כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, דצמבר 31, 2021

רחל אליאור /" הזדמנות למחשבות על הזמן, על השינוי, על המחזור, על העבר, על ההווה, ועל העתיד."






מתוך עמוד הפייסבוק העשיר והמחכים של פרופ רחל אליאור .

"היום מסתיימת שנת 2021.

הזדמנות למחשבות על הזמן, על השינוי, על המחזור, על העבר, על ההווה, ועל העתיד.
המילה שנה נגזרת מלשון חזר ושנה וחזר, ומלשון שינוי ומשתנה, או מהעובדה שמתחולל שינוי מחזורי, השב וחוזר אלינו מדי שנה. שנה היא יחידת זמן מוסכמת בת שנים-עשר חודשים, אשר השלימה את מחזור שינוייה ובאה לקיצה. המילה שנה נזכרת לראשונה בסיפור המבול בספר בראשית, הבא ללמדנו את חלוקות הזמן ומחזוריו, מה שחוזר מדי יום, מה שמתחדש מדי חודש, מה שמשתנה מדי שנה, מה שמקיף מדי תקופה, מה שמשביע מדי שבוע, מה שנשמט מדי שמיטה ומה שמתחיל ומוביל מחדש מדי יובל. כל אלה הם חלק מהשבועה, הברית, והעדות המכוננים את מחזור הזמנים היהודי, המושתת על הספירה, הסיפור, הספר והמספר, המניין, העדות והזיכרון מהשבוע הראשון לבריאה ומהשנה הראשונה למבול כשהכאוס חסר הגבולות של מים מכל העברים, מלמעלה ומלמטה מהתהומות ומארובות השמים נתחמים בימים חודשים ושנים, קראו את סיפור המבול וחפשו את מחזורי הזמן המופלאים הנזכרים בו לראשונה ., לדברי ׳ספר היובלים׳ נוח ישב בתיבה שנה תמימה בת 364
ימים, ארבע תקופות, כל אחת בת 91 ימים ותריסר חודשים בני 30 יום כל אחד , כשלחודש השלישי, השישי, התשיעי והשנים עשר מצטרף יום נוסף בסוף החודש.
מחר מתחילה מחדש יחידה זו של מחזור שנה בת תריסר ירחים, בחודש האביב, חודש חג החירות, החודש בו הפכנו מעבדים משועבדים נטולי זמן, לבני חורין ריבוניים שיש להם זמן קצוב וחופש בחירה לעמל ולמנוחה, לעבודה ולשביתה, למלאכה ולנופש, לחולין ולקודש.
אצל חכמים מתחילה השנה בסתיו, בתשרי, ביום זיכרון תרועה, שקראו לו ראש השנה, כדי לציין שהחל עידן חדש אחרי חורבן המקדש, המקום המקודש שהיה המרחב שבו נשמרו מחזורי הזמן המקראי המקודש שהתחלק לזמן זוגי נראה ולזמן פרדי נשמע באמצעות משמרת הקודש ועבודת הקורבנות ושירי היום, החודש והשבת ששרו הכוהנים והלוויים, שנלוו לעבודת הקודש וציינו את תמורות הזמן המתחלפות.
לוח ׳מועדי דרור׳ שביעוני שמועדיו הקצובים בכפולות של שבע, שבועה וברית, נשמעו משמים -שבת, שמיטה , יובל ושבעת מועדי ה' מקראי קודש 'אשר תקראו אותם במועדם', ולוח 'מרכבות השמים' התריסרי-רבעוני-זוגי הנראה, היו שני הלוחות בני 364 הימים, 52 השבתות ארבע העונות החופפות, ותריסר החודשים, בני 30 יום כל אחד, שאותם שמרו הכוהנים בעבודת הקודש במקדש, בשנה שמתחילה בראשון בניסן 1/1 בחודש האביב ראש חודשים כמפורש בספר שמות יב, ב..
הכוהנים קראו לסינכרוניזציה בין הזמן הזוגי-רבעוני הנראה בעין - 'מרכבות השמים' - זריחה שקיעה, תקופה, ובין הזמן הפרדי הנשמע באוזן, הזמן השביעוני- 'מועדי דרור' - המשבית מדי שבת, שבעת מועדי ה׳ בשבעת חודשי השנה הראשונים ומדי שמיטה ומדי יובל, כולן חלוקות מחזוריות שביעוניות משביתות מקודשות, בשם ״משמרת הקודש״ של מקראי קודש ומועדי דרור, ועסקו כל העת בשמירתה של סינכרוניזציה זו המיוצגת בגלגל המזלות של ׳מרכבות השמים׳ הנראות לעין ובמנורת שבעת הקנים, של שבעת ימי השבוע של הזמן הנשמע בשבתות מועדים, שמיטות ויובלים. הראשון, גלגל המזלות, מציג את החלוקה הרבעונית תריסרית המשותפת לכל באי עולם ( ״מרכבות השמים״ הנראות לעין ) והשנייה, המנורה, את החלוקה השביעונית המקודשת, המחייבת את העם היהודי לבדו בברית ובשבועה ( מועדי דרור הנמנים כולם בשביעיות נשמעות לאוזן) באמצעות מחזורי עולות התמיד, עולת השבת, עולת החודש ועולת המוספים, ומחזורי שירת הכוהנים והלוויים של שירת הקודש במקדש, ומחזורי הקטורת, כולם ספורים, ידועים ומחולקים מראש בידי הכוהנים והלוויים ומונים את מחזורי הזמן הנצחיים החוזרים ונשנים מדי שנה, מתחדשים מדי חודש ומושבתים מדי שבת, מדי שבעת מועדי ה׳ בשבעת חודשי השנה הראשונים, מדי שמיטה ומדי יובל, במחזור נצחי של מועדי דרור מקראי קודש.
אצל היהודים רק הזמן היה מקודש, לא האדמה!
אצל בני העולם המערבי השנה החדשה מתחילה באחד בינואר, מאז ימי יוליוס קיסר שקבע לוח אזרחי רומאי בן 365 ורבע ימים לכל האימפריה הרומית בשנת 45 לפני הספירה. אצלנו המילה שנה נזכרת לראשונה בסיפור המבול שהוא סיפור של חישוב לוח ארבע תקופות השנה ותריסר חודשיה.
חודש הוא מלשון חדש שמתחדש, כשיחידת זמן אחת ספורה במספר ימים קבוע וידוע מראש, נגמרת ומסתיימת, ויחידה שניה מתחילה.
המילה זמן איננה נמצאת בחומש, במקומה יש עתים וקצים ומועדים, שמיטות ויובלים, ימים, שבתות, חודשים ושנים, המסמנים מחזורים נצחיים נראים בעין כגון ימים ירחים וארבע עונות השנה, ומחזורים מקודשים נשמעים באוזן כגון שבתות, שבעה מועדי ה׳ בשבעת חודשי השנה הראשונים בין ניסן לתשרי, שמיטות ויובלים, בהם מוותר האדם על ריבונותו המעבידה והמשעבדת, למען השבתה מחזורית נצחית מקודשת של מועדי דרור מקראי קודש וויתור מחזורי על ריבונות, השבתה מקודשת נצחית מחזורית, המבטיחה לכל העדה כולה שוויון וחירות, דעת, אמת וצדק במחזור מקראי קודש מועדי דרור..
אנחנו זקוקים למחזוריות מתחלפת מדי זריחה ושקיעה הקובעים יום, מדי שבוע המחלק את השנה לימי חול ועמל וליום שביתה וקדושה. מדי עליית מולד הירח שתים עשרה פעמים בשנה, הקובע את ראשית החודש החדש לפי שיטה אחת המבוססת על תצפית ולא על חישוב, או מדי 30 יום ו-31 יום מחושבים מראש בלי קשר לירח, ומדי 364 או 365 ימים בשנה, הקובעים מחזור מחושב מראש של תחילת שנה וסיום שנה. לוח ירחי משתנה מתאים לחברה שאינה יודעת לקרוא, לכתוב לחשב ולקבוע מראש על פי חישוב ידוע, קבוע מראש, מחושב וכתוב. לוח שמשי קבוע בן 364 ימים ו52 שבתות, ארבע תקופות חופפות ותריסר חדשים קבועים, מתאים לחברה שיש לה ספר מספר וסיפור ויש לה ידיעת קריאה, כתיבה וחישוב והבנת קדושת מחזורי הזמן ונצחיותם כביטוי לסדר אלוהי מחזורי המחבר בין שמים וארץ.
העולם נברא בספר מספר וסיפור כדי לספר על דברים של עיקר המחברים בין הנגלה לנעלם, בין המוחש למופשט, בין הקבוע למשתנה, ובין הרוחני לגשמי, כגון נצחיות, מחזוריות, קדושה, חירות ושוויון, דעת, אמת וצדק, ברכה וקללה, פריון וכיליון, חיים ומוות.. אך כדי לספר דבר מה, בעולם החיים, אדם חייב תמיד להתחיל באחדות של זמן, מקום ועלילה. ראשון תמיד הוא הזמן. מתי זה היה? כיצד הכל התחיל? מי חילק את הזמן? מתי, היכן ומדוע? על איזו יחידת זמן אנחנו מדברים? באיזו תקופה, על פי איזה מחזור זמנים? שבוע? חודש? שנה? שמיטה? יובל? שבת?
ספר בראשית הנפלא מתחיל במשפט קצר של אחדות הזמן המקום והעלילה.
״בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ״
בראשית הזמן ברא אלוהים את המרחב כולו המכונה שמים וארץ, או את כל המקום הנראה לעין שאנחנו לא יצרנו, שמעביר אותנו מתוהו ובוהו חסר זמן וחסר מקום, חסר גבול והגדרה, נטול מחזור וסדר, ראשית ותכלית, חסר פשר, דומם, נעדר שפה, חסר אותיות ומספרים, ונטול ספר, מספר וסיפור - למרחב נברא נצחי, מסופר, המוגבל בהגדרות תחומות של זמן ומקום, שפה ולשון, ספר, מספר וסיפור.
העולם נברא מראשיתו בזיקה לזמן ומקום, סיפור וספר, במהלך ששת ימי המעשה וביום השביעי שבת , אחרי שהנחיל לנו הבורא בחסדו את יחידת הזמן הבסיסית , יום הנראה בעין בין זריחה לשקיעה, ושבת הנשמעת באוזן, ותלויה בספירה וסיפור, בין שביתה לקדושה, שניהם מבוססים על מספר וסיפור, על אותיות ומספרים, על ספרים וסיפורים של סופרי אותיות ובופרי מספרים.
רק חשבו על כמה הנחות יסוד טמונות במשפט קצר זה. קודם כל היה זמן שקראו לו בראשית, התחלת הזמן הנספר במחזורי ימים, שבועות, חודשים ושנים, שמיטות ויובלים.
הרגע שבו הכול התחיל, הרגע שנוצרה תודעה הקובעת יחס משמעותי בין הזמן למקום, בין החישוב המחזורי של הזמן לבין מיקומו במרחב, בין השמים והארץ, לבין מכוננם. אפשר לקרוא לרגע הבריאה, רגע התודעה הנפקחת ליחס המורכב שבין זמן, מקום והתרחשות. או בין השינוי בזמן, הקבוע במרחב, השמים והארץ, ומספר ההתרחשות ומכוננה, כי העולם כאמור נברא בספר, מספר וסיפור.
אין התרחשות מחוץ לזמן בעולמם של החיים.
אין זמן ללא מקום בעולמם של החיים.
אין סיפור ללא זמן, מקום ומספר או פועל המפעיל את העלילה בעולמם של החיים,
בין אם הוא אלוהים או מספר הסיפור הסמוי מן העין, או הקורא בסיפור המתוודע לתודעה חדשה המצרפת בין הנגלה לנעלם ובין החול לקודש, במספר ומחזור, בשנה, חודש ושבוע, שבת ומועד, שמיטה ויובל, בספר וסיפור, באותיות ומספרים הממסגרים את החיים במחזורי הזמן הנצחיים, המחזוריים, הנמנים, הנספרים והמקודשים.
רק למוות אין מחזור, אין זמן ואין מקום , אין אור, אין חידוש ואין שינוי, כי המוות נופל מחוץ לזמן, לשאול תחתיות ולארץ מאפליה, לתחום האבדון האפל, מתחת לאדמה, במחוז הטומאה המחריד של ארץ המתים, בשאול תחתיות, בארץ הדוממת שם נחים החללים הדוממים והשותקים בארץ מאפלייה, בתהום הנשייה, בארץ ישימון וגיא צלמוות, מחוז השכול והכישלון, המוות והאבדון, שאין בהם ובמחיצתם שינוי ומחזור, חידוש ושינוי, שנה, חודש, תקופה, עונה, שבוע, שבת, מועד, יום ולילה .
הלילה בחצות יצלצלו פעמוני הזמן בכול הכנסיות ברחבי העולם, כי בעולם שרבים מתושביו לא ידעו קרוא וכתוב עד למאה העשרים, הפעמונים בצריחי הכנסיות היו היחידים שקצבו את פעמי הזמן ותמורותיו הנשמעות לכל אוזן, והזכירו למאמינים את הזמן החולף היקר מכל, זה הנראה לעין בזיקה ליום וללילה וזה החולף בשבועות חודשים ושנים.
היהודים שידעו לקרוא ולחשב ולחשוב מועדים וזמנים, מאז שבני לוי הכוהנים והלוויים, שמרו את מחזורי הקורבנות במקדש, קרבנות קצובים ומנויים מראש ששמרו את סדר הימים [מחזור עולת התמיד] , המועדים [מחזור עולת המוספים], השבתות [מחזור עולת השבת] והחודשים [מחזור עולת החודש] וימי הזיכרון, בחרו ברובם אחרי החורבן וסיום עבודת הקודש של משמרת הקודש ששמרה את מחזור הזמנים והמועדים בקרבנות, קטורת ושירת הקודש במקדש, לשמור את הזמן ומחזוריו באמצעים שונים הקשורים למקראי קודש למועדי דרור, ללוח המועדים ולקריאה מחזורית נצחית של פרשות השבוע והתפילות, ששמרו את הזמן היהודי האחיד בכל רחבי העולם היהודי, ששבת מדי שבת, ומדי שבעת מועדי ה׳, מימי ספר בראשית ומימי החומש, גם אם תוך כדי פולמוס ומחלוקת.
שתהיה לנו, לכולנו, שנה חדשה, שנה טובה ומבורכת, שנה שונה בתכלית מזו המסתיימת הלילה, שנה הרבה יותר טובה ומבורכת בחסד וחמלה, בבריאות ובשלום, בסיפור ובחלום, בדעת, אמת וצדק, סובלנות, מתינות, מצפון, מוסר אחריות, חירות ושלום."

"צילום נפלא של נינו הרמן של הר הרוח" 

"פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. מחברת ספרי עיון על קבלה וחסידות,
היכלות ומגילות."

יום שבת, דצמבר 18, 2021

מיומנו של סבא -שמחת הגילוי



אלון נכדי הזמין אותי השבוע ליצור יחד לתוך קערת מים חמים חתכנו פלסטלינה צבעונית
שאח"כ מרחנו בנדיבות על קרטון ביצוע.
"סבא בו נגלה מה יוצא."..וככה באצבעותיו חשף שכבות כמו ארכיאולוג
והיתה חוויה של יצירה ביחד מרגשת.
הצילום הזה היום מהגשם בעיר הגדולה הזכיר לי את חווית הגילויי
שמחת הגילוי  של המים המתלכדים עם הדמות יוצרים מצג משלהם
משתתפים בתמונות הדמיון שלי. וחווית יצירה ביחד עם הטבע .

מביט בדימוי ומתאהב בו שוב ושוב .
שבת שלום








יום שלישי, דצמבר 14, 2021

"אני אתה" לומדים בובר.



"אני אתה" לומדים בובר.
רגע אחד שנע מולי אמש ,מה מיגנט את מבטי?
פניה היפות של הילה? המפגש בין הדימוי שעל הקיר והחיים? מערכות יחסים ?
קרבה , ריחוק, אולי אותו רגע אחד דק מאד שנוצר סיפור בין שני הדימויים.

יש רגעים כאילו שכמו מזמינים אותי ,זו חוויה רוחנית
אולי צבע החרדל שעל הקיר בשמעיה בפלורנטין
המעיל של הילה,התכלת בחולצתה של נטלי הכסא
היינו בסיומו של לימוד הטלפון כבר היה ביד
כמו ידע שעוד רגע יהפוך למצלמה.





יום ראשון, דצמבר 12, 2021

עוד מעט בן 70



#מחשבותבלבאיש

אני מסמן כל בוקר משפטים בעיתון
רגעי המפגש איתם משמחים אותי
בחדרי נערמים מילים בוחר בהן רנדומלית
הליכה אינטימית ללא נודע
מחר אדליק איתן תנור.

החיים זה אחרת ממה שסיפרו.

נולדתי בעיר היקרה בעולם

עוד מעט בן 70
ממשיך לבחון סאבטקסט
אל תקשיב למילים תקשיב למנגינה אמרה אימי .

אני מחפש בנרות חברי נשמה
לחוות כמה אנחנו יחודיים ודומים.

מהי מחשבת הלב שלי עכשיו
נקודת מבט נודדת עבר עתיד
אני ההווה.

מגדלי תל אביב מיתמרים לשחקים.
במסכים אנשים צורחים אחד על השניה
סל מוצרי הצריכה אחר.

הגוף מבקש תחזוקה
ההתגייסות כל בוקר לא פשוטה
כוח המשיכה מתווכח איתי.

במגירה מונח צופן הנשמה שלי
מתנת חיים .
אני כאן ושם בשבילך היא אומרת
עלי פשוט להתייצב בוקר בוקר למפגש איתה.

מתעורר לפייסבוק
כמו לרדת לקפה של משוררות
זה מזין את הנפש .
תמונת פלסטיני מחטט בפח מזון , תמונה עצובה.
במסכים ממשיכים בתמונות הפחדה .
טבע קבלת ההחלטות משובש
כמו האקלים. שום דבר לא נורמלי .

הקיום האישי והאנושי הם אחד
כך אומרת לי נשמתי .



 

יום שישי, אוקטובר 22, 2021

..."זקוק הוא לקשר בלתי האמצעי והתמידי שבינו ובין הטבע אין־הסופי."



...."כי לא רק להשתקפות בבואתו של הטבע בתוך נפשו זקוק האדם. זקוק הוא לספירה של הטבע, ללחיצה המקפת והמאחדת, שהטבע, שההוויה אין־הסופית לוחצת על כל נקודה מנקודות גופו ונפשו ומכריחה אותו לחיות, להיות אדם ולהיות פרט בפני עצמו; זקוק הוא לקשר בלתי האמצעי והתמידי שבינו ובין הטבע אין־הסופי, ליניקה הנעלמה, שכל אחד מאטומי גופו ונפשו יונק מן הטבע האין־סופי ושכולו יונק מן האין־סוף; זקוק הוא לא רק להכרה ולהרגשה, זקוק הוא לחיי עולם." א.ד. גורדון -מתוך האדם והטבע .שבת שלום .




יום רביעי, אוקטובר 20, 2021

דניאל הרמן:"לא הבנתי למה הוא נראה לי כמו הרקולס"



daniel.herman.fitness קיצורי דרך.
הרמתי את האבן וראיתי עקרב שחור, מיד שמעתי מעליי קול חזק "תתרחק טיפה אחורה" זה היה מוסא שעבד בנטף, הוא היה מגיע כל בוקר לשתות קפה שחור, גם אם לא היה עובד אצלנו באותו היום, למדתי ממנו המון, הוא הכיר את הטבע כאילו היה מאמן הכושר של הטבע, הייתי מתיישב איתו לארוחת בוקר עם חצי כיכר לחם לבן וגביע גבינה לבנה.
הייתי אז ילד קטן אולי בן 7-8, לא הבנתי למה הוא נראה לי כמו הרקולס אבל היה ברור ששום דבר לא כואב לו זה לא בגלל שהיה לו dead lift מושלם בהזזת אבנים או push press בשביל לבנות טרסה מעל הראש ולא בגלל שעשה farmer walk או squat עם אבנים שהיו גדולות ממני, זה בגלל שהוא נע בחופשיות בלי חשש שיכאב לו משהו, הוא חי עד גיל 90 ועד יומו האחרון היה חזק ופעיל.
פגשתי מתאמן חדש לא מזמן וניסיתי להעביר לו את החזון שלי לאורח חיים בריא, אז סיפרתי לו על מוסא החזק,
הבנתי והסברתי שבשבילי המטרה היא להרוויח את החיים!
הדרך היא יומיומית, היא מתחילה בקפה שחור על הבוקר (: ונמשכת בתזוזה ובאימון כוח שיעזור לנו להזיז את אותן "אבנים" כבדות ולאפשר לנו לנוע בחופשיות ובלי חשש אינשאללה עד 120.
אין קיצורי דרך אבל בעיקר לא צריך אותם אפשר
גם להנות מהדרך.
Pic by: @nino.herman






יום שבת, אוקטובר 02, 2021

ישבנו דוממים מקשיבים לתנועה החשאית של הציפורים




ישבנו במרפסת , שוחחנו לפתע השתתקה רוני חברתי.
הרוח היתה קלה ושקט שרר, ציוץ הציפורים נפסק.
היא הביטה לשמיים, אילו הקרובים מעל ראשינו.
מה קורה שאלתי.
"שמעתי 4 קריאות קצרות בקול נורא גבוה
שריקה כזו כמו אזהרה" אמרה.
נפעמתי מההקשבה הרגישה שלה .
שיתפתי אותה.
ישבנו דוממים מקשיבים לתנועה החשאית של הציפורים שחוזרות ואז הוסיפה : "מכירה מישהו, מורה לשפת הציפורים, לפני כמה ימים הלכנו ברחוב,הוא שמע משהו ואמר בז או נץ . נשמע לי שזה היה אותו קול ,מרגישים במתח של הציוץ שזו אזהרה. זה כמו שבני אדם היו מזהירים אותך אם היה בא אוטובוס לדרוס אותך .אני לומדת את שפת הציפורים ".
לא ראינו בז בשמי הסתיו שמעלינו, אף שאני מכיר את זה שמצוי כל העת בסביבת העמק שלרגלנו.
חשבתי על נכדנו אלון שאוהב לשבת איתי להקשיב לציפורים.
הרהרתי מתי יכניסו לתוכנית הלימודים את שפת הציפורים.
את סוד השיח של שורשי העצים. את חוקי הטבע, חוקי הקיום .
הידיעה הזו שסביבנו יש עולם שלם שאינו מוכר,נלמד בכל בית ומדובר,לצד ההתנהלות של כולנו בני האדם, שכל כך בטוחים שמה שאנו רואים זה מה שיש, לא נותנת לי מנוח .
"אתה נשמע כועס" אמרה.
נכון ,זה מתסכל אותי שיש כל כך הרבה מן הנסתר שמזמין אותנו ללמוד, לחבור להרגע .וגם אני חלק מהמתעלמים.
כנראה שהתודעה האנושית מקשיבה אם בכלל רק בחרום.
מתי ניפתח כאנושות לרשת היקומית הזו ? לחכמה שמנהלת.
מתי נחיה את החוקיות הזו שבטבע שלמשל אינו אוחז בדבר .
בבית מדרש "אלול" אני פוגש אותו כבר כמה שנים, את גורדון ומשנתו.
א.ד. גורדון מזמין אותנו כבר בתחילת המאה הקודמת ,בהגותו,במאמריו "האדם והטבע" : ..." ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך. וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך."....
..."וידעת ביום ההוא, בן אדם, את הטבע, כי יהיו עיניך וכל חושיך די גלויים, לבך די פתוח, מוחך די עמוק; אבל תדע גם את החיים – והבינות את הטבע. ולא יהיה עוד ביום ההוא אור חכמתך ומדעך אור קר ונורא, כי יהיה אור חי, שופע מכל העולמות.
וידעת ביום ההוא, בן אדם, כיצד חיים את הטבע – כי תרצה לדעת .









יום שלישי, ספטמבר 21, 2021

שמח להתחיל את השנה החדשה בשתי תערוכות שבהן אני מציג



שתי פתיחות תערוכות מאד משמחות חגגנו אתמול. אחלה תחילת שנה.
בבוקר ירדנו מההר ישר לפגוש את "שחר" התערוכה הקבוצתית החדשה שחותמת טרילוגיה "במקום לאמנות" גלרית הבית שלי. ובאו חברים מנטף ושמחתי מאד לפגוש גם את חברי אומניות ואמני הבית.
תודה גדולה ליאיר ברק האוצר, שבחר 3 דימויים משפה אחרת שלי. .."שלישית מצבי שמיים משתנים מעידים על הזמן החולף ועל אפשרות של שינויי, כותרת העבודה לקוח מתוך משפט ניחומים שפגש הרמן בזמן אבלות, השמיים פותחים אפשרויות, מחברים אל מפתח רחב, חסר גבולות, גלוי."
שמחתי מאד להצבה שלהן במרחב.
בערב בבית דניאל על גדות הירקון בקהילת הבית של אחותי יהודית קונפורטי,
ומשפחתה ,אחרי התפילה ירד הקהל לחבור לתערוכה "מרחב פתוח". הרב מאיר אזרי ברך במילים מרגשות וחיבר את הקהילה לתחנות חיי במסעי כצלם, סיפרתי שעל הקירות התערוכה עולם מלא אנשים יקרים שרגע לפני שצילמתי אותם היו זרים ורגע אחרי נפלו המחיצות, נוצרה היכרות לפעמים ידידות, נפתח ערוץ של אמון שאפשר לי להראות את היופי שנגלה... "אני מאמין שאנחנו חיים בעולם שבו כולנו כותבים ומדפדפים יחד בדברי הימים שנכתבים בכל רגע ורגע . השאלה הגדולה היא איזה בני אדם אנחנו רוצים להיות בתקופה זו האם במציאות שאין בה כבוד לאנשים אנחנו בוחרים להביא כבוד. במציאות של חוסר אמון האם אנחנו יכולים להביא אמון. ביצירה שלי אני מבקש להשפיע על סדר היום .זו טיפה באוקינוס, אבל אני מאמין שאין משהו גדול יותר מהיום יום,
שבו אני חי חיים שיש בהם כבוד לאדם ואהבה."
אנשים ניגשו לומר איזה דימויי נגע בהם "התמונות פשוט מדברות" זו היתה חוויה של רבים. והיה כיף גדול להקשיב לכל אחת ואחד על מה דיבר אליו.
תודה גדולה לאיתן בננו היקר שצילם בוידאו, ומתוך צילומיו הורדתי כאן תמונות.
את התערוכה אצרה יהל זקס.
ואתן/ם מאד מוזמנים/ות מאד אשמח לבואכן /ם
שבת שלום והרבה אהבה.






התערוכה " מרחב  פתוח"  בגלריה שבבית דניאל:
"אנשים ניגשו לומר איזה דימויי נגע בהם "התמונות פשוט מדברות" זו היתה חוויה של רבים. 
והיה כיף גדול להקשיב לכל אחת ואחד על מה דיבר אליו.
תודה גדולה לאיתן בננו היקר שצילם בוידאו, ומתוך צילומיו הורדתי כאן תמונות".


התערוכה "שחר", סוגרת טרילוגיה שהוצגה במהלך השנה האחרונה במקום לאמנות, באוצרותו של יאיר ברק ומבקשת להגיב למאורעות השנה האחרונה. שחר מביטה אל האופק, אל מצב של התבהרות, אל היום שאחרי. 
העבודות בתערוכה מציעות קריאה אמנותית-רגשית, לתחושות של תקווה וחירות.
אוצר: יאיר ברק
בהשתתפות האמנים:
אלי דינר, נינו הרמן, דליה זרחיה, זיוה כספי, גילית לוין רונן, אפרת פלג
מרתה ריגר, מיכל רכטר לויט, חגית שחל, ליאור שטיינר.
      





יום רביעי, ספטמבר 15, 2021

סבא של רוני /זיכרון ילדות

היום הזה מעלה בי זיכרון ילדות, הליכה עם " סבא " של רוני חברי היקר לבית כנסת הגדול ברמת גן.סבא לא היה אדם דתי ,איש צנוע ומרשים בחזותו.היום אני יודע לומר שההליכה הזו עם סבא בילדות היה לה תפקיד במסע שלי אולי לחוויית יחד של בני אדם שאני מייחל לה. לסבא היה כסא קבוע בבית הכנסת הגדול בכיכר אורדע והחציה של אותו כביש,כיכר שקטה ונקייה שרוח אחרת מנשבת כבר הכניסה ממד אחר. הורי הלבישו אותי בגדי חג ומועד למרות שהיו אתיאיסטים . בבית הכנסת למיטב זכרוני עמדנו לצד סבא, כשסביבנו מאות עטופים טליתות, לא התחברתי למילות התפילה,מאד התחברתי לאנרגיה,לשירה לחוויית הכוח שיש להתכוונות של אנשים רבים. אולי חברתי לידיעה עמוקה שהחכמה מנהלת. זה כבר ניסוח שעברו שנים רבות של התנסויות שונות כדי שאוכל לומר מילים אילו כך. למדתי גם שחסרה בעולם היום כל כך הרבה אהבה, ולקחתי על עצמי להחזיר את שפת האוהב לרחובות ביצירה בצילומים. מאמין שאנו נקראים ביום הזה לצמצם עצמנו,להביא עצמנו למיקוד שיפחית הסחות דעת. כדי לראות איפה התרחקנו מהאהבה, איפה אני לא סולח לעצמי וממילא גם לא סולח לאחר. ולשם להביא מחילה, איפה אני שוכח "שאני והאחר אחד ". לוקח על עצמי למחול לעצמי - שומט את האמונה שזה לא פשוט . בצילום שאני כה אוהב ,סבא ורוני ביום חול . שנה טובה וחתימה טובה

יום ראשון, ספטמבר 05, 2021

דור חדש בתערוכה "מרחב פתוח" על גדות הירקון .




....."התענינו בכל תמונה ותמונה" .
דור של נכדות נכדים משתתף מן הסתם מהלך טבעי של יתרון השנים .
משמח מאד לקבל ד"ש שכזה מ"מרחב פתוח".
גם אתם מוזמנים לכאן -לשם לגלריה  של בית דניאל על גדות הירקון.







יום חמישי, ספטמבר 02, 2021

Eran Tzidkiyahu- יאיר הרמן 2.9.1980 - 26.04.2000




Eran Tzidkiyahu
‏7‏ שעות ·


יאיר הרמן 2.9.1980 - 26.04.2000

היום לפני 41 שנים נולד יאיר,
לפני 21 שנה הוא מת.
יאיר היה חבר טוב שלי, נפש תאומה.
אהבתי אותו מאוד.
מאז מותו נשארתי עם הזיכרון.
היום אני יודע, עם השנים גם הזיכרון משתנה,
דוהה, מעמיק ומתבגר.

את יאיר אני זוכר דווקא ביום הולדתו, את יום מותו הפסקתי לציין.
למעשה הכרנו ביום הולדתו, ימי ראשית הלימודים. שני נערים חדשים בבית הספר התיכון לאומנויות.

הרגשתי טפיחה קלה על כתפי מאחור, הסתובבתי וראיתיו לראשונה. ידו מושטת לעברי, "שלום, אני יאיר" הוא אמר, מישיר אלי מבט מעט מבויש.

היינו חברים טובים. אהבתי אותו מאוד. הוא היה מוכשר בטירוף, צלם מקצוען, עתידו בתחום היה לגמרי מובטח. הוא היה בחור רגיש ופגיע. הוא היה אנושי, היו לו חולשות וסדקים.

היה לו לב ענקי, אולי גדול מידי ... סיפור חברותנו ונסיבות מותו היו הפעם הראשונה שנפגשתי עם המוות, אולי הפעם הראשונה שהבנתי משהו עמוק באמת על החיים. עברנו ביחד לא מעט, כמעט וצלחנו ביחד את גיל ההתבגרות. לצערי הרב, מבין שנינו, רק אחד שרד. את השיעור המאלף שלמדתי בחיי מיאיר, אשר עיצב את אישיותי, אולי עוד אכתוב יום אחד על הדף.

עם כל הקלישאה שבדבר, כשמו כן הוא היה, אור גדול שהאיר.
בני בכורי נושא את שמו: יצחק - יאיר
זכרו מלווה אותי לאורך חיי.

חנניה, אבא של יאיר (Nino Herman),
אדם ענק והשראה, היטיב לתאר את נוכחותו של יאיר בין החיים:

כשאתה בא לפגוש אותי, אבא
פשוט צורה
ככה פשוט כי מי שהייתי אינני עוד
גם אתה אינך צורתך
אז בוא אלי פשוט על כנפי הדמיון
ותחוש
אותי
משהו שיש בו הרבה פנים וצורות
דומה למה שהיה ואיננו עוד
כשתרצה לפגוש אותי, אבא
פשוט אמור זאת
אני כאן, אני כאן
פשוט




  • אילה רוטנברג
    ערן, איזו כתיבה מרגשת, מביא את החברות והאהבה ומכניס אותנו בין כנפיה.. תודה על השיתוף, על הפתיחות ועל יאיר שאתה מביא לנו ביום הזה
    1