כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום רביעי, יולי 30, 2014

מולד ירח / הר הרוח/ אבו גוש / יולי 2014

חזרתי הביתה מהעיר הלבנה צופה ביופי של מולד ירח , שעה קלה קודם חלפתי על פני צריחי המסגד החדש באבו גוש ארבעה ירחים מופנים כלפי השמיים, אותם שמיים שכולנו חולקים אותם ופתאום אזעקה ושובל מפלס דרכו מהדרום הקרוב למזרח , וברדיו נמשכת הלחימה כמו בשקט שהופר והסכסוך על פני האדמה כמו מנותק מהשקט של מעלה וייחלתי שנזכר כולנו מאין באנו ולאן אנו הולכים , בוקר טוב .
ורה אלעד:" והנה צליל האזעקה חותך ביד הדיסוננס את השלווה של הוויזואליה האגדית, כמעט, שבתמונה...
עדות האומן. מצולמת וכתובה.
והנה, ברגע זה, כשאני כותבת, האזעקה נשמעת. פורצת מרחוק, כמו רוח מייבבת - והנה "בום" - כמו נקודה בסוף המשפט.
אני רוצה סיום אחר. למשפט אחר. עם מוזיקה אחרת מזו של אזעקה.
המוזות אינן שותקות כשאי-שפיות של מלחמה מנסה לתפוס את מקומה של אי-שפיות של אהבה!

  אבו גוש  המסגד החדש בליל מולד ירח קיץ 2014


יום שבת, יולי 26, 2014

כל פעם שמישהו תוקף חברו, יורה טיל של זעם כעס ותסכול , נדלקת שקופית אדומה מלווה בהכרזה, אזעקה!

צילום  מתוך כתבה למוסף "ימים ולילות " של "מעריב"  ליוותי את יגאל לב לכתבה על תותחנים שנות השבעים .
"לא יודע מה אומרים כי הכול כבר אמרתי בטלפון מה יש לי להוסיף? אולי זה בעצם משהו בשבילי לתת לכם להיאחז בו. חשוב שתדעו שאני שמח שנולדתי למשפחה הזו, אני שמח שהתגייסתי לגולני ועשיתי הכול הכי טוב שלי. אם אתם קוראים את זה, סימן שאני סיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות נלחמתי בכבוד ואני שמח. תהיו בטוחים שאני שמח. חשוב שתדעו את זה". (מילותיו האחרונות של סמ"ר דניאל פומרנץ ז"ל מתוך הספד אמו בלווייתו היום).

את הציטוט קורע לב זה העתקתי מחברה בפייסבוק. אני עצמי לא הצלחתי להקשיב לאם השכולה שהקריאה, לא הצלחתי לחצות את הבכי המתפרץ שאחז בי.
אילו ימים מאד עצובים ומורכבים. הקולות והמראות בלתי נסבלים. כהורים שכולים שחוו מוות של בן יקר, שנהרג בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי, נדרשנו לבחור באיזה נתיב נמשיך לצעוד בחיינו. בחרנו לפתוח לב לאהבה. אילו לא מילים יפות בלבד, זו בחירה עמוקה ואמיצה להקשיב ללב, להסכים מול מציאויות מורכבות אישיות ורחבות להביא לב חשוף ופתוח. בימים אילו של עצב וכאב הכל מקבל הקצנה. מקווה ומאחל שהמלחמה הזו תסתיים במהרה , לצד זה מה שנחשף ביתר שאת זה המאבק הפנימי אצל כל אחד ואחד מאתנו בין הקולות האלימים, הרגשיים, המגיבים כמו מתוך מנגנון הגנה ומיד שולחים אותנו להתקפה. לבין אותו מקום שקט חבוי, כמעט לא נוכח בקיומנו בימים אילו, שיודע הקשבה, שיודע כבוד אדם, שיודע קדושת החיים , שאינו נאבק שכמו נמצא בעין הסערה.
לצד החוויה הבלתי נסבלת ,אני יודע שכל דבר בקיום האנושי, יש לו תפקיד. ומתוך שכך לא ממהר להגיב, לתקוף, להגן, אלא פשוט מכיל את אותו חוסר אונים בלתי נסבל שמאחוריו תמיד נמצאת דלת לכיוון חדש, ללא נודע גדול.
עלה בי שמה שנדרש עכשיו יותר מכל זה להתייחס לשנאת החינם שנוכחת ברשתות, בדיבור, בתקשורת, בשלטון, אוכלת כל חלקה של טוב במהות חיינו. דמיינתי שכל פעם שאדם משמיע לשון הרע בשיח נכנסת שיקופית לתוך הדיבור שלו , אזעקה!!, אזעקה !!! כלומר אותה קריאה שמלווה אותנו היום ונכנסת לחיינו, תמשיך ללוות אותנו גם אחרי שהכל יגמר כשאנו שמים זרעי פיצול, כעס, חוסר כבוד אדם , השתלחויות ועוד ועוד מילים שיש בהם טענות והטלת דופי. דמיינתי מה היה קורה אילו בדיון בכנסת או באולפן או בין חברים או בתוך משפחה כל פעם שמישהו תוקף חברו, יורה טיל של זעם כעס ותסכול , נדלקת שקופית אדומה מלווה בהכרזה, אזעקה, נינו!. אזעקה, ביבי! אזעקה, טיבי!

דמיינו איזה שעור מדהים לכולנו אם נסכים להכניס לחיינו סמן שכזה, מעורר שכזה, מאמין שיעורר אותנו לאחריות וחברות שלא היכרנו.

כל כך מאמין שלמוות של הצעירים היקרים יש תפקיד בחיי כל אחד מאתנו וזה עלינו לעצור ולא לעבור לסדר היום כשהמלחמה תיגמר. אין משהו שיותר גדול מהיום יום, השאלה מה נביא לשם.

במותם ציוו לנו את החיים, חיים של "ואהבת לרעך כמוך".

יום שבת, יולי 19, 2014

הסכסוך הזה מזמן יכול למצוא נתיב אחר.

1971 יורדים לעזה לעשות כתבה על הממשל הצבאי , במיני מיינור שלי יעקב ארז הכתב הצבאי של "מעריב" ואנוכי .
תוך כדי הראיון עם המושל מוקפצים כוחות בראשותו למחנה פליטים , מודיעין מבקש לחשוף בונקר גדול ,מקום מסתור תחת אחד הבתים .
אנחנו במכונית הקטנה אחרי הלוחמים , הבית מכותר ,בעלת הבית מנסה להניע את הכוחות מכחישה כל קשר , רגע אחרי מובאים כלבים ,טרקטור ונחשף פתח שמוליך אח"כ לבונקר ענק מחת לפתח הבית.
לוחם ניגש יורה צרור לתוך טרם רדתו.
הרבה פחד באוויר ,סיטואציה קשה , ברגע אנשים מאבדים ביתם ,אין נכון או צודק זו מלחמה לחיים ולמוות .
הסכסוך הזה מזמן יכול למצוא נתיב אחר.
הסיפור שמגדלים עליו דורות חדשים שאין עם לדבר , אין בו אמת !!
גדלתי כילד על סיפור שנאת המצרים האוייב הגדול שלנו .
 זכיתי לתעד את הסכמי השלום עם מצרים , הייתי עשרות פעמים במצרים עם משלחות דיבור .
פגשתי אנשים בשוווקים בעיר המיוחדת הזו פגשתי הרבה מאד אנשים פשוטי עם שכל ענינם הוא לחיות , לשרוד את היום .
לא חוויתי שנאה , פגשתי אנשים כמוני מחפשים את הפשוט,את הרגעים הקטנים של החיים.
 כמו השכן הפלשתיני שלנו.
זה מטורף הדו קיים האבסורדי שלנו ,רבבות באים כבר שנים לאכול חומוס באבו גוש .
מקבלים שירות אדיב אדיב מפלשתינאים צוות מיוחד של מלצרים שנותן את הלב זו בחירה שלהם .
אוכלים יחד , וקוראים שוב ושוב עיתונים שמספרים שאין עם מי לדבר . 
ההסכם עם מצריים שריר וקיים , לצד ההפיכות , לצד האחים המוסלמים.
 הם ירדו מנתיב המלחמה גם אנחנו .
 זה אפשרי.
 זה אפשרי אפילו עכשיו.











יום שישי, יולי 18, 2014

מבהקים /נינו הרמן / רז פירמן /בתכנית הרדיו של אבשלום לוי



אבשלום לוי:" שמח לשתף אתכם בתכנית החדשה של מבהקים עם שני צלמים
נינו הרמן - משך שנים רבות צילם נינו עבור לשכת העיתונות הממשלתית 

נשיאים וראשי ממשלה בארץ ובעולם,היום מצלם נינו רגעים קטנים עם נשמה.
ועם הצלם והאמן רז פיירמן
רז הוא הצלם הראשון בעולם שזכה בפרס היוקרתי 
על שם הברון טיילור .מאז 1844 לא חולק הפרס לצלמים."





יום חמישי, יולי 17, 2014

Nava Massas Waxman / פורטרט של אשה .


מורן שוב שמחה לחלק התאהבויות שלה בספרים ודימויים
בערב מיוחד ומעורר השראה שקימה אצל נופר  גלפז בלבונטין .
ובין ובתוך צילמתי את נאוה .

יום שני, יולי 14, 2014

למעלה עננים/ למטה מלחמה / כמו ציור / קיץ 2014

פעם יאמרו לא מאמינים שנלחמו כאן , ועל מה ?
ולא יבינו איך יתכן שפשוט לא דיברו אחד עם השני .
והמורכבות תהיה אחרת , ובני האדם יחברו איש לרעהו .

יום שבת, יולי 12, 2014

ננעלה התערוכה, "ניירות של צלם " בקבוץ נען .

זהו ננעלה התערוכה, "ניירות של צלם " בקבוץ נען .
 שיח הנעילה שבוטל, יתקיים במועד קרוב ואפשרי בתל אביב.
 עוד הזדמנות להודות לאוצרות חמוטל פרידברג ודורית קופיט
על עבודת אוצרות אירוח והרבה תשומות לב ששמו בתערוכה זו. 
אנשים רבים ביקשו לתת לה עוד משך,לא ניתן היה להאריך את מועד הנעילה.
מאמין שאם יעלה רצון תמצא לתערוכה הזו אכסניה נוספת להדהד את ישותה .
צילום זה שייך לכתבה שעשיתי עם יגאל לב ל"ימים ולילות"
גליון "סופשבוע "של שנות השבעים ב"מעריב ",בנושא מילואים .
מאחל בכל מאודי שלא יורחב מעגל הלחימה  . 
שבת שלום .



גיורא שלמי :" קיבוץ נען, ידידי נינו הרמן ואני, החלטנו שלא להעמיד אתכם בפני הדילמה של לבוא למפגש בגלריית הקיבוץ או להעדיף שלא להתרחק מהמרחב המוגן שלכם ובני ביתכם.

אני, חששתי שארגיש מובס על ידי חמס אבל, לא כך. נחכה לימים רגועים יותר ונקיים את הדיון על רצף היצירה בצילום במקום שקט ובטוח, בשש אחרי המלחמה."

מאחלים לימים טובים יותר - גיורא ונינו

יום שישי, יולי 11, 2014

אבא גבי,שורשים ואהבה.











בתערוכה בנען שננעלת היום  הוצג צילום של אבא  יושב בצל עץ עבות כולו בתוך מלאכת יצירה של תרגום.
הצילום נעשה בשנות השמונים במנזר האחיות ציון בעין כרם בו קימה אימי באותם ימים חוג לציור בחיק הגן הקסום הזה.
לקראת צאתו לפנסיה לקח על עצמו באהבה גדולה לתרגם  את שירי כריסטיאן מורגנשטרן משורר גרמני.
אבא היה איש צנוע חכם מוכשר ,איש אשכולות שאהבת שפות והבלשנות מילאה אותו שמחה .
מורגרשטרן היה להטוטן של מילים . נושאי השירים וסגנונם מוזרים .
אבא התאהב בצורה לשונית המיוחדת שלהם וכך היה מבלה ימים כלילות בתרגום בנסיון להמציא מילים
לשמר כך את השירה הגרמנית היחודית הזו שתהיה  הכי קרובה למקור.
כתב היד של אבא שכה אהבתי מחבר אותי אליו ,כך פשוט , זה מדהים שאחרי כל כך הרבה שנים 
כתב יד מעביר חיים , אז כך בתוך מורכבות הימים האילו שמחזירות אותנו הביתה נגעתי וננגעתי .

התערוכה בנען שנגעה באישי כמו ברחב ננעלת , עוד יבואו סיכומים . ומן הסתם יהיה לה המשך .
כרגע מתוך שמצאנו את תיק התרגומים עולה רצון לספר קצת על מאחורי הקלעים של צילום זה .
עולה רצון לחבור לאדם יקר .מאחל לכולנו ימים מייטיבים .






יום שבת, יולי 05, 2014

בדרך ירח תמוז שקט מבצבץ דרך עצי יער ,מבלבל לרגע.

מבקש למצוא רגעי שקט בתוך המורכבות , נטף הזמן הכפרי

ירח תמוז שקט מבצבץ דרך עצי יער , מבלבל לרגע .
חוזרים משישי קצר בתל אביב, בצהריים בבר קימא - חגגו  שנתיים.
יגאל רמ"בם על הבר משרת באהבה את הבאים. תמונה אחרת של מהפכן צעיר .
עדי פלד  שהוציאה רבבות לרחובות  בקיץ 2011
סיפרה שעלו השבוע לירושלים להנמיך את להבות השנאה.
במהלך השבוע שיתפתי בשמחה ברשת דיבורי לב של חברים.
 אניח מעט  גם כאן .

אור בדיחי : "... אני יושב עכשיו בדירה שלי ביפו וקורא כתבות על כל המחאות בירושלים ועל רצח הנער משועפט.
אין לי שום רגש של שמחה על זה שהוא נרצח ושום רצון לנקום על חטיפת הנערים.
יש מי שיופתע שאני אומר את זה כי אני אח שכול ומה פתאום? אתה לא רוצה שכל הערבים ימותו?
בכל פעם שמישהו שואל אותי משהו כזה אני אומר-לא!" .... 

מאיה רימר: ..." פתאום "אסור" או "מותר" לכתוב דברים בפייסבוק או להעלות בשיח הציבורי.
כולם רגישים, הצנזורה האישית-חברתית, הרצון לבעוט בה- והרצון לא לפגוע, לא לנדנד את הסירה,
בה החורים והריקבון ברורים יותר מרגע לרגע...שועשעתי מהמחשבה שהאנשים השפויים שבורחים מפה, היהודים והערבים, יוכלו לבנות מדינה מתוקנת אי שם בניכר המפתה. ואז חשבתי שזה בעצם בכלל לא משעשע, כי אני את עתידי אעשה פה."

ערן צידקיהו : "...לכל המיואשים והמיואשות ואלו שעל סף הייאוש.אני בדיוק עושה את הבלתי יאומן וחוזר בשבועות הקרובים לישראל, להתגורר עם משפחתי בירושלים.
החיים באירופה טובים וקלים ויש לנו פה עבודה. אנחנו לא חוזרים מכורח, אנחנו חוזרים מבחירה. 
החלטתי שלא להיות עוד גולה מתוסכל שכותב סטאטוסים בפייסבוק וקורא חדשות באתר הארץ לפני שהוא קורא את העיתון המקומי, אלא לבוא ולעשות מעשה"
איש יקר חברו הטוב של יאיר חוזר ,  בחירה אמיצה . ממלא אותנו שמחה והשראה .

במהלך השבוע התלבטתי מה לומר, איך להתבטא, איך לגעת בלב האנשים  פשוט שהמורכבות כל כך גדולה
והקיצוניות מלובה באש .
המוות לא ממציא דבר , למדתי זאת אחרי מות בננו יאיר ,למדתי זאת ממורתי רונית גלפו שפתחה בפנינו
 מרחבי לב וניסוחים שאיפשרו ומאפשרים לנו לחיות הגיון אחר, תודעה אחרת בתוך התודעה הקיימת .
המוות רק מעצים את הקיים , זו החוויה שלי , מעצים על מנת שנבחר למה לתת כוח. 
אנחנו בחרנו לדבוק באהבה לדבוק בחוכמה.
על קברו של יאיר ביקשנו לכתוב את הפסוק הבא :
"גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה" (תהלים קלט יב).
אולי זה המשפט שחיכיתי לו השבוע שלא ידעתי מה לומר , אולי אילו דבריו של ערן שהדהדו יאיר בתוכי .
אני לא אדם דתי , כן אדם מאמין , באדם בחוכמה ביקום בקיום , ביכולתנו לבחור .
מייחל מאמין שבארץ הזו ההתעוררות תלך ותתעצם ,לצד  ריבוי החשכה המצולמת ומשודרת בערוצים 
קיימות הרשתות החברתיות המאפשרות מקום גם להביא את האור
ככר העיר הזו מאפשרת לחבור לשפיות.
ירדנו לתל אביב לפגוש ,לראות לצלם ,זה עוד לא כמו פעם .
הרבה התבוננות מעט רגעי צילום .
פגשתי עיר חמה רטובה שוקקת חיים מבקשת להזכיר לכולנו שיש חיים , זו לא בועה .
אנחנו ארץ קטנה מידי מכדי לברוח לעולמות ,הכאב והעצב האש החום של השבוע שחלף
נדמה שלא פסחו על אף אדם. אולי ככה זה נראה מתוך העיניים הפרטיות שלי .

צילמתי "רגעים של כל אחד" , "בדרך הביתה " של אנשים .
בוחר להראות רגעים קטנים של חיים בסופ"ש זה .
שבת שלום .



יגאל רמ"בם על הבר משרת באהבה את הבאים. תמונה אחרת של מהפכן צעיר . עדי פלד שהוציאה רבבות לרחובות בקיץ 2011

סיפרה שעלו השבוע לירושלים להנמיך את להבות השנאה.


אפי בת אילן :"והנה מה שסייד קשוע ואופיר טובול ורבים וטובים אחרים שאנחנו זקוקים להם כאן כמו אוויר כבה מתעייפים מלומר"









יום חמישי, יולי 03, 2014

לוטם / פורטרט של אשה / הזמן הכפרי / נטף

 לוטם : אוהבת ועוסקת באמנות ימי הביינים "יש משהו בתקופה שמדבר אלי.
מעניין אותי איך אפשר לראות דרך האמנות איך אנשים ונשים בפרט בנו לעצמם את העולם הפנימי שלהם.
במיוחד מסקרן אותי העולם הפנימי של נזירות בימי הביניים- איך הן פתחו לעצמן מרחב פנימי
במקום שהגבולות שלו היו מאד ברורים וסגורים.
מה נשים עושות במצב שהן מוגבלות יותר מגברים? 
מרתק אותי לחקור את זה מתוך המקום שלי כאשה."






©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com