כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום רביעי, יולי 29, 2015

בדרך הביתה .




שעת דמדומים אנחנו בדרך להשקת ספרה "הלא בלתי אפשרי " של קרן שפי ב"מגדלור".

 ברמזור משמאלנו ניצבת בחורה ,מצלמת עצמה על רקע בנין שהיה.
במו"מ עם עצמי לעצור?  לצלם ? לשחרר? , את ההתלבטות קוטע צפצוף ,הרמזור התחלף  ואיתו גם הדימויים .
 בלילה אחרי ההשקה מעוררת השראה ,עברנו שוב מול אותן הריסות
פגשנו את חפרפרת המתכת הזו נוברת עושה בהן סדר.
בבוקר מן הסתם ישאר מגרש ריק.







יום רביעי, יולי 22, 2015

דפני ליף : "אני מתגעגעת לניצוץ בעיניים של אנשים, לתחושה שהכל אפשרי. "



דפני ליף :  "לאט לאט מטפטפים רגעים של זיכרון צלול מימי המחאה החברתית.
ארבע שנים אחר כך אני מבינה שיש הרבה שאני לא זוכרת. יש לא מעט שאני אפילו מדחיקה. גם את הזכרון של העמידה ביחד בכיכרות אני לא ממש זוכרת. יודעת שזה קרה, אבל הזכרון לא חי, לא פיזי.

בימים האחרונים אני מתחילה להסיר אבק. מנסה לחצות את חומות השכחה ולחזור לרגעים שנחקקו, נצרבו, במעמקי ההוויה שלי מהתקופה ההיא. זה לא פשוט.
מסתבר לי יותר ויותר שכמו בהתאהבות חזקה עד מאוד, הראש רוצה להשכיח את התחושה, בשביל לחסוך שברון לב נוסף. ממש ככה.

נתנו הרבה כותרות למחאה החברתית באותה התקופה. גם אחריה. אבל אף כותרת שנגעה למספרים היבשים לא מעבירה את התחושה המהותית שליוותה את התקופה זהו. את התחושה כשאני מורידה ממנה אבק, היא מתעוררת לחיים ממש עכשיו, ממש בימים האלו. התחושה שהכל אפשרי.

כנראה שמשם העייפות. משם הנמאס לי. הנמאס הוא מההתעסקות במה שיש. לא במה שיכול להיות אפשרי. כבר הרבה זמן שלא הכל אפשרי. כי השכחה היא אמתית. היא ממלאת תפקיד. תפקיד שמשרת יותר מהכל את מי שמרוויח מהקיים. מהגבולות. מההפרדות.

לא יצאתי לרחוב לפני ארבע שנים בשביל להתנגח במערכת הפוליטית.
יצאתי לרחוב בגלל שלרגע ראיתי את החיים שלי מהצד והבנתי שמכרו לי שהכל אפשרי בעולם שמכתיב לי כל הזמן מה הגבולות שלי. את הגבולות האלו העולם שלנו מייצר על ידי כסף, על ידי זהויות, על קידוש המירוץ וההפרדה והציניות. על ידי צמצום מרחב החלימה של מרבית האנשים. כאילו שלא לכל אדם מגיע לחלום. ועוד לפחות אנשים מגיע להגשים את החלומות שלהם.

אז אני מנסה להיזכר. שהכל אפשרי. שהגבולות הן יצירה של בני אדם. ולכן הגבולות יכולים להשתנות. וכן, יכול להיות שאני נוסטלגית, נאיבית, הזויה, לא עניינית. אבל מותר לכתוב בלי לתת דין וחשבון על כל אלו. אז הנה, אודה בפניכם שאני מתגעגעת. אני מתגעגעת אליכם, אני מתגעגעת אלינו צועדים ביחד, אני מתגעגעת לניצוץ בעיניים של אנשים, לתחושה שהכל אפשרי. לא תהיה עוד מחאה כזו בדיוק. אי אפשר לחזור אחורה. אבל התחושה הזו לא נבעה מהאוהלים. היא נבעה מאיתנו. והלוואי שנמצא את הדרך להחיות אותה מחדש."




שומר קשר על אש קטנה / משירי בדרך

לילה יורד 
נוסע בין אזורי זמן 
שומר קשר על אש קטנה
מעביר תחנה 
לא היתה לו ברכת דרך מושלמת
מת לבדו בואדי 
הרהורי הפסנתר לוקחים אותי 
זכרון לא חומק 
עוד מעט שדה האומנות 
מפתח הלב קרוב יותר.


יום ראשון, יולי 19, 2015

בחופש הגדול

תעוד זקוק לזמן לפרספקטיבה .
שמח לחזור לאוסף הצילומים שלי כצלם לע"מ למביא ניחוחות של פעם .
אתה חוויה כמו אז בצילומים יש לי היום ברחובות תל אביב ובכלל 
בבחירה מה לצלם  , מדמיין  איך יראו תמונות עכשויות בראי הזמן .

יום שישי, יולי 10, 2015

ארמון בזמן / Castle in Time/ שכונת נגה

"אנחנו תזמורת ארמון בזמן.
 21 נגנים צעירים שחוברים עם רצון להקים תזמורת חדשה בישראל.
האנסמבל הכלי מורכב מכלים סימפוניים ואלקטרוניים
 והמוסיקה שלנו עוסקת במחקר שבחיבור בין הרית'ם סקשן והתזמורת.
היצירה שאנו מנגנים מתארת מהלך של שבוע עם ההבדל בין ימי החול העמוסים והדחוסים
אל מול השבת הריקה שמאפשרת התבוננות.
 המושג ארמון בזמן בא מספרו של הרב השל ובא לתת תפיסת זמן אחרת ליום השבת, 
"היום הניצב כארמון בזמן"."























אז הגיע זמן!

היום לכבוד פתיחת קמפיין ההדסטרט שיקים את תזמורת ארמון בזמן,
הם הופיעו לראשונה  ברחוב, בשכונת נגה ובירושלים.
תזמורת של 21 נגנים ומנצח, עם כלים קלאסיים ואלקטרוניים, על ספסל מתחת עץ, באמצע העיר.

" ..אתם מוזמנים להצטרף אלינו לצעדינו הראשונים ולקחת איתנו חלק בבנייה של הארמון.

10:00 מתכנסים, קפה וארגונים בככר סגולה, רחוב סגולה 8, מתחם נוגה בתל אביב.
10:30 בדיוק, ניגון ראשון של קטע מתוך היצירה השלמה.
מיד לאחר מכן מתקפלים ונוסעים לעשות אותו דבר במתחם התחנה בירושלים, בשעה 14:00.

נשמח אם תזמינו את חבריכם להעיף מבט בדף שלנו
ולהצטרף אם בא להם. ההקשבה כמובן חופשית :)

אז עוד קצת עלינו:

על היצירה

היצירה בת כשעה והיא נכתבה על מהלך של שבוע.
מתחילה בתיאור של שעות מוצאי שבת על אופיין המיוחד וממשיכה בתיאור השבוע במרוצתו, בעליותיו מורדותיו, במרדפים היומיומיים שלנו ומגיעה לשיאה עם נגינת יום השבת: היום הנכסף שבו יווצר הריק. היום הניצב כ"ארמון בזמן" בין הימים האחרים, בו הדרך בה אנו תופסים את הזמן משתנה. רעש מול שקט, עומס אינפורמציה מול חוסר. היצירה מושפעת מגרוב ומוסיקה שחורה, מוסיקה עכשווית אלקטרו אקוסטית, מהרפרטואר הקלאסי ומהתזמורות הערביות.


על התזמורת

המוסיקה שאנו מנגנים כולה מקורית והאנסמבל הוא שילוב של כלים סימפוניים וחשמליים.
אנו מקווים, חולמים ומכוונים לכך שבעתיד נהיה תזמורת עירונית חדשה ומתוקצבת שנמצאת בעשייה שוטפת במהלך כל השנה, תזמורת שמשלמת לכל נגניה ושמעלה בכל שנה יצירה מקורית חדשה. אך עד אז ההתנעה של המנוע שלנו הוא הופעת בכורה בבית אביחי בירושלים ב20/8 והקלטה של אלבום.
בכדי לממש את תחילת דרכינו, אנו צריכים לשלם לכל הנגנים עבור חזרות והופעות, למפיקה אדמניסטרטיבית, הפקה מוסיקאלית, צוות צילום, בוקינג, הוצאות הקלטה, עבודה על מאסטר, מיקס והדפסה של האלבום.

מנצח - מתן דסקל
חליל - רחל מזור
אבוב - רפי לנדזבאום
קלרינט - נועה יעקוב
בסון - מיכאל רוסלר
קרן יער - עופר עציוני
חצוצרה - טל אבהרם
טרומבון - נעם גרינפלד
פרקאשן - שלו נאמן
מערכת תופים - רועי ברום
מחשב - אסף מידן
גיטרה חשמלית - עדן ניר
גיטרה בס - נתאי מרקוס
קלידים - יונתן דסקל
נבל - טל ועקנין
שירה - דניאל קריאף
כינורות - גילי ריבקין ונדב פאסט
ויולה - מיכל ברקוביץ'
צ'לו - שני בר
קונטרבס - מיכאל אדוארדס

אמנים אורחים - אנה לנדסמן וגו'זף ליימון

יוצרים - שלו נאמן ומתן דסקל
מנהלת - טל דונר
בימוי וצילום - מלו ציון
עריכת וידאו - דפני ליף


גופים שתומכים בנו

בית אבי חי בירושלים בית אבי חי Beit Avi Chai
CCA מרכז לאמנות עכשווית
מרכז תרבות ענב
מפעל הפיס צריך פיס בתרבות | מפעל הפיס

-----------------------------

הנה טעימה מהיצירה מסשן ההקלטות הראשון שלנו באולפני "פלוטו" ו"התיבה" שביימה וצילמה מלו ציון:

https://www.youtube.com/watch?v=r3ODuvOX6ek

באהבה והתרגשות
תזמורת ארמון בזמן

יום שלישי, יולי 07, 2015

Danielle Dancy Brachel / פורטרט של אשה




Danielle Dancy Brachel

לפני שלוש שנים חזרתי מהודו ורציתי לעשות משהו,
אבל עדיין לא ידעתי מה.
התחלתי לזוז.
הצטרפתי לגרעין המייסד של הבר קיימא  וזה היה טריפ שלם בפני עצמו שבמהלכו למדתי אינסוף על העולם הזה.
טעמתי שם קצת מכל מיני דברים: בנינו יחד תפריט, למדתי המון על ניהול ועל יחסי אנוש, על התפקיד שהכסף משחק בחיינו, הקמנו ארגון מאתגר ביותר בתוך קהילה מרתקת ומאתגרת עוד יותר,
ושם ניתנה לי ההזדמנות המבורכת להתנסות בעיצוב פנים.
בתוך המון בלבול שחוויתי לגבי איזה כיוון אני רוצה לקחת בחיים האלה, בחודש וחצי שהיה לי כדי לארגן שיפוץ מטורף בכלום כסף, הרגשתי כל כך חיה שלא יכלתי לסתום את הפה במשך שבועיים, והרגשתי שהגוף שלי רוטט מאושר.
משלב זה כבר לא היה יותר צורך לחשוב, היה מאוד ברור שזה זה.
אז התחלתי לברר על לימודים.
תוך כדי, גלגלתי לי בראש ללא הפסקה איך ייראה העתיד שלי בתור מעצבת פנים.
ידעתי שאני אוהבת שינויים, והבנתי שיהיה לי נפלא להיות עדה ויוצרת של שינוי בחיי אנשים.
ידעתי שאני אוהבת אנשים, ושדינמיקה אנושית מרתקת אותי, ובחרתי לתת שירות לעומת לייצר מוצר.
ידעתי שאני בנאדם של מצבי רוח, ושכל שבוע אצלי הוא שונה לגמרי מהשני, ובחרתי להיות עצמאית כדי שתהיה לי שליטה, וחופש לארגן את הזמן שלי איך שאני רוצה.
ידעתי שאני טוטאלית, ואוהבת להשקיע, ובחרתי מקצוע שבו לא מניחים את העט בשעה 17:00 ושוכחים מהכל, אלא חולמים עליו בלילה, אוכלים עליו סרטים ביום, ונקשרים אליו רגשית.

אחרי בערך שנה של בלבלות מטורפות שבטח כל סטודנט כאן חווה,
הלכתי לבקר בסטודיו של Barbara Berzin
באפריל 2014 התחלתי ללמוד אצל האישה המדהימה והמטורפת הזו,
והשנה שעברה מאז הרגישה כמו 10 שנים.
השתניתי מקצה לקצה, איבדתי את האישה שהביאה אותי לכאן, נשבר לי הלב לרסיסים, עברתי משבר ענק שלא דמיינתי שאצא ממנו,
ועכשיו אני כאן.
שנה וקצת לאחר מכן, ויש לי לקוחות ראשונים.

אין לי מושג מה העתיד טומן לי.
אבל זה מרגיש מדהים לדעת שיש לך משהו לשים על השולחן.
אני מאחלת לכל אדם בעולם לעסוק במשהו שהוא אוהב.
כשאתה אוהב את העבודה שלך, אתה לא צריך לעבוד יום אחד בחיים.

שיהיה לי בהצלחה

..." הקמנו ארגון מאתגר ביותר בתוך קהילה מרתקת ומאתגרת עוד יותר"...



..",ושם ניתנה לי ההזדמנות המבורכת להתנסות בעיצוב פנים"....



הצטרפתי לגרעין המייסד של הבר-קיימא וזה היה טריפ שלם בפני עצמו



זה אני המטשטש / משירי הדרך

הדרך לא עוזבת 
מחברת 
זכרון 
אופק רחוק
זה אני המטשטש
סביב עצים שניצלו 
נוף מתחלף
אילנות יוחסין
אצה לה הדרך
מחוברת לאדמה
אין לה צל 
מדברת עם חושים
זכרון 
טמון בין הסלעים
שלולית מספרת מה בשמיים 
זה אני המטשטש.



יום ראשון, יולי 05, 2015

" עושה המון טוב בחדרי הלב."



ירדה תערוכת קיר אמן X9, קצרת מועד היתה , 
בווטסאפ קראנו לה 8 נשים וצלם אחד ,
קהילת אמנים קטנה שהרחיבה מעגל הכרות 
היה כיף .
היו משובים רבים מרגשים לעבודות שחלקן נמכרו .
סדרת הגשם כמו פתחה בפני מרחב גדול להמשיך ולהתפתח בו .
מניח כאן בבלוג את העבודות של קיר האמן שהוצג בחלל,לצד חברותי האומניות 
 שבועיים קצרים בהן הספקנו לקיים שיח גלריה ,לארח קהל רב וקבוצות
ובעיקר הכרות משמחת עם המקום ומקימיו אורית טוכמן ,רועי ,לירון ,ניר הרמט 
כל ביקור בגלריה מחזק את תחושת השייכות מרגע שהכרתי  "מקום לאמנות" 
 הרגישה לי כמו בית ,
כל כך שמח שאני חלק מהמקום המקסים הזה .

אתמול  שיתפנו את אורחינו והזמנו אותם 
לתמוך בקמפיין גיוס כספים קצר מועד בהדסטרט לטובת המשך קיומו 
של "מקום לאמנות" שבעצם נאבק על עתידו.
 גם בפיסבוק חברים תומכים שיתפו  ומשתפים הלאה הזמנה לתמוך 
כמו שכתב חברי אבי תל על קיר הפייסבוק שלו  :

"נינו הרמן, ממשוררי הצילום הכי יפים שיש לנו, 

קורא לאוהבי הצילום והאמנות לתמוך בקיומה של גלריה נפלאה המשמשת בית ליוצרות ויוצרים.

קל לתרום וזה עושה המון טוב בחדרי הלב.
מקליקים על הלינק ובוחרים את גובה התרומה.
אחר כך, בלילה, כשנרדמים, באים חלומות טובים ומנשקים.
תודה בשם נינו".

מוזמנים לתמוך ולשתף גם ותודה רבה לכם

באהבה נינו 











צילום : מוסי ערמון

מימין:  ניר הרמט אוצר התערוכה ,צילום:  מוסי ערמון 



מתוך "גלובס" / חגית פלג רותם / יונתן אולמן :"...מאז הוקם המקום, לפני כשנה, הוא הפך ללב ול"מורה נבוכים" של מבוך הבניינים בקריית המלאכה, בין רחוב שוקן ושדרות הר-ציון בתל-אביב. מרכז פעיל שדלתו פתוחה ואמנים נכנסים ויוצאים בו בכל שעות היום. נקודת מפגש טבעית בין האמנים לקהל הרחב.

קריית המלאכה היא שרשרת של מבני תעשייה, שאכלסו תעשיות זעירות מהסוג שהולך ונכחד בארץ. מתפרות, יבואני טקסטיל, בתי דפוס ומתקני חלקי חילוף, מפנים את מקומם בהדרגה לחללי סטודיו של אמנים, מוזיקאים, מעצבים ואולמי מופעים. במקום התפתחה בעשור האחרון קהילת אמנות שוקקת עם יותר מ-200 סטודיואים ו-13 גלריות - מסחריות ושיתופיות, עממיות ויוקרתיות.

"הקמנו את המקום על בסיס תרומות של מספר אנשים פרטיים שנתנו מימון ראשוני - לתמיכה בהקמת המקום, השיפוץ שהיה נחוץ והפעילות בשנה הראשונה", אומרת האמנית אורית טוכמן דואר, שזיהתה את ההזדמנות כשמסעדת פועלים פינתה את החלל בכניסה לבניין, בשביל המרץ 6, שבו שוכן גם הסטודיו שלה.

במקום פעילים אמנים צעירים וותיקים, האוצר והמנהל האמנותי ניר הרמט מנחה קו אוצרותי של שילוב בין-דורי של אמנים ותצוגה רחבה ודינמית, המתחלפת בקצב מהיר ומאפשרת חשיפה מירבית של אמנים רבים. בנוסף המקום מארח אמנים וקבוצות חיצוניות. האמנים החברים בעמותה משלמים 200 שקל בחודש. סכום המכסה כשליש מההוצאות החודשיות. יש גם תמיכה הדדית בין האמנים במקרה של צורך, כי לא כולם יכולים לשלם. ההוצאות הקבועות כוללות את שכר הדירה של החלל ושל המחסן, עליו נוספת ארנונה גבוהה של 7,000 שקל לחודשיים. המקום משלם משכורות מינימליות לאנשי התפעול ורוב הפעילות של האמנים וההפקה נעשית בו בהתנדבות."
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com