" Hey, that's no way to say goodbye " / עובר אורח

ארבע שעות בילינו היום בתערוכה עובר אורח , 4 שעות נפלאות בחברת אנשים יקרים שבאו מכל הקצוות , פשוט אהבו לחלוק איתנו את שחוו הנה טיפה בים המילים שנכתבו נאמרו : "יופי של תערוכה " " יצירות שחודרות לנפש" "אהבתי את הסוד היופי הגעגועים " " מאפשרת צלילה למימד שלישי עמוק שלא מתואר במילים "
שוב ושוב משתאה מול היופי המפעים שאתה מצליח להנביע מתוך "דוממים "
בהמשך הימים אתיישב לכתוב על תערוכה מיוחדת זו באוצרות  החכמה ויפה של ג'ניפר  בלוך  ,אצרף ציטוטים בשם מבקריה הרבים , גם מתוך אילו שנכתבו בספר האורחים , אילו שהדהדו באוזנינו, תודה גדולה לכם .

זהו - ננעלה תערוכת עובר אורח .

 היינו שם לארח , חברות חברים אורחים יקרים שבאו לראות , לחוות , לכבד .

היינו שם להיפרד מתערוכה אחרת -עוברת אורח .

סיכומים , הרחבות, ציטוטים מספר אורחים , משיחות , מן הסתם בהמשך קרוב . 

תודה גדולה לכל אורחינו היקרים שבאו . 

ספר האורחים / על הכריכה קולא'ז מתוך טסטים של ההדפסות

Nurit Snir :" ביקרנו היום בבית האמנים. ביום סגירת התערוכות של נינו הרמן ותמר לדרברג. תערוכות נהדרות. נהנינו מאוד משתיהן. מהעבודות, מהאוצרות, מהאווירה, מהאירוח של נינו ותחיה ומקבלת הפנים של ויוי המקסימה והנמרצת. נינו ותמר מצלמים בסגנונות שונים לגמרי. גם המדיום לא תמיד בדיוק זהה. (אצל תמר יש תנועה, ומתקבל וידאו ארט. אצל נינו אלה סטילס אבל כמה יופי ותנועה הם מכילים). תערוכה היא גם סוג של חשיפה אישית. קילוף קליפות ומסכות. היה עצוב, יפה וגם אופטימי."

כרמלה טייכמן :" תערוכה שנסגרת היום וחבל אבל תמצאו פרטים על הצלם ברשת: נינו הרמן - "עובר אורח" בבית האמנים החדש בראשון לציון"

:Vivian Birkenfeld

"תודה רבה לקהל הרב שהגיע לתערוכות של נינו ושל תמר.

אנו נפרדים מהם באהבה רבה ומתכוננים לשנה חדשה של פעילות.

מאחלים לכם שנה של עשייה ויצירה פוריה."

Ziva Koort: " תערוכות נהדרות"

: Jennifer Benady Bloch
כמו שאומר לאונרד כהן: Hey, that's no way to say goodbye"
ואנחנו ממשיכים הלאה "

גבי הרמן "לא רבים יודעים זאת אבל הפתרונות שהוא הציע הצילו חיילים רבים "

 תירגם  גם שירי רחל  לגרמנית - עין כרם  Les Soeurs de Notre-Dame de Sion

לפעמים, מזדמן לשמוע דברים שלא ידעת מעולם על הוריך. לאו דווקא עניינים אישיים ואינטימיים, אלא פרקי חיים ואירועים שאבא ואימא לא סיפרו עליהם במהלך שגרת החיים. כך אירע בשבעה של נחמיה יעקובוס , שנפטר לאחרונה, הוא ורעייתו רות יעקובוס, היו חברים טובים של הורי. בנם רפי סלע, אחיו הגדול של חברי הטוב ושכני איתן. העלה זיכרונות , והחל מספר סיפורים על אבא שלי , שסיים ביקשתי להקליט כמה תמציות , עזוב , אכתוב לך אעשה זאת בחפץ לב , וכך עשה .

אבא, גבי הרמן, שירת בחיל הספקה כקצין מ-1949 ועד 1958, ומילא מספר תפקידים בחיל, בהם ראש מדור ציוד וראש מדור תכנון ופיתוח. היה איש שהמציא פטנטים , שהשתחרר ערכו לו חבריו פקודיו חוברת איורים שבאחד מהם איור של דוד בן גוריון מעניק לאבא תעודת הוקרה על אחד הפטנטים שהמציא . "איש מקצוע טוב", נכתב בתעודת השחרור שלו בלשון הצבאית היבשה. "ביצע את כל התפקידים המוטלים עליו לשביעות רצון מפקדיו עליו".

כזה היה אבא צנוע , מים שקטים ,ממכתבו של רפי התברר לי עד כמה השפיע על הקריירה המקצועית של רפי, וגם ייעץ וסייע בכמה פיתוחים בכלים צבאיים.

על הקשר ביניהם כתב רפי: "מגיל צעיר יחסית נקשר בינינו קשר מאד מיוחד שבו הוא אט אט הפך להיות מנטור שלי בכל מה שעשיתי בחיי המקצועיים". ההשפעה הזו סייעה לו לנווט את חייו המקצועיים בעיקר בעת שירותו הצבא. כך היה לדבריו כאשר לאחר שירות כמדריך בבית הספר לחימוש הוצע לו לחתום קבע. כשסירב רפי ניסו לשכנעו בהבטחה שייצא ללימודים בטכניון על חשבון הצבא ואחר כך ימשיך עוד שנים אחדות בקבע.

"את ההתלבטות הזאת, כמו הרבה אחרות, הבאתי לפתחו של גבי", סיפר רפי. "בחיוך הביישני שלו ובשקט הנפשי אמר לי כך: אני רואה רק יתרונות בהצעה... ראשית היא תגרום לך ללמוד ביסודיות, תוך מתן כל הסיוע, ללא תשלום. היא תפתח בפניך פרויקטים גדולים ותיתן לך ניסיון מקצועי שלא תוכל לקבל בשום מקום אחר. ובכלל היא תחסוך להוריך הרבה כסף על לימודי הנדסה בטכניון".

העצה של אבא שכנעה את רפי. והמציאות הוכיחה לו עד כמה צדק אבא. הוא הלך לקורס קצינים ואז פרצה מלחמת ששת הימים. בתום המלחמה הוצב כקצין צעיר ברמת הגולן והתמודד עם חורף קשה וטנקים ישנים שהמים קפאו ברדיאטורים. לימים שובץ בצוות התכנון הראשון של טנק המרכבה.

"ובאמת נבואתו של גבי התממשה לחלוטין", סיפר רפי. "מדי פעם כשהייתי מדווח לו על הישגיי המקצועיים בחיל החימוש לא היה גאה ממנו... כאילו הייתי הבן שלו והוא כוון אותי להצלחה. כל פגישה ושיחה בינינו הייתה קרובה ונעימה כמו שלא הייתה עם שום אדם אחר בקרבתי".

"גבי התמחה בנושא האלומיניום ברמה שלא תבייש פרופסורים לחומרים במכללות היוקרתיות בעולם. דרך המעבדה, השינון והלימוד והעבודה המקצועית באלבר, הוא הביא את הידע שלו לרמה גבוהה ביותר", כתב רפי. בינתיים הוא מונה בצבא כאחראי על הנגמ"שים החדשים שרכש צה"ל מהצבא האמריקאי, שחלקם הגיעו ארצה ישר מן המלחמה בווייטנאם, וזכו כאן לכינוי "זלדה". הנגמ"שים נקלטו במהירות, אבל לאחר זמן החלו להתעורר בעיות.

"ניסינו כמיטב יכולתנו למצוא להן פתרונות למרות שהאמריקאים הרימו ידיים כבר בהתחלה... ואז כמובן היה את גבי... ביליתי שעות במעבדה ב'אלבר' עם דוגמאות של החומרים והתכנונים שלנו. לא רבים יודעים זאת אבל הפתרונות שהוא הציע הצילו חיילים רבים משריפה ופגיעה בנגמ"שים האלה".

רפי לא שכח את הפגישה הראשונה עם אבא בנושא הזלדה, כאשר חזר מביקור אצל היצרן בארצות הברית שבו ביקש וקיבל הסביר על הרכב האלומיניום שהיוו את "השריון" של הנגמ"ש. "זו הייתה אחת הפעמים היחידות שראיתי אותו צועק", שחזר רפי. "אתם השתגעתם?", צעק אבא. "אלומיניום – מגנזיום? זה הלפיד הגדול ביותר שיש..."

אבא הסביר לי את הסכנה הגדולה של ״השריון״ הזה וגרם לנו להכניס כמה שינויים מהותיים מידיים בזלדה. החשוב והגדול ביניהם היה פרויקט מכלי דלק נתיקים העשויים פלדת שריון שהצילו ממות ושריפה מאות חיילים במשך שירות הזלדה בצה״ל. הפתרון השני בא קצת לאחר מכן כשניסינו לחבר התקנים לקירות הפנימיים ללא הצלחה. הפתרון של גבי (מרווחים מרותכים) נמצא עד היום על גבי כל התקן בזלדה".

לימים לאחר שאנשי היחידה שיפרו את צורת הייצור הם זכו בפרס. "כשבאתי לגבי עם התעודה אמרתי לו - חצי שלך", כתב גבי. "הוא חייך ואמר: החצי הקטן, כי אתה תמיד תהיה טוב ממני".

"גבי הרמן הלך לעולמו מוקדם מדי ואני נותרתי עם געגועים לאיש קטן וצנוע עם לב ענק וידע חובק עולם", סיכם רפי. ואני זכיתי לשמוע עוד משהו שלא ידעתי על אבי האהוב והיקר.

הוסף כיתוב

"לא רבים יודעים זאת אבל הפתרונות שהוא הציע הצילו חיילים רבים משריפה ופגיעה בנגמ"שים האלה"

אלון הרמן - יום הולדת ראשון

אלון בן שנה , יום הולדת ראשון , כל כך משמח להיות איתו , לראות אותו , יש בו מתיקות ממגנטת, מחייך כמו מבקש ליצור ידידות קשר , בוחן ,לומד 24/7 כולו סקרנות , בן אדם , מרגש במהותו ,נפש טהורה, איזה כיף שהוא בחיינו , מאחל לו חיים מלאי שמחה בריאות ואהבה .

שרקייה / יובש / מצפים עוד לך חורף 2017

שרקייה זו רוח שכמו הדליקו מיבש שיער בטבע

ושכחו לכבות ,רוחות מוטרפות נושבות ממזרח, קר ויבש.

תספורת לחורף .

Nino Herman, On My Way Home / L'Oeil de la Photographie

I was born in Tel Aviv, got married in Jerusalem, and together with my wife Tchiya, we founded a village in the Judean Mountains, in between those different two great cities, called Nataf.

I live on a nature reserve, love the city I was born in, and my photography moves between spaces. Between the human and abstract, an unplanned, non-directed, unprocessed encounter, with a simple reality and wild nature on my way home.

In recent years, , I try to create a different viewpoint using the camera. I try to convey a world of layers, telling us that, much like our world inside, the reality outside is also complex and made up of layers.

The images of the dust reflected on the window, were taken after a several very dusty days. They said on the radio that all that dust came from the Arabian deserts, and I thought how symbolism has no boundaries, and all the walls people build are meaningless few days later

The rain came and erased all the episodes.

The series is a work in progress, and is in fact an autobiographical journey. Springtime reminds us of our son, Yair, who is in another space and time. Everything is in constant motion, nature gives and takes. You need a deep understanding to let go all the time.

Nature has no boundaries and limitations, and we must always remember that life is holy. That's the important thing.

בוקר טוב ,ככה בשגרה נכנסתי לראות מה חדש "Portfolios of the Weekend‏" הפתעה גדולה ,

הכל מסונכרן ביקום , תזמון מגניב להעלאת תצלומים אילו ע"י אתר מכובד רוח גבית מאי שם 

לתערוכת עובר אורח בראשל"צ בבית האמנים החדש .שתרד ב31/12

שמחה גדולה . שבת שלום 

וגם... ב12 בצהרי השבת אשתתף בשיח אצל שוקי קוק ברוחמה 11 בתערוכותו של פייר פאולין .

3 עבודות שלי שמהדהדות בקיר צילום שפונה לרחוב 24/7

ובערב בירושלים בבית מדרש "אלול " אשתתף במצגת על אדם וטבע במסגרת חגיגת הדפסה המחודשת של כתבי גורדון ,ערב לימוד משותף .

במה הם מאירים ורלוונטיים לנו היום?"

נעמה שקד: "אנחנו באים לבקש יחס חדש אל הטבע, אל האדם, אל עצמנו" 

20.00 בשדרות ש"י עגנון 22, ירושלים

מוזמנים בשמחה

נמכר בתערוכת המכירה השנתית למען ספריית גן לוינסקי

נינו ויהודית "נראה שיש שם משהו שהוא ידוע לשני הילדים "

Tal Omer:"  צילום מאד נוגע ללב. נראה שיש שם משהו שהוא ידוע לשני הילדים,
 יש בהם איזו בגרות, כנות, עוצמה, אהבה,
לאחות הגדולה נראה שיש נחישות להציל, לאח יש יש אומץ של אמת.
סיפור מרתק של אנושיות ויופי"

20 דצמבר 2017

ילדי הבית מרחוב הבאר 4 ברמת גן , אחותי ואני , עברו איזה 55 שנה לפחות .

פייסבוק העלה להנחתה... זה צילום שמרגש כל פעם מחדש .

כל שנה מבלי משים הקשר אחר  עולה מתוכי 

היום חשתי שיש בי את הילד ההוא , הוא נוכח בתוכי משהו מהפעימה הילדית ההיא קיים .

מעניין לקרוא את הקשרים השונים שעלו בי במהלך השנים האחרונות 

כל פעם ממש הקשר אחר , זה כל כך תלויי מקום תודעתי שאני נמצא באותם רגעי התבוננות שונים .

20 דצמבר 2016‏ 

"צילום של אחותי ושלי , מביט בעיני הילד עצובות משהו ,זה חדש לי המבט הזה

כנראה אף פעם לא שמתי לב ,אז כן היה לי פוליו ,אבל הוא לא היה נוכח בבחירות המודעות שלי .מדהים איך אפשר להפיח חיים בצילום ישן מוכר במבט טרי אולי עצוב משהו .

יום טוב."

20 דצמבר 2014‏

"צילום ישן נושן שלי ואחותי אני מביט בילד הזה שהוא אני ואחותו הגדולה כמו בסיפור , מצד אחד יש חיים בצילום הזה לרגע אני כמו יוצר גשר לימים של אז מהלך במרפסת ביתנו בר"ג והדמויות כמו מודעות לקיומי המתבונן , מאידך וואוו זה רחוק מרחק שנות אור והילד הזה המביט בי האם הוא עדיין קיים בתוכי ."

‏

                                                                       תגובות פייסבוק

חנה כהן : "ילדים ומבוגרים עם נשמה עדינה ואוהבת. הכוח שלכם הקורן כבר בילדותכם"

יהודית קונפורטי 2017 : "איזה ילדים טובים היינו.... ועודנו - תמיד. מדהים באמת הצילום הזה. תודה על עוד תזכורת

יהודית 2016 : "זכרונות הם תמיד משהו שמשמח אותי, גם אם אנחנו נראים קצת עצובים בתמונה...."

Rivi Zohar: " צילום שיש בו ריח ישן. עיניך הסורקות אותו עם ליבך הרגיש מוציאות ממך מילים מרגשות. והשאלה מזכירה לי לחבק אל חיקי את הילדה שבי ."

"מנורת לילה " נוה שאנן

עולמות יצירה / מאגזין נשים / נינו הרמן / מתרגם את הכאב ליופי .

מאגזין נשים גליון חדש יצא אתמול לאור , זכיתי לקבל עמוד מכובד בעיצוב מרהיב במדור "עולמות יצירה.

 "@Yael Kotler Kalderon. בימים אילו של חג שמחנכים אותנו ש"באנו חושך לגרש" 

רוצה לספר לכם שלמדתי מאשה יקרה שאת החושך לא מגרשים ,

 לומדים להכיר אותו. מחר בשיח הגלריה בתערוכה עובר אורח אדבר על כך ועוד .

"נינו הרמן מתרגם את הכאב ליופי " כתבה העורכת היקרה Hillie Wurtman Moyal .

זהו דימוי מתוך הסדרה "הדרך עודנה נפקחת לאורך" 

וכמו שכתבה חברתי האוצרת Jennifer Benady Bloch שיצרה תערוכה מרגשת.

"חברים וחברים של חברים ובכלל כולם, 

אתם מוזמנים לשיח גלריה בתערוכות של נינו הרמן ותמר לדרברג, 

מחר ב11.30 בבית האמנים, ראשל״צ

לא יכול להיות אלא מענין ויותר מזה.

דרך מעולה להעביר את הבוקר, נשמע את האמנים ונבין דברים לעומק.

נארח אתכם בשמחה" 

חג שמח שבת שלום ולהתראות

יד שניה / טיים אאוט / פארק צ'רלס קלור

חנניה הרמן צילם את המקור בשנות השבעים מתוך גליון 789 " טיים אאוט "-יד שניה .פארק צ'ארלס קלור .

דבי /פורטרט של אשה נוקטורנו.

אליצור בן גור / בריאות ואריכות ימים .

אתמול בנוקטורנו חגגנו לסבא אליצור בן גור 92 שנה .
מסורת משמחת, מפגש ירושלמי משפחתי .
 סבא אליצור נולד בעיר העתיקה דור חמישי בארץ וחבר ה'הגנה' וגדוד מוריה
 היה בין הלוחמים הצעירים שנלחמו על העיר ועם נפילתה ב48 חווה את השבי בירדן.
 מה אתה מאחל לעצמך שאלנו " : "בריאות , בריאות ואריכות ימים ".
זו ברכתו של סבא מימים ימימה ,הוא דבק בה ונראה שזה העיקר שהוא מבקש לעצמו .
יש בו נתינה גדולה לזולת עדיין עומד לפני הציבור בביכנ"ס קורא .
 עד לא מזמן היה מפליא בשירתו כחזן.
שמחנו שוב לראות שמחת חיים שמתקיימת בצעיר הזה ברוחו .
סבא גם ברך את שלושת בנותיו שבמסירות רבה נמצאות עבורו מסייעות להיטיב את חייו.
ונראה היה כאילו יום הולדתו עבורו הוא בעיקר הזדמנות להודות ולברך את הזולת,
כזה הוא האדם היקר הזה.

לינדה / פורטרט של אשה / נוקטורנו

Jacob Hilbuch:"  צילום נהדר ! צבעים, אוירה שקיפות הווילון נפלא!" 

Rivi Zohar :" כמו ציור...כמו מצב תודעה אחד המתערבב עם מצב חלימה..

.מציאות גשמית ההופכת למקום אחר ואור יקרות מופץ...

כמה אהבתי !

עכשיו

פייר פאולין : "כשאתה שקוף אתה יותר אובייקטיבי "

"אתה בודהיסט " אמרה לי חברה יקרה כשבאה להפרד " ,התרגשתי . חבר אחר אמר לי :" שאני בא לעבודות שלך , מפלס הציניות שלי נח לרגע" .פייר פאולין כתב לי בכתב ידו הציורי שלא הצלחתי לפענח, בספר האורחים הקטן שמונח שם בבית באמנים מחכה לכם, יחד עם תערוכה קצרת מועד ששווה ביקור . בטובו שלח שוב את מילותיו במייל : " בקיצור כתבתי שאתה דוגמה ל"שקיפות", מכיוון שכשאתה מצלם אנשים אתה בדרך כלל לא מפריע להם, הם לא מפחדים ממך. מדובר בתכונה נדירה אצל צלמי רחוב. כשאתה שקוף אתה יותר אובייקטיבי (ללא הסובייקטיביות של האישיות), ולפיכך ה"הפקה" הינה אמנות לשמה, מפני שהיא הופכת לאוניברסלית... אני מקווה שירדת לסוף דבריי...פייר" . תודה פייר ."באמת תערוכה מדיטטיבית תערוכה שמספרת על הלך רוח " לחשה לי רעייתי" . אתה נוגע במשהו ענק " הוסיפה ג'ניפר חברתי חברתי האוצרת שלא מפסידה רגע לפרגן .
"הרגשתי שאני קוראת שירה" כתבה סוזי . רוצה לומר לכם , מאד משמחות המילים שנובעות מלבכם , זו ההזדמנות להודות , תודה גדולה לכן ולכם , שבאתם והבאתם לב פתוח ואוהב .
והייתה אדוה חברה יקרה שבאה עם אמא שכתבה "מרגישה את הריחות הצבעים והאווירה הייתי רוצה לגור שם" , נתתי לאדווה את מצלמתי הקטנה שמח לתיעוד סקרן לראות את שהיא רואה והיה כיף לראות אותה כמו רוקדת איתה וHanna Burckardt מגרמניה שצילמה באהבה הוסיפה משלה . אז הנה עוד כמה רגעים של אדוה ואנה ומעט משלי ,חגיגה של ממש .

Jennifer Benady Bloch:"  נינו במובן מסויים אתה בודהיסט, במובן מסויים אתה משורר, וכל הדברים שנאמרו יש בהם משהו מן האמת, אבל התמהיל של הכל ביחד, זה מה שאתה. יש לך תשוקה פנימית עזה, יש לך (למרות העצב) המון שמחת חיים, סקרנות וכוח חיים וזה מנצח על הכל".

יהודית קונפורטי": אתמול בתערוכה החדשה של נינו בבית האמנים בראשל"צ. תערוכה נפלאה, צילומי נוף גדולים ומרגשים לצד צילומים קטנים של יאיר. כוחה של האמנות של נינו לגעת בלב. אהבנו מאד!

נירה טסלר :"  אני חושבת שצמד התערוכות שנפתחו הערב בבית האמנים החדש בראשל"צ, באוצרותה של ג'ניפר בלוך, מעניינות כל אחת בזכות עצמה; אך השיח שהן מקיימות בינן לבין עצמן מוסיף נדבך נוסף של מסתורין ושל למטה/למעלה, תרבות/טבע ונוף פצוע. ובנוסף לאלה, מרחיב את שדה העשיה הצילומית מסטיל לתנועה.
בתערוכתו, "עובר אורח", מכניס אותנו נינו הרמן אל נופי נפשו, בדרך היומיומית שהוא עושה אל נטף, מקום מגוריו, בנוף דומם ומדמם. 
תמר לדרברגר, לעומתו, לוקחת אותנו אל "מתחת להר", להצצה באמצעות מצלמותיה אל תוך מנהרה תת-קרקעית להולכת מים שנחפרת באזור הגלבוע. המנהרה, שאינה פתוחה לציבור הרחב, מסקרנת הן כמקום, הן כאמירה, הן כמונח טעון והן כמשחקים מרתקים של אור/חושך ושל חוץ/פנים. 
ההפרדה בין שני החללים, באמצעות וילון שחור, יוצרת ציפיה מתוחה. בשני המקרים, אנו מובילים באמצעות המבט אל מקום ריק מאדם, מעורפל או נוטף מים, שאינו מותר לנו. מומלץ! "

 . צילום  : Hanna Burckardt

Hanna Burckardt  Photo:

יהודית קונפורטי יש תמיד את השמחה של מפגש איתך! . צילום  Hanna Burckardt

Hanna Burckardt  Photo:

" טוב לפגוש חברים..לפגוש צילומים שקטים..להרגיש מה מסתתר אחרי זה..משהו דק מעורפל,שקט עמוק..אמיתי

העבודות הקטנות  נוגעות.. שברים עמוקים..קרובים  המשך טוב בידידות   אירית "  . צילום אדוה אשכנזי

 ג'ניפר בלוך:,"תודה לכל מי שהגיע! למרות ההפגנה ועוד ענינים היה אירוע עשיר ומרגש.
שתי תערוכות, כל אחד וייחודה "

היה ערב כל כך מוצלח מהרבה בחינות וגם מרהיב , לראות כל כך הרבה אנשים יקרים שבאו להשתתף, להביא את פעימת הלב שלהם מרגש , והיו רבים שהתקשרו לומר שבחרו ללכת להפגנה ותודה גם על כך , כל כך הבנתי  , והשבתי להם עשו עפ"י צו ליבכם .
 אנחנו ניצור הזדמנויות נוספות ,כמו זו בשבת הקרובה  ב16/12 לפנה"צ .
והכי חשוב , בואו נמשיך את הדיאלוג בצורותיו השונות , ספרו לנו מה ראיתם , מתי מתאים לכם לבוא,
 הרבה תשומות לב הושמו  בתצלומים  באוצרות בתערוכה קצרת מועד הזו
. שבוע טוב

מה שאני רואה זה השתקפויות של עצמי

מילים שאמרתי אמש , בפתיחה של תערוכת עובר אורח . 

בשבת הקרובה ב11.30 נקיים שיח גלריה בתערוכה , מוזמנים .

שלום לכולם 

תודה גדולה לג'ניפר , תודה לויואן לכל האמנים שזהו ביתם 

ומארחים אותי. תודה לאפי 

תודה לכם אורחים יקרים שבאתם להיות איתנו כאן. לא מובן מאליו בזמנים מלאי התרחשויות מואצים אילו. 

ברשותכם אקרא מהדף התרגשות והשמחה גדולה 

עבורי זו תערוכה אחרת , כך ביקשה ליצור אותה ג'ניפר חברתי היקרה.

ג'ניפר מלווה את העשייה שלי בידידות, באהבה ובהעצמה גדולה. אישה יקרה ונדיבה.

זו תערוכה אחרת כי היא עוסקת בטבע, בחיבור למקום , בחיבור לאדם , בן בית שהפך לעובר אורח. 

קצת קודם למותו צילם יאיר בננו את הקליפ לשיר " עוד חוזר הניגון" של ברי סחרוף 

יאיר לא סיים את הקליפ נהרג במוצאי פסח שני שנת 2000 מתחת להר הרוח, בדרך הביתה .

אותה דרך שאנחנו עוברים בה יום יום, לילה לילה מעבירה אותי שיעור מתמשך של בחירה.

הטבע סביב כל כך נוכח, מרגיע , מחבר אותי לסוד של הבריאה , מאפשר לי לסלול נתיב אחר בתוכי. חיבור למרחבי האין סוף

לטבע יש ספירה משלו ,זמן משלו , כמו מזמין אותי לחבור אליו .

הטבע מחבר אותי להבנה עמוקה שהמוות והחיים הולכים יחד.

הנסיעה הביתה נעה בין שתי גדות של הלב

בין זו המתרגשת עצובה, סוערת, שמחה, מדלגת, שוכחת .

לזו המבחינה שיודעת שהכול תלוי הקשרים , היודעת שאנחנו בוחרים למה לתת כוח .

הדרך הביתה מחברת אותי ליאיר כל פעם ממקום אחר.

הדרך הביתה זו הליכה על הסף , מה אבחר ליום הזה , 

למי אתן כוח? לפחד לתסכול או להסתכלות לאהבה ,

אין בו עצב או שמחה בטבע , הוא פשוט נוכח כך על פי טבעו 

מה שאני רואה זה השתקפויות של עצמי ,

מה שאתם רואים כאן זה השתקפויות שלי דרך ההשתקפיות של האוצרת .

זה היופי שבתערוכה הזו פרי יצירה משותפת.

מה שאני לומד מהטבע שהכל בתנועה, בשינוי כל הזמן .

זו ההזמנה לא להתקבע על רגש או מחשבה.

לתת לעצמי לפגוש... על פי טבעי