כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שלישי, נובמבר 29, 2011

חוץ / פנים 15 מעין יונגמן

 הלכתי לפגוש את מעין בביתה הקסום שבנוה צדק,  הרבה זמן שאנחנו מנסים לקבוע , אז אתמול הגיע הרגע  בחוץ גשם אפור וקר , לכאורה יום של בית ,  ולצד זה  היתה בי אנרגיה של לצאת , לפגוש ,ליצור ככה זה שמקשיבים לאניטואיציה ,  אולי זה קשור לשומר המסך בביתי שמעלה כל הזמן את צעירי תל אביב ברחובותיה  אולי תמונה של מעין מ2009 העירה את זכרוני.
  לצד זה ברור לי יותר ויותר שברגע שרצון שקיים בי מבשיל  למימוש יש בו הרבה מרכיבים שחוברים להם יחד.
זה היופי של החיים מרחב התנסויות שגדל והולך על פי רצון.


 מעין היא שחקנית  אמנית, יוצרת, לאחרונה  העלתה סרט קצר ליו טיוב " יומן מסע אישי- חברתי, מתוך אוהל מס' 45, שדרת האוהלים רוטשילד, קייץ 2011, תל אביב. הדיירת מעין יונגמן" .


עזבה הכל ועברה לשם  נפגשנו תוך כדי , שמחה עם המעורבות שלי , עזרה לי למצוא את פעילים סמויים  שצילמתי ערב הפגנת המליון , "אני שולחת לכם צלם "... לא עיתונות , איש יקר משלנו  , פתחה לי דלת ...


  זו ידידות שנבנתה לאט לאורך השנים בבתי הקפה בפלורנטין   ברחובות תל אביב , בנטף .
ועכשיו אני פוגש אותה בדירה קטנה ששכרה עיצבה  והפכה למקום באמת קסום.
כמו שאמרנו אמנית .
 "הצילום שלי מבקש לפגוש את האדם ככה פשוט בשגרת חייו" מעין הולכת איתי ,אני כבר בתוך הצילום, ככה זה שאני בא לאנשים בדלת מתחיל מחפש את הרגעים של לפני ההתארגנות  , בתחושה  כאן עם מעין היו  רגע או שניים כאלה  עכשיו היא כבר מודעת למצלמה , לצד זה עדיין בתוך ההנחיה שלי להיות בשגרה , לרגע בתחושה שלי אנחנו לא פורצים למרחב חופשי , אולי פשוט תובילי את , עשי מה בא לך, וואו  איזה יופי מעין מתחברת לתחושות שלה ליצירה .
עכשיו היא היא נעה בחלל הקטן של ביתה  מטפסת גולשת מתלבשת ישנה  מנסה עוד ועוד ,אני מתמסר , זו חוויה נהדרת של יחד האור נפלא, ה"תפאורה מושלמת" וגם יש בי שמחת יצירה . בצילומים הרחוב אני בוחר  מרחב מעניין, סיטואציה , מפגש של בני אדם  ומחכה לרגע שיבשיל . כאן בבית עם מעין  אנחנו לרגע במעבדה של התנסיות  היא יוצרת נעה  משנה ואני מצלם נהנה  לחוות את אשר מתרחש , שמח לשתף אתכם בכמה רגעים של יצירה משותפת.



                                                                                 
  



  

יום חמישי, נובמבר 24, 2011

עדשת רוח: לכבוד מיליארד תוהים

»מתוך הטור  עדשת רוח   מעריב nrg .

סמוך על הלב, אומר לי כמו קול פנימי שמלווה אותי, אם הם לא היו רוצים כבר היית בחוץ מזמן. נינו הרמן מתגבר על הפחדים ונכנס עם העדשה והלב לבית של עובדים זרים בפלורנטין.

אני מוצא את עצמי בתוך סיטואציה של תיעוד בנושא מורכב ומאיים צילום: נינו הרמן

בדמדומים של הערב ראיתי אותם חוזרים על אופניים, חוצים את פלורנטין, יורדים הלאה דרומה בויטל. קבוצה של פועלים סינים,  חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי בשכונה. עולה בי רצון לצלם, הנה הם חולפים על פני. אני עומד בקצה המדרכה זקוף ונוכח, עומד כך שיראו אותי, שיוכלו לסמן לי אם לא מתאים להם.

מצלמה היא סוג של רישיון כניסה ואפשר לקבל אישור לצלם בהרבה צורות. קניתי לי מצלמה עם עדשת רחבה וזום מאוד קצר, בחירה מודעת מתוך רצון להתקרב לאנשים – להתקרב לעצמי.

דרך ארוכה עברתי. לקח לי זמן לבנות מקום בתוכי שפשוט מתחבר לאדם שמולי ולא רק  כעוד תצלום טוב. ברקע המקצועי שלי יש הרבה שנים של צילום עיתונות, הרבה שנים שצילמתי ממקום פחות מודע ויותר מכוון מטרה. היום אני יודע לומר שלא פעם שכחתי שמולי עומד בן אדם. 

גם  היום קיים הפיתוי לתצלום טוב, אבל לצדו הכל ממש אחרת. אני רגיש יותר לכבוד אדם ויש בי גם מקום שמוכן לוותר על הצילום.
הם חלפו על פניי, מסתכלים עלי ועל פניהם אין שום הבעה. לא יודע לפענח את המבטים שלהם. חשתי כמה הם זרים לי, רצים לי ניסוחים בראש. אני בתוך סיטואציה של תיעוד בנושא מורכב ומאיים בארץ ובעולם.

עובדים זרים, מיעוטים. זה מורכב. איך יוצרים אמון, קשר, זה הרצון שלי וזו השאלה שלי. 

הם ממשיכים בדרכם, עוברים בהפרש של כמה רגעים האחד מהשני, ובי מתחזקת החוויה שדרך הבעת הפנים אני לא מצליח לפענח דבר וחצי דבר ממה שעובר עליהם.

לצד זה מתחזקת בי התחושה שאם זה היה מאיים עליהם או לא מתאים, מן הסתם כבר  הייתי רואה סימנים או אולי חש בכך.

בבית מול המחשב עלתה בי סקרנות - לאן הם נוסעים, איפה הם גרים, איך מתחברים אליהם?


לך תדע מה הם חושבים

שבועות אחר כך, בזמן נכון יותר ובמקום אחר בשכונה, אני רואה אותם תוך כדי תנועה, יושבים בתוך מבנה. ככה פשוט, עם  דלת ההזזה פתוחה לרחוב, רחוק מתמונה של פועלים זרים שגרים במסתור. הכל גלוי, פתוח ומזמין. יושבים להם סביב שולחן, אוכלים, צופים בטלוויזיה.
הם ממשיכים לצפות בטלוויזיה, סרט סיני, לא מתרגשים ממני בכלל צילום: נינו הרמן

אני יורד מהאוטו ומהרהר איך להיכנס, איך להציג את עצמי. אילו הייתי סתם סקרן בלי מצלמה זה נראה לי בלתי אפשרי לבוא ולומר להם אני רוצה לבוא לראות את הבית שלכם, אבל עם המצלמה יש מצב להיכנס ככה פשוט, ואכן עודני מהרהר. עד שאני מוצא את עצמי צועד ברגל די בטוחה לתוך החדר שלהם. שלום בעברית, היי באנגלית, אין דיבור והבעות הפנים שוב לא מתפענחות לי.

אני מצביע על המצלמה, מנסה לבקש רשות לצלם. אחד מהם מסמן לי ביד, נראה כמו הסכמה, אבל לך תדע. אני חש במתח שמתקיים בי, מתח בין הרצון לצלם לבין הרצון לשמור על כבודם.

הם ממשיכים לצפות בטלוויזיה, סרט סיני, לא מתרגשים ממני בכלל. מחכים לטיגון שעוד רגע מגיע מהמטבחון. כיסוני בשר, מזמינים אותי לטעום. זו גם דרך להתקרב , ממש לא בא לי לאכול. אני מצלם, נפתח קצת, עדיין מרגיש שלא בנוח.

לכאורה הסימנים מעידים שהכל פשוט וזורם עבורם, אבל משהו בתפיסה הרגשית שלי לא פתור עדיין. ויש גל כזה של שנאת זרים בעולם ובארץ. ונכון שאני בא ממקום תמים ופשוט, אבל כל הסיטואציה היא כזאת, עם פועלים זרים במדינה שחוסר הסובלנות שבה גדל.

הייתכן שמפגש שכזה יכול להיות פשוט או שאני מספר לעצמי סיפור בשביל להירגע?
מי כאן הזר?
סמוך נינו, סמוך על הלב, אומר לי כמו קול פנימי שמלווה אותי. אם לא היו רוצים כבר היית בחוץ מזמן. אני ממשיך לצלם ותוך כדי עולה בי רצון להראות להם, ליצור חיבור בשפה שמן הסתם מובנת להם. אני מזמין אותם לראות. הם מתקבצים סביבי, צופים בתמונות, מדברים ביניהם בקצרה, או שזה טבעה של השפה.

איזה כיף, העולם הדיגיטלי מאפשר חיבורים מהירים צילום: נינו הרמן
 איזה כיף, בין רגע נוצר כאן משהו משותף. משהו בי נרגע, איזו עוצמה יש לתמונה הפשוטה הזו שנוצרה ברגע. היא מובנת, מגשרת על הפערים של לאום ותרבות, יוצרת זיקה. איזה כיף, העולם הדיגיטלי מאפשר חיבורים מהירים. וגם הצלחתי לגשר על תחושת הזר שבי, התקרבתי. 

הם ואני שייכים למשפחת האדם. אם מישהו היה צופה בנו ככה יחד מתבוננים ב"אלבום משפחתי" זה היה נראה טבעי לגמרי. זהו, סופית נרגעתי. חוזר לשמוע את  הפעימה המקורית שלי. זו שמוציאה אותי לדרך, לחוות, להתחבר.

יום ראשון, נובמבר 20, 2011

בחוץ מבול, חורף- בפנים לא מוותרים על הסיכוי לשנות, אסיפת פעילי תל אביב בעלמא בית תרבות ישראלי


חמישי ערב,אנחנו גולשים לתל אביב לאסיפת פעילי תל אביב -יפו
קיבלו אכסניה לכמה שעות בעלמא "בית לתרבות עברית".
 בחוץ גשם מבול ,בפנים עשרות פעילים מתחברים לרצון משותף, מחפשים דרך לממש ,מקשיבים איש לרעהו.
 מידי כמה דקות מגיע עוד מישהו  מישהי ,המליאה מנוהלת באותו קשב וכבוד של המאהלים.
 ואח"כ באותו חלל מתפזרים לקבוצות דיון.
למי ששואל איפה המחאה או לאן פני המחאה.
 זאת תמונה אחת מני רבות ברחבי הארץ יש עשרות קבוצות שכאלה
 אנשים שרוצים לעשות, אנשים שמן הסתם התעורררו בקיץ למשמעות למטרה
זו המהפכה שדפני ליף וחבריה הביאו , זה מעורר שמחה ואמון שיש סיכויי מול החושך הגובר בחוץ ליצור אור.
          





יום שישי, נובמבר 18, 2011

נילי פינק | מופע השקה מיוחד | מפעל הטקסטיל הישן, קפה בר יוחאי | 17.11 | 21:00





בפייסבוק היתה הזמנה מאוד אחרת ,מתאימה לנילי פינק חברה יקרה.
שמחנו לקראת הערב, הריון ממושך,שנתיים של עבודה להפוך חלום למציאות.
כל מילים והלחנים באלבום של נילי יוצרת צעירה רוקיסטית משובחת עם לב חם וחכם . 
תחיה שמייצגת את האוזן המוסיקלית ביחד שלנו אומרת שנילי מזכירה לה את יהודית רביץ באיכות הקול והעומק שלה
 הנסוח שלה  פותח גם בפני את החוויה הזו.
לפני שנתיים שהתחלתי את מסעי בפלורנטין נפגשנו, אז החלה את צעדיה הראשונים ביצירת האלבום.
העטיפה העיצוב האנרגיה היוצאת ממנו מושקעת כמו הלחנים השירים והביצועים בכל הושמה הרבה תשומת לב  אהבה ויופי.
והחלל המדהים הזה שבחרה לחגוג בו את ההשקה,הוא המשך ליוצרת מקורית זו, מקום מארץ הפנטזיות .
 תודה ליניב בעל בית הקפה בר יוחאי שגם חגג את ההשקה של מערת האמנים שלו .
יניב ראה אותנו, שמח איתנו,  פתח לנו שולחן , תודה על ערב קסום ומיוחד .

 "נילי פינק | מופע השקה מיוחד | מפעל הטקסטיל הישן, קפה בר יוחאי | 17.11 | 21:00

"מופע ההשקה לאלבום הבכורה של נילי פינק,
נערך במפעל הטקסטיל הישן בקפה בר יוחאי,
ברחוב בר יוחאי 7 בדרום העיר.
...
החלל הלא שיגרתי הזה שהיה בעבר מפעל טקסטיל
שנסגר לפני שנים והיום הוא רק מפלצת בטון, הוא בדיוק הנוף העירוני
שהיווה השראה לכתיבת כל השירים באלבום
לכן זה אך טבעי שיוגשו במקום הכי אותנטי.

זאת לא הפעם הראשונה שנילי מופיעה ברחוב בתפאורה דומה,
נילי אחראית לשני פסטיבילי רחוב 'פסטיבל בשביל המפעל'
שהתקיים כבר פעמיים בשנה החולפת,
יחד עם עוד להקות ואומנים מובילים
בסצנה האלטרנטיבית של ת"א. "




"בשונה משאר מופעי ההשקה, במקום לא ימכרו כרטיסים להופעה
אלא האלבום עצמו יהיה כרטיס הכניסה,
אותו ניתן יהיה לרכוש בכניסה למקום,
בחנות אנובה, או בבנדקמפ של נילי.



מי שרכש או ירכוש אלבום בחנות אנובה
יקבל אותו הביתה ויוכל להגיע עם הקבלה להופעה ולהכנס,
מי שיקנה בבנדקמפ של נילי
יגיע עם הקבלה להופעה ויקבל את האלבום במקום!

בנוסף, בתוך 50 מהאלבומים שהודפסו וימכרו, מסתתרים כרטיסי מזל.
אותם הכרטיסים מקנים כניסה לשתי הופעות של נילי, לבחירת הזוכים.

להזמנת אלבומים מראש בחנות אנובה או בבנדקמפ.
https://www.facebook.com/Nili.Fink.debut
www.nilifink.bandcamp.com
http://www.anovamusic.com/store/index.php/nili-fink.html

גיטרה חשמלית: רועי רגב
קלידים ומחשב: איל לנזיני
בס: ניר לייסט תופים: אלון לדר סאונד: אבי עין צור".


מהארכיון :  הכנות למסיבת רחוב נילי פינק 2010

יום שני, נובמבר 14, 2011

חוץ /פנים 14 נגה פסו




חוץ/פנים –  מאת נגה פסו.
"אני אוהבת להיות בחוץ", אני מספרת על עצמי לנינו, "אני אוהבת להסתובב, לראות את העולם והאנשים בפעולה. לדמיין מאיפה הם באו ולאן הם הולכים, להמציא סביבם סיפור".

 "אני יכולה להסתובב כל היום ואף פעם לא ימאס לי, אפילו שאני גרה בתל אביב כבר ארבע שנים". "אני לא יודעת  איך קרה שרוב הזמן אני בבית", את נינו פגשתי במקרה. במקרה הכוונה היא שלא קבענו להיפגש, כי אני לא מאמינה בצירופי מקרים ובמקריות.
היינו אז בעיצומו של יום צילומים ב"קפה ג'ורג" בפינת הרחובות נחמני ויהודה הלוי, לחוצים להספיק לצלם סרט קצר לתחרות סרטים , שמתי לב שמישהו מצלם אותנו בניחותא ובנעימות מהצד
.עכשיו הוא כאן מתעד את המעבר  שלי לבית חדש  במסגרת הפרוייקט שלו על צעירי תל אביב בדרום ובפלורנטין שהתרחב מאז המחאה .  
למעשה אני יודעת טוב מאוד איך קרה שאת רוב זמני אני "מבלה" בבית, שמעתי מחברה שהיא כותבת לאתר אינטרנט והתחלתי לכתוב בעצמי, שנה לאחר מכן למדתי תסריטאות, תחום שגם נעשה רוב הזמן מול מסמך וורד במחשב.
 במקביל סיימתי לשכתב בפעם הראשונה את הספר שלי: "קדחת הנדודים", שנמצא בשלבי הוצאה לאור, אבל בתכלס אני משכתבת אות גם היום.
כשכל עיסוקי מתרכזים במחשב מצאתי את עצמי בבית. אמנם אני בבית רוב שעות היום, אבל לא רגועה, כמו שהוריי, מורי ושאר מכרי נהגו לומר כשהייתי קטנה: "יש לי קוצים בתחת". מעבר לעיסוקיי הרשמיים אני כל הזמן עסוקה בלתכנן את הטיול הבא בארץ או בחו"ל, סופשבוע או יומולדת (מחפשת תירוצים), או אפילו מתכננת לצאת עם חברים או סיבוב בחוף בסוף יום של כתיבה-רביצה מול המחשב.
בית מנקודת מבטי הוא לא ארבעה קירות וגג, כי גם במאהלים השונים שהתארחתי בהם כחלק מהמחאה החברתית, הרגשתי בבית, גם באשרם במדבר שאף להיות הבית השני שלי וגם במבנה עשוי סנדאות בצופים כשהייתי חניכה ואחר כך גם מרכזת, הרגשתי בבית.
בית בשבילי זו הרגשה של רוגע, מקום להירגע בו, להרגיש נעים ונוח ולא תזזיתי.
למרות כל הדירות שהחלפתי, בת"א ומחוצה לה. הרגשה של בית לא הרגשתי בבית שלי כבר שנים.

יום שישי, נובמבר 11, 2011

זריחת הירח 11.11.11


     ערן זמיר : "ראיתי את זה מהזלבני!!!! מטריף!!!"
                                    
     יהודית קונפורטי : "מדהים. ממש לילה קסום!!!!

מוזמנים להשפיע -לאיזו יוזמה תצטרפו? • מחאת הדיור.

     אילו ימים שמאתגרים כל אחד מאיתנו לזוז מ"הנוח" ולהשפיע
באתר הרשמי של המאבק  צדק חברתי  ראיתי פוסט שמאפשר למי שעולה בו רצון להתחבר .
"..קיימים ברשת כלים רבים ליצירת קשר עם מקבלי החלטות אונליין, וגם כמה יוזמות שפועלות עכשיו – אולי תרצו להצטרף לאחת או יותר מהן..."
שמח לארח כאן את מעין אלכסנדר . נינו

מאת: מעין אלכסנדר
השבוע נפתח מושב החורף בכנסת, וזה צפוי להיות חורף סוער. המחאה שראינו וחווינו בקיץ האחרון קראה לשינוי בסדרי העדיפויות ובחלוקת המשאבים במדינה. הקיץ עבר, רוב המאהלים קופלו (או פונו), אבל המחאה לא נגמרה ונראה שכובד המשקל עובר לכנסת. קיימים ברשת כלים רבים ליצירת קשר עם מקבלי החלטות אונליין, וגם כמה יוזמות שפועלות עכשיו – אולי תרצו להצטרף לאחת או יותר מהן.


הפוסט מתפרסם במסגרת סדרת "החלטות חדשות, התחלות חדשות".
המשמר החברתי בכנסת – אנשי המשמר החברתי שמים לעצמם כמטרה לדאוג לנוכחות אזרחית רציפה ועיקשת בכנסת, וכך להזכיר לח"כים שהציבור לא שכח את תביעתו לצדק חברתי, ולחזק את בית הנבחרים אל מול לחצי ההון. הם הקימו מאהל מול הכנסת, ומזמינים אזרחים להצטרף במהלך מושב החורף ליום לובי בכנסת. כל אחד ואחת יכולים להצטרף. בדף היוזמה בפייסבוק הם מעדכנים ברשמים מהכנסת. למשל: דיווח של אסתי סגל מהוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים. אסתי סגל היא בלוגרית מנוסה, והדיווח שלה מעניין: מתאר את ישיבת הוועדה וגם נותן טעם אישי. בהחלט לא הדיווחים שמגיעים בעיתונים הגדולים ובערוצי הטלוויזיה.
אפשר לעקוב אחרי פעילות המשמר החברתי דרך הדיווחים שלהם באתר ובפייסבוק, אבל מטרת היוזמה היא בהחלט לעודד אזרחים להגיע פיזית לכנסת ולעקוב אחרי פעילות החקיקה. הירשמו באתר ואנשי המשמר יצרו איתכם קשר לתיאום.



עוברים מהאוהלים לכנסת – במסגרת היוזמה, ארגונים חברתיים (וביניהם שתיל, בו אני עובדת) פועלים לקידום הצעות חקיקה בנושאים חברתיים: דיור, תעסוקה, חינוך ובריאות. פעם בשבועיים יועלו הצעות חוק בנושא מסויים, וסביב נושא זה יעלו גם שאילתות, דיונים בוועדות ועוד. השבוע הועלו שמונה הצעות חוק בנושא דיור. ועדת השרים לענייני חקיקה, שמתכנסת ביום א' וקובעת למעשה את עמדת הקואליציה לגבי ההצעות, דחתה שבע מהן. אתם מוזמנים לפנות אל חברי כנסת מהקואליציה, כאלה שמציגים עצמם חברתיים, להזכיר להם שהם נמדדים במעשים ולא בהצהרות ולבקש שיצביעו בעד הצעות החוק. הנה טופס לשליחת המכתב. בדף בפייסבוק אפשר לעקוב אחרי דיווחים מדיוני וועדות ומדיוני הכנסת, וללמוד על הצעות החוק שעולות בנושאים הנ"ל.
התפקדות למפלגות. בעקבות המחאה אצל הרבה אנשים עולה הרצון להשפיע יותר על הנעשה בזירה הפוליטית ועל קבלת ההחלטות. להצביע פעם בארבע שנים זה לא מספיק. חלק מהפעילים טוענים שהדרך הכי טובה להשפעה כזו היא התפקדות למפלגות. כי אז יש יכולת להשפיע על רשימת המועמדים לכנסת, וגם להשפיע על פעילות פנים מפלגתית. בין היוזמות האלה: "סותמים את האף, נכנסים לפוליטיקה", ו"מתפקדות" שקוראת לחיזוק הנשים על ידי בניית כוח פוליטי מתוך התפקדות למפלגות. אפשר ללמוד על היוזמות האלה באתרי האינטרנט שלהן, וליצור קשר עם היוזמים. גם באתר "עבודה שחורה" אפשר למצוא מידע על התפקדות למפלגות השונות.
כנסת פתוחה – פרוייקט הדגל של "הסדנא לידע ציבורי", עמותה שמטרתה להנגיש ידע ציבורי לשימוש הציבור. בגדול, אתר "כנסת פתוחה" מנגיש מידע מאתר הכנסת באופן הרבה יותר נוח ושימושי. זה כלי שמאפשר מעקב אחרי עבודת הח"כים והצגה ברורה יותר של נתונים. למשל, אם חברת כנסת אומרת שנושא מסוים מאוד מעסיק אותה והיא פועלת לקדם אותו, באתר כנסת פתוחה אפשר לקרוא נתונים על פעילותה באותו נושא או בוועדה הרלוונטית ולראות מה עשתה באמת: בכמה ישיבות השתתפה, האם העלתה הצעות חוק וקידמה אותן ועוד. עפרי רביב וטל גלילי כתבו פוסטים על פעילותה של חה"כ מירי רגב בוועדה על חוק התכנון והבנייה, שמדגים שימוש במידע באתר כנסת פתוחה.
את האתר מפתחים מתנדבים שפעילים בסדנא. הקוד חופשי ופתוח ומתכנתים נוספים מוזמנים להצטרף. דרושים גם אנשי תוכן לתיוג נושאים ואג'נדות, וכן להעלאת צרכים נוספים לפיתוח. מידע כללי על הפרוייקט ואפשרויות להצטרף ולעקוב אחרי פעילותו אפשר למצוא בדף "אודות".
גם באתר הכנסת עצמו יש הרבה מידע: אפשר להירשם כמנוי לערוצי רסס ממוקדים, לעקוב אחרי דיונים וסדר היום, אפשר למצוא פרטי קשר עם הח"כים, כולל נוכחות במדיה חברתית ואתרים אישיים. הבעיה היא שהאתר לא מאוד ידידותי למשתמש מבחינת העיצוב שלו וגם בחלקים משמעותיים לא תומך בדפדפנים שאינם אקספלורר (טפסי החיפוש, למשל).
איידמוס  הוא פרוייקט לקבלת החלטות משותפות. כלומר: יש כאן מרחב ציבורי לדיון אבל האתר מעוצב באופן שמוכוון לקבלת החלטות. באתר מובנה תהליך קבלת החלטות לשיתוף עם קהלים גדולים, כשבסוף החלטות משותפות עוברות לכנסת. אני מודה שכרגע התהליך נראה לי באופן אישי מסורבל, אבל אפשר להיכנס ולראות שיש שם דיון ושיחה על סוגיות שונות ומגוונות. יש הצעות שנמצאות בשלב הדיון ויש הצעות שעומדות להחלטה. המערכת עלתה לאוויר לפני כמה שבועות, בשלהי הקיץ, שווה לעקוב ולראות איך היא מתפתחת – גם מבחינת האפשרויות וגם מבחינת השימוש הציבורי בה.
אתר שיתוף הציבור - האתר הרשמי לשיתוף הציבור בעבודת הממשלה. הצעות ותכנים ממנו עולים על שולחן הממשלה, למשל במסגרת העיצוב של התכנית הלאומית למאבק בעישון וכמובן ככלי לשיתוף הציבור ודיון ציבורי במסגרת פעילותה של ועדת טרכטנברג. צוות האתר מעלה לדיון סוגיות מסויימות, ומשתמשי האתר יכולים להצביע בעד ונגד, ולהביע את עמדתם בנושא גם בטקסט חופשי.


מעיין אלכסנדר
עוד שימושי ומועיל באתר: רשימת נוכחות רשמית של ישראל במדיה חברתית: משרדי הממשלה, צה"ל, ונציגויות בחו"ל.
שלושת האתרים האחרונים: כנסת פתוחה, איידמוס ושיתוף הציבור מאפשרים הרשמה לאתר ויצירת פרופיל. חוץ מהזדהות, זה מאפשר למשתמשי האתר לתקשר ביניהם, ומאפשר לכם כמשתמשים לרכז נושאים שמעניינים אתכם ולנהל את פעילותכם באתר.
הפוסט פורסם במקור בבלוג של מעין אלכסנדר

יום חמישי, נובמבר 10, 2011

עדשת רוח: תיק תקשורת

מתוך הטור עדשת רוח "מעריב "nrg: תיק תקשורת 

אני אומר לו שיש בי רצון להעצים אחרים ואת עצמי. להתחבר לשפע שבי ולהשפיע. אם זה מעשיר מלכות שמיים, איזה יופי.
נינו הרמן חוזר לרחובות פלורנטין .

באשר אלך עולה בי כל הזמן השאלה האם זה משמח אותי צילום: נינו הרמן
חזרתי לצלם  ברחובות פלורנטין, הבית בפינת שטרן עוד רגע איננו. אני נכנס ל"באגסי", להתבונן מעוד זווית, נוצרה השתקפות של מנורות בית הקפה בתוך מסגרת החלון. זה כמו מרחיק לרגע את עוצמת ההרס, הופך את כל החוויה לאמנותית. 
לא מזמן ישבו צעירים במרפסות הבית. אלה הדימויים שאצלי בראש כרגע. 
המחאה הרחיקה אותי מהשכונה, ארבעה חודשים שהרחיבו בי את גבולות ההתבוננות בהרבה מובנים.
עכשיו אני בתוך כיווני יצירה נוספים ותוך כדי תנועה לומד שתיעוד העומק האישי ואנושי שיש בו רצף - יש בו הרבה יופי.
לצד זה באשר אלך עולה  בי כל הזמן השאלה האם זה משמח אותי. בסופו של יום זו היתה החוויה שלי.
בבאגסי כל הצוות חדש. אני אוסף את עצמי להיכרויות חדשות, מוצא שבכל הכרות עולה בי ניסוח אחר מי אני ומה אני עושה. ממול 'מיטשל', חנות מיצים צבעונית ומגרה שנפתחה . אני יוצא אליה, נחשף למרכז הפעילות החב"די. תמיד סקרן אותי לצלם את שמתרחש שם בחב"ד ואתמול, כמו בפלורנטין, הכל השתלב.
אני פוגש במאיר, צעיר דתי ורענן שבא לבקש עזרה מנועם שנמצאת במשמרת המיצים. הוא מבקש ממנה לצייר לו שלושה ציורים. של מה, היא שואלת מתוך ידידות ושמחה. של  בית, לחם ועץ.
עכשיו אני תקוע בהקשר השיפוטי שלי עליו, על הדתיים צילום: נינו הרמן
אני מבקש את רשותו לצלם, לא נראה סיפור.
מאיפה אתה? מנטף.
איפה זה?
אני מושיט לו את כרטיס הביקור שעליו צילום נוף הרי יהודה הנשקף מביתנו בנטף. אתם גרים ב"הרי יהודה ובחוצות ירושלים". מדהים באיזו קלות הוא נסחף למנגינה הזאת. אני מנסה לקרב אותו, זה  ליד אבו גוש או מעלה החמישה. לא נראה שהוא מתחבר. אז אולי מהכוון הדתי, ליד קריית "טלז סטון". לרגע נפתח חיוך.
אההה כן... "תל ציון" .
נראה  לי שהתחבר, אבל למה? עכשיו אני מבולבל, מה זה תל ציון? הוא מסביר שיש שם קריה דתית  בשם הזה.
"הם קוראים לזה  "תל ציון". עכשיו אני תקוע בהקשר השיפוטי עליו, על הדתיים. ומכאן, בעודו מדבר עם נועם, אני בריצה חופשית למרחבי ההקשרים שלי, כולי בסרט. איך יכול להיות שישוב שהוקם לזכרו קולנול אמריקאי, מיקי סטון שהתנדב ב-1948, איך כל הסיפור הזה  הפך ל"תל ציון". 
מי ששוב עוזר לי להירגע זה גוגל, שמדייק לי ש"תל ציון" קיימת, אבל במקום אחר. צמודה לישוב כוכב יעקוב שבירושלים. וואלה.
אז למה הציורים, אני שואל אותו.
זה ללמד ילדים על רחל אימנו שקבורה בבית לחם. אתמול היה יום מותה.
איפה אתה מלמד?
כאן, ב"פלטרין של מלך".
איפה?
שוב אותה תחושה שאנחנו מדברים בשפות שונות.
הפעם אני זהיר יותר בהקשרים שלי. "פלטרין של מלך"..?
כן, זה השם שהרבי נתן למרכז כאן בפלורנטין 21.

הפעם אני זהיר יותר בהקשרים שלי. ''פלטרין של מלך''..? צילום: נינו הרמן
וואלה, עכשיו אני כבר איתו לגמרי. 
למה אתה מצלם?
יש לי בלוג צילומים, יש לי רצון לחבר אנשים, לקרב אותם לאמון באדם באשר הוא אדם, להראות את היופי שבכל אחד מאתנו.
אז אתה כמונו, עובד לשם מלכות שמיים.
אולי, אני אומר לו. בגדול יש בי רצון להעצים אחרים ואת עצמי. להתחבר לשפע שבי ולהשפיע. אם זה מעשיר מלכות שמיים, איזה יופי.

יום שני, נובמבר 07, 2011

לחם הארץ - שנות השבעים ירושלים.



                  חיפשתי לשים משהו אחר , לא התרפקות, פשוט לרגע לעצור ולראות מאיפה באנו ....

יום שישי, נובמבר 04, 2011

חוץ / פנים -13 - מיכל לזובסקי

נפגשנו לרגע בקאימאק עמדה שם על כסא לצד חברתה ונהנתה מערב מקסים של כלייזמרים מהולנד.

שעלו התצלומים לבלוג נוצר הקשר:
 שמי מיכל ויצא לי להחליף איתך כמה מילים אתמול בקפה קיימאק עם הכלייזמרים אתמול.
אפילו צילמת אותי- עומדת על כסא בחוץ.
נכנסתי לבלוג שלך ומאוד התרשמתי מהצילומים שלך.

שמחתי וביקשתי ממנה לשתף בכתיבה ,זה רצון עמוק שלי ליצור  המשך דיאלוג וכך כתבה:
   "ההזמנה תמימה בפייסבוק הביאה אותי להתגלגל על אופניים, ביום שני תמים ללוינסקי,  לקפה הידוע במייזמיו המדליקים, הספונטניים והפתוחים לכל. אז הפעם היו אלה כלייזמרים מהולנד שאף אחד מהם אינו באמת הולנדי. האירופאים האלה הפליאו לנגן וביחד עם יושבי המקום הקבועים ומזג האויר המושלם נגלה לי עוד יהלום בתוך אדמת החיים."  מיכל

אהבתי את הכתוב וביקשתי להרחיב את הדיאלוג לביתה במסגרת החזרה לפרוייקט חוץ / פנים
שמח לשתף אתכם ברגעי חיים שיש בהם שמחה , ידידות , ויצירה מלוויםבתצלומים מבוקר מקסים, 
ועוד כמה שורות פשוטות. שהוסיפה מיכל לזובסקי



                     
                           " ביום האחרון של אוקטובר,נינו והמצלמה משתלבים מיד,במרחב הפרטי, השקט
ביום של בישול ותהייה ושיחה אחת ,על חשיבותו של הזולת ומשמעות הכאב". מיכל

יום רביעי, נובמבר 02, 2011

נעה מקאימאק







נינו,
העבודות שלך מקסימות ומחדירות אושר לליבי.
נתראה בשמחות.
עוזי
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com