קולנוע סרט בתדר / "מנה ראשונה" / NINO

הערב בתדר יקרינו את סרטו של בני איתן "NINO".
חמש דקות של יצירת לב
מבן אוהב אהוב וכלתי המוכשרת והיקרה .

אי אפשר לפסוח עליו. הוא מעורר, ערפל.

תם עידן. איש תם וישר הלך לדרכו.

קמנו משבוע של שבעה, תם עידן
איש תם וישר הלך לדרכו-עצוב.
כמו ירושלים של פעם שאיננה עוד
אני מכוון לדורות הבאים
שיספרו על האיש שהיה.
בילדותי הייתי עובר ליד בית רעייתי
דבוק לחלון אוטובוס "המקשר"
רואה אותן את בנות אוולינה חוזרות מבית ספר
במעלה אוסישקין בואכה בית העם
אולי היו לנו רגעי יחד כבר אז .
עכשיו נפרדים מבית ילדותה, בית הוריה.
זו דרכו של עולם ,
מת יתום, מלווה בבנותיו האוהבות
שהיו בחייו כמו אמא גדולה מחבקת
אשרי האיש שזכה לבנות שכאילו.

Tamar Eisen "קר לו לאריה של גג ג׳נרלי, כנפו זקורה והוא אינו יכול לעוף. ממרומי קיפאונו הסטואי הוא מביט על העיר ששינתה פניה כמה פעמים בתקופת חייו המרתקת של האיש דור שמיני למקום ועברה גלגולים סוערים עד שהיתה להוויתה היחודית היום. אשרי האיש שחי חיים ארוכים וטובים מוקף באוהביו".

אבו גוש

Rotem Keidar כמה יפה! ואיך אני מתגעגעת לירקן האהוב עלי בעולם. מחר אתקשר אליו! חבק אותו בשמי כשתהיה שם שוב

סטורי היסטורי | החיבוק בין האב והבן שהסתיים בנזיפה

'"בחודש דצמבר בשנת 1985 נאספה ועדת חוץ וביטחון לתרגיל של צה"ל בנגב. גם צלם לשכת העיתונות הממשלתית חנניה הרמן היה שם לתיעוד השוטף של התרגיל. ללא הכנה מוקדמת, הוא תפס רגע מיוחד בין אב לבן שריגש אותו במיוחד"

מאת עינב לוגסי, לע"מ 

צילום: קובי אלקוצר, לע"מ

שירה ניר על סבא אליצור

Shira Nir
‏19 בינואר‏ ב-‏16:37‏ ·


למה אני לא מצליחה לעכל את זה?
הרי זה גיל מכובד להגיע אליו..!
ובכל זאת, זה לא מסתדר לי בראש. שסבא שלי איננו.
כשהייתי קטנה, מתישהו ביסודי, קרה משהו נורא, ואושפזת. ניתוח.. לא הבנתי מה קרה.. הייתי קטנה.. אבל את התחושה אני זוכרת. "סבא בניתוח, המצב לא טוב וצריך להתפלל. הרבה."
וישבנו, ואמרנו תהילים, ואז הבנתי שלא תשאר פה לנצח.

אבל יצאת מזה, וחזרת לעצמך, והיית נס רפואי!! פנתר!
ולפני כחמש שנים, שוב קרה משהו נורא, ושוב אושפזת, ושוב ניתוח. והיה מפחיד ושוב צריך להתפלל. הרבה..
ושוב ניצחת. ויצאת מזה. וחזרת לתפקד! לא כמו פעם, אבל הרבה יותר ממה שציפו.. ושוב היית נס רפואי!
לפני שנתיים באתי לבקר אותך באיזה יום ושאלתי אותך "סבא מה שלומך?" וענית לי "יותר טוב" אז שאלתי "יותר טוב ממה?" אז חשבת רגע וענית "יותר טוב מאז, כשהייתי בבית חולים.."
והתשובה הזאת היתה כל כך אופיינית לך.. כי תמיד היית כל כך אופטימי.
אז ברור שאני לא זוכרת בדיוק למה אושפזת אז. כי זה לא היה באמת חשוב. מה שהיה חשוב זה שעכשיו אתה יותר טוב.
ובאתי ביום שלישי למיון, והיית במצב לא טוב. אבל לאט לאט המדדים שלך התייצבו, והיית אמור להיות יותר טוב!
אז איך אני אמורה לעכל את זה שעכשיו אתה לא פה? הרי היית צריך לצאת מזה.. והייתי צריכה לשאול אותך מה שלומך. והיית צריך לענות לי שיותר טוב..
היית צריך להשאר. והיית צריך להכיר את הנינים שעוד אמורים להוולד לך. והיית צריך לשיר לי 'שהחיינו' בארוסין.
מי ישיר לי שהחיינו באירוסין?
היית צריך להשאר איתנו, כי היית פנתר. וכי תמיד היית אופטימי.
אבל אולי בזכות האופטימיות הזאת נשארת איתנו עד עכשיו. והאופטימיות הזאת היתה כח החיים שלך. ואני לוקחת אותה איתי.
ובזכותה נשמתך תהיה צרורה תמיד בצרור החיים!

"קרדיט לצלמת המקסימה דין אהרוני-רולנד שתפסה את הרגע"

נרניה .

רישומי גשם 2020

"אבא יקר שלנו".

19.1.20
" אבא יקר שלנו
היום אנחנו נפרדות ממך בעצב, אבא אהוב. אנחנו מלאות תודה על מי שאתה עבורינו, כל כך פשוט ונעים היית בחייך ובזקנתך.
תמיד כששאלנו לשלומך ענית- "ב"ה הכל בסדר" וכשהיה קשה אמרת: "עכשיו יותר טוב".לא רצית להדאיג ולהטריח אותנו, לא התלוננת. תמיד אמרת: "אין לי תלונות".
עברת הרבה ניתוחים קשים ותמיד חזרת להתנהג כאדם בריא לחלוטין, מלא באופטימיות ובאהבת החיים. אהבת במיוחד תינוקות קטנים , כשראית את נכדיך וניניך התינוקות, פניך קרנו מאושר ולבך התמלא בשמחה.
כל יום בהתמדה הלכת לבית הכנסת להתפלל ופעמיים בשבוע שמעת שיעורים שב"כולל" של ישורון. במיוחד אהבת את השיעורים של הרב הרשלר ולא הסכמת לוותר על אף שיעור.
בכיס היה לך פתק קטן ובו רשימת האנשים שהתפללת לבריאותם יום יום בכל תפילה. וגם על זה לא ויתרת. לעצמך איחלת תמיד: "בריאות ואריכות ימים" ואכן זכית לכך.

לפני 94 שנים אבא נולד בירושלים, הבן השני שנולד בביקור חולים שמחוץ לחומה. נקרא על שם סבו ראובן אליצור שגם הוא נולד בירושלים העתיקה ועוד דורות לפניו החל מאמצע המאה ה19.
התקופה הכי משמעותית בחיו היתה עת נלחם בעיר העתיקה במלחמת השחרור ואף הלך לשבי בירדן.
בתקופת הלחימה ובשבי אבא כתב יומן ולאחר שיצא לפנסיה הוציא אותו לאור כספר.
במשך שנים רבות ועד גיל 85 ויותר הדריך קבוצות שונות בסיורים ברובע היהודי ובין השאר סיפר לחיילים ולמדריכי טיולים על מורשת הקרב במלחמת השחרור.
אבא מאוד אהב את משפחתו הקטנה , את אמו רבקה ז"ל ואת אחותו חסיה שזכתה לאחרונה לחזור לגור בארץ ונמצאת איתנו כאן. אביו נפטר כשהיה צעיר ואנו לא זכינו להכירו.
את אמא שלנו אסתר הכיר בבני עקיבא וביחד גדלו אותנו בירושלים. לפני שבועיים וחצי עמדנו כאן במקום הזה על יד קברה של אמא שנפטרה לפני 14 שנים בדיוק.
במקביל לעבודתו בסוכנות ובתנובה לימד אבא מעל 1000 תלמידים לבר מצוה. את התלמיד הראשון שלו לימד בגיל 12 לפני שהיה בר מצוה בעצמו. הדרך שבה לימד הטמיעה בקרב תלמידיו את הדיוק והיופי בקריאת התורה.
לאבא היה קול טנור ערב, הוא שימש כחזן בימים נוראים ושר במקהלת החזנים הירושלמית. ניגון היה נוכח בקרבו והזדמזם בפיו כל הזמן. בכל שמחה משפחתית נהגנו לבקש ממנו לשיר "שהחיינו".
בשבת שעברה עוד שר איתנו בשולחן השבת ואתמול בשעותיו האחרונות רותי שרה לו זמירות שבת והוא היה נראה רגוע.
נוח בשלום על משכבך אבא יקר שלנו"
אוהבות אותך מאוד, תחיה רותי ויעלי.

התמונות מתוך הספר "יומן ירושלים, תש"ח ברובע הנצור ובשבי הלגיון" בהצאת ספרים אריאל . .

אליצור בן גור 16/10/1925 - 18/1/2020

אבא של תחיה רעייתי נפטר אמש, אליצור בן גור, בן 94 .

בכל יום הולדת שלו ,מאז לכתה של אסתר רעייתו היינו מסובים ,שלושת הבנות 

תחיה רותי ויעלי ובני זוגם אהרון מנחם ואנוכי באיזו מסעדה ירושלמית קטנה,

 חוגגים לסבא אליצור ,לסבא רבא אליצור, לאבא אליצור.

 "אבא " אתה רוצה... "אבא" מה להזמין לך לאכול... 

המסירות הזו שהתנגנה לה במילה "אבא" שתחיה או רותי או יעלי פנו אליו ,

ביטאה את אהבתן מסירותן של בנות אילו לאביהן,

ואני התרגשתי בשומעי את המנגינה הרכה הזו שבה הופנתה קריאתן אליו. "אבא".  

והוא אורו עניו כל פעם בשומעו.

אהבתי אותו מאד, והוא אותי, חיברה אותנו שפת הלב .

 עוד מעט נצא להר המנוחות ללוות את אליצור לדרכו האחרונה , 

נפרדים מאיש יקר מאד .

על חייו פועלו ודרכו כלוחם צעיר ברובע הנצור ובשבי הלגיון אכתוב בהמשך הימים האילו  .

 אהבה של נכד לסבבא / איתן וסבא נולדו באותו  יום 16 לאוקטובר 

מולנו ברחוב גרה לאה גולדברג

נולדתי ברחוב ארנון בתל אביב זה היה הבית הראשון שלי,
רחוב קטן שקט נינוח קרוב לים.
אמא נולדה בברלין בבית גדול במילנשטראסה.
היה בה געגוע עמוק לגן היפה לעצי האדר הגדולים שהעלים שלהם הסתירו את פני השמים
גדלנו בצל הגעגועים שלה.
מולנו ברחוב גרה לאה גולדברג שחיה בברלין באותן שנים של עלית הנאצים
ימים של אובדן צלם האדם והנאורות.
אמא לא הכירה אותה.
מרפסת ביתנו נשקה למפלס הרחוב
אמא אהבה להתבונן בעוברים ושבים
שומעת מילים שלא כל כך הבינה.
אתמול ראיתי אותן נפגשות, את אמא ולאה, במכולת של יוסף.
הייתי שם בחלל, עד להתרחשות
של מפגש הנשים.
אמא: "אני רוצה לצייר אותך, את מזכירה לי משהי שגדלתי איתה."
עיניה של לאה נעצבות. אומרת משהו.
"זה הכאב של שתי המולדות", אני אומר
אמא מתקשה להבין את המילים.
תמיד אמרה לי "אל תקשיב למילים תקשיב למנגינה"
אמא מגיבה: "העברית שלי לא משהו" .
לאה ממשיכה לנגן בשפתה.
"אולי רק ציפורי מסע יודעות כשהן תלויות בין ארץ ושמיים,
את זה הכאב של שתי המולדות."
יוסף, ליבו במפגש, לא כל כך מבין,
ידיו ממשיכות מבלי משים לחתוך בגוש הגבינה.
קיוויתי שאמא תזהה שזו לאה גולדברג, והמבוכה שלי תעבור
"משוררת" אני ממלמל.
אמא: "את כותבת שירים?"
אני לוחש לה: ברור אמא, זו לאה גולדברג המשוררת,
"ילדי הבית מרחוב ארנון"
(לא עלינו נכתב הסיפור, אבל מרחיב את הלב לספר שאנחנו גרים מול המשוררת).


הבוקר סיפרתי לאחותי את שכתבתי
וגם הקראתי לה בטלפון, משסיימתי
אמרה לי: "היא בכלל עברה אז כבר לגור בירושלים".
מציאותית הייתה תגובתה של אחותי ההיסטוריונית.
חשבתי לתומי שתזרום איתי, נעצבתי.
רציתי לשתף אותה בטיול הזה שבדמיון שלי,
והיא מן הסתם היתה רשומה לטיול אחר.
חזרתי לעוף.
עכשיו הן פוסעות בדרך לשדרות בן גוריון, לא מסתכלות אחורה
(אז הם נקראו שדרות קרן קיימת).


# 50 שנה לפטירתה של לאה גולדברג..

עופרי עקביא / תמצית של רגע בציור

עופרי היא אמנית רב תחומית, שבשנים האחרונות ,מרגישה צורך להוציא לעולם את פירות עבודתה. לאחרונה הוציאה אלבום מוסיקלי "אולי נצא לטיול" .אתמול פגשתי ציור נפלא שלה אחד ממאות שנמצאים במחברות הרשום של חברתי היקרה ,.זה היה ממש טיול שלקחה אותי אליו .
הקו הפשוט והחוויה שלי מול הרגיש כמו תמצית של רגע, חוויה,.
זה כל כך הזכיר לי את החוויה שלי ברחוב . עופרי סיפרה שבאמת היו אילו שניות ספורות בהן תפסה כאן מהות של סיפור . זה היה עבורי חיבור מסעיר של שלובים ,אמא שלי הציירת תמיד התקנאה בי על מהירות הצילום והתוצאה המהירה . ואני שנרתעתי ללמוד ציור ממנה מתוך פחד שלא להצליח. פספסתי, והנה כאן חוויתי איך ניתן גם בציור ליצור ברגע , אז אולי מצאתי לי גם מורה לציור שתאפשר לי לתרגם את אשר אני רואה לקו פשוט , הלוואי שאצליח , תודה רבה לעופרי.

אור זרוע , פרקי אבות -פרקי חלוצים

זה היה מאותם ארועים של מפגש דורות, מפגש זמנים ,שכמו קבעו להפגש ולדבר על העתיד.
המקום בית מדרש אלול ירושלים , בבית רשות הרבים, הארוע השקת ספר "אור זרוע פרקי אבות – פרקי חלוצים" . "שענינו ימשיך ויתגלגל בחזרה לחיים ".זהו ספר שנולד מתוך שנה של לימוד בית מדרשי. "חבורות היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מהחיים היהודיים" כך נפתח הפרק "קנה לך חבר" ספר זה מחבר בין מסורת עם ישראל הקדמונית וחז"ל אל מעשיהם פורצי הדרך של חלוצי הציונות והוגיה. הרגשתי בבית , רעייתי תחיה חיברה אותי לאהבה שלה לאנשים למקום לפני שנים רבות , והערב התקיים בחדר בו אנו לומדים א.ד. גורדון בהנחיית נעמה שקד ,שותפה מרכזית ביצירת הספר ,"היתה לי מתנה אדירה לעבוד על הספר  עם מוקי צור ".
מוקי צור הגיע בליל סער שכזה ואחרי הערב חזר במונית לקיבוצו עין גב , אבא שלי גבי הרמן היה ממקימי עין גב, סבא שלי למד בחבורה הסטודנטים בפראג שבצכיה אגודת "בר כוכבא ", שמרטין בובר נשא שם 3 הרצאות , מאותו חיבור של פרקי אבות וציונות מתחדשת .
יום קודם תחיה יחד עם איתן בננו ורוני חברי הציבה בחלל את התערוכה כפר /עיר .
וכך חברו להם צעירי תל אביב , ונופי הארץ ברקע לערב . על השטיח ישבו תלמידי בית ישראל קבוץ עירוני ירושלמי הקשיבו רוב קשב למוקי המורה גם שלהם .היה גם לימוד בחברותות בקבוצות קטנות מעיין סיפרה שלמדה עם מוקי צור כמה משמח זה קהילה "אני לומדת שהחלוצים הבינו זאת , ובנו את הארץ בתור קבוצות מגובשות".
והיתה גם שירה בחברותא שיר העמק , חיבר אותי לאבי שהיה מרדים אותנו איתו.
כשחזרתי הביתה , "חיכה "לי פוסט של דפני ליף -סכום העשור שלה ביום הולדתה.

דפני שייכת לחלוצים החדשים מנהיגים, בני אדם מפלסי הדרך של לב פתוח , זורעת עוד ועוד אור.

הכל התחבר לי ,הנה כמה מילים שלה מהפוסט נפלא
דפני ליף :" ואני שמה לעצמי מטרה לעמוד זקופה, לקחת צעד לקדמת הבמה, ולתת. כל מה שיש בי. גם כשאני מפחדת.
לתת עם התנועה הטבעית של הלב
במילים שאני בוחרת ולא בוחרים עבורי (נגיד, השפה של הפוליטיקה היום)
ולבחור שוב ושוב בלב פתוח
למרות שהכאב האפשרי ידוע.
בגלל שזה טעם החיים. וזו השפה הבסיסית שלי.
ושיקראו לי היפית עד מחרתיים."

על מועד השקת התערוכה כפר / עיר נודיעכם בשמחה בהמשך .

lara

 

חורף 2020 / אח העצים.

Rona Maizler נינו נינו נינו..
תמונה יפייפיה.🙂
מצליחה לחמם אפילו דרך המסך.

תם ולא נשלם

זהו , תם ולא נשלם , הזדמנות להודות.

 ראשית לכם ,תודה גדולה לכם העוקבים מגיבים מברכים כאן ושם, תודה לכל מבקרי התערוכה עיר /כפר.
תודה גדולה לצוות היקר של גלרית "מקום לאמנות " ,שעושים הכל כדי ליצור גלריה שנעים להציג ולבקר בה .

שמחנו להכיר את תמר אור בתערוכתה "עור שני",

את בנו כלב האספן ואוצר התערוכה" בתערוכה של אביבה אורי ׳כרוניקה של גורל ידוע"
חגגנו יחד חודש של שלוש תערוכות נפלאות.

תודה גדולה לניר הרמט שאצר עיר /כפר והפך רצף תמונות ליצירה בפני עצמה .
ותודה ל"מקור ראשון" שבחרו דימויי זה מתוך התערוכה למוסף התרבות שלהם .
דימויי עיר /כפר אותו מצע /ציר תנועה שעליו אני נע ויוצר מעוררים ענין, 

בהמשך הימים אעדכן על תערוכות המתפתחות להן
שבוע טוב.

Rina Dayagi :"כבר שנים שאני עוקבת ומעריכה את הבחירה של מקור ראשון ביצירות אמנות . כבר מספר שנים שאני עוקבת אחר נינו הרמן בפייסבוק ועכשיו בקרתי בתערוכתו אכן בחירה מוצלחת שצלם שהוא אמן רגיש ומיוחד"

דרום תל אביב / חורף 2020

הר עוזרר