כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שני, מאי 28, 2018

יום חג העבודות יצאו להן למוזיאון ישראל


אז כן יום חג העבודות יצאו להן למוזיאון ישראל , התרגשות גדולה כמו גם שמחה לראות את המקצוענים מ FINEARTS אורזים במיומנות מעוררת השראה
Daniella Shlomo :" יוווווווו איזה מגניב"




יום שישי, מאי 25, 2018

" הבית הישן-חדש מתקלף מההיסטוריה שלו ולובש בגדי שבת ,"



אתמול התכנסנו לחנוכת הבית של משפחת כהן בנטף ,חברים אהובים שכנים יקרים , 18 חודשים עברו מאז נשרף ביתם , התכנסו לבית שבנו על שרידי ביתם הישן , באו ועלו זקני הכפר וצעיריו שכנים וחברים מרחוק ומקרוב, והתמונה בבית מכניס האורחים הזה חזרה להיות כתמול שלשום וגם היה הרבה חדש .יובל : " שכן אחד אומר לנו, ״נו אולי השרקייה הזאת תוציא אתכם סוף סוף מהבית האחים כהן״. ובאמת יצאנו האחים והאחות. וחזרנו. ושוב יצאנו. ועכשיו שוב חוזרים אבל אחרת".

"זה זמן הודיה של בין הערביים " המשיך וברך יובל ," הבית הישן-חדש מתקלף מההיסטוריה שלו ולובש בגדי שבת , תודה מיוחדת לגיא איגרא האדריכל שלנו, שהיית איתנו עם ראיה מרחבית ומקצועית וראיה רגשית וסבלנית תארו לעצמכם להיות, המידל-מן בין תמרה ליעקב ועשית את זה בחכמה ובאהבה, עברנו כמה בתים בשנה וחצי האחרונות,בית שגדלנו בו רוב חיינו, זה הבית שנבנה לשקד כשנולדה ושהיה מקלט זכרונות שלושים שנה, עברנו ממנו בעת הסערה, לבית שהכנתם לנו אותו אנשי נטף ברוחב לב, שחשבתם על כל הפרטים הקטנים ,אפילו רקפת בכניסה ,הגענו אליו מריחים מעשן וסתורי מבט, הבית של רוסינג, מסביב שכחה כבר הרוח, אבל מסך העשן עדיין לא ירד,מסך עשן של חוסר ודאות , בונים על בסיס הבית הישן,? מפרקים הכל ובונים משהו אחר לגמרי ? ובכלל איך עושים את זה כשיש שבעה אנשים עם לפחות שבע דעות שונות."

אז כן הם עשו זאת נפלא ביחד משפחתי כל כך מעורר השראה , החלל המרכזי הורחב בבניה המחודשת ,והכיל את כל הבאים לחגוג ..."כן כאילו הם הורי שמחים לארח ברוחב לב רצו בחנוכת הבית שלא להכניס את כל הריהוט על מנת לאפשר לבאים מרחב ומקום ..יואב אילן שר ברגישות ובנגיעה שיר נפלא שכתב והלחין שנקרא "עת לחלום ועת לטעת " ,חיבורים ולחן נפלא, מילים שמספרות על חכמת העיתויים .בני ובנות הבית חברו לשיר תפילה."כמו שסבא שלנו התוניסאי היה אומר ברכתו: שהכל נהיה בדברו, "אלי אתה ואודך, אלוהי ארוממך, הודו לה כי טוב,כי לעולם חסדו״, יעקב קבע את המזוזה וברך בדרכו ובחן רב. הייתה שעת חסד גדולה של בין השמשות, אירוע מרחיב לב של משפחה יקרה מאד.

שבת שלום
 







יואב אילן .: "עת לחלום ועת לטעת, עת לפחד ועת לגעת, עת להיאבק ועת לנוח, עת להיאחז חזק ברוח.

עת להבין ועת לסלוח, עת להרפות קצת את המוח, עת להתכווץ ועת לנשום .עת להאמין ועת ללגום.

עת לשאול שאלות קשות, עת לשתף ולראות, עת להמתין בסבלנות ,שינוי קורה באיטיות.

עת לזרוע עת לשתול, עת לתת לזה לגדול, לרצות ולנסות, עת לשחרר ולהרפות".












יום חמישי, מאי 24, 2018

הדרך הביתה מקפלת בתוכה עבורי גם הרבה מהנסתר



הדרך הביתה מקפלת בתוכה עבורי גם הרבה מהנסתר .
זכיתי להתכתב עם תערוכה שעוסקת בעץ החיים הקבלי 
מודי אליאס אמן שהערב נחגוג יחד את פתיחת תערוכתו "הארה".
ושוקי קוק האוצר המפיק החבר ובעל הגלריה הזמינו אותי להציג
מסדרת "בדרך הביתה". 
אהיה שם בשמחה רבה ואתם גם מוזמנים .
מודי אליאס תודה רבה לך Nino Herman על שלשת צילומי נוף העצים הנפלאים שלך המתכתבים עם אותיות עץ החיים שלי , כבוד הוא לי



יום שבת, מאי 19, 2018

"רואה חיים חזקים מאד".



הכל התחיל בסוף המפגש, הנחנו את גלויות מאילו שהכנו כתשורות . ניגשה בשמחה עוברת ברפרוף מוציאה 3 עבודות שאהבה , פרסה אותן לפנינו על השולחן , ידעה לומר מהבטן כמו ללא מחשבה מה בשבילה כל תמונה . "הכל בול " אמרה ,:" אני מאמינה בזה" והצביע על הפרח והנערה ." אני מרגישה את זה" והראתה את הנער שרץ בשלולית ".
ופה" אני רואה חיים מאד חזקים " הצביעה על יאיר כילד על רקע הצריף. 
וואוו ,"יש לך אינטואיציות מדהימות " אמרתי נפעם מהתרגשות.
 לא יכולתי שלא לומר לה. " זה הבן שלנו שנהרג,". הליטה פניה דומעת הלכה להירגע מול החלון. 
היה רגע של שקט " אני מצטער שככה הפלתי עליך את הסיפור הזה ,כל כך ריגשת אותי בניסוח שלך",
 "רואה חיים חזקים מאד".. שתקתי לרגע... "רציתי לחלוק אתך את סיפורו של יאיר את סיפורנו , הוא היה חי מאד חי מאד עד גיל עשרים כמו מישהו שידע למצות את החיים. עוצמתו ניכרת מעבר לזמן" .
שתקנו כולנו ,בתוך ההרהור חשתי גם את יאיר המוביל אותי לשיעור של לסמוך על ליבי – מרגיע אותי שלא באתי לפגוע. "לא יודעת איך הרגשתי את זה" , אמרה שחזרה אל עצמה . כשנפרדנו דקות אחרי כן אמרה "זה הכל מהלב" .
שבת שלום וחג שמח ..



שוקי קוק:" לעיתים בחיים ,נוצרים רגעים,בין אנשים ואמיתות המגיעים ללבבות".



Shemuel Yeshurun :" וואו, נינו,מדהים כמה סיפורים נושאות איתן התמונות, 

כמה פיסות חיים. תודה שאתה מנציח וזוכר בעין אוהבת כל כך. וחיבוק לליבך".




יום רביעי, מאי 16, 2018

Just everyday life at Rena's


הלכתי להתיידד עם מרחב חדש , פרוייקט "אמנים במקום מחסנים" בסמוך למועדון רדיו התדר והאוגנדה בקומה התחתונה של אחוזת רנה .
שחר סיפרה לי על המקום הזמינה אותי להכיר את שמואל האיש שמפיח חיים במקום שעד לא מזמן היה מעונם של הומלסים .
אז כן בהחלט זו תחילתה של ידידות מרגשת .



Just everyday life at Rena's   ":  Rena's House
"Thank Nino Herman for your kind eyes and for the love in your heart.




יום שני, מאי 14, 2018

"....רציתי לבקש שיניחו לה לירושלים, קצת שקט ואהבה"...

ירושלים של אימי , של ילדותי .חיפשתי להחזיר לירושלים תום , אהבה רוח אחרת מזו הנושבת
חברתי היקרה Hava Pinhas- Cohenכתבה היום בפוסט משלה ואני מצטט חלקים : "....רציתי לבקש שיניחו לה לירושלים, קצת שקט ואהבה"... " אבל, יש ענן כבד מעל העיר ומעל הארץ הזאת. שדות בדרום נשרפים מעפיפונים, לא מטילים, ומחר, אנשים חשופים יחצו את הגדר ויהיו הרוגים. ואיראן, כמו חיה פגועה מחדדת שיניים וציפורנים. ומסביב אביב אבל מי יכול לשים לב. ובתוך כל הרעש, המהומה, החרדה וההמתנה לימים שהם תאריכים טעונים. נכבה אמרנו? ראמאדן?".

ועליתי להר גבוה כדי להתבונן טיפה מעל מערבולת חגיגת הלאום שלנו , חגיגת התבדלות קהת חושיום ראיתי רגע מכונן של הומניות אנושיות זכייתה של נטע שפעמה את ליבה בענק , נטע אינה שייכת לחגיגת נצחון של ישראל 2018 , נטע שייכת לפוטנציאל שקיים בעמנו לראות אחר , להכיל לקבל את הזר השונה , ישראל 2018 חוגגת כוח ושכרון חושים , נטע מזכירה לעולם ולנו שיש בעם שלנו גם ידע להכיל ולקבל את האחר את השונה והזר . נטע מזכירה לנו לעצור רגע ולראות מה המסר שלה , מעבר לנצחון רגעי בתחרות , זה לא הסיפור .כל כך מחפשים כאן לנצח שלא רואים מעבר
מקוה שבתוך שכרון החושים קול זכרון מרגש ומדהים של אשה כשרונית ואמיצה יהדהד ויזכיר מה באנו לעשות כאן בארץ זו לקבל את האחר השונה מכל הגלויות מכל העמים הלאה ההתבדלות . זו תפילתי .





יום שישי, מאי 04, 2018

מוזיאון ישראל / בינינו / נינו הרמן



אחרי הפסקה של למעלה מעשר שנים בהן הפנייתי את העדשות ללב, חזרתי בשנת 2009 לצילום.
שבתי לרחובות תל אביב שבה נולדתי, התחברתי לשכונת פלורנטין שלא הכרתי, נמשכתי למרחב שוקק החיים של צעירי העיר.
 שם נולדה מהר מאוד התערוכה הראשונה בגלידרייה "אניטה" של האחים עדי וניר. 
זה היה פורטפוליו של שכונת פלורנטין. את שם התערוכה, "רגעים של כל אחד", נתנה לה תחייה רעייתי שאצרה אותה בכישרון גדול. 
תודה גדולה מגיעה לחברנו הצלם ג'ואל קנטור שליווה אותנו אז בעצותיו המקצועיות.

בפתיחה החגיגית של "רגעים של כל אחד" אמרה לי אחת מחברותי שקנתה עבודה: "כיף גדול לראות את העבודות שלך כאן – אנחנו אתך עד ל"MoMA-. עניתי לה אז: "אשמח להציג במוזיאון ישראל". זו הייתה משאלת לב אמתית.

ועכשיו, בימים אלה ממש, היא מתגשמת. אני נרגש מהזכות להשתתף בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל.

זו שמחה כפולה. לא רק להציג שתיים מעבודותיי במוזיאון. גם נושא התערוכה קרוב כל כך ללבי. 
כי כך נכתב באתר המוזיאון על התערוכה "בינינו" שאוצרת שיר מלר ימגוצ'י: "מבעד ליצירות אמנות התערוכה בודקת את השתנות הקשרים החברתיים בעידן הווירטואלי ומצביעה על חשיבותה של קרבה אמתית בחיינו".

אחד הצילומים שנבחרו ל"בינינו" שימש ב-2009 כהזמנה לתערוכת בפלורנטין. העבודה השנייה צולמה בשנה שעברה ברחוב לוינסקי, בקפה קאיימאק, אחד מאותם מקומות שהתיידדתי עם יושביהם.

חזרנו לפני שבועים מארצות הברית, מתערוכה שלי, סוג של רטרוספקטיבה שנודדת שם מחוף לחוף. ליוויתי אותה בהרצאות שלי. בהן אני מספר על עבודתי וגם על הרצון העמוק שלי להחזיר את שפת האהבה לקדמת הבמה.

שם, בMoMA- בניו יורק, ראינו  תערוכה חדשה שחוגגת צילום עכשווי המתמקדת במונח Being. 
 היא מנסה לענות על השאלה כיצד יכול צילום ללכוד את המשמעות של "להיות אנושי". 
לא היה לי פשוט לראות את הביטויים של "המשמעות של להיות אנושי" כפי שבאו לידי ביטויי בתערוכה. 
חלק מהעבודות שם קשות, כואבות. אבל שמחתי שהתערוכה מנסה לעסוק במושג אנושיות.

התברכתי, כך אני מאמין, ביכולות לגעת באנשים דרך העיניים והלב, וגם מבעד לעדשה. תודה גדולה לכל אותם אנשים יקרים שאפשרו לי בהתמסרותם ובאמונם להדהד את אהבתי.

זה הקישור לדף התערוכה "בינינו" באתר מוזיאון ישראל

יבורכו האנשים היקרים שבזכותם מתקיימת החגיגה הזו.

שבת שלום.






 " רחוב לוינסקי, בקפה קאיימאק, אחד מאותם מקומות שהתיידדתי עם יושביהם". 

"אחד הצילומים שנבחרו ל"בינינו" שימש ב-2009 כהזמנה לתערוכת בפלורנטין".



יום רביעי, מאי 02, 2018

בחוויה שלי ניו יורק התקרבה במקצת במרחק.










עוד כמה מילים על המסע שלנו אל מעבר לים , שבצוק העיתים מתרחק והולך ,ראשית בחוויה שלי ניו יורק התקרבה במקצת במרחק.. אולי בגלל שטסנו הלוך ישיר לחוף המערבי , זה כבר לא נתפס בעיני כזה סיפור לטוס אל מעבר , גם האינטרנט הרשתות הגלובליזציה מרחיבות את גבולות השיח היום יומי , העולם נתפס אחרת קטן יותר .
נוצרה תערוכה שנאצרה ע"י אוצרת אמריקאית לקהל יהודי ובכלל , הבחירות שלה נהדרות הייתי משנה במקצת, אבל כהרגלי התמסרתי .יש בה צילומי עבר בשחור לבן כמו גם הרבה דימויים עכשוויים מצילומי רחוב עד טבע =גשם. אנשים כותבים , מספרים שזו תערוכה מרגשת, נוגעת, אנושית, קולות רבים שונים מגוונים, לאורך זמן לקבל משובים כאילו זו חוויה נהדרת, כמו ביום הולדת שמברכים אותך אנשים שונים בגילים שונים ומתוך סך הברכות עולה תמונה של עצמך , תמונה יפה שהפאזל הזה שמורכב מאנשים שונים מתגלה נאסף מרגש.
אז גם כאן לחוות את תגובות האנשים בפאזל הבינלאומי שנאסף לו ,מה אומר לכם זה כיף גדול, כי מעבר למילים שלהם , זו מנגינה אחרת . אבל גם למנגינה פנים רבות ,גיליתי בכל הנוגע למו"מ מול הגלריות שהיה ונמשך מתוך שהתערוכה נודדת ותמשיך במסעה , גיליתי שלצד אדיבות מחויכת, יש מציאות מסחרית ממש לא מחייכת .
ואולי הכי חשוב שכל מה שנאמר כאן מן הסתם שייך למרחב החוויות האישיות שלי שחווה את אשר אני מאמין בו . זו איזה אמת מוחלטת ,משתף הגיגים , ואם ארצה לחוות אחרת , מן הסתם זה גם יהיה אחרת ,אז זו אולי גם הזמנה עבורי לנסות לראות דברים אחרת להרחיב את ההקשרים , ואז מן הסתם המציאות תחווה אחרת




©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com