כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שבת, ינואר 30, 2016

היום זוכרים את אמא

למטה סעדו להן נוריה וגבריאלה ,שמחתי להצטרף,  איזה כיף לפגוש כך בפתח היום אנשים יקרים.
 הצטרפתי לארוחה מפנקת  בתוך הירוק הזה בין פרחי השדה .סיפרתי להן שהיום אנו זוכרים את אמא שנפטרה לפני  27 שנים,  סיפרתי על הברושים שברקע שניטעו  לזכר אמא ואבא שתרמו גופם למדע.  דיברנו על האור שבתוכנו, ועל האור ההרים שמסביב. על  התכלת העזה  והשמש חורפית .ועלו ביננו הרבה מילים שחומן לא תם  גם אחרי שנפרדנו .







יום שישי, ינואר 22, 2016

משונע/ המרכולת של אורן / מפגש חורפי על בירה קרה

במשונע תערוכת יחיד מקסימה "המרכולת של אורן"
חלל הגלריה לבש צורה של מכולת שכונתית
ובחוץ חגגו בכפור עם בירה קרה ,
תל אביב  חורף, ינואר 2016.















יום שלישי, ינואר 19, 2016

מתי זה סתמי ? מה זה קריטי? מה נחשב?


...הכל תלויי באיזה מערך הקשרים אנו פועלים.
שוחחנו על מושג העדות , מתי זה סתמי ? מה זה קריטי? מה נחשב ?
סיפורה של תקופה דרך הרגעים קטנים.
 

יום שישי, ינואר 15, 2016

ליאור שוב וחברים שנכנסים ישר ללב




היא שייכת לאותם חברים שנכנסים ישר ללב.
הלכנו לראות אותה "בצוותא" 2 אולם קטנטן. אינטימי. כמו שהיא אוהבת
ליאור שוב . 
באה לזמן קצר להופיע לפגוש לשתף מהיופי שלה , להטען מהאנרגיות של כאן ועכשיו .

אחר כך תחזור לפריז  ותשיר ותספר להם לצרפתים בדרכה  על שחוותה .
 מחברת עולמות , ברוח , בגוף בנשמה. 
 צילמתי 4 פריימים באייפון רגע אחד מאינסוף צבעים וגוונים שונים.  
לא יכולתי להתאפק  מהצורך לשתף, תוך רגע גם ויתרתי .
פשוט הייתי בתוך ,זו חוויה אחרת .
 עכשיו מנסה לתרגם במילים את שחוויתי ,באותו מרחב של השראה .

נכנסת לבמה בגלגולים , כמו גל של אור  מתגלגלת ,גלגול ועוד אחד ועוד ושוב רק קולות נשימה /שחרור
 האא , האאא, רגעים ראשונים של מופע שמתארכים
 ויש בהם כמעט הכל ,יש הבעה, יש את הנוכחות שלה המרתקת. 
 יש את היכולת המופלאה להקשיב , לבחור, לאלתר . להיות נוכחת ברגע.
לא איכפת לה איך היא נראית, חופש מוחלט .
על הבמה פזורים כלי נגינה ,צעצועים ,אביזרים .הכל חשוף  בנאיביות של ילדה
 אחר כך תבוא המוסיקה , השירה והמילים שלה שמחוברות לרוח לחכמת לב . 
 היא משחקת עם המחקר ,שרה איתו מדברת עליו.
דיאלוג אינסופי פנימי עם עצמה עם הקהל ויש בה גם מבוכה .

הסכמה עמוקה להיות נוכחת במבוכה.
 מחפשת בלי הרף את המהות שהיא לא סגנון.
לא להכנס לשום מגירה, כל הזמן משנה צורה.
 כמו מבקשת חופש מלא .

כמה ימים אחרי באו ליאור, יואב , קרן, אבנר " המשפחה "  לנטף.
  זכינו כולנו לערב קסום של יחד .






















יום ראשון, ינואר 10, 2016

" רוצה להרגיל את העיניים לראות גם את הרגעים הקטנים של החיים"


                                    תודה גדולה לעדי כץ על כתבה כל כך מפרגנת ,
                            חשיפה משמחת ותודה לרשות לפרסם אותה במלואה בבלוג .

תערוכת צילום חדשה מציגה את ישראל השפויה 

למרות ואולי בגלל המצב הביטחוני, בחר הצלם הוותיק נינו הרמן בתמונות של שגרת חיים בריאה כנושא התערוכה החדשה שלו, שתוצג בניו יורק. "חשוב שיראו גם את ישראל האנושית"
07/01/2016 עדי כץ

 אישה רוכבת על אופניים, צעירים משוחחים בבר, סטודנטית שוקדת על לימודיה בבית קפה, זוג משקיף מהמזח אל הים. תמונות של שגרת חיים בריאה בעיר תל אביב, על אף המצב הביטחוני, מאכלסות חלקים גדולים מתערוכתו הרטרוספקטיבית של הצלם נינו (חנניה) הרמן.
באמצעות התערוכה, שתוצג במרכז הקהילה היהודית בניו יורק בחודש מאי הקרוב, לרגל יום העצמאות ה-68 של ישראל, מבקש הרמן להציג לקהל בעולם את ישראל האחרת, השפויה, זו שלא מגיעה לעמודי החדשות.

 45 הצילומים המשתתפים בתערוכה משקפים את קריירת הצילום הארוכה של הרמן, 64, תושב היישוב נטף שבהרי יהודה וממקימיו. הם עוברים דרך ימיו כצלם לשכת העיתונות הממשלתית, כשליווה ראשי ממשלה, דרך צילומי העיתונות ב"מעריב" ועד לצילום התיעודי-אמנותי שבו הוא עוסק היום, שנושאיו הם רחובות תל אביב לצד נוף יישוב מגוריו. "הגיוון הזה הוא חלק מהשקפת עולם", הוא אומר, "כשהמציאות היא בעלת רבדים רבים יותר ממה שאנחנו רואים".



 הרמן, יליד תל אביב שגדל ברמת גן, לקה בגיל שנתיים במחלת הפוליו שהותירה אותו עם צליעה. אבל היתה זו דווקא הנכות שהביאה אותו לעסוק ביצירה. "סירבו לגייס אותי לצבא וחיפשתי לי דרך אחרת", הוא נזכר. "עזבתי את התיכון בגיל 17 והתחלתי לעבוד כאסיסטנט בסטודיו של הצלם אפרים קדרון. למדתי ממנו המון וגם נחשפתי לעיר תל אביב".

 בהמשך עבד כצלם בשבועון "עולם הקולנוע", והסתובב בלילות עם כתב הבידור המיתולוגי ג. עיטור, כדי לארוב לידוענים של אז. אחר כך, כדי לזכות בתעודת עיתונאי, צילם נופים וצילומי אווירה, ושיווק אותם בעצמו במשך שנה למערכות העיתונים, כשהוא רכוב על אופניים. "נושאי הצילום שלי היו סוג של זוטות", הוא מספר, "אבל הם התחילו עם הזמן לעורר התעניינות".

 הטרגדיה האישית הובילה להתבוננות פנימית




 בהמשך הגיע ל"מעריב", בתחילה כצלם לכתבות מוספים ובהמשך כצלם במערכת ירושלים של העיתון. הוא היה ממקימי סוכנות הצילום "זום 77", ועבד בין השאר עבור המגזין "טיים". ב-1979 הוצעה לו משרה בלשכת העיתונות, וכבר ביומו הראשון בתפקיד מצא עצמו על מטוס לצד מנחם בגין, בביקורו ההיסטורי בקהיר. בהמשך התלווה לבגין גם להלוויית סאדאת ולביקור התנחומים אצל האלמנה ג'יהאן, שאותו הנציח בצילום מפורסם.

פרט לכך, הוא הנציח גם את ראשי הממשלה יצחק שמיר ושמעון פרס. את פרס המשיך הרמן ללוות כצלם גם כשכיהן כשר אוצר ושר חוץ, לאחר שמפלגת העבודה הובסה בבחירות, ובין השניים נוצר קשר אישי חם. "היית ונותרת צלם מיומן מן הבחינה הטכנית, ואמן מן הבחינה האינטלקטואלית, שאין עוד רבים כמותם" - כתב לו פרס בעקבות פרויקט מצילומיו, שהופץ בעולם במגזין ERETZ.



 כעבור שמונה שנים בביצה הפוליטית שב הרמן לעיתונות, כעורך צילום במחלקת החדשות במעריב. התקופה היתה שלהי שנות ה-90, ותמונות קשות של פיגועים שזרמו למערכת כמעט מדי יום, הביאו את הרמן לשחיקה שהלכה וגברה. ב-1998, לאחר ששבר את רגלו ורותק מספר חודשים לכיסא גלגלים, לקח חופשה מהעיתון, שממנה לא שב. "משהו בי שבע מהעיסוק בחדשות במציאות כמו שלנו". שנתיים לאחר מכן, בשנת 2000, איבד הרמן את בנו יאיר בתאונת דרכים. "אשתי ואני עברנו בעקבות האסון תהליכים של התבוננות פנימה", הוא מספר, "של הפניית העדשות לתוך הלב. אפשר לומר שעברנו דרך רוחנית".

 "בפריים טיים משדרים רק את הדרמה של חיינו"



 - אתה מחלק את חייך ללפני ואחרי המשבר הזה?

"במובן מסוים. אני מאמין שמשבר כזה לא משנה אותך, הוא רק חושף משהו שהיה שם קודם. אצלי הוא חשף תפיסות ותובנות שהיו בי ולא ראיתי אותן, ובמובן הזה, האסון בהחלט חילק את החיים. החלטתי לבחור בנתיב של אהבה, במובן של אנרגיה. לרדת מהמקום הטוען כלפי העולם וכלפי המציאות והגורל. להבין שזה חלק מהאתגר שהחיים מציבים לנו, וחשוב מה אנחנו בוחרים".
 במשך תשע שנים אחרי מות בנו, הרמן לא נגע במצלמה. "עסקתי קצת בצילום וידיאו, אבל בגדול די התרחקתי", הוא אומר. "עצירה זו המילה הנכונה. בשנת 2009 משהו החזיר אותי לרחוב, וכמי שעסק שנים בצילומי עיתונות, רציתי להפנות את העדשה דווקא לכיוון אחר".
 אז הרמן החל להסתובב ברחובות תל אביב, בעיקר בשכונת פלורנטין הדרומית, ולהנציח את הרגעים הקטנים. את החספוס של צלם העיתונות החליף בגישה ידידותית למצולם. "אם בזמנו הרגשנו שהכול מותר, היום אני מבין את חשיבות הקשר והאמון. אני לרוב מבקש מראש רשות מאנשים לצלם אותם, ורוב העבודה שלי נעשית תוך קשר ישיר לאנשים".





 במקביל, פתח הרמן בלוג אינטרנטי בשם "נינו הרמן – מרחבי הלב", שבו הוא מפרסם טקסטים וצילומים. בעבר פרסם טור ב-NRG בשם "עדשת רוח", וגם בו הביא צילומים וסיפורים אורבניים, מתובלים בתובנותיו על החיים.

 בנוסף לאלה, עורך הרמן הרצאות על מסע חייו המעניין אך הבלתי פשוט, כמי שסובל מנכות. "אף פעם לא נתתי לנכות לעצור אותי", הוא אומר. "היום אני מוגבל עוד יותר ונעזר במקל, אבל ממשיך להסתובב, לצלם ולהרצות. חלק מהאחריות והבגרות שלנו כבני אדם היא לא להתכחש לחושך, אבל להבין שלצידו יש המון אור".

 בימים אלה מגייס הרמן כספים להמשך הצגת תערוכת הצילומים שלו ברחבי ארה"ב, לצד מסע הרצאות, באמצעות אתר מימון ההמונים אינדיגוגו, זאת בנוסף לחסויות שלהן זכה ממתחם "מקום לאמנות" בתל אביב, ומבית המדרש "אלול".

"כל העבודה שלי נשענת על אנשים", הוא מסביר, "אז אולי גם המימון לתערוכה צריך לבוא מאנשים, שאוהבים את העבודה שלי ויעזרו להוציא אותה לעולם. כבר עשיתי את חצי הדרך והתערוכה מובטחת, אבל ההוצאות עדיין גדולות.

 "אני חושב שהתערוכה יכולה לענות על צימאון גדול שיש בעולם, לראות את ישראל שמעבר לפיגועים והקטסטרופות. בפריים-טיים בטלוויזיה משדרים כל הזמן את הדרמה, כאילו שאלה כל חיינו. לא מביאים את ישראל האנושית. אני רוצה להרגיל את העיניים לראות גם את הרגעים הקטנים של החיים, ולהבין שאין משהו גדול מהיומיום".

 התמונות מתוך התערוכה הצפויה. צילומים: נינו הרמן.

יום שישי, ינואר 08, 2016

התייחסות שהיא מעבר לזמן ולרגע המצולם .



ביבי בהלוויית אחיו יוני. רבין ופרס מאחוריו ואביו בנציון לצידו.
צילמתי את התמונה הזו אז, כדי לספר את סיפור הרגע ההוא .
רציתי להעביר את הדיוקן האנושי של ביבי שעצב גדול על מות אחיו ניכרים . 
מאז עברו הרבה שנים ,הרבה השתנה.
הוזמנתי להשתתף בתערוכת אמנות " ארץ מולדת" המזמינה מהיוצרים: " אינטרפרטציה אישית, שיקוף של רגש, מחשבה ואינפורמציה; על הסביבה, תופעות אנושיות ועל הלכי רוח". 
זו הזדמנות להעלות כוון של מחשבה, של תהייה סביב השקפת העולם המעצבת את התנהלותו של ביבי כראש ממשלה ששומר בקנאות על קיפאון מדיני, כולנו מושפעים מתפיסת עולם זו. 

צילום עבר, מהדהד להווה.
פרס שרואה בכל רגע את ההזדמנות הבאה, נתניהו האב שמזהה בכל התרחשות את השואה הבאה. 
רבין שהלך כברת דרך עצומה ושילם בחייו ונתניהו מן הסתם בקונפליקט שמעצב את חיינו היום .

" ארץ מולדת" אוצרות : אתי פביאן ואורית קימל . 
הפתיחה בחמישי הקרוב 14.1.2016 ב20.00 במגדלי זיו , בנין מרכזי , ראול וולנברג 24.




Adam Strier:" ניסוח עדין ומדויק, שמעלה מחשבה ותהייה, לא שיפוט ולא ביקורת
. אולי אפילו להיפך, הרגש שעולה בי הוא אמפתיה לאור המילים שלך. 
כמה בדידות יש באיש הזה וכמה מילכוד. 
תודה על הזווית האנושית.


צילום   מתוך התוכנית frontline/film/netanyahu-at-war



יום חמישי, ינואר 07, 2016

דפני ליף חוגגת 30



ב2011 צילמתי את דפני ואבא שלה ינעם - בקונגרס החברתי הראשון שארגנה דפני ביפו. 
אהבה גדולה בינהם .
 היום חוגגת דפני 30 ,הזדמנות משמחת לאחל מזל טוב גדול ,
 לאחל לאמא טניה, לאבא ינעם למשפחה היקרה הזו עוד הרבה ימים של הולדת והתחדשות .
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com