צילום / ציור / שיח חזותי .

ברכת הנקיון או סתם תולדות היופי

רגע לפני החג הלכתי לרחוץ את האוטו 

יושב בתוך הסבון המותז עם האיפון ומקבל כתב סתרים 

על החלונות ,ברכת הנקיון או סתם תולדות היופי .

ערב ראש השנה תשע"ה

משב רוח מייטיבה ערב ראש השנה 

כיף , הזדמנות לברך ,אוהב את החיים , אוהב אתכם .

ידענו ימים מורכבים השנה באישי במדינה בעולם .

מאחל שנקרב לעצמנו את שמשמח אותנו , אנשים 

והתרחשויות שיש בהם אהבת אדם .

שנה טובה .

מאחל לילדים שנולדים עכשיו עתיד אחר.

כמה מילים של חשבון נפש , רגע לפני .


בתאונות דרכים נהרגים כל שבוע בארץ הרבה אנשים.
אין בזה סיפור, זה לא קשור לאדמה, לדגל, לכבוד,
ללאום, לאתוס, לגבורה. סתם נהרגו.
לא מפגינים על זה, לא נבחרים לראשות ממשלה על זה,
לא מפחידים עם זה, ההרג פשוט נמשך.

קחו למשל חייל אחד שנהרג בתאונת דרכים וחברו שנפל בקרב.
אחד סתם עצוב, אפילו מאד.

השני עצוב אפילו מאד , עד כדי שמוציא עם למלחמה.

חשבו על זה רגע, עד כמה הפיצול הזה  נוכח בתודעה שלנו.

הילדים האילו שבתצלומים כבר גדולים מן הסתם. 

צולמו בשנות השבעים .
אחד במהלך מלחמת יום הכיפורים, והשני בסמטאות עכו הערבית.
נולדו שווים, לעולם של פיצולים. 

מיום היוולדנו מספרים לנו מי טובים, מי רעים.
מה נחשב, מה מרגש, מה מפחיד.
אפשר לשנות התבוננות על החיים, על קדושת החיים באשר הם.

במלחמה האחרונה נחשפו שוב אנשים צעירים מופלאים

שמסרו חייהם למען חבריהם באומץ לב מתוך ערבות הדדית.

הם כמו מבקשים מאיתנו לזכור לחבור לאותה ערבות הדדית של מסירות גם 

 ביום יום הפשוט, בשגרה, בלי דרמה , פשוט לחבור איש לרעהו.

מאחל לילדים שנולדים עכשיו עתיד אחר , עתיד שבו יוכלו לתפקד ללא מיתוסים.

שיחברו לערבות הדדית, לכבוד לאדם באשר הוא אדם.
אולי ביום שנפסיק לקדש דגל, אדמה, ופשוט נקדש חיי אדם באשר הם, יהיה אחרת.

שנה טובה 

אור חדש של התחלה / הר הרוח / נטף

הדימויי הטרי הזה מליל אמש , הוא המשך של דיאלוג עם הר הרוח 

שלי, שלכם דרכי ,של העץ .

ביקשתי שם לדימוי מחברתי ליטל : " אור של התחלה חדשה " . 

משמעותו של צילום משתנה בעיני המתבונן .

שמח לאור של התחלה חדשה , תודה ליטל.

רגע משחרר רגע משמר

הטבע זוכר מחזוריות

מה נרשם  מה נקלט,

יצירות אדם באות והולכות

כמו עלים נישאים ברוח

עכשיו מסגרתי לי תמונה  

סרטים מגנטים תצלומים מזמנים רחוקים

רגע משחרר , רגע משמר

מתכתב עם הדורות הבאים

שעוני הזמן אמרה חברתי

ותלתה על הקיר

בחוץ רוחות הסתיו

שלכת.

רגע שחוברים להם הרבה נפשות במחזה הזה של החיים.

תצלומי רחוב , התרחשות רבת פנים , כמו סצנה מבויימת וזה לא .

 פשוט  רגע שחוברים להם הרבה נפשות במחזה הזה של החיים ,

שנקרא גם שוק לוינסקי

דודה שלי ירדה מהשמיים

הגיע מייל מאוסטרליה דודה שלי חנה נפטרה .

אחותו הקטנה והיחידה של אבא גבי גם היא הלכה לעולמה .

שהיה בן 10 נולדה , הפער הזה בגילים אולי גם תרם בהמשך להיעדר יחסים .

אבא, כבן לאב משכיל מנהיג ומורה דרך בציונות, סיים בהצטיינות בגרותו כמתחייב ובגיל 18 עלה על אופניו .

נסע מפארג לטרייסטה שבאיטליה ומשם הפליג באוניה לארץ, הקדים את משפחתו .

 נחת ב-1934  אצל בת דודתו הדסה  במעוז חיים .
הדסה חיברה אותו לגרעין שעלה להקים את עין גב .

דודה שלי הגיע לארץ שנה או שנתיים אח"כ עם הוריה לירושלים,  בנו את ביתם באדמות גבעת אליהו 

שמהר מאד סופחו לקיבוץ רמת רחל .
סבא תכנן ובנה בית גדול שנקרא בפי חברי הקיבוץ   "הארמון" 

 בתקופה ההיא של טרם, אבא עשה ימיו בין רמת רחל לעין גב ,הרבה בדרכים .

 משפחה ציונית שעלתה ארצה בטרם ירדה החשכה על אירופה.

לימים  התגלגלו הדברים כך שחנה פגשה, נקשרה נפשה בחייל בריטי  בא"י .

ועזבה  איתו ללונדון למולדתו משם מהר מאד בחרו להקים את ביתם המשותף באוסטרליה הרחק מכאן . 

ראיתי אותה פעמיים בחיי לראשונה כילד ,לאחרונה לפני 16 שנה , באה לביקור בארץ 

כמו מסע פרידה ,

התרגשתי לקראת, התחלתי אז להפיק סרט על הורי סבי סבתי
 והפתיח  לפרק על דודה חנה  היה :"דודה שלי ירדה מהשמיים " 

בחוויה שלי היא כאילו באה מעולם אחר.
האין- קשר זה היה מוזר לי וניסיתי להתקרב

נסענו אז לרמת רחל לראות את הבית שגרה בו שנות התבגרותה  ולעוד ועוד תחנות בדרך 

בכל מקום ראיינתי אותה המון על עברה על אבא אחיה.

  על אביה שלא הכרתי  על אמה סבתא פאולה שכה אהבתי .

 היה דיבור אבל יותר של שכל  של אינטלקט ,  אז מה רע בכך ?

חשתי שהשכל כמו מרחיק אותנו  מהלב 

כמו לרגע לא חשתי שאפשרי בנתיב הזה ליצור  חיבור קירבה ,

 בכל אותם עשרות שעות שיחה הרגשתי שהיא שומרת על עצמה כל פעם כשהתחיל דיבור רגשי.

 האינטלקט כמו חטף את השיחה  למחוזות אחרים .

הצטערתי. 

ניסיתי להביא מקום טרי לחקר  המהות של האין- קשר עם אבא, איתנו.

 אבא שלי היה אדם  רגיש לא סנטימטלי,  רגיש .

בחר את אמא כדי להעיז לגעת במרחבי הרגשות שבלב 

הוא ואמא חברו יחד לחדרים המוארים של הלב .

סיפור של זוגיות מופלאה. 

חנה אחותו התרחקה משם , אח"כ גם התרחקה מהארץ התרחקה עד אוסטרליה. 

זה הכל בחירות חיים ,מסעות ,ואין בחירתה  פחות  או יותר עדיפה על שלנו 

פשוט מן הסתם לא היתה שפה רגשית משותפת , להם  כאחים 

וגם אני חוויתי זאת איתה 

 ומן הסתם מסיבה זו גם לא היה  קשר .

עכשיו דודה שלי היחידה איננה . 

ורציתי לעצור רגע ולספר

 לברך אותה לדרכה

מברך אותה את נשמתה שתמצא מנוחה באשר היא.

 אולי בגלגול אחר ניפגש בתפקידים אחרים שונים
 וניזכר מה החמצנו או מה הרווחנו. 

כל אחד במסעו הוא .

רציתי לחלוק סיפור זה גם  איתכם ,

 כמו לרגע אני חש שזה העיתויי לפתוח לדבר על קשר והעדרו ,

 זה העיתוי לומר  לכל אחד ואחת 

 אל תוותרו על דיבור לב פשוט נוגע 

 אל תוותרו על יצירות הלב שלכם .

זו גם הזדמנות לברך כל יום על קשר הכל כך עמוק אוהב חברי עם אחותי היקרה יהודית ,

קשר שאנו בונים ברצף ובאהבה מיום הכרותנו    

ומאחל לילדי וילדיה שיהיו גם הם בקשר חברי אמיץ ואוהב בינהם . 

אבא  גבי ואחותו חנה 

אבא  בדרך   מירושלים לעין גב

בבית ברמת רחל 1937  סבא הוגו  אבא גבי  אחותו חנה וסבתא פאולה 

 כנרת -ציור של אבא  1937 

 מישירה מבט סבתא שהיתה אחות במלחמת העולם הראשונה 

אחד מספרי של סבא על ארץ ישראל 1936

 הוגו הרמן פורטרט עצמי 

 סבא כדרכו  תיעד כל שלב בבנית הבית "הארמון"

  סבא ד"ר  הוגו הרמן שני משמאל  ובן דודו ליאו הרמן במרכז שישי משמאל  צילום קבוצתי  כחברי אגודת הסטודנטים "בר כוכבא " פראג .

מרים ג. בנו ששון  9 בפברואר 2015 בשעה 08:25

מרגש לפגוש את משפחת הרמן בצעירותה. יש לנו קטע פרגאי משותף. הוגו ופאולה היו מיודדים מאוד עם ליזה ולטש-כצנלסון. הכרתי את פאולה היטב כשגרתי כסטודנטית בשנות ה- 60 אצל ליזה.

מדי ערב הייתה עושה טיול לא פשוט דרך המדרכות העקומות של רחביה מרחוב עזה לרחוב בן-מימון... בהערצה !

אלה דניאל / פורטרט של אשה.

פנים מול פנים ישבנו מחכים

פנים מול פנים ישבנו מחכים , ערב שישי בשוק 

שנינו חשופים ביקשתי לצלם , חייכה וחזרה לעצמה 

משהו בתנועותיה השתנה כמו אספה עצמה 

אני במכונית מחכה וורוניקה יושבת על ספסל 

מחליפים מבטים אני מצלם עוד ועוד , יש בי אי שקט

מכניס דיבור למרחב זה כמו מעורר אחריות 

מספר בכמה מילים על עצמי רזומה מקוצר 

עכשיו ורוניקה גם מספרת "הייתי דוגמנית "

כמו לרגע שנינו מתרחבים דרך העבר , 

משהו נרגע בי ואולי גם בה 

"אני רוצה לקנות פרחים לשבת 

בבקשה תשמור לי על הקניות."

נשארתי לבד בעמדת השמירה מהרהר בציטוט של צלם גדול 

אלפרד אייזנשטט : "חשוב יותר שיהיה לך 'קליק' עם אנשים 

מאשר 'להקליק' על המצלמה" 

עבורי פני האנשים האינטראקציה עימם היא כמו לב הענין 

והתמונה היא נוצרת כשהעין והלב מסונכרנים 

לאשר החיים מציעים .

דולב וגידי‎‏‏/ פורטרט של זוגיות / פלורנטין .

עמדה שם ברחוב כמו חיכתה לי , 

ובעודי חונה נעלמה לתוך חנות פרחים .

כשחזרתי מהתנסות אחרת ,היתה שקועה בדיבור, שוב ברחוב .

פשוט צילמתי , מכיר אותך אמר וחייך.

מתאים לכם ?  חייכה כמו מאשרת.

התחיל הריקוד המשותף שלהם בזוגיות ,שלי איתם .

מצלם אותם ברחוב תמונה ועוד תמונה , 

מדברים ובין לבין מתיידדים, הרבה פנים לשיחה.

כל פריים היא נראית אחרת.

והרחוב כמו לרגע נהיה גינגי גם כן . 

אף פעם לא יודע מראש אם הולך לכוון של שיתוף או למפריד.

זה כמו לברוא דמויות בדמיון ולמצוא אותן ,

ככה היה המפגש המפעים הזה עם דולב וגידי.

נס בריאה קטן בסטודיו המופלא הזה שנקרא רחובות תל אביב .

‏‏‎Gidi Maizel‎‏ ו‏‎Dolev Goldenberg‎‏‏.

ברי סחרוף מארח את שולי רנד

ברי סחרוף מארח את שולי רנד במופע אלקטרו-אקוסטי המבוסס על פיוטים וכתבים עבריים,

 מיוחד לפסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת בהשתתפות: שי צברי, גידי רז, איתמר דוארי וגרשון וייסרפירר

לילי