אלול השקה / הר הרוח

היה ממש מפגש השקה מקסים אתמול , מחובר עדיין לתדר האור הגדול של ליל אמש, תודה גדולה לכל הקהל ,לכל שבאו מקרוב ומרחוק, מכרים ואוהבים וכאילו שלא הכרנו . ווואוו גדול ממש לחוות את החיבוק שלכם .
כן, אמרו דברים יפים יפים על הספר כל אחת בדרכה . נעמה שקד Yonat Shapira Hagit Maymon Marlyn Vinig חגית ששרה וניגנה על הכל עוד ארחיב מתוך הלב שהתרחב .
פשוט רציתי לשתף כבר כרגע ...
והיה גם תרגיל כתיבה חופשית עפ"י צילומי ספר הר הרוח , ואנשים ישבו כתבו השתתפו והקריאו וגם אני הצלחתי לדבר מתוך ההתרגשות הגדולה בסיום הערב . תודה גדולה לגיא גרדי למריאנה וכל צוות בית המדרש אלול שארחו אותנו בנדיבות בשמחה ובאהבה.
אנוח , אתן ליופי להספג אתן לעירוי הברזל להספג גם להתחזק אכתוב בהמשך הימים הקרובים , זה ערב שלא ניתן לסכם אותו בפוסט אחד .
כרגע אניח כאן תמונות ותודות לכל המתוייגים , תודה לכל הצלמים צלמות ששלחו תצלומים אילו , מיכאל, דורי , איריס, ודניאל .
ואני מבטיח להמשיך ולספר את החוויה המכוננת הזו שעברתי אמש שאני עובר יום יום עם ספר הר הרוח.
ושוב ושוב אומר תודה כמו שסיפרתי אמש ליוצרות אמניות כל אחת לחוד וביחד Hadas Gilad Yael Kotler Kalderon הדס עורכת הספר ויעל מעצבת הספר שותפות מלאות ליצירה ספר אמן זה.

לא חלמתי שאשב מול קהל בהשקת ספר ביכורים משלי,

לא חלמתי שאשב מול קהל בהשקת ספר ביכורים משלי,
גם לא חלמתי שנהייה ממקימי נטף מן הסתם יש איזה סך דיבור שנקלט ביקום שנובע מתוכי. 

אשמח לשתף בסיפור התגלגלותו של ספר הר הרוח .
זו הזמנה אישית לכל אחת ואחד להשתתף בחגיגה שבוע הבא
בראשון בשעה 19.30 בבית רשות הרבים רחוב רבינוביץ 33 ירושלים

קפה ביאליק #איפה_הם_עכשיו

פגשתי את אריאל הילדה בקפה ביאליק לפני 13 שנה . הצגתי שם תערוכה , נדלקתי על בית הקפה המקסים שהיה בית לרבים כל כך , מצאתי עצמי שב מבקר, נהנה, מתעד.

 באחד הימים צילמתי את אריאל בתה של מירב מחבקת עצים ברחוב ביאליק.
עכשיו ראיתי פוסט של Merav Ben Shlomo שמספר ספור מופלא על אריאל וחבריה בלווית צילום של אריאל על שער מוסף השבת של הארץ .
מאמין ששינוי יבוא מ א נשים יקרים כאילו .
#איפה_הם_עכשיו.

מתוך הפוסט של מירב:
Merav Ben Shlomo
2 שעות ·
"שישה חודשים שלמים,
שבעה ימים בשבוע אריאלי וחברים מדהימים שפגשה בתחילת המחאה יצאו ביחד להלחם על עתידה של המדינה שנראה שהחושך משתלט עליה.
ביחד יסדו את התנועה המדהימה ׳חוקה מלמטה׳ ומדי יום פוגשת אותם חדורי מטרה, לא משחררים ולא מוותרים!
פשוט מרגשים!!!
אריאלי שלי
מוסף הארץ
חוקה מלמטה

"הארץ תרבות וספרות" דורית וייסמן על הר הרוח: ספר אמן, צילום ושירה, מאת נינו הרמן

הר הרוח / נינו הרמן, הוצ' כהל 2023, 68 עמודים.

ספר אמן, צילום  ושירה

 

על הכריכה האחורית של הספר הצנום הזה, בעל הכריכה העדינה, בגווני אפור, מתחת לצילום גבעה מיוערת שבולט בה ברוש שעומד זקוף, ראשו בתוך איזשהו זוהר, כתובות רק שתי שורות:

 אַחֲרֵי הָעִקּוּל הָרִאשׁוֹן בַּיְצִיאָה מִנָּטָף עוֹמֵד עֵץ. הוּא מַמְתִּין שָׁם גַּם בַּחֲזָרָתִי.

 המלים הולמות בעובדה הפשוטה שהן קובעות. הברוש עומד תמיד, ממתין, ומי לא ממתין? מי לא יחזור?

 הספר נכתב כשיחה עם הבן שמת בעיקול הדרך, ליד הברוש ההוא, כעיכול של האובדן הגדול. אנחנו יודעים זאת לפני הקריאה בספר, והבן, העננים, הזוהר, מרחפים מעלינו כל משך הקריאה וגם לאחריה.                                                      

 הניגודים שבספר - כוח ורכות, אור וצלמוות, נראה ולא-נראה – אינם מחלישים את התכונה העיקרית של הספר: עדינות.

 הספר נפתח בכפולת עמודים שבה צילום שחור לבן בו היער והשמיים 'מרוחים' (תנועת מצלמה מהירה), מה שיוצר בשמיים פסים שחורים, והופך את היער לגוש אחיד כהה. משהו מתקשה ומתכהה. אנחנו מתכוננים לכניסה קודרת לספר.

 אחרי עוד הקדמה קצרה מפי המחבר - שוב צילום בשחור-לבן, של העצים, מטושטש קמעה, איננו יודעים אם זה בגלל תנועת המצלמה או שהצילום צולם מעבר למדיום כלשהו, אולי זגוגית מכונית.

 ובעמוד הבא, כנגד צילום שחור לבן של הברוש המדובר, שוב שתי השורות המצמררות האלו, ומסתבר שהן שתי השורות הראשונות של שיר ארוך, ואצטט עוד כמה מהן:

אַחֲרֵי הָעִקּוּל הָרִאשׁוֹן בַּיְצִיאָה מִנָּטָף עוֹמֵד עֵץ. הוּא מַמְתִּין שָׁם גַּם בַּחֲזָרָתִי.

אֲנִי אוֹהֵב מְאֹד אֶת מַרְאֵהוּ, הוּא חֵלֶק מִנּוֹף חַיַּי. אֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ בְּכָל מֶזֶג אֲוִיר.

בּוֹדֵד מֵעַל תְּהוֹם הוּא סוֹקֵר אֶת הַשָּׁמַיִם.

 ומסתבר שזהו שיר פרידה מן העץ, שעמד תמיד זקוף, אך שרשיו נתרופפו וגם הוא עומד להיעלם מהנוף.

 כך אנחנו נכנסים, לאט לאט, אל תהום נפשו של אב שאיבד את בנו.

 הספר הוא ספר של אבל, של אבדן, אך איננו ספר של בכי ונהי. המחבר, נינו הרמן, איננו מתבייש לשתף עמנו את כח החיים, את הרצון להמשיך לחיות, את ההסתכלות החיובית על הגורל המר:

 הנה השיר מעמ' 45:

הָלַכְתִּי לְצַלֵּם בַּיַּעַר

בְּהַר הָרוּחַ

וְהָיָה עֲרָפֶל

וְהָיָה שֶׁקֶט

וְחַשְׁתִּי קָרוֹב לַמָּקוֹם.

 תְּבֹרַךְ נִשְׁמָתִי

תְּבֹרַךְ נִשְׁמַת בְּנִי יָאִיר.

 

כמעט הייתי אומרת שיש פה התרוממות רוח!

יחס המחבר אל המוות אינו היחס המקובל בחברה, ואולי זה מה שנותן לו כוחות נפש ויצירה. מות בנו אינו משהו סופי.

" בְּאַחֲרִית הַיָּמִים שֶׁמֵּעֵבֶר  נִפָּגֵשׁ" –                                               (משיר בעמ' 41)

 

" יֵשׁ מָקוֹם אַחֵר שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים."                     (סוף השיר בעמ' 46)

 או

".. בְּנִי הָפַךְ לְאַל־זְמַנִּי." – (השורה האחרונה בשיר הקצרצר בעמ' 47)

או

"...אַתָּה רָחוֹק מְאוֹד מֵאִתָּנוּ  מֵעֵבֶר לַמְּחִצָּה..."              משיר בעמ' 59

 

לא רק הברוש; הטבע כולו מואנש. העצים, הסלעים, ההרים. הרוח, למשל, מייצגת את בנו, את הקשר שלהם.

 הצילומים, רובם בשחור לבן, רובם מעבר למדיה כלשהי – מעבר לזגוגית המכונית בגשם, מעבר לוילון, מה שמוסיף להם גוון מיסטי. לפעמים הם מרוחים בתנועה. הם מכניסים אותנו לעולם שֶׁמֵּעֵבֶר, לעולם שאינו ריאלי.

 הצילומים מתפרצים אל תוך הטקסט ומסעירים אותו. המלים מרגיעות במבנה שלהן, מרככות, אך גם הן חודרות, בדרכן, אל לבנו.

 לכל אורך הקריאה אינני מצליחה להחליט מה חזק יותר בספר: הצילומים או השירים. סכום השלם גדול מסכום חלקיו. הצילומים תומכים במילים. המילים תומכות בצילומים. ושני המדיומים האלו מתגברים זה את זה, מעצימים את השלם.

 זהו ספר שיהדהד בכם זמן רב אחרי שתסיימו לקרוא אותו. העדינות שבו בעלת כוח ועוצמה, העוצמה שבו – עדינה.

 ולאורך כל הקריאה נתקע בראשי הברוש הזה. גם ברוש איננו עמיד לנצח. ידוע ששורשיו אינם מעמיקים בקרקע. ושרפות, למשל, יכולות לכלות אותו.

 רוח של הזדהות עוברת בָּנוּ עם סיום הקריאה בספר, התאחדות עם הַמַּעֲבָר, או הַמֵּעֵבֶר.

 נינו הרמן, המחבר, הוא צלם העיתונות חנניה הרמן. בעצם שינוי והקטנת השם הוא מציב קו בין חייו הקודמים לחייו החדשים כאמן טוטלי, שמתבטא גם במלים.

 זהו הספר ה – 17 בהוצאת כהל, הוצאת ספרים עצמאית ירושלמית. ההוצאה מבוססת על שיתוף פעולה בין יוצרים עצמאים. זוהי הוצאה חברתית, שבבסיסה הכוונה שכל הרווחים מיצירתם, אם זה ספר או תקליטור, יגיעו לידי היוצרים. לפיכך, כל הפעילות – ההפקתית והכספית - שקשורה בהוצאה של ספר (או יצירת אמנות אחרת), תחת הלוגו של ההוצאה, היא באחריות ובמימון היוצר, שמקבל את כל הרווחים ממכירה של היצירה. היוצרים החברים בהוצאה עוזרים ומשתפים זה את זה בעריכה, בעצות, בשיווק והפצת הספר, בהופעות משותפות וכדומה.