כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, דצמבר 15, 2017

עולמות יצירה / מאגזין נשים / נינו הרמן / מתרגם את הכאב ליופי .



מאגזין נשים גליון חדש יצא אתמול לאור , זכיתי לקבל עמוד מכובד בעיצוב מרהיב במדור "עולמות יצירה.
 "@Yael Kotler Kalderon. בימים אילו של חג שמחנכים אותנו ש"באנו חושך לגרש" 
רוצה לספר לכם שלמדתי מאשה יקרה שאת החושך לא מגרשים ,
 לומדים להכיר אותו. מחר בשיח הגלריה בתערוכה עובר אורח אדבר על כך ועוד .
"נינו הרמן מתרגם את הכאב ליופי " כתבה העורכת היקרה Hillie Wurtman Moyal .
זהו דימוי מתוך הסדרה "הדרך עודנה נפקחת לאורך" 
וכמו שכתבה חברתי האוצרת Jennifer Benady Bloch שיצרה תערוכה מרגשת.
"חברים וחברים של חברים ובכלל כולם, 
אתם מוזמנים לשיח גלריה בתערוכות של נינו הרמן ותמר לדרברג, 
מחר ב11.30 בבית האמנים, ראשל״צ
לא יכול להיות אלא מענין ויותר מזה.
דרך מעולה להעביר את הבוקר, נשמע את האמנים ונבין דברים לעומק.
נארח אתכם בשמחה" 
חג שמח שבת שלום ולהתראות

יום חמישי, דצמבר 14, 2017

יד שניה / טיים אאוט / פארק צ'רלס קלור


חנניה הרמן צילם את המקור בשנות השבעים מתוך גליון 789 " טיים אאוט "-יד שניה .פארק צ'ארלס קלור .

יום רביעי, דצמבר 13, 2017

דבי /פורטרט של אשה נוקטורנו.


אליצור בן גור / בריאות ואריכות ימים .


אתמול בנוקטורנו חגגנו לסבא אליצור בן גור 92 שנה .
מסורת משמחת, מפגש ירושלמי משפחתי .
 סבא אליצור נולד בעיר העתיקה דור חמישי בארץ וחבר ה'הגנה' וגדוד מוריה
 היה בין הלוחמים הצעירים שנלחמו על העיר ועם נפילתה ב48 חווה את השבי בירדן.
 מה אתה מאחל לעצמך שאלנו " : "בריאות , בריאות ואריכות ימים ".
זו ברכתו של סבא מימים ימימה ,הוא דבק בה ונראה שזה העיקר שהוא מבקש לעצמו .
יש בו נתינה גדולה לזולת עדיין עומד לפני הציבור בביכנ"ס קורא .
 עד לא מזמן היה מפליא בשירתו כחזן.
שמחנו שוב לראות שמחת חיים שמתקיימת בצעיר הזה ברוחו .
סבא גם ברך את שלושת בנותיו שבמסירות רבה נמצאות עבורו מסייעות להיטיב את חייו.
ונראה היה כאילו יום הולדתו עבורו הוא בעיקר הזדמנות להודות ולברך את הזולת,
כזה הוא האדם היקר הזה.






לינדה / פורטרט של אשה / נוקטורנו


Jacob Hilbuch:"  צילום נהדר ! צבעים, אוירה שקיפות הווילון נפלא!" 

Rivi Zohar :" כמו ציור...כמו מצב תודעה אחד המתערבב עם מצב חלימה..
.מציאות גשמית ההופכת למקום אחר ואור יקרות מופץ...
כמה אהבתי !




יום שני, דצמבר 11, 2017

פייר פאולין : "כשאתה שקוף אתה יותר אובייקטיבי "

"אתה בודהיסט " אמרה לי חברה יקרה כשבאה להפרד " ,התרגשתי . חבר אחר אמר לי :" שאני בא לעבודות שלך , מפלס הציניות שלי נח לרגע" .פייר פאולין כתב לי בכתב ידו הציורי שלא הצלחתי לפענח, בספר האורחים הקטן שמונח שם בבית באמנים מחכה לכם, יחד עם תערוכה קצרת מועד ששווה ביקור . בטובו שלח שוב את מילותיו במייל : " בקיצור כתבתי שאתה דוגמה ל"שקיפות", מכיוון שכשאתה מצלם אנשים אתה בדרך כלל לא מפריע להם, הם לא מפחדים ממך. מדובר בתכונה נדירה אצל צלמי רחוב. כשאתה שקוף אתה יותר אובייקטיבי (ללא הסובייקטיביות של האישיות), ולפיכך ה"הפקה" הינה אמנות לשמה, מפני שהיא הופכת לאוניברסלית... אני מקווה שירדת לסוף דבריי...פייר" . תודה פייר ."באמת תערוכה מדיטטיבית תערוכה שמספרת על הלך רוח " לחשה לי רעייתי" . אתה נוגע במשהו ענק " הוסיפה ג'ניפר חברתי חברתי האוצרת שלא מפסידה רגע לפרגן .
"הרגשתי שאני קוראת שירה" כתבה סוזי . רוצה לומר לכם , מאד משמחות המילים שנובעות מלבכם , זו ההזדמנות להודות , תודה גדולה לכן ולכם , שבאתם והבאתם לב פתוח ואוהב .
והייתה אדוה חברה יקרה שבאה עם אמא שכתבה "מרגישה את הריחות הצבעים והאווירה הייתי רוצה לגור שם" , נתתי לאדווה את מצלמתי הקטנה שמח לתיעוד סקרן לראות את שהיא רואה והיה כיף לראות אותה כמו רוקדת איתה וHanna Burckardt מגרמניה שצילמה באהבה הוסיפה משלה . אז הנה עוד כמה רגעים של אדוה ואנה ומעט משלי ,חגיגה של ממש .

Jennifer Benady Bloch:"  נינו במובן מסויים אתה בודהיסט, במובן מסויים אתה משורר, וכל הדברים שנאמרו יש בהם משהו מן האמת, אבל התמהיל של הכל ביחד, זה מה שאתה. יש לך תשוקה פנימית עזה, יש לך (למרות העצב) המון שמחת חיים, סקרנות וכוח חיים וזה מנצח על הכל".

יהודית קונפורטי": אתמול בתערוכה החדשה של נינו בבית האמנים בראשל"צ. תערוכה נפלאה, צילומי נוף גדולים ומרגשים לצד צילומים קטנים של יאיר. כוחה של האמנות של נינו לגעת בלב. אהבנו מאד!

נירה טסלר :"  אני חושבת שצמד התערוכות שנפתחו הערב בבית האמנים החדש בראשל"צ, באוצרותה של ג'ניפר בלוך, מעניינות כל אחת בזכות עצמה; אך השיח שהן מקיימות בינן לבין עצמן מוסיף נדבך נוסף של מסתורין ושל למטה/למעלה, תרבות/טבע ונוף פצוע. ובנוסף לאלה, מרחיב את שדה העשיה הצילומית מסטיל לתנועה.
בתערוכתו, "עובר אורח", מכניס אותנו נינו הרמן אל נופי נפשו, בדרך היומיומית שהוא עושה אל נטף, מקום מגוריו, בנוף דומם ומדמם. 
תמר לדרברגר, לעומתו, לוקחת אותנו אל "מתחת להר", להצצה באמצעות מצלמותיה אל תוך מנהרה תת-קרקעית להולכת מים שנחפרת באזור הגלבוע. המנהרה, שאינה פתוחה לציבור הרחב, מסקרנת הן כמקום, הן כאמירה, הן כמונח טעון והן כמשחקים מרתקים של אור/חושך ושל חוץ/פנים. 
ההפרדה בין שני החללים, באמצעות וילון שחור, יוצרת ציפיה מתוחה. בשני המקרים, אנו מובילים באמצעות המבט אל מקום ריק מאדם, מעורפל או נוטף מים, שאינו מותר לנו. מומלץ! "


 . צילום  : Hanna Burckardt


Hanna Burckardt  Photo:






יהודית קונפורטי יש תמיד את השמחה של מפגש איתך! . צילום  Hanna Burckardt


Hanna Burckardt  Photo:






" טוב לפגוש חברים..לפגוש צילומים שקטים..להרגיש מה מסתתר אחרי זה..משהו דק מעורפל,שקט עמוק..אמיתי
העבודות הקטנות  נוגעות.. שברים עמוקים..קרובים  המשך טוב בידידות   אירית "  . צילום אדוה אשכנזי



 ג'ניפר בלוך:,"תודה לכל מי שהגיע! למרות ההפגנה ועוד ענינים היה אירוע עשיר ומרגש.
שתי תערוכות, כל אחד וייחודה "








היה ערב כל כך מוצלח מהרבה בחינות וגם מרהיב , לראות כל כך הרבה אנשים יקרים שבאו להשתתף, להביא את פעימת הלב שלהם מרגש , והיו רבים שהתקשרו לומר שבחרו ללכת להפגנה ותודה גם על כך , כל כך הבנתי  , והשבתי להם עשו עפ"י צו ליבכם .
 אנחנו ניצור הזדמנויות נוספות ,כמו זו בשבת הקרובה  ב16/12 לפנה"צ .
והכי חשוב , בואו נמשיך את הדיאלוג בצורותיו השונות , ספרו לנו מה ראיתם , מתי מתאים לכם לבוא,
 הרבה תשומות לב הושמו  בתצלומים  באוצרות בתערוכה קצרת מועד הזו
. שבוע טוב

יום ראשון, דצמבר 10, 2017

מה שאני רואה זה השתקפויות של עצמי

מילים שאמרתי אמש , בפתיחה של תערוכת עובר אורח . 
בשבת הקרובה ב11.30 נקיים שיח גלריה בתערוכה , מוזמנים .
שלום לכולם 
תודה גדולה לג'ניפר , תודה לויואן לכל האמנים שזהו ביתם 
ומארחים אותי. תודה לאפי 
תודה לכם אורחים יקרים שבאתם להיות איתנו כאן. לא מובן מאליו בזמנים מלאי התרחשויות מואצים אילו. 
ברשותכם אקרא מהדף התרגשות והשמחה גדולה 
עבורי זו תערוכה אחרת , כך ביקשה ליצור אותה ג'ניפר חברתי היקרה.
ג'ניפר מלווה את העשייה שלי בידידות, באהבה ובהעצמה גדולה. אישה יקרה ונדיבה.
זו תערוכה אחרת כי היא עוסקת בטבע, בחיבור למקום , בחיבור לאדם , בן בית שהפך לעובר אורח. 
קצת קודם למותו צילם יאיר בננו את הקליפ לשיר " עוד חוזר הניגון" של ברי סחרוף 
יאיר לא סיים את הקליפ נהרג במוצאי פסח שני שנת 2000 מתחת להר הרוח, בדרך הביתה .
אותה דרך שאנחנו עוברים בה יום יום, לילה לילה מעבירה אותי שיעור מתמשך של בחירה.
הטבע סביב כל כך נוכח, מרגיע , מחבר אותי לסוד של הבריאה , מאפשר לי לסלול נתיב אחר בתוכי. חיבור למרחבי האין סוף
לטבע יש ספירה משלו ,זמן משלו , כמו מזמין אותי לחבור אליו .
הטבע מחבר אותי להבנה עמוקה שהמוות והחיים הולכים יחד.
הנסיעה הביתה נעה בין שתי גדות של הלב
בין זו המתרגשת עצובה, סוערת, שמחה, מדלגת, שוכחת .
לזו המבחינה שיודעת שהכול תלוי הקשרים , היודעת שאנחנו בוחרים למה לתת כוח .
הדרך הביתה מחברת אותי ליאיר כל פעם ממקום אחר.
הדרך הביתה זו הליכה על הסף , מה אבחר ליום הזה , 
למי אתן כוח? לפחד לתסכול או להסתכלות לאהבה ,
אין בו עצב או שמחה בטבע , הוא פשוט נוכח כך על פי טבעו 
מה שאני רואה זה השתקפויות של עצמי ,
מה שאתם רואים כאן זה השתקפויות שלי דרך ההשתקפיות של האוצרת .
זה היופי שבתערוכה הזו פרי יצירה משותפת.
מה שאני לומד מהטבע שהכל בתנועה, בשינוי כל הזמן .
זו ההזמנה לא להתקבע על רגש או מחשבה.
לתת לעצמי לפגוש... על פי טבעי


יום שבת, דצמבר 09, 2017

אומר בכנות אצלי שתי ההתרחשויות קרובות ללב.

עיתויי שתי תערוכות הצילום "עובר אורח" "מתחת להר" נקבע ממזמן , מוצ"ש ה9/2 שעה 20.00
ובארץ כמו בארץ המציאות מטלטלת ומטולטלת ,ואני מאמין גדול ביכולת שלנו להשפיע ולבחור 
וצורות רבות לפעימת הלב שלנו , מנסה למצוא בתוכי מילים שידייקו למרחב הרגשי של מי שמתלבט לאן ללכת .
הרצון לכבד את הרוח המתעוררת אצל אנשים שרוצים לצאת הפגין במוצ"ש.
מול הרצון לכבד את העשייה האמנותית שלי ושל שותפי לתערוכה ואת המרחב של תרבות ואמנות 
נראה לי שאין אפשרות לתאם בין הדברים .
שאני בעד התערוכה עולה בי רגש נכון ואז הצד המפגין ששבי מרגיש חסר
שאני חושב עליכם שרוצים לצאת להפגין עולה בי גם רגש נכון ואז הצד המזמין שבי מרגיש חסר
שאני מנסה לאחד רצונות זו נראה לרגע משימה בלתי אפשרית וגם הלכה השמחה .
אולי האיזון ימצא ברגע שנסכים לראות מה נכון לנו שאנחנו חופשיים לבחור 
שאין ראוי יותר או פחות , אומר בכנות אצלי שתי ההתרחשויות קרובות ללב.
במוצ"ש הקרוב אהיה קרוב לעצמי לחברי. שלם עם בחירה נהדרת 
אתם מוזמנים לבחור בתשומת לב . נשמח מאד לבואכם .
שבת שלום







9/12/2017

Nira Tessler : " אנחנו נפגשות בשדרות רוטשילד או בראשון לציון?"
: Jennifer Benady Bloch " נירה, אני חייבת להיות אצל נינו ותמר, אבל את תחליטי לפי מצפונך כמובן, רק תזכרי שפתיחה של נינו ושל תמר זה לא אירוע שקורה כל שבוע...😎
Nira Tessler : " בכוונתי להגיע לפתיחה; אולי אצליח לחבור אח"כ למפגינים בככר הבימה. 
חשוב לי מאוד! בהצלחה




10/12/2017 

Nira Tessler : "אני חושבת שצמד התערוכות שנפתחו הערב בבית האמנים החדש בראשל"צ, באוצרותה של ג'ניפר בלוך, מעניינות כל אחת בזכות עצמה; אך השיח שהן מקיימות בינן לבין עצמן מוסיף נדבך נוסף של מסתורין ושל למטה/למעלה, תרבות/טבע ונוף פצוע. ובנוסף לאלה, מרחיב את שדה העשיה הצילומית מסטיל לתנועה.
בתערוכתו, "עובר אורח", מכניס אותנו נינו הרמן אל נופי נפשו, 
בדרך היומיומית שהוא עושה אל נטף, מקום מגוריו, בנוף דומם ומדמם. 

תמר לדרברגר, לעומתו, לוקחת אותנו אל "מתחת להר", להצצה באמצעות מצלמותיה אל תוך מנהרה תת-קרקעית להולכת מים שנחפרת באזור הגלבוע. 
המנהרה, שאינה פתוחה לציבור הרחב, מסקרנת הן כמקום, הן כאמירה, הן כמונח טעון והן כמשחקים מרתקים של אור/חושך ושל חוץ/פנים. 
ההפרדה בין שני החללים, באמצעות וילון שחור, יוצרת ציפיה מתוחה. 
בשני המקרים, אנו מובלים באמצעות המבט אל מקום ריק מאדם, מעורפל או נוטף מים, שאינו מותר לנו. מומלץ! "

עובר אורח / אוצרת ג'ניפר בלוך / מקור ראשון / מוסף השבת .



אני אוהב את "מקור ראשון" 
לא את כל העיתון , עם עמודי החדשות יש לי קושי גדול .
אני אוהב את המוספים לשבת , תרבות ,הגות , המוסף לספרות מצויין
דיוקן ,סיפורים אנושיים מזכיר לי מעריב של פעם שהיה "הנפוץ ביותר במדינה "
כך קרא לעצמו .
זכיתי כבר פעם שניה לשער ב"מוסף לשבת, " לכבוד .תערוכות 
כבוד גדול – תודה גדולה לאנשי מקור ראשון 
שבת שלום .







יום חמישי, דצמבר 07, 2017

המוות והאהבה כל כך קרובים .

חוגגים יום הולדת  99

ישבה רות מול הקבר של בעלה נחמיה שנטמן זה הרגע, ראתה את הבאלות מלאות חול ים שנשפכו חבורת גברים במעדרים עובדים בשקט מכסים את הקבר , עוד ועוד חול נשפך לתוך הקבר העמוק , "איתן יישאר מקום בשבילי ". ככה בישירות שאלה בדרכה ,"כן אימא אתם תשכבו אחד ליד השני "
עצב גדול ניכר בפניה של רות , בשנים האחרונות לחייו נחמיה נוכח מעט ,לצד זה אתמול זה היה הסוף, כמעט שמונים שנה ל זוגיות שמסתיימת . כל כך רגילה להיות שם עבורו , ישבתי לידה על הספסל של ענבל שבנה אורן , מתבונן באשה מרשימה שבקרוב תהיה בת 100, אח"כ בביתם של היעקובוסים בנטף שוחחתי איתה שעה ארוכה זה מדהים תמיד לראות לשמוע מה מתקיים בזיכרון של אדם זקן .בזיכרון של כולנו .
רות צלולה ומחוברת אבל כל כך סלקטיבית וגם חוזרת על עצמה הרבה , הרבה מוסבר מן הסתם במונחים רפואיים, ובת קול לחשה לי שיש עוד רובד בנו שמנהל את הדברים ,ככה חוויתי אתמול שוב "אבא שלך" אמרה רות "בתחילת נטף שלא היה כאן כלום תמיד אמר לי את תראי שיום אחד יהיה כאן ישוב נהדר"
"אתה משוגע כמו הבן שלך אמרתי לו" .אומרת ,פונה אלי ,מיישירה מבט ומחייכת .
רק אתמול בערב חשתי שאני מבין עוד רובד בביקורת/ מחמאה שלה .
חזרה על הסיפור הזה כמה וכמה פעמים באותו ערב , כמו היה בו מרכיב מכונן עבורה עבורי .
בתור ילד חבר של איתן מגיל 5 , הייתי חווה לא מעט קושי של רות להכיל אותי , גם היתה אומרת זאת באותה ישירות אופיינית לה , קשה היה לה שהורי היו כה קשובים לרצונותיי וכיבדו ואפשרו לי לממש רצון, בהרבה מובנים ואופנים . "אתם עושים רק מה שנני אומר " הייתה אומרת להם .
נני היה אז עוד כינויי שנגזר מחנניה .
אתמול לראשונה מזה שנים חשתי את האהבה שלה אלי כה ברורה ונוכחת .
והייתה בה גם הקשבה אחרת , מזו שהכרתי כילד, ומן הסתם גם בי , חוויתי זאת גם שבאה להרצאה שלנו בתיאטרון בחצר , במוצ"ש ה2/9 יום הולדתו של יאיר, הגיעה במונית מבית האבות , ישבה בקור של תחילת הסתיו בהרי יהודה צופה בתמונות מתחברת מתרגשת קשובה , שעתיים אחרי באותה צלילות וחיבור פשוט הודתה לי בהתרגשות גדולה חשתי את הכנות הלב ועומק הרצון לחיבור .
זו היתה מחווה מרגשת , כל כך שמחתי על התיקון הזה שמתקיים ביננו, הודייתי לה מאד.
אתמול בבית הקברות התקרבתי עוד צעד , אמרתי לה בעצב, "בשבילי זה כמו עוד פרידה מההורים " "אני מאמינה לך " אמרה בעיניים דומעות , כמו מאשרת את הנגיעה בה .
החיים מזמנים לנו הזדמנות לחוויות משתנות מול אותם אנשים , צריך פשוט לפתוח את הלב והכל נשמע אחרת .
המוות והאהבה כל כך קרובים .






Nino Herman‎‏ נמצא עם ‏תחיה הרמן‏ ו-‏‏7‏ נוספים‏.
‏5 דצמבר‏ ב-‏21:38‏ · ‏ירושלים‏ ·



אחר הצהריים לוינו את נחמיה יעקובוס אבא של חברי מילדות ושכני היקר איתן
נחמיה נפטר הלילה בשנתו כשהוא בן 100 .
בשבילי זה כמו עוד פרידה מהעולם של הורי לורה וגבי שהיו חברים כמו משפחה .
נחמיה בדרכו כשחקן על במה היה נואם ומדבר בכל פתיחה של תערוכות הציור הרבות שקיימה אמא היתה לו יכולת דיבור ונוכחות מרשימה .
היה מחנך ומורה לאנגלית אהוב מאד בבית הספר התיכון קלעי בגבעתיים ,אהוד בנאי שהיה גם אחד מתלמידיו , שמח בהופעתו בקיץ שעבר בתיאטרון בחצר של איתן והדסה בנטף להקדיש את" יוצא לאור למורה שלו
בצילומים האילו  משנות השבעים נחמיה בפתיחות תערוכות  של אמא הציירת ליאורה הרמן 
בביתנו ברמת גן, ובגלריה עתיד בירושלים .


בסלון ביתנו רחוב הבאר 4 ברמת גן 

בתערוכה של אמא בגלריה עתיד בירושלים 

יום שני, דצמבר 04, 2017

"השתקפויות משתברות."..



קיר צילום בתערוכתו של פייר פאולין "פוטוסופיה"
יארח את חברי הותיק והמוכשר, נינו הרמן,
מצרף את מילותי כאוצר התערוכה המתייחסות לשלושה צילומיו הנפלאים ....
"השתקפויות משתברות."..
נינו הרמן, צלם אנשים ,בעברו עיתונאי מצלם, ולימים,
אמן ויוצר מאחרי עדשה, נוגע ברגישות בבני אדם, מביט אל הטוב והרך,
מתעד, חולק עימנו, בתערוכות , בבלוג רב משתתפים,
מנהל שיח מתוך חייו שלו, אל עולם עוטף, הצמא לרוך ואהדה אנושית...
פתיחת התערוכה ביום חמישי הבא, ה 14 לחודש, בשעה 8 בערב, בגלריית הסטודיו, ברחוב רוחמה 11 תל אביב.

יום שישי, דצמבר 01, 2017

הם היו שם עדים



זה צילום טרי של העצים בהר הרוח, הם היו שם עדים למותו של בני מתחת להר ,
עצים דוממים שאני חולף על פניהם יום יום לילה בדרך הביתה
זו תמונה אחת מתוך אין ספור רגעים של חיבורים .
למדתי עם השנים שגם הם בני חלוף , 
ולמדתי שיש רגעים שהצורך לחבור לרגע ההוא 
לובש צורה אחרת מהבחירות היום יומיות שלי , וזה בסדר .
 שבת שלום .

Jennifer Benady Bloch נינו אתה הצלם המצייר

יום חמישי, נובמבר 30, 2017

" Passer-by", Artist’s House, Rishon Le Zion, curator: Jennifer Bloch.






Rivi Zohar:" ג'ני
קראתי את הטקסט לתערוכה של נינו הרמן וכולי התרגשות על היכולת המופלאה הזו של אנרגיה עם " היופי המנחם של החיים" לתת מרפא וכוח לאמנות ולביטוי שלה לאסוף טיפות טל של משמעות.
אני נפעמת! "




נינו הרמן : ״עובר אורח״ 

לכולנו יש דרכים בהן אנו עוברים באופן קבוע, כל דרך ונופיה. גם לנינו הרמן יש דרכים בהן הוא עובר שוב ושוב ומצלם. לצלם את סביבתנו שלנו נשמע אקט תמים ויומיומי. גם נינו הרמן מצלם את סביבתו, את דרכו הביתה לנטף, אלא שהדרך של נינו טעונה במשא קשה לתיאור או לבטוי. הדרך הביתה היא אותה דרך בה עבר בנו יאיר ז״ל, ובה מצא את מותו בתאונת דרכים קטלנית. זו תמצית הסיפור. צילומיו של נינו נושאים איתם משמעות שהיא מעבר לתיעוד של מקום.

הקשר בין חוויות חייו לבין אמנותו של נינו אינו קשר מיידי. נינו איננו אילוסטרטיבי בגישתו. כשהוא מצלם את מראה הנוף שבו הוא עובר בדרכו הביתה אין הוא הופך אותו לאיור או לתאור של המקרה או לתעוד של המקום בלבד, וגם לא מחפש להיות דרמטי או טרגי, פשוט מצלם. בצילום הוא מחפש את היופי המנחם של החיים. לגביו היופי הוא מקור השמחה שלו:״רוצה לדבר על השמחה שמניעה אותי, אותה שמחת מקום שאני חווה אותה כנביעה, כמו רצון נשמה שמתממש. לחיות במלואי בחיבור ללב, לשחרר מחשבות ואמונות מעכבות“.

את רובם של צילומי הדרך בחר נינו לצלם בחורף, כך שעוטפת אותם אוירה מסויימת מאד. השמש כמעט איננה, אין חום ואין ניגודים חיים של אור וצל, יש הרבה אפור וערפל. החורף מסמל עבור נינו תקופה של התכנסות לתוך לב ליבה של פרטיות האדם, הביתה, המקום בו טמון הכאב והעצב, כמו בתוך עצמו פנימה. אולם זה רק במידה מסויימת, כי כפי שנינו חווה באופן פרטי רגעים של עצב והתכנסות, הוא גם חווה היפתחות אל העולם והתחברות אל משהו גדול מחוץ לעצמו. הטבע שהוא מצלם מאפשר לו התחברות זו.

הדרך הביתה, מעצם היותה ״טיול בטבע״ כדבריו, מאפשרת לו מעבר למקום אחר בתוכו: ״ הטבע עבורי הוא מקום של חיבור עמוק לנשמתי לאלוהים , ליקום, לטבע, ליאיר, לנשמתו, לגדול מאיתנו, לחכמה שמנהלת. הטבע מחבר אותי ליופי שבו, אין בו נעלה ונחות, הכל מתקיים שם, העץ החי לצד השרוף, הכל על פי טבעו, אין הסתרות, הכל בגלוי בפשוט, הזוהר והקמל חיים זה לצד זה ,זהו חיבור לנשמתי, זה כל כך עצום לחוות את זה ולהסכים לראות את הדרך כפתח לחיבור״. החיבור הזה לגבי נינו הינו הרחבה של האני שלו. הוא יכול לעבור באותו מסלול הביתה ולחוות שחרור מפחד לאבד, ולחוש שהוא רק נפרד מיאיר , לא איבד אותו. החיבור שנינו חש עם הטבע נובע מכך שגם בנו, יאיר היה ״ילד טבע״ כפי שכינה את עצמו. ילד הטבע שעבר בנוף כעובר אורח לרגע קצר.

מהי משמעות הזמן העובר בחולפו על פני הדרך? מה פשר הנוף הנראה מבעד חלונות המכונית? מה הן המחשבות המלוות אותו בעוברו על פני הדרך? אלו זכרונות מציפים אותו לעיתים? אלו שאלות שעולות מן התערוכה ובאופן חלקי מקבל ביטוי בצילומים הקטנים המוצגים לצד הנופים הגדולים . הם מבטאים ברמיזה את ההרהורים המלווים אותו לאורך הדרך, פיסות מחשבות ותחושות שהן חלק ממציאות חייו, מעבר לפיזי, לא פחות נוכחים מהעצים ומהאבנים. מעין מסלול נוסף מנטלי בו הוא עובר מדי יום והופך להיות למקום של זיכרון, של שאלה, של געגוע, של סמל, למחשבות על בנו כעובר אורח בעולם הזה בחיים הקצרים שלו.

נינו מזוהה כצלם של אנשים. שם טמון הייחוד והזיהוי שלו כצלם. הוא הציג מספר תערוכות מעולות בנושא זה. בתערוכה הנוכחית אנו רואים צד נוסף שלו וחושף את התיחסות העמוקה לטבע והקירבה שלו אליה. כאן אין כמעט דמויות אדם ודמותו של יאיר נראית רק מעט. דימויי אדם מופיעים בצילומים הקטנים, כאזכורים, כהערות שוליים, אך לא כנושא מרכזי.

היעדר אדם מהנוף בצילומים בתערוכה מדגיש בעוצמה גדולה את דמותו של יאיר המרחפת מעל הכל ואת דמותו של הצלם עצמו, שמבטו נוכח ומייצג אותו. הנוף המלנכולי והחורפי, החורשות, העצים, הערפילים והאויר, הצבע המתון, גווני האפור, כל אלה ויותר טומנים בחובם זיכרון עמוק ונצחי.

ג׳ניפר בלוך נובמבר 2017

יום שלישי, נובמבר 21, 2017

נטף / הזמן הכפרי / חורף 2017



       אהרון קריצר " יורד גשם, נינו בחוץ. ולכך יקרא : חוק 'נינויים שלובים'. חיבוק וגשמים טובים עליך יקירי.

יום שני, נובמבר 20, 2017

MIND THE HEART/ Maya Gelfman & Roie Avidan

צילום : Maya Gelfman
צילום : Roie Avidan 


צילום : Roie Avidan & Maya Gelfman

צילום : Roie Avidan &Maya Gelfman

צילום : Roie Avidan &Maya Gelfman

צילום : Roie Avidan &Maya Gelfman

צילום : Roie Avidan &Maya Gelfman


רוצים לשמוע, לקרוא על זוג אמנים רגיש ומיוחד , חברים יקרים שלנו שנמצאים במסע מאד מיוחד שלקחו על עצמם, לחיות הכי מדוייק ללב שלהם , מניח כאן בשמחה ,פוסט שפרסמה Maya Gelfman ,שחגגה יום הולדת בדרכים , עם Roie Avidan בן זוגה
אנשים יקרים שמעוררים בליבי הרבה שמחה והשראה .מפזרים קסם בעולם עוד ועוד נגיעות אהבה באנשים בטבע .

מאיה :"Prologue
אני מחבקת את כולכם חיבוק חזק על הברכות והאיחולים. תודהההה רבהההה! לא יכולתי לאחל לעצמי יומולדת יותר מתאים ומשמח מזה. חגגתי אותו בעיר וביער. יום שהתחיל בבוקר אורבני אה-לה-סטריט-ארט והסתיים בערב פסטורלי-אש-אש-מדורה. וסוף כל סוף, בתוך כל ההתרגשות של כל החדש הזה שמתרחש לי בחיים התיישבתי לכתוב קצת, וכמו כל סיפור בהמשכים, אתחיל בהגיגי רקע.
Pay attention here
כשהתחלנו להסתובב ברחובות ת"א עם תיק מלא בלבבות ועם לבבות מלאים בהשראה, לא יכולתי לדמיין בכלל לאן הפרויקט הזה יגיע וכמה רחוק. מה שהתחיל כמעשה אישי וקטן - מתוך רצון להפנות תשומת לב החוצה, לראות פרטים קטנים ויופי במקומות בלתי צפויים, להשפיע ולהחלים היכן שהחיים מתרחשים ולא רק בסטודיו המכונס שלי או בחללי אמנות לבנים ונקיים - הפך להיות דרך חיים.
את ההתחלה אתם מכירים היטב. אי שם ב- 2009 רועי, סופי הכלבה המופלאה ואנוכי יצאנו לרחוב וביקשנו ליצור איים קטנים של שקט בתוך סביבה אורבנית רועשת. קיווינו לעורר רגעים מזדמנים של התבוננות, לסמן סדר בתוך הכאוס ולמסגר את הלב כסוג של טריגר שאמור לתפוס את המבט של העוברים והשבים ולהגיד: "שימו לב כאן"... כמעט עשור אח"כ, הבקשה הזו עדיין פועמת ומשפיעה על חיינו והחלטותינו.
תוך כדי תנועה גילינו שיש לזה שם: 'מיינדפולנס', אף על פי שבעיני, המילה המקבילה בעברית, 'תשומת לב' יפה עשרות מונים. שכן, להיות מודעת בעברית אומר לשים את הלב שלי שם, ויש בכך הצהרה פיזית ומטאפיזית גם יחד, זה מגיע מכל הגוף ולא רק מהראש.
נקפוץ קדימה כמה שנים, השנה היא 2015. רועי ואני אורזים את הפקלאות ועוברים לחיפה סיטי.
בשנתיים שבילינו בחיפה שאלנו האחד את השנייה והאחת את השני שאלה. שאלה תמימה, כביכול: "כשאת/ה הולכ/ת לישון בלילה, אלו חמישה דברים היו צריכים להתקיים ביום הזה כדי שתוכל/י להגיד בכנות שזה היה יום טוב?" אלו היו התשובות שלנו, לא בסדר מסוים:
1) מפגשים אנושיים משמעותיים
2) חוויות חדשות ונוף משתנה
3) יצירת אמנות
4) חיבור לטבע
5) אוכל מעולה
על פי התשובות האינדיבידואליות והמשותפות הללו פירקנו את החיים כפי שהיו והתחלנו משהו חדש ובלתי ידוע. כי כשחושבים על זה ככה, ברשימה, קל להבחין שהזמן עובר מהר ושהימים לא באמת מכילים את כל מה שמנינו. לפעמים כן, לרוב לא. זה עזר לנו לראות מה חסר ושאף על פי שהחיים, בגדול, היו טובים ונוחים ומשמחים ומלאים, הם לא היו מדויקים. הם לא היו בדיוק החיים כפי שאנחנו רוצים לחיות אותם עכשיו. למה? ככה.
כי כמו כולם רצנו והתרוצצנו ב'מרוץ העכברושים' של הקריירות שלנו, בדרך למטרות ידועות ועלומות גם יחד. בחיפוש אחר מונחים מפוקפקים כמו הצלחה, הגשמה. בילינו ים זמן בלהתעסק בבירוקרטיה של החיים וחיכינו לרגע הנכון. הרגע הנכון, עוד מונח חמקמק. מתי בעצם מגיע הרגע הנכון לעשות משהו שרוצים? כשיהיה מספיק כסף? אחרי התערוכה הבאה? או בעקבות הפרויקט הבא שממש חשוב/נכון/כדאי לעשות...? הרשימה הזו תמיד תהיה אינסופית. תמיד יש משהו בדרך לרגע הנכון. משהו שמסנוור בכך שנדמה שהוא הוא זה שיביא את הרגע לכאן.
Point of no return
בקיצור, החלטנו שיאללה, חלאס, הגיע הזמן. התחלנו לתפור את השלב הנוכחי, על פי מידותינו, במשך שנתיים. למה בחיפה? בראש ובראשונה כדי להתחיל את הפרידה מת"א. ת"א האהובה, שיכולה בקלות להפוך לכלא של זהב ולשלשלאות בלינג מגניבות על הרגליים. חיפה (המהממת, אגב) סיפקה לנו הזדמנות פז להרגיש זרים חדשים בעיר לא מוכרת. הפכנו במודע להיות "סוג של עוברי אורח מזדמנים" בתוך חיי היומיום. כך שלמרות שהשנתיים האלו היו מלאות עד להתפקע בלו"ז עבודה צפוף, תערוכות, נסיעות לת"א וחזרה, פקקים אין קץ ופרויקטים בחו"ל ובארץ, הקדשנו זמן מכובד כדי לפרק את החיים שלנו לגורמים ולבנות מחדש.
טוב, לבנות זו לא בדיוק המילה, יותר נכון לחתוך בבשר החי וליצור חלל ריק וגמיש שמחכה להתמלא במשהו אחר ובלתי ידוע. התהליך כלל בין השאר, להתרכז, להתבלבל, לקלף שכבות, להתאמץ, להתרוצץ, לשחרר, לפקפק, לבחור להאמין, לדייק, לשאול, רבה שאלות ומעט תשובות. מה, איך וגם לא פחות חשוב מה לא. מי אנחנו, מה אנחנו ולמה? בסופו של דבר הסכמנו לקבל את השקט של הבלתי נודע, עם הרבה פרפורי לב ובטן, והגענו לסוף השנתיים האלו עם הלשון בחוץ והתרגשות שיא.
Practice what you preach
בת'כלס, אמרנו בקול רם את חמשת ערכי היסוד של המשמעות והאושר עבורנו, תפרנו את השלב הנוכחי כך שימקסם את הפוטנציאל שלהם לקרות באופן יומיומי והתחלנו לבצע (יענו קפצנו למים, או נכון יותר, נפלנו אחורה. כמו בתרגיל אמון ותקשורת שעושים בסדנאות, נפלנו אחורה וקיווינו שהיקום יתפוס). זה עבד! או מיי גוד, זה אשכרה עובד.
Get your motor running, head out on the highway
אז אנחנו כאן, כבר כמעט ארבעה חודשים מתוך שנה שלמה, וככל שעובר הזמן אני רק קולטת יותר ויותר כמה זה גדול, אינטנסיבי, מתפצל לאינסוף שבילים וכמעט בלתי ניתן להכלה (שלא נדבר על תיעוד וארכיון)
זה מרגיש כמו תקופת חיים. מידי יום ביומו השמיים שבהם אני צופה אינם אותם שמיים, הרוח מגיעה מכיוונים שונים ומשתנים,
הנוף מחלון הסטודיו/משרד/חדר-אוכל/מיטה (תלוי בשעה) משתקף בחלונות הגדולים של הואן-בית שלנו.
נוף שהוא לפעמים מקווה מים מתוקים ולפעמים האוקיינוס האטלנטי, לפעמים יערות עד, לפעמים רחוב צדדי בעיר ולפעמים מגרש חניה של סופר-מרקט ענק.
כמעט כל יום אני פותחת עיניים במקום אחר והעיניים של רועי המתעוררות ונפקחות לצידי הן המשתנה הקבוע היחידי. הן והמוזלי המושקע שאנחנו אוכלים (כמעט) כל בוקר. בכ"ז צריך לאזן קצת את אוכל הדיינרים הנהדר והמושחת הזה. בבוקר כשאני מתעוררת ורעשי הלילה שנדמו מתחלפים ברעשי היום והמקום, התנועה שעל הכביש מפסיקה להישמע כמו רחש של גלים רחוקים ומתוך הוילונות שבאוטו אני צופה במגרש החניה הארעי מתמלא באנשים ומכוניות, המחשבה שכל זה התחיל בלב צמר קטן ואדום ובשאלה תמימה וחשובה כל כך צפה ומותחת חיוך רחב-רחב ומתוק-מתוק על הפרצוף שלי.
Woody the Van, AKA Woodrow Van Housen, first of his name
הפיכת חדר השינה בחזרה לסלון/משרד/אוטו כבר נהיתה דבר שבשגרה. מתחילים לזוז בלי לדעת לאן. זזים מתוך כוונה לזמן לנו את המקום הבא, השיחה הבאה, העבודה הבאה. וודי מצליח להיות הפינה החמה שלנו בכל מקום. עד כדי כך שלפעמים, כשאני יוצאת לזרוק את שקית הפח שלנו בפח ברחוב, אני חווה דיסוסננס קוגנטיבי בין העובדה שזה מרגיש בבית אבל אנחנו בעצם בחוץ כל הזמן.
Experimenting with serendipity
אם נקודת המוצא של הפרויקט היא תשומת לב (מיינדפולנס) אז מקריות מכוונת (סרנדיפיטי) היא הכוח המניע. אנחנו כאמנים וכבני אדם שואלים כיצד ניתן להיות מחוברים למציאות המשתנה, לעצמנו ולסביבתנו בכל רגע ורגע? כיצד ניתן להשתמש בשינוי המתמיד כמקפצה ליצירת אמנות ויותר מכך לבניית תפיסת עולם רחבה ועמוקה? לבניית יומיום מהותי אשר אנחנו נעים בו ממקום למקום באופן מודע, סקרן, בוחן אך גם מלא אמונה, תמימות ופליאה?
מקריות מכוונת אינה באמת מקרית. אמנם שחררנו, מתוך בחירה, כל נקודת משען פרט לעצמנו, אבל אנחנו יוצרים את הסיטואציה באופן אקטיבי כל הזמן. הפכנו את החיים ל"במה" שמזמינה התרחשות. אין לנו מושג מה תהיה ההתרחשות, אבל יש לנו אותנו, את החושים ותחושות הבטן, את ההיגיון הבריא והשכל, את ארגז הכלים ששכללנו ואת השפה האמנותית שפיתחנו. נכון, אין לנו שליטה על הסיטואציה אבל זה בעצם הרעיון כולו - להיות ברגע, להגיב למציאות וליצור רגע חדש. מכוונת אותנו הכוונה עצמה, ואנחנו נענים לה. הקסם של צירופי המקרים, כשהם מגיעים כך, הוא שאנחנו מוכנים ומזומנים להם. זה מכון כושר לשרירי הנפש.
People and Hearts
במקביל, לראשונה מאז שהתחיל "שימו לב!" אנחנו מזמינים אנשים להשתתף בפרויקט. אנו מתחילים שיחות עם זרים, בדרך, בפקק, בתור בסופר, בתחנת דלק, בבית אבות, בבית כנסת, בכל מקום שאליו אנו נקלעים. מי שרוצה להשתתף מקבל לב צמר ומשימה - לבחור מקום שחשוב לו/ה, לסמן אותו ולספר את הסיפור, מדוע הם בחרו במקום הזה. (בבלוג שלנו מתפתחת קהילת לבבות שיש כבר מאות אנשים ומקומות, צ'ק איט אאוט!).
בנוסף, אנחנו מבקשים מאנשים לכוון אותנו ליעד הבא על המפה. ככה, בלי מסלול ידוע מראש, בלי תקציב מסודר, בלי לו"ז קבוע. הדרך שלנו מתגלגלת מנקודה לנקודה, מתוך מפגשים מקריים-משמעותיים. אנו מתמסרים ללא נודע, אומרים כן ומתחייבים לתהליך אמנותי של 24/7. זו המסגרת היחידה שלנו. (כל זה מן הסתם מהווה המשך טבעי למה שעשינו בעשור האחרון, אך לוקח אותו צעד גדול קדימה). אנחנו קנבס לבן, נייר לקמוס, שפנפני ניסוי. בעוד שהדרך היא עבודת פרפורמנס מתמשכת שטווה ונטווית בו זמנית, מסלול קופצני בנבכי מכונת ה"פינבול" הגדולה של החיים.
בכל מקום אליו אנו נשלחים-מגיעים אנחנו עושים עבודות חדשות, יוזמים שיחות נוספות, מעבירים הרצאות (באוניברסיטאות ובתיה"ס, במוזיאונים, בספריות, בבתי מחסה, במרכזים קהילתיים, בסלון של אנשים חביבים) וכמובן, מחלקים לבבות. שוב ושוב ושוב ושוב. 365 ימים.
וכל לב שכזה מושך איתו קצה חוט אדום, אנו אוחזים בפקעת האדומה והגדולה בקצה השני וחוטי השני נשזרים לאורך העלילה... קלאסי. :) אגב, זו לא רק מטאפורה צ'יזית משיעור ספרות שנת ,94 זה גם קו מוחשי שנמתח על גבי מפה. (הציצו בבלוג, יש שם דף עם מפה אינטראקטיבית שמסמנת את התהליך, העבודות והמסלול. הקו הזה כבר הספיק לזגזג אול אובר ד'ה פלייס וזוהי רק ההתחלה-לה-לה). בזכות הלבבות והחוטים הללו פגשנו חברים מעולים, שמענו סיפורי חיים מדהימים, הגענו למקומות שלא היינו מגיעים אליהם אחרת, ניהלנו שיחות מפתיעות. האנשים כאן סקרנים, פתוחים, נדיבים, מעוררי השראה, מכניסי אורחים ומתרגשים בטירוף, ואנחנו איתם.
Hakol Dvash
אז זהו שלא, לא שאני צריכה לספר לכם את זה. זה אמנם פוסט ובכפר הגלובלי-וירטואלי קל להאמין לרושם החיצוני שהכל קל, כיף, יפה, טעים ומגניב בדשא של השכן. אבל אנחנו יודעים שהחיים הם החיים הם החיים. הימים מגיעים עם כל החבילה. ככה זה וטוב שכך, כי אחרת, בלי קונטרה, איך היינו כותבים רשימות שממספרות את מה שעושה לנו טוב?! מה שאני יודעת בוודאות הוא שלא הייתי מחליפה דבר או חיה כרגע בשום צורה אחרת. לא יכולה לדמיין מציאות שונה וגם לא רוצה. יש רגעים קשים, קר (טילים), חם (טילים), מחניק, צפוף, עייף, נתקע לנו האוטו (ארבע פעמים בשלושה חודשים), כסף זה תמיד אישו, שירותים ומקלחת איז אן אישו, הבירוקרטיה היא בשפה זרה עם מונחים שאנחנו לא מכירים, אין מקום וכל יום הוא משחק טטריס של אחסון ופריקה, אבל בכל יום ויום מתרחשים חמישה דברים שכתבנו לעצמנו על פתק לפני שנתיים, ערב אחד בחיפה. אני מאושרת!
To be continued
זהו להפעם, כלומר בשביל הפוסט הזה. גם ככה יצא לי ארוך ומפותל כראוי למציאות שאני מתארת. מתישהו בזמן הקרוב (אל תתפסו אותי במילה) אעלה מפגשים ספציפיים, סיפורים וחוויות "על קצה המזלג". יש מלא קטעים משוגעים, יש עבודות חדשות שהעלינו לבלוג וחלקן גם עלו לדף של הפרויקט בפייסבוק, כן זה מספיק חשוב וכדאי כדי להצדיק לספר לכם על זה שוב. (אני שמה לינקים בתגובה הראשונה).
Epilogue
שאו ברכה, נתראה ברחובות ומעל גלי הרשת. תודה על כל המזלטובים, אם פספסתי לייק או סמיילי או מזל"ט, או מילים חמות למישהו/י זה לא בכוונה! האינטרנט כאן באמריקה יותר איטי והרבה פחות רציף מבארץ, אשכרה. שלא נדבר על כך שלהטעין את המחשב/טלפון הופך לעתים לאתגר משל עצמו. על כך ועוד, בפוסט הבא. צ'או!

Maya Gelfman :" נינו, נשמה יפה, רחבה, מכילה ועוטפת שכמותך. אח לשבט הלב, תודה רבה רבה על השיתוף המשמח. אגב, ערבות פעימות הלב הוא אחד הביטויים הכי יפים שקראתי לאחרונה. וגם כ״כ מדויקים. שולחת ושולחים חיבור וחיבוק חזק-חזק מעבר לים! "

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com