוות של אדם כמו חייו יש בהם סוד, מאין בא, לאן הלך, חוכמת העיתויים , ובתחושה הטקסט הזה הוא עוד שליח בפאזל הענק של סוד הקיום ." - מהרהרת בסוד שלי, ברז. נינו יקר, דבריך מרתקים, מזמינים התבוננות ומאירים. הכרתי את ספרו של דוג'ום רינפוצ'ה "ספר המתים והחיים…ראה עוד " 

Orit Shiraz : " מילותייך מרגשות! "

 Tamar Eisen : " צפייה בחמשת פרקי הסרט נתנה לי הצצה לחייו המלאים, האינטנסיביים, מלאי הטוב, השובבות, החכמה והחיוך שובה הלב שנחקק אצלי, כאילו הכרתיו. האנרגיה הכל כך סוחפת וטובה שלו יצאה ממסך המחשב שלי ועברה אליי כאילו היה חי. מתעתע ומטעין בתובנות. היכולת המופלאה שלך נינו אהוב לראות את הגלוי לכולם באופן שונה לגמרי, זרימה של מחשבות המתארגנות להן בסדר קוסמי כלשהו שהוא מעבר לשכל ולהיגיון, מפעימה אותי כל פעם מחדש."

שוקי קוק : " מרגש"

Smadar Etinger: " והצחוק של יאיר עדיין מתגלגל… ולמרות כל מה שנכתב ולמרות הנחמה שולחת לכם חיבוק גדול… על האומץ והבחירה בחיים💖"

: Ronny Blumenfeld "פשוט מתגעגע אל יאיר."

 Varda Gil: " היום זו הפעם השנייה שאני פוגשת אנשים שהכרתי רק חלק קטן מהחיים שלהם וגיליתי שאיבדו יקר להם. 

וזה גם יום ההולדת שלי. 2.9. ובאופן לא צפוי מעלה בי הרהורים על המוות. וכשקראתי את הטקסט של ה 2.9 תהיתי אם אכן אני מסוגלת להשלים כך עם סופם של החיים. שולחת לכם חיבוק ממרחקים."

Dalia Zerachia:" נינו אתה מרגש בשיתוף הפרטי שלך ,אני חושבת שזיכרונות מאנשים יקרים לנו שלא איתנו יותר זה כמו קעקוע לכל החיים "

Shai Zakai :" מרגש ומרחיב נפש"

Tikva Mulai:" נינו ותחיה אהובים, מחבקת אתכם ומברכת על הבחירה בחיים יחד עם הכאב בגדול, "ידעתי שבחיים יש שמחה וגם עצב" משפט מדהים של יאיר הילד והוא מתחברת לי לכתוב ביום הולדתו וביום פרידתו, כמו תמצית של הוויית החיים שבעצם ממשיכים תמיד במצבי תודעה שונים. אוהבת אתכם ותודה עליכם."

Shir Meller-Yamaguchi :" מרגש מאד "

;Oren Tokatly : " אפשר לשמוע את הצחוק המתגלגל של יאיר ולראות את טוב הלב השופע

איזו תמונה נפלאה משובבת נפש ונחקקת לנצח "

Adva Avnon Ayon:" מדהים נינו. מדהים ומרגש. הסיפור האישי וגם הכתיבה" 

Ziva Koort:" זיכרון נפלא! רק טוב לכולכם!"

מירב בן אור :" באהבה"

": Nona Lila Megged תודה נינו על השיתוף הרגיש הזה"

": Rachel Ettun מרגש כל כך.. חיבוק"

Donna B. Ornitz : " ❤️and big hugs!

OOdelia Elhanani : " מאוד מרגש ."

שלומי פרלמוטר: " מרגש נינו "

Tova Eldad: " נינו ,מרגש ומופלא, אתה ממש השראה עם הצילום, המביא את יפי החיים עם החכמה

עם ההתמודדות עם דברים קשים מנשוא, שאר רוח, ואהבה.

Tze'ela Rinsky: " אוהבת אותך נינו אדם יקר "

ליאונה הוטה : " נינו אני לא מכירה אותך אישית ולא הכרתי את יאיר, צפיתי בסרט כולו, ואני חושבת שהמשפט שהכי נשארתי אתו הוא ״ ריככתי אותה״. מתוך הסרט עלה ילד- איש מאיר כשמו, שמרכך לב כל מי שפוגש אותו. זכות גדולה הייתה לכם להיות חלק בחייו ולו לגדול במשפחתכם. לא יכולה לתאר לעצמי מה זה לאבד ילד ועוד נשמה מאירה כפי שהוא נשקף מהסרט שיצרת, אבל שמחתי להכיר דרכו את יאיר. כל טוב" 

Inbar Shai : "הספר שבה את לבי. אם תמצא רגע פנאי לחפש לי את תאריך הולדתי (29.12) אשמח לדעת מה כתוב בו. הפוסט מרגש מאוד ועצוב מאוד."

Maya Tevet Dayan : "איזו תמונה מקסימה. כמה אור וכמה אושר. ואיזו נשמה גבוהה אתה נינו."

טלי גבע רזניק : "הדברים שהבאת כאן נינו העלו אצלי בהתחלה את השיר שמצורף כאן
(שהכרתי דרך קבוצת כתיבה שאני חברה בה עם מי שכתבה את השיר).

אחרי מותי

מילים: שולי מיטלברג-השלי

( בעקבות שירו של ביאליק ״אחרי מותי״)

אחרי מותי ספדו ככה לי:

״הייתה אישה- וראו: איננה עוד בחומר; 

הלכה בעת הנכונה לה,

ושירת חייה ממשיכה ברוחה;

ושמחה! על כל היש

שהביאה לעולם

והנה עוד מזמור 

מהדהד בקרבכם לעד.


ושמחו מאד! על קולה שבכתב

וקולה שבעל פה

ועל רגעי החסד

יחדיו,

וחגגו את דברי הלבבות

את חשיפת האמת

את החתירה אל הטוהר.


ומאום לא אבד

כי לנצח היותנו 

ולנצח מילותינו

ולנצח אהבתנו.


ושמחו בכם

וחגגו חייכם

עד מאד.


וכעת אחרי ההתבוננות לקראת ראש השנה בבית המדרש עולה אצלי בהקשר הזה גם תפילת 'ונתנה תוקף' - על - מהו אדם, ומתחבר למה שלמדנו שדווקא מתוך תחושת הלבדיות השברירית, כחרס הנשבר, כציץ נובל, כצל חולף וכדו' - דווקא מתוכה אדם יכול לחוות ולחוש את היותו אחד עם ההוויה."


‏‎Ruthie Strassmann-Janay‎‏ : " שיתפה ‏פוסט‏.
בהתקרב יום מ ותה של אמי האהובה, אני בוחרת לצוף אתה עם מאגר הזכרונות המגעגעים שלנו אל מעבר המואר הזה של מילים להרגיע מתוך צוהר מבושם בניגונים של אור חדש. בתודה וחיבוק לנינו.🌹🍎♥️🍒🍁🌻🦋🥂"

‏‎Varda Barnir‎‏ : "שיתפה ‏פוסט‏
שווה להקדיש זמן לקרוא את דבריו של נינו הרמן על החיים והמוות ןאף לצפות בסרט שעשה על בנו ז"ל . "













יום שבת, ספטמבר 01, 2018

Rachel Cowan

לפני למעלה מעשרים שנה היא נכנסה לחיינו, רחל קוואן
תחיה הכירה אותה בקייב במפגש נשים יהודיות. זו היתה חברות עמוקה ביניהן מהרגע הראשון, שרק הלכה והעמיקה.
ראצ'ל גרה בניו יורק והיתה מבקרת בארץ רבות במסגרת עבודתה כמנהלת קרן COMMINGS
שתמכה בין היתר בפרויקטים של התחדשות היהדות ובהקמת בית המדרש אלול.
כך זכיתי גם אני להכירה. אישה מיוחדת במינה, פשוטה ,מנהיגה שקטה, צנועה, עם לב גדול ואוהב.
היתה בה היכולת לפגוש אנשים לעומק באשר הם, חיבה ופשטות חברו לאיזו חמלה בסיסית עמוקה של הקשבה ונתינה.
בימי השבר והאובדן היתה לצדנו באהבה נוגעת, בעיניים חכמות, חמות, דומעות. ישבה בכזו מעורבות מעודנת, קשה לתאר במילים חוויה מרוממת נפש כזו.
באביב האחרון בניו יורק עת כבר חיתה בידיעה שזמנה הולך ומתקצר, ביקרנו אותה 3 פעמים, כל ביקור הצריך תיאום וגמישות. אותו חוסן, שאר רוח, כוונה, ונגיעה אמיתית וחשופה נכחו בשיחות שלנו.
השתתפנו בדיבור האחרון שלה בהנחיית התפילה במניין המדיטטיבי של ביה"כ בני ישורון בניו יורק.
עמדה והודתה לקהילתה על השיעור החשוב שהיא לומדת דרך מחלתה, לקבל אהבה ללא תנאי, אשה כל כך נדיבה בלתת עכשיו לומדת ומסכימה לקבל. האולם התמלא בענן של אהבה מעודנת, קול דממה דקה שררה.
היא אפשרה לנו לעבור חוויה מקודשת וכל כך יקרה בתוך המסע הזה.
הבוקר התבשרנו על מותה ערב שישי בניו יורק בביתה כשבנה לצידה.
ראצל בדרכה אפשרה לנו ללמוד בכל מפגש ,זכינו להיות חברים של מורה לחיים , להקשבה, לנתינה, ראצל עשתה כה רבות עבורנו, היא היתה מהתומכות העיקריות שלנו בתערוכה הנודדת שלנו בארה"ב. 2016/ 2018, בשקט חיברה אותנו לחברותיה שתמכו ותרמו למימוש החלום שלי להציג בניו יורק.
בארוחת ערב לכבודנו שערכה אז ב2016 ערב הפתיחה, ישבנו סביב שולחן ערוך בביתה שמשקיף על נהר ההדסון. 8 נשים וראצל המארחת מבקשת מכל אחד שיספר כמה מילים על עצמו ומן הסתם אנשים סיפרו גם איך הכירו אותה. בכמה שעות חווינו איך הנוכחות והכנסת האורחים שלה מחברת את כולנו למשפחה קטנה . ומאותו מפגש נולדו חברויות נפלאות.
עכשיו רגע לפני נעילת שער של השנה היוצאת אנחנו נפרדים ממנה בעצב ובאהבה גדולה.





"All there is now is love."
.Lisa Cowan

הבית של ראצל  היה ביתם של רבים כל כך , ראצל פתחה את ביתה לארוח שאין כמותו.
בערב זכרון אצל אילן ונעמה העלו כל כך הרבה אנשים חוויות מהבית ומהמפגשים והכרויות שנולדו אצלה ובזכותה. 










http://www.nino-herman.co.il/2016/05/t-may-not-be-much-but-i-believe-there.html









©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com