בגין פינת פלורנטין / אורון אליאור 25.10.2015
"הייתי בהרצאה של נינו הרמן שמספרת על עולמו של הצלם/אומן/אדם, והתרגשתי.
מהעומק שבפשטות, ומהאפשרות להקשיב דרך עדשתו של נינו לקסם של היומיום.
ההרצאה החלה בפרספקטיבה חזקה ביותר על עבודותיו. תמונה של בנו הצעיר שנהרג בתאונת דרכים והשפיעה רבות על עבודתו כפי שהוא מעיד, כמו גם על תפיסת עולמו.
הבחירה בחיים. הקהל שהגיע עוד לא סיים למצוא את זווית הישיבה הנוחה, ונינו שם את הכאב הגדול ביותר שלו על השולחן. מתקרב אלינו. אפשר להמשיך.
ההרצאה התחילה בסדרה של תמונות מהזווית האישית על מסעותיו בתור צלם לשכת העיתונות הממשלתית בקרב גדולי האומה בזמנו.
הסכם השלום עם מצריים, ופגישות בבית הלבן התגלו רק כתירוץ. הדבר האמיתי הוא האנשים שבתוך החליפות ומה שביניהם. מרתק. מנחם בגין מלטף את בנו של אנואר סאדאת, ושמעון פרס נשען לאחור על כיסא של אוטובוס כדי להחליף מילה וחיוך עם מרגרט תאצ'ר שבמושב שמאחוריו. הרגעים שבין לבין.
המשכנו לאורך ההיסטוריה אל ימיו של נינו כצלם רחוב (הגדרה מדויקת בעייני, מגדירה את טווח הפעולה אבל גם את המהות) בפלורנטין.
והרי היומיום חשוף לכולם - כל צלם יכול לעבור ברחוב ולתפוס רגעים, אבל הרגשתי שכאן קיבלנו את היומיום במלוא הדרו. כזה שמשתקף מתוך חיבור אמיתי למקום. מקרוב ולאורך זמן. מאחורי כל תמונה יש שם וסיפור. הניצוץ בעיניו של נינו עובר לא פחות מהניצוץ שבעייני המצולם, והגבולות מתערפלים - האם החיבור לשכונה הוא לצורך צילום או הצילום הוא לצורך חיבור. נראה ששניהם נכונים. כמו האנשים המצולמים, כך גם התמונות מלאות קסם למתבונן שמגיע בלי רקע, ומגלות עולם ומלואו למתבונן המקצועי (כפי שהדגימה לנו בהמשך תחיה אשתו, עם הקשרים רחבים לתולדות האומנות. לא תמיד באופן מודע, אך כנראה מתוך רגישות אנושית משותפת).
הגדיל נינו לעשות ולא נשאב אל מקומות שמראים הוכחות מוצקות וסטנדרטיות לעבודת העומק שלו.
לא קיבלנו את האנשים ברגעים מיוחדים מאוד, לא קיבלנו פינות רחוב לא מוכרות ולא קיבלנו סצנות סוחטות דמעות. קיבלנו את הזכות להתרגש מהרחוב במלוא הדרו היומיומי, ע"י אדם שהפך לחלק ממנו.
כאשר אישה צעירה יושבת לבד בחושך בפינת רחוב, ונינו מחכה לידה לרכב מזדמן שיגיע עם הפנסים בזווית נכונה, "הרגע הנכון" קורה הרבה לפני הלחיצה על הקליק. הוא קורה במפגש הראשוני, כאשר עיניו פוגשות את עיניה, והיא נענית לבקשתו לשהות לצידה בלילה חשוך, ולחכות לאור
תמונה נוספת שתפסה את עיני וליבי היא של זוג אוהבים בבית קפה שמצולמים באינטימיות, כאשר שני כרטיסי הביקור של נינו פרוסים על השולחן בתוך הפריים. האפשרות להתקרב, להציג את עצמך, לבקש רשות, לאחוז מצלמה ביד, ועדיין לאפשר למציאות להתקיים באותנטיות לנגד עיניך שמורה לאנשים שהנוכחות שלהם מקומית ומאפשרת.
סוף סדרת פלורנטין הן מספר תמונות מתוך דקה של חסד עם חסרת בית מהשכונה, עומדת זקופה ברחוב שהוא השטיח האדום שלה, ומאפשרת לנינו ולנו הצצה ליופיה הבלתי מדובר. פתאום החסרתי פעימה. אדם שתיעד את גדולי האומה יורד אל תוככי הרחוב כדי לצלם את הקטן שבאנשים, מתוך אותו הכבוד, ואולי אפילו קצת יותר.
לסיום קיבלנו אוסף מקסים של תמונות נוף שנשקפות דרך פילטרים של רשתות, חלונות, גשם מטפטף ושאר תבלינים שגורמים לצילום להיראות כמו ציורים אימפרסיוניסטיים להפליא. תאווה לעיניים, אבל אני עוד תוהה על ההבדלים בין האור שנשקף מעיניו של מנחם בגין לזה שנשקף מעיניה של סימה מפלורנטין."
ג'ניפר בלוך על ההרצאה במקום לאמנות 24/10/2015
"יש משהו מרענן בדיבור של נינו, אני רגילה לשמוע הרצאות אקדמיות בנושא אמנות וגם מאד נהנית, אבל מרגישה שלפעמים אנחנו צרים מדי ולא נותנים לגישות שונות ואחרות ולא פחות עמוקות להיכנס לעולם הסגור הזה, גם אני בעצמי חשדנית כלפי כיוונים מסויימים, יחד עם זה אני שואלת את עצמי האם זה נכון, וכמה עוול אנחנו עושים, מצד שני אם הכל אמנות אז שום דבר לא אמנות
לכן צריך לדעת גם בכיוונים האחרים לזהות את הערכים הנוספים שיכולים להתקיים באמנות.
אני מרגישה שאצל נינו יש משהו טוב וחזק, שונה מהתפיסה המקובלת היום.
הכיוון שהוא מחפש הוא לא שונה ויזואלית מהכיוון המסורתי, ולא נכנס לקטגוריה של המושגי העכשווי, יש לי תחושה שהוא יצר קטגוריה משל עצמו, וצריך למצוא את השפה כדי להעביר אותה.
ובכל זאת מי שרגיש ומי שרואה מעבר מבחין בעבודות שלו במשהו אחר, בשיחה איתו בהרצאה במקום לאמנות, נינו הצליח לעשות זאת, לדבר בשפה משלו .להעביר את המסר שלו.
שמעוגן בצילום שלו,
הייתי אומרת כדברי בארט שגם לנינו יש פונקטום, ולא סטודיום בלבד, אבל צריך לחפש אותו במקום אחר, לא הצפוי, לא בנראות החיצונית של התצלום אלא במשהו
,שהוא נושא איתו ובתוכו, בהבעה שלו. כפי שכבר אמרתי פעם, האמנות של נינו היא , הוליסטית, אינה מנתקת את החיים מהרגש את הרגש מהשכל, את האסתטיקה מהאקספרסיה, את האיפוק מהגודש. והכל מעבר ליופי ומעבר לקומפוזיציה, ולמרות הקושי בלומר ״האנושי״ בימינו, זה לדעתי מה שנינו מייצג בעבודה של, במובן החיובי ביותר של המילה".
מתוך הפייסבוק :
Ofri Marom : תודה לך נינו. היה מרתק. מאוד נהנינו! יישר כח.
: Nino Herman תודה רב עופרי יקרה מאד שמחתי לבואכם
Yael Kotler Kalderon: נראה נפלא!
Roni Porat : תודה נינו יקר על הרצאה נפלאה. פתחת בפניי עולמות שלא הכרתי והחיבור שעשית ביניהם לבין החיים האישיים שלך וחיי כולנו, קירב את האמנות שלך אלי והרחיב את דעתי. הרגשתי כאילו אני ממוקם בתוך המצלמה שלך. האהבה הגדולה והכבוד שלך לדמויות אותן אתה מצלם ניכרת בצילומים וגורמת לנו הצופים לחיבור אל הדמויות. נהניתי מאד לראות את הצילומים על מסך גדול, זו חוויה חושית חזקה מאד ואני ממליץ בחום על הקרנות הצילומים על מסכים גדולים לטובת התרשמות וחוויה מלאה. תודה !
Nino Herman רוני יקר , תודה רבה לך ,מרגשים ומעצימים מילותיך.
Nuria Lozinsky : ההרצאה הייתה פותחת לב וראש, מאד מאד ממליצה. זאת הרצאה שאפשר לראות בה את מפעל החיים של נינו ממעוף הציפור. כלכך הרבה לב ועשייה וראיית האדם.
Nino Herman : נוריה יקרה כל כך שמחתי לבואך , וכל כך שמח לשמוע את הלב שלך באהבה ובתודה נינו
אילה יבנין רוטנברג : שמחתי להיות איתכם בערב שלך נינו. לקחתם אותנו במסע אל חייך ואל חיינו המשותפים, האישי והציבורי נחשפים יחד, עם ראשי ממשלות שהופכים להיות בני אדם, ואנחנו דרכך רואים אותם אחרת לרגע. ואת הארץ שהיתה ועכשיו, תקופות, צבעים ואמנות שמשתנה, נוגעת בבני אדם. תודה.
Nino Herman : ערב מיוחד של נגיעות בזמן ובאנשים כל כך שמח שכך היה ,תודה רבה לך אילה יקרה .
איריס ארז :
" תודה נינו על ערב מרגש, מעורר השראה ומלא בכשרון.
הובלת אותנו איתך יד ביד במרחבים של העין והלב שלך.
היה מרתק לראות איך בצילומים הפוליטיים שלך תמיד חיפשת אחר האנושי
ואיך בצילומי הרחוב הכל כך אנושיים שלך אתה נוגע בפוליטי.
איך מתוך מגבלה אתה מוצא דרכים חדשות ליצור ולהביט על העולם.
זה היה לימוד מאלף.
ולראות את תל אביב דרך העיניים שלך זו חגיגה גדולה.
העיר שעזבתי שבה אלי דרכך.
חיבוק איריס
הי נינו יקר
ראיתי בבלוג שלך את תגובותיהם של המשתתפים בהרצאה שנתת אצלנו בתיאטרון בחצר,
ואני מצטרף במילים כתובות למה שכבר אמרתי לך בסיומו של הערב.
למרות שאני מכיר כל כך טוב אותך ואת הצילומים שלך, הערב הזה הפתיע אותי.
ליצירה שלך כבר יש פרספקטיבה, גודל ורוחב, והאפקט המצטבר של צפייה בצילומים שלך הוא של התפעמות, וריגוש. ראיתי צילומים שהיו לי חדשים, שמעתי סיפורים ידועים מזוית חדשה וסיפורים חדשים שהעמיקו היכרות ישנה.
והכל הצטרף לתמונה אחת גדולה ומרתקת.
זה שאתה מעורב כל כך במה ובמי שאתה מצלם, העין החדה שלך שקולטת במהירות את מה שאחרים לא רואים גם אחרי התבוננות ממושכת, הזווית האנושית ממנה אתה מצלם, והחוש האסתטי שלך, יוצרים בסוף יצירות-תמונות!
ואת אלה העין לא שבעה מלראות.
ובהרצאה נוסף גם המימד של הסיפורים.
זה תמיד סיכון מסויים לשמוע אמן מספר על עבודתו, כי לפעמים זה גורע ולא מוסיף.
אבל בהרצאה שלך זה ממש הוסיף! זה איפשר לראות את החוט המקשר של כל יצירתך.
חיבור בין ה"איך" - הגישה שלך לצילום, למצולמים ולצורך להעביר מסר, וה"מה"
הצילומים עצמם המרגשים והאמנותיים כל כך, מתחברים להם בצורה מעולה, ומעשירים את המפגש עם האמנות שלך!
אני שמח שקיימנו את הערב הזה.
אני מקווה שהוא יהיה פתח לפגוש קהלים נוספים רבים שייהנו מהמפגש איתך ועם היצירה שלך.
באהבה, שנה טובה
איתן יעקובוס תיאטרון בחצר .
והדסה חותמת על כל מילה.
כשבאתי ל"תיאטרון בחצר" כדי לשמוע את נינו הרמן מספר על חייו ועל דרכו האמנותית, לא ציפיתי להפתעות.
ידעתי שנינו צלם ותיק ומנוסה, וכבר הספקתי לראות כמה מיצירותיו.
ואולם הופתעתי מאד כאשר הוא התחיל לתאר באוזנינו את המסלול שעבר.
בפנינו התגלה אדם שהצליח להתגבר על מכשולים קשים ולפלס את דרכו ברצון ברזל ובנחישות איתנה - להיות צלם-עיתונות ידוע ומוערך וצלם רשמי של ראשי המדינה, ואף זכה לפתח קשרי ידידות עם אחדים מהם.
סביר להניח שאנשים רבים היו מסתפקים בהגעה למדרגה כזאת ומשתדלים להתמיד בה, אך נינו רצה משהו אחר וחדש. אחרי שצילם מאות ואלפי דיוקנאות של שועי עולם, הוא פנה לצילום אמנותי. של אנשים ונופים. וגם שם רצה משוה אחר וחדש, נטל לעצמו פסק-זמן ארוך "כדי לחשוב" ויצא שוב לדרך חדשה: היכרות אינטימית, כמעט סימביוטית, עם שכונה בתל אביב.
ולאחרונה הוא הולך ומגיח את צילום אבסטרקטי, כמעט דבר והיפוכו.
התמונות הרבות שהקרין בפנינו במהלך ההרצאה היו רק קצה המזלג ונתנו חשק לראות יותר
ארנו בר, נטף
אני כותב כדי להודות לכם על ההרצאה המרתקת, הצילומים המיוחדים, וסיפור החיים שחלקתם איתנו – הקהל.
התרגשתי והתרשמתי מאוד מהעדינות והרגישות העמוקה בעבודות,
ועל עומק האהבה שלך לדמויות המופיעות בהן;
בין אם הם מסתובבים במרומי מגדלי הכח הפוליטי או שוכנים בתחתית של התחתית.
מדימויי סיבוב הכביש בנטף, עם סיפור המוות של יאיר,
דרך העבודות הנפלאות בשחור–לבן מתקופת לשכת העיתונות,
דרך העבודות המאוחרות יותר של נינו, צלם הרחוב, הרגעים האינטימיים של זוגות בפלורנטין,
והפורטרטים הכל כך קשים, כואבים, ואנושיים מדרום תל אביב.
ממשיך לשאת איתי את הדימויים, הסיפורים, והאהבה הרבה שאתה, נינו רוחש לדמויות שאתה מצלם –
פרס ושמיר מכוונים שעונים לקראת רוטציה,
האלמנה הטרייה ג׳יהאן סדאת נוגעת בליבה תוך שיחה עם מנחם בגין,
סיבוב הכביש בו נהרג יאיר,
ילד חרדי מעיף לאוויר נוצות של תרנגולי כפרות,
זוג מחפש מפלט של אוויר מזגן בקיץ תל אביבי לוהט,
באשה חולה, מכורה לסם, עוסקת בזנות, שלרגע יקר אחד חולקת איתך חיוך כנה ענקי.
תודה על ערב נדיר של צילומים וסיפורים,
ועל שחלקתם איתנו פיסה מהמסע המיוחד הזה.
באהבה ובהערכה
ביזי
תודה רבה לכם חברים אנשים יקרים
פעימות הלב שלכם מרגשות אותי מעצימות מאד
תודה לכל אחד ואחת מכם
הרבה אהבה
נינו
ג'ניפר בלוך על ההרצאה במקום לאמנות 24/10/2015
"יש משהו מרענן בדיבור של נינו, אני רגילה לשמוע הרצאות אקדמיות בנושא אמנות וגם מאד נהנית, אבל מרגישה שלפעמים אנחנו צרים מדי ולא נותנים לגישות שונות ואחרות ולא פחות עמוקות להיכנס לעולם הסגור הזה, גם אני בעצמי חשדנית כלפי כיוונים מסויימים, יחד עם זה אני שואלת את עצמי האם זה נכון, וכמה עוול אנחנו עושים, מצד שני אם הכל אמנות אז שום דבר לא אמנות
לכן צריך לדעת גם בכיוונים האחרים לזהות את הערכים הנוספים שיכולים להתקיים באמנות.
אני מרגישה שאצל נינו יש משהו טוב וחזק, שונה מהתפיסה המקובלת היום.
הכיוון שהוא מחפש הוא לא שונה ויזואלית מהכיוון המסורתי, ולא נכנס לקטגוריה של המושגי העכשווי, יש לי תחושה שהוא יצר קטגוריה משל עצמו, וצריך למצוא את השפה כדי להעביר אותה.
ובכל זאת מי שרגיש ומי שרואה מעבר מבחין בעבודות שלו במשהו אחר, בשיחה איתו בהרצאה במקום לאמנות, נינו הצליח לעשות זאת, לדבר בשפה משלו .להעביר את המסר שלו.
שמעוגן בצילום שלו,
הייתי אומרת כדברי בארט שגם לנינו יש פונקטום, ולא סטודיום בלבד, אבל צריך לחפש אותו במקום אחר, לא הצפוי, לא בנראות החיצונית של התצלום אלא במשהו
,שהוא נושא איתו ובתוכו, בהבעה שלו. כפי שכבר אמרתי פעם, האמנות של נינו היא , הוליסטית, אינה מנתקת את החיים מהרגש את הרגש מהשכל, את האסתטיקה מהאקספרסיה, את האיפוק מהגודש. והכל מעבר ליופי ומעבר לקומפוזיציה, ולמרות הקושי בלומר ״האנושי״ בימינו, זה לדעתי מה שנינו מייצג בעבודה של, במובן החיובי ביותר של המילה".
זהו עוד כמה מילות סיכום ותודה גדולה לאנשים שבאו מקרוב ורחוק להרצאה בתיאטרון בחצר .
7/9/2015
היה חבר נטפי שבא לבקרנו ביום שאחרי רצה לשתף את שעבר :" אתה יודע בהזמנה היה משהו שלקח אותי בהקשרים לתמונות של הרצאה שקפים, לא הכי .. זה יכול להשמע כאילו אתה מזמין אותנו לאלבום חתונה ."
תמיד מפתיעים הקשרים שאנשים חולקים איתי , לרגע התכווצתי , הלכתי עם הפתיחה הזו שלו ..
ואז התיישב בסלון וסיפר שחווה ערב מאד מיוחד
"יצאתי מהערב נרגש ביותר ,חזרתי הביתה ומצאתי עצמי מספר לזוגתי , הכל
ישבנו במטבח שעה וחצי לתוך הלילה ועברתי איתה תמונה תמונה, סיפור סיפור .
מצאתי עצמי נפעם, זוכר , מתאר, מחבר ."
וואו גם אנחנו עברנו עכשיו חוויה
הקשבנו ננגענו והלב התרחב .
צילומים : שחר
מתוך הפייסבוק :
Ofri Marom : תודה לך נינו. היה מרתק. מאוד נהנינו! יישר כח.
: Nino Herman תודה רב עופרי יקרה מאד שמחתי לבואכם
Yael Kotler Kalderon: נראה נפלא!
Roni Porat : תודה נינו יקר על הרצאה נפלאה. פתחת בפניי עולמות שלא הכרתי והחיבור שעשית ביניהם לבין החיים האישיים שלך וחיי כולנו, קירב את האמנות שלך אלי והרחיב את דעתי. הרגשתי כאילו אני ממוקם בתוך המצלמה שלך. האהבה הגדולה והכבוד שלך לדמויות אותן אתה מצלם ניכרת בצילומים וגורמת לנו הצופים לחיבור אל הדמויות. נהניתי מאד לראות את הצילומים על מסך גדול, זו חוויה חושית חזקה מאד ואני ממליץ בחום על הקרנות הצילומים על מסכים גדולים לטובת התרשמות וחוויה מלאה. תודה !
Nino Herman רוני יקר , תודה רבה לך ,מרגשים ומעצימים מילותיך.
Nuria Lozinsky : ההרצאה הייתה פותחת לב וראש, מאד מאד ממליצה. זאת הרצאה שאפשר לראות בה את מפעל החיים של נינו ממעוף הציפור. כלכך הרבה לב ועשייה וראיית האדם.
Nino Herman : נוריה יקרה כל כך שמחתי לבואך , וכל כך שמח לשמוע את הלב שלך באהבה ובתודה נינו
אילה יבנין רוטנברג : שמחתי להיות איתכם בערב שלך נינו. לקחתם אותנו במסע אל חייך ואל חיינו המשותפים, האישי והציבורי נחשפים יחד, עם ראשי ממשלות שהופכים להיות בני אדם, ואנחנו דרכך רואים אותם אחרת לרגע. ואת הארץ שהיתה ועכשיו, תקופות, צבעים ואמנות שמשתנה, נוגעת בבני אדם. תודה.
Nino Herman : ערב מיוחד של נגיעות בזמן ובאנשים כל כך שמח שכך היה ,תודה רבה לך אילה יקרה .
איריס ארז :
" תודה נינו על ערב מרגש, מעורר השראה ומלא בכשרון.
הובלת אותנו איתך יד ביד במרחבים של העין והלב שלך.
היה מרתק לראות איך בצילומים הפוליטיים שלך תמיד חיפשת אחר האנושי
ואיך בצילומי הרחוב הכל כך אנושיים שלך אתה נוגע בפוליטי.
איך מתוך מגבלה אתה מוצא דרכים חדשות ליצור ולהביט על העולם.
זה היה לימוד מאלף.
ולראות את תל אביב דרך העיניים שלך זו חגיגה גדולה.
העיר שעזבתי שבה אלי דרכך.
חיבוק איריס
הי נינו יקר
ראיתי בבלוג שלך את תגובותיהם של המשתתפים בהרצאה שנתת אצלנו בתיאטרון בחצר,
ואני מצטרף במילים כתובות למה שכבר אמרתי לך בסיומו של הערב.
למרות שאני מכיר כל כך טוב אותך ואת הצילומים שלך, הערב הזה הפתיע אותי.
ליצירה שלך כבר יש פרספקטיבה, גודל ורוחב, והאפקט המצטבר של צפייה בצילומים שלך הוא של התפעמות, וריגוש. ראיתי צילומים שהיו לי חדשים, שמעתי סיפורים ידועים מזוית חדשה וסיפורים חדשים שהעמיקו היכרות ישנה.
והכל הצטרף לתמונה אחת גדולה ומרתקת.
זה שאתה מעורב כל כך במה ובמי שאתה מצלם, העין החדה שלך שקולטת במהירות את מה שאחרים לא רואים גם אחרי התבוננות ממושכת, הזווית האנושית ממנה אתה מצלם, והחוש האסתטי שלך, יוצרים בסוף יצירות-תמונות!
ואת אלה העין לא שבעה מלראות.
ובהרצאה נוסף גם המימד של הסיפורים.
זה תמיד סיכון מסויים לשמוע אמן מספר על עבודתו, כי לפעמים זה גורע ולא מוסיף.
אבל בהרצאה שלך זה ממש הוסיף! זה איפשר לראות את החוט המקשר של כל יצירתך.
חיבור בין ה"איך" - הגישה שלך לצילום, למצולמים ולצורך להעביר מסר, וה"מה"
הצילומים עצמם המרגשים והאמנותיים כל כך, מתחברים להם בצורה מעולה, ומעשירים את המפגש עם האמנות שלך!
אני שמח שקיימנו את הערב הזה.
אני מקווה שהוא יהיה פתח לפגוש קהלים נוספים רבים שייהנו מהמפגש איתך ועם היצירה שלך.
באהבה, שנה טובה
איתן יעקובוס תיאטרון בחצר .
והדסה חותמת על כל מילה.
כשבאתי ל"תיאטרון בחצר" כדי לשמוע את נינו הרמן מספר על חייו ועל דרכו האמנותית, לא ציפיתי להפתעות.
ידעתי שנינו צלם ותיק ומנוסה, וכבר הספקתי לראות כמה מיצירותיו.
ואולם הופתעתי מאד כאשר הוא התחיל לתאר באוזנינו את המסלול שעבר.
בפנינו התגלה אדם שהצליח להתגבר על מכשולים קשים ולפלס את דרכו ברצון ברזל ובנחישות איתנה - להיות צלם-עיתונות ידוע ומוערך וצלם רשמי של ראשי המדינה, ואף זכה לפתח קשרי ידידות עם אחדים מהם.
סביר להניח שאנשים רבים היו מסתפקים בהגעה למדרגה כזאת ומשתדלים להתמיד בה, אך נינו רצה משהו אחר וחדש. אחרי שצילם מאות ואלפי דיוקנאות של שועי עולם, הוא פנה לצילום אמנותי. של אנשים ונופים. וגם שם רצה משוה אחר וחדש, נטל לעצמו פסק-זמן ארוך "כדי לחשוב" ויצא שוב לדרך חדשה: היכרות אינטימית, כמעט סימביוטית, עם שכונה בתל אביב.
ולאחרונה הוא הולך ומגיח את צילום אבסטרקטי, כמעט דבר והיפוכו.
התמונות הרבות שהקרין בפנינו במהלך ההרצאה היו רק קצה המזלג ונתנו חשק לראות יותר
ארנו בר, נטף
אני כותב כדי להודות לכם על ההרצאה המרתקת, הצילומים המיוחדים, וסיפור החיים שחלקתם איתנו – הקהל.
התרגשתי והתרשמתי מאוד מהעדינות והרגישות העמוקה בעבודות,
ועל עומק האהבה שלך לדמויות המופיעות בהן;
בין אם הם מסתובבים במרומי מגדלי הכח הפוליטי או שוכנים בתחתית של התחתית.
מדימויי סיבוב הכביש בנטף, עם סיפור המוות של יאיר,
דרך העבודות הנפלאות בשחור–לבן מתקופת לשכת העיתונות,
דרך העבודות המאוחרות יותר של נינו, צלם הרחוב, הרגעים האינטימיים של זוגות בפלורנטין,
והפורטרטים הכל כך קשים, כואבים, ואנושיים מדרום תל אביב.
ממשיך לשאת איתי את הדימויים, הסיפורים, והאהבה הרבה שאתה, נינו רוחש לדמויות שאתה מצלם –
פרס ושמיר מכוונים שעונים לקראת רוטציה,
האלמנה הטרייה ג׳יהאן סדאת נוגעת בליבה תוך שיחה עם מנחם בגין,
סיבוב הכביש בו נהרג יאיר,
ילד חרדי מעיף לאוויר נוצות של תרנגולי כפרות,
זוג מחפש מפלט של אוויר מזגן בקיץ תל אביבי לוהט,
באשה חולה, מכורה לסם, עוסקת בזנות, שלרגע יקר אחד חולקת איתך חיוך כנה ענקי.
תודה על ערב נדיר של צילומים וסיפורים,
ועל שחלקתם איתנו פיסה מהמסע המיוחד הזה.
באהבה ובהערכה
ביזי
תודה רבה לכם חברים אנשים יקרים
פעימות הלב שלכם מרגשות אותי מעצימות מאד
תודה לכל אחד ואחת מכם
הרבה אהבה
נינו
