הספר הזה יוצא לאור בזמן יאיר, ימי הפסח, עיתוי מושלם.

"איפה זה צולם?" שאל אותי חמזה. "אני אדפיס לכם את הספר, זה בארץ?"
כך הציג עצמו בפנינו האיש שהדפיס לנו את הספר בבית הדפוס.
"הצילומים מהרי ירושלים, ליד אבו גוש", השבתי לו ואז שאלתי: "מאיפה אתה?", "מירושלים", השיב בגאווה, "מהר הזיתים, ממש מעל הכנסייה הרוסית".
האם לספר לו שסבי קבור בהר הזיתים? אנחנו כבר ליד המכונות הגדולות, כמו אוניה לפני הפלגה, מתדלקים, מנקים , בדיוק סיימו להדפיס.
שמחתי להכיר את חמזה. מאור פניו והשמחה לקראתנו, חיכו לנו.
שונה כל כך מהמראות והקולות שכולנו חווינו בימים מתוחים אלו, פשוט דו קיום של כבוד.
זה מתעתע כמו החיים. איך בארץ כזו קטנה מתקיימים כמה מצבי חיים בו זמנית, זה לא מניח לי הפער הזה - ליצור, להדפיס ספר, זה ממש אנטי-דוט למצב.
אני מודה לנשמתי שציידה אותי בצ'אקרת היוצר. זהו עוד שלב בלידה, חגיגה קטנה גדולה בימי הפוגה סוערים. אני מרגיש עד כמה קשה להתנתק מהאנרגיה שהוטענו.
לבית הדפוס הגענו כצוות: יעל קוטלר קלדרון, מעצבת הספר, חברה יקרה מוכשרת ומסורה שבראה מרחב בספר הזה (אתם תחוו זאת בעצמכם אני מאמין כשתקבלו את הספר), תחיה זוגתי, העין השלישית והלב הרגיש ואיתן בני, העין הטובה המתעדת.
אני מתמסר. אין לי ידע להתבונן ברזולוציות כאלו שנדרשות כרגע בהדפסות הניסיון, בשביל זה נולדנו להשען אחד על השניה: קל לי להיעזר, משמח אותי לעזור.
בחוץ אורזים הגדות פסח לילדים. ריח חריף של צבעים, לצד המחשוב השקט, מכונות הדפוס מרעישות, ההתרגשות גדולה וגם העייפות. קשה לנשום עכשיו, אפילו שיש "הפסקת אש".
לאיפה נעלמה האנושיות? כאן היא נוכחת מאוד.
אני רוצה למסור תודה גדולה לטל רז המפיקה, לחמזה ולכל צוות בית הדפוס ע.ר.
הספר הזה יוצא לאור בזמן יאיר, ימי הפסח, עיתוי מושלם. זו הזדמנות לשוב ולהודות לכן ולכם, אנשים יקרים שמלווים את מסעי בלב אוהב, מפרגן ונדיב. בזכות תמיכתכם, אני זוכה לממש רצון עמוק.
זו גם הזדמנות לברך כל אחת ואחד בימי שער אילו של חג החירות. שניטען כולנו באנרגיה חדשה כמו הטבע שמספר לנו על השתנות והתחדשות. שניזכר איזה בני אדם אנחנו רוצים להיות.
חג שמח,
נינו.

                                                 ותודה גדולה לאיתן הרמן שצילם וערך.

טרסות – רסן הפשטות / 6 דקות / בימוי: נינו הרמן

מי  מנהל את חוכמת העיתויים? מן הסתם בורא עולם.

הנה, בדיוק בעת הזו, לקראת הדפסת הספר "הר הרוח" נלך לחגוג בפסטיבל אפוס 14 - סרטים בעקבות משוררים, שבו יוצג בין עשרת הנבחרים הסרט שלי על מוסא ויאיר שנקרא  "טרסות - רסן הפשטות".

את הסרט צילמתי וערכתי בשנות השמונים בנוף הפראי של נטף, הרבה לפני המהפכה הדיגיטלית. זה סרט שהוא 

קפסולת חיים ובו הסיפור על על יאיר ומוסא איברהים שגם הוא כבר הלך לעולמו.
הסרט מצולם בקצב המעניק מרווח נשימה בהתאמה לשירו של ניסים אמון ולהקראה של הדס גלעד. הרעיון וההזמנה לקחת חלק בפסטיבל סרטים בעקבות משוררים נולד בזמן תהליך עריכת ספר האמן שלי "הר הרוח" אצל יוצרי הסרטים המופלאים אביגיל גרץ כלתנו ואיתן הרמן בננו שאף סייע בעריכה מקוצרת מותאמת לפסטיבל.
 

סיפור הידידות עם מוסא התחיל ככל הנראה לפני חיים אלו. אולי נדברנו אי שם מעבר לזמן הזה, באיזה שבט אינדיאני להיפגש עוד פעם כאן, באדמה הזו, לחלוק יחד כבוד ואהבה לטבע, לאדם, לאדמה. מוסא הוא פרטנר גדול עבורי לחוויה הזו. שנים של יחד בטרסות, הופכים כל אבן, למדתי ממנו כל כך הרבה, הקשבתי לו מהלב והוא הביא את כל כולו לעבודה, לחברות, לקשר מיוחד. הרגישות וההקשבה שלו לא נופלות מיכולות הסיפור.
בוקר בוקר כשהיה מגיע היה מכחכך בגרונו, משתעל קלות כמו מבשר בעדינותו - הנה, הגעתי .

את יאיר שלנו מוסא אהב כמו בן. לימד אותו לעבוד. על עצמו תמיד סיפר שהיה בבית ספר כמה ימים בלבד – אחרי שחזר נתן לו אביו מקוש ועשה לו בית ספר חקלאי. את אשר לימד אותו אביו העביר לנו וליאיר, יחד היו יורדים לחלקה, בונים טרסות. כמו אחד מזקני השבט של פעם, החכמה הפשוטה הזו שיוצאת מפלח זקן ואוהב היא כמו המים והלחם של טהא מוחמד עלי. כשהייתי ילד בלעתי את ספרי קרל מאי, התחברתי לאינדיאנים, לחרות שלהם, למיומנויותיהם בטבע. מוסא בעיני הוא אינדיאני לכל דבר. איש שמחובר ליקום. האבנים היו בנות שיח עבורו, וגם מקור אנרגיה ושמחה, הוא זיהה והכיר את צפיפותה של אבן על פי צליל הנקישה עליה. הוא העניק כבוד רב לטבע. 

מוסא הוא כל כך הרבה עבורי - הוא חבר, הוא נטף, הוא יאיר, הוא בית, הוא נחלה, ארכיטקט גנים, מהנדס של הטבע, מטפל בעשבי מרפא, בעל חוכמת חיים נרחבת שספג מאביו ולמד בדרכו. מוסא נטוע בכל עץ ואבן, הכל מעשה ידיו, בכל בוקר אני פוגש אותו בטרסות, באדמה, באבנים. מוסא גידל את יאיר לאהבת האדמה, לעבודת האדמה, והפך את חלקתנו מהר טרשים לגן טרסות.

בכל בוקר כשהיה מגיע לעבודה או לכוס קפה היה מברך בברכת חג שמח. מדוע? כי לדבריו - "בן אדם הלך לישון, קם בבוקר, לא  מת -  חג שמח".

בימים אלו במיוחד, אני זוכה לספר על חברות אמת מיוחדת ורבת שנים זו, ומתרגש לקראת הקרנת הסרט בקרוב בפסטיבל, בדיוק רגע לפני יציאת ספרי "הרו הרוח", ורוחו של יאיר בכל אלו ובי.

פסטיבל אפוס 14 - סרטים בעקבות משוררים, יתקיים ביום חמישי, 9 במרץ, בשעה 19:30 באולם קאופמן במוזיאון תל-אביב. תודה לאוצרת התכנית, יסמין קיני.

"הר הרוח" ספר האמן שלי ובו שירים וצילומים יצא בקרוב גם הוא, ואפשר עדיין להצטרף ולתמוך בהוצאתו לאור.