צבי שיסל / "צבי אומר שגילו כוכב שיש עליו חיים"

27 ליולי 2018 צילמתי את צבי שיסל ובנו דוד אצל שמעיה בויטל פלורנטין.

לא הכרנו, סיפר לי שעושה סרט על פלורנטין .

 הצעתי לו לעשות שימוש בתצלומים שלי , היתה שיחה כייפית . 

אח"כ שלחתי לו תיק מלא תצלומים, השיב שטרם אושרה ההפקה הזו .
אתמול הפייסבוק בדרכו העלה את הצילום כשהוא מציע לשתף .

 התבוננתי בשמחה במפגש האב ובנו , התבוננות טריה ושמחתי על ההזדמנות לשתף. 

הבוקר כתב/ שאל חברי Herzelia-Gabi Bron "האם ידעתי משהו על מצבו של שיסל? " 

השבתי לו בשלילה . "הוא נפטר".
כל כך מצער . 

חזרתי להתבונן על התמונה ועל תגובות השמחה ואהבה שיצרה Yael Tal
"ככ מרגש. תנוחת הגוף של הצעיר, נוטה לעבר אבא ופתוחה לעתיד, הנוכחות והשמחה וה"אדמה" שהאבא מביא.
כמה אהבה יש פה. תודה ".
כל כך עצוב .
זו ההזדמנות לשלוח חיבוק תנחומים והרבה אהבה למשפחה , לדוד היקר בנו.
וגם מענה לשואלים :"איך העלית תמונה של שיסל יום לפני שהוא נפטר?!!"

ציור עפ"י תצלום: יאיר ארד

סע לאט
שיר של אריק איינשטיין


מילות שיר


נוסעים במכונית הישנה
לתוך הלילה הרטוב
הגשם שוב נהיה כבד
ולא רואים ממטר
סע לאט
צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות
ואני חושב כמה חם בבית, ואיזה מסכנים החיילים
ששוכבים עכשיו בבוץ
סע לאט, סע לאט
ברדיו החלפון של הגשש
פתאום התחילו חדשות
הלילה יירד ברד כבד
אצלי הלך הוישר
צבי אומר שקר לו בראש, תסגור איזה חלון
ואני חושב הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים
שאוכלים להם ת'לב
סע לאט, סע לאט
תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים
לא יתחילו בלעדינו
סע לאט, סע לאט
נוסעים במכונית הישנה
לתוך הלילה הרטוב
מחר אני אקום מוקדם
תראה יהיה בסדר
צבי אומר שקשה לו לנשום ונגמרו לו הטיפות
ואני חושב, אני חושב עלייך, ואיך שאת יודעת לפנק
אני אוהב אותך
סע לאט, סע לאט
אתה זוכר שנסענו לאילת
ירדנו אל המים
כולם היו בראש אחד
שרנו ביטלס בקולות
נוסעים במכונית הישנה
לתוך הלילה הרטוב
הגשם שוב נהיה כבד
ולא רואים ממטר
צבי אומר שגילו כוכב שיש עליו חיים
ואני חושב עוד מעט זה עזה
ורק שלא יעוף איזה רימון
ונלך לעזאזל
סע לאט, סע לאט
תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים
לא יתחילו בלעדינו
סע לאט, סע לאט
תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים
לא יתחילו בלעדינו
סע לאט, סע לאט
נוסעים במכונית הישנה לתוך הלילה הרטוב

הדהודים

Nira Tessler
שעה אחת ·


נרגשת לשתף אתכם את הציור שלי, שעזב את הסטודיו ונתלה במקום הנכון בדירתם החדשה של צמד שוחרי אמנות מהרצליה. מעניין לציין שאת ההשראה לחלק הנוף שבציור קבלתי מהצלם הנהדר נינו הרמן, ומי שרכש את הציור שימש בעצמו כצלם בטלויזיה הלימודית, ותיעד בסרטיו אמנים ישראלים נודעים.

 עצם תליית העבודה בביתם מהווה מעין סגירת מעגל סמלי ומשמח.⚘

"הפלא שגיליתי בכתבים של אתי, כיצד הופכים את התופת לאור גדול"

"לא אלהים אחראי למה שקורה עכשיו אלא אנחנו" כך כתבה אתי הילסום. בוחרת לקחת על עצמה את הגורל המשותף.

Etty Hillesum הייתה יהודייה-הולנדית אשר נספתה בשואה. ספרה ראה אור בעברית תחת הכותרת "חיים כרותים", ובהוצאה חדשה הוא נקרא "השמיים שבתוכי".

אמא שלי, לורה הרמן פינטוס, שרדה את מחנה ווסטרבורק, ומסיפוריה חוויתי מה זה אומר לבחור באור, הלכתי לחבור אליה.

הלכתי לשמוע את חברתי- מורתי נעמה שקד מנחת ערב של משוררות המדברות על אתי הילסום בבית הקונפדרציה במסגרת הסדרה "כעוף החול". לנעמה יש יכולות מופלאות של הקשבה והנהגה. על הבמה ארבע נשים משוררות ,הדסה טל , טל ניצן בכל סרלואי ונעמה שקד. הניגון והשירה של מורין נהדר, כמו יצרו תדר של קדושה. התבוננתי על הדסה שישבה, עיניה עצומות עמוק בתוך עצמה.

"את הניגון של אתי נמצא תוך כדי דיבור" אמרה נעמה . "אשמח לפתוח בשאלה מהמקום האישי שלכן, איזה מין מפגש זה עבורכן?"

הדסה טל פתחה, דיברה לאט, חשתי שכמו נכתבים הדברים מתוכה תוך כדי הדיבור.

"כשנעמה פנתה אלי - התהלך בי משפט 'אני רוצה להגיד אותך גידים גידים עד שתהיי' חשבתי למי אני אומרת את זה? , כשהלך והתקרב היום ידעתי שאין לי ברירה- אני מוכרחה לספר- אם אני רוצה להגיד משהו - אני מוכרחה לספר איך חיי טובלים בחייה ואיך חייה טובלים בחיי. 

בשבילי, מה שהיא מספרת זה לא סיפור של גדילה. בשבילי זו שאלה של חיים ומוות.

 הספר שלה פשוט מצא את דרכו אלי, קראתי אותו נדהמת. - כל הדברים שהיא דיברה שם-הרגשתי. זה מה שאני רוצה, זה מה שאני רוצה מחיי, ידעתי את זה בוודאות.- אבל ידעתי בוודאות עוד דברים. 

ידעתי שהטוב כאילו מנצח בסוף - ידעתי שיש אלוהים-ידעתי שהאהבה היא הדבר הכי חשוב והיא שומרת -ברור שהיא שומרת על ילדי.

ואז יום אחד לפני כמה שנים לפתע פתאום משום מקום הילדה שלי מאיה נחטפת מהעולם -ברגע אחד חייה מסתיימים. וכל מה שידעתי קרס."

היה שקט באולם, המילים, הרווח שביניהן, הדיבור הרך, המקום ממנו דיברה. הכל חשוף כל כך.

"ידעתי שאין אלוהים- ידעתי שאהבה לא יכולה להגן -ידעתי שהטוב לא מוליך לכלום. לכלום ששומר. ממש כמה ימים אחרי השבעה - פתאום חברה שולחת לי קטע ,מה"אידרא זוטא" שיש שם את הסוד שמספר ר' שמעון בר יוחאי לפני מותו לבנו אלעזר. זה סוד שאי אפשר לספר אותו.

בסוף, בסוף יש רק דבר אחד וזה אהבה...

אבל אי אפשר לספר את זה לאנשים. הם לא יבינו .לכן, מה שאנחנו מספרים להם- עובדים את אלוהים ביראה. והרגשתי שקט כזה עמוק ואמרתי, זה נכון, הרי אני יודעת את זה- כל חיי אני יודעת את זה - זה הדבר היחיד שיש, האהבה...אבל איך בונים לשם בחזרה את הדרך - הרי הכול נהרס.

אי אפשר היה לקרוא כלום - בטח לא את ספרי התפילות, בטח לא את התנ"ך, אף אחד מהמשוררים, אף אחד מהסופרים, כלום - ידעתי שאתי הילסום מונחת שם.

אבל אי אפשר לרפא תופת אחת בתופת אחרת.

הלכתי לפיסת האדמה הזעירה שיש לנו, פשוט הלכתי, חפרתי בידיים ואמרתי, 'טוב, תלמדי אותי, תלמדי אותי איך לוקחים מה שמת ויוצרים ממנו חזרה חיים ויוצרים ממנו בחזרה יופי.'

אני צריכה ללמוד את זה, וזה קרה - ולאט לאט הבנתי שאני צריכה לחפש בחזרה את כל הדרך הרוחנית הזו.

 איך הופכים את התופת הזו להוויה של אור.

האדמה יודעת את הסוד הגדול הזה כל אביב מחדש.

זה הפלא שגיליתי בכתבים של אתי, כיצד הופכים את התופת לאור גדול

כשעולים בהבנה -מה זה החיים."



חשתי עד כמה אני יכול לחבור ללב שלה. המסעות שונים, האבדן הוא אחד וגדול.

חשתי את השותפות בלספר לעולם -מה זה החיים -מזה אומר לבחור בחיים.

אספר עוד שבסיום הערב ניגשתי להדסה סיפרתי לה בכמה מילים על מסעי, על יאיר.

הדסה צללה לתוך עיני, הוציאה מתיקה ספר שירים.

"קח - זו מאיה שלי , בשבילך ."

דמעות הציפו אותי.

בחרתי להניח לצד המילים האלו ציורים של אימי .

שבת שלום .

סטורי היסטורי | "דהרנו ברחובות קהיר": הסיפור שריגש את צלם לע"מ

בשבוע האחרון, חוזר הביתה דרך הר הרוח היער השרוף וחווה כל פעם עד כמה המוות והחיים קרובים .

הבוקר שאלתי את רעייתי איפה הם ? איפה מי שאלה .

אבא, אמא , סבא סבתא ועוד שפגשנו אמש בהרצאה .

התעוררתי הבוקר, מחשבות נוגות בלב, לא לכולן היה מחובר חוט .

אולי היו אילו אותם דיירי בית ההורים ברמת חן בו העברנו הרצאה שהשפיעו .

הם מצידם נהנו ביותר לפגוש את סבא רבא שלי בנו ונכדו ,ראשי ממשלה וצעירי תל אביב .

מחצית מהזמן סיפרתי על אותם אנשים יקרים, דמויות שכה העשירו את חיי

ואינן כאן כדי לספר להשמיע את קולן , אנשים מעוררי השראה

המצויים אצלי בחדר העבודה , הן בכתבים הן בציורים הן בדימויים .

עשרות רבות של תמונות שמזינות את תשוקת הדמיון והסקרנות שבי

השיח איתם לאחרונה יותר אינטנסיבי . הוא מניב יצירה רבה.

אולי הקורונה השפיעה ,אולי מתוך שאנחנו על סף עולם אחר ,עתיד אחר משהכרנו

הדמיון והסקרנות הפגישו ומפגישים אותי עדיין עם עולמות שלא הכרתי .

לאחרונה אנו מרצים הרבה בבתי אבות , עולם כה אחר מצילום צעירים ברחובות תל אביב

חשבתי על היחסים שלי עם המוות ועם המתים, בחוויה שלי אין חומה מפרידה

זה כמו בטבע ,בשבוע האחרון, חוזר הביתה דרך הר הרוח היער השרוף

וחווה כל פעם עד כמה המוות והחיים קרובים .

בחדרי התמונות שהשאירו הורי וסבי שאסף ותיעד את הדורות קודמים , מרחיבות לי את האפשרות ליצור זיכרונות משלי .

דע מאין באת מתקיים ברובד עמוק.

העיניים הכמעט חיות בפורטרטים הרבים מחברות לנשמה, לאין סוף .

אתמול בהרצאה הרגשתי לראשונה כמו אוצר

שמעלה כל פעם תערוכה חגיגית אחרת.

עלה בי רצון לשנות את מבנה ההרצאה כך שכל חדר בתערוכה הווירטואלית עתידית הזו יעסוק בנושא, הצבה אחרת לקיים ומתחדש כאחד.

חזרה לכאן ועכשיו בסיום המפגש חשנו את חיבורי העולמות דיירי הבית הודו לנו וזה היה מרגש מאד.

ובתכלס כבר הזמינו אותו להרצאה השנייה שתחיה מובילה ,תחיה בוגרת לימודי תולדות האמנות, מביאה למפגש המשותף שלנו את נקודת מבטה ומעניקה לצופים בתצלומים ממד נוסף: הדהודים לתמונות מוכרות מיצירות קלאסיות.

וגם אתם מוזמנים לשתף את הלינק הזה שמספר על מסענו זה – ונשמח לפגוש עוד ועוד קהלים .
https://www.facebook.com/beinadashalalev/posts/393485031135314?comment_tracking=%7B%22tn%22%3A%22O%22%7D

בשבוע האחרון, חוזר הביתה דרך הר הרוח היער השרוף וחווה כל פעם עד כמה המוות והחיים קרובים

סבא  הד"ר הוגו הרמן  ואחיו ואחיותיו . צכיה 

סבא רבא קרל הרמן ורעייתו 

סרטו של המפיק /במאי ליאו הרמן בן דודו וחברו הקרוב של סבא הוגו.