Eran Tzidkiyahu
7 שעות ·
יאיר הרמן 2.9.1980 - 26.04.2000
היום לפני 41 שנים נולד יאיר,
לפני 21 שנה הוא מת.
יאיר היה חבר טוב שלי, נפש תאומה.
אהבתי אותו מאוד.
מאז מותו נשארתי עם הזיכרון.
היום אני יודע, עם השנים גם הזיכרון משתנה,
דוהה, מעמיק ומתבגר.
את יאיר אני זוכר דווקא ביום הולדתו, את יום מותו הפסקתי לציין.
למעשה הכרנו ביום הולדתו, ימי ראשית הלימודים. שני נערים חדשים בבית הספר התיכון לאומנויות.
הרגשתי טפיחה קלה על כתפי מאחור, הסתובבתי וראיתיו לראשונה. ידו מושטת לעברי, "שלום, אני יאיר" הוא אמר, מישיר אלי מבט מעט מבויש.
היינו חברים טובים. אהבתי אותו מאוד. הוא היה מוכשר בטירוף, צלם מקצוען, עתידו בתחום היה לגמרי מובטח. הוא היה בחור רגיש ופגיע. הוא היה אנושי, היו לו חולשות וסדקים.
היה לו לב ענקי, אולי גדול מידי ... סיפור חברותנו ונסיבות מותו היו הפעם הראשונה שנפגשתי עם המוות, אולי הפעם הראשונה שהבנתי משהו עמוק באמת על החיים. עברנו ביחד לא מעט, כמעט וצלחנו ביחד את גיל ההתבגרות. לצערי הרב, מבין שנינו, רק אחד שרד. את השיעור המאלף שלמדתי בחיי מיאיר, אשר עיצב את אישיותי, אולי עוד אכתוב יום אחד על הדף.
עם כל הקלישאה שבדבר, כשמו כן הוא היה, אור גדול שהאיר.
בני בכורי נושא את שמו: יצחק - יאיר
זכרו מלווה אותי לאורך חיי.
חנניה, אבא של יאיר (Nino Herman),
אדם ענק והשראה, היטיב לתאר את נוכחותו של יאיר בין החיים:
כשאתה בא לפגוש אותי, אבא
פשוט צורה
ככה פשוט כי מי שהייתי אינני עוד
גם אתה אינך צורתך
אז בוא אלי פשוט על כנפי הדמיון
ותחוש
אותי
משהו שיש בו הרבה פנים וצורות
דומה למה שהיה ואיננו עוד
כשתרצה לפגוש אותי, אבא
פשוט אמור זאת
אני כאן, אני כאן
פשוט
- תשובה אחת
- הצג תשובה אחת נוספת