קפה ביאליק - "קן לשימור"- להצטרפות לעצומה הקישו.

את מירב בן שלמה, הבעלים של קפה ביאליק, הכרנו לפני למעלה משנה. קבלת הפנים שלה מאז ועד היום מרגשת, פשוטה ,אמיתית ויש בה רצון עמוק לתת תחושת שייכות ובית ללקוחותיה.  אז בין פלורנטין והדרום אני נהנה להתפנק בבאליק אצל מירב והצוות המסור שלה.
קירות בית הקפה מספרים את סיפורו של מקום ייחודי זה  דרך הקירות, הצבעים והעיצוב. יכולנו לחוות את המקום  באינטנסיביות בקיץ האחרון בתקופה שתערוכת התצלומים שלי מפלורנטין התקיימה בו.
חווינו בית קפה רוחש חיים ,שהופך צורה לאורך שעות היום, מקפה שכונתי לאולם הופעות אינטימי בלילה,
המאפשר לאמנים צעירים ומוכרים להופיע.

בימים אילו מתקיים מאבק של ועד התושבים המקומי על עתידו של המקום ושל חזות הרחוב כולו .
בסוף השבוע  שעבר פגשתי את אריאל, ביתה של מירב, חוזרת מההפגנה שהתקיימה בכיכר  ביאליק
בהשתתפות אמנים ואנשים רבים. "היא אוהבת לחבק עצים " מספרת ליאת שמלווה אותה חזרה לקפה.

המבנה ברחוב ביאליק 2, המכונה "בית מינץ", נבנה בשנות השלושים של המאה ה-20, בסגנון הבינלאומי (או "באוהאוס").
במקום מתוכנן רב קומות. אני מאמין גדול ביכולת של כל אחד מאיתנו להשפיע על המציאות.
וזו הזדמנות למי שמבקש לשים את טביעת האצבע שלו לשימור הייחוד של תל אביב בכלל ורחוב ביאליק בפרט, להצביע בעצומה הקוראת " קן לשימור- לא להריסת ביאליק 2."

מכונות קפה :

"וואוו איזה יופי של פוסט, לא ידעתי שיש הופעות של אמנים בלילה שם...
 ובטח שלא ראיתי מעולם תמונות כל כך יפות של המקום,
 לא יודע מה איתכם אבל אני בהחלט הולך לשם! תודה רבה רבה! "


שלום רב,

הגעתי לבלוג המצולם שלך אמש, אחרי שהכרתי אותך לראשונה דרך הבלוג "במחשבה שניה".
אני לא מומחית בצילום, וגם לא מכירה אותך. נשביתי בקסמי הצילומים שלך, ורציתי להודות.
משהו ב"אין פוזה", בכנות, במבטים המהורהרים, בהסתכלות אל הפנים של הדמויות (פנים בשונה מחוץ).
משהו ברגעים שנתפסו. משהו בכל אלו הדהד בתוכי, נגע בפנים שלי.
הצילומים מעולם אחר, זר לי, 20 דקות נסיעה מהבית שלי, אך כאילו חוצלארץ כזה.
 ובכל זאת - הדמויות כולן, צעירות ושונות, משוחררות וחולמניות - דברו אלי.
הצלחת להכניס אותי לתוך עולמן וחייהן .
התרגשתי.
תודה.
רותי קוטלר

חוץ /פנים 8 הדר קודו חג'בי מפלורנטין

פגשתי את הדר קוד חג'בי לראשונה ב2009 ישבה במכונית מול הסושי בפלורנטין חיכתה לחברה ,אילו היו ימים ראשונים שלי בשכונה וההענות הפשוטה שלה להצטלם  גם שמחה וגם העצימה אותי.
כמה חודשים אח"כ  בתערוכה "רגעים של כל אחד " פורטפוליו על שכונת פלורנטין שהצגנו  בגלידריה "אניטה" ,כתבה הדר בספר האורחים: "אין לי מילים לתאר כמה אני גאה בך ומעריכה את הקיום שלך בעולם ,אשמח להשתתף בעוד פרוייקטים, אוהבת המון, הדר. מאוד שמחתי לגילוי הלב ולקשר שנוצר.
לפני שבועיים כמעט שנתיים אחרי נפגשנו שוב ברחובות פלורנטין, "חזרתי לגור בשכונה" ,סיפרתי לה על פרוייקט חוץ/פנים . רגע אחרי כבר היינו בדרך לביתה , רשמים מצולמים  מביקור אצל קודו ברחוב המשור בפלורנטין+תמונות מהעבר.

ג'ינג'ר- שרון דנון, מפגשי רחוב .

ענבר מרקו מגאסטרו פאב

בגינה ברחוב החלוצים

נוקי, יחיא ,הבקתה שדרות ושינגטון פלורנטין.

אין מסובך, יש מורכב: עדשת רוח -למעבר לטור במעריב הקישו.

אין מסובך, יש מורכב: עדשת רוח

מה שמציל אותי בדרך כלל מליפול רגשית זה קול זיכרון שהתקנתי בתוכי במהלך השנים האחרונות, בהן הנחתי לצילום והלכתי למסע פנימי. במסע של האדם אל עצמו לא יוצאים לחופשה. העדשה של נינו הרמן יצאה לטיול מהורהר בנוה צדק.

הם נענים בפשטות כל אחד לחוד וגם ביחד, מיה-אנטוניה ואלישר, שני שחקנים, במפגש אינטימי. בינתיים, מאחורי הזכוכית, הבת מעזה ומתקרבת לחלון , נינו הרמן

אחרי כמה ימי צילום עם רצף של הצלחות מגיע היום או השבוע שלא הולך לי, ואז אני מתחיל להסתבך עם עצמי. עולים קולות של ספק שמחלישים.

זה מתחיל מהטעות שלי שטמונה בעובדה שאני מנסה לשחזר הצלחות. חוזר לאותם מקומות שבהם היתה לי התנסות טובה, כאילו ששם מובטחת לי ההצלחה. זה קורה לי המון ברחובות פלורנטין. המשיכה הזו למקום של הצלחה. הנה, כבר למעלה משנה, אני חוזר לאותו בר בפלורנטין, מנסה למצוא התרחשות, דימויי דומה. אני כבר יודע ומכיר את התאורות, את החושך, את מסך המחשב שיוצר חיבורים של אור כחלחל עם חום, את הפנסים שברקע וכולי.
ואני מסתובב במקום, כמו מבקש את האדם המתאים במקום המתאים, אבל היקום מוכיח לי שוב שאותה אחיזה במוכר לא בהכרח מביאה הצלחה, ובכל פעם מחדש אני מתאכזב שלא יוצא לי לפגוש התרחשות מרגשת כמו שהיתה לי.
אני עושה עוד סיבוב באוטו, בוחן עוד פינות שצילמתי וככה מוצא עצמי הרבה זמן בחיפוש שהוא בעצם התרפקות על העבר.

מה שמציל אותי בדרך כלל מליפול רגשית זה קול זיכרון שהתקנתי בתוכי במהלך השנים האחרונות, בהן הנחתי לצילום והלכתי למסע פנימי. אני לומד להזכיר לעצמי ש"אין מסובך, יש מורכב". במסע של האדם אל עצמו לא יוצאים לחופשה, אז נכון, היו כמה ימים של חגיגות והצלחות ונהניתי מהפירות, אך הנה היום קמתי לעוד יום ונדרשת תודעה פשוטה שיודעת להבחין ולהתבונן מעל הרגשות המסתבכים. תודעה שאומרת לא. תודעה שזוכרת "אין מסובך, יש מורכב".

מעוּדד מקול הזיכרון הזה אני יוצא מהשכונה המוכרת לנסות מזלי בנוה צדק. אני רק פונה ללילינבלום ובפינת הרחוב אני קולט תמונה של זוג מעניין מנהל שיחה מחוץ לקפה. אני מאט, מתבונן, חושב שכן, זה ממש מסקרן, זהו, אולי יפתח כאן דף חדש ואיזה יופי. גם מצאתי חניה קרובה.


חזרתי למקום, הצגתי עצמי, שאלתי לשמם, תיארתי את העבודה שלי בכמה משפטים וסיפרתי להם שמתוך הנסיעה ראיתי אותם, הסתקרנתי ועכשיו אני מבקש את רשותם לצלם. הם נענים בפשטות כל אחד לחוד וגם ביחד, מיה-אנטוניה ואלישר, שני שחקנים, במפגש אינטימי.

להעז לוותר

בינתיים, בתוך הקפה, מאחורי הזכוכית, משפחה צעירה, זוג הורים ושני ילדים, צופים בנו: המצלם והזוג הצעיר. כל ההתרחשות מסקרנת גם אותם. הבת מעיזה ומתקרבת לחלון, אני מתפתה וממשיך לצלם, עכשיו זה כבר נהיה מפגש משולש, איזה יופי של צילומים. ואז עולה בי קול זיכרון נוסף, לא ביקשת את רשות הילדה והוריה.

נשימה עמוקה, אני חוזר לעצמי. צילום רחוב, כמו בחיים, זו הסכמה לחיות את המורכב, כי המורכב מאפשר לי לפגוש את המורכבות שלי, את מי שאני, את האדם שבי, וברגע אחד אני חוזר לאחת מעשרת הדיברות שלי, האמונה שכבוד האדם הוא העיקר עבורי.

אני נכנס לבית הקפה, מציג עצמי ומבקש רשות לצלם את הילדה ששמה ענאל. ההורים פתוחים ומאשרים. אני שמח שחזרתי למרכז שלי, הסכמתי לוותר על הפיתוי לצלם מבלי לשאול, לקחת סיכון שהם לא יאשרו ושאפסיד את חווית ההצלחה יחד עם הסיכוי לאישור ולתצלום טוב. טוב כי הסכמתי לאפשרות לחוות את העוצמה של ההסכמה, של ה"להעז לוותר" בשביל להיות הבן אדם שאני רוצה להיות.

המורכבות שנוצרה כאן הפכה לרגע מופלא ולצילום קסום בזכות המאמץ שנדרשתי אליו על מנת לחזור ללב שלי. המושג אומץ לב לא תמיד עוסק במעשי גבורה, אומץ לב הוא המאמץ שנדרש על מנת לחזור ללב.

חזרתי לזוג ולענאל, שהמשיכה לצפות בהם מהחלון. כל ההתרחשות ביניהם נראתה לי כמו מתוך סרט. זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך נוצרות תמונות, דימויים קולנועיים ככה בכזו פשטות. אלישר פונה לאנטוניה, מביט אליי, ואומר "את רואה, זו דרך מופלאה של אמן ללכת עם הרצון שלו. הבן אדם ראה אותנו, עצר את רכבו, ירד לצלם את מה שהוא אוהב, ככה ממקום פשוט הוא מוצא את אשר הוא רוצה ונהנה. מעורר השראה. כזה אמן הייתי רוצה להיות, חי את האמנות ושלם עם מה שאני עושה".

התרגשתי מדבריו. לקבל חיזוק כזה לדרכי בדיוק שבחרתי לדבוק בצו הלב. הודיתי לו וסיפרתי לשניהם שאני לומד לחיות בתוך מציאויות מורכבות. מורכבות עם עצמי, ומורכבות בקשר עם אנשים.

אמרתי להם שהחיים וצילום הרחוב מפגישים אותי עם אנשים שונים, כל אחד עם שאיפות שונות ורצונות שונים. יש לי הרבה רגעים שבירים ומורכבים במסע שלי כאדם וכצלם ואני עכשיו בשיעור של ללמוד להסכים שהחיים מורכבים והמסלול המיטיב והמתגמל ביותר הוא להקשיב ללב ודרך הישר והפשוט, לעבור מההבנה שלא רק ש"אין מסובך, יש מורכב" אלא שהמורכב הוא פוטנציאל למופלא.


אלישר גירשוביץ:


"המפגש איתך היה מיוחד ומלא השראה, נהנתי לקרוא את החוויה שלך מתהליך הצילום שהיה מלא קסם גם בחוויה שלי


תודה על שאיפשרת לי לראות שאין מסובך, יש מורכב שיכל להיות מאוד פשוט כשמביטים בו בעיניים רעבות וטובות."





"נינו יקר,

כל כך יפה לשמוע את פעימת הלב שלך דרך הכתיבה המדוייקת (עבורי לפחות).
הזכרת לי על מקום חסום שיכול להיפתח ועל דבקות ברצון ואני מודה לך על כך.
אני שמחה שיש לאנשים הזדמנות לפגוש את הלב שלהם דרך המדור שלך.
שיהיו לך ימים מופלאים,
באהבה, לילך"


"נינו היקר,

מדי עם אני נכנסת לבלוג שלך ולטור שלך בNRG.
 נדהמת כל פעם מחדש מיכולות הצילום שלך שתופסות רגעים שמבחינתי רגעים קטנים שמוסיפים טעם לחיים..
 רגעים קטנים וקסומים שלא זוכים למספיק הערכה מצידנו.
אתה, בכישוריך, מצליח לתפוס רגעים אלו בצורה קסומה ונעימה כל כך..
תודה לך על רגעים קטנים של רוגע ונינוחות.. רגעים קטנים של קסם ושלווה..
כל כך נהנית מעבודתך. חשבתי שתרצה לשמוע זאת, שוב..
שיהיה לך המשך יום נפלא!
מאיה."

בקפה גורג'

חוץ/פנים -7- מאי סלע פלורנטין

"המשחק מאפשר לי להכנס לחיים של אחרים,לגלות עולמות חדשים ,ובעיקר ללמוד להיות נוכחת ברגע", מאי סלע 24 לומדת משחק בסימנר הקיבוצים, שמחה עם הבחירה שלה,פלורנטינית בשנתייים וחצי האחרונות ,נפגשנו לאחרונה ב"הייד פארק" בלוינסקי.
שמחתי לשמוע עד כמה הלימוד מעשיר ומאפשר לה לגדול להתעצם כאדם .
סיפרתי לה על הפרויקט חוץ/פנים שהתחלתי בו לפני כמה חודשים ,הליכה יחד עם המצולמים אל תוך הבית ,כניסה למרחב האינטימי, אמרתי לה שכל מפגש כזה מאפשר גם לי גדילה והליכה למרחב חדש ,לא נודע עבורי.
אני  מאוד שמח על הקשר הזה עם מאי ועוד צעירים שפותחים בפני בשמחה ובאמון את עולמם ברחובות פלורנטין.
זהו מהלך של התנסות , תהליך יצירה, תעוד מסורתי בו אני חוזר שוב ושוב  לרחוב, לשכונה ,לעיר.
דרך מפגשי צילום ויצירת דימויים ,  אני שמח לראות שתוך כדי תנועה מתהווה לו מסמך אנושי מרתק של תקופה.
תודה מאי.





בת מהקסבה בפלורנטין

מסיבת רחוב בלוינסקי יומולדת 41 ליום טוב פתחו שולחן מפנק

בפייסבוק כתבו מסיבה רחוב מפנקת בשמונה,הקדמתי כצלם למדתי שהארוע מתחיל
הרבה לפני תחילתו ,ברגע שלפני יש לא נודע מסקרן.
אח"כ פתחו שולחן מפנק לכל דיכפין וחילקו הרבה מהטובין של החנות
ושוב אותה אחוות רחוב כמו בהייד פארק, משאית הזבל של חזי ושני הפועלים שאיתו
הוזמנו בשמחה לעצור ולטעום, חיבורים מרגשים של אנשי רחוב בדרום ת"א.

ליאורה מפגש בגלידריה אניטה פלורנטין.

את ליאורה פגשתי בפלורנטין ביקרה את ניר ידיד , ישבה עם כלבה ברקע על הקיר ציוריו של חברי יונתן כיס לב.
ביקשתי לצלמה, "לא כך פשוט לי".  הנחתי למצלמה ,הסתקרנתי למקור השם שלה , סיפרתי לה שאימי היתה ציירת ליאורה, במקור לורה נולדה בברלין.  "הורי קראו לי עלם צהייה שזה עולם השמש באמהרית, חיפשו מה הכי קרוב בעברית-ליאורה ".
 קיימנו מפגש של הכרות  מהלך של דיבור  לב פשוט ונוגע,  מאוד שמחתי  למפגש שבמהלכו  גם נפתחה ליאורה מבחירה עמוקה שלה לאפשר לי לצלם אותה כך פשוט על טבעה היפה , תודה ליאורה.

דודי - כבר בתוך יצירה בדרך להקמת חדר חזרות.

שרה מפגש בסיטי קפה

רשמי חג ברחובות תל אביב

אנחנו כבר רגע אחרי החג, בחרתי להעלות כמה תצלומים מהדלקות חנוכה ברחובות פלורנטין ובקפה גורג, פגשתי רצון עמוק של צעירים לעצור ולהתחבר למועד, מרגש לראות שלא נתנו לשגרת הרחוב לפוגג את הרצון לחגוג גם יחד.
אני מניח כאן ברכה שכתבה חברה יקרה, אביגיל גרץ, אישה צעירה, חמה וחכמה ,ברכת חנוכה אלטרנטיבית , עבורי המפגש המחבר בין "מאין אנו באים" ומחדש את "לאן אנו הולכים" מפעים ומרגש. תודה לאביגיל שמוצאת דרכים לחבר שורשים ומסורות לכאן ועכשיו.

ברוכים החיים שנוצרו עבורנו,בדומה לנרות הללו- חיים בצבעים שונים
בלהבות נבדלות ודומות, ברווחים סדורים וסתורים.
ברוכה החלטתנו שלנו ,להמשיך ולקיים את מסורת אבותינו ואמותינו.
מי ייתן ונמשיך לחגוג את הרגעים.
את אלו שהיו בזמנים ההם ובעיקר את אלו של הזמן הזה.

נינו היקר
רגילה לראות אותך בין קורות העץ של ביתכם הקסום. רגילה לשמוע אותך לצד תחיה החכמה כל-כך.
כיף גדול והתרגשות ענקית לראות את צילומיך, לחוש את החיים זורמים, את פעימת הלב שלך ושל המצולמים. אתה אדם מיוחד, עם נפש גדולה וראייה ייחודית לרוחב ולעומק, אל לב הדברים.
אוסי אבידן

כמה התגעגעתי לזה
בזמן החג הרגשתי כ"כ מנותקת בדירה המדהימה במנהטן.
מחד, הייתה אווירה חורפית, חגיגית וגרנדיוזית
מאידך, זה היה חורף בודד כזה, עם חג שלא נוגע לליבי בכלל וגרנדיוזיות של שופינג והיסטריה.
בדיוק בתמונות האלו חשקתי- בפשטות! anabelle