כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום חמישי, יולי 23, 2020

"משהו באנושות מכיל יותר רצח ואונס נשים מאשר חשיפה של הגוף הנשי"


 

Dave Killen 


  שירה מייקין / הארץ :"השעה היתה כמעט 2:00 לפנות בוקר. עירומה לגמרי, מלבד מסכה שחורה וכובע צמר, הגיחה המפגינה בין ענני הגז המדמיע בהפגנה בפורטלנד שבאורגון ביום שבת. היא צעדה למרכז הכביש והתיישבה ברגליים פשוקות - כמעט בהתרסה - מול הסוכנים הפדרליים והשוטרים החמושים, עמוסים במדי שרד, מסכות גז וקסדות. הצילום המפעים, שצילם צלם העיתונות המקומי דייב קילן, הפך במהרה לוויראלי ברחבי העולם והמפגינה האלמונית זכתה לכינוי הולם - אתנה העירומה, דימוי כמעט סוריאליסטי של נחישות אנושית ועוצמה נשית אל מול נציגיהם חסרי הפנים של מנגנוני המדינה והכוח. מפגינה מול שוטרים, אשה מול גברים, שללא מלים כמו אומרת להם: "הכוח שלי גדול משלכם. אני מקור העולם. בזכותי אתם קיימים, בזכותי באתם לעולם. הייתי כאן לפניכם ואהיה כאן אחריכם"."



שיראל אלכסנברג:

"משהו באנושות מכיל יותר רצח ואונס נשים מאשר חשיפה של הגוף הנשי, במיוחד אם היא נעשית ביוזמת האישה (כי אז זה יוצא משליטה). להתפשטות אישה במרחב הציבורי יש כוח ועוצמה שמאיימים על החברה ומפעילים אצלה פחדים קמאיים בקטע מטורף. על רקע המנורה בתמונה שמוציאה השבוע אנשים משלוותם, אי אפשר שלא לספר כאן על חנה בת מתתיהו - שנהוג לומר שפעולתה הציתה את מרד החשמונאים באקט דומה. באותם ימים השלטון היווני לקח נשים יהודיות "להיבעל אצל ההגמון" בליל חתונתן. הגזירה נמשכה כמעט ארבע שנים, עד שחנה נישאה וכמחאה על הגזירה התפשטה מול כל האורחים המכובדים בסעודת חתונתה. באותו הרגע אחים שלה רצו להרוג אותה מרוב הבושה/הפחד מהלשנה לשלטון, והיא נזפה בהם על העיוות הנורא. היא שיקפה להם את האבסורד, את המצב המעוות ואת הפרופורציות: "שמעוני אחי ודודי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עברה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי". המדרש מספר שהאחים קלטו את המסר, ומכאן התחיל המרד שאנחנו חוגגים בחנוכה.

*

מבלי להכנס עכשיו להשוואות מפורטות בין ההקשר השלטוני אלא לפעולה עצמה ולהתעסקות הכמעט-אובססיבית בה - נראלי שיש "עוולות" יותר גדולות שראוי להן להיות בכותרות, ושזה מה שגם ס' ניסתה להראות.

*

אנחנו בתשעת הימים. מסופר שלקראת חורבן הבית הכהנים היו מושחתים, תאבי בצע וכבוד. יום אחד כהן רצח כהן אחר תוך כדי עבודת הקודש בבית המקדש, ונחשו במה השיח מסביב עסק? נכון! הם דאגו לטהרת הכלים, שמא חלילה הם נטמאו מטומאת המת (אולי גם המנורה?). כמו כן, האבסורד. ההאחזות בקדושת הסמלים כחיפוי על שפיכת הדם הממשי של החיים עצמם."





‏‎Albert Swissa‎‏ עדכן את תמונת הנושא שלו.
שד אחד במציאות שווה אלף מנורות עיוורות (או עבריות) מן העבר.

 (אני יודע שכוונת המנורה היא אור לגויים, אבל בפועל היא חושך גזעני!)
.




Amnon Grof
ל, ואולי אם מישהי תוריד חולצה יהיה אפשר לדבר על זה בתקשורת.
אני לא אנרכיסטית, אני מאמינה במדינה שדואגת לאזרחים שלה, אני אוהבת את המדינה שלי ואני רוצה להתפרנס פה בכבוד. שר בלי תיק מקבל 50 אלף שקל ועובדת סוציאלית עם 500 תיקים מקבלת בערך 5 וחצי אלף שקל. 'ביזוי סמלי המדינה' קרא לזה יו"ר הכנסת, אבל בעיניי זה לא ביזוי, שיזכור מאיפה הוא בא.
זה הגוף שלי. אני יודעת שזה מפחיד הרבה אנשים, אבל בסוף המחאה הזאת מאוד לא אלימה. ואם זה הנשק שנשאר לי, זה הנשק שאשתמש בו."
---
התצלום: EPA




יום שלישי, יולי 14, 2020

ב' זה ביחד זה לא רק סלוגן. זאת המציאות שלנו. מחאת 2020 גן צ'ארלס קלור תל אביב




‏‎Noa Magger‎‏ נמצאת עם ‏‎Or Granot‎‏ ו-‏‏5‏ נוספים‏.
‏3‏ ימים

אנחנו אלה שכואב להם מרוב שאכפת להם
נמאס לנו לחפש תקווה ובהירות בתוך ים של חושך.
אז אנחנו יוצרים את האור בעצמנו.
יוצרים את השינוי שאנחנו רוצים לראות.
אנחנו יוצאים לרחובות וצועקים את הכאב שלנו.
כולנו רוצים בסופו של דבר את אותו הדבר - שיראו אותנו. שנוכל לחיות פה חיים טובים.
הסולידריות קיימת והגיע הזמן שיראו אותה למרחקים.
אנחנו האנשים שחיכינו להם ואנחנו לא מחכים יותר.

ביום ג' האחרון, באותה שעה בדיוק, הודלקו אלפי פנסים בתל אביב ובירושלים.
עשרות אלפים האזינו לאותן המילים שנאמרו על הבמה על ידי מובילי המחאות שהתקיימו במקביל:
"לא יצליחו להפריד בינינו בגלל שאנחנו יודעים שבתקופה הזו צריך את כולנו. את כל מי שאכפת לו ולה. אנחנו אולי ממקומות שונים, מפגינים אחרת, מתמודדים אחרת אבל אנחנו כולנו ביחד."

בואו נחליט ביחד שמהיום לא יצליחו לחלק אותנו למחנות ולקבוצות גם אם ממש ינסו.
אנחנו לא ניתן להם.
כדי לנצח את החושך, צריך להדליק הרבה אור.
אלפי הפנסים שהודלקו בכל הארץ מראים שאנחנו מסוגלים למחות ביחד.
פועלים כאחד. מציפים אור כל כך גדול שקשה להתעלם ממנו.
לא יתעלמו מאיתנו. ביחד אנחנו אור ענקי והוא רק מתגבר.
לא משנה מאיפה אתם. כמה אתם מרוויחים. למי הצבעתם.
צאו החוצה. תתמכו במה שאתם מאמינים בו. תיצרו את האור.

תהיו אור.

#אנחנוהאנשיםשחיכינו_להם
#אנחנוהמסההקריטית

צילומים: צ'רלס קלור - פשה מץ, בלפור - שירן גרנות





זה לא רק סלוגן. זאת המציאות שלנו.
160 אנשים לקחו חלק ביצירת ההפגנה שהייתה בשלישי שעבר בצ'ארלס קלור.
160 אנשים שנתנו את עצמם כדי שהדבר הזה יקרה.
והוא קרה. ב100 אחוז לב.
כולם שמו את זמנם באהבה.
אז תודה לכם. תודה לכולנו.
תודה שיצרנו משהו שמוכיח כמה אפשר לעשות כשחוברים ביחד.
שניצור עוד המון.
שנמשיך להיות האנשים להם חיכינו
וניצור את המציאות שמגיע לנו שתהיה פה.
תודה ענקית לכולנו.
בלעדינו זה לא היה קורה.

רוצים להצטרף להמשך העשייה?
הרשמו כאן >>
https://bit.ly/2OOe3IT




וואו, כמה יש לי לספר על שלישי ועל בכלל.
עוד מחפשת את המילים♥️
מזל שיש תמונות , הנה אחת מהאהובות עלי

על המצלמה: Daniel Aharoni















יום שלישי, מאי 19, 2020

הדיוק של רוסטי לגעת נובע מאופיו ומסעו




"אנחנו כבר לא בנוער של עצמנו ,נפשי כן, אבל בפיזי לא".


אנחנו עדיין בהגבלות התנועה שלקחנו על עצמנו בסדרה הזו שנקראת קורונה, ממשיכים לגלות מחדש את עצמנו.
בחוץ התסריטים של מופעי הקורונה משנים צורה ,מזכירים לנו לא להקל ראש ,אין לאן לרוץ .וגם חברי רוסטי "עובר האורח" שאנגלית היא שפת אימו ובעברית המיוחדת שלו מזכיר לי ש"אנחנו כבר לא בנוער של עצמנו ,נפשי כן, אבל בפיזי לא". כיף לשמוע אותו , המעבר בין שפות, מחדד את ההקשבה ובכלל הקשבה זה אימון מבורך עבורי .
ובכלל זו תקופה שקוראת לכולנו להוריד הילוך.
לא שנה פשוטה ניצבת בפנינו ,נדמה שהולכים להיות עוד הרבה פרקים בסדרה הזו. ואולי משך הזמן שלה תלוי גם בנו בני האדם, באמונותיי ככל שנפנים שיש כאן מורה שמבקש שנקשיב לו, אולי יתקצר זמן השיעור.
בלילות מדברים הרבה על סודות החיים, על נס ההתגלות בדברים הקטנים. מה חווינו? לאן נשלחנו לגדול?.
פותחים שרשרות של הקשרים ובתווך נולדות תובנות, משפטים מכוננים עבורי : "תהיה יותר בהקשבה במקום בתגובה ".
הדיוק של רוסטי לגעת נובע מאופיו ומסעו, יש ביננו התמסרות, אמון והקשבה הדדית.
התחלתי מיישם את דבריו. זה רף גבוה עבורי לא להגיב, חוסר האונים הרגשי שעולה בי מול מציאות פוליטית חברתית שולח אותי מיד להגיב. מן הסתם זה מרגיע, יוצר תחושת שליטה, שותפות, השפעה . אילו ימים שכל כך הרבה נסדק, חוסר וודאות זה המצע עליו אנחנו צועדים יום יום. לא פשוט לי, חבר יקר שמואל רונן מאילו שרואים מעבר, שוחח עימי, נתן לי צידה לדרך "תסכים להיות בתוך חוסר הודאות " וואוו זה נשמע כל כך נכון וכל כך לא פשוט למימוש ,...להסכים להיות בתוך ... להסכים להיות בתוך ...משנן מילים אילו , כותב אותן. בסופו של דבר אינני יודע מה יביאו הימים הבאים,
אני יודע מה אני רוצה להביא .
שבת שלום .

יום שני, מאי 18, 2020

אהוד בנאי על יוסי בנאי דודו .











‎‎Spotting Yossi להאיר את יוסי‎ is with ‎יונתן בר גיורא‎ and ‎‏7‏ נוספים‎.‎
‏17 במאי‏ ב-‏14:58‏ ·


האזינו ל Ehud Banai - אהוד בנאי מתוך תוכניתו ביום שישי בצהריים בגלצ, מספר על האלבום החדש של פסקול הסרט "להאיר את יוסי" - וגם על הרגע בו צולמה התמונה שעל כרזת הסרט, בה יוסי משדר את תוכנית הרדיו שלו, גם הוא בשישי בצהריים.


את האלבום שיצר יונתן בר גיורא תוכלו כעת למצוא בספריות המוסיקה המוכרות:
אפל מיוסיק >> https://bit.ly/2xUQ31W
דיזר >> https://bit.ly/3coAEG1
פטיפון >> https://bit.ly/3fCCG7G
ספוטיפיי>> https://spoti.fi/2zvx4ex

בסרט המלא תוכלו לצפות בVOD של HOT8 או בספריה של The Third Ear - האוזן השלישית.
לינק לרכישת די וי די >> https://bit.ly/2A7gEJU

צילומים: נינו הרמן
גלצ

יום שבת, מאי 09, 2020

היום יום הולדת לאמא

אין תיאור זמין לתמונה.
יהודית קונפורטי :"היום יומולדת של אמא שלנו. נינו העלה את התמונה, ואני שלחתי לילדים ולנכדים.
זה הציור מהחדר של יאיר - עם מיכלי ונטע על העץ. איתן משקה ויאיר על החמור. ההורים שלנו באוטו הקטן מנופפים לשלום.
הנאיביות המקסימה שלה!!!! זמנים שלא יחזרו, אבל כל כך נעים להזכר."

אמא  ממשיכה ללוות אותי ,צעירה ברוחה כמו שהייתה, היום יום הולדתה, נולדה  כלורה פינטוס  לפני 99 שנה, והפכה להרמן ממש אז סמוך לחודש מאי  סיומה של מלחמת העולם השניה כשפגשה את אבא.

רציתי לספר לך אמא שחגגתי בפברואר 68. כן  היה בי פחד להסתלק מהעולם כמוכם, בגיל 67, חציתי את הרף.  עכשיו יש פחד מהקורונה, וזה פחד מחבר. ולמדתי שיש פחד ששייך לאהבה, אהבת החיים, פחד שמעורר רצון לחיות. שנים אני מקשיב לו לפחד הזה, בדרך כלל יש לו צבע של מוטרדות, דאגה מפני הלא נודע. עכשיו יותר מתמיד כדור הארץ מדבר איתנו ויש אין סוף תחזיות. תקופה של בלבול גדול לצד ידע אין סופי שקשה למיין מתוכו מה נכון. והנה את שוב איתי ביום יום מקשיב לאינטואיציה כמו שלימדת אותי לסמוך עליה "אל תקשיב למילים של אנשים תקשיב למנגינה". המילים ממסכות, אם נקשיב בנחת נדע להבחין מאין הם מדברים, אם מהלב או מחוצה לו. איזו מתנה קיבלתי ממך  ואיך ידעת לכוון אותי.

אמא, יש כל כך הרבה פטפוט בתקשורת, במנהיגות שאיננה עוד, השקר מנהל, מזל שיש רשתות של בני אדם שבהם צעירים פותחים את הלב כמו שאהבת ומשתפים, וזה כל כך מפעים לקרוא, לדעת שיש ערבות של פעימות ועכשיו המלאכה היא לחבר ביניהם. עולה בי רצון לחבר אנשים שפועמים, שרוצים שינוי שמבקשים לברוא עולם חדש.   

אנחנו בביתנו בנטף, כן אותו בית עץ שאת ואבא נהגתם לבוא לבקר פעם בשבוע , הציורים שלך על קירות חדרי הילדים נשארו,  גם אנחנו נשארנו קצת ילדים, תמימות ערה. עכשיו הקורונה דוחפת את כולנו להתבגר, לקחת אחריות לראות את האחר. ומבינים מה זה אומר רשת אנושית, כבר לא יכולים לחיות בלבד, זהו תחילתו של זמן יחד אחר.

מתארח אצלנו חברנו רוסטי,  עובר אורח, איש העולם הגדול.  אנחנו מתארחים אצלו גם כן, לומדים את הרגליו ,כל אחד מאיתנו נכנס, משלים את שעשה חברו במטבח בבית בגינות, ריקוד משותף. תחיה מנווטת בהקשבה בכישרון בתוך סדרי הבית המשתנים.  עבור רוסטי ניקיון זו מדיטציה, ניקיון פנימי. עבור כולנו זה שעור גדול בהקשבה איש לרעהו, זה סוג של יחד שתמיד התגעגעתי אליו ...

 

יום ראשון, מאי 03, 2020

Hadar Kahani / לשים מבטחנו בלב האדם.







Hadar Kahani
3 במאי ·


למה יצאתי להפגין אתמול בערב?
***קצת ארוך, אבל בבקשה לקרוא עד הסוף***

באופן כללי, אני שונאת הפגנות.
מוזיקה גרועה בסאונד מזעזע, נאומים משעממים...
אבל עדיין, מידי פעם אני בכל זאת עושה את זה.
בדר"כ זה קורה כשהאשמה על כך ש"אני לא עושה כלום בנוגע למצב" גוברת וכדי לשכך אותה אני מוכנה לזרוק כמה שעות לפח כדי ללכת ולהיספר כחלק מאותם "מאות" או "אלפים" שאולי ידווחו עליהם בynet ואולי (סביר יותר) לא.

אני שותפה 100 אחוז לדעה שמה שקורה במדינה הוא גרוע מאוד.
אני כואבת ומפחדת לנוכח שרשרת ארוכה של אירועים שלא עולים בקנה אחד עם הערכים שלי, הציפיות שלי ומה שאני זקוקה לו על-מנת להרגיש ביטחון, על-מנת להרגיש כאן בבית.
אני מלאת הערכה עמוקה לכל מי שקם בימים אלה ועושה מעשה, אך חייבת להצביע על כשל שאני רואה כמשותף לכל המהלכים האלה, כפי שהם מתרחשים כיום-
הנסיון להציע פיתרון מתוך תודעת הבעיה.

מהי תודעת הבעיה?
אז יש את הבעיה, נקרא לה בשם קוד "תהליכי הרס הדמוקרטיה הישראלית".
מה שאני קוראת לו תודעת הבעיה הוא המרחב שמקיף את כל מה שנקרא לו באופן ישיר הבעיה (פאשיזם, ביבי, גנץ, כיבוש, קורונה, G5 וכו') ומכיל גם את כל הפתרונות שאנו מציעים באופן תגובתי/הישרדותי לבעיה.
באופן פרדוקסלי וטרגי הפתרונות האלה מגלמים את הבעיה עצמה שאנו מבקשים לפתור.

לדוגמא- אם אל מול הרס הדמוקרטיה אני זועקת "לא ניתן לכם להרוס את הדמוקרטיה" זו תודעת הבעיה.
מה הכוונה? הכוונה היא שזה מסר תגובתי, הישרדותי, נטול מהות או חזון ממשיים שלא באמת מניע את התהליך האנושי קדימה.

אסביר:
מהו המונוסודיום-גלוטומט לתודעת ההמונים שבאמצעותו מתאפשרים כל המהלכים המטרידים שאנו רואים מתרחשים לנגד עינינו?
ברור כשמש- פחד.
לכל מי שהקדיש דקה מזמנו להתבונן ברצינות על מה שמבחינה הסטורית איפשר זוועות ומה שמאפשר אותן כעת ברור שהבסיס הוא תודעת פחד ציבורית חזקה.
זה כלכך ברור לנו.
זה כלכך ברור לנו שזה מה ש"הוא" עושה בחסות הקורונה.

אבל על מה מבוסס המאבק הנגדי? על אותו תבלין ממכר- פחד.
חשוב להדגיש שוב- אני לא אומרת את זה כדי לגנות כל מאמץ מבורך שמישהו עושה כעת כדי לנסות לשנות את המציאות המטרידה.
ואני לא מכחישה את העובדה שהעניינים באמת מפחידים מאוד.
אני מרגישה שנכון לשהות עם הפחד, להתייחס אליו, לבכות ולרעוד אותו,
אך בשום פנים ואופן לא לתת לו להיות החומר שמתוכו אנחנו חולמים מציאות אחרת.
כי הפחד לא יכול להיות ולעולם לא יהיה מצע לחלומות.
הפחד מנביע אך ורק סיוטים.
אז אנחנו נכנסים לדו-קרב עם הצד השני-
מי מדמיין ומפיץ סיוטים מפחידים ומבעיתים יותר בנוגע להווה? בנוגע לעתיד?
לצערי, אני חושבת שזה לעולם לא יוליד את השינוי העמוק שאנחנו כלכך רוצים.

מצב העניינים הנוכחי במדינה מורכב ומסובך ולי אין פתרון מעשי להציע.
זה גם לא התפקיד שלי.
מה שכן התפקיד שלי, מבחינתי, הוא להנכיח באופן ברור את תודעת הפיתרון. להיות בעצמי המצע שעל-גביו יוכלו לנבוט פתרונות אמת מיטיבים וארוכי טווח.

הצעד הראשון בכיוון הזה מבחינתי הוא להיגמל מהפחד.
לשים מבטחנו בלב האדם.
ולכן, עם המסר הזה, יצאתי להפגין אתמול בערב.

יום שישי, אפריל 17, 2020

"נרדמתי בתחושה של הכרת תודה לכם וליאיר שיש לי חלק בעולם הזה בחיים שיש בהם גם שמחה וגם עצב. "


מילים שכתב חבר יקר חי תורן , ביקשתי רשותו לשתף פעימת לב שכזו.
זו הזדמנות לומר תודה לכל אחת ואחד מכם על השתתפותכם,מילותיכם,אהבתכם בימים אילו,זמן יאיר תודה גדולה, שמחתם אותנו מאד,
שבת שלום והרבה אהבה.
נינו ותחיה .




" התעוררתי בשתיים לפנות בקר. כאילו בקר. אבל היה לילה. מבעד לחלון נראו ענפי האורן על רקע אפור כהה ובין מחטי האורן חשבתי שאני מזהה נצנוץ של כמה כוכבים. הערנות שבי היתה נוכחת ללא ספק ולא היתה בה שום מוכנות לחזור לעולם החלומות. חשבתי מה אעשה איתה, עם הערנות, האם אנסה לקום מהמיטה ולנגן משהו, האם אבהה בתקרה או בקירות או בצלליות שבחלון ואקשיב לשקט, להלמות הלב, לנשימה, לזרם התודעה, או אולי אחזור לקרוא בספר של יובל נוח הררי "ההסטוריה של המחר" את הפרק על מרחבי התודעה. בעודי מתלבט חשבתי פתאום על נינו אולי כי המושג תודעה ומרחבי התודעה קשור אצלי בראש גם לנינו ואיני יודע מה משם הוביל אותי לצפות בסרט על יאיר. ראיתי פרק ועוד פרק ועוד ועוד ומצאתי את עצמי מייחל שזה לא יגמר ויהיו עוד ועוד פרקים והייתי אתכם בהתפעלות מכושר ההבעה של יאיר והנוכחות והעומק והחיבור לחיים בכל דבר שהוא עושה. בעבודה עם מוסא , בניסיון למכור פרחים והקבלה של תגובות פחות מחבקות וגם בסיפור על התוכי והאחיזה והשחרור של הדבר הזה שיש בו גם שמחה וגם עצב. כשהוא מדבר על זה שהוא חייב לעשות כל הזמן משהו או לתופף או זה או זה ממש הרגשתי שוב את ההשפעה של יאיר עלי. כשהדרכתי את הילדים בכדורסל בנטף ליאיר היה מה להגיד כמעט על כל דבר למשל " זה לא כוחות " או "זה ממש קשה אם לא עושים הפסקה" . נזכרתי איך הוא הצליח להעביר אותי ממצב תודעה של "התגובות האלו מפריעות לאימון" למצב של הקשבה למה שהוא אומר והתייחסות עניינית לדבריו שממש שיפרה לנו את העבודה הקבוצתית וגרמה לי להרגיש שאני לומד להיות מדריך הרבה יותר טוב בזכותו. ואולי גם קבלתי שיעור בנוכחות וקבלה.

הרצון שיהיו עוד פרקים פגש את הקול הישיר והרך של נינו על הזרימה שחשוב להצטרף אליה כדי לא להיות תקוע בסבך ועל האהבה שאינה מפסיקה רק משנה צורה ועל השמחה שחשוב לחיות בה בחיים שיש בהם גם שמחה וגם עצב. הצללים בחלון נראו לי באור אפור כהה יותר כמעט שחור ועל רקע קול הדממה ומסננת מחטי האורן חשבתי שאני מזהה נצנוץ של כמה כוכבים.

חי


נ.ב. נרדמתי בתחושה של הכרת תודה לכם וליאיר שיש לי חלק בעולם הזה בחיים שיש בהם גם שמחה וגם עצב.

גיליתי שוב דרך הסרט שלכם שאפשר בנוכחות הנכונה לרכך את הקושי ולעיתים  גם להגדיל את האהבה.

השראה מיאיר שממשיך ואומר הקשב למפקדת ובעצם גורם לה להקשיב לו ולשמוע אמת שיש בה גם קושי וגם כאב ולקבל. וגם להתרכך. וגם להשתנות."


יום שלישי, אפריל 14, 2020

יאיר הרמן / 20 שנה אחרי.





יאיר.
איך נפתח, מה נספר, אולי ידעת לאן העולם צועד, כל כך יקר היה לך כבוד האדם. כשאתה הלכת היה פחד מבאג 2000, מאז כל כך הרבה שטיחים נשמטו מתחת רגלי כולנו, כל הרבה בטחונות נסדקו, 20 שנה עברו מאז הטלטלה הפרטית שלנו ועכשיו טלטלה עולמית, ובתוך זה בכל העולם יש מאבק בין בני האדם המבקשים דמוקרטיה , לבין אילו המבקשים לשלוט. ובתוך הבלבול מה שברור זו הכתובת על הקיר, עצרו !!!!
זה נגיש להכרות של כולנו, כל אחד על פי מסעו חווה אחרת בימים אילו.
אצל רבים עולים פחדים ,חרדות אילו ימים קשוחים.
אילו המנהלים אותנו מפחדים ומפחידים ,הסבל בעולם מחריף, בתוכו גם צומחת חמלה, הקשבה ערבות בין אנשים שמבינים שכלום לא יבוא מלמעלה שעלינו לברוא את העתיד, לחלום אותו,ולהכריז לעצמינו לאן ניקח את חיינו , כל כך דומה למה שהיה שהלכת וכל כך חובק עולם.
ובחוץ אביב מדהים ביופיו הכל פורח הר עוזרר ירוק ,הציפורים שרות כמו אז באביב ההוא, ושוב זה לא זמן סיכומים כי חוסר האונים והלא נודע גדול וסיכומים יוצרים תחושה שהנה אנחנו מתמצאים במרחב, וזו אשליה.
ובלב זה מרגיש אחרת ובגדול, שינויים באויר ,התנועה בטבע ממשיכה נדמה שהיקום מזמין אותנו לעבור לרחבת תודעה אנושית אחרת.
יאיר זה מדהים לחשוב שאנחנו במעבר תודעות בעודנו חיים .
רוסטי כאן איתנו "אין לו את הרגיל של אנשים לעשות חשבונות " המהות שלו זה תמימות ,אינטואיציה, עזרה, לפני 20 שנה ,התחבר אליך במעבר שלך ,כתב שיר. שמנו אותו על עטיפת הסרט שלך , עכשיו בחרו נשמותינו להיפגש כאן שוב.
איתן ודניאל בביתם עם נשותיהם וילדיהם שירה ואלון כולם נשלחו פנימה לבית שלהם , השנה לא נתכנס יחד ,כולנו בשעור של התעוררות כל מה שעטף אותנו פעם באשליית בטחון נקרע, אתה כל כך חסר גם כדי לעזור לנו לברוא מרקם אנושי אחר, שכבוד האדם במרכזו, שהקשבה לאחר היא בסיס לכל, הקשבה לאחר מתוך הבנה עמוקה שלכל אחד יש מסר להעביר מסר יחודי.
הקורונה שולחת אותנו הביתה למצוא מה מטרת מסענו, לצאת עם תובנות יש הרבה רגעים שנדמה שהקיום שלנו מאויים ,זה זמן לשים בתוכנו שקט, כדי לראות את חלון הזדמנויות שנפתח כאן, מאחל לכולנו בריאות איתנה, דעת חופשיה ,חיבור ללב והרבה אהבה.

יאיר נהרג במוצאי חג שני של פסח שנת 2000
זוהי עטיפת הסרט יאיר הרמן 1980-2000 .
אורך הסרט המלא למעלה מ50 דקות הוא מחולק ל-6 פרקים .
זהו סיפור על אדם יקר ,איש צעיר ומיוחד שממשיך לקרב אנשים לליבם.
מוזמנים לצפות לשתף.
מאחלים לכולם חג שמח בריאות איתנה והרבה אהבה.
נינו ותחיה .






©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com