כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שני, אפריל 30, 2012

"לפעמים הסיקור האמיץ ביותר הוא לומר : טרם ראיתי דבר כזה אין לי מושג מה זה אומר, אין לי מושג מה יקרה בהמשך".

פגשתי את יגאל רמב"ם ברחובות פלורנטין מדבר את ליבו עם אבייתר וגיאה 
צילמתי וגם התחברתי לרגע לשיחה מה נכון לאן הגענו במחאה , לאן הולכים.
אני מאמין בכל ליבי שאנחנו בשינויי עצום תנועה גדולה שמתעוררת
 ביקשתי לומר שכל מה שמתרחש גדול יותר ממה שאנו רואים ומבינים.
בבית קראתי אצל יעל גבירץ בידיעות אחרונות טור "המחאה חוזרת " , היתה שם  בין היתר המלצה של מבקר  התקשורת  של ה"לוס אנגלס טיימס בזו הלשון :
 "לפעמים הסיקור האמיץ ביותר הוא לומר : טרם ראיתי דבר כזה  אין לי מושג מה זה אומר, 
 אין לי מושג מה יקרה בהמשך".
דיבר אלי, ההסכמה של עיתון לכתוב כותרת שכזו היא  חכמה וגם ברכה, מאחל שגם בארצנו יבוא היום ויפתחו בתקשורת
לאמירות שיש בהם  חכמה אומץ לב והסכמה ללכת ללא נודע .
בימים אילו יגאל רמב"ם מקים יחד עם עוד שותפים פאב קואופרטיבי בדרום ת"א
 "בר קיימא"  שמו שהוא מן הסתם  גם מפירות המחאה .
מתברר שמאז קיץ 2011 הוקמו עשרות אגודות שיתופיות  ברחבי הארץ- יבורכו.



יום שבת, אפריל 28, 2012

"רגע אני מלטפת ורגע אני מתרחקת בכדי להירגע"

בבוקר פגשתי את נורית שני בסטודיו שלה מציירת בים של  נגיעות יוצרת שמיים  מים וגלים.
 בערב בפייסבוק פגשתי את ניסוחיה הנוגעים
 " ...בשבועות השתיקה שעברו, החיים היטיבו עימי מאוד אבל עטו אור אפרורי חברתי ופוליטי
 שכבר לא יכולתי עוד לאצור בחיי..."...."
 ....רגע אני מלטפת ורגע אני מתרחקת בכדי להירגע.
......לכן, שבועיים שקטים.
לכן, הצער על מי שעל קרבנו אני חיה......
 מתוך הריחוק וההתכנסות מפני חוסר היכולת לשנות מהבסיס את מה שקורה מסביב".
אכן  ימים מורכבים שכמו מבקשים מאיתנו יכולות הכלה , נשימה עמוקה, חיבור ללב.
שבוע טוב.


 
"על הדרך, בחורף, שכמעט עבר כבר, חוץ מהיום בו אולי יבוא לו המלקוש, ציירתי מינייאטורות של רגעי ענן.

כי כשאני מסתכלת על העננים, אני רואה איך הרוח מחוללת שינויים בצורות ענן אור וגל. לנוכח השינויים המהירים שם אני חושבת לעצמי שיש לי מה ללמוד מרגעי ההוד החולפים להם ללא תלונות. הרי הם מאבדים את כוחם בהיעלמותם ואינם חוזרים עוד ומי יודע מי עוד חזה בהם חוץ ממני הקטנה על החוף." נורית שני.

"הי נינו, הייתי פה והלכתי וגם נשארתי במגע המכחול אותו צדת. בהשתקפות המראה שצילמת מול מכחולי הכמהים לעבודה. בוקר טוב יום ראשון." נורית

יום שישי, אפריל 27, 2012

"רשמים מערב יום העצמאות " .

"רשמים מערב יום העצמאות-
אתמול בערב יצאתי בדמות הפסל
מלכה זהובה מביטה מתוך מסגרת
אל מול הרחבה של המשכן לאומנויות
זוגות זוגות זוגות
עגלות עגלות
ילדים ילדות
ועוד עגלות
והרבה מאוד אבות צעירים חמודים חתיכים
(לבושים טוב כי תל אביב פה.)
בידיהם או על כתפם
זרוקה איזו ילדונת מתוקה נמרחת צוחקת
בתוך חיבוק
חום וביטחון
לא החלטתי מה רציתי יותר
להיות הילדה או האשה"
שרון דנון

שרון דנון חברה יקרה  העלתה מילים אילו לפיסבוק
אהבתי ביקשתי לשים אותן בבלוג , התחבר לי לצילום שעשיתי ערב יום העצמאות בנטף
 מרחבים שונים מקום אחד לב פועם  .

יום רביעי, אפריל 25, 2012

יאיר הרמן "אני מאמין בכבוד בין אדם לאדם."

....."יאיר נפל בעת שירותו ביום כ"ב בניסן תש"ס (26.4.2000) בתאונת דרכים שאירעה באזור נטף. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הקטן של נטף, מוקף בנוף ההררי שכה אהב בחייו. הותיר הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. על מצבתו הצבאית נחקק הפסוק מספר תהילים: "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה".
על קברו אמר מפקד מרכז חינוך, בפנותו להורים ולאחים: "יאיר הגיע אלינו עם נשמה של אמן - בזכותכם, ובזכות היסודות שהענקתם לו בבית, העניק הוא לנו מנשמת האמן שבו, והשקיע כל נים מנימי נפשו בשירותו כצלם בצה"ל. אני גאה במשובים שאני מקבל על הסרטים, שבהם נטל תפקידי מפתח." .......


יום הזכרון, יום עצוב , מורכב כל כך.
ובתוך עולות שאלות על מערכות יחסים שלנו עם עצמנו עם שכנינו
זו לא גזרה משמיים הסכסוך הזה.
יאיר לא שייך לנופלים במערכות ישראל
כל כך הרבה נפלו שלא בקרבות ,לרגע נדמה שהם לא שייכים לאתוס.
... אומרים "במותם ציוו לנו את החיים".
עבורי המושג לחיות מקפל בתוכו , בחירה באיזה אדם אני רוצה להיות.
עבורי ביום זה צו הלב הוא לשאול עצמי איזה חיים אני רוצה לקרב לעצמי למשפחתי לקהילתי לעמי מה המסר לילדינו החיים, לאן פנינו .
יום זכרון פנים רבות לו ,אפשר גם לקחת אותו לזכרון למה לא רוצים יותר לחוות.
כל כך הרבה תלויי בנו מה נביא ליום הבא.


נטע: "איזו תמונה מדהימה ומשקפת.
 כמו מבט מטושטש מן הפינה.
עם חדות צורבת מול השמש.
 כמו חידה."

יום שלישי, אפריל 24, 2012

הילי ילון בהקלטות כסולנית אנרגיה חולנית



 הפעם נפגשנו באולפן הקלטות מחוץ לפלורנטין, מקום מקסים עם אנרגיות ממש בריאות ,
באולפן "2-אינטש"  בבית חנן שלום תשובה מריץ  סרטי הקלטה רוחב 2 אינטש כמו פעם.
הכל אנלוגי הוא אומר זה כמו לצלם בפילים
  הילי ילון  הוזמנה לשיר כסולנית לאלבום חדש של להקת אנרגיה חולנית.
הילי מספרת שלאורך השנים שפנו אליה להצטרף כסולנית ,
         סרבה כל פעם מסיבה אחרת ,אמרתי לעצמי "מה זה המוזרים האלה"  מאז הקליטו עם הלהקה כסולניות
רננה רז, קארין אופיר, שרה אדלר, נעמה שנדר אפרת כהן ועוד הרבה שמות
עכשיו נעתנה הילי ברצון  בשמחה להזמנה חוזרת  הרגשתי שזה הזמן שלי להיות בלהקה ,אני מקבלת כאן את המתנה הכי נהדרת שאני יכולה לקבל עכשיו.
הדרך הפשוטה  הישירה והאינטואטיבית שלהם מדברת אלי נפתחתי  והרווחתי זו באמת להקה עולם אחר שכיף לעבוד איתם אני כל הזמן לומדת ממש חיבור מעניין.
הילי  כשחקנית גם מעבירה סדנאות משחק לצעירות כמה ימים מרוכזים של תהליך  מעצים
עבורה יצירה זו רוחניות העבודה בקבוצה מרתקת אותה
 מלמדת ולומדת כל הזמן  גם כאן היא עוברת תהליך.
 מחוץ לחדר  ההקלטות אני פוגש את אריה פיין, אורטויה לאדנר  מראשוני הלהקה בתוך  שמחת היצירה , 
שניהם חיים את המוסיקה,
הלהקה הוקמה ב1992 ועברה הרבה גלגולים עם הרבה אלבומים שהוציאה.
 היא חתומה בלייבל של דב זעירא אבא של ניצן זעירא

האווירה ביום הזה נינוחה, הקצב , הרוח  , ההקשבה , סיפורי עבר,  אולפן מקצועי
 , הכל בתשומת לב , ויש הרבה רווחים אין סטופר , מקשיבים אחד לשני.
 גם אני לקחתי את הזמן כדי להיות .
הילי  הזמינה אותי ליום של הקלטות  שבסיומו היו 12 שירים

עוד רגע תחזור  הילי ממנוחה להקלטה של שיר שמאד  נוגע בה  "life to follow  "
4 שורות  שכתבה אורטויה של שיר עצוב של בן אדם שהגיע לקצה ובוחר בחיים
בשבילי  אומרת הילי השיר הזה התקשר להתאבדות של חבר חליל ששיחק בקלרה הקדושה .
מותו הוא תפנית בחיי.

 lost in the sky,
show up tomorrow
, never to die,
life you must follow".
             

 







 

יום שני, אפריל 23, 2012

נוף עירוני- פלורנטין

   

                                                        
רציתי להעלות את הצילום הזה לבלוג קראתי לו
 "נוף עירוני בפלורנטין " .
  הכותרת לא משהו ועלתה בי  בתחושה כשם זמני 
 פניתי לחברי בפייסבוק  שנענו להזמנה לכותרת אחרת
  תודה  לכם חברים יקרים , עדיין לא מדוייק בתחושה .
 ההזמנה פתוחה....

gal ben or "דיונות פלורנטין" שם זמני.צילום ניצחי.

יום חמישי, אפריל 19, 2012

אחרי 20 שנה



 אחרי 20 שנה

אמא שלי, ליאורה  הרמן פינטוס, הכירה את אחיה התאום הייני 20 שנה.
בהקדמה לספרה "הייני"  היא כותבת: נולדנו תאומים,  אחי הייני ואני. אני כהה, הוא בהיר. אני חיה,  הייני מת בגיל עשרים. גדלנו בברלין בבית עשיר ומתבולל, לא מודע ליהדותו. עם עליית הנאצים נאלצנו לברוח לאמסטרדם. ב-11 ביוני 1941, ברחובות אמסטרדם נעצר הייני על ידי הגסטפו. למרות שלא נימול  הודה ביהדותו, בהיותו ישר וטהור לא יכול להתכחש לה. הוא נרצח במאוטהאוזן.
"שישה שבועות מאוחר יותר הורי ואני ירדנו למחתרת. הולנדים אצילי נפש סיכנו את חייהם כדי להצילנו
ולעולם לא אשכח אותם. בשנתיים וחצי ששהינו במחבוא עבדתי בשירות המחתרת ההולנדית בזיוף מסמכים ודרכונים, ומסיבה זו גם נתפסנו.
"בד בבד עם עבודתי  במחתרת כתבתי סיפורים על אחי ועל ילדותנו. הם עזרו לי להתגבר על אובדנו.  כתב יד זה, שכתבתי בגיל 20, נשמר בכנסייה, מתחת לדוכן הדרשות של הכומר פרופ' לואי סמליק,  שהכיר בחשיבותו. כשחזרתי אחרי המלחמה ממחנה הריכוז וסטרבורק בהולנד, החזיר  לי הכומר  את כתב היד וביקש ממני לפרסמו. אך אני רציתי לפתוח דף חדש בחיי, נישאתי לגבריאל הרמן, חייל מהבריגדה מארץ ישראל,  ואת כתב היד סגרתי בתוך עברי.
"בעזרתו התומכת והמעודדת של בעלי התפתחתי בתחום היצירה. ציירתי, לימדתי ציור וכתבתי שירה. אחרי מותו  פניתי שוב לכתב היד והחלטתי לפרסמו, כדי להעביר את הסיפור לילדי ונכדי להם אני מקדישה ספר זה באהבה. ליאורה הרמן,  רמת גן 1987".


לפני 12 שנים, בשנת 2000, נהרג בננו יאיר בתאונת דרכים בזמן שירותו הצבאי. בן עשרים היה יאיר במותו. הוא נולד ב-1980 והורי שמחו בו כאילו היה הוא ילד שלהם. לצערי נפטרו הורי צעירים, וכך נחסך מהם לחוות את מות נכדם בן ה-20.
בחודשים הראשונים  אחרי מותו  של יאיר הייתי שרוי עמוק בעצב ובכאב. הלכתי גם לעולם היצירה: יצרתי קליפים על המחשב. צירפתי משפטים מתוך שירים ישראליים, והמיקס שיצרתי היה מעין שיר סוחט דמעות שהתנגן על רקע תצלומיו של יאיר
כשהקשבתי לקליפ שוב ושוב יכולתי אמנם להזדהות עם משפטים נוגעים ללב בתוכו, אבל מהשיר החדש עלתה נעימה של טרוניה כלפי החיים והמציאות. הבנתי שאיני רוצה להישאר שם, עם מטען של תרעומת.
עברו  שנים עד שהבנתי שהמוות של יאיר רק הציף את מה שהיה קיים בתוכי עוד קודם לכן.
הישרתי מבט והבנתי שעוד קודם לתאונה חשתי כאילו  יש בי תחושת סמויה של קורבן של החיים. החלטתי לבחור בדרך אחרת. להיפרד מן התחושה הזו של הישרדות. להתחבר למושגי  חיים, לקחת אחריות . 

אבא ואמא עם יאיר 1980



20 שנה הכרתי את יאיר. השנה עלו בי שוב הרהורים על הדמיון וגם על השוני בחוויה של אמי באובדן אחיה הייני, ושלנו עם מות יאיר. אלה זמנים אחרים, נסיבות שונות. ואמי איננה אתנו כדי חלוק אתה דיבור על כך. לצדי נמצאת רעיתי תחיה, שכשמה כן היא, רנסנס. שותפה יקרה לדרך, לחיים.
יום מותו של יאיר  היה במוצאי פסח שני, מעט לפני יום  השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל. שני ימים שבהם אנו אמורים לעצור לרגע, להתבונן  ולזכור.  שנים אני חש שמכוונים אותנו להתמקד בעיקר באמירה "בכל דור ודור קמים עלינו",  לטפח את התחושה שאנו תמיד קורבנותיה של מציאות הבלתי נסבלת.
יש גם דרך אחרת. לא לשקוע באמירות הסגורות האילו ,אלא לברר את משמעותה של השואה בתוך חיינו הנמשכים. ובפסח לא רק לחזור לסיפור יציאת מצרים שסיפרו חכמי בני ברק, אלא לשאול את עצמנו איפה יציאת מצרים שלנו, איך וכיצד כל אחד מאתנו יוצא ממצרים שלו. 
אני מאמין בכל מאודי  שיכול האדם להשפיע על המציאות שבה הוא חי. גם בשעת הכאב והאבל עלו בי הרהורים:
 מה תפקיד המוות הזה של יאיר בחיי שלי. למדתי לא לגרור עמי רגשות מבולבלים וכואבים לזיכרון האבדן הזה.
גם אמי וגם אני חיינו עם אדם יקר לנו 20 שנה.
 זו מתנת חיים להתבונן על כך מזווית זו.
20 שנים נפלאות  שהיה בהם הכול, גם סתיו וגם אביב.
 20 שנה נפלאות שהלוואי שהיו נמשכות עוד.
 וגם אחרי שתמו עשרים השנה של אמי עם הייני ושלנו עם יאיר – החיים נמשכים.
 לא בתחושה של קורבנות נרדפים אלא באהבה, בפתיחות, בתשומת לב לעצמנו לילדינו לבני האדם באשר הם.

הדהוד. 
הזכרתי לך את ליאורה אימך,
אולי היה זה השיער השחור
או אולי הגבות הכהות,
אולי גומות החן
אולי נוכחותה של אישה
אולי היתה זו החיות
של ארבע נפשות מוכרות אחת לשנייה
רסטי, אבי, אני ואתה.
ואני קוראת בספרה.
מתחברת לסיפורה
וזה לא עוד אחד מספורי השואה
על אובדן בלתי נתפס
אלא על חיים.
היא כותבת בחיות
על תודעה חיה
בזמנים משונים,
על מציאות שבדרך כלל קשה להבין
אני נבלעת בין המילים
מתוך מציאותי שלי.
סבי, סבך, שמות זהים.
מוות וחיים
נהייה נושא מרכזי.
אבא איבד אחות.
רסטי סיפר לי על יאיר
רסטי כתב עליו שיר
שסיפר לי עליו בברלין.
זה היה השיר הראשון שקרא
בתוך שרשרת ארוכה.
אמך נולדה בברלין
וכולנו מדברים גרמנית
היא ציירת וכותבת.
ומלאה ברגש.
וקראתי עליה מה שכתבת
ואני מנסה לשוות במוחי את דמותה,
מחפשת קרבה.
מותו של יאיר
נדמה כאילו היה
פיצוץ של אנרגיה אדיר
רסיסים רותחים מתנפצים לכיוונים בלתי ידועים
ויוצרים ומייצרים חיים חדשים.
משמעות הטמונה במאורעות החיים.
האם זה אפשרי להתבוננן ממרחק ולהשלים?
להשקיף על הדברים ממרחק המאפשר להבין,
שהכאב שם אבל החיים חזקים.
שהמוות פועם כמו החיים עצמם
שהמוות כמו חלום הוא חלק גם
שהקרבה אל החיים נמצאת ברגע בכאן
ושצללים תפקידם להשחיר רק בגלל שהאור כבר שם.
                                                                            נטע טוביה.

יום ראשון, אפריל 15, 2012

יום שישי, אפריל 13, 2012

הדרך הביתה 12 שנים אחרי






יש קטע בכביש למרגלות הר הרוח
שאחריו נגמרו חייו של יאיר בני
במוצאי חג שני שביעי של פסח 2000

זה מדהים שכאן בחרה נשמתו לעזוב
ממש בדרך הביתה
כמו ציון דרך שאין לו סוף
 יום יום ,לילה לילה ,שנה אחר שנה
מה רצתה נשמתי לספר לי
מדוע בחרה נשמתו לעזוב כאן
אולי להזכיר לי כך פשוט
שאין צורך  במנגנון טשטוש שיגן על הלב

הנה אני גולש בלילה ,הנה אני אץ ביום, הנה ערפל כבד
הנה זה המקום בו עבר בני למרחב אחר
עלה בסערה השמימה .

והדרך כמו בשיר עודנה נפקחת לאורך
מאמנת אותי שוב ושוב לפגוש
 כל פעם ממקום אחר
 כמו מראה לי איפה אני נמצא
 איפה תשומות הלב שלי
והלב גדל מכיל את האין חווה את היש
 נעצב כואב
 מסרב לטשטש
מקבל ואוהב.

הלכתי לצלם ביער
בהר הרוח
והיה ערפל
והיה שקט
וחשתי שאני קרוב למקום.
תבורך נשמתי
תבורך נשמת בני יאיר.


יום שני, אפריל 09, 2012

"אמני ההר" מארחים מופעים במתחם התחנה יריד פסח 2012

לצד דוכני האמנות ביריד "אמני ההר" בתחנה ,  מתקימות בארבעת ימי היריד הופעות אמנים רובן בהתנדבות .
 לקט ממופעי היום : מאיה מכלל גלפנד ועדי עמית  במופע  "סירקוס" .
אוהד עילם ונגה ארז במופע "צדדים".










colourful communication

יום ראשון, אפריל 08, 2012

"הר הרוח" - ביריד אמני ההר בתחנה

זזתי רגע מהנוף האורבני האנושי של תל אביב כדי לחשוף עוד  פאן ביצירה שלי, צילומי טבע מהבית.
מניח כמה דימויים מהסדרה "הר הרוח" שזוכים לחשיפה ראשונה
 במסגרת יריד אמני ההר  במתחם התחנה  בתל אביב.
הר הרוח  1

הר הרוח 2









 
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com