כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, אפריל 29, 2011

יאיר 11 שנה דיבור לב


בדרך הביתה, פסלי אבן  2011, רוסטי וורהורסט.


11 שנים עברו, 11 מחזורים של חיים מפסח לפסח.  כל שנה לקראת האביב אני חוזר לרגעים, לחוויות , למחשבות, מרחיב את מעגל נגיעות הלב.

11 שנים עברו, אלון התבור ששתל איתן  גדל והתעצם וכמו יוצר נוף גלילי בפינה קסומה זו בהרי יהודה ,מצל על האותיות שחרטנו על קברך שיש בהם תמצית מהרוח שלך.
 "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה" .
אולי גם לזה התכוונו שאמרו כל מילה בסלע ,מילים מדוייקות מחזקות רוח.

11 שנים עברו ,בתחילה פחדתי לאבד אותך, את הזיכרון, את הרוח ,
 פחדתי שלאט לאט הכל ימחק. עם הזמן, ההסכמה לשחרר אותך לדרכך
פתחה בפני את החיבור העמוק אילך לרוח שלך , זו שקיימת בליבי ובלב רבים כל כך.

11 שנים  מתקיים ביננו דיאלוג אחר,  אנחנו אילך ואתה אילנו במופעים שונים,
 דרך  חיבורי לב, רשימה ארוכה של מפגשים והתרחשויות יום יומיות, משמחות ומעצימות פוגשים עוד ועוד אנשים שמתגלים במסע שלנו שהכירו אותך, את סיפורך.
הרואים את החלק שלך ,המאיר את דרכינו ודרכיהם.

רוסטי אמר לי  באחת מהשיחות שלנו :"אתם יכולים להיות עדים לסיפורים מופלאים כאלה רק אם אתם מאפשרים להם להתרחש" ..
דיבור חכם של איש הרוח חבר יקר המחבר עולמות , לפני שנים  בחרת דרכו לשלוח לנו שיר, ביקשת שם להאיר רוחנו אמרת  "לא להניח להעדר שלך להסיט את הלב מלאהב כל רגע בחיים . אני אתך באשר הינך. רוצה אני שתדע, הקשב לרוח זאת נשימתי , הגשם דמעתי,  השמש חיוכי , עודני ילד שלא שכח לאהוב , לידך אני מאחוריך מעליך ". פשוט ונוגע , כך כתב רוסטי.

אח"כ הלכתי לעוד דיבור  לב חם וחכם  משנים קודמות  שהביאה כאן לפני שנים אחדות אילה : "חבל שאתה לא בגוף לעבור איתנו את החיים  אבל הנוכחות שלך קיימת כשנזכרים בך , אתה שב ומופיע ומחמם את הלב."  " יש עולמות עליונים, אין בלעדיות לחומר ,אני שמחה על הקשר הזה שיש לי איתם הוא בל ינותק "  
עוד ניסוח פשוט ונוגע של אילה.

לקראת יום השנה הזה  העלינו את הסרט עליך ליו-טיוב, שמתי אותו בבלוג ,רואים אותך שם  בן 13 מראיין אותי, "עכשיו אבא תגיד לי דוגרי מה אתה חושב עלי?" , כיוונת אותי לדבר את הלב שלי  ,ואני היתה בי מבוכה ובלבול ופחדתי לצאת עילג והתארגנתי להחזיר לך בשאלה. ואתה בשלך מבקש מענה פשוט, מביא דיבור לב  פשוט נוגע ומדהים של ילד צעיר עם נשמה בוגרת .
ויש  כבר הרבה צופים שאומרים שנגעת לליבם בדרך שלא מובנת להם, ויש האומרים שהזכרת להם  כהורים לשאול עצמם  עד כמה הם פתוחים, קשובים לילדיהם , מוקירי רגעי חיים פשוטים. ויש האומרים "אם אתם יוצאים ממצרים, מי אנחנו שלא נצא".

תחיה ביקשה לצפות בעוד זמן יאיר  וככה באקראי, מתוך מאות קלטות בחרנו באקראי באחת בה רואים אותך  בן 10 עובד יחד עם פועלים מקטנה בהרחבת הבית.
ישבנו צופים  בשעה  מבורכת ומדהימה של תיעוד שבה  רואים אותך עובד ברצף, בבגרות , בתשומת לב, בכוחות גוף סוחב דליים , מטפל בדניאל הקטן בן השנתים בסבלנות באהבה , רץ להשקות את  הפועלים, משתתף כמו גבר ברצף הבניה והעשייה,
יכולות אנושיות ומקצועיות מופלאות שהתעצמו בבגרותך .
ויש גם דיבורי לב שהשארת בברכות כמו זו שברכתך את חברך הטוב דוגי שהבחירה האמיצה שלו בדרך חיים משלו הפעימה וריגשה אותך :"זכינו לגדול כמו אחים בנטף, במקום שלכל ילד היום זה ייראה טירוף, הילדות שאנחנו עברנו. אף ילד שנולד בעיר לא יכול היה לזכות בזה, ואף ילד שייוולד היום בנטף לא יבין על מה אני מדבר. אני מדבר על הילדות שלנו בבתים מעץ, בלי חשמל, בלי טלפון, בלי דודי שמש, דברים שהיום נשארים רק כזיכרון יפה בראש... "
ויש גם את הזכרון החי ,זה העולה מתוך הקשרים שכמו נצרבו בנו.
אני יושב על המרפסת שומע את אותם  ציפורי אביב  של עכשיו שרים  בעוצמות.
אז זה היה בלתי נסבל לשמוע את מקהלת האביב הזו , הכאב, העצב,  הכל היכה כל תא בגוף ובחוץ התייצבו להם החיים במלוא עוצמתם.
שם  אולי החל מסע  ההסכמה שלנו  לקבל את שהתרחש .

היום אני מבין שהמקהלה הנפלאה הזו כמו סימנה לנו כוון ודרך של שמחת חיים.
ככה זה היה בבוקר ההוא, רגעים חסרי פשרות שכל מה שהיה בנו והושם בנו אפשר לנו להכריע לאן פנינו לכעס , לטענה  או לקבלה לאהבה.
אז לא ידענו לנסח זאת כך  בשני טורים כל כך ברורים אבל זו היתה החוויה .

עכשיו אביב ,הכל נראה לרגע אותו דבר כמו בבוקר הוא  אבל המקום בו אנו נמצאים כל כך אחר.
 שתי חתונות של חברים יקרים  שלך שלנו  התרחשו הקיץ  האחרון בנטף,.דנצר ותמר  ויונתן וענת . ברכה גדולה. שמחנו מאוד להשתתף יחד עם החברים והמשפחות בשמחה.


ויש את איתן ודניאל אחיך היקרים והאהובים שממלאים אותנו שמחה ואהבה, כמוך  גם הם אנשי לב שגדלים ומתבגרים  וזה כיף גדול לגדול איתם ולצידם עם חברותיהם היקרות אביגיל וקטי שהם כמו משפחה לנו.

ויש געגוע . פתאום עולה  בי געגוע עמוק , לצחוק שלך , לכפות הידיים שלך , לגוף שלך, לנדיבות שלך, לחברות שלך,לטוהר הלב שלך.
11 שנים עברו למדתי לחיות עם הגעגוע ,הוא חזק .
 אני לא יודע מתי הוא עולה ומה לעשות איתו חוץ מלהתגעגע .

נמשיך לדבר יאיר,  נמשיך ליצור עוד ועוד נגיעות של לב .
אוהב אותך ,אבא .


פסלי אבן לקט- רוסטי וורהורסט
יאיר                                                                                     אפריל 2011
כבר כל כך הרבה זמן עבר, ואנחנו כל כך משתנים כל הזמן, ואיתך הזמן כמו משתנה אחרת.
כי כשאני חושבת עליך, אני רואה אותך כמו שנשארת בתמונות שבביתי, מול המחשב אתה במדים צוחק ומכין לעצמך משהו לאכול... האמת, נראה לי שחוץ מהמדים התמונה יכולה להתאים גם להיום.
אבל הרי אני יודעת שאתה כבר מישהו אחר. ועם המישהו הזה דיברתי הרבה מאד במשך השנים שעברו. ועם הזמן שחלף החוויה השתנתה לי.
אני כבר לא מדברת אתך, אלא יותר חושבת עליך, כעל מישהו חשוב בעולמי, מישהו שהיה כל כך פשוט ומובן מאליו ופתאם איננו יותר. ואני מרגילה את עצמי למחשבה הזאת – שהחוויה היא אחרת כי החיים הם אחרים.
והנה היום, בזמן ההכנות לליל הסדר ועם האביב שהגיע השנה במלוא יופיו ופרחיו , ואחרי שכבר השלמתי עם המרחק שלך - הגעת אלי בחלום: בתוך חופשה משפחתית על שפת הים (במקום רחוק ולא מוכר לי, אבל עם מזג אויר אביבי כמו עכשו) יצאנו מהמים בדרך למקלחת והנה אתה עומד מאחורי ואני עוד מתלבטת האם זה יאיר או דניאל, אבל זה היה ממש ברור- זה יאיר!! שמחה גדולה כל כך וכבר כל היום שלי צבוע בשמחה הזאת.
עם השנים שעברו והתהליכים שעברנו ועם העבודה שלי עם קבוצת גיל הזהב בבית דניאל אני מחפשת ולומדת מהי אמונה. אמונה פשוטה בחיים ,ביקום, באלוהים. הגעתי להבנה שאנחנו רק בני אדם ואנחנו לא יכולים להבין כל דבר. למרות שאני עדיין מאד רוצה להבין....אבל יש דברים ומצבים ובחירות שאי אפשר להבין- ואני  מגיעה לאיזו השלמה עם המקום שלנו בעולם הזה.
אני נזכרת איך לקח לי זמן להגיע למקום של סליחה, איך הצלחתי סוף סוף לסלוח לך על שהסתלקת מהר מדי והשארת אותנו כל כך כואבים.
והשנה יש בי משהו אחר-
אמונה שלמה שמה שצריך להיות הוא מה שיהיה, וכל אדם בוחר את נתיבות חייו . והפעם אני גם מרגישה כך ולא רק חושבת את הדברים. כמו שאתה אולי שומע – אתה משתנה ביחד איתי,
תמיד ביחד - גם בחלוף 11 שנים ארוכות מאד מאד.
תמיד אוהבת אותך דודה יהודית

נוף תל אביב והשפלה הנשקף מנטף.

"לפני 11 שנה כשהכרתי את יאיר הייתי חיילת בת תשע עשרה. לא הכרתי את יאיר כשגדל לא הכרתי אותו כילד או כנער.
הכרתי אותו כחייל  חדור תשוקה וכשרון, בחור שמוקף באהבה ובאנשים יותר מכל אחד שהכרתי עד כה.
את יאיר הכרתי בשנה האחרונה לחיו ואיתו יצרתי את מה שלי היתה יצירתי המקצועית הראשונה ולו האחרונה.
כשנודע לי מחברת ההפקות של ברי סחרוף שהשיר אותו הם רוצים שאהפוך לקליפ הוא "עוד חוזר הניגון" הקשבתי לשיר שוב ושוב על מנת להתחבר אל מה שהשיר אז אמר לי. 

עובר אורח. מי הוא אותו עובר אורח? מיהו עובר האורח בחיי?  בשבילי עובר האורח שב ועובר לנצח, כאילו שרוי בתוך חזרה מעגלית שממנה אין מוצא. עובר האורח שלי שב וחוזר לאותם מקומות מהם הוא שואף לצאת ואליהם איננו מעוניין לחזור. עובר האורח שלי תקוע.

אחת עשרה שנים לאחר מכן, אני יושבת בביתי בהוליווד ומקבלת מכתב מנינו.
הוא פגש בחברה שלי על סט צילומים והקשר חודש. הבטחתי לנינו שאבוא לבקר.

ביום שלישי הגעתי לבית משפחת הרמן עם בן זוגי דייב. זוהי הפעם הראשונה של דייב בישראל והיינו בדרכינו להראות לו את ירושלים. עצרנו בנטף. לאחר מספר דקות של התרגשות נוכחתי לדעת כי אותו היום בו הגעתי הוא בדיוק יום השנה הלועזי למותו של יאיר.     
ופתאום שוב המעגליות.

הכרתי את יאיר בנקודה עוצמתית וחדורת תשוקה בחיי.
 נפגשנו באותה יחדת הסרטה שבה בנוסף ליאיר פגשתי חבורה של קולנוענים מתחילים, מפיקים עורכים וצלמים, כולם בעלי ניצוץ וחזון, כולם בעלי אותה שאיפה לטוס קדימה כמה שיותר מהר ולנסוק הכי גבוה שאפשר. דיברנו על הרצון ללמוד ולעבוד מחוץ לארץ , על המקומות בהם היינו רוצים לצלם והשחקנים איתם היינו רוצים לעבוד.

11 שנה לאחר מכן נראה שהלכנו אחרי אותו החזון ואנו ממשיכים להגשים אותו בדרכים שונות, בלונדון, בלוס אנג'לס ובארץ. יאיר היה ועדיין חלק עצום מאותו ניצוץ.
 לא הרבה אנשים בחיי מהווים מקור כה גדול להשראה ולהתרוממות רוח.
 עכשיו כבאתי לבקר את תחיה ונינו אחרי 11 שנים ומבלי לדעת, ביום בו יאיר נהרג, אני נמצאת בצומת דרכים בחיי.
וכאילו כמו במטה קסם אני נפגשת שוב עם יאיר כדי להחיות את הניצוץ ולכוון אותי אל השביל בו אני אמורה להמשיך ללכת.

יאיר היה עובר אורח בחיי ובדומה ליצירה אותה יצרנו שנינו לפני 11 שנה, הוא שב ועובר בחיי גם היום. אך בשונה מאז, היום אני יודעת לקבל באהבה את אותו עובר אורח, את אותה מעגליות.
 היום אני יודעת כי הכי חשוב זה לדעת לראות את אתן נקודות אור בהן הוא עובר בחיינו.

אני חושבת שיאיר עדיין שותף לאותו חלום ולאותו חזון, הוא עדיין חלק מאותה חבורה של חולמים, הוא ממשיך להיות חלק בלתי נפרד מהיצירה, התשוקה ושמחת החיים שלנו ומאיר לנו את הדרך."
יעלה רוזנפלד




יום ראשון, אפריל 24, 2011

ד"ר הוגו הרמן - ספר מסע מרגש של סבא שלי שלא הכרתי...

 ספר המסע המקורי אבד לי בבייתי ,את זה  רכשתי אותו לאחרונה ביד שניה..


 ד"ר הוגו הרמן


מימין : אבא גבריאל ,סבא הוגו, סבתא פאולה בטבריה  1934


ביקור חיים וייצמן בפארג ,משמאל הוגו הרמן.
 מאז היותי נער אני בתשומת לב לסבא שלי הוגו הרמן.
 ליבי נמשך אליו מבלי שהכרנו בכלל, הוא נפטר ב1940 
 שנים אני נושא את זכרונו עימי מתוך איזו שהיא אינטואיציה וחיבורי לב  עמוקים.
זה מדהים איך אפשר להיות בקשר עם יקרים שאינם בחיים , ולהפיח חיים בקשר.
זה קורה לי עם בני יאיר שאיננו עוד, עם הורי  גבי וליאורה , ועם סבא שלא הכרתי ועוד יקרים .
היום ערב שביעי של פסח  אפריל 2011 במוסף תרבות וספרות בהארץ מתפרסם מאמר,
שעבורי הוא כמו פרי של זרעי תשומות לב שהנחתי לאורך השנים ברצון להכיר ולהוציא לאור
 את סיפורו ,את דמותו של סבא שלא הכרתי.

המדהים הוא מרחב הזמן שעבר ,אני מאמין שכל דבר שארצה אגיע אליו בעזרת הדמיון והכוונה,
זה רק ענין של זמן, זה יכול לקחת שבוע,  שנה ,או תקופה ארוכה ,בסופו של דבר,
רצון עמוק בחוויה שלי  שהתחיל בדמיון יהפוך  למציאות .
ראייתי עוברת דרך ניסוחים שרונית גלפו,  מורתי וחברתי אימנה בהן את עיניי, את תודעתי וליבי.

שנים רציתי להוציא לאור את סיפורו של סבא , הכל התחיל בחופשות הקיץ בבית סבתי פאולה שגרה ברחביה בירושלים .
כנער סקרן  ,היתה בי כמיהה לחקור מקורות, שורשים  כדי לדעת מאין אני בא ולאן ללכת,   הרגשתי ,האמנתי שיש כאן סיפור חיים מרתק וחיבורי לב עם אדם יקר עוד לפני שנחשפתי לסיפור עצמו.

זו אינטואיציה שאני נשען עליה כאדם , כצלם,  הליכה בהקשבה עמוקה ללב, זיהויי וחיבורי הקשרים.
עוד בטרם נחשפתי לתוכן הדברים , לסיפור עצמו זיהיתי שיש כאן אמת עבורי,  חשתי במהות ובעומק .

לא היתה לרצון הזה צורה ובטח לא היה בכוונה  תזמון או עיתויי של איך ומתי תתרחש הפחת החיים הזו ,
והנה עכשיו ערב פסח שני  מתחיל  פרק משמעותי במסע המאוד מרגש של חשיפה עבורי ,והעתויי....גם הוא לא מקרי ,

במוצאי פסח שני בשנת 2000 נהרג בננו יאיר שהיה גם הוא צלם צבאי בחיל החינוך איש יקר אוהב אדם ,
והעיתויי הזה של פרסום המאמר גם הוא מיוחד  מאוד עבורנו הכל מתחבר ומעל לכל דמיון.

לא מזמן כתבתי כאן פוסט שעסק בצילום (המצ"ב כאן ) שלנו עם יאיר במדרחוב תל אביב  בשנת 200כתבתי אז:


 " בפברואר 2000 הלכנו כל המשפחה תחיה רעייתי איתן , יאיר, ודניאל בנינו  . לחגוג את יום הולדתי, במדרחוב  בנחלת בנימין ,  הצטלמנו.  זהו בעצם  הצילום המשפחתי האחרון שלנו יחד, יאיר נהרג באפריל 2000
צילום שאין בו את מימד הזמן .
צלם הרחוב  שלצערי אינני זוכר את שמו, נתן לנו לבחור בגדים מתוך מזודה גדולה היתה מונחת
וביקש מאיתנו להתחפש.זה מה שקסם לנו ובכלל הביא אותנו להצטלם,   התמונה שיצאה נראית כמו נלקחה מתקופה אחרת  .יש לי בבית עשרות תמונות שכאלה שמצאתי בארגזים של סבא שלי ד"ר הוגו הרמן שנפטר ב1940 ,
לא הכרתי אותו , ואף אחד לא סיפר לי מי כל האנשים המצולמים.
אני רק זוכר את החוויה שלי כילד וגם עכשיו מהתבוננות בתצלומים.
האנשים האילו חיים עדיין בתמונות באותה אינטנסיביות שבה צולמו במצלמה
ונייר הצילום החום בן עשרות שנים  לא מכהה תחושה זו.
לרגע נדמה שאף הם כמו מודעים לקיום שלי .
אותו דבר קורה לי כאן עם התמונה שלנו.
כל פעם שאני מתבונן בה אני נזרק לעבר לרגע ההוא  ובאותה מידה לדמיון  לעתיד .
מרגע היווצרה היא איבדה את מימד הזמן וכמו אומרת לי, כל התבוננות היא הזדמנות עבורך למפגש ,
מפגש מחודש עם יאיר דרך הדמיון.
 היום אני יודע שכך גם קרה לי שפגשתי את תמונת סבא שלי בילדותי,
 דרך הדמיון והסקרנות , החל מסע של חיבורי לב ביננו.

הרבה סוד יש בחיים האילו , וצירופי הדברים משמחים ומאפשרים להאמין שזה פאזל עצום שחלקו מתפענח עם השנים.
זו תחושתי בבוקר זה של חיבורי לב  , בין סבא ,נכד,  נין ,שלא כולם בחיים האילו איתנו.
הכל אקטואלי ומרגש" יחסו של סבי לערביי ישראל "עלינו להבין שהעם הזה אוהב את הארץ כמונו"  ועוד ועוד ....
דברים רבים שכתובים במאמר ומספרים על אהבת סבי לאדם,לארץ על תפיסתו ההומנית את הדברים.

בימים אילו אני עסוק בתרגום מכתבים של הוגו מהארץ לחבריו באירופה, מכתבים בגרמנית משנת 1937-8
שני חברים  יקרים, אמני רחוב עוזרים לי במלאכת התרגום , שיי אלמגור ורוסטי ורהורסט.
והפענוח יחד מרתק אותנו, המכתבים גם שופכים הרבה אור על התקופה הזו בארץ .
זו  רשימה ראשונה שמן הסתם יהיו לה עוד הרבה המשכים, חג שמח והרבה אהבה, נינו.


" מדהים, כמה מרגש, שלדברים נושנים יש רגע מחודש של הולדת...
כדברי אלתרמן...    ויותר קרוב אל ליבך :"עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא..."
באהבה וחג שמח, "גילה


" איזה יופי של חיבורים אתה יוצר! מעבר לזמן ולמקום. בין סבא שלא הכרנו , לאבא שמתוך הכתבה נדמה שהוא דומה לו מאד ועד ליאיר שהחיבור שלו לאבא היה כל כך מיוחד.
 בעיקר יש כאן הרבה אהבה.
 אוהבת מאד".יהודית

יום שבת, אפריל 23, 2011

תמר קפסוטו "השקת מסע הופעות רחוב למה לא" קונטיינר נמל יפו.





נינו "המפגש שלנו ברחוב הוא הסימן לכך שהדרך היא הדרך ואין שניה לה.
כמובן שיש עוד סימנים רבים וחשוב לפקוח את העיניים בתשומת לב כדי לראותם,
אבל המפגש איתך וההמשכיות שלו אינם מותירים בי ספק.
עינייך המלוות אותי בקליפ פה, קליק שם בצירוף האדם הנפלא העומד מאחוריהן-
מחזקים אותי ומאפשרים לי לעוף עוד ס"מ קט מעל לאדמה
 (תוך שהרגליים נשארות עליה... מעניין איך זה קורה).
 תודה על שעצרת מחוץ לגלידה בערב שלא היתה לו שום כוונה להיות מיוחד כל כך."  תמר

יום שלישי, אפריל 19, 2011

יאיר הרמן 1980-2000 הסרט ב-utube מחולק ל-6 - פרקים.




בשנת 2000 נהרג יאיר. במהלך שנת האבל ,יצרתי בעזרת המשפחה וחברים יקרים את  הסרט יאיר הרמן 1980- 2000

זוהי עטיפת הסרט יאיר הרמן 1980-2000 .
אורך הסרט המלא למעלה מ50 דקות ועל פי דרישות מערכת  uutube
הוא מחולק ל-6 פרקים .
לקראת היום השנה ה11- למותו של יאיר,שנהרג במוצאי פסח שני 26/4/2000 
העלינו את הסרט לרשת .
זהו לא סרט הנצחה ,כי אין רצון לנצח את המוות , מה שהיה איננו עוד.
זהו סיפור על אדם יקר ,איש צעיר ומיוחד שממשיך לקרב אנשים לליבם.
תודה למשפחתי האהובה.
לאיתן בני על שותפות בצילום ה"ארכיון המשפחתי".
תודה לרונית גלפו על הברכה לאב ואם שאיבדו את בנם .
לרוסטי וורהרסט על השיר שעל גב העטיפה. 
למרגלית גז שתרגמה מאנגלית.
ותודה רבה לכל החברים הרבים שעטפו וחיבקו אותנו באהבה .
סרט זה מוקדש באהבה, ליאיר ולהורי לורה וגבי.
                                                                  

                                                                     פרק ראשון.


                                                                     פרק  שני.


                                                                        פרק שלישי.



פרק רביעי.


פרק חמישי .


פרק שישי .






הי יקירי,
 "סיימתי לראות את החלק הראשון של הסרט על יאיר.
בסופו של חלק זה, חברתו של יאיר מספרת על שיחת טלפון שבו היא מספרת לו שברי סחרוף רוצה שיאיר יצלם קליפ שלו. מיד לאחר מכן, בדרכי לים, שלט ענק עם פרסומת על הופעתו של ברי סחרוף שנקראת: "אתה נמצא כאן".
בהרגשתי זהו מסר לחג שמח מיאיר. אז חיבוק גדול גם ממני, וחג שמח לכולכם. נשיקות"
 אורלי

נינו שלום,
"אני יושב וצופה בסרט, בליבי מתמלא פחד.

האם אני מוקיר את כל הרגעים האלה? האם אני מזניח במשפחתי את מלאכת התיעוד?האם זה אגואיסטי להרגיש כך?
הסרט שלך ריגש אותי עד דמעות,בעיקר בשל הזווית שבחרת לעסוק בה והיא הזווית שלך כאבא.

 אני לא הכרתי את יאיר אבל הוא נגע ללבי בדרך שלא אוכל להסביר לך.
תודה לך שחשפת אותי לסרט."
גור דותן.


"ראיתי את הסרט כולו. מאוד מאוד התרשמתי . כיצד ערכת אותו ,ערבבת את הזמנים וכך בעצם בטלת את מימד הזמן במובן מסויים והצגת את מהותו ואישיותו של יאיר לאורך  כל חייו.
אני שלא הכרתיו מרגישה כאילו עכשיו אני קצת מכירה אותו,כל כך חינני,דינמי,מלא רעיונות,יצירתי, אולי אני מושפעת גם מכך שאני מכירה את הוריו."
חוה מאמו.


נינו שלום,
 "אני כותבת לך למייל מכיוון שלא הצלחתי לשלוח את התגובה שלי באתר שלך.

מזה כמה חודשים אני קוראת באדיקות ובפליאה את הבלוג שלך - המילים והצילומים שלך ובעיקר הקשרים,

קטנים כגדולים עם אנשים שאתה פוגש,  הם מבחינתי כמו קסמים שקשה להאמין שקיימים.

אני מגיבה לדברים שלך בפעם הראשונה (משהו נדיר ביותר בהתנהגותי כגולשת אינטרנט) 

 כי המילים שכתבת במלאת 11 למות בנך יאיר ריגשו אותי מאוד, עד דמעות.

ראיתי חלק מהסרט עליו, הקטע בו הוא מדבר על המפקדות שלו בטירונות  והוא נכנס לי ללב.

תודה לך",
אורנה  




הי,
לא מוצאת את המילים לתאר את תחושותיי , צפיתי ברצף בכל הקטעים ..לא הכרתי את יאיר כאדם בוגר יפה תואר ומקסים שכזה , זוכרת אותו כילד מתוק וקצת כנער, התרגשתי מאוד . מקסים.

אורה. 

מרץ 2013


יום שישי, אפריל 15, 2011

אלכס ליבק "חשוף" שד' וושינגטון בפלורנטין.








"תערוכה מרשימה של אלכס ליבק, וגם צילומים נהדרים של נינו הרמן מפלורנטין. הנאה כפולה" רפי מן

 "היה לי הכבוד והעונג לעבוד עם חנניה הרמן כשהיה רכז צלמים במעריב לפני יותר מעשור שנים ואני כאיש ארכיון.
איש מקסים. לרגע לא זיהיתי אותו בלי הזקן :)" אביחי אפרתי

יום שלישי, אפריל 12, 2011

"סיפורים חיים" עם אלעד ואזנה-ברדיו כל השלום/ fm107.2

         איש חכם אמר ש "אויב הוא אדם שאת סיפור חיו עוד לא שמענו".
אם תרצו לספר על אירוע שחולל שינוי בחייכם אנא שלחו מייל עם תקציר הסיפור לeladvazana@gmail.com
"במציאות שלנו בה האחר והשונה נתפס פעמים רבות בדמות שטוחה, מפחידה וחסרת רגשות, עלה רעיון תכנית זו המביאה אלינו סיפורים מחייהם של אנשים ממגוון הרקעים, הדתות והתרבויות החיים באיזורנו. כאשר אנו מאזינים לסיפור מחייו של אדם, חלק ממנו נשאר איתנו ודמותו מעמיקה ומקבלת משמעות אנושית יותר .. איש חכם אמר ש "אויב הוא אדם שאת סיפור חיו עוד לא שמענו". נושא הסיפורים שנבחר הנו "שינוי וטרנספורמציה" וזאת בכדי להוות השראה לשומעים לשינוי בחייהם ובכלל לתקופה משמעותית זו של שינויים בעולם.
בין הסיפורים נאזין למוסיקה מגוונת ברוח התוכנית ולמחשבות של המגיש.
 הקשבה מחוללת ומהנה. "
אלעד ואזנה.

התכנית משודרת ברדיו כל השלום
בימי שני ב 20:00 ובשידור חוזר בימי רביעי ב 05:00

 אלעד הוא חבר יקר שקם כל בוקר לעשיה המבקשת לחולל שינוי. נינו

יום רביעי, אפריל 06, 2011

ארז בן שמחון -"מפתח שוודי" יצירה של יחד מעוררת השראה


שלום אנשים ונשים יקרות.

לפני שנתיים הוצאתי את הדיסק "מפתח שוודי" ביחד עם חניכי אלווין ישראל
 (אלווין הוא כפר בו מתגוררים אנשים עם פיגור).

אתם מוזמנים לשמוע וגם להוריד בחינם. http://erez-ben-simhon.bandcamp.com/
בשמחה ואהבה  ארז בן שמחון.

יצירה מעוררת השראה ומרגשת של חבר יקר יחד עם "אנשי מפתח" , נינו.



    

יום שלישי, אפריל 05, 2011

עדשת רוח nrg מעריב :למראית הדז'ה וו: יגעת, מצאת, תאמין.


בפורים נתגלה הסוד. היא סיפרה שלפני שנתיים צלצל חבר שסיפר שראה את תמונתה בעיתון. קבענו להיפגש במשמרת שלה במסעדה. אחרי לא מעט חיפושים ברחבי הרשת נינו הרמן מתיידד עם מצולמת ותיקה ומגשים רצון ישן.


ליאת עזרא. הקולות המתרגשים בטלפון אמרו, תיכנס לפייסבוק ותמצא אותה, נינו הרמן

אתמול פגשתי את רוכבת האופניים מהצילום שקראנו לו "כמו סרט איטלקי". שנתיים עברו מאז צילמתי אותה בדרום העיר. ראיתי אותה אז בנסיעה, לשבריר דקה, חולפת על פני.

המקום הלא מוותר שבי העביר אותי לתודעת צלם עיתונות וסובבתי את הרכב כדי לרדוף אחריה. עקפתי וחיכיתי לה בצומת, מקווה שאכן תגיע ולא תעלם, ואכן הרגע המיוחל הגיע, רגע בו היא חלפה על פני כשברקע התאורה הכי מדויקת שיצרה את התצלום.
זה צילום שאני מאוד אוהב. הוא כמו דימוי קולנועי שתופס את הרגע, הצבעים, את הישיבה הזקופה שלה, משהו פשוט ואצילי.
מתוך שאני מצלם בדרך כלל ברשות ובהסכמה, חשתי במורכבות הרגשית. חשתי שהתמונה הזו כמו נלקחה במצוד ועלו בי מילים קשות ושיפוטיות כלפי עצמי.
לצד זה עלה בי רצון למצוא את הבחורה הזו. אני מאמין שהסכמת המצולם להכניס אותי לעולמו היא מפתח שיש לחצות. לחצות את מחסום הלבד והנפרדות. ליצור עבורי ועבורו סוג של יצירה משותפת שיש בה אמון ושמחת מפגש. שיתפתי בסיפור הצילום הזה הרבה חברים וברצון שלי למצוא את אותה מצולמת.

בפורים נתגלה הסוד. סיפור המפגש שלנו, בעיתוי הזה, עבר דרך אותה רשת מופלאה של קשרים והקשרים שמביאים לפענוחים. אביגיל, חברה יקרה שהתצלום מצוי גם בביתה, אירחה אמן צעיר שרק נכנס לבית ושמח לזהות את רוכבת האופניים. "זו נבט, אמנית תל אביבית".

הקולות המתרגשים בטלפון אמרו, תיכנס לפייסבוק ותמצא אותה. שלחתי מייל שמח לנבט, יחד עם התצלום והיא מיהרה להשיב שהתמונה מקסימה והבחורה אכן דומה לה, אבל זו לא היא. עוד היא כתבה שבמקרה היא מכירה אותה והיא מתוקה אמיתית ששמה ליאת עזרא. גם נבט הפנתה אותי לפייסבוק, אבל הבטיחה שאם תיתקל בה, היא תפיץ את החיפוש.

שמחתי על הקשר שנוצר ועל התגובה. הרגשתי ברוחות מיטיבות מנשבות לעברי. לאחר כמה ימים קיבלתי מייל נוסף מנבט עם פרטי ההתקשרות. מיד שלחתי מייל לליאת וקיבלתי גם כאן מענה מהיר ומשמח. "שלום נינו, האיש ששמר לי רגע יפה
מודה לך מאוד על זה. הפתעת וריגשת אותי דאז ושוב עכשיו, אפשר לדבר מתי שתרצה. בידידות ובשמחה ליאת".

חשבתי לעצמי איזו שמחה שזו הבחורה וזו תגובתה וקבענו להיפגש בערב פורים, במשמרת שלה במסעדה. לי היה קל למצוא אותה. איך שחניתי ראיתי את הפרופיל שלה בחלון המסעדה. אמנם לרגע הופתעתי למראה השפם המודבק לפניה, אבל שמחת המפגש הפורימי וההתיישבות לכוס תה סידרה הכל.

היא סיפרה שלפני שנתיים צלצל חבר שסיפר שראה את תמונתה בעיתון במסגרת כתבה עליי ואחר כך צלצלו שראו את הצילום שלה בגלידרייה "אניטה" במסגרת התערוכה. במיוחד עניין אותה שבחרנו את השם "כמו סרט אטלקי", כי מגיל צעיר היא מאוד מחוברת לאיטליה.

היא למדה איטלקית בשגרירות מתוך רצון ללמוד עיצוב במה באיטליה ואפילו נסעה לרומא. בסוף היא למדה בארץ עיצוב תלבושות ותפאורה, אבל עדיין עניין השם מרתק בעיניה.

בחוץ, מולנו, על תחנת אוטובוס, מונצח שירה של זלדה "לכל איש יש שם". חצי מהמילים מחוקות. ליאת מספרת לי שהשלט כאן המון זמן וכבר פנו לעירייה שתחליף אותו. אפילו הציעו לשים שם שירים של המלצרים.

גם היא כתבה שיר, חלקו בערבית, וגם הוא עסק בשמות. הוא נפתח "אנא אישמי ליאת...". ואז היא הוסיפה, אתה יודע ששמי המלא הוא ליאת עזרא. אפשר לקרוא אותו כך "לי את עזרה". היא אוהבת לחשוב שהיא עזרה לכל מי שקורה בשמה. אותי זה הדהים שזו האישה חסרת השם מאחורי הצילום ששנתיים היה לו רק שם.

"לכל איש יש שם" תמיד היה מהותי עבורי. השם מבטא את השם שבאדם, את צלם האלוהים של האדם. זה היה הרצון העמוק שלי למצוא את האדם שמאחורי הצילום. רצון שלקח לו זמן, אבל בסוף התממש כך פשוט. שוב ושוב אני חווה שיש חוקיות של הכרזת רצון והליכה במעשים לקראתו.

הערב הקסום עם ליאת שקראנו בשמה התחיל להסתיים. היא עזרה לי במימוש הרצון העמוק שלי לקרוא בשם, ליצור קשרים מיטיבים ולהתיידד. קבענו להמשיך את הקשר המופלא הזה שהתחיל כמו בסרט איטלקי.

מתוך הטור שלי עדשת רוח במעריב nrg

יום שני, אפריל 04, 2011

יום שבת, אפריל 02, 2011

נטף - הזמן הכפרי,יותם בן אור




הפריחה המדהימה ברחבי הארץ מספרת לנו על הפוטניצאל העצום של הארץ הזאת אם נדע לכבד ולשמור ולהעריך את הקיים.
הטבע מספר לנו כאן שהכל טמון באדמה זרעים פקעות תמציות יופי וחיים
ובידינו הדבר לשמור על הקיים.
הקמפיין המוצלח של לא לקטוף הצליח אנשים מכל המגזרים והתרבויות מוותרים על זר אישי ,לטובת הכלל.
הושב הכבוד לאדמה במרחב הפרחים והארץ יפיפיה .
אולי זה בא לספר לנו על פוטנציאל החיים בארץ הזו בעוד מרחבים .


Iris Shimoni:" nino, how great to be able "to visit you" all the way from canada...!! xx"

יום שישי, אפריל 01, 2011

הר הרוח ,


יהודית קונפורטי: "איזה יופי לראות את ההר ירוק כל כך. שבת שלום לכם".

"יופי ,תודה מריבי".
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com