הרבה מהתום והיופי של תקופה זו ספוגים בי.

גם בציורי אמא מצאתי כמה ציורים שנולדו בעקבות ביקורינו בעין חרוד 

בחגיגות שבועות ,
חיפשתי שיר של זרבבל גלעד המשורר שבביתו ואצל משפחתו התארחנו מידי שנה בילדותנו .
 לשמחתי אני מגלה שהרבה מהתום והיופי של תקופה זו ספוגים בי . -חג שמח

שיר ערש

מילים: זרובבל גלעד

לחן: דוד זהבי

קיים ביצוע לשיר זה

נומי-נומי-נומי נים" 

מזמרים העננים. 

וכוכב קטן ברום 

מחייך לו מחלום 

ולוחש לך ומנעים: 

"נומי, נומי, נים".

"נומי, נומי, נומי נים" - 

עלעלי עצים נעים; 

זה הרוח השובב 

בא רכוב 

על זנב העב 

ולוחש לך ומנעים: 

"נומי, נומי, נים".

"נומי, נומי נומי נים" - 

לשדות ולגנים, 

מן ההר ירד הצל 

בא לעמק 

בא הליל. 

פעמון הרחק ינעים: 

"נומי, נומי, 

דין-דין-דין!".

PALASTINA BILDER KORRESPONDENZ / סוגר מעגל של מתעדים ,של שומרי זיכרון .

ערב חג השבועות , מחפש דימויים מפעם, איך חגגו לפני שהחג נלקח רק לגבינות,

כמו שחגגנו  פעם כילדים בעמק יזרעאל ,אני מדפדף בספר ישן , שסבי חיבר . 

כבר סיפרתי על החיבור שלי לסבי .לא הכרתי את סבי הוגו הרמן ולא ידעתי את סיפורו, סבי נפטר ב1940 .

יש בנינו חיבור אחר, כזה של מעבר, חיבור שהחל אז שאני ילד בן עשר שמגיע לחופשת הקיץ לבית סבתי בירושלים 

ופשוט מתמגנת לדיוקנו של סבא .

ירושלים של שנות השישים היא ירושלים שלמה, אחרת מזו שחוברה לה יחדיו. 

סבתי גרה בבית הדירות, בית שהיה מאוכלס כולו באלמנות של מנהיגים ציוניים .

בבית ברחוב עזה, שבשכונת רחביה ניצב גם היום קיר לבנים שחוסם את האור כדי להגן על הבאים מפני הפגזות ,

זו הייתה החזית אז במלחמת השחרור. 

חדר המדרגות נשאר חשוך אפל קריר וזה יחד עם ערבי קיץ הצוננים של ירושלים והדיבור בגרמנית 

כמו השלימו את חווית חו"ל עבורי.

הנסיעות האלו לסבתא בקיציים מלאו אותי שמחה 

והתקיים כבר אז גם מסע פנימה לתוך הנפש הסקרנית שלי ,

שהוליכה אותי לחקור את עברו של סבא .

לא מתוך ידע של חוקר מסודר . 

יש בי כמו כמו מנוע פנימי שמעלה הקשרים משלים איזה פאזל נסתר 

שעם השנים נאספים בו עוד ועוד חלקים נאספים ובאים אלי 

כנראה מתוך הכרזת רצון עמוקה שנשמעת ביקום.

כמו אותו ספר יקר ערך שקיבלתי רק לאחרונה ממש מאחותי יהודית קונפורטי.

 ספר שמרכז תצלומים, ציורים רישומי פורטרטים של מנהיגי הישוב , מ1928-30 

שבו חיפשתי הבוקר דימויים לחג.

סבא ערך וחיבר ספר זה ,ריכז בו את כל הדימויים שהיו שצולמו ציורו בפלשתינה א"י ובקונגרסים היהודיים .

ישב במשרדו בלב אירופה וריכז משם ארכיון ששירת את כל צרכי התעמולה 

של ערב הקמת המדינה .

 PKB קראו ל"מפעל " הזה:  PALASTINA BILDER KORRESPONDENZ 

בקרוב אהיה שם בברנו שבצכיה על מנת למצוא את הרחוב LEHMSTATTE מס 17 . 

אולי להשלים עוד חלק מהפאזל .

סיפורו של העיתוי עצמו מרגש כמו סוגר מעגל של מתעדים , של שומרי זיכרון , משהו שמחבר ביני לסבא . 

בעוד 3 שבועות נצא לקראקוב לפסטיבל היהודי להציג שם תערוכת יחיד "רשימות מתל אביב" .

האוצרת חברתי היקרה תמר אייזן יצרה תערוכה מאד מיוחדת : "שמספרת את סיפורה של העיר תל אביב כמטרופולין רב גוני הנתון בשינוי מתמיד ונמצא בתהליך עיור מואץ, הדוחק את השוליים החברתיים לפריפריה. דרום תל אביב ניבטת שם כפסיפס אנושי מרתק. רגעים קטנים אינטימיים בין אדם לאדם, אדם לסביבה ואדם לעצמו."

אנחנו חוזרים לאירופה עם אלבום תמונות מהארץ מתל אביב עיר הולדתי , פרי תיעוד עומק של שנים.

 מביאים את החיים החדשים למקום שהיו בו פעם חיים מלאים .ז

ה סיפור מרגש. הרבה יותר רחב מהסיפור האישי שלי או של סבי. 

סבא ואבא עלו לארץ הרבה לפני מלחמת העולם , אמא חוותה את השואה בהולנד, 

והנה דווקא קראקוב בחרה בי להציג בה .

השער לקראקוב נפתח בניו יורק שנה שעברה , 

צילום הילדה המהגרת שבה את לב חברותי הניו יורקיות ,

 סיפור ההגירה מצויי גם בלב תערוכה זו בקראקוב . 

אני מזמין אתכם להמשיך יחד איתי לדפדף בסיפורי עבר ובסיפורי עתיד , ברגעים מתהווים.. 

חג שמח של התחלות חדשות .

Tamar Eisen: "עונג גדול עבורי. התאהבתי בכל פריים ופריים שצילמת, נאבקתי קשות עם עצמי שלא לקחת עוד ועוד, ולמדתי להעיז בלדעת לוותר. בסופו של תהליך אצירה מרתק, אני מקווה שדייקתי וליכדתי את התערוכה לאותן פיסות ״רשמים מתל אביב״ המשקפות את מורכבותה של דרום העיר"

Nino Herman : "תודה ענקית , אין כמוך , ברגישות ובמקצועיות ובהרבה תשומות לב יצרת תערוכה נפלאה 

 Tamar Eisen: " יואו, Nino Herman איזה כיף! נוסעים לקרקוב" .

דניאל / פורטרט של נערה .

זוהר /פורטרט של אשה / משאושה

"חוכמת ההמונים הכרחית, האמת האישית שלי פחות מדויקת מהאמת של המעגל כולו "

מכינים את ההפגנה הגדולה של ה12/למאי 2011 

מאיה רימר :"...ההבנה כי חוכמת ההמונים הכרחית, שהאמת האישית שלי פחות מדויקת מהאמת של המעגל כולו אחרי שיח משמעותי, דוחפת אותי ללמוד, ללמד ולשפר את דרכי התקשורת בינינו, וזה נכון במחנות הפליטים כמו שזה נכון כאן בבית."

מאיה רימר : "כל ההערכות מראות שהעולם הולך לכיוון של עוד שינויים גלובלים מסיביים, עוד גלי פליטים ואוכלוסיות עקורות.
אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד עם האוכלוסיות הללו, איך ניתן להעצים ולתמוך בבניית קהילה ולעזור לאנשים לעזור לעצמם ,אני מאמינה שרק דרך עבודה השתתפותית ושיתופי פעולה נצליח למצוא את הדרך לצאת ממשבר להזדמנות". 

מאיה רימר :"...ההבנה כי חוכמת ההמונים הכרחית, שהאמת האישית שלי פחות מדויקת מהאמת של המעגל כולו אחרי שיח משמעותי, דוחפת אותי ללמוד, ללמד ולשפר את דרכי התקשורת בינינו, וזה נכון במחנות הפליטים כמו שזה נכון כאן בבית."
אמש פגשנו אותה, את מאיה רימר מנהיגה אמיצה ,עם הרבה חמלה ואהבת אדם שמאמינה בכל ליבה שהשינויי לא יבוא ממנהיגים אלא מתוך בני אדם שכבוד האדם יקר להם.
מאז מחאת האוהלים שבה הכרנו היא כל הזמן לומדת ומתפתחת, מרגש היה הערב, מרגש לשמוע לראות איזו דרך מופלאה עשתה ומה לקחה על עצמה לעשות .
סיפרה על הדרך שהובילה אותה להתנדב במחנה פליטים המאכלס סורים ועיראקיים בצפון יוון. על ההשראה שהיא שואבת מעבודתה ,
על החוויה המצטברת שלה של עד כמה האינדיבידואל יכול להשפיע,
סיפרה על קהילת המתנדבים יוצאת הדופן והרווח האישי שלה: גדילה אישית, עבודה מדהימה, שיפור הערבית, קירבה לסורים- אפשרות ליחסים יוצאי דופן בתוך האסון- משבר כהזדמנות.
תפקידה בצוות המתנדבים היה לעצב ולהנחות מעגלי דינמיקה קבוצתית, תהליכי קבלת החלטות ותקשורת בין אישית בקרב המתנדבים הרבים הפועלים במחנה, וצוותי הניהול של הארגונים. כדי להתמודד עם הקושי הנפשי .
הערב היה בנוי על שאלות שמאיה הקפידה להשיב להם בתשומת לב .

מאיה הרחיבה על הקשיים הפסיכולוגיים הכה מורכבים בשטח, על סיכון הטראומה המשנית שלא פסחה עליה , על הקשיים הנוכחיים של הפליטים- שעמום, ייאוש ודיכאון.
הרחיבה על תובנות שלה מול המציאות, תובנות על עולם קורס:
:"כל ההערכות מראות שהעולם הולך לכיוון של עוד שינויים גלובלים מסיביים, עוד גלי פליטים ואוכלוסיות עקורות.
אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד עם האוכלוסיות הללו, איך ניתן להעצים ולתמוך בבניית קהילה ולעזור לאנשים לעזור לעצמם ,אני מאמינה שרק דרך עבודה השתתפותית ושיתופי פעולה נצליח למצוא את הדרך לצאת ממשבר להזדמנות".

בעמוד הפייסבוק שלה פירסמה מאיה פוסט רחב בנושא ההתנדבות
מוזמנים להכנס לשם .
ההרצאה התקיימה אמש בגלריה "בן עמי", רח' החשמל 12, תל אביב תודה גדולה לחגית ודודי .

ספוג ברשמים אילו הגעתי לקפה בחשמל 117 שנה אחרי.

הלכתי לפגוש אותם משוררות ,משוררים, קהל רגע לפני שהתכנסו לשמוע להשמיע . 

בפייסבוק כתבה יעל אייזנברג משוררת וזמרת שאני מאד אוהב :

" הערב בקפה החשמל שירה בחשמל #7: 

מאיה יצרה ערבים כאלה שאפשר לבוא ולעשות בהם מה שמרגישים. החשמל 12, שמונה בערב." 

יום קודם במרחב ובהתרחשות אחרת , נתנה לי אחותי  שני ספרים ישנים פורמט גדול Jugend Magazine מ1900 , 

רגע לפני שמסרה אותם.

 איזה מזל שבאנו , עבורי מסמכים כאילו כמו מנהרת זמן , אוצר . 

אוסף כרוך של מאגזינים גרמניים בכתב גותי עם ציורים איורים מודעות עיתון.

 אמנות של פעם שמעוררת בי המון השראה.

 דפדפתי צילמתי מתבונן על פורטרטים, איורים, צבע תקופה ,

ספוג ברשמים אילו הגעתי לקפה בחשמל 117 שנה אחרי.

ערב שירה של אמנים צעירים תל אביב 2017

יום הפכפך / מאי 2017 / ימי טראמפ.

כמה חמלה יש בבחורה הזו ואיזה כוחות נפש עצומים.

לכו לראות וקחו משקפי חמלה ואהבה . דפני תתגלה בפניכם במלוא יופייה.

.ישבנו שם בככר הבימה בתוך הקהל הרב שהגיע ,מרותקים צופים בדפני על קיר התאטרון הלאומי 

מטרים ממקום ההתרחשות הכל כך מרגשת של 2011 .

הסרט מרגש ,עצוב נוגע ללב . דפני ליף כולה לב, אולי גם הלב של המחאה 

ויש בחדרי הלב שלה מקום לכל כך הרבה אנשים, חמלה גדולה .

כמה חמלה יש בבחורה הזו ואיזה כוחות נפש עצומים שנחשפים לצד קושי ומורכבות כל כך גדולים . 

נשמה גדולה, סוחפת, אמיתית,שחושפת ברגישות רבה כל כך הרבה מחשבון הנפש שהיא עושה עם עצמה, 

באותה כנות צניעות ואומץ שהם חלק ממנה .

המחאה הענקית הזו נגמרה בחוסר אונים בלתי נסבל . 

אנשים מחפשים סיכומים, למה נגמר? מי אשם ?, מה יהיה? כך הורגלנו לחפש אשמים .

הסרט הזה לא נכנס לשם ,

אין סיכומים ,יש לב פועם שמניע ומחבר לבבות פועמים בככרות ,

יש הנצחה של רגעים גדולים . 

יש הנצחה של איש יקר ששרף עצמו למוות , דפני רוצה שאיש זה יזכר , 

הוא פותח את הסרט וגם סוגר אותו , דפני מבקשת שקולו ישמע .

הסרט מספר על מנהיגה צעירה מזן אחר ,בן אדם ,שהלוואי ויהיו כמוה עוד ועוד מנהיגים ,

כאילו שמחוברים לרצון עמוק להיטיב עם אחרים, כאילו שמעזים גם לא לדעת איך , כאילו שנאמנים ללב,.

זה יומן אישי של בחורה שמעזה לחלום ולא מוותרת , 

כל זה על רקע מהלך הסטורי שעצם קיומו הוא הצלחה ענקית.

אל תחפשו שורות תחתונות, הסכימו להיות לרגע גם בחוסר האונים שלה , 

תנו לעצמכם להרגיש טיפה מהתסכול שלה וראו כמה גדלות נפש יש בבחורה הזו .

כמה כוחות יש בה להתמיר תסכול וקושי למילים של לב . 

זה הסיפור.

דפני ליף מצליחה לפעום בתנאים של שדה קרב , זו חוויה של חיבור ללב פועם ,

 ואפילו שעולה בה בלבול הוא כל כך אנושי ואמיתי , 

ויש כל כך הרבה עוצמה בדפני הרגישה החשופה ,בכנות שלה , ביושר, 

זה כמו מים חיים בלב מדבר. זהו אפשר לומר עוד ועוד, אני עוצר כאן , והולך להפנים .

תודה ליעל אבקסיס ,לטל שפי, לכל שתרמו ליצירה מיוחדת זו .

זה יומן אישי של בחורה שמעזה לחלום ולא מוותרת , 

עדי פלד :" ראיתי אתמול את הסרט של Daphni Leef המדהימה והאמיצה, להיחשף בצורה כזו כמו שהיא נחשפת בסרטה, ניתן לספור על יד אחת את הא/נשים שמסוגלות לכך.

אוהבת אותך דפני ❤ מעבר לכל מה שאכתוב, הדבר החשוב ביותר הוא להגיד לכן/ם לכו גם אתם/ן, וכמו שנינו כתב - קחו משקפי חמלה ואהבה."

יש הנצחה של איש יקר ששרף עצמו למוות , דפני רוצה שמשה סילמן יזכר ,
הוא פותח את הסרט וגם סוגר אותו , דפני מבקשת שקולו ישמע .





Shirly Naveh: " אתמול בהקרנה הפתוחה של "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע", סרטה של דפני ליף על הקיץ המדהים בתולדותינו. באיזשהו שלב בסרט, לקראת הסוף, כשהיא כבר עייפה , פיזית ונפשית, דפני אומרת לצלם שהיא מרגישה כמו עלה תאנה, שכנראה מכסה על מבושי קרבות האגו המתחוללים סביבה.

אבל זה לא נכון.
דפני ליף
את לא עלה תאנה
אלא כמובן עלה דפנה
ראשון
בזר של ניצחון
נצחון התמימות על האטימות
נצחון העֵרים החולמים
על אלה שממשיכים לישון
בלי שום חלום.
ילדה טהורה
אישה אדירה
מעוררת אהבה"

צילום: דן חיימוביץ 



דן חיימוביץ :" צמרמורת ... זה מה שעבר לי בגב אתמול .

בכיכר הבימה החשוכה הוקרן אתמול בערב סרטה של דפני ליף.

דפני , בצניעות האופינית לה ישבה מכונסת בפינה על המרפסת של היכל התרבות ולא האמינה שזה אכן קורה.

כל כך הרבה רגעים שהזכירו את הקיץ הגדול של התקווה הישראלית.

גם רגעים קשים כמו הרגע שבו משה סילמן שרף את עצמו למוות.

נסיים במשפט שדפני אמרה בכיכר המדינה -

״ הקיץ הזה התעוררנו והפסקנו לצעוד בעיניים עצומות לעבר התהום, פתחנו את העיניים והן לא יסגרו עוד ״

זה תלוי רק בנו - תתעוררו ."




Dan Haimovich " תודה על השיתוף."

Nino Herman : "דן יקר זה צילום מיוחד ,כצילום בפני עצמו הוא נפלא וגם צילום של אשה יקרה לי מאד .מהתרחשות שחיכיתי לה . התלבטתי לפני וגם תוך כדי צפייה בסרט האם לקום ולצלם את ההתרחשות או להמשיך לצפות בסרט , והרצון לחבור לדפני לסרט עצמו גבר ואני שמח על כך .
והנה התמונה שלך הנפלאה השלימה את שכתבתי וצילמתי ממקום מושבי , וגם האמונה העמוקה שבי שיחד הוא מפתח ענק יחד יש בו יותר מאחד ועוד אחד הם שניים התממשה וכל כך  שמחתי שפרסמת את הזוית הרגע והמעמד @ Dan Haimovich תודה רבה לך .

 .

Notes from Tel-Aviv / יוצאת לדרך/ תערוכת קרקוב .

Notes from Tel-Aviv

 שוקי קוק : "תערוכתו הקרובה של חברי הטוב נינו הרמן, אשר תוצג בקרקוב, ביוני,2017.

אוצרת התערוכה תמר אייזן המוכשרת.

הדפסי התערוכה מבוצעים בסטודיו שלנו, על נייר "טרדישונל פוטו-פייפר" של אפסון, הנייר הטוב ביותר הקיים!!!

בתמונה, חדר עריכת הצבע שבסטודיו, מככבים: נינו, תחיה אשתו, האוצרת, תמר אייזן ואנטון, 

האחד והיחיד, האיש שניהול צבע להדפסה זורמים בעורקיו..."

"שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ." משלי (ל 28).

שממית הבתים .

, היא לטאה ממשפחת השממיתיים, הנפוצה בין הלטאות במגורי האדם בארץ ישראל.

(שם מדעי: Hemidactylus turcicus, בתרגום: hemi- חצי, dactylus- אצבע, turcicuss- טורקי)

מתוך ויקיפדיה