3 במאי ·
למה יצאתי להפגין אתמול בערב?
***קצת ארוך, אבל בבקשה לקרוא עד הסוף***
באופן כללי, אני שונאת הפגנות.
מוזיקה גרועה בסאונד מזעזע, נאומים משעממים...
אבל עדיין, מידי פעם אני בכל זאת עושה את זה.
בדר"כ זה קורה כשהאשמה על כך ש"אני לא עושה כלום בנוגע למצב" גוברת וכדי לשכך אותה אני מוכנה לזרוק כמה שעות לפח כדי ללכת ולהיספר כחלק מאותם "מאות" או "אלפים" שאולי ידווחו עליהם בynet ואולי (סביר יותר) לא.
אני שותפה 100 אחוז לדעה שמה שקורה במדינה הוא גרוע מאוד.
אני כואבת ומפחדת לנוכח שרשרת ארוכה של אירועים שלא עולים בקנה אחד עם הערכים שלי, הציפיות שלי ומה שאני זקוקה לו על-מנת להרגיש ביטחון, על-מנת להרגיש כאן בבית.
אני מלאת הערכה עמוקה לכל מי שקם בימים אלה ועושה מעשה, אך חייבת להצביע על כשל שאני רואה כמשותף לכל המהלכים האלה, כפי שהם מתרחשים כיום-
הנסיון להציע פיתרון מתוך תודעת הבעיה.
מהי תודעת הבעיה?
אז יש את הבעיה, נקרא לה בשם קוד "תהליכי הרס הדמוקרטיה הישראלית".
מה שאני קוראת לו תודעת הבעיה הוא המרחב שמקיף את כל מה שנקרא לו באופן ישיר הבעיה (פאשיזם, ביבי, גנץ, כיבוש, קורונה, G5 וכו') ומכיל גם את כל הפתרונות שאנו מציעים באופן תגובתי/הישרדותי לבעיה.
באופן פרדוקסלי וטרגי הפתרונות האלה מגלמים את הבעיה עצמה שאנו מבקשים לפתור.
לדוגמא- אם אל מול הרס הדמוקרטיה אני זועקת "לא ניתן לכם להרוס את הדמוקרטיה" זו תודעת הבעיה.
מה הכוונה? הכוונה היא שזה מסר תגובתי, הישרדותי, נטול מהות או חזון ממשיים שלא באמת מניע את התהליך האנושי קדימה.
אסביר:
מהו המונוסודיום-גלוטומט לתודעת ההמונים שבאמצעותו מתאפשרים כל המהלכים המטרידים שאנו רואים מתרחשים לנגד עינינו?
ברור כשמש- פחד.
לכל מי שהקדיש דקה מזמנו להתבונן ברצינות על מה שמבחינה הסטורית איפשר זוועות ומה שמאפשר אותן כעת ברור שהבסיס הוא תודעת פחד ציבורית חזקה.
זה כלכך ברור לנו.
זה כלכך ברור לנו שזה מה ש"הוא" עושה בחסות הקורונה.
אבל על מה מבוסס המאבק הנגדי? על אותו תבלין ממכר- פחד.
חשוב להדגיש שוב- אני לא אומרת את זה כדי לגנות כל מאמץ מבורך שמישהו עושה כעת כדי לנסות לשנות את המציאות המטרידה.
ואני לא מכחישה את העובדה שהעניינים באמת מפחידים מאוד.
אני מרגישה שנכון לשהות עם הפחד, להתייחס אליו, לבכות ולרעוד אותו,
אך בשום פנים ואופן לא לתת לו להיות החומר שמתוכו אנחנו חולמים מציאות אחרת.
כי הפחד לא יכול להיות ולעולם לא יהיה מצע לחלומות.
הפחד מנביע אך ורק סיוטים.
אז אנחנו נכנסים לדו-קרב עם הצד השני-
מי מדמיין ומפיץ סיוטים מפחידים ומבעיתים יותר בנוגע להווה? בנוגע לעתיד?
לצערי, אני חושבת שזה לעולם לא יוליד את השינוי העמוק שאנחנו כלכך רוצים.
מצב העניינים הנוכחי במדינה מורכב ומסובך ולי אין פתרון מעשי להציע.
זה גם לא התפקיד שלי.
מה שכן התפקיד שלי, מבחינתי, הוא להנכיח באופן ברור את תודעת הפיתרון. להיות בעצמי המצע שעל-גביו יוכלו לנבוט פתרונות אמת מיטיבים וארוכי טווח.
הצעד הראשון בכיוון הזה מבחינתי הוא להיגמל מהפחד.
לשים מבטחנו בלב האדם.
ולכן, עם המסר הזה, יצאתי להפגין אתמול בערב.
Yoni Sappir אהבתי כל מילה וכל רעיון מונבט.
Hadar Kahani תודה רבה יוני והמאבק של שומרי הבית הוא דוגמא מרגשת ואהובה לתודעת פיתרון מיטיבה, יציבה ובלתי-מתפשרת!
Nofar Eliasi
❤️🙏🏻
Shay Vered נקודה מצוינת! תודה על כך🙌🏻
Vered Rothenberg נהדרת את איזה יופי כתבת ומהלב 💗אני איתך לגמרי. זו אחת הסיבות המרכזיות שקשה לי לצאת להפגנה כי היא המון פעמים נגד משהו. אשמח מאוד להפגין בעד רעיון, וזה כן משהו שאני מחפשת וחושבת עם עצמי - איך כן יראה כשזה יראה כמו שאני רוצה שזה יהיה? קצת כמו בטיפול תאכלס ;) תודה שאת משמיעה את הקול הזה. אוהבת
הסתר את זה או דווח על זה
Chen Sivan הדרג'י לב זהב
מירה שרון מדוייק!
Nili Gefen-Yitzhaki מקסים . תודה שנתת מילים לתחושות שעוד לא לבשו צורה אצלי
Nino Herman ❤ מאד 🙏 אהבתי
Rotem Folkman יו גאד דם רייט
הסתר את זה או דווח על זה
Hadar Kahani
רותם ❤️
אורה צאיג הדור צעיר שלנו חזק וענייני! ואת נפלאה ומרתקת🌹
Irit Dekel אורה צאיג היא יכולה להיות מנהיגה ולהוביל את העולם הזה לריפויי....היא תעשה זאת כנראה בדרכה...
אורה צאיג כותבת נהדר
עפרה ברק כל הכבוד
Anat Dekel מסכימה עם כל מילה.
Gali Levi-McClure
Amen sister
Rotem Kahani וואו. מתחברת לכל מילה ומצטרפת אלייך אחותי
נעה שטרייכמן תודה שכתבת, פחד משתק ולא מאפשר חשיבה חופשית ויצירתית. וככה מנהלים אותנו.
פחד הוא אנרגיה ולפחד זה פעולה שמחליפה פעולות אמיתיות.
Stav Fishman מתרגשת ממך הדרי יקרה, גאה להיות חברה שלך ❤️
