הדיוק של רוסטי לגעת נובע מאופיו ומסעו

"אנחנו כבר לא בנוער של עצמנו ,נפשי כן, אבל בפיזי לא".

אנחנו עדיין בהגבלות התנועה שלקחנו על עצמנו בסדרה הזו שנקראת קורונה, ממשיכים לגלות מחדש את עצמנו.
בחוץ התסריטים של מופעי הקורונה משנים צורה ,מזכירים לנו לא להקל ראש ,אין לאן לרוץ .וגם חברי רוסטי "עובר האורח" שאנגלית היא שפת אימו ובעברית המיוחדת שלו מזכיר לי ש"אנחנו כבר לא בנוער של עצמנו ,נפשי כן, אבל בפיזי לא". כיף לשמוע אותו , המעבר בין שפות, מחדד את ההקשבה ובכלל הקשבה זה אימון מבורך עבורי .
ובכלל זו תקופה שקוראת לכולנו להוריד הילוך.
לא שנה פשוטה ניצבת בפנינו ,נדמה שהולכים להיות עוד הרבה פרקים בסדרה הזו. ואולי משך הזמן שלה תלוי גם בנו בני האדם, באמונותיי ככל שנפנים שיש כאן מורה שמבקש שנקשיב לו, אולי יתקצר זמן השיעור.
בלילות מדברים הרבה על סודות החיים, על נס ההתגלות בדברים הקטנים. מה חווינו? לאן נשלחנו לגדול?.
פותחים שרשרות של הקשרים ובתווך נולדות תובנות, משפטים מכוננים עבורי : "תהיה יותר בהקשבה במקום בתגובה ".
הדיוק של רוסטי לגעת נובע מאופיו ומסעו, יש ביננו התמסרות, אמון והקשבה הדדית.
התחלתי מיישם את דבריו. זה רף גבוה עבורי לא להגיב, חוסר האונים הרגשי שעולה בי מול מציאות פוליטית חברתית שולח אותי מיד להגיב. מן הסתם זה מרגיע, יוצר תחושת שליטה, שותפות, השפעה . אילו ימים שכל כך הרבה נסדק, חוסר וודאות זה המצע עליו אנחנו צועדים יום יום. לא פשוט לי, חבר יקר שמואל רונן מאילו שרואים מעבר, שוחח עימי, נתן לי צידה לדרך "תסכים להיות בתוך חוסר הודאות " וואוו זה נשמע כל כך נכון וכל כך לא פשוט למימוש ,...להסכים להיות בתוך ... להסכים להיות בתוך ...משנן מילים אילו , כותב אותן. בסופו של דבר אינני יודע מה יביאו הימים הבאים,
אני יודע מה אני רוצה להביא .
שבת שלום .