כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, יוני 29, 2012

לילה צבעוני בדרום תל אביב

לילה לבן נצבע בשחור והפך לצבעוני , דרום העיר מטלון , בלי משטרה, עם אחריות וסדר.
 והזדמנות להפגש, ולחגוג כמעט שבוע אחרי טראומת האלימות, לא פשוט , לא שחור לא לבן, מציאות מורכבת .
 האנשים האילו רוצים שתהיה כאן מדינה אחרת ,מכבדת יושביה ומוכנים גם לעשות.
כבוד.
צועדים ברוטשילד בדרך לדרום העיר

צועדים ברוטשילד בדרך לדרום העיר











יום שלישי, יוני 26, 2012

דפני וחבריה מצאו עצמם בסופ"ש זה נלחמים על הדמוקרטיה


הרבה דברים מהותיים בחיי, קודם עשיתי אחר כך הבנתי,  זה שייך למרחב הלב.   
המחאה החברתית על אנשיה  נגעה בי לעומק מהיום הראשון כשפגשתי מספר אוהלים ברוטשילד.
דפני ליף נכנסה ישר למגרות הלב. 
הטריות שלה, האומץ ללכת בעקבות הלב שלה , האומץ לצאת לדבר, לא דיבור רהוט אבל אמיתי.
כל כך אחרת ממה שהורגלנו לראות על המסכים,  מנהיגנו מדברים יפה ומאחורי זה יש פער עצום בין דיבורם למעשיהם.
כל כך הרבה עסוקים במראית עין - מספרים סיפורים .
בסופ"ש האחרון  התנסח לי עוד יותר בבהירות  מה נוגע בי כל כך במחאה הזו על כל  צעיריה האמיצים.
ועל הרצון העמוק להחזיר את כבוד האדם ואת החרות לחיינו, לכל המרחבים.

 דפני = אמפטיה , צילום  מפלורנטין מאי 2012

ביום שישי היינו שם בשדרה, באנו להפגין, לחבור. קלטתי את האלימות  באוויר .
התרחשות נראתה מאוד תמימה,  מעגל של אנשים  יושבים מקפידים להחזיק 3 אוהלים באוויר
 ומסביבם נבניית שרשרת של שוטרי יס"ם ופקחי עירייה.
 מפגין אחד ניגש לדבר אל ליבם של פקחי העירייה אמר להם שהמחאה היא עבורם גם כן.
הם שהיו טעונים כבר, לא יכלו להכיל את דבריו.
הרגשתי שצריך לעזוב את השדרה שהייתה כבר טעונה באלימות.

מאז ועד רגע זה ביום שלישי אני משתף ברשת החברתית הזו, שמראה סיפור שונה לגמרי.
מאות אנשים שהיו, ראו,  חוו וצילמו את האלימות הבלתי נסבלת של השוטרים כלפי המפגינים. הפכו למדווחים
 היחד הזה שנוצר משפיע בגדול. 

צילום:  דן חימוביץ.

כמה חשוב שיש את הפייסבוק  שמביא  דיווח ישיר של בני אדם
התרגלנו כבר  לפרשנים וכתבים שליחי אדוניהם האינטרסנטים. 
גם המשטרה רגילה להזין לתקשורת את הסיפור שלה.
  
דפני ליף שמביאה רוח חופשייה ולא נכנסת לשום מגירה, המעוררת כל כך הרבה צעירים מאיימת עליהם.   
דפני וחבריה מצאו עצמם בסופ"ש זה נלחמים על הדמוקרטיה  זו גם הייתה קריאתם כשניסו לעצור את הפקחים והיס"מ שהסתערו עליהם בכמה גלים.

מאז הקריאה לחופש ולדמוקרטיה הפכה להיות האג'נדה המרכזית המאחדת את כל זרמי וצבעי המחאה
 ממנה יגזר צדק חברתי ממנה יגזר הכל .
חשוב לאחד שורות לא ליפול לפיצולים , הרצון משותף  ונדרש כאן יחד כמו בסופ"ש הזה. 
דפני היא אומנית, היא לא רוצה לשרוד, היא רוצה לחיות.
היא מגלמת בתוכה רצונות רבים שמחפשים חופש ביטוי וכבוד אדם.
הניסיון הלא מוצלח לחנוק את המחאה, אולי יביא  להתעוררות ולהבנה שכוח ואלימות כלפי מפגינים שייכים למרחב שהוא בלתי אפשרי בעידן הפייסבוק   וזה שייך לכל המרחבים מרוטשילד עד טהראן.













Irit Amitay תודה. מרגש. כהרגלך. פתאום הבנתי שהצעירים האלה עושים שימוש נכון וחיובי בכלים שנתנה לנו הקידמה...(פייסבוק,וסמארטפון) ובעזרתם מבקשים להחזיר לנו ערכים ישנים של אחדות, שיוויון, צדק, מעורבות. להראות שאפשר אחרת. וקפיטליזם לא חייב להיות חזירי, מתנשא, ואלים. יישר כח !


 27/62012    דפני ליף מתוך הפייסבוק .

  • הימים האחרונים הם מבחן, ככה אני מרגישה. האלימות שהופעלה ביום שישי כלפי וכלפי אחרים השאירה אחריה תחושת זעזוע עמוק. גם האלימות שהייתה בשבת. קשה לישון, קשה להתרכז, הגוף החבול מלא בעקבות שמזכירות את הרגע בו כל אחד מאיתנו חטף. שמעתי חברה אומרת למישהו "היית צריך להיות שם בשביל להבין". היא אמרה זאת בזעם. 

    בימים האחרונים נשמעות ביקורות על התגובה שלנו, שחטפו. "איפה הייתם כשהאלימות הזו הופעלה כלפי אחרים? מה נזכרתם?"

    אני לא בעד אלימות, לא יצאתי לרחובות בכדי לעורר פרובוקציה, אלא בשביל להמשיך את המאבק על חברה טובה יותר. המשפט הזה "איפה הייתם כש..." בשילוב עם החוויה האישית והקשה מסוף השבוע האחרון מבהירות שוב שאלימות היא שפה. שפה שמי שחווה אותה מבין, מי שמפעיל אותה מדרבן. אלימות היא שפה שגורמת לאנשים להתבצר, להרגיש שזה הם מול העולם, שמי לא היה שם אתם לא מבין. לשפה הזו יש שני מצבים- התקפה והתגוננות, שניהם מצבי קיצון שלא טוב לפעול מהם. 

    אני כואבת בימים אלו גם את כאבי שלי וגם את כאבם של חברי. אני קוראת את הכתבות השקריות על מה שקרה וכועסת על הקלות בה עושים שימוש באירועים כמו אלה בשביל לנסות ולפגוע במחאה החברתית. אנשים שמזלזלים בא לי להגיד להם "לא הייתם שם. הייתם צריכים להיות שם בשביל להבין"- אבל הם היו שם באיזשהו אופן, הם מבינים. כי אלימות זו שפה שמוכרת בישראל. 

    אלימות יכולה להיות פיזית, היא יכולה להיות כלכלית, היא יכולה להיות השפה שבעזרתה סקטורים שונים מתבצרים משאר החברה. 

    הימים האחרונים הם מבחן, ככה אני מרגישה, לא לאמץ שפה שכפו עלי באלימות. לא לנטוש את ערכיי המאבק ולהגיב מתוף הטראומה. ולא להרים ידיים.
    5 ·  · 

 

יום שבת, יוני 23, 2012

"בר קיימא " בר חברתי בבעלות קואופרטיבית -פלורנטין

פגשתי אותם  ברחוב המשביר 22 בסוף של עוד יום עבודה לקראת הפתיחה הקרובה .
 קבוצת פעילים  מהמחאה החברתית  שחברו יחד להקים בר בבעלות קואופרטיבית .
לרגע לא היה מה לצלם , העבודה הסתיימה ,יגאל ויפתח היו בדרך החוצה , ואז כמו במטה של קסם ,
הגיעו חברים והחלה התרחשות , משתף בשמחה רגעים של יחד . 
בהצלחה גדולה  .








יום ראשון, יוני 17, 2012

יצירה שמפנה מקום במגירות ,בחדרי הלב.

הבית שלנו מכיל גם את הורינו , סוג של דיאלוג עבר הווה עתיד,
הרבה זמן אני מתהלך עם דימויים ומחשבות איך ליצור מכל שרשי הדברים הללו  יצירה .
להדהד מעבר לזמן .
האפשרות לסריקה תלת מימדית  בהובלתו הרגישה
 והמקצועית של שוקי קוק אפשרה להוציא מהדמיון לפועל יצירה משותפת.
על שולחן הסריקה שבסטודיו החל להרקם מיצב ,
מתוך אוסף מגוון של חפצים מעולמה של אמא שהבאנו  בארגזים. 
לצד שוקי היו במלאכת הרקמה הזו גם תחיה רעייתי ויהודית אחותי,
היצירה ביחד היא חויה  וכל אחד נדרש לגמישות  והסכמה
ללכת עם דגשים כאלה או אחרים.
בדיעבד גם נחשף רצון  עמוק משותף
לאפשר למתבונן לקלוט משהו מהמהות של אמא
שהוא סך ההקשרים של כולנו.   
 יצרנו קובץ דיגיטלי שמכיל משהו מסיפור חיים שלם.
מתוך שהאיכות פנטסטית ניתן לעשות  חיתוכים נוספים בתוך השלם .
  ועוד זוית ,הורי תרמו את גופם למדע , מקום קבורתם לא נודע על פי בקשתם.
בנינו להם פינה קטנה עם אבן בטרסות שלנו בנטף שבהרי יהודה .
בסיפור היצירתי הזה אנחנו גם כמו מניחים מייצב וירטולי על מצבה שאינה קיימת .





יפה, מבהיר ומספר חלק מן הסיפור של המשפחה. מספר גם עליך כמובן, נינו. 
ומעניין מה יקלזו' עלינו.... או איך מקלז'ים אנו את חיינו שלנו.... 
הייה ברכה. 
אהרל'ה

נינו יקר,כל כך משמח ומרגש לראות אותך ביצירתך, את חייך המשתקפים דרך האמנות ואת מילותיך הטובות. הייתי בת מזל להיות קרובה אליך בשנים שבהם אמך הרבתה לבקר בנטף. האהבה הגדולה שלכם, המשפחתיות, ההשראה והרוח הטובה נושבת מיצירותיך ומסיפוריך.
אמנם אין לנו הרבה הזדמנויות לחלוק את חוויותנו בהווה, אך בכל פעם אתה משמח אותי ביצירות שלך, ונעים לי להיפגש עמך בדרך זו. 
חיבוק ועידוד להמשך יצירה, אכפתיות ואהבה.
עדנה פינצובר.

 מהפייסבוק
 עתליה בן :
 נינו, כמה קטן עולמנו, חטפתי מבט על עבודתך לזכר אימך והופתעתי לגלות עד כמה דומה ההנצחה שבחרת בעבורה ללוח הזיכרון שהכנתי לעצמי לאחר מותו של אבי. שבבים של זכרונות, פנים וחלקי חפצים אסופים לזכרון אחד. גם שני הורי ילידי ברלין, ובעוקבי אחר קורות אימך אני מוצאת הרבה נקודות השקה. מעניין ומרתק. אוהבת מאד את הקולאז', הוא מרגש ונוגע ללב.

נינו:
 איזה יופי ,מרגש מאד, פעימת לב דרך יצירה מניבה הדהודי לב שלך ,אשמח לראות עבודתך, עולה בי שהרצון לאצור זכרון ממקום של אהבה ונגיעה מוציאים את היצירות האילו ממרחב ההנצחה למרחב החיים . תודה רבה לך על השתוף והשתתפות בשמחה. אשמח לשים את הדיאלוג שלנו בבלוג , אם מתאים לך .

עתליה בן:
 כרצונך, משחררת לך כל מילה שנכתבה כאן.

נינו:
תודה לך ,מאמין שהדיבור שלנו פותח הלאה מעגלים ..

עתליה בן :
בחפץ לב.

יום שישי, יוני 15, 2012

שכונת התקוה שנות השבעים


השכונות בארץ מתאחדות!  שכונת התקוה שנות השבעים  ארכיון לע"מ  - נינו (חנניה) הרמן  .
אמש בשכונת התקווה בתל אביב , בירושלים ובנהריה , תחת הכותרת "לא נחמדים -השכונות מתאחדות בכל הארץ !"  צעדו והפגינו יחד בסולידריות תושבי שכונות , פעילי שכונות ופעילים

יום חמישי, יוני 14, 2012

חן וגיא - מאמא רחל פלורנטין

                   זוג צעיר חן וגיא , פתוחים, זורמים , מקסימים , סוף יום עבודה במאמא רחל -פלורנטין .








יום רביעי, יוני 13, 2012

הבזק של רגע פשוט "פסטה בסטה" נחלת בנימין שוק הכרמל

..


..רגע קודם ביקשתי רשותם ורגע אחרי שכחו ממני ואפשרו לאינטימיות שבינהם להיות נוכחת ,
 פשוט כיף שככה נפתחים עולמות ,תמר עוד מחזיקה את כרטיס הביקור שלי...

 מתוך הפייסבוק.

Mossi Armon 
אתה כמו נחש קוברה, קודם מהפנט את הקורבן ואחר כך..
לפני 47 דקות · אהבתי · 1

Nino Herman
מוסי אין כאן פיתויי ואין קסם, יש פשוט כבוד לאדם באשר הוא , רצון עמוק להייטיב , אהבה פשוטה , זה תדר אנרגטי שמן הסתם מתקיים עובר ופותח , ואני לא יחיד סגולה יש לכולם אופציה לחבור לשם , למקום הזה בתוכם .
לפני 43 דקות · אהבתי · 3

Mossi Armon
לזה בדיוק התכוונתי, אלא שאמרתי את זה אחרת. .
לפני 40 דקות · לא אוהב · 1

Benny Hendel
מקסים! אין לי זמן להס(כ)ביר למה בעיניי, אבל זה בדיוק מה שאמרו על תמונה מול 1000 המילים. מהפנט בלי קוברה :)
לפני 31 דקות · לא אוהב · 1

Nurit Shany Art
 נערה יפה כה מאירה, אור פניה מתרחב כמו אור של נר קטן, כשליטוף מבט נפגש בעין, בקו מבט אור מאור אינו חסר.
 וכך גם מי שנעוריו חלפו יוכל ללגום מעיניהם של הנערים כי השלהבת בם דולקת.
לפני 15 דקות · לא אוהב ·

יום ראשון, יוני 10, 2012

דניה ותמיר - חגיגת נישואין בנטף .

בשישי בבוקר  התרחבנו כולנו דרך חגיגת הנישואין של דניה ותמיר שבחרו להכנס בשערי הברית המקודשת הזו  בחלקתנו, לאורך חודשי הכרותנו, עברנו איתם כברת דרך ומתוך הידידות שנבנתה עלה מן הסתם גם רצון שלהם להתחתן כאן , שמחנו הלכנו להתרחשות הזו בלב  פתוח ואוהב ,מפעים  לראות אנשים שבאים מעולמות כה שונים מתחברים ,
מול המורכביות מביאים רצון ונחישות לחצות את מרחבי הלבד ליחד אחר.
 ברכנו אותם לדרך מופלאה של יחד. 
 עבורי יש בחיבורי הלב האלה כוח מכונן , הסכמה ללכת למרחבים בתוכי שפעם לא הייתי פתוח  לפגוש , להכיל , לשתף ולהשתתף- מעצימה. מודה לדניה ותמיר על ההזדמנות ,החלקה הוטענה בהרבה  שמחה ואהבה ,רוצה לשתף כמה רגעים מתוך חגיגת המעבר הזו. 
















תמונות מקסימות ומיוחדות הממחישות את החוויה המיוחדת שהייתה במקום ....
נכחתי בארוע ואכן היה מפעים , מרגש , מיוחד וחד פעמי .
יישר כוח על הנתינה האין סופית שלך ושל אשתך המקסימה , אהבנו והתלהבנו מהיחס שלכם .... דודה של תמיר , שרה ביקלס

תודה גדולה לך נינו הרמן על העבודה היפה שעשית,ולך ולרעייתך תחיה על שאפשרתם לנו לחגוג כל כך יפה בנטף בשמחת דניה ותמיר.
תודה על קבלת הפנים החמה,העזרה הגדולה ושיתוף הפעולה בהכנות ובמהלך החתונה.
ברגשי הערכה על מרחבי הלב...
רינה ואלי פלצמן -ההורים של תמיר.
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com