אלו ימים בהם אני מתקשה לאסוף רגעי שמחה כהרגלי.
הרבה משתבש, הרבה עצב. אבל אתמול היו כמה רגעים כאלו, כשצלצלו מהדפוס ואמרו "הבטחנו לכם ספרים לפני החג השני, מוזמנים לבוא". שעתיים אח"כ כבר חזרנו מהעיר הגדולה להר, למשמרת סבתא סבא עם נכדנו אלון, כל כך שמחתי שהוא כבר קרא לבדו את שיר בו הוא מוזכר.
בערב ירד נדב חברי לקבל את ספרו. נדב איש ספר, לצד המילים הרוח נוגעת בו. הוא ישב וקרא בשקט, ביקשתי שיקריא לי, התפתחה שיחה של נשמות ואז שוב חזר לקרוא בשקט, הרים ראשו, אמר: "חזק, חזק", "איזה שיר אתה קורא?" שאלתי, הקריא לי , בכיתי והוצפתי, שמחת נגיעה בחיבור של האהבה לאמת.
שירה היא דיבור אחר. אולי בימים אלו הוא כל כך מבוקש.
תודה לצילומים הנפלאים של דניאל הרמן.
אחרי החג נתחיל במלאכת המשלוחים.
חג שמח,
נינו.
