כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום רביעי, ספטמבר 30, 2015

אהוד בנאי "יוצא אל האור" בנטף .


אהוד בנאי,יוצר, מלחין, כותב, חבר,מוזיקאי על.
חלק עימנו בחמישי האחרון ערב אינטימי,הופעה מרגשת.
אהוד לקח אותנו במסע בזמן חזרה לתיכון גבעתיים,שיתף בלהיטים שהפכו לאבני דרך
 דיבר על הזמן שחולף ועל קדושת הרגע .
מסע קסום ומרתק של מוסיקה אמונה ואהבה לסיום עונה נפלאה בתיאטרון בחצר בנטף.
את אהוד פגשתי לראשונה בבית הוריו בגבעתיים בשנות השבעים עת הייתי מבקר את אחיו אלי חבר קרוב באותם הימים, כך זכיתי להכיר גם את הוריו ובכלל להתקרב למשפחת בנאי.
זו היתה תקופה מיוחדת בחיי ,במהלך השנים שאחרי נולד גם קשר עם אהוד,מאז אני מלווה אותו בתחנות שונות בדרך
אחרי הבלאנס לפני המופע ,הזמין אותי לשבת עמו עם הצוות ורעייתו אודליה לארוחה קלה ,
סיפר גם על נושא התוכנית יום השישי שעמד לשדר למחרת בגל"צ,
שאמורה היתה לעסוק במעבר שלו מ"גבעת התחמושת" , "דוגית שטה מפרשיה שניים" לשדות תות לנצח .
 נזכר איך היה מפליג עם חבר מהנוער העובד בתוך הצוללת הצהובה "לתהומות שמהן היה מאד קשה לחזור אל תמימות הנעורים הפטריוטית של התנועה ".
חיבר אותי ליאיר למעבר שלו מהתמימות של נטף למעבר שלו לתיכון לירושלים.

יום שלישי, ספטמבר 22, 2015

נקראים לאחריות, מסדר אחר, של בין אדם לחברו.

עם פרסום חלק א' של דו"ח אגרנט 1974 התפטר האלוף גונן לאחר ישיבת המטכ"ל 
את הצילום ביצענו יחד שמואל רחמני ואנוכי כצלמי "מעריב",במהלך מרדף אחרי גורודיש
 בנסיון לצלמו 2 אחר חצות רחובות רמת גן והנה הוא עוצר ברמזור,
הבזק אחד ועוד אחד,ויש. 
רק במעבדה ראינו שברקע חנות בשם סקנדל ,שכמו לקח את הצילום להקשר נוסף .
מצאתי צילום זה במגירותי ערב יום כיפורים 2015.
בוחר לומר שאני מצטער מאד על צילום זה שעשינו שהיה חלק מחריצת דין של אדם.
בימים אילו שנחשפים מסמכים חדשים שהוגשו לועדת אגרנט,
בהם דורש גורודיש לחקור התנהגות שרון , עוד יותר מחזק את האמונה שאין אמת אחת. 
ואנחנו נקראים לאחריות, מסדר אחר, של בין אדם לחברו.
גמר חתימה טובה


יום ראשון, ספטמבר 20, 2015

"אני פוחד מהישראליות על תנאי, אני ירא את עזיבת הארץ "



חיים גורי בא אתמול עם אשתו עליקה ובתו יעלי ומשפחתה לתיאטרון בחצר נטף, בא להתרגש איתנו, לכאוב, לספר, לחלוק, לקוות. "אני אוהב את הקהל היקר הזה , אני מאד מאד מודה לבעלי הבית (תיאטרון החצר) שהזמינו אותי, ההצגה הזו של הדסה על מות הילדה מאד ריגשה אותי, מאד ריגשה. זה היה חזק כל כך, אמרתי לה, אני תמיד לרשותך".

צפינו יחד עם חיים גורי בסרט "הים האחרון". גורי מתבונן בסרט על המציאות הישראלית של ימינו, חש אכזבה עמוקה ומרגיש כי אינו מכיר עוד את הארץ שבה נולד. הוא כואב מאוד את הפער החברתי, את היחס לניצולי השואה שאין להם מה לאכול.

"כואב לי נורא על רבים מביננו שאינם כבר איתנו, ואיני מדבר על נופלים בלבד, על אלא בני הארץ שעזבו לברלין, לחו"ל. זה מגיע למאות אלפים 'המחיר שהמילקי יותר בזול'.... אני פוחד מהישראליות על תנאי. אני ירא את עזיבת הארץ", אמר גורי. לעזוב מולדת זה חטא בעיניו. הוא בא כנציג תקופה, אולי דובר של תקופה. הוא חי את הקמת המדינה, את הפלמ"ח. וגם את מאורעות השואה ראה בעיניו, מיד אחרי שהמלחמה באירפה הסתיימה. "רק יום-יומיים אחרי המלחמה נשלחתי לאירופה, הפגישה הזאת עם מה ששרד מעם ישראל שינתה את חיי". לימים סיקר את משפט אייכמן, את כל העדויות הקשות, המטלטלות.

שוב ושוב עולה מתוך הסיפורים הבנה עמוקה שגורי בחר להיות בכל הצמתים המכוננים של עמנו וארצנו מלפני קום המדינה ועד ימינו. לצד הכאב והקושי הביא בערב הזה גם את המבט האנושי. בכל עיסוקיו ותפקידיו הביא את האדם שבו למרכז, את ראיית האחר. גם את ראית האוייב. הוא חי בתוך חוויות של הרבה ניגודים, איש אמיץ, מתמודד.

"יש טענה שמשורר צריך לנחם את העם. מנחם ברינקר אמר דבר נפלא: השירה באה מן הכאב ומן ההעדר, ממה שאין לך ומה שמכאיב לך. אני לא יכול לרמות, כל האיזור הזה יצא מדעתו. הדעאש ולוב ומיליוני הפליטים והאביב הערבי שהפך טירוף מוחלט. ומי יודע במה זה יגמר? אין לי מושג לאן מובילים את עם ישראל. הלוואי וידעתי?".

בסיום הערב ביקשה יעלי גורי מאביה לקרוא את שכתב על כריכת ספרו החדש "אף שרצית עוד קצת עוד". ספר שיש בו חשבון נפש, לצד שירים של תקות ישועה.

בקול רוטט, מרעיד לב, קורא גורי את השיר ומרעיד לב אנשים. "ודע לך שהזמן והאויבים, הרוח והמים,לא ימחקו אותך. אתה תימשך, עשויי מאותיות. זה לא מעט. משהו, בכל זאת, ישאר ממך".

יש בו צניעות וחכמה של זקני שבט, "אסיים ואומר בסרט שאני משתתף בו, שעוסק בי במידה רבה בי הייתי בן 90. בינתיים עברו שנתיים אני בן 92. זה לא תענוג גדול".

"זה גם לא נורא", נכנסת בחום לדבריו יעלי בתו. "אף אחד לא סיפר לך שהדרך לאריכות ימים עוברת דרך הזקנה" .

"נכון", משיב גורי. "ניסיתי לענות ביושר, אינני אדם נואש, אני מאמין שבתוכנו יש כוחות חיים כבירים. צריך לגלות אותם. וצריך לומר לעם אמת - וצריך לפעול, לצאת מהמצב הזה הנורא, של שלטון קבוע מוחלט על עם אחר. זה לא ילך".

"ולמה אני אומר עשויי מאותיות? הגעתי לגיל כזה שאני יכול לצפות לזה, אז עוד שנה,עוד שנתיים, הלוואי שאהיה בהכרה מלאה כמו שאני עכשיו, בזיכרון שלא נטש אותי. אבל אני ראיתי משה שמיר ואלתרמן ולאה גולדברג ועגנון אותיות אותיות. אני סופר, אין לי חיי נצח, חיי נצח לא יהיו לי. אבל אני עשוי מאותיות. יש נחמה גדולה בהרגשה הזו, שהספרים שלי ישארו".

 מפגש ענקים -"עליקה " חיים גורי , דוד גרוסמן .









"פה דור לדור מוסר את הרובה" / מתוך הספר/ "אף שרציתי עוד קצת עוד" / "סיכוי סביר" 


"ממשיך לקוות . מותר לך.זו תכונה אנושית לקוות , להמר על איזה טוב, שיבוא  "
  וזה מה שמביא  השתוף בפייסבוק
אהבתי   הגב   


צפון מערב .

כך נראית שעת נקיונות של האבק הסורי מחלונות ורשתות המרפסת/ נטף הזמן הכפרי

יום שבת, ספטמבר 19, 2015

הפעם נסעתי אל ההרים, לביתם של נינו ותחיה, כדי לכתוב.











אתמול הרחק מהבית התחתנו בנינו Daniel Herman וקטי האהובים.
אתמול ארחנו בביתנו חברת נפש יקרה כמו בת משפחה Elinor Dori
אתמול חזרו בנינו Eitan Herman ואביגיל ונכדתנו שירה האהובים מנסיעה ארוכה לביתם. 
שמחה גדולה בלב. בורכנו בילדים אוהבים ואהובים, בורכנו באהבה.

אלינור :"כבר כמה שנים ש Nino ואני חברים טובים.
 זה התחיל לפני שלוש שנים במפגש עיניים, שבין רגע נדלקו ומאז מסרבות להיכבות.
מפגש עיניים שבתוך כמה רגעים הפך למפגש נפשות שבתוך כמה רגעים הפך למפגש נשמות.
 ומאז אנחנו נפגשים מדי כמה זמן למפגשי לב.
הפעם נסעתי אל ההרים, לביתם של נינו ותחיה, כדי לכתוב.
מרגע שהגעתי לא הפסקנו לדבר, שלושתנו, על הכל מכל וכל, לפעמים בערבוביה,
לפעמים מסודר,לפעמים במעגלים, לפעמים בקו ישר.
ככה שעות על גבי שעות, על המרפסת הצופה אל הואדי בהפסקות שבין יללות התנים,
לצד שולחן השבת, בין כוס יין לברכה, בטרקלין המואר על בדי בזאר צבעוניים
ובדרך לאבו-גוש הסמוכה להביא טחינה וירקות.
דיבורים של לב ושל העצמה הדדית ושל עוד לב ושל הקשבה. כזו אמיתית.
דיבורים כאלו של אמת, מחוברים ומלאי כוונה, בלי גרם של ציניות ובריחה.
כאלו שמזכירים לך מי את- מניין באת ולאן פנייך. 
כאלו שמזכירים לך לשוב ולהאמין, לשוב ולהמשיך ולהאמין. בדרך.
כתבתי מעט. כנראה שלא אסיים את המשימה שהצבתי לעצמי. אבל.
 תיכף, כשתרד השמש, נלך למסוק זיתים.
בעוד חצי שנה או שנתיים נאכל מהם ונזכור איך הכל משתנה ואיך לא כלום משתנה.
ונדמה לי שזה העניין עצמו."

הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.

מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

ברטולד ברכט.












יום חמישי, ספטמבר 17, 2015

"ממזרים" פחות מאלף ($) גלריה לאמנות



ממזרים / עבודות היוצאות מדפוס היצירה של אמני הגלריה.


במשך כל קיום האמנות במערב, היא התאפיינה בחיפוש אחר השונה והחריג, שיבשר את הדרך לאמנות שתבוא, מה שכונה במאה העשרים "האוונגרד" (לפני המשמר). כל אמנות מהתקופה הקלאסית וההלניסטית, ואחר כך ברנסנס, חיפשה את האחר והשונה. אנחנו תמיד מחפשים את הגאון החדש. זה שיפרוץ את הדרך וישנה את עולם האמנות.

בתערוכה בחרתי שש אמניות ושישה אמנים, רובם צעירים, המחפשים את דרכם בתחום היצירה. הראשון הוא הצלם הותיק נינו הרמן, העוסק בצילום נוף ופורטרטים. הוא מתגורר בנטף ותצלומיו מלאים בנופי נטף הנטופים מים. תצלום דומה מוצג בתערוכה. שני הממזרים שבחר הם דיוקנאות. האחד מציג חייל ובחורה צעירה בחלל בית קפה שלא ברור היכן הוא. הזוג קרוב מאוד אחד לשני ומנותק אחד מהשני. כל אחד מהם תקוע בעולמו. מזכיר במשהו את ציורי בתי הקפה של דגה, אשר הניכור בהם שולט. התמונה השניה ביזארית עוד יותר. היא מציגה גבר לבוש כאישה, מאופר בכבדות, מבטו מנוכר, הוא ממוקם באיזה חלל שאינו ברור היכן הוא.

אמנית שניה המציגה בתערוכה היא ורד גרשטנקורן. עבודותיה בדרך כלל מאופיינות בשכבות רבות ודמויות הלקוחות מיצירתו של דובופה הצרפתי, אמן שהמציא סגנון שהמציא סגנון "ארט ברוט" - אמנות אלימה, אמנות המבוססת על ציור ילדים ומשוגעים. ורד הביאה שתי עבודות. אחת קרובה יותר למה שהיא עושה - "המלאך עם איבר המין הזקור", אשר מזכיר את דמויותיה אך יוצר ניגוד קשה לכל הרמוניה שהיא מבטאת. השניה היא "תחתונים". ציור מדויק של תחתונים עם כותרת מעליו, הנראה יותר כאמנות מושגית משנות ה-70 מאשר יצירתה.

שחר סריג, אמן העובד עם הגלריה מתחילתה מציג שלוש עבודות. האחת, רישום כמעט קלאסי של אישה על אופניים ויונה. שני האלמנטים לא הולכים ביחד. היונה מוצגת בגודל של הדמות כאשר הדמות נראית מפוחדת, מביטה בנו בעיניים מלאות זעם ולא ברור מה הן עושות אחת עם השניה. שתי העבודות האחרות הן ציורים על קרש, עשירות בצבע, בשכבות. האחת דיוקנו של האמן כמלאך המוות, והשניה ציור מלא צבע, רב שכבתי המתאר אישה בעירום בפינה העליונה של היצירה בתוך חלל ריק.


תמר סימון, בוגרת "המדרשה", מביאה שני רישומים נפלאים. האחד נלקח מגויה, בו נראות המכשפות מענות גבר עירום, כאשר בחלק התחתון נראה חמור וגבר בורח המכסה ראשו. כאן, במקום לענות אותו נראה שהן מבצעות בו מין אוראלי. התמונה השניה רגועה בהרבה. מאפיינת את יצירתה ומציגה רישומים עדינים של דמויות נשיות.


אמן נוסף המתחבר לקלאסיקה הוא יונתן הירשפרד, בן גילה של תמר. מציג שלוש עבודות. שתיים נלקחו מתוך פרויקט שבו יונתן דיגמן למישל פלטניק - אמן, צלם ורקדן שיצר מחוות צילומים ליצירתו של פרנסיס בייקון. יונתן דיגמן את דמותו המפורסמת של לוסיין פרויד. ציור נוסף הוא דיוקן עצמי של האמן בסגנון הבארוק שכה אהוב עליו.


מור רימר, אמנית צעירה החיה ויוצרת בחיפה, המשלבת ציור, צילום ונגרות, מסרה לתערוכה שתי עבודות. אחת היא עבודות בסגנון המקובל עליה, המשלב עבודה עם עץ יחד עם ציור בגוונים כחול לבן. הוא מאוד גיאומטרי. השניה מתארת נוף ארכיאולוגי עם עמוד קורינטי במרכזו, כאשר הוא מוקף בהרס - I Long - המסמל ציפייה לעולם אחר.

דביר כהן קידר הביא שני ציורים גדולים ומרשימים. האחד מציג את הדמות הכמעט אנדרוגנית האופיינית ליצירתו - זהו נער, ילד, חלק ולבן הנראה כמו חייזר. הדמות מצויירת בקפידה מרובה. הציור השני מציג דמות שנראית כהוצאה מסרטי מנגה המוצגת בנוף שנוטף ומתפרק. ההיפך המוחלט ליצירתו הקודמת.

ניצן מינץ, חשובת אומנויות הקיר בארץ, היא כותבת שירים ברחבי העיר על עצים וקירות, הביאה שיר מצמרר על האנס בגן הילדים, המזכיר את יצירתה. העבודה השניה היא תבליט בתוך קופסה, שונה מכל שעשתה ונראה כחייזר או מדוזה שנפלטה לחוף.


פיני סילו, אחד מצלמי הפורטרטים החשובים בארץ. יצירתו עשירה בניואנסים של עיבוד מחשב, בחלקה הגדול הוא עוסק בעצמו. כאן בחרתי להציג מחווה שלו לואן גוך, בו הוא עולה על מדרגות המטרופוליטן בניו-יורק, המציג באותו הזמן תערוכה של ואן-גוך, לבוש כמוהו ומחזיק זר חמניות בידיו. התמונה השניה השונה באופן מוחלט ממה שהוא עושה, מציגה נוף מגג ניו-יורקי. היא בעצם משחק תאורה שלא ברור אם אנחנו רואים פנים של חדר או חלון וההשתקפות עליו.


ליסה פרא, אמנית ותיקה של הגלריה, מתמחה בעבודות זכוכית. היא מציגה חרב שכה אופיינית לה ויצירה חדשה המושפעת מג'ורג'יה אוקיף המשלבת בין פרח לאיבר המין הנשי. היא יוצרת מכבר מעניין ואירוטי. יצירה זו פותחת סגנון חדש בעבודתה.


נסיים עם השניים הצעירים בחבורה. ניני אלפסה שעבודתה נעשית בדרך כלל עם טושים בצבעים זוהרים, המתאימים לצעירים כיום. דמויותיו נלקחות מהאינטרנט. כאן הוא מציג בנוסף לציורו האופייני, שני ציורי רישום מונו-כרומטיים. האחד של דמות גבר צעיר מעונה, המזכיר את ציוריו של אגון שילה, ואישה הנראית שהוצאה מציורי ה"ארט-נובו".


לבסוף, הצעירה שבחבורה, הדר מיץ. צלמת ואמנית שהביאה קופסת אור המציגה אימפאלוט קופצות בלילה, ומנגד צילום ישיר של עצמה בעירום בסלון הביתי, כאשר שואב האבק חובק את גופה, ומזכירה במשהו את יצירותיה של האמנית הפרובוקטיבית שרה לוקאס.


תערוכה מגוונת להפליא ומציגה את מגוון היצירות של אמני הגלריה ואורחיה.


קובי כרמי, אוצר.








יום שני, ספטמבר 14, 2015

נוסעים לחגוג את החגים בקבוץ עין חרוד

ציורים של אמא ליאורה הרמן שקיומם נתגלה רק לאחרונה .
בילדותנו היינו נוסעים לחגוג את החגים בקבוץ עין חרוד
 אצל זרבבל גלעד ושושנה בת דודה של אבא גבי ,
 חגים בקיבוץ של אז בעמק יזרעאל היו עבורי ארועים מכוננים, חבור טבע אדם . 
עכשיו בציורים האילו מוצא עצמי מתחבר לימים האילו של תום .
 שנה טובה 
שנסכים לחוות את הילד שבנו

יום רביעי, ספטמבר 09, 2015

היום השני



היום השני .
"מחשבה ואחריה תבוא עוד אחת" כמו שאמרה חברתי מורן שוב.
החזאי הופתע מהאובך , האובך בא מסוריה ,
 ב"הארץ "קראתי שאולי המלחמה משפיעה על האדמה .
ועולה בי תחושה די בהירה שהיקום מניח בפנינו תמונות מציאות קשות
 שכמו מבקשות פענוח אחר שנתעורר
עמים זזים , מיליוני פליטים ,אקלים מקצין , 
אין גבולות לאקלים ,לאובך ,לאנשים שמבקשים חירות .
התודעה שלנו מבקשת להרחיב גם גבולותיה. 
ובעיקר להיזכר שבאנו להיות בני אדם . 
מאחל לשנה הקרובה שנפתח ליבנו לאחר הקרוב , הרחוק , הזר
וניזכר כי כולנו אחד.

יום שני, ספטמבר 07, 2015

"הרגשתי כאילו אני ממוקם בתוך המצלמה שלך"

צילום : אילה  יבנין 


זהו עוד כמה מילות סיכום ותודה  גדולה לאנשים שבאו מקרוב ורחוק להרצאה בתיאטרון בחצר .

היה חבר נטפי שבא לבקרנו ביום שאחרי רצה לשתף את שעבר :"  אתה יודע בהזמנה היה משהו שלקח אותי בהקשרים לתמונות של הרצאה שקפים, לא הכי .. זה יכול להשמע כאילו אתה מזמין אותנו לאלבום חתונה ."
 תמיד מפתיעים הקשרים שאנשים חולקים איתי , לרגע התכווצתי , הלכתי עם הפתיחה  הזו שלו ..
ואז התיישב בסלון וסיפר שחווה  ערב מאד מיוחד 
"יצאתי מהערב נרגש  ביותר ,חזרתי הביתה ומצאתי עצמי מספר  לזוגתי   , הכל 
ישבנו במטבח שעה וחצי  לתוך הלילה  ועברתי איתה תמונה תמונה, סיפור סיפור .
 מצאתי עצמי נפעם, זוכר , מתאר, מחבר ."
וואו גם אנחנו עברנו  עכשיו חוויה
הקשבנו  ננגענו  והלב התרחב .


צילומים : שחר






מתוך הפייסבוק : 


Ofri Marom : תודה לך נינו. היה מרתק. מאוד נהנינו! יישר כח.

: Nino Herman תודה רב עופרי יקרה מאד שמחתי לבואכם 


Yael Kotler Kalderon: נראה נפלא!


Roni Porat : תודה נינו יקר על הרצאה נפלאה. פתחת בפניי עולמות שלא הכרתי והחיבור שעשית ביניהם לבין החיים האישיים שלך וחיי כולנו, קירב את האמנות שלך אלי והרחיב את דעתי. הרגשתי כאילו אני ממוקם בתוך המצלמה שלך. האהבה הגדולה והכבוד שלך לדמויות אותן אתה מצלם ניכרת בצילומים וגורמת לנו הצופים לחיבור אל הדמויות. נהניתי מאד לראות את הצילומים על מסך גדול, זו חוויה חושית חזקה מאד ואני ממליץ בחום על הקרנות הצילומים על מסכים גדולים לטובת התרשמות וחוויה מלאה. תודה !

Nino Herman רוני יקר , תודה רבה לך ,מרגשים ומעצימים מילותיך.

Nuria Lozinsky : ההרצאה הייתה פותחת לב וראש, מאד מאד ממליצה. זאת הרצאה שאפשר לראות בה את מפעל החיים של נינו ממעוף הציפור. כלכך הרבה לב ועשייה וראיית האדם. 

Nino Herman : נוריה יקרה כל כך שמחתי לבואך , וכל כך שמח לשמוע את הלב שלך באהבה ובתודה נינו 

אילה יבנין רוטנברג : שמחתי להיות איתכם בערב שלך נינו. לקחתם אותנו במסע אל חייך ואל חיינו המשותפים, האישי והציבורי נחשפים יחד, עם ראשי ממשלות שהופכים להיות בני אדם, ואנחנו דרכך רואים אותם אחרת לרגע. ואת הארץ שהיתה ועכשיו, תקופות, צבעים ואמנות שמשתנה, נוגעת בבני אדם. תודה. 

Nino Herman : ערב מיוחד של נגיעות בזמן ובאנשים כל כך שמח שכך היה ,תודה רבה לך אילה יקרה .


 איריס ארז :
" תודה נינו על ערב מרגש, מעורר השראה ומלא בכשרון.
הובלת אותנו איתך יד ביד במרחבים של העין והלב שלך.
היה מרתק לראות איך בצילומים הפוליטיים שלך תמיד חיפשת אחר האנושי
ואיך בצילומי הרחוב הכל כך אנושיים שלך אתה נוגע בפוליטי.
 איך מתוך מגבלה אתה מוצא דרכים חדשות ליצור ולהביט על העולם.
זה היה לימוד מאלף.
ולראות את תל אביב דרך העיניים שלך זו חגיגה גדולה. 
העיר שעזבתי שבה אלי דרכך. 
חיבוק איריס




הי נינו יקר
ראיתי בבלוג שלך את תגובותיהם של המשתתפים בהרצאה שנתת אצלנו בתיאטרון בחצר, 
ואני מצטרף במילים כתובות למה שכבר אמרתי לך בסיומו של הערב.
למרות שאני מכיר כל כך טוב אותך ואת הצילומים שלך, הערב הזה הפתיע אותי.
ליצירה שלך כבר יש פרספקטיבה, גודל ורוחב, והאפקט המצטבר של צפייה בצילומים שלך הוא של התפעמות, וריגוש. ראיתי צילומים שהיו לי חדשים, שמעתי סיפורים ידועים מזוית חדשה וסיפורים חדשים שהעמיקו היכרות ישנה. 
והכל הצטרף לתמונה אחת גדולה ומרתקת.
זה שאתה מעורב כל כך במה ובמי שאתה מצלם, העין החדה שלך שקולטת במהירות את מה שאחרים לא רואים גם אחרי התבוננות ממושכת, הזווית האנושית ממנה אתה מצלם, והחוש האסתטי שלך, יוצרים בסוף יצירות-תמונות! 
ואת אלה העין לא שבעה מלראות.
ובהרצאה נוסף גם המימד של הסיפורים.
זה תמיד סיכון מסויים לשמוע אמן מספר על עבודתו, כי לפעמים זה גורע ולא מוסיף.
אבל בהרצאה שלך זה ממש הוסיף! זה איפשר לראות את החוט המקשר של כל יצירתך. 
חיבור בין ה"איך" - הגישה שלך לצילום, למצולמים ולצורך להעביר מסר, וה"מה"
הצילומים עצמם המרגשים והאמנותיים כל כך, מתחברים להם בצורה מעולה, ומעשירים את המפגש עם האמנות שלך!
אני שמח שקיימנו את הערב הזה.
אני מקווה שהוא יהיה פתח לפגוש קהלים נוספים רבים שייהנו מהמפגש איתך ועם היצירה שלך.
באהבה, שנה טובה 
איתן.
והדסה חותמת על כל מילה.



כשבאתי ל"תיאטרון בחצר" כדי לשמוע את נינו הרמן מספר על חייו ועל דרכו האמנותית, לא ציפיתי להפתעות.
 ידעתי שנינו צלם ותיק ומנוסה, וכבר הספקתי לראות כמה מיצירותיו.

ואולם הופתעתי מאד כאשר הוא התחיל לתאר באוזנינו את המסלול שעבר.
בפנינו התגלה אדם שהצליח להתגבר על מכשולים קשים ולפלס את דרכו ברצון ברזל ובנחישות איתנה - להיות צלם-עיתונות ידוע ומוערך וצלם רשמי של ראשי המדינה, ואף זכה לפתח קשרי ידידות עם אחדים מהם.
סביר להניח שאנשים רבים היו מסתפקים בהגעה למדרגה כזאת ומשתדלים להתמיד בה, אך נינו רצה משהו אחר וחדש. אחרי שצילם מאות ואלפי דיוקנאות של שועי עולם, הוא פנה לצילום אמנותי. של אנשים ונופים. וגם שם רצה משוה אחר וחדש, נטל לעצמו פסק-זמן ארוך "כדי לחשוב" ויצא שוב לדרך חדשה: היכרות אינטימית, כמעט סימביוטית, עם שכונה בתל אביב.
ולאחרונה הוא הולך ומגיח את צילום אבסטרקטי, כמעט דבר והיפוכו.
התמונות הרבות שהקרין בפנינו במהלך ההרצאה היו רק קצה המזלג ונתנו חשק לראות יותר
ארנו בר, נטף





אני כותב כדי להודות לכם על ההרצאה המרתקת, הצילומים המיוחדים, וסיפור החיים שחלקתם איתנו – הקהל.
התרגשתי והתרשמתי מאוד מהעדינות והרגישות העמוקה בעבודות,
 ועל עומק האהבה שלך לדמויות המופיעות בהן;
בין אם הם מסתובבים במרומי מגדלי הכח הפוליטי או שוכנים בתחתית של התחתית.
מדימויי סיבוב הכביש בנטף, עם סיפור המוות של יאיר,
דרך העבודות הנפלאות בשחור–לבן מתקופת לשכת העיתונות,
דרך העבודות המאוחרות יותר של נינו, צלם הרחוב, הרגעים האינטימיים של זוגות בפלורנטין,
והפורטרטים הכל כך קשים, כואבים, ואנושיים מדרום תל אביב.
ממשיך לשאת איתי את הדימויים, הסיפורים, והאהבה הרבה שאתה, נינו רוחש לדמויות שאתה מצלם –
פרס ושמיר מכוונים שעונים לקראת רוטציה,
האלמנה הטרייה ג׳יהאן סדאת נוגעת בליבה תוך שיחה עם מנחם בגין,
סיבוב הכביש בו נהרג יאיר,
ילד חרדי מעיף לאוויר נוצות של תרנגולי כפרות,
זוג מחפש מפלט של אוויר מזגן בקיץ תל אביבי לוהט,
 באשה חולה, מכורה לסם, עוסקת בזנות, שלרגע יקר אחד חולקת איתך חיוך כנה ענקי.
תודה על ערב נדיר של צילומים וסיפורים,
 ועל שחלקתם איתנו פיסה מהמסע המיוחד הזה. 
באהבה ובהערכה 
ביזי


תודה רבה  לכם חברים אנשים יקרים 
 פעימות הלב שלכם  מרגשות אותי מעצימות מאד 
 תודה לכל אחד ואחת מכם 
 הרבה אהבה 
נינו 

שמחתי להיות חלק  מרפרטואר מרשים של אמנים שהופיעו בתיאטרון בחצר בנטף 



  



יום שישי, ספטמבר 04, 2015

ימי בראשית

אספר על 40 שנות מסע בצילום זה לא סיכום .
זו הזדמנות והזמנה לכם לדפדף יחד במרחבי הלב .
כאן בצילום אלון מורה , תחילת שנת לימודים, שנות השבעים
על טרסת האבנים ברקע חייל בודד שומר .
 ימי בראשית ההתנחלויות . 
שבת שלום .


©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com