בפתח בית האוכל ירושלמי בקישון

בידידיה פרנקל

ערב יום הזכרון בפלורנטין

ליבה

אילה יבנין:

" פלורנטין מגיעה אלי דרך העין של נינו נראית כמו צרפת, צבע טעם אישה מיוחדת זוית כמו לטעום ביס ממעדן גורמה שמגרה ומספק את החך לפחות לכמה דקות...נהנית מכל תמונה. "

מפגש חברות בפלורנטין

חלום ואמביציה בארליך פלורנטין

אילה יבנין :
"חלום ואמביציה בארליך נשמע לי כמו שורה משיר לתמונה שנראית כמו מסרט צרפתי, רגע מילים וצבע רוקמים שיר תודה!"

אודליה מגקסון פלורנטין

רן בן ארוש:

"איזו יפה ,מתאהב בה רק מצפייה בתמונה.

תשמע מרגישים את פעימות ליבך, בכל תמונה ותמונה ואותי זה מאיר כמו גם הטקסטים והמילים הדיוק בבחירה.

תודה לך אהוב יקר."

ממגרת הצילומים שלי -אוגוסט 1988 פרס שוחה בכינרת.

ענבר:

"נפלא. מעלה כל כך הרבה ממעמקי התודעה (א"י הטובה, סבא שלי, המערך או מפלגת העבודה של פעם, דרך, טבע, אוי כינרת שלי...).וכיצד יתכן שהשיער נותר יבש?...:)"

בפאב נטף - הבקתה- במטבח של רמה.

להגדלת התצלום הקישו עליו.

בשכונת פלורנטין

נעמי שרה fever- לשמיעה הקישו כאן

אפשר לשמוע את נעמי שרה fever
בביצוע מעורר שמחה והשראה.



אסף הולצברג :
"השיר מדהים, ממליץ לכולם להקליק.התמונה כל כך שמחה ממש תפסת אותה ברגע הנכון !"

שמחת המפגש עם אסתי כהן

מפגש משמח בנטף

..."מעגלי החיבורים ממשיכים להתרחב וכל שנה אנשים מצטרפים.
חלקם לא הכירו אותך ואפשר רק על זה לכתוב ספר.
וזה מדהים, וזה פשוט.
ובעיקר משמח"....

הדיבור של נינו באזכרה ליאיר

תשע שנים עברו יאיר תשעה מחזורים של חיים, מפסח לפסח.
חבריך חלקם כאן איתנו חלקם בוחרים לבוא לפני או אחרי ימים אילו, אבל הם באים מבוגרים ויפים עם הרבה אהבה אלינו, אילך.

אילו ימים מרגשים, כמו ברגע שמתחיל האביב אתה מתקרב, כל שנה עם הצבע שלה, כל שנה ההתקרבות שלך אחרת, דרך מעגלי חיבורים וחברויות שונים.

תמיד התחושה שהרוח הגדולה שלך לא פוסחת, פוגשת כל כך הרבה אנשים שמכירים אותנו ואותך דרכנו ואת עצמם דרכך
וזה זמן יאיר עבור רבים, ויש בזה הרבה עצב ושמחה ויש בזה חיים.

לא מזמן שמעתי שיר, "בדרך הגדולה" של אלתרמן שורה אחת חיברה אותי אליך "ואמות ואוסיף ללכת", ככה זה קורה לי הרבה במהלכו של יום , אמירה, אדם, שיר, נכנס ללב ואני פוגש אותך.
אחר כך שאלתי איך אפשר למות ולהוסיף ללכת וזה בדיוק היופי של החיבור הזה ביננו שנמשך, מה ששיך לנצח קיים.
אבל זה לא רק איתי החיבור הזה, הערבות הזו, מעגלי החיבורים ממשיכים להתרחב וכל שנה אנשים מצטרפים.

חלקם לא הכירו אותך ואפשר רק על זה לכתוב ספר. וזה מדהים, וזה פשוט. ובעיקר משמח.

המוות שלך מעורר בנו שוב ושוב את השאלה מה יותר מפחיד למות או לא לחיות.
מאז הלילה ההוא אנחנו ברצון עמוק לחיות, ואנחנו בוחרים שוב ושוב ללכת למרחב שיש בו סיכויי וחיים אך גם סיכונים.
מאז ועד היום אנו מבקשים, כל אחד מאיתנו, לגדל לב שלא יושפע ויופעל אלא פשוט יכיל ויהיה שלם.
הרצון שלנו שבארץ היקרה הזו יתרחש שינויי בלב האנשים, שערבות הדדית תתרחש ביום יום ורוח אחרת שתנשב תהיה מצע לאנשים המבקשים לכונן חברה וקהילה שכבוד אדם בבסיסה.

יאיר אצלך כבוד אדם היה העיקר, רוב חייך הלב שלך לא הושפע ולא הופעל מול התלהמות ומול לשון הרע. והיתה תקופה שכמו הלכת לאיבוד ולקח לך זמן להתעורר.

אך חזרת משם עם חוסן ומרכז כובד ברשותך והוכחת לעצמך ולנו שכבוד האדם מתחיל בזה שאתה מכבד את עצמך.

הימים האילו של פסח פותחים עבור כל אחד מאיתנו שער ומה שנביא לשער זה מה שיכתיב מחזור שלם של חיים עד שנה הבאה, עבורנו ועבור ילדינו המבקשים שנחיה את חיינו, את רצוננו, בזקיפות ובשמחה.

בשנה שהיתה עלה בי רצון להלחין את מילות השיר שקיבלתי ממך "כשאתה בא לפגוש אותי אבא פשוט צורה".

חברים יקרים, נחמה, פוצי, וברי לקחו את המילים והפכו אותם לשיר,התרחב מעגל היצירה, והיוצרים.

תוך כדי התהליך המופלא הזה של חיבורי לב, האמן שבי החל התעורר, החיבור שלנו מעורר אותי לחדש, ליצירה ואני חש שהאחריות לספר יכולה להיות גם בתמונות, זה רצון עמוק שעולה ואני הולך לשם ואתה איתי שם.
ומתוך העומק הזה זה מציף אותי געגוע ועצב, לאדם, לצלם המיוחד והבוגר שהיית, "הצלם של המחזור" .

אז כן החיבור הזה שלי חזרה לצילום פוגש לב פתוח וחשוף שמביא איתו גם עצב שאין לו מילים ואני נותן לו להיות,לומד לכבד את שעולה, לא להבהל שאני חסר, שאני לבד וזוכר שכל עוד אני חיי רצון , אני לא לבד. ויש לי שותפים לדרך.

הבלוג החדש שהקמתי, כמו החיים שלנו, עדות חיה שאנו ממשיכים לכתוב את הסיפור שלנו כל יום, כל שנה.

לצד תמונות חדשות אתה נוכח בשיר, בקליפ, בהקשרים חיים וזו רק ההתחלה.
הוא מעביר משהו מהפעימה שלנו, מהחיים שאנו בוראים.

כל חיינו אנו מבקשים טוב, נעתרים לרצוננו העמוק שיהיה פה אחרת. אנחנו עובדים עם חוקיות שמימלא עובדת.
כמי שאיבדו את היקר, אנו מוכנים לוותר על איך אנחנו נתפסים בעדשה.
אותו שיעור של לגדל לב שלא יושפע ויופעל ,אלא פשוט יכיל ויהיה שלם.
אולי כאן גם אנחנו מוכנים כדברי השיר "למות ולהמשיך ללכת" בנתיב הרצון.
נמשיך ליצור ולהפיח חיים ביחד שלנו שמביא ברכה לנו ולעוד רבים אחרים.
זה חלק מהערבות ההדדית ביננו להעביר את החוויה שבמפגש איתך לעולם ומלואו.
ואז באמת כל העולם מרוויח ולא רק העולם גם אנחנו .

אני אוהב אותך יאיר .

תחיה באזכרה 9 שנים ליאיר

יאיר

יָאִיר

אֲנִי שוֹמֵעַ

שֶבְּתוֹךְ הַזִּכָּרוֹן שֶלְּךָ

שוֹכְנִים אוֹתָם דְּבָרִים

שָעֵינֵינוּ לא יוּכְלוּ לִרְאוֹת

אוֹתָם דְּבָרִים שָנָּעִים

כְּמוֹ הָרוּחַ בֵּין הָעֵצִים

וְנוֹגְעִים בַּנְּשָמוֹת שֶלָּנוּ

בִּלְתִּי נִרְאִים, כְּמוֹ רוּחַ קַיִץ קַלָּה

כְּמוֹ צֹפֶן, אֶתְגָּר לִשְבִירָה

בְּשָׂפָה שֶעוֹד לא דֻּבְּרָה.

יָאִיר

אֲנִי שוֹמֵעַ

שֶאַתָּה בֵּין הַכּוֹכָבִים

נָע כְּמוֹ קֶרֶן אוֹר

דֶּרֶךְ אֲפֵלַת בַּעֲרוּתֵנוּ

אֲנַחְנוּ צוֹפִים בְּךָ, מְצַפִּים לִתְשוּבוֹת

לַשְּאֵלוֹת שֶעוֹד לא נִשְאֲלוּ

וּבַפִּתְאוֹמִיּוּת שֶבָּהּ הָלַכְתָּ

לְלא סִבָּה, לְלא הֶסְבֵּר

אֲנַחְנוּ נִשְאַרְנוּ כָּאן לְבַד

בּעֲנְוָה לְנַסּוֹת וּלְהָבִין

מַדּוּעַ עָלֵינוּ לְקַיֵּם

אֶת תַּפְקִידֵינוּ עַל פְּנֵי הַבָּמָה הָרֵיקָה הַזּוֹ

וּמֵעוֹלָם לא לִפְגֹש, אַף לא לִרְאוֹת

אֶת כּוֹתֵב הַמַּחֲזֶה, וְאֶת יָדוֹ הַמִּסְתּוֹרִית

שֶמוֹתִיר אוֹתָנוּ מְבִינִים פָּחוֹת, לא יוֹתֵר.

רוסטי וורהורסט.

תרגום מאנגלית : עוזי בן צבי וגלי לוי.

תמונת מפגש

שותף בהסכמה לרגע של אינטימיות
שנקלט בעדשה.
ההסכמה שניתנה לי איפשרה לאומן
שבי לבטא עצמו פשוט.


בן פרי:
"נינו אהלן,ראשית אני מודה על ההזמנה להיכנס לבלוג,ברפרוף קצר עושה רושם שהוא מלא בתכנים טובים וחיוביים, רציתי להגיד לך שהאוירה באזכרה הייתה שונה מהרגילות, היה לי העונג להיות נוכח, תודה.
לגבי התמונה - מרשים מאוד! היא נראית כמו פריים מסרט. בן.