כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, אוקטובר 13, 2017

לפעמים השראה מקבלת צורות אחרות



כנרת שנות השמונים , רגע אני על סירת מירוץ מצלם בכיף , רגע אחרי נפלתי למים עם המצלמות. 
בערב פיתחתי את הסרטים המגולגלים בקסטות שנדבקו פריים לפריים מהמים . קיבלתי צילום שכזה,
 אפשר לומר " עיבוד "טבעי" 
אימי הציירת ליאורה הרמן היתה מכינה רקעים לציוריה ,
צובעת בצבעי מים על גבי זכוכית ואח"כ מצמידה נייר לזכוכית ומקבלת רקעים יפיפים .
... לפעמים השראה מקבלת צורות אחרות .


Maya Gelfman: " זה יפהפה!! "

יום שלישי, אוקטובר 10, 2017

אני לא טבעוני וברגעים אילו חש שאני כן ,כל כך הייתי רוצה להציל אותם

בימים אילו נטף עוברת תספורת רצינית של אורנים, אורנים בני עשרות שנים נידונים להורדה , זה לא פשוט לראות, לחוות , עצים גדולים קורסים באחת ורגע אחרי הופכים לפרוסות עץ . אני לא טבעוני וברגעים אילו חש שאני כן ,כל כך הייתי רוצה להציל אותם. לצד זה התודעה המבחינה שבי גוברת על הרגש, זו החלטה שרובנו  עברנו מולה מרחב רגשי לא פשוט , בשורה תחתונה אפשר לומר שאחרי דיונים אספות ושיקולים כאילו ואחרים של בעד ונגד, הרוב המכריע של האנשים בנטף הצביעו בעד דילול ,כריתה או ביעור או כל מילה שתבחרו, וגם אני בתוכם ,לגמרי ברור לי שאין מנוס . אז כן עצוב לי לצאת לראות אין עצים במקומות , התיידדתי עם הרבה עצים בפינות שונות בנטף , הייתי איתם בדיאלוג ממושך ,ויש לי אלבום משפחתי של אורני נטף , גם אילו שבדרך ארץ כפירה שדוללו או נפלו או נשרפו , אני בתרגול פרידה והתבגרות , זה קורה כל פעם   מול עץ כזה או אחר מיד עולה הרגש שהנה עוד רגע הכל ישתנה , והזיכרון הצרוב שולח אותי לתודעה שיודעת להבחין אני מצטרף לרבים שהעדיפו לאבד עצים ולא בית או חיים. עברה כמעט שנה מאז השרפה הנוראית שכמעט כילתה את הישוב , כן , הטראומה צרובה אצל רובנו כך או אחרת ,ויש גם את אחוות התושבים שנחשפה בכל יופיה בזמנים הלא פשוטים שעברנו וגם בימים אילו מול אותו דילול אני חש שאנחנו במסע התבגרות . 
עצי נטף מלמדים אותנו פרק גדול גם בהתבגרות . ואולי אוסיף ואומר שנטף מוקפת בעצים מקומיים מסוגים שונים תאנה, שקד, זית, אלון אלה עוזרר וחרוב שמתגלים במלואם וביופיים צמחיה מקומית עשירה ועצים פחות מסוכנים שיוצרים נוף חדש .

Maya Gelfman יפה ועצוב. הכאב שבפרידה מרצון. 











יום חמישי, אוקטובר 05, 2017

" עזרו לעצור את המלחמה הבאה " / נשים עושות שלום - نساء يصنعن السلام - Women Wage Peace,



ערבה גרזון רז

שעה אחת · ‏ברקאי‏, ‏‎Haifa District‎‏ ·

" בשיר האחרון, פרצתי בבכי.

על הבמה שרו את תפילת האימהות

מאחורי שורות של נשים מחובקות

שרות בקול אחד

ואני נזכרת בכל המלחמות והמבצעים שעברתי בשלושים ואחת שנותי על האדמה הזאת.

נזכרתי בהלוויות של חברים

בזעקת האימא שקורעת את הבטן

נזכרתי בקשישה שעזרתי לה בשדרות לעשות קניות כי חששה לצאת מהבית שלא תספיק לחזור,

נזכרתי בפחד הממשי שהאוטובוס יתפוצץ

או שהאדם מולי במדרחוב בירושלים עם חגורת נפץ.

ראיתי מזווית העין חברה ושותפה לדרך דומעת גם היא. Ibtisam Mahameed פעילת שלום וממארגנות האירוע בפורדיס.

באתי וחיבקתי אותה.

התייפחתי בזרועות שלה.

את כל הפחדים וכל חוסר הצדק שבמציאות שלנו שחררתי על הכתף שלה.

כתב של ערוץ 2 קלט אותנו.

הוא שאל את איבתיסאם למה היא בוכה והיא ענתה בערבית.

הוא שאל אותי אם אלו דמעות התרגשות.

עניתי לו שזה לא תיאורטי מבחינתי.

הפחד ממלחמה הוא ממשי.

זה יכול לקרות מחר.

זה האיש שלי שעולה על מדים. זו אני שנשארת מאחור עם ילדה בלי ממד אם מחר יש מתקפת טילים. 
זה החיים שלי. שלנו.

אין לנו ברירה אלא להצליח.

לא זוכרת מה השאלה הבאה ששאל. זוכרת במעומעם מה עניתי.

עניתי שפעם היה נראה לנו הזוי לסגת מלבנון והיום נראה הזוי שאי פעם היינו שם.

המציאות הזאת שהשלמנו איתה, היא הזויה.

אם לא נפעל כדי לשנות אותה, אנחנו במו ידינו נביא את המלחמה הבאה.

האדישות היא פריווילגיה שאין לנו...

אחת האימהות שדיברו בעצרת של נשים עושות שלום בפורדיס אמרה שמלחמות לא פורצות. אנשים עושים מלחמות ולאנשים יש את הכוח לעצור אותן.

עזרו לעצור את המלחמה הבאה.

היכנסו לדף של נשים עושות שלום - نساء يصنعن السلام - Women Wage Peace, ביום שישי יש עצרת וצעדה בתל אביב. בראשון האירוע שיא יתחיל בצעדה מיריחו לירושלים ויסתיים בעצרת גדולה בירושלים.

אין לנו ברירה אחרת. אנחנו חייבות להצליח.

(קישורים בתגובות)


אפשר ואפילו חשוב לשתף ולהפיץ את התקווה."


יום רביעי, אוקטובר 04, 2017

בסוכה של בגין ועליזה .

סוכות בבית ראש הממשלה , שנות השמונים , ירושלים
רה"מ בגין עם רעייתו עליזה וחסיה ולאה בנותיו .

יום חמישי, ספטמבר 28, 2017

עכשיו מתגלה לי סיפור כותונת הפסים ועוד.

Marlyn Vinig :"הפסים של מעבר החצייה ביחד עם הפסים שעל הגופייה, יוצרים באמת קומפוזיציה מעניינת ובעלת אמירה. מקסים!, לפעמים הכישרון והתכנון הם כבר בדי.אן. איי של הצלם!"
אני חוזר להתבונן בדימויים שלי תמיד ממקום חדש .
הנה עבר יום והתבוננתי שוב בצילום של דנה 
מתגלים לי פרטים שלא ראיתי בזמן הצילום או לא הם שמשכו את תשומות ליבי לצלם.
שוב אני חווה איך רשמים מההרצאה של שמחה שירמן , צלם דור שני לשואה 
שחלק מעבודותיו עסקו בצילומים מאושוויץ נספגו בי והיו כמו מצע לצילום של דנה 
עכשיו מתגלה לי סיפור כותונת הפסים וכל מעבר החציה שבצומת הזו 
דנה יושבת על ספסל בצומת רחובות, הרקע מלא פסים של מעבר חציה ,
הבגד שלה ,הספסל עצמו עליו היא יושבת .
מדהים לגלות איך פרטים שלא משכו אותי לצלם מתגלים לעיני כעת. .
כמה הייתי מושפע מחוויה שעברתי קודם שעה קלה בהרצאה שעוררה בי השראה בהרבה מובנים 
זה היופי שחלק גדול מהעבודה שלי מתחיל מול המחשב בבית הרחק .
זה דיאלוג אחר מזה שהיה בזמן הצילום, בכלל כצלם אפשר לחלק את החוויה לשני מרחבים 
יש את המסע בזמן הצילום שבהם חוויה אנושית, אם זה מפגש עם אדם , או חוויה או מקום או רעיון 
מושכות את תשומות ליבי , וכמובן שכל הרקע והאור מושפעים ממשהו שספוג בי שאני לא תמיד ער אליו בזמן הצילום. 
ויש אחר כך בנפרד במנותק לגמרי מהצילום במרחב אחר בזמן אחר מסע בתוך הדימויים וכל ההקשרים החדשים שנולדים . 
ואתם מוזמנים לספר מה עובר עליכם מול הדימויי ,מה עולה בכם שזה מרחב נוסף במסע שמסקרן אותי מאד.



Arnina Kashtan : "אני רוצה לברור את מילותי, כדי שתצאנה המלים הכי ספונטיות שאוכל להפיק...
אולי כי זה (הספונטניות המבררת) מהדהד את מי שאני רואה בך ובעבודותיך המופלאות. אמן ער עד להדהים, מרגיש הכל, יודע ניואנסים על עומקי-עומקיהם, וגם - הולך עם, כמעט נבלע בתוך, אבל ברבדים התת-קרקעיים - נוכֵח עד עצירת-נשימה.
אתה מן הא/נשים המעטים שזכיתי להכיר, נינו, שהיופי הצרוף שאתה מפיק פשוט נוגע לי בעומק הנשמה.
וכל הגילויים האלו, בדיעבד, הם חלק מן המארג המודע-לא-מודע שאת טווה, כל פעם מחדש, כמעט מבלי שתדע זאת, ולעתים בידיעה מלאה, שאינה גוזלת מן היפעה.
אני מודה לך על הזכות להיות עדה ליצירות שהן חוצות-זמנים, חודרות-לב ומעתירות חמלה עד בלי גבול."

Yael Tal : " גם השיער שלה פסים. וכל הישיבה שלה מסונכרנת עם הקווים של בספסל. ויש רכות וריכוז מהפנטים בהבעה שלה. והטלפון במרכז התמונה בקו ששובר את הכיוונים האחרים. כמו שאני חווה את הטלפון בחיים שלי. וגם האיש ברקע עם הטלפון - מדבר. כמו ממש את הפוטנציאל של הטלפון שמוחזק."

חנה כהן :" נדהמת מהקישור של הדמויים [גם השער] עיניך רואות יחד עם הנשמה ומכאן נובע היופי. ועיני אחרי התדהמה של הפסים. רואה שהמכונית מאחור אינה חונה חוקית.{ זה הצד הפרקטי}


Adit Ben Porat:" תודה נינו היקר, בהחלט פוסט מקסים שמדגיש שוב את החיבור הנהדר שלך בין הויז'ואל למילים, למחשבות, לרעיונות וללבבות. שנה טובה ומתוקה אף לך."

אסנת בן דב:"  צילום כמו שיר, צריך לדעת לכתוב, וצריך לדעת לקרוא. שנה טובה נינו."

Anat Aharonovich : "כל כך נכון... מדהים לגלות כל פעם מחדש איך התת מודע שלנו עובד. ואם נותנים לאינטואיציות להוביל בצילום , זוכים באפשרות להציץ אל הלא מודע הזה שפעל בנו. אני הרבה פעמים מתייחסת לפעולת הצילום כאל תרפיה עצמית."

Regev Contes  : :מאחר שכבר אמרו הכל, אוסיף רק שבתוך המציאות היומיומית של התמונה יש גביע שמפניה מבעבעת :) מאחורי ראשה של דנה" 


יום רביעי, ספטמבר 27, 2017

דנה / Notes from TLV



זה קורה לי שוב ושוב , כאילו יודעת נשמתי לאן לקחת אותי בזמן כזה או אחר , 
לומד להקשיב לקולות, אתמול הצטרכתי יותר מכל לפגוש , לחבור לאדם זר 
ליצור את החיבור הזה שיש בו משהו כל כך גרעיני בקיום האנושי, אמון .
הרחוב הוא הסטודיו שלי ואני נמצא בו מעט לאחרונה ,
אמש אחרי הרצאה מרתקת מעוררת השראה של הצלם אמן פילוסוף שמחה שירמן יצאתי לאוויר התל אביבי ,מלא תובנות, רעיונות הקשרים , וכנראה מה שהייתי זקוק זה ליצור , לגעת בלב אנשים , לשאוף את החוויה הזו כאוויר לנשימה 
דנה ישבה שם על הספסל , ומאד רציתי לצלם אותה , כבר "החשוב לי" הזה יכול להכשיל
כי תמיד יש סיכויי שאענה בשלילה , ואז הפרידה מהצפייה קשה . 
הפתיחות שלה מאור הפנים כל כך שימחו אותי שיקפו לי שאני נמצא במקום טוב ,
מחובר לגמרי לעוצמות שלי לעצמי , ומכאן התאפשרו כמה דקות של התבוננות בדמותה של דנה .








יום שישי, ספטמבר 22, 2017

בין אדם לחברו –זה מרחב הגדילה שלי .

א' דראש השנה ,יום ראשון בשנה חדשה ,
בחוץ הטבע כמו יום חול , בלב יש רצון להתחדשות כניסה בשער, 
מה שנבחר הוא שיהיה .
 בין אדם לחברו –זה מרחב הגדילה שלי .
בבוקר קראתי שירים של חיים גורי במוסף הספרות של "הארץ" 
:... "אני רוצה לשוב לכתוב ... משהו שימשך כנשאר. 
לא כמוני חולף ועובר . משהו שיפתיע אותי , 
שיודה לי שעשיתי אותו לפני לכתי אל המקום האחר בקצה היותי .
 משהו שיחיה אחרי כזוכר . "
אני קורא אותו מתמלא השראה מהיכולת המופלאה הזו שלו . 
גם אני רוצה לכתוב ספר, 
אעשה זאת השנה , כזה "שיפתיע אותי ", 
כבר כמה שנים הוא בהתהוות , ואתם כל כך חלק ביצירה הזו.
בין אדם לחברו , זה מרחב המחקר שלי ,בכתיבה, בצילום בחיים . 
שם אני זוכה לפסגות, שם אני נוחל אכזבות. 
מחר יפתח מרחב נוסף עשרת מי תשובה , אשאל את נשמתי ,שוב ושוב שאלות על שהיה ,
אתבונן מאין באתי , מה בשנה שהייתה שימח אותי ומה הפיל את התדר , 
אעשה התכוונות לשנה הזו ,בסופו של יום הרוב באחריותי , 
זו רק אשליה שיש שם בחוץ מעניש ומברך , 
לא סתם נבראנו בצלם כדי לברוא וליצור , אחריות גדולה .
 וכן יש אלוהים באמונתי.
בורא עולם השאיר לנו את מלאכת בין אדם לחברו ,
על כן את סליחתכם אני מבקש , מי מכם שפגעתי בו או בה אבקש את סליחתכם ,
 לא מתוך רצון להרע .
אפנה גם לתוכי ואראה איפה הפקעתי כוח מול האלוהים שבי ,
 איפה זנחתי את האהבה . 
חג שמח .

יום רביעי, ספטמבר 20, 2017

התמונה הזו ביקשה ממני לתת לה חיים להעביר אותה בשער

תמונה משנות השישים , רמת גן , רחוב הנגיד 9 , מוטי פפי הורי אימי , ארחו אותנו והיתה גם סבתא פאולה מירושלים , אחותי יהודית ואנוכי הקטן ישובים בתוך הסלון האירופאי הזה, צילמה אני לנדס צלמת קרובת משפחה של אבא ,שבאה במיוחד בהזמנת הסבתות והסבא לעשות תמונה . 
התמונה הזו ביקשה ממני לתת לה חיים להעביר אותה בשער לשנה החדשה , זכרון מעשה בראשית וגם להזכיר לנו שהמשפחה שלנו גדלה מעבר לאישי הגרעיני , משפחה של אנשים יקרים שאנו פוגשים על הדרך , ונכנסים ללב שגדל להכיל , הנה הבוקר עוד לפני הגשם הראשון נכנסו השכנות הדיירות שקד ומזמור עם ברכה מרגשת ,ניגנו שיר לאלון נכדנו הקטן ,והגישו לנו ברכה כתובה מרגשת ומשמחת , על גבי המעטפה כתוב , נינו ותחיה הרמן ,העוזרר 1 –פינת גן עדן , נטף , וברשותן ניתו למילים שלהן שיהדהו לעוד ועוד אנשים שנתברך בה כולנו , אמן כו יהי רצון .
" לנינו ותחיה היקרים שנה טובה !! 
שנה שהיא פשוט , כמו שהיא בדיוק.. 
שנה שאין בה טוב או רע אלא רק מדוייק . 
כי בדיוק איך שנחווה אותה כך היא תראה .
אז.. מאחלות לכם לחוות את השנה החדשה הכי קרוב לקצב פעימת ליבכם. 
מאחלות לכם להמשיך את המסע של החיים בפתיחות וסקרנות .. 
להאמין שמי שאתם זה הכי שלם שיכול להיות וגם הכי ייחודי ומיוחד , 
ולהפנים שגם אם לפעמים אנחנו קצת פחות מאמינים בעצמנו ובעולם ,
זה בסדר גמור מדויק ומושלם ,
 כי כולנו בדרך במסע והירידות נועדו בדיוק בשביל העליות שבאות אחריהן .
אוהבות ללא גבולות מזמור ושקד


 מיזמור:" הומאז  לשנות טובות  של פעם"

יום שני, ספטמבר 18, 2017

רק השמיים אותם שמיים אז ועכשיו ללא זמן.



שוב מסדר את חדרי המלא כל כך , והעבר מופיע בצורות רבות ,
 ואני מתבונן בו , מוצא עצמי לא נאחז , שמח למפגש וזורם הלאה.
לפעמים משתף כמו תצלום זה של ביתנו שהשתנה כמו הטבע שמחוץ והר שממול .
רק השמיים אותם שמיים אז ועכשיו ללא זמן.



יום ראשון, ספטמבר 17, 2017

בטח שאפשר לפרסם- יפיפייה @@ !! כל כך ענוג!!

אפשר גם שתולדות היופי מתחילות ברגליים .
כפות רגליים מדברות איתי כמו פנים, שמחת המפגש מתקיימת בהרבה צורות .
זה עוד רובד של זהות עבורי .כף רגל או יד מעוררת בי סקרנות גדולה כמו ממגנטת את מבטי .
מיכלאנג'לו האמין כי הפסל המושלם נמצא בתוך השיש וכל שעליו לעשות הוא לחצוב ולשחרר את הפסל הכלוא בשיש. 
בכף הרגל יש עבורי עוד קצה חוט לדמיון שרוקם סיפורים .

 יפיפייה @@!! כל כך ענוג!!


Tamar Rothstein : "המגע של האור בעור, הפשטות שבצילום זו העוצמה שלו, כף רגל מונחת על בד ארגמן, זה היופי של האור שנראה כמו מגיע מעששית או נר ומחבר את הצילום אל העבר, לקוח מעידן אחר , כמו לקוח מציור של טיציאן."

Eilat Geva Koren : "מזדהה אתך. כפות רגליים הן החיבור הפיזי שלנו עם העולם. נקודת המגע והחיכוך עם הקרקע, מתוך כך הם נקודת מפגש של גוף עם גוף אחר ונושאים עימן זיכרונות של פנים וחוץ כאחד".

Meir Zalevsky : " מקסים, למי שייכת הרגל?"

יום שישי, ספטמבר 15, 2017

מריה / פורטרט של אשה / שוק לוינסקי




ישבה שם על הקטנוע , לוינסקי לילה חם , לרגע נראתה בודדה , אח"כ עלה חיוך, והיו חברים, והיה כלב ששימח. והיה צלם שעבר ונצר רגע תל אביבי של שנה מופלאה .עוד ימים ספורים נפרד ממנה , נפתח שער לחדש, ונברך שוב ושוב נאחל שתבוא הברכה בשער ותרצה לחבור אילנו , ונחווה כי טוב. שבת שלום







©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com