כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שלישי, מאי 19, 2020

הדיוק של רוסטי לגעת נובע מאופיו ומסעו




"אנחנו כבר לא בנוער של עצמנו ,נפשי כן, אבל בפיזי לא".


אנחנו עדיין בהגבלות התנועה שלקחנו על עצמנו בסדרה הזו שנקראת קורונה, ממשיכים לגלות מחדש את עצמנו.
בחוץ התסריטים של מופעי הקורונה משנים צורה ,מזכירים לנו לא להקל ראש ,אין לאן לרוץ .וגם חברי רוסטי "עובר האורח" שאנגלית היא שפת אימו ובעברית המיוחדת שלו מזכיר לי ש"אנחנו כבר לא בנוער של עצמנו ,נפשי כן, אבל בפיזי לא". כיף לשמוע אותו , המעבר בין שפות, מחדד את ההקשבה ובכלל הקשבה זה אימון מבורך עבורי .
ובכלל זו תקופה שקוראת לכולנו להוריד הילוך.
לא שנה פשוטה ניצבת בפנינו ,נדמה שהולכים להיות עוד הרבה פרקים בסדרה הזו. ואולי משך הזמן שלה תלוי גם בנו בני האדם, באמונותיי ככל שנפנים שיש כאן מורה שמבקש שנקשיב לו, אולי יתקצר זמן השיעור.
בלילות מדברים הרבה על סודות החיים, על נס ההתגלות בדברים הקטנים. מה חווינו? לאן נשלחנו לגדול?.
פותחים שרשרות של הקשרים ובתווך נולדות תובנות, משפטים מכוננים עבורי : "תהיה יותר בהקשבה במקום בתגובה ".
הדיוק של רוסטי לגעת נובע מאופיו ומסעו, יש ביננו התמסרות, אמון והקשבה הדדית.
התחלתי מיישם את דבריו. זה רף גבוה עבורי לא להגיב, חוסר האונים הרגשי שעולה בי מול מציאות פוליטית חברתית שולח אותי מיד להגיב. מן הסתם זה מרגיע, יוצר תחושת שליטה, שותפות, השפעה . אילו ימים שכל כך הרבה נסדק, חוסר וודאות זה המצע עליו אנחנו צועדים יום יום. לא פשוט לי, חבר יקר שמואל רונן מאילו שרואים מעבר, שוחח עימי, נתן לי צידה לדרך "תסכים להיות בתוך חוסר הודאות " וואוו זה נשמע כל כך נכון וכל כך לא פשוט למימוש ,...להסכים להיות בתוך ... להסכים להיות בתוך ...משנן מילים אילו , כותב אותן. בסופו של דבר אינני יודע מה יביאו הימים הבאים,
אני יודע מה אני רוצה להביא .
שבת שלום .

יום שני, מאי 18, 2020

אהוד בנאי על יוסי בנאי דודו .











‎‎Spotting Yossi להאיר את יוסי‎ is with ‎יונתן בר גיורא‎ and ‎‏7‏ נוספים‎.‎
‏17 במאי‏ ב-‏14:58‏ ·


האזינו ל Ehud Banai - אהוד בנאי מתוך תוכניתו ביום שישי בצהריים בגלצ, מספר על האלבום החדש של פסקול הסרט "להאיר את יוסי" - וגם על הרגע בו צולמה התמונה שעל כרזת הסרט, בה יוסי משדר את תוכנית הרדיו שלו, גם הוא בשישי בצהריים.


את האלבום שיצר יונתן בר גיורא תוכלו כעת למצוא בספריות המוסיקה המוכרות:
אפל מיוסיק >> https://bit.ly/2xUQ31W
דיזר >> https://bit.ly/3coAEG1
פטיפון >> https://bit.ly/3fCCG7G
ספוטיפיי>> https://spoti.fi/2zvx4ex

בסרט המלא תוכלו לצפות בVOD של HOT8 או בספריה של The Third Ear - האוזן השלישית.
לינק לרכישת די וי די >> https://bit.ly/2A7gEJU

צילומים: נינו הרמן
גלצ

יום שבת, מאי 09, 2020

היום יום הולדת לאמא

אין תיאור זמין לתמונה.
יהודית קונפורטי :"היום יומולדת של אמא שלנו. נינו העלה את התמונה, ואני שלחתי לילדים ולנכדים.
זה הציור מהחדר של יאיר - עם מיכלי ונטע על העץ. איתן משקה ויאיר על החמור. ההורים שלנו באוטו הקטן מנופפים לשלום.
הנאיביות המקסימה שלה!!!! זמנים שלא יחזרו, אבל כל כך נעים להזכר."

אמא  ממשיכה ללוות אותי ,צעירה ברוחה כמו שהייתה, היום יום הולדתה, נולדה  כלורה פינטוס  לפני 99 שנה, והפכה להרמן ממש אז סמוך לחודש מאי  סיומה של מלחמת העולם השניה כשפגשה את אבא.

רציתי לספר לך אמא שחגגתי בפברואר 68. כן  היה בי פחד להסתלק מהעולם כמוכם, בגיל 67, חציתי את הרף.  עכשיו יש פחד מהקורונה, וזה פחד מחבר. ולמדתי שיש פחד ששייך לאהבה, אהבת החיים, פחד שמעורר רצון לחיות. שנים אני מקשיב לו לפחד הזה, בדרך כלל יש לו צבע של מוטרדות, דאגה מפני הלא נודע. עכשיו יותר מתמיד כדור הארץ מדבר איתנו ויש אין סוף תחזיות. תקופה של בלבול גדול לצד ידע אין סופי שקשה למיין מתוכו מה נכון. והנה את שוב איתי ביום יום מקשיב לאינטואיציה כמו שלימדת אותי לסמוך עליה "אל תקשיב למילים של אנשים תקשיב למנגינה". המילים ממסכות, אם נקשיב בנחת נדע להבחין מאין הם מדברים, אם מהלב או מחוצה לו. איזו מתנה קיבלתי ממך  ואיך ידעת לכוון אותי.

אמא, יש כל כך הרבה פטפוט בתקשורת, במנהיגות שאיננה עוד, השקר מנהל, מזל שיש רשתות של בני אדם שבהם צעירים פותחים את הלב כמו שאהבת ומשתפים, וזה כל כך מפעים לקרוא, לדעת שיש ערבות של פעימות ועכשיו המלאכה היא לחבר ביניהם. עולה בי רצון לחבר אנשים שפועמים, שרוצים שינוי שמבקשים לברוא עולם חדש.   

אנחנו בביתנו בנטף, כן אותו בית עץ שאת ואבא נהגתם לבוא לבקר פעם בשבוע , הציורים שלך על קירות חדרי הילדים נשארו,  גם אנחנו נשארנו קצת ילדים, תמימות ערה. עכשיו הקורונה דוחפת את כולנו להתבגר, לקחת אחריות לראות את האחר. ומבינים מה זה אומר רשת אנושית, כבר לא יכולים לחיות בלבד, זהו תחילתו של זמן יחד אחר.

מתארח אצלנו חברנו רוסטי,  עובר אורח, איש העולם הגדול.  אנחנו מתארחים אצלו גם כן, לומדים את הרגליו ,כל אחד מאיתנו נכנס, משלים את שעשה חברו במטבח בבית בגינות, ריקוד משותף. תחיה מנווטת בהקשבה בכישרון בתוך סדרי הבית המשתנים.  עבור רוסטי ניקיון זו מדיטציה, ניקיון פנימי. עבור כולנו זה שעור גדול בהקשבה איש לרעהו, זה סוג של יחד שתמיד התגעגעתי אליו ...

 

יום ראשון, מאי 03, 2020

Hadar Kahani / לשים מבטחנו בלב האדם.







Hadar Kahani
3 במאי ·


למה יצאתי להפגין אתמול בערב?
***קצת ארוך, אבל בבקשה לקרוא עד הסוף***

באופן כללי, אני שונאת הפגנות.
מוזיקה גרועה בסאונד מזעזע, נאומים משעממים...
אבל עדיין, מידי פעם אני בכל זאת עושה את זה.
בדר"כ זה קורה כשהאשמה על כך ש"אני לא עושה כלום בנוגע למצב" גוברת וכדי לשכך אותה אני מוכנה לזרוק כמה שעות לפח כדי ללכת ולהיספר כחלק מאותם "מאות" או "אלפים" שאולי ידווחו עליהם בynet ואולי (סביר יותר) לא.

אני שותפה 100 אחוז לדעה שמה שקורה במדינה הוא גרוע מאוד.
אני כואבת ומפחדת לנוכח שרשרת ארוכה של אירועים שלא עולים בקנה אחד עם הערכים שלי, הציפיות שלי ומה שאני זקוקה לו על-מנת להרגיש ביטחון, על-מנת להרגיש כאן בבית.
אני מלאת הערכה עמוקה לכל מי שקם בימים אלה ועושה מעשה, אך חייבת להצביע על כשל שאני רואה כמשותף לכל המהלכים האלה, כפי שהם מתרחשים כיום-
הנסיון להציע פיתרון מתוך תודעת הבעיה.

מהי תודעת הבעיה?
אז יש את הבעיה, נקרא לה בשם קוד "תהליכי הרס הדמוקרטיה הישראלית".
מה שאני קוראת לו תודעת הבעיה הוא המרחב שמקיף את כל מה שנקרא לו באופן ישיר הבעיה (פאשיזם, ביבי, גנץ, כיבוש, קורונה, G5 וכו') ומכיל גם את כל הפתרונות שאנו מציעים באופן תגובתי/הישרדותי לבעיה.
באופן פרדוקסלי וטרגי הפתרונות האלה מגלמים את הבעיה עצמה שאנו מבקשים לפתור.

לדוגמא- אם אל מול הרס הדמוקרטיה אני זועקת "לא ניתן לכם להרוס את הדמוקרטיה" זו תודעת הבעיה.
מה הכוונה? הכוונה היא שזה מסר תגובתי, הישרדותי, נטול מהות או חזון ממשיים שלא באמת מניע את התהליך האנושי קדימה.

אסביר:
מהו המונוסודיום-גלוטומט לתודעת ההמונים שבאמצעותו מתאפשרים כל המהלכים המטרידים שאנו רואים מתרחשים לנגד עינינו?
ברור כשמש- פחד.
לכל מי שהקדיש דקה מזמנו להתבונן ברצינות על מה שמבחינה הסטורית איפשר זוועות ומה שמאפשר אותן כעת ברור שהבסיס הוא תודעת פחד ציבורית חזקה.
זה כלכך ברור לנו.
זה כלכך ברור לנו שזה מה ש"הוא" עושה בחסות הקורונה.

אבל על מה מבוסס המאבק הנגדי? על אותו תבלין ממכר- פחד.
חשוב להדגיש שוב- אני לא אומרת את זה כדי לגנות כל מאמץ מבורך שמישהו עושה כעת כדי לנסות לשנות את המציאות המטרידה.
ואני לא מכחישה את העובדה שהעניינים באמת מפחידים מאוד.
אני מרגישה שנכון לשהות עם הפחד, להתייחס אליו, לבכות ולרעוד אותו,
אך בשום פנים ואופן לא לתת לו להיות החומר שמתוכו אנחנו חולמים מציאות אחרת.
כי הפחד לא יכול להיות ולעולם לא יהיה מצע לחלומות.
הפחד מנביע אך ורק סיוטים.
אז אנחנו נכנסים לדו-קרב עם הצד השני-
מי מדמיין ומפיץ סיוטים מפחידים ומבעיתים יותר בנוגע להווה? בנוגע לעתיד?
לצערי, אני חושבת שזה לעולם לא יוליד את השינוי העמוק שאנחנו כלכך רוצים.

מצב העניינים הנוכחי במדינה מורכב ומסובך ולי אין פתרון מעשי להציע.
זה גם לא התפקיד שלי.
מה שכן התפקיד שלי, מבחינתי, הוא להנכיח באופן ברור את תודעת הפיתרון. להיות בעצמי המצע שעל-גביו יוכלו לנבוט פתרונות אמת מיטיבים וארוכי טווח.

הצעד הראשון בכיוון הזה מבחינתי הוא להיגמל מהפחד.
לשים מבטחנו בלב האדם.
ולכן, עם המסר הזה, יצאתי להפגין אתמול בערב.

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com