כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שבת, אפריל 30, 2016

יום שישי, אפריל 29, 2016

משנה לשנה הפרידה עבורי מורכבת יותר

 

השנה הביקור של חברנו היקר רוסטי בנטף היה קצר מתמיד.
רוסטי,תלמיד מסור בבית ספר של החיים,אנחנו מאותה כיתה בביה"ס הזה.
מן הסתם גם מאותה משפחת נשמות . 
רוסטי מגיע לנטף, נוסע ובא על פי מגבלות השהייה הניתנות לו. 
מקפיד לא לחרוג מהזמן. 
כל זמן ביקורו יש את שעון הזמן המתקתק ,
ידיעה שהנה עוד רגע יגיע הרגע להיפרד מרוסטי, 
משנה לשנה הפרידה עבורי מורכבת יותר. 
שעור של פרידה יש לו צורות רבות
 ובכולן יש משהו מהמוות ומהחיים.









יום חמישי, אפריל 28, 2016

"והדרך עודנה נפקחת לאורך"


 יהודית קונפורטי:" היום, ערב שביעי של פסח,הפך להיות במשפחתנו. " היום של יאיר".
יום בו מדברים עליו יותר, זוכרים יותר מאשר בסתם יום של חול, 
נטף באביב, תמיד יפה, ובאביב עוד יותר. כמו שנינו כותב- הטבע מתעתע בנו.
וזאת הדרך הכל כך יפה, בה אנו הולכים כבר 16 שנה באביב" .......




יום שלישי, אפריל 26, 2016

"תוצאותיו של הכעס חמורות הרבה יותר מסיבותיו "













26/4/2000 היום בו תם סיפור חייך -בדרך הביתה.
שם ב"שטח האש " שנסגר,נפלת .
16 שנה עברו –במהלך השנים שנה אחרי שנה, נפגשנו 
אמרנו את הדרך שבה אנו חיים, תופשים את הדברים.
היקום על שלל מופעיו מאפשר לנו מסע מרתק של ההכרות עם טבעה של התודעה. 
היכולת לקבל את שאירע – להסכים לקבל ,התגלתה כמקור בלתי צפויי של עוצמה .
התרגול להקשיב למה שבא מאנשים, מהחכמה, נמשך.


"בנולד השבוע" במוסף הספרותי של "הארץ" 26/4/121 
מצאתי ציטוט של מרקוס אורליוס 
"תוצאותיו של הכעס חמורות הרבה יותר מסיבותיו "
ניסוח שדייק לי הבנה עמוקה על בחירותינו.
לשחרר את האחר, להניח, לדבוק בעיקר בעצמנו .
איזה בני אדם אנחנו רוצים להיות.


שאלתי את אחותי ההסטוריונית על אודות אורליוס 
סיפרה שהיה פילוסוף, לרגע דיברה כאילו היה חבר שלה.
.
הלכתי למצוא עוד על קיסר פילוסוף רומי זה
בויקיציטוט - התחברתי גם לזה . 
"אושרך בחייך תלוי באיכותן של מחשבותיך."


למחרת מותך - הונח בפנינו באומץ לב על ידי חברה מנטף
הספר "רגעי התבוננות".
רגעי התבוננות יומית על החיים והמוות של סוגיאל רינפוצ'ה.

איזה אומץ לבוא כך להורים שאיבדו את בנם בלילה, 
כמו תיווכה בנינו ובין נשמותי בלב אוהב וחומל 
פתחה את עמוד יום מותך ב26/4 והקריאה.

"דוג'ום רינפוצ'ה מספר על הרגע שבו הריגפה נגלית במישרין:
רגע זה דומה להסרת ברדס מעל ראשכם.
אלו התרווחות והקלה ללא גבול ! זוהי הראייה העילאית :ראיית מה שלא נראה קודם לכן".
כשאתם "רואים את מה שלא נראה קודם לכן",הכול נפתח,מתרחב ונעשה צלול , 
בהיר ושפוע חיים התוססים בפליאה וברעננות .
"..דומה כאילו התעופף גג תודעתכם, או שלהקת ציפורים המריאה פתאום מקן חשוך.
כל המגבלות מתפוגגות ונעלמות, כאילו, כל אומרים הטיביטים , נשבר החותם".

עלו שם מילים שהדהדו לנשמה שלנו ,מילים שנספגו לצד הכאב והעצב הנוראיים 
ואפשרו לרגשות להתפוגג לדרכן .

שבועות אחרי,פתחנו בספר לראות מה כתוב ביום לידתך ב-2 ספטמבר. 
"בשמי ליל ללא עב עומד להפציע
הירח המלא,"אדון הכוכבים"..
פניו הרחומות של אדוני ,פאדמאסאמבהווה,
קוראות לי, מקבלות את פני ברוך.
מה רבה שמחתי במוות ,רבה פי כמה 
משמחת סוחרים,שצברו עושר רב במסעותיהם בים,
או משמחת אדוני האלים המתפארים בניצחונם בקרב:
או משמחת כל החכמים שחוו את התרוממות הרוח של
ההתעמקות המושלמת.
על כן ממש כאותו הנודד היוצא לדרכו ,שהגיע השעה ללכת ,לא אשתהה עוד בעולם.
אלא אצא לשכון במבצר האושר העילאי של האלמוות .
(צוואתו האחרונה של לונגצ'נפה .)

ושוב אותה חוויה של חיבור למילים שחשפו הגיון אחר שהתקיים בתוכנו.


ב-4 בפברואר יום הולדתי כתוב .
"כל מה שעשינו בחיינו הופך אותנו למה שאנחנו בשעת מותנו .
ולכל , ממש לכול, יש חשיבות .



 תגובות מתוך הפייסבוק 

Tirza Peled:
 "כה יפה. מרגש. עצוב ומרומם נפש בו זמנית".

Orna Baziz :
 "משמים תנוחמו, חברים יקרים. משמים - כי מי יכול?"

Dorit Ginzburg:
 "חיבוק גדול ואוהב"

Tova Yadin Halfin :
 "חיבור של מילים נוגעות ומרגשות. אשריך שיש לך היכולת לחשוב, להרגיש ולהתבטא כך. חיבוק"

Yael Kotler Kalderon: 
"אוייי לא ידעתי שזה היום. נינו יקר, חיבוק גדול"

Jennifer Benady Bloch :
" אי אפשר להבין כלום, רק לנסות ״לחיות״ גם כי אין ברירה וגם כי הארוס לפעמים , בד״כ, חזק יותר מטנטוס.
 אני איתכם עד כמה שאפשר , עם חיבוק"

Orly Swisa:
" מצמרר. חיבוק לשניכם"


Judith Parnass:
 "איתכם!"

מוריה תעשה- חלא :
 "תחיה ונינו היקרים. כל כך מרגש ונוגע ללב. עצוב ועם זאת משיב נפש.
 אתם אור גדול בעולם הזה. מי ייתן ותדעו נחמה. אוהבת"

Lilach Akrabi 
:" נינו ותחיה יקרים, חיבוק גדול והרבה אהבה!! אתם מקור השראה עבורי"

בטי וייס:
" שנים שאני רואה איך אתם חיים את חסרונו...בדרך מעוררת התפעלות..
איך מתוך הכאב צמחתם ,התעצמתם..
ומצאתם את הנתיב שלכם לעבור את המסע הזה...של החיים..חיבוק גדול ."

Noga Arad-Ayalon
 "חיבוק נינו"

Yossi Pnini : 
"כל כך איתכם"

Ora Lafer-mintz :
 "נינו יקר, כל כך הרבה למדתי עכשיו מהפוסט שלך! תבורך!
 (רושמת לעצמי לחפש את הספר "רגעי התבוננות) .
חיבוק גדול ואוהב לך ולתחיה!"

Yael Gvirtz:
 "נינו יקר יקר, סופגת את מילותיך. הכל חשוב, אתה חשוב, חיבוק לכם".

Tikva Mulai:
" חיבוקים"

Natali Elkoby:
" חיבוק מכל הלב"

אדיבה אור : 
"הספד מרטיט לב, איתך בכאבך."

מירב בן אור: 
"אוהבת מאוד"

עמית רייכר:
 "נינו יקר, קוראת את מה שכתבת וצמרמורת, יהי זכרו של בנכם ברוך לעולם ועד"

  Hillie Wurtman Moyal :
" נינו, כפי שכתבתי לך בהתכתבויות בינינו- מדהים כמה זמנו של אדם יכול להיות קצר בעולם
 אך רוחו יכולה להלך בעולם באופן אינסופי.
רוחו של יאיר, הנוכחות שנשא בעולם, הדמות שלו נחקקה חזק אצל כל כך הרבה אנשים-
 והיא ממשיכה להלך עמנו גם 16 שנה אחרי...
ואני רוצה להגיד לך שיש משהו שאתה אמרת לי השבוע שנכנס לי עמוק ללב
 אמרת- "ככל שאנחנו חיים יותר כך המתים נעשים קרובים יותר".
אצלך באמת לכל יש חשיבות ואני לוקחת איתי את המתנה הזו ממך ומודה על המפגש עימך! תודה."

Dalia Kats :
 "אתך בכאבך. מעריצה את הכוחות שלך לפעול מתוך אהבה"

Yafa Kfir : 
"תודה על הכתוב. תודה על השיתוף. כשמתחלקים זה טוב. זה קצת עוזר לכולם לחיות."

Noya Alon : 
"תודה על המילים"

Elinor Vidas : 
"תודה שחלקת. ריגשת מאד."

Yael Gvirtz:
" כמה היטבת  נינו

סיון פיינזילבר יורן :
 "תודה נינו על האפשרות להחזיק איתך את הכאב ואת האימה מהקשה מכל."

: Daniella Dahan:  
"תודה על המילים, הכל כך מרגשות שלך"...

Tovi Yoga :
"פתיחות לב כזו, היא מתנתם של יחידים. אתה נושא את ליבך על דש הבגד,
 כמו שאוהבים עושים, וזה מעורר השראה!"

Rebecca Owen :

"I feel for all of you who lost him.... he was such a delightful person."

אילה יבנין רוטנברג :
"קולו של יאיר מהדהד שוב, מילותיך נינו מביאות דרך ובחירה, את המקום שלך/ שלכם בקבלה ובחוכמת היקום.
הרצון לגעת במהות ולא לפחד מהמוות, ולומדים - לא לפחד לגעת בחיים."


אילה יבנין רוטנברג: 
"גם אני, אנחנו, זו הדרך. ציווי עדין."

Shabtai Mazliah : 
:כנראה כשהמוטו בחיים הוא "מרחבי הלב" אפשר ליישב את ההכרה והתודעה בתובנה.
 ולהמשיך ליצור יצירות המרחיבות את הלב. ..

Neta Hemo: 
 " תודה נינו על המילים החזקות והרבה הערכה. אהבה גדולה ליאיר לעד "

זו הדרך שאין לה סוף





זו הדרך שאין לה סוף, 
ברזלים לצידה ,
גולשת חרש בלילה
אצה לה ביום.
מתכסה בשמלת ערפל כבד
ביער אורנים קצרי מועד 
על אבן בשדה נפל, לא פסח.
בטרם יאיר .
רעד חד, שילחה בי נשמתי .
אין אונים.
שקט , רוח , דממה.
אט אט נפתחים מרחבי לב 
חוצים ביבשה 
כמו קשת בענן

יום שישי, אפריל 22, 2016

יום רביעי, אפריל 20, 2016

אתר חדש עלה לאוויר לקראת תערוכת ניו יורק


אתר חדש עלה לאוויר.
My New Site 
אתר חדש ומקצועי שמציג מעבודותי לאורך השנים עלה לאוויר.
מאד מאד אוהב אותו וגם גאה לספר שעיצבה אותו במקצועיות ובטוב טעם קטי המוכשרת אשתו של בננו דניאל,
לקראת התערוכה בניו יורק, מוזמנים בשמחה להיכנס.
קטי עוסקת בעצוב גרפי ובניית אתרים והיא לקראת השקה של האתר לסטודיו שלה.
סטודיו Katerina 
פרטים בהמשך הקרוב.

יום חמישי, אפריל 14, 2016

התערוכה הזו מניחה תצלומים משתי סדרות שאני עובד עליהן "בדרך הביתה " ומבעד לחלון".



מוזיאון ארץ ישראל 
3#תמונת טבע
תערוכת צילום הטבע המקומית
אוצרת: גלי גור-זאב
מ- 14 באפריל עד 31 באוגוסט 2016




נולדתי בתל אביב , גדלתי ברמת גן , התחתנתי בירושלים , יחד הקמנו ישוב בהרי יהודה נטף .
אני חי בשמורת טבע , אוהב את העיר שנולדתי הצילום שלי נע בין מרחבים.
בין אנושי למופשט מפגש לא מתוכנן ,לא מבוים ,לא מעובד, עם מציאות פשוטה.



 בילדותנו היינו נוסעים לחגוג את החגים בקבוץ עין חרוד אצל זרבבל גלעד המשורר ושושנה בת דודה של אבי גבי
,חגים בקיבוץ של אז בעמק יזרעאל היו עבורי ארועים מכוננים, חבור טבע אדם .
 שם נזרעו בי זרעי האהבה לאדמה לחיבור עמוק לטבע .


התערוכה הזו מניחה תצלומים משתי סדרות שאני עובד עליהן "בדרך הביתה " ומבעד לחלון".
 בשנים האחרונות לצד התעוד האנושי ברחובות דרום תל אביב מנסה ליצור במצלמה מבט אחר
אני מאמין שכל שאני מצלם ורואה הן השתקפויות של הפנים והחוץ שלי.
 גבולות הצילום ממשיכים לסקרן אותי, זוהי התנסות בצילום עכשוי שמערבב מרחבים.
היקום כמו תסריטאי על' מניח בפני תמונות דמיון כאילו אומר פשוט לך ותתנסה ואני אשתף אתך פעולה .


 "מבעד לחלון" זה פרוייקט שלקחתי על עצמי בעקבת שבר ברגל ,רותקתי לביתי לחודשים עדשות המצלמה שלי פתחו צוהר לחיים לתודעה ואיפשרו לי לחשוף מעמקי נפש .
 צילמתי אז עם עדשת 85 מ"מ .
 אני מאמין שהמציאות היא בעלת רבדים רבים יותר ממה שאנחנו רואים.
העדשה מאפשר "להדביק " כמה מרחבים לאחד.
 דרך חלון שיש עליו התאבות או אבק מנסה להעביר את אותו עולם מרובד שאנו רואים מספר שהחיים הם לא חג גוניים שהמציאות החוץ כמו בתוכנו מורכבת ומרובדת יותר .
 והטבע ככה פשוט על פי טבעו מדבר אלי.
 ממחיש לי עד כמה הכל בתנועה בשינויי אין סופי אי אפשר לסכם דבר .
הידיעה הזו יש בך נחמה גדולה – המוחלט הסוגר המאיים בכל הרבדים אינו מציאות .



 צילומי האבק שמשתקף על חלון המכונית או דרך החלון המכונית נעשו אחרי כמה ימי אבק נוראיים
 ברדיו סיפרו שהכל בא ממדבריות ערב וחשבתי על הסמליות שקם המדבר אצל שכנינו במזרח ושלח רוח מאובקת ,
 עבורי זו היתה חוויה קשה אפוקליפטית מבקר עד ערב, ענן אבק כבד אפף את חיינו .
מקשה על נשימתי , שאלתי עצמי מה סימן הוא לנו בימים אילו של תמורות ושינויים.
אולי האבק יסודו במאבק , אולי אות וסימן שאין גבולות ,וכל החומות שאנו בני האדם מקימים לשוא רציתי לתת לזה ביטויי בצילום בכתיבה. קמתי מהמחשב , יצאתי מהבית עם כיסויי על הפנים מוגן בתוך האוטו .
 חזרתי לעדשה האהובה עלי 50 מ"מ פשוטה אצל הצלמים היא מכונה "נורמל".
יצאתי לצלם בדרך ארץ הכפירה בואכה נטף לראות איך היא מחליפה פניה .


בבלוג הצילומים שלי "מרחבי הלב "העלייתי חלק מהתמונות שמוצגות כאן  במוזיאון כתבתי את שעלה בי .
 "מחשבה ואחריה תבוא עוד אחת" כמו שאמרה חברתי מורן שוב.
 החזאי הופתע מהאובך , האובך בא מסוריה , ב"הארץ "קראתי שאולי המלחמה משפיעה על האדמה ועולה בי תחושה די בהירה שהיקום מניח בפנינו תמונות מציאות קשות ,שכמו מבקשות פענוח אחר שנתעורר, עמים זזים , מיליוני פליטים ,אקלים מקצין , אין גבולות לאקלים ,לאובך ,לאנשים שמבקשים חירות . אולי התודעה שלנו מבקשת להרחיב גם גבולותיה. 
ובעיקר להיזכר שבאנו להיות בני אדם .


מבקש לאחל לשנה הקרובה שנפתח ליבנו לאחר הקרוב , הרחוק , הזר וניזכר כי כולנו אחד.
 האמנות שלי היא , הוליסטית, אינה מנתקת את החיים מהרגש את הרגש מהשכל, את האסתטיקה מהאקספרסיה, את האיפוק מהגודש והכל מעבר ליופי ומעבר לקומפוזיציה, ולמרות הקושי בלומר ״האנושי״ בימינו, זה לדעתי מה שאני מנסה לייצג בעבודה לא רק בחיבור לאדם גם בחיבור לטבע. 
"בדרך הביתה" זו גם סדרה בהתהוות , העבודות עצמן ממשיכות מסע אוטוביוגרפי.
 עונות מעבר מחברת אותנו ליאיר בננו שנמצא במרחב אחר בפלנטה , יאיר נהרג במוצאי פסח שני שנת 2000 בדרך הביתה מאז הרבה השתנה, בוחרים שוב ושוב בדרכי החיים לדבוק בשמחה הכל בתנועה מתמדת הטבע נותן ולוקח .נדרשת הסכמה עמוקה לשחרר כל הזמן. ובאהבה, לטבע אין גבולות ומגבלות , ונשאר רק להזכר שמה שחשוב לקדש זה את החיים .


על צילום הברוש ולימונים. מאחורי הצילום הזה מסתתר רצון שלי לצאת וקושי להתמודד עם האבק שממש מעיק על דרכי הנשימה . אז הלכתי לשמוע מה אומרים על מזג האוויר .
פרופ' פנחס אלפרט חוקר מאוניברסיטת תל אביב התארח אצל לונדון וקירשנבאום .
 מדהים היה לשמוע על האבק הזה שמגיע מהסהרה ממקומות מאד מסוימים, איזו חשיבות עצומה יש לו לתת חיים לצמחים בעולם כמו גם לדגים הקטנים באוקיינוסים כמו ליערות של דרום אמריקה .
האבק הזה נושא מינרלים חשובים מאד אחד למשל הברזל יש לו תפקיד מרכזי בדישון ברחבי העולם.
האבק מזין את יערות האמזונס כמו את עצי הלימון בחצרנו .
 הבידואים בסיני מבינים את זה הם אוספים אבק ומפזרים את האבק על גפנים שהם מגדלים
. וואווו תמצית סיפור שבהחלט הקלה על הנשימה .



יום רביעי, אפריל 13, 2016

כך נרקמת במצלמה מנגינה חדשה.

בחוץ מנגן כבר האביב 
החורף פרץ שוב לפתע 
ימי אבק וגשם התערבבו להם נשקפים בחלון 
הירוק מאפיר
 דוכיפת משנה צורה
קוצים עטופים סגול 
כך נרקמת במצלמה מנגינה חדשה .











יום שלישי, אפריל 12, 2016

בוחרים שוב ושוב בדרכי החיים לדבוק בשמחה ובאהבה.



אז כן התראיינתי ל"ידיעות אחרונות"לפייגי שטרן  לקראת התערוכה בחמישי הקרוב במוזיאון ארץ ישראל ,
 וביקשתי להדגיש דברים מהותיים לתערוכה הזו שמניחה תצלומים משתי סדרות שאני עובד עליהן
"בדרך הביתה " ומבעד לחלון".

בשנים האחרונות לצד התעוד האנושי ברחובות דרום תל אביב מנסה ליצור במצלמה מבט אחר.
אני מאמין שכל שאני מצלם ורואה הן השתקפויות של הפנים והחוץ שלי.

אני מאמין שהמציאות היא בעלת רבדים רבים יותר ממה שאנחנו רואים.
העדשה מאפשר "להדביק" כמה מרחבים לאחד.
 דרך חלון שיש עליו התאבות או אבק מנסה להעביר את אותו עולם מרובד שאנו רואים.
אני מספר שהחיים הם לא חדגוניים, שהמציאות בחוץ כמו בתוכנו מורכבת ומרובדת יותר .
והטבע ככה פשוט על פי טבעו מדבר אלי.

"בדרך הביתה" זו סדרה בהתהוות , העבודות עצמן ממשיכות מסע אוטוביוגרפי.
עונות מעבר מחברות אותנו ליאיר בננו שנמצא במרחב אחר בפלנטה ,
יאיר נהרג במוצאי פסח שני שנת 2000 בדרך הביתה מאז הרבה השתנה,
בוחרים שוב ושוב בדרכי החיים לדבוק בשמחה הכל בתנועה מתמדת הטבע נותן ולוקח.
נדרשת הסכמה עמוקה לשחרר כל הזמן ובאהבה.
לטבע אין גבולות ומגבלות ונשאר רק להיזכר שמה שחשוב לקדש זה את החיים.

והנה בכותרות המאמר יצא משהו אחר במהות שהוא לא הסיפור שלי .
אני מצטער שזה נלקח למקום של דרמה ועצב.

לצד זה אני מודה לכתבת שהציטוט בסוף הכתבה שמתייחסת למהות עזיבתי את עולם העיתונות
הן כצלם והן כעורך צילום בדסק החדשות של "מעריב"  מדויקים.

" הבנתי שהחדשות שכתובות ומצולמות בעיתון לא משקפות מה שקורה במציאות,
 הן לא משקפות את המורכבות שבקיום.
 חייבים להראות דברים בשחור לבן כדי למכור,
אבל המציאות מסובכת יותר מהשחור לבן הזה ".






יום שבת, אפריל 09, 2016

Orly Weisselberg/ "להתבגר זה דבר מבלבל"

 הכרנו במחאת 2011 על מדרגות בית סוקולב .
מאז אנחנו  בחברות, ערבות  של פעימות הלב 
אורלי חברה יקרה .שבת שלום.

: Orly Weisselberg
" השנה היתה קצת שנה של פיצול אישיות. מורכב ומפורק, קבוע ומשתנה, תל אביב מימין ויפו משמאל. מצד אחד מלא שלווה וביטחון עצמי מצד שני תחושת קטנות וחיפוש עצמי שלא נגמר. מצד אחד רצון להתקדם ולצבור עוצמה, מצד שני פחד וגעגוע לממשק הבלתי מתווך עם האנשים שבקצה. מצד אחד עיסוק בכסף, בתקציבים ובעתיד הכלכלי ומצד שני כמיהה לתוכן, לערכים ולחיבור למהות אנושית. כאן מבט קבוע לכיוון המחר ושם ידיים נשלחות לחיטוט באתמול או בהיסטוריה או בשורשים. פה אינדיבידואליזם, עצמאות וקנאות לחופש שלי אבל פה גם משפחתיות, קינון וחשיבה ברבים. מחד אמונה בחובתו של הפרט לעשות, ליצור ולהיות אחראי על גורלו ומאידך חלום על ערבות הדדית נטולת גבולות. ייאוש מהול בתקווה, אהבה מהולה בכעס, שמחה מהולה בצער, סקרנות מהולה בשובע. 
להתבגר זה דבר מבלבל. 
אבל בתוך כל החיפוש הזה, יש דבר אחד קבוע - והוא אתם/ן. הא/נשים שסביבי, המכרים/ות החברים/ות, המשפחה. האהבה שאתם/ן מרעיפים/ות היא עוגן ומשענת ומקום של חסד תמידי. תודה על כל הברכות (שאני מאמצת את כולן), תודה על כל החיבוקים והנשיקות, ומזל גדול שאתם/ן אתם/ן ושאתם/ן כאן אתי בטיול בן 34 השנים הזה.


צילום זה אליו מתייחס  הפוסט :מתוך הפייסבוק של אורלי. 


וכמו תמיד, Ravit , האישה שלצידי, לגמרי "עזר כנגדי", הכי האישה שמאחורי האישה והאישה שלפני האישה והאישה שבתוך האישה - תיתוש המיוחדת והחד פעמית שלי, שנוכחותה הופכת כל צעד לריקוד עם מיליון משמעויות. 
אוהבת את כולכם/ן ושוב תודה"


יום שישי, אפריל 01, 2016

פעמיים כי טוב .







אמש חגגנו פעמיים כי טוב
פתיחה משמחת של תערוכת בוגרי בית מדרש לאומנים במוזיאון רמת גן.
תודה גדולה למוניקה לביא עשתה כבוד גדול לנו הבוגרים בתערוכה יפיפיה שאצרה.
תודה לכל המבקרים הרבים שבאו לתערוכה אמש, ותודה על הפרגון והמילים החמות של מוניקה. 
ב"אינדיפוטובוק" יריד ספרי צילום בגלריית אינדי נפתח יריד ספרי צילום מרשים
חברי הגלריה בדרכם המופלאה מרימים יחד פרוייקט תצוגה מכירה למען רבים כל כך.
 תודה רבה להם.
היום ממשיכים את החגיגה באינדי -נהיה שם בצהרי היום עם עבודות יפות 
ואתם מוזמנים בשמחה רבה .
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com