כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שלישי, אוקטובר 28, 2014

עתליה / פורטרט של אשה / קאיימאק.



כרגע רק מים אמרתי לה ,תודה לך , ותזכירי לי את שמך , עתליה.
שיבושי זכרון , מבקש להרגיע את עצמי ,מצלם קליק ראשון , עולה בה חיוך: 
"זה לא היום שלי אומרת , אבל זאת גם אני , שוב מחייכת, כמו אומרת לך על זה  ". 
במבט במילים  שלה יש  כנות ופתיחות משהו שנובע מלב חשוף. 
עכשיו עוד יותר חש באחריות להראות לה את היופי שאני רואה בה. 
עתליה ממשיכה לשרת את הלקוחות ועבורי כרגע היא  מודל בסטודיו 
מצלם הרבה ,חלק גם מוחק , מחפש את הדימויי הזה הראשוני שקלטתי אותה. 
רוצה לראות ? 
מתקרבת עם חיוך של כן : " וואוו לא ידעתי שאני מחייכת , מרגישה כזה כובד בפנים". 
כן, אני משיב לה לפעמים התמונה הרגשית ממלאת כאילו היא חזות הכל. 
ואנחנו קונים אותה , מכיר את זה ולמדתי שמאחורי הרגשות האילו יש לב פועם ושמחת חיים
  אני מתבונן בך לאורך חצי השעה יש בך איזו איכות עמוקה יותר 
שטבועה בך מעבר לשרות עצמו .וגם את לא מפסיקה לחייך ללקוחות זה מתועד... 

מרגיש שהנחתי משהו למחשבה עבורה ועבורי . 
אני לא סופר שמתרוצצים לו סיפורים בראש, פשוט חיי בתוך יומן ראיה וכתיבה של החיים 
שהרבה רגעים ממנו אני גם משתף בצורות שונות .
 בקרוב אתחיל ללמוד לכתוב ,לקחת את הקיים לעוד רובד.












יום ראשון, אוקטובר 26, 2014

ליל שבת / קפה קאיימאק / פורטרט של מקום.

               

ישבתי מולן אוכל את המנה האחרונה,זהו המטבח נסגר. ערב שישי .

ברקע מוסיקה מגניבה שלוש נשים יושבות להן לתומן נהנות מרגעים קסומים של יחד .



    

יום שבת, אוקטובר 25, 2014

יש בהן מן הדאדא הלא המתריס, זה המבקש חירות .



היצירות האלו נולדו באקראי, שייכות לחוקי המקריות, נבעו מהלב ללא סדר והיגיון 

כמו חיכו בתוכי לצאת לאוויר העולם. 

מאז היותי ילד אני פוגש אנשים פנים אל פנים או דרך טקסטים או חומרים, 

הדמיון והסקרנות מוציאים אותי לדרך. 

כאמן רב תחומי שהביטוי שלו בצילום וכתיבה, 

מרגש אותי להטעין את המושג דאדא ולעדכן אותו לחיי. 

פגשתי את חוני המעגל, דאדאיסט בנשמתו, רגיש ומעורר השראה, 

יש בו מן ילדותיות שובה לב, מנסה לפשט את המורכבויות של החיים שעבר, 

בתוך הרעש הגדול שחוה, מחפש לעורר ומחפש שקט. 


אני קופץ לתוך ההזמנה בשמחה . 

שבועיים אחר כך אנחנו נפגשים עם שלוש עבודות חדשות שנבעו ממני. 

התמרה מהירה של רעיונות לחומר, 

שנים אני צובר חפצים יקרים ללב, ציוני דרך בחיינו, 

מחבר בניהם בהקשרים אסוציאטיביים ליצירות אמנות 

קראתי להן "רגע משחרר" . חוני זורק שמות כמו מתאים אותן לעבודות 

"רסיסי חיים " "בחלוף הזמן " נותר רק לבחור מה הכי מדבר. 

שלוש עבודות ממוסגרות תלויות כרגע בסלון ביתנו מדברות אחת עם רעותה 

ויש בהן מן הדאדא הלא המתריס, זה המבקש חירות אמנותית, 

הליכה לחדש, ללא נודע, רסיסי חיים. 

וגם יאיר נמצא בהן , נוכח בדרכו החדשה .






                                               

                                                     
                                              "במהלך חודש נובמבר יתקיימו ביריד המזרח, ביתן 16,
                         נמל תל אביב הילולות ותרחישים אמנותיים לציון 99 שנים לדאדא ו 100 שנים לשירת הדאדא".




יום שישי, אוקטובר 24, 2014

קאיימאק יפו פורטרט של מקום

הסדרה "פורטרט של מקום "נולדה ככה תוך כדי תנועה מתוך מרחבי הלב היוצר ,
לעיתים נוגעת באישי תמיד מחוברת לרחב לציבורי.
 הרצון הוא להראות מקום פיסי בהוויה הישראלית העכשוית לצד הדמיה של מקום שמעל לזמן ולרגע .
אתמול אחרי שעור ראשון מרתק של גדעון עפרת בבית לאמנות ישראלית באקדמיה ביפו .
 שעור על מקום ומקומיות באמנות הישראלית , בחיים שלנו,
נחשפתי למושגים לתפיסת עולם מעוררת מחשבה והשראה שעוד ארחיב בשמחה בהמשכים .
כרגע מניח כמה דימויים חדשים של 3 נשים צעירות רונה , נועה ואופיר שפגשתי רגע אחרי השעור
 בקפה הסמוך קאיימאק ביפו , ישבו להן בפינה של מקום ציבורי שלרגע נראה כמו הבית הפרטי שלהן .
 פותחות דלת ולב לתעוד לחשיפה , לנגיעה באדם .
עבורי תעוד העומק של צעירי ת"א עוסק בפורטרט של אנשים , ובפורטרט של מקום בחיבור למקום לזהות ,לשייכות. אתמול בעקבות שיחה שקצרה שקיימתי עם נשים אילו חוויתי שיש ברגעים האילו של חיבור משהו שנוגע באמת ובאהבה הפשוטה זו שנובעת ממקום תמים ער .
שכמו מעניקים לי כמצלם ולתחושתי גם למצולמות חוויה שמעבר לרגע . 
שבת שלום .












יום שני, אוקטובר 20, 2014

luce / פורטרט של אשה / אלבי



הוסף כיתוב
פגשתי אותה באלבי בשבת סיפרה בשמחה על ארוע שהפיקה/ יצרה ליום המחרת.
 מתוך הפייסבוק של luce :" ....חברי הטוב סהנד סהבדיואני, Sahand Sahebdivani מספר סיפורים ומוזיקאי איראני שחי באמסטרדם, מגיע לישראל להופיע בפסטיבל מספרי הסיפורים עם חברו הישראל רפאל רודן Raphael Rodan. מדהימה בעיני העובדה שסהנד ואני, איראני וישראלית, יכולים להיות חברים, לשתף זה את זו בסקרנות ופתיחות בעושר תרבויות המוצא שלנו ולחלוק אהבה לעולם הסיפורים. לי באופן אישי, נמאס לחשוב על מלחמות ונשק גרעיני בכל פעם שמדברים על איראן. למדתי הרבה מסהנד על תרבות איראנית עשירה ומרתקת, והחלטתי להביא לתל אביב טעימה מהתרבות הפרסית/איראנית - ביום ראשון הקרוב בשעה 19:30, אני עורכת ב"אלבי" Albi / אלבי / قلبي ערב תרבות איראני - מוזיקה, שירה, וסיפורים ועם שלל אורחות ואורחים מרתקים שנוגעים בתרבות הזאת.

קפה אלבי / פורטרט של מקום / רגע לפני אחרי החגים .



יום שבת, אוקטובר 18, 2014

פשוט מתבונן דרך המצלמה

ערב שישי, 
חמש דקות בפינת השוק ,
פשוט מתבונן דרך המצלמה ,
רגעים של כל אחד , מקרוב , מרחוק, 
רגעים של אחרי התנועה המסחררת 
לפני השקט , עומד ,חשוף , חושף .
 שבת שלום










לֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה


יום רביעי, אוקטובר 15, 2014

אני ילד שסופג את בית ספר של החיים והאומנות

....סלון ביתנו הגדול ברמת גן היה גם הסטודיו של אמא ,ליאורה הרמן פינטוס 
 פעמיים בשבוע  גלגלגנו את השטיחים  והעמדנו שולחנות /חמורים שאבא בנה .
ממלאים קופסאות שימורים ריקים במים כהכנה לחוגי ציור לילדים ומבוגרים .
שנות השישים ואני ילד שסופג את בית ספר של החיים והאומנות .
 שנים אחרי לימדה חוגים בשוויץ שם גם הציגה בגלריות ...





הוסף כיתוב

יום חמישי, אוקטובר 09, 2014

למעלה זה היה כמו לשכב על דופן הלב מבחוץ



התעוררנו בקומה ה30.
 תמיד אמרתי שלגור או בנטף או בקומה 30 בניו יורק זה הכי כיף.
כאן למעלה הציפורים עפות מתחתינו מעל גגות נוה צדק , 
את האוטו השארנו שמור במרתפי החניון , האוויר שם דחוס .
במעלית צפצוף של חדר התאוששות ,למעלה נושמים לרווחה. 
חבר יקר השאיר לנו דירה , יומיים  של כיף גדול , תקופת החגים  מזמנת הזדמניויות .
שעת בוקר והצל של הבנין הגבוה מוטל על סוזאן דאלל .
 כל שעה תל אביב נצבעת  אחרת 
הגגות אדומים של נוה צדקנראים כמו כפר קטן 
ואחריהם  הים הגדול ואין אופק .
השמיים והים מתחברים לצבע אחד
 מטוסים מנמיכים לנת"בג חולפים ממש מעלינו 
כמעט אפשר לראות את החלונות.
 העיר נראית לרגע כמו לגו מרוחקת, ניתנת לפירוק והרכבה .
 הנה הקרון בתחנה , והנה החניון בשוק הכרמל , מוזיאון נחום גוטמן כאחד הבתים 
דברים נגלים אחרת .
 במעקה הזכוכית מצטרף נוף של מאחור  משתקף כמו נדבק לים .
 רחוק בלב ים סירת מפרש אחת כמו עפיפון בים . 
עוד לא בא החורף 
אבל הוא כבר באוויר אומרים שבערב ירד גשם , 
אנחנו נהיה כבר בבית בנטף 
במעלית נוצרים המפגשים דקות ספורות של חיבור או ניכור
גבר מביט  בנו במשקפי שמש,
" אתם גרים כאן" ?  לא, מתארחים  
"מאיפה באתם"? מנטף .
 אני רוצה להכיר אתכם ,אהיה בקשר 
אני חווה את הבדידות שלו,
 משיב לו בשמחה , בחוויה שלי זה כמו להציל טובע.
באוטו פעם אחרונה מטפסים במעלה החניון בואכה דרך יפו ,
 הרחוב שוקק חיים 
שהיינו למעלה זה היה כמו לשכב על דופן הלב מבחוץ ,
 עכשיו אנחנו שוב בתוך החדרים 
בדרך הביתה מפגש מרגש עם שירה נכדתנו
סוכות 2014 בעיר הגדולה. 


















יום ראשון, אוקטובר 05, 2014

Sara Becker: .."האדם המבוגר שיושב על גדר האבן הוא אבא שלי"...



תמונה זו הועלתה לרשת אתמול בשעה 14.00 ע"י White City - Tel Aviv
עם הכיתוב הזה :" היום לפני 41 שנים פרצה מלחמת יום הכיפורים.
בצילום, ילדים נרתמים למאמץ המלחמתי ופורקים שקי חול מהמשאית.
תל אביב 1973.
צילום: נינו הרמן חנניה/לע"מ. "


באותה תקופה כצלם לע"מ נשלחתי לצלם ברחבי העיר , "אתה לא מתאים לצאת לחזית ", נאמר לי .
יום אחרי כן הצטרפתי לדוד רובניגר שעלה לרמת הגולן, וחוויתי לראשונה בחיי הפגזה ועוד ....כרגע זה לא הסיפור...,
חזרתי ללשכה בתל אביב והודיעו לי שכך אי אפשר להמשיך ואכן לא מצאתי את מקומי אז בעיתויי הזה ועזבתי .
 חזרתי לשוק החופשי . 
היום אני שמח מאד לתעוד הזה שנוגע בכל הרבה אנשים .

Elinor Dori                                 ‏, ‏Moran Shoub‏, ‏נורית טל-טנא‏ ו-‏‏534‏ אחרים‏ אוהבים את זה.  87 שיתופים


Sara Becker התבוננתי בתמונה ומה רבה הפתעתי, האדם המבוגר שיושב על גדר האבן הוא אבא שלי.
התמונה צולמה ביד אליהו, ברח׳ דרך השלום ע״י צומת קולנוע ״שביט״


White City - Tel Aviv בסדר העלתי שלוש דקות לפני כי זה יוצא שכולם רואים זאת בשעה 14:00

Orly Porat זוכרת כאילו היה אתמול....2 אחר הצהריים

White City - Tel Aviv יש תמונות נוספות מהיום הזה אבל זאת הכי מעניינת

Binyamini Moshe אני התנדבתי לחלק דואר במקום הדוארים המגויסים... ועוד ועוד .....

יום שבת, אוקטובר 04, 2014

בורא את המציאות משלו

אז בשנות השבעים צילמתי הכנות לכיפורים במאה שערים בירושלים.
רגע של דוקומנט שיש לו הרבה יותר הקשרים מהאחד הזה .
"בורא את המציאות משלו" זה השם שנתתי לדימויי הזה 
שנים אחרי, שם שמעורר בי השראה שוב ושוב.
הילד הזה פשוט יוצר לו תמונת מציאות אחרת 
המשחק עם הנוצצות ,
היכולת להנות בתוך הקיום והקיים ע"י שינוי הקשרים. 
זו הברכה שניתנה לנו .
אני מאחל לכולנו שנברא את המציאות שאנו רוצים , זה אפשרי .
שנה טובה.


©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com