"יש לי מכתב מסבתא שלא יצאה מימיה מפולין. היה לה דמיון וחזון למרחקים ארוכים.
מסרה מכתב בידו של אבי שעלה לאוסטרליה ואמרה לו שיפתח אותו כשיגיע לארץ ישראל.
אבא מסר את המכתב לידי וזה מה שסבתא שלי כתבה:
"לכל נכדי וניני שלא הכרתי.
אני שולחת לכם מכתב זה בכדי שכשתגיעו לארץ ישראל קראו לי באשר אהיה ואז תנו לי להציץ מבעד לעיניכם".
זו הייתה בקשתי מנינו.
שיסכים שאציץ מבעד לעין העדשה של המצלמה שלו ועכשו, אני יושבת בתל אביב רוכבת על קרן אור שנינו הרמן מאיר בשכונת פלורנטין וכמו סבתא שלי, אני מציירת דיוקן לתל אביב שלי.
יש נגיעות של אצבע ויש נגיעות של לב, ויש נגיעות של עין ואסיף רגעי אדם של מציאות שאין סופית היא בסיפוריה.
נכנסתי להיכלו של נינו ויצאתי עם ציור אחד ריחני.
אישה יפה עובדת למחייתה במסעדה, ברגע אינטימי המגלה את יופיה וחושניותה, הציור רשות לי , ורשות לכם והיא הסכימה שנחלוק עימה.
כפי שאתם רואים זה לא היה הסיפור שלה כשנינו צילם.
נינו נתן לעולם לביים ובחר.
ואני ביימתי את השחקנית היפה שלי מתוך העלילה שלו ליצירה של רגע חדש ואחר.
למה?כי רציתי לדעת מה קורה כאשר מפנים את הגבר ורק תנועת האישה תשאר?" נורית שני
נורית :"הי נינו , בוקר טוב, הנה אנחנו מתחילים להתבונן יחדיו. יום טוב"
mooncatom :" הרעיון להוציא את הגבר ולהשאיר את התנועה של האישה, כתנועה חסרה, זה כל כך יפה, נכון.
גם הצילום הראשוני יפה וגם מה שנהיה ממנו בציור. תודה נינו ותודה נורית.
(אתם ממש מתואמים בעניין השמות) "
אילה :"מרגש... "
הי נינו , בוקר טוב, הנה אנחנו מתחילים להתבונן יחדיו. יום טוב
השבמחקהרעיון להוציא את הגבר ולהשאיר את התנועה של האישה, כתנועה חסרה, זה כל כך יפה, נכון.
השבמחקגם הצילום הראשוני יפה וגם מה שנהיה ממנו בציור.
תודה נינו ותודה נורית.
(אתם ממש מתואמים בעניין השמות)
מרגש...
השבמחקמרגש..
השבמחק