להוציא לאור ולרומם ניצוצות שמתגלים ביום יום.

כְּשֶאָדָם מֵת, אוֹמרִים עָלָיו, נֶאְֶסָף אֶל אְַבוֹתָיו.

כּוֹל זְמַן שֶהוּא חַי, אְַבוֹתָיו נֶאְֶסָפִים בּוֹ

כּוֹל תָּא וְתָא בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשוֹ הוּא נָצִיג

שֶל אֶחָד מֶרִבְבוֹת אְַבוֹתָיו מִתְּחִילַת כּוֹל הַדּוֹרוֹת.

יהודה עמיחי / פתוח סגור פתוח.

עדיין הרבה בבית, הרגל יצאה לחופשי, עדיין כואב בדריכה, התרגול של עשיית כל דבר לשם עצמו, חומק ממני.

2019 כבר כאן אני הרבה בדיאלוג עם העתיד והעבר גם יחד. בדימויי שמצאתי מימי הקמת נטף על רקע ביתנו, 

יושב וכותב עם מכונת הכתיבה של סבי מצ'כיה, עליה כתב מן הסתם גם את ספריו , לא פגשתי את סבא בחייו המלאים והקצרים, אחרי מותו התחילה ההכרות, סבא היה מנהיג

זו פעם ראשונה שאני מנסח זאת כך, היה שייך לדור שהגשים את החלום הציוני. 

אהבת הארץ על כל יושביה היתה ממשנתו. כל כך גאה שאילו המורשות השורשים שמתגלים מהן צמחתי מבלי לדעת.

אומרים כי בזמן הכתיבה מצויי האדם רק עם עצמו, כעת אני עם סבא שכתב ספרים, עולים בי כל הזמן קולות גם שלכם, בעידן הפייסבוק הסיפור הולך ומתקצר, האינטרנט מאפשר לי עוד סוג של נסיעה. 

הכל בתנועה ,העין שלי השתנתה. זו המצלמת, גם זו הבוחנת ,החברה משתנה. גם הצרכים. כצלם נסעתי הרבה. 

ימים אילו מסתמנים כזמן איסוף, חיבור, עריכות. כבר מתגבש הצוות שיחד נוציא לאור את הספר שלי. מרגש.

מעל הכתיבה מרחפות כל כך הרבה השראות.. עמוס עוז אמר פעם בראיון לגלריה "הארץ" "אני כותב ספרים כמו שאני שותה מים או נושם אויר, אני לא יכול שלא לכתוב". 

אני לא יכול שלא לשתף דברים שמשמחים אותי. לא יכול שלא לצלם הרבה רגעים הם שעבורי הם כמו סקיצה של החיים , אצלי בקיר תוכלו למצוא גם דימויים שלא אמורים לבטא את כישורי כצלם. קודם כל לזכור להיות בן אדם .

להוציא לאור ולרומם ניצוצות שמתגלים ביום יום ברגעים הקטנים של החיים.

פוגש כאן בפיד אנשים צעירים וטובים שפעם יקחו את ההנהגה על הארץ הזו.

 יותר ויותר בנות אדם מפעימות ומרגשות.

שבוע טוב.