"ניר ברעם עשה מעשה ,הלך לשמוע מה אומרים האנשים שגרים בשכנות לנו בארץ הקרובה כל כך פיסית ורחוקה כל כך מתודעתנו מחיינו.
ארץ גדולה, שרובנו הישראלים לא ממש יודעים איך מתנהלים החיים שם. פגשנו איש אמיץ, כנה, שעשה מעשה, יצא למסע בשנים 2014 -2015
"קשה לסכם ערב מרתק שכזה –מומלץ פשוט לקרוא ספר חובה זה" כתבתי אז בעקבות מפגש איתו בתיאטרון בחצר ב2016
אתמול צפינו, בסרט המרתק אמיץ ופותח שיח ״הארץ שמעבר להרים״ שעשה בעקבות הספר, לא סתם זכה ב2018 בפרס האוסקר הישראלי לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר .
זה מסע בשטחים תחקיר עומק רציני נוקב ומרגש שעולה מרצון כנה להכיר ולגלות. התמונה העולה מורכבת, קשה לשמוע עד כמה התרגלנו לכיבוש, לעוול מתמשך, לאפרטהייד שקיים בגדה.
כמו יאיר אורון בספרו "שואה תקומה נכבה" וכמו אורית פרלוב מומחית לענייני רשתות חברתיות, חוקרת את הלכי הרוח והמגמות באמצעי המדיה החדשים במדינות הערביות כחלק מעבודתה במכון למחקרי ביטחון. גם ניר חוזר ומדגיש שהמפתח לסכסוך הוא בהכרה ש- 48 זו נקודת ההתחלה.
בסיום ההקרנה התקיים מפגש של ניר עם ח"כ עאידה תומא-סלימאן, בשיחה ביניהם חוויתי שזה יכול היה להיות עוד פרק בסרט המשך ישיר.עלו גם שאלות מהקהל שנכח בתיאטרון החצר בנטף.
עאידה השיבה מנהמת ליבה ,הייתה בה התרגשות לנוכח מה שראתה "הכאב שמתוכו דיבר אחד המרואיינים מאל בור'ג ,"הוא לא דיבר סיסמאות של רוצה מדינה , זכות הגדרה עצמית, אמר בית, אויר צח ."
"לפעמים היהודים הישראלים לא יודעים מה הם עושים לעצמם.
גם על 48 לא היה כל כך מדובר אצלנו עד שבאו ממשלות במדינת ישראל והחליטו שהם מוחקים את הקו הירוק ועושים את זה יחידה אחת ואז הפלשתינים גילו שאפשר להיות יחידה אחת ,הנה ואז אפשר לדבר על הכל -יאללה רוצים לדבר על הכל , אז בואו נדבר על הכל ,יחידה אחת, עם אחד , זה לא חייב להיות פתרון פולטי אחד אבל זה עם אחד "...
"הממסד הישראלי רצו ליצור פה ערבי מסוג אחר ,הוא לא פלשתיני והוא ערבי ישראלי, אנחנו מגדלים פה את ערביי המחמד שלנו.הם ישראלים ערבים ישראלים כאלה.
אבל אני רוצה רק להגיד דבר אחד, אני יודעת שיש פחד כזה לפתוח את הספרים של 1948 ,כי זה מאמת גם כן עם אמת מאד קשה ,שמעל ל450 כפר נמחקו, שאנשים איבדו את הבתים שלהם ואת הקרקעות שלהם, ומשפחות נקרעו
חלק בלבנון וחלק בסוריה וחלק בירדן .. לפתוח את הספרים האילו זה לא אומר למחוק מדינת ישראל .
האשליה הזו הלכה.. פלשתינים כבר יודעים, אי אפשר לזרוק אתכם לים אף אחד לא מנסה לזרוק אף אחד לים .
הפתרון יכול להיות אחרת לגמרי, אני ישבתי שם וחשבתי לעצמי פעם ראשונה , אם נפתח את הספרים על 48 מה ירצה אותי ,כפלשתינית וכאזרחית מדינת ישראל. ובדרך לפה אני שאלתי את היועצת שלי , כשאני אומרת לה כל פעם שאני באה לישוב כזה בתוכי אני מתקוממת ,למה יש לכם את הזכות איפה לחיות ובאיזו פינה בארץ ואם זה על ההר או בים או אני לא יודעת מה ולי אין .רוצה שתהיה לי את הזכות בדיוק כמוך במקום הזה ויהיה לי את החלק שלי במשאבים של המדינה הזו בדיוק כמוך ושיכירו בסבל ובמה שקרה בנכבה .
כן לפליטים צריך למצוא פתרון.
אתה יודע אני אספר לך סיפור על הסופר מוחמד עלי טאהה,,ההורים שלו היה להם מעל 1000 דונם והם הפכו לפליטים, מה שנקרא פליטים בתוך מולדתם. מהמקום שהוא חי כשהוא מסתכל הוא יכול לראות את האדמות של המשפחה שלו . ופעם כשהזמינו אותו להרצאה בקבוץ סמוך עמד במרכז הקהילתי שם ומהחלון עדיין היה יכול לראות אחד הקירות של הבית שלו שעדיין עומד שם.
אז ששאלו אותו אמר, אתם יודעים מה אני לא רוצה את ה1000 דונם, לא רוצה . תנו לי דונם, תנו לי לסגור את הבית הזה שעדיין אחד הקירות שלו קיימים ואני אבוא לגור.
כשמנסים לפתור בעיות ויש רצון אמיתי לפתור אפשרלמצוא פתרונות. אי אפשר להגיע לשלום בראש או בצורת חשיבה של מלחמה וכוח ועליונות , אי אפשר."
היו עוד שאלות ומענים שלה ובעיקר חוויתי שעאידה ביקשה שנקשיב לה, שנקשיב ,שלא נעסוק בלפתור רק נקשיב.
ח"כ עאידה תומא-סלימאן פעילה שנים רבות במסגרות השונות נגד הכיבוש, למען זכויות הציבור הערבי בישראל, למען זכויות נשים ולמען זכויות עובדים.״