מאחל לילדים שנולדים עכשיו עתיד אחר.

כמה מילים של חשבון נפש , רגע לפני .


בתאונות דרכים נהרגים כל שבוע בארץ הרבה אנשים.
אין בזה סיפור, זה לא קשור לאדמה, לדגל, לכבוד,
ללאום, לאתוס, לגבורה. סתם נהרגו.
לא מפגינים על זה, לא נבחרים לראשות ממשלה על זה,
לא מפחידים עם זה, ההרג פשוט נמשך.

קחו למשל חייל אחד שנהרג בתאונת דרכים וחברו שנפל בקרב.
אחד סתם עצוב, אפילו מאד.

השני עצוב אפילו מאד , עד כדי שמוציא עם למלחמה.

חשבו על זה רגע, עד כמה הפיצול הזה  נוכח בתודעה שלנו.

הילדים האילו שבתצלומים כבר גדולים מן הסתם. 

צולמו בשנות השבעים .
אחד במהלך מלחמת יום הכיפורים, והשני בסמטאות עכו הערבית.
נולדו שווים, לעולם של פיצולים. 

מיום היוולדנו מספרים לנו מי טובים, מי רעים.
מה נחשב, מה מרגש, מה מפחיד.
אפשר לשנות התבוננות על החיים, על קדושת החיים באשר הם.

במלחמה האחרונה נחשפו שוב אנשים צעירים מופלאים

שמסרו חייהם למען חבריהם באומץ לב מתוך ערבות הדדית.

הם כמו מבקשים מאיתנו לזכור לחבור לאותה ערבות הדדית של מסירות גם 

 ביום יום הפשוט, בשגרה, בלי דרמה , פשוט לחבור איש לרעהו.

מאחל לילדים שנולדים עכשיו עתיד אחר , עתיד שבו יוכלו לתפקד ללא מיתוסים.

שיחברו לערבות הדדית, לכבוד לאדם באשר הוא אדם.
אולי ביום שנפסיק לקדש דגל, אדמה, ופשוט נקדש חיי אדם באשר הם, יהיה אחרת.

שנה טובה