בשבועות האחרונים יצא לי לצלם פעמיים מסיבות קברט בדרום תל אביב –יפו.
ברמה האמנותית עבורי זו חגיגה של צילום ,מה גם שאני מוזמן בשמחה להתבונן ולספר מרשמי
ברמה האמנותית עבורי זו חגיגה של צילום ,מה גם שאני מוזמן בשמחה להתבונן ולספר מרשמי
את אשר עובר בעולמם של הצעירים אותם אני מלווה בשמחה ובאהבה בשנים האחרונות .
שוב עברו בי תחושות סותרות מוכרות ,אותם קולות של חוסר נוחות מלחיות חיים רגילים "נורמליים" לצד כל כך הרבה התרחשיות דרמטיות המבקשות מכל אחד מאיתנו להתעורר לזוז מהכורסא ולהשפיע.
אותו דבר הרגיש לי כאן עם צילומים אילו ,אותם צעירים יקרים שבקיץ פגשתי את חלקם במאהלים וברחובות והנה הם לרגע נראה כאילו הם "חוזרים" להנות לעסוק בענינים "אישיים" האם יש בכך ביטויי של חזרה לאדישות .
אותו דבר הרגיש לי כאן עם צילומים אילו ,אותם צעירים יקרים שבקיץ פגשתי את חלקם במאהלים וברחובות והנה הם לרגע נראה כאילו הם "חוזרים" להנות לעסוק בענינים "אישיים" האם יש בכך ביטויי של חזרה לאדישות .
עברו ימים ומתוך שהנושא מעסיק אותי עלו הקשרים נוספים.
בחוץ לצד העוולות היום יומיות , חוסר תשומת הלב וכבוד האדם, מועלת אופרה של קורט וייל ומחזמר קברט.
הכל נצבע לרגע ב"קברטיות " לרגע נכנס בי פחד שזה דומה לימים של ערב עליית הנאצים , ואני מדבר בהקשר של מפלגה שלטת ששמה לה למטרה לדכא כל בטוי של רוח חופשיה , ההשואה הפחידה אותי , אנחנו נמצאים בתקופה של הרבה התרחשויות שיש בהם צבעים אנטי דמוקרטיים ,חופש התקשורת, חופש בית משפט עליון, חוקים הקוראים להגבלת העמותות –ארגוני אזרחים המבקשים צדק חברתי ,גזענות, הרבה פחד , הקצנה , הרבה מהמורכביוות של חיינו במדינה רבת המגזרים צפים ועולים ,
הכל נצבע לרגע ב"קברטיות " לרגע נכנס בי פחד שזה דומה לימים של ערב עליית הנאצים , ואני מדבר בהקשר של מפלגה שלטת ששמה לה למטרה לדכא כל בטוי של רוח חופשיה , ההשואה הפחידה אותי , אנחנו נמצאים בתקופה של הרבה התרחשויות שיש בהם צבעים אנטי דמוקרטיים ,חופש התקשורת, חופש בית משפט עליון, חוקים הקוראים להגבלת העמותות –ארגוני אזרחים המבקשים צדק חברתי ,גזענות, הרבה פחד , הקצנה , הרבה מהמורכביוות של חיינו במדינה רבת המגזרים צפים ועולים ,
כמו השטחים הכבושים שהרחקנו מהעין והלב וחוזרים ועולים באינתיפדות ומן הסתם עוד ידפקו על גבולנו בגלי מחאה.
כך גם כל כך הרבה עוולות שהרחקנו מהעין והלב מדפקים. אני מאחל ומקוה שמחאת הקיץ שעוררה אותנו וחלקים בתוכנו תמשיך לעורר ולהרחיק אותנו מהפחד שאין סיכויי.
משמחת ומעצימה אותי מאוד הפעילות השקטה שברובה לא מסוקרת בערוצים הנצפים ובעתונות היומית של פעולות מחאה ,ערבות הדדית והכנת תשתיות להמשך הדרך. צעירי המהפכה של הקיץ לא נמוגו , "שמתעוררים ממש אי אפשר לחזור אחורה" הם קוראים לנו להצטרף אליהם כי לבד הם לא יכולים. אני לא יודע אם זו קריאה אחרונה, אבל בתחושה שלי זה הרגע.
דפני ליף וחברים כותבים באתר המחאה על הקמתה של "ב' זה אוהל ,התנועה": "פלטפורמה חדשה ליצירת צדק חברתי". ומזמינים אנשים להצטרף , אנחנו הצטרפנו בשמחה .ונשמח לעזור , לתמוך וללוות .
דפני ליף וחברים כותבים באתר המחאה על הקמתה של "ב' זה אוהל ,התנועה": "פלטפורמה חדשה ליצירת צדק חברתי". ומזמינים אנשים להצטרף , אנחנו הצטרפנו בשמחה .ונשמח לעזור , לתמוך וללוות .
האתר מזמין אותנו לקרוא להתעדכן להצטרף ולהשפיע ומספר בהרחבה על כל ההתרחשיות והפעילויות.
השנה הנכנסת 2012 היא הזדמנות לחוות איך יחד שיש בו רצון משותף אחריות, ובגרות, יכול לחולל שינויי מהותי.
