כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שלישי, נובמבר 27, 2018

וואהל שמו, רק מלראות אותו מתמלאים כוח,

.היה שקט של ריכוז. הניח גזע על גזע ובאותה תשומת לב שעשה זאת רגע קודם ,התרחק מעט התייצב ,עיניו מטווחות , ידיו אוחזות בגרזן כמו במקשה אחת , מניף אל על ובתנופה מכה בעץ . וואהל שמו, רק מלראות אותו מתמלאים כוח, הוא והכלי הם אחד , זו מלאכה מהפנטת . שוב ושוב הוא אוסף בוחן איפה להניח את הגזעים המבוקעים .מעצב ערימה . "העבודה הזו שומרת אותי צעיר כמו הילד שהייתי פעם ". בלילה יחזור לכפרו מעבר לגדר לארץ הגבעונים. מייחל ליום שחוטבי העצים ושואבי המים יקבלו את החרות הכבוד המגיע להם .















יום רביעי, נובמבר 21, 2018

האם חלמתי אי פעם שאתיידד עם הר שרובץ לו מולי שותק?

כבר שנים יושב כאן כמעט מידי יום, כמעט בכל מזג אויר ,היופי, השקט נספג לתוכי ,האם חלמתי אי פעם שאתיידד עם הר שרובץ לו מולי שותק, ממש לא ,לקח לי שנים להתיידד עם מורדותיו האפורים המוכתמים ברצועות סלעים בהירים .
מאחוריו תל אביב עיר הולדתי , מסתתרת או אולי הוא מסתיר .כרגע הרוב מתרחש כאן ועכשיו הישיבה הזו על המרפסת מיטיבה מחזירה אותי לשקט עמוק.
אתמול חזרה הרוח המערבית מאפשרת לנשום לרווחה רגע קודם היא שרקיה ממזרח ויבשה הכול.
כפות התמר מרשרשים לרגע מתחלף מתיפוף לרחש רך של עלים נישאים .
יושב מקשיב, מנסה לתרגם את שנגלה את הקולות הצלילים למילים .
מכוון אחר מגיח הבז פורץ לאוויר במעופו נישא מעל העמק לרגע נעלם .
הוא מקומי , גר בחרבה דרומית לנו .
ברקע שירת הציפורים מקהלה מגוונת של שריקות וציוצים זוג עורבנים מקרקרים מטפסים מענף לענף על הברוש הענק
האם חלמתי אי פעם שאשב בין ובינות עצים רבי קומות שבמו ידינו שתלנו – ממש לא –או שאני לא זוכר חלומות .
בסוף השבוע יחזור החורף, ונצא שוב לצלם , כרגע השמיים פתוחים למעט עננים קטנים לבנים בודדים חיל חלוץ לכבדים מנמיכי הטוס שיביאו איתם גשמים , מתחיל להתערפל ,האופק נעלם.
אלון נכדנו ביקר אתמול בין הערביים, כל חושיו פתוחים קולטים ,יללת תנים עולה מרחוק ומתגברת כל כך מהר עוד רגע הם ישמעו כמו בלופר . עיניו מדברות עיניים חכמות מרגע שיצא מהאוטו ועד לכניסתו לבית אני גם חווה דרכו הטבע מהדהד בבן השנתיים שמביט בי ,ההתרגשות אוחזת גם בציפורים, השמש כבר לא חמימה, בוא נכנס לבית אלוני . מרחוק נוער חמור ."פוחד ח מור" הוא אומר לי מביט בעיני בראייתו הרכה החודרת , "פוחד ח מור".
ואני על כסא הגלגלים נהפך לאביר המגן ,מבין מה זה אומר להיות שלם


 






יום שני, נובמבר 19, 2018

עדן טובול / Take 1



" הזמן עושה את שלו , אני את שלי " 
זוכרים את Eden Touboul /מהפוסט משובת נעורים .
מלהק /מפיק או במאי ראה את הפוסט מספטמבר 
והזמין אותה לאודיישין. ירדה עדן מחוות העיזים , להתחבר למחשב 
ובאביב הקרוב נדע אם נולדה כאן כוכבת צעירה .


"הזמן עושה את שלו 
אני את שלי 
והקהל מואר , 
הראשון שמוחא כפיים 
עולה על הבמה 
ואין במה "

כתבה שירה חרש @ Shira Horeshבספר שיריה 11:11 
מתוך -(ניגון מס' 1 לשקט)


יום שבת, נובמבר 17, 2018

בדרך הביתה / 2018

" את החיים צריך לבקש בחיים, בעצם החיים, צריך לבקש בכל רגע, כי כל רגע הוא אות חדשה, מלה חדשה, פרק חדש, – הכל לפי החי, לפי כוח החיים" .. א.ד. גורדון




יום שלישי, נובמבר 13, 2018

רחוב העליה

רגע של חיים ברחוב העליה דרום תל אביב , אור רך של חורף ,קר . , אתמול העליתי אותו לראשונה , הבוקר התבוננתי שוב לפרטים , אני אוהב אותו , יש בו מעט ויש בו המון הוא שלם ויש בו חלקים שמספרים סיפורים שונים ,למשל סקרן לשמוע מה נאמר שם בשיח הבין דורי , ומיהי הג'ינג'ית הזו שהכובע הסרוג של הבחור מתכתב עם שמלתה בכלל היא כמו יצאה מסצנה של סרט אחר, ויש את המבוגר שמדבר והיא שמתבוננת דוקא לכוון הצעיר האם הוא בן זוגה ?
או אולי איך יגיב ? אולי היא בכלל בתו של המבוגר ? ותפוחי האדמה רגע לפני שיפוזר בדוכן
קראתי שיש 5000 זנים של תפוחי אדמה, וגם שצילום של תפוח אדמה אורגני נמכר במיליון דולר את התמונה, שצילם קווין אבוש במצלמה דיגיטלית, קנה אותו איש עסקים אירופי.
זהו אחד הסכומים הגבוהים ביותר ששולמו אי פעם על צילום.











יום ראשון, נובמבר 11, 2018

בחרובקה ,Becherovka

התמונה הזו של החנות הקטנה של האשכנזים בפלורנטין צולמה לפני 6 שנים .
החנות הזו כבר לא קיימת שם , בימים אילו של ישיבת -בית עובר חוזר לדימויים תחילת גיבוש ספר ועולים מניעים נסתרים שהובילו אותי לצלם צילום זה או אחר .
בתחילת נובמבר 2013 סגרו רבקה ויהושע אשכנזי את חנות הסנדוויצ'ים הוותיקה שלהם ברחוב פרנקל בשכונת פלורנטין.
מה גרם לי לעצור שם להיכנס ולצלם ,באותם הימים הייתי כולי בעניין צעירי המקום ,משהו בתוכי כמו הזמין אותי לעצור ולצלם .
משהו בחנות הזו בפלורנטין, הזכיר לי מכלת אחרת מילדותי, מקום קטן צנוע נחבא, קרוב לעירייה בר"ג ,שבה אבא היה קונה משקאות חריפים . משקאות בעלי שמות לא מוכרים שמהם אחר כך היה רוקח משקה שאהב.
זו לא הייתה המכולת שלנו ואבא מעולם לא נהג לקנות במכולת שלנו . אבל לשם היה יורד כמו למבצע , הלכתי אתו לשם פעם לראות איפה ומה ביקש .
זוכר את בעל החנות מטפס על סולם ומוריד עבורו בקבוקים ממדפים שנושקים לתקרה , משקאות שמעטים רכשו אותם כאלו שיצורם עבר מהעולם .
ובבית המטבח הפך למעבדה לרקיחת משקאות אלכוהוליים, אז זה נתפש בעיני כעוד התנסות שלו לייצר לבד את אשר נדרש בבית. כמו את אותם שולחנות, כני הציורים בבית ששימשו את אמא לשעורי הציור ,אותם העבירה בסלון ביתנו .
אני כבר לא זוכר במדויק את מרכיבי המשקה שנרקח, היה לו טעם של אניס וריח מאד ייחודי ותכולת אלכוהול גבוהה כזו שאפשרה לשמר אותו בפריזר הקטן .
את המתכון המציא בעצמו מן הסתם מתוך שחזור טעמים וזיכרונות , אבא היה איש של תכנון ופיתוח המצאות ,נהנה ביותר מהיצירה שלו ונהנה לשתף בה חברים קרובים.
אבא נפטר ב1983 לא חווה את נפילת המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה ואת האפשרות לחזור לשם .
שנים אחרי מותו במסע לפולין ופראג וטעימת המשקה הלאומי הצ'כי, בחרובקה Becherovka),הציפה אותי התרגשות גדולה, הטעמים זרקו אותי למטבח ביתנו ,לאותו משקה שייצר והתבהרה תמונה שאולי בעצם ניסה לשחזר את ליקר העשבים המתוק מריר המשקה הלאומי של מולדתו. הנה טעמו של משקה מתפענח וממגירות המוח ללב שמחזיר אותי לאבא לשורשים עמוקים מחייו כאלו שלא שאלתי כאלו שלא סיפר . המושג הפחת חיים תמיד ריגש אותי , משמעותו עבורי כאן למשל זה לחזור לדימויים ולתת להם להדהד בטריות אמיתות שהיו חבויות בקרבי בקרבו כמו לפגוש את החדש .
אבא היה אוטודידקט , סיפר מעט מאד על עצמו , לצד זה כל התנסויותיו היו בגלויי. איש מעורר השראה היה יושב ומתרגם שירה מתוך היותו בלשן ,היה לו ידע על תכנון ופיתוח של תגובות כימיות שמטרתן לייצר חומרים חדשים. אז לא חיברתי ידע זה שרקח חומרים במטבח לעבודתו במפעל האלומיניום "אלבר "בכפר סבא . ששם בעצם ניהל את המעבדה שביצעה מחקר ויישום מדעי של תרכובות שונות על מנת לייצר מגושי האלומיניום שהגיעו למפעל על גב משאיות כבלוקים ענקיי ממדים גושים גולמיים של מתכת . שיצאו מהמפעל אחרי ערגול וטיפול בעוביים וחוזקים שונים עפ"י הזמנת הלקוחות .
אבא היה אחראי על הערגול הזה סוג של אלכימאי שגם כאן פיתח שיטות מחקר כדי לייצר מוצר .
היו עולים אליו לרגל להתייעץ מהתעשיות הצבאיות והאוויריות כמו גם ממחלבות תנובה טרה ובית החרושת ליצור שוקולד עלית ועוד .
סבא שלי הד"ר הוגו הרמן השאיר לי ארגזים של חומרים מצולמים מצוירים וכתובים הנה תצלום מקרלסבאד קרלובי וארי שבצ'כיה עת השתתף שם בקונגרס ציוני ב1921 זו גם העיר שבא פותח המשקה על ידי החברה המשפחתית של יאן בכר, ששייכת לחברה הצרפתית פרנו ריקאר (Pernod Ricard). כל השמות מתחברים למשקה שאבי כה אהב, ומזכירים לי שפרנו היה אחד המשקאות אותו רכש במכולת . והנה עוד הקשר , סב סבי ליאופולד שמו היה בעל מפעל ליצור משקאות , גם את זה לא סיפר לי אבא מצאתי זאת בעץ המשפחה שהכין סבי ותצלומים של סבא שלו בפתח החנות שלו.
לא זכור לי שסיפר על הגעגוע למשקה המקורי ולמולדתו בכלל לא דיבר על עצמו היה ממעיט לחשוף את תוכו את רגשותיו זו עוד סיבה למה אני משתף הרבה מתוכי ומפציר בכל הקרובים לי שישתפו גם הם . מעבר לרצון להשאיר לילדי נכדי ונכדתי ואילו שעוד יגיעו את מחשבותיי , אמונותיי וערכי . יש רצון לפתוח בנדיבות מחשבות שעולות בלב ובפתיחות הכתיבה.


Rochale Yacar
דברים שנכתבים ברגישות על עולם שאינו קיים יותר, ומתארים באהבה ומילים שיוצאות מהלב - מצליחות לפגוע בדיוק שם. בלב

סמדר אימור וואו נינו, זה כל כך מרגש, לא ידעתי גם שיש לך שורשים צ'כים, אני בשנים האחרונות המון בפראג אוהבת את העיר הזו ותוהה על אופיו של העם הזה. מאוד מתחברת לנושא של שיתוף בעולמות שלנו, אין הרבה דברים מרתקים יותר מעולמם וחוויותיהם הפנימיות של אנשים. גם לתיעוד מאוד מתחברת, לזיכרון, להדהודים שנשארים בנו במודע ולא במודע מאבותינו מאבות אבותינו. אני מרגישה שמתעדת בכתיבה, רגעים...






יום שישי, נובמבר 09, 2018

ברוח הימים האילו / " תחילה הם באו "




תחילה הם באו / מרטין נימלר

תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים –

ולא השמעתי את קולי,


מפני שלא הייתי קומוניסט;



ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי סוציאליסט;



ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי;



ואז הם באו ולקחו את היהודים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי יהודי;



ואז הם באו ולקחו אותי –

וכבר לא נותר אדם,

לדבר בעדי. "

" שמונים שנה לליל הבדולח .
תרגום: מאיר זוהר"
זה השיר שפורסם מעברו השני של עמוד השער הזה .
שבת / מוסף לתורה , הגות, ספרות ואמנות / מקור ראשון .
"בשער חנניה (נינו ) הרמן , הר הרוח, צילום דיגיטלי, 2012 מתוך אוסף האומן ".



יום שלישי, נובמבר 06, 2018

. עורכת הדין פליציה לנגר




לא זוכר את אשר חשתי באותו מעמד, מתבונן בתצלום מפעם מהמשמרת שלי כצלם מערכת החדשות בסניף ",מעריב " ירושלים סוף שנות השבעים .
ברור לי שהייתי מאד מכוון להעביר תמצית של סיפור .  הצילום הזה מספר לי שבאותו יום הייתי שם במלוא תשומת הלב .שכחתי ממנו כמו מעוד רבים וטובים אחרים . וכל כך שמחתי לחזור ולגלות שקיים צילום שכזה . 
ותודה לעופר אדרת מ"הארץ" שגם בדורו "אחרי מות"  מחזיר אותו לקדמת הבמה *.

קראתי נזכרתי במהות הסיפור ,משתף אתכם שרגע לפני שהלכתי למצוא אותו את  זיכרון  הרגע .

כתרגיל התבוננתי בו בתצלום ממקום טרי , מנסה באמצעות דמיון סקרנות והקשבה למה שעולה בי לספר מה אני רואה , מנסה להתעלם מהתוכן שנכתב ומספר על המעמד שבו צולם ועל סיפורה האישה .
 פשוט מסכים לרגע להתבונן כאילו אני בארץ זרה ונופל לידי עיתון בשפה לא מובנת שהצילום הזה בעמודו הראשון .
מזמין אתכם לתרגיל הזה , גם אם אתם מכירים ויודעים .

מה הסיפור של האישה המטופחת הזו ? , שקט ניבט בפניה כמו משקף חיבור לאיזה אמת פנימית ויש גם עקבות של סערה פנימית גדולה שניכרים גם על פני הסובבים המביטים שמן הסתם יודעים מה הסיפור שלה . כל אחד מהם בעולמו ,ויש את העולם המשותף לרגע , חלק מתבוננים בי המתעד שניצב כמעט בדרכה ,יש את הגבר משמאל עם היד בכיס שמהרהר בכיוונה נראה כמו מי שקשור אליה באיזה שהוא אופן יותר מהאחרים ומימין צלמת וצלם ברגע שלא מתאפשר להם לשנות עמדה או זווית והם נהיים לרגע חלק מקהל המתבוננים .והלבוש שלה ההדור והמחשוף, כל כך אחר בולט אנרגטית משדר זקיפות ,והיד האחת הימנית שמוסתרת תחת גלימה בעוד השנייה השמאלית שבאה מהלב פתוחה .ואז בא הכתוב בעיתון ומספר את סיפורו , שלוקח להקשרים אחרים.

וחיפשתי באינטרנט ללמוד עוד על האישה המיוחדת הזו . ומצאתי שכתבה ספר , שם ספר: בדרכי שלי‏ - וזה מה שנאמר שם

"לשאול הזאת אני הלכתי בעצמי" טוענת פליציה לנגר, ומתכוונת לדרך הארוכה שעשתה, מתוך בחירה, בהגנה על כל מי שנעשה לו עוון, ובמאבק נגד מדיניות, שלפי אמונתה יש בה איוולת ורשע.

פליציה לנגר, עורכת הדין השנויה במחלוקת, העקשנית, הצועדת נגד הזרם, פורשת בספר זה פרקים ממסכת חייה, מבית הוריה בפולין ועד לתאי המעצר במתקני הכליאה בשטחים ובתי המשפט שם. בגילוי לב היא משתפת את הקורא ברגשותיה ועקרונותיה החשובים ביותר, וחושפת אגב כך את אחד הפרקים הקשים בתולדות מדינת ישראל.
פליציה לנגר זכתה בפרס נובל אלטרנטיבי בשנת 1990 ובשנת 1991 הוענק לה בווינה פרס על שם ברונו קרייסקי, על מאמציה בהגנה על זכויות האדם."
"הזיווג שלה עם פלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה היה אולי הדבר המוזר ביותר במזרח התיכון", כתב עליה עו"ד מיכאל ספרד. עורכת הדין פליציה לנגר - יהודיה, פולניה, ניצולת שואה וקומוניסטית - היתה פורצת דרך כשפתחה ב-1968 משרד בירושלים, וייצגה בו במשך רבע מאה אלפי פלסטינים שנחשדו בעבירות ביטחוניות. בקיץ האחרון מתה בגרמניה, לשם היגרה ב-1990 כשהרימה ידיים, לדבריה. ביום שישי פירסמתי את סיפור חייה ב"אחרי מות" ב-Haaretz הארץ וכעת, באיחור קל, הוא גם עלה לאתר עם התמונה המקסימה שלNino Herman, שמצאתי באוסף התצלומים הלאומי."


יום שני, נובמבר 05, 2018

בהמתנה למעלית הדסה עין כרם

מתוך היות כף רגלי מצולמת ברנטגן עלה רצון לצלם גם השתקפות מול המעלית בהדסה, רגעים באפור .עין כרם , אז אחרי שהחלפנו גבס , קיבלתי הוראות הפעלה וציון טוב מהרופאים שכל כך מקצועיים מסורים ומסבירי פנים זו הזדמנות להודות לפרופ ליברגל ופרופ מושיוב ולאשר דיין אשר על מלאכת הגבוס ,וגם לומד מילים חדשות כמו "המנח טוב מאד" - וה" צילום טוב " מוכר יותר .

ענת דיציאן החלמה טובה. בינתיים נראה לי שאתה קצת בעקבות שטיגליץ 😏

יום שישי, נובמבר 02, 2018

שקד מזכירה לי את יאיר.


אילו ימים אחרים עדיין נעזר באנשים יקרים ונהנה מחיבורים מהיופי הנגלה , תחיה פתחה קבוצה כזו בווטסאפ של עזרה . מוצא עצמי מחדש/מעמיק קשר עם עצמי עם חברים קרובים וחדשים , נולד זמן יחד מאיכות אחרת .
ברביעי בערב היו איתי אפרת ושקד סיכמו ביניהן לחלק את המשמרת הבייביסיטר .בסוף נשארו שתיהן היה ערב כייפי, ישבנו בפינת הטלוויזיה עייפים מיום, המסך הכבוי התאים לנו, שקד נכנסה לחדרי התיישבה על הקחון והחלה לתופף בקצב , אותו קחון שקיבלתי ממנה חודשיים קודם ועכשיו סיפרה שבנתה אותו בעצמה אח"כ התחלנו לשיר לקצב התיפוף, כשהאייפון בידיה של אפרת משלים את מילות השירים ששכחנו.
את הקחון קיבלתי / לקחתי חודשים קודם משקד שביקשה להיפרד ממנו , ביקשתי מתוך איזה ערפילי רצון/צורך שיהיה לי תוף. משהו בתוף הדהד לי קרבה. עכשיו שהחלה לתופף על הקחוֹן (מספרדית: Cajón, מילולית:= "תיבה" או "מגירה") כמו נפתח בי זיכרון ,העלה נוכחות והבוקר התעוררתי בהתרגשות אותה חלקתי עם תחיה , שקד מזכירה לי את יאיר. משהו בפעימת החיים שלהם שהתיפוף הוא רק חלק מזכיר . יאיר היה מתופף , זו הייתה אהבה גדולה שלו ,בסרט שעשיתי עליו כשהוא בן 13 מתופף על קירות חדרו בקצב החיים שהיו בו. שווה צפייה. זה היה ב1993 עכשיו התחברתי שוב ,התברר שהכל נמצא נגיש במגירות הלב.
ועבר בי הרהור הבוקר ששקד בפעימות ליבה נגעה במגירת יאיר מן הסתם ממזמן, אבל רק בערב האחרון שנה + מאז היכרותנו, באו המילים, נפתח בי ההקשר הזה. מאז שהכרנו מתקיים בינינו קשר של מעבר למילים, ובמילים עצמן הבענו את השמחה והאהבה ההדדית .
הבוקר חלקתי את התובנה הזו גם עם שקד, בזמן שעשתה דרכה לסופ"ש עם אימא שלה. הקשיבה קשב רב ואז אמרה : "זה רק מעיד כמה התכונות שביאיר זה משהו שנמצא בעולם והוא ממשיך לחיות באנשים אחרים, ברור שהמהות האנושית הזו שהייתה ביאיר היו בה צבעים ייחודיים לו, ותראה כמה אנחנו לפעמים נתפשים לצורה, ושוכחים שיש משהו במהויות שעדיין קיים ותמיד יהיה." אמרה ככה פשוט מהדיבורית שלה בדרך.
לא פעם בשנים האחרונות אמרתי שאני מצטער שאין לי גם בנות, זכינו ב3 בנים מופלאים כל אחד מהם לב גדול ואוהב . אחרי לכתו של יאיר ברגעים כאילו ואחרים עלתה בי כמיהה רגשית לאיזו בת שאוכל לפתוח את הלב מולה ולהקשיב לליבה כמו אב שתוכל לספר לבנים מה שלא נפתח פשוט מולם כאב, שתדבר איתם כאחותם. שקד גרה כאן בחברת בת זוגה למעלה משנה ויש בקשר שלנו קרבה שכזו, זה כמו הסכם לא מדובר שנולד ככה פתאום מולה ואיתה מולנו ואתנו .
התדר הזה שנפתח בתיפוף שלה העלה עוד זיכרונות והקשרים ודמיון בינה ליאיר, אותו טוב לב שניבט מהעיניים, אותה ראיית אחר, חכמת חיים עמוקה שאינה תלוית גיל והתנסות, רצון להיטיב, ויכולת מופלאה להתרחק מלשון הרע, לדבר פשוט ישר ונקי.
זכינו , שבת שלום .
Elinor Dori איזה תיאור מלא אהבה, ומדוייק כל כך, של שקד המיוחדת והמופלאה הזו. איזה כיף שדרככםן זכיתי להכיר גם :)
(ואיזה כיף להכיר עוד קצת את יאיר דרך הסיפור הזה).

שבת שלום וחיבוק 3>













מילים של שקד מתוך הפיסבוק שלה


‏‎Shaked Halevi‎‏ ‏‏מרגישה ‏מבורכת‏.
שיאצו שיאצו שיאצו 

"אף אחד מאיתנו אינו מאוזן מכיוון שאנחנו בחיים ותנועה, אך אם זאת יש מצבים קיצוניים של חוסר איזון בהם איבר מסוים בגוף לוקח על עצמו הרבה מהאנרגיה של הגוף וזה לרוב קורה בשל טראומות ומצבי לחץ קיצוניים, בהם הגוף נמצא במצב של הישרדות. מצב מתמשך של חוסר איזון יכול ליצור מחלות,כאבים,חולשה,חרדה,דיכאון ועד..


השיאצו הוא טיפול במגע, דרך המגע עוזרת להזכיר לגוף את הכיוון שאליו הוא רוצה לנוע- לעבר ריפוי והרמוניה כמובן. זה מה שהגוף שלנו תמיד שואף אליו, רק שלעיתים אנחנו צריכים איזה חבר טוב שיזכיר לנו את מה שכבר שכחנו שאנחנו יודעים לעשות. לאחר מספר מפגשים שמשתנה בין אדם לאדם נוצר מעין זיכרון גופני שמספר לי "אני יכול גם אחרת, להרגיש טוב חיוני רגוע שמח" מה שמחזיר את הבטחון והאמון בכח הריפוי הטבעי שלנו.

ועכשיו לחלק הפרקטי: בכל יום ראשון בין 14:00-20:00 אני מטפלת בקליניקה עם אנרגיות מדהימות של ריפוי באבו גוש. אני יותר מאשמח לפגוש את כל מי שחפצה נפשו בתזכורת גופנית נפלאה שכזו. אני מרגישה שמעבר לשיטה שנקראת שיאצו יש כח עצום במגע ותמיכה אנושית לעבר עולם של אנשים שמחים ובריאים.

מענין אתכם? מכירים חברים שישמחו להגיע? אשמח ממש שתקשרו בנינו

מוזמנים לפנות אלי בפרטי או בטלפון 0548022025

**בתמונה- אני יוצאת מהקליניקה עם מצעים לכביסה (: באדיבותו של Nino Herman הצלם והחבר המדופלם!!"
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com