כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שלישי, ינואר 15, 2019

יום שני, ינואר 14, 2019

"בכל איש עיוור/נוטע סוס דוהר / השואף לשעוט/ למרחקים ".



אמא שלי בוגרת השואה ציירה בצבע, ככה גדלנו , כן סיפרה על עברה על אחיה התאום שהוצא להורג, על מחנה הרכוז וסטרבורג שהצליחה לחזור ממנו ועוד ועוד ,בסיפוריה היה תמיד ממד נוסף של מעבר למציאות לקחה את סיפורה לממד קולנועי הרואי , ניצחון הרוח על הגוף הפגוע. אותה מוסיקה קלאסית שהייתה שומעת בסלון ביתנו ברחוב הבאר, מלודיות עשירות שאפשרו לה איזו תנועה של התרוממות רוח, בתוכן חשתי את הגעגוע שלה לעולם שנלקח ממנה וגם אולי היה שם איזה יסוד שהרגיש לי שהרחיק אותה מרגשות אחרים קשים, ככה גדלתי מקשיב לנגלה ויודע שיש שם מעבר עוד סיפור של צל וקושי ופחד להכנס לתוכו .

שאבי נפטר אמא התחילה לצייר בשחור לבן ,רשמה מהרהורי ליבה ,הרשתה לעצמה לחזור למחוזות שאין בהם צבע, לא רצתה ליפות , רצתה לראות את החלק שהסתירה מפנינו מפניה .
אז גם הבנתי מה התכוונה שאמרה לי כנער עת ביקשה את חוות דעתי לדיוקנאות שציירה.
"אם הייתי מציירת את מה שאני רואה זה היה נראה אחרת" כך הייתה מתבטאת שוב ושוב כשהבעה של עצב על פניה ,כמו היה בציור שלה משהו מגן על המצוירים,על עצמה.
ביקשה להראות אותם במיטבם, אולי כך שיקמה עצמה, המסר נשתל בי, אני מצלם ממקום
שיש בו איכות מגינה, השומרת על המצולמים, מחפש את האור בכל אחת ואחד.

במוסף השבת של ה"ארץ" כותב דן מירון פרק על שיריו של ארז ביטון :באחד משיריו הקצרים והיפים ביותר קבע ביטון: "בכל איש עיוור/נוטע סוס דוהר / השואף לשעוט/למרחקים ".
"האבחנה מדהימה במקוריותה העיוור בעולמו הפנימי אינו זה המגשש באפלה ,אלא הוא זה שבודק את המרחב באמצעות התנועה העזה בתוכו , גם כאשר מבחוץ הוא נראה כזוחל ".
אני חווה כך מגיל צעיר, חוה את הסוס הדוהר בתוכי שלקח אותי למרחקים ,הרבה שנים לא ראו עלי כל מוגבלות , ועכשיו שהיא ניכרת אותו סוס מיתן טיפה את דהירתו ממתין לרוכבו שיחזור להתייצב  על האוכף.

בעולמי הפנימי אני חש שנפתחת דלת גדולה שהבשלתי לאפשר את קיומה בחיי.
אולי נדרשתי לעצור את התנועה שבחוץ כדי לדייק את זו הפנימית.
אני מאמין שבקיום יש סדר והגיון אחר ממה שאנו מוכנים לקבל ברגשותינו, הגיון אחר
כמו אותו עיוור שחייב להטיל עצמו אל תוך המרחב מבלי להיעצר תהיינה התקלות וההיתקלויות אשר תהיינה
אני חש עכשיו בשער של גדילה נוספת אנושית אישית יצירתית ומבורכת , שמח על כך מאד.
מבחוץ יש בי עוד את ממד הזוחל , נחרדתי לא מעט רגעים במהלך החדשים האילו משהושבתה התנועה מבחוץ ,אותה נטייה טבעית לנוע מבלי להיעצר שקיימת בתוכי מאז שאני זוכר עצמי נעלמה ממסכי המכ"ם שלי שסרק רק החוצה לנגלה והוזן מה שאנשים שידרו לי וזה היה הפחד שבתוכי  שהוא היה הנגלה . ומשראיתי זאת ביקשתי לחבור לאותה תנועה עזה פנימית שמן המאור שבתוכי.










יום שבת, ינואר 05, 2019

להוציא לאור ולרומם ניצוצות שמתגלים ביום יום.

כְּשֶאָדָם מֵת, אוֹמרִים עָלָיו, נֶאְֶסָף אֶל אְַבוֹתָיו.
כּוֹל זְמַן שֶהוּא חַי, אְַבוֹתָיו נֶאְֶסָפִים בּוֹ
כּוֹל תָּא וְתָא בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשוֹ הוּא נָצִיג
שֶל אֶחָד מֶרִבְבוֹת אְַבוֹתָיו מִתְּחִילַת כּוֹל הַדּוֹרוֹת.
יהודה עמיחי / פתוח סגור פתוח.


עדיין הרבה בבית, הרגל יצאה לחופשי, עדיין כואב בדריכה, התרגול של עשיית כל דבר לשם עצמו, חומק ממני.
2019 כבר כאן אני הרבה בדיאלוג עם העתיד והעבר גם יחד. בדימויי שמצאתי מימי הקמת נטף על רקע ביתנו, 
יושב וכותב עם מכונת הכתיבה של סבי מצ'כיה, עליה כתב מן הסתם גם את ספריו , לא פגשתי את סבא בחייו המלאים והקצרים, אחרי מותו התחילה ההכרות, סבא היה מנהיג
זו פעם ראשונה שאני מנסח זאת כך, היה שייך לדור שהגשים את החלום הציוני. 
אהבת הארץ על כל יושביה היתה ממשנתו. כל כך גאה שאילו המורשות השורשים שמתגלים מהן צמחתי מבלי לדעת.

אומרים כי בזמן הכתיבה מצויי האדם רק עם עצמו, כעת אני עם סבא שכתב ספרים, עולים בי כל הזמן קולות גם שלכם, בעידן הפייסבוק הסיפור הולך ומתקצר, האינטרנט מאפשר לי עוד סוג של נסיעה. 
הכל בתנועה ,העין שלי השתנתה. זו המצלמת, גם זו הבוחנת ,החברה משתנה. גם הצרכים. כצלם נסעתי הרבה. 
ימים אילו מסתמנים כזמן איסוף, חיבור, עריכות. כבר מתגבש הצוות שיחד נוציא לאור את הספר שלי. מרגש.

מעל הכתיבה מרחפות כל כך הרבה השראות.. עמוס עוז אמר פעם בראיון לגלריה "הארץ" "אני כותב ספרים כמו שאני שותה מים או נושם אויר, אני לא יכול שלא לכתוב". 
אני לא יכול שלא לשתף דברים שמשמחים אותי. לא יכול שלא לצלם הרבה רגעים הם שעבורי הם כמו סקיצה של החיים , אצלי בקיר תוכלו למצוא גם דימויים שלא אמורים לבטא את כישורי כצלם. קודם כל לזכור להיות בן אדם .
להוציא לאור ולרומם ניצוצות שמתגלים ביום יום ברגעים הקטנים של החיים.
פוגש כאן בפיד אנשים צעירים וטובים שפעם יקחו את ההנהגה על הארץ הזו.
 יותר ויותר בנות אדם מפעימות ומרגשות.

שבוע טוב.


יום רביעי, ינואר 02, 2019

"מלים משנות מבט, מלים משנות עולם".

אני מעלה כאן מילים ששמו בי בהירות , כל כך מזדהה חושב ומאמין כך -מוזמנים לקרוא.
עמוס עוז : "...כשאני בודק את רוב המאמרים הפוליטיים שאני כתבתי בימי חיי, כולם מתעסקים .. 
יוצאים מהעניין של השפה.
המאמר הראשון שכתבתי אחרי מלחמת ששת הימים התחיל אותו הביטוי "שטחים משוחררים" שהופיע מיד אחרי מלחמת ששת הימים והמוקד של המאמר הזה הייתה הטענה "לא, זה זיהום של השפה, אין שטחים משוחררים". המילה "שחרור" יש לה משמעות רק לגבי בני אדם.
עד לאחרון שכתבתי על המלחמה בלבנון. קודם כל אמרתי "אל תקראו למלחמה בשם שלום" "שלום הגליל" שלום הנגב" " שלום לבנון" מלחמה זה לא שלום. תקראו לזה מלחמה גדוד מגיני השפה העברית. כל חורבן מתחיל בהשחתת השפה. כשקוראים לדברים בשמות שהם לא שלהם, כשמילים פתאום מקבלות איזה מין עיקום כזה והן כבר משתוללות ,
 הן נהיות מפלצות. ומהמילים למחשבה ומהמחשבה לבטן ומהבטן לרובה.


©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com