כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שלישי, פברואר 27, 2024

מוזמנים להאזין לשיחה מרתקת בפודקסט שלי עם האמן הצלם נינו הרמן.



מוזמנים להאזין לשיחה מרתקת בפודקסט שלי עם האמן הצלם נינו הרמן.
בשיחה דברנו על האמנות שספג כבר בילדותו ועל אמו הציירת, על הקריירה כצלם עיתונות ועל תחילת דרכו כצלם אמנותי מ 2009.
 על תערוכות בכלל ועל התערוכה במוזיאון ישראל בפרט. 
נינו הקריא מתוך ספר האמן שלו כמה משיריו.
צילום יוסי אלוני



יום חמישי, ספטמבר 28, 2023

הר הרוח השקה בעלמא תל אביב



הרוח ריחפה מעל ובתוך הדברים המרגשים של כל אחת מהמשתתפות אמש ב"עלמא" בחגיגת השקת ספר האמן שלי "הר הרוח שירים וצילומים".
https://cohelbooks.wixsite.com/.../%D7%94%D7%A8-%D7%94%D7...
נגינתה הכל כך מיוחדת של שגית זילברמן התחברה לתדר של הספר, לחדר היפה בבית המדרש הצנוע. הדס גלעד הנחתה באותה הקשבה מסורה שלה. והיה משהו מאד חזק שעלה מכול הדוברות הנפלאות אמש : גיבור הספר זו הרוח. הרוח ששורה על הספר, הרוח שעולה מתוכו ששרתה כל הערב, רוחו של יאיר, רוח האמן, רוח העריכה והעיצוב, נכחו גם זוג הורים שכולים שביקשו לומר משהו בסוף הערב: "אתם התייחסתם ליופי ואנחנו לאובדן" וניכר שיכלו לנשום ולומר זאת באהבה גדולה ובתודה. כמו שאמרה אחת האורחות "בלטה הנדיבות אתמול, שיח נקי מאגו, וזה נדיר באירועים ספרותיים." עבורי אירוע כזה הוא כמו לידה, תודה גדולה למיילדות היקרות: Hadas Gilad יעל גורי, תמר מור סלע שגית זילברמן Yael Kotler Kalderon
"תודה על ערב שכולו רגש פנימה" ותודה לאנשים שבאו ומילאו וננגעו ולנמרוד מעלמא שהפיק את הערב,
ולכל החברות וחברים שצילמו. Tamar Eisen אמיתי אבנון.













יום שבת, ספטמבר 23, 2023

הגירה היא שבר



אפשר לגשת לעצם העניין.
הגירה היא שבר.
חוויתי זאת מאמא שלי, שנאלצה לעזוב את ביתה בברלין ולברוח עם משפחתה. הם היגרו להולנד, עד שהגיעו הנאצים גם לשם.
"אתם לא מכירים מה זה לחיות בלי חרות", הייתה אומרת מידי פעם, לא זוכר באיזה הקשרים אמרה זאת, אך זה נספג בי.
אני מאמין שהארץ הזו לא מובטחת לנו.
הורי הקימו אותה, כל אחד מהם היגר ממקום פנימי אחר בתוכו. אמא פליטת שואה, אבא ציוני שעלה טרם המלחמה העולמית.
ב-1973 עלתה ילדה זו שבתמונה מבוכרה. זה היה בקיץ לפני פרוץ המלחמה הארורה. באוקטובר של אותה השנה חזרו אלפים ארצה, בכל מחיר, בכל מטוס, כדי להילחם ולהציל את המדינה .
עכשיו אנחנו שוב בהקמת מדינה, ממש כך.
הדיבורים על רילוקיישן כיום הם קשים עבורי. אז, לכאורה, היה ברור שיש לאן לחזור. היום הסיפור ממש אחר.
אני לא יודע מה עוד נדרש כדי לעורר את ממד האחריות המשותפת שלנו לארץ הזו.
למזלנו יש כיום התעוררות גדולה בארץ. הישראליות קמה, נלחמת, מבקשת להקים מדינה. הצעירים חברו לדור לוחמי 73, אותו דור שהתחיל את התנועה הזו בבלפור ויסד את ההפגנות השבועיות בקפלן.
אותם לוחמים אמיצים מוצאים עצמם נלחמים שוב,הפעם בתוך הבית בעקבות השבר הגדול שנחשף בפוליטיקה.
אני משוחח עם חבריי בני דורנו בניו יורק שהוריהם היגרו ממולדתם בעקבות מלחמת העולם ה-2, גם שם ההתעוררות של הקהילה היהודית מאד רצינית.
הם חרדים לגורלנו. הם גם חרדים לגורלם.
אני משוחח עם חברים כאן שילדיהם בוחרים להישאר בחו"ל, מנסה לדבר אל לב ההורים והילדים.
צעירים שיורדים מהארץ מגיעים לארצות ניכר מכל מיני סיבות. אני מאמין שבכל אדם שעזב ישנו גרעין של קושי גדול. הגירה היא שבר.
הזהות הישראלית מבקשת מכולנו להיות חלק מפרויקט חדש.
אנו דור שנולד קצת אחרי הקמת המדינה, זוכים להיות חלק מחברה שסומכת על עצמה שאפשר ליצור ולבנות ארץ שנהיה גאים בה, בכולנו מפעמת כמיהה לחיות בארץ שמכבדת את יושביה.
לא נוכל לעשות זאת ללא ילדינו, שכה רבים מהם "אינם כאן איתנו".
עדיין מהדהדים בי דבריו של חיים גורי מעל במת "תיאטרון בחצר" בשנת 2015, שבא להתרגש, לכאוב, לספר, לחלוק, לקוות:
"כואב לי נורא על רבים מבנינו שאינם כבר איתנו, ואיני מדבר על נופלים בלבד, אלא על בני הארץ שעזבו לברלין, לחו"ל. זה מגיע למאות אלפים.. אני פוחד מהישראליות על תנאי. אני ירא את עזיבת הארץ".
יהיו הבחירות של ילדינו מבורכות באשר הן. יש כוחות כבירים בחו"ל שכל-כך חשוב שיהיו כאן בימים אלו, ליצור ולברוא. אין לנו ארץ אחרת.
מקווה שיפנימו שלא מובטח להם שיהיה לאן לחזור.
שבת שלום וחג שמח .





יום חמישי, ספטמבר 14, 2023

אמא ציירה סיפורים



על ציורים כאילו גדלנו, יש הורים שהקריאו לילדיהם סיפורים, אמא ציירה סיפורים. האמנות שלה הטעינה אותנו בעוד ועוד כוחות חיים ויצירה.אמא באה מהשואה איבדה את אחיה התאום, המלחמה לא צמצמה את חייה האנושיים , את שמחת החיים,
מאחל לכולנו שנברא עולם שנשמח בו ,זה בידינו ליצור ולברוא כי טוב .
שנה טובה והרבה שמחה ואהבה.

*מאוסף ציורי לורה הרמן פינטוס





יום שבת, ספטמבר 09, 2023

אחד הדברים שאני הכי שמח עליהם הוא שחיכיתי להדס גלעד לעורכת ונשמה כמוה



אחד הדברים שאני הכי שמח עליהם הוא שחיכיתי להדס גלעד לעורכת ונשמה כמוה, הלב שלה הדהד לי מבעד המסכים, ידעתי עליה מעט והסתקרנתי… והיום אני מודה על שהתאפשר לנו להפגש, לעבוד יחד, שחוויתי את יכולותיה כעורכת וכאדם.

שלחתי לה המון דברים בהתחלה. אוסף של טקסטים שלא לגמרי הבנתי וכנראה גם היא לא.
 אין ספק שאתגרתי אותה, אבל היא הקשיבה בסקרנות להקדמה הארוכה שלי, למילים.
"בדרך כלל אני עורכת שירים" כך אמרה.
"תפרוש בפני ואראה איך אני משתלבת". ופרשתי.
למפגש הראשון הגעתי עם סיפורים, התחלות כתיבה, חצאי שירים, חומרי זיכרון, המון קבצים.
"זה המון חוטים" אמרה ונדמה היה שראשה מסתחרר. "צריך לראות איך עובדים יחד". ועבדנו. ומשכנו חוט אחרי חוט.
ההקשבה והריכוז של הדס הם חוויה בפני עצמה. עכשיו תוך כדי שאני כותב עולה לי שהיא מזכירה לי את הריכוז של אבא - מן הקשבה שהיא מהראש ומהלב יחד. עם רגישות של לב וראיה מרחבית כזו ממעוף הנשר שמזהה את כל היש והאין.
"אני מבקשת שתקריא לי - ככה אני שומעת"
התחלנו לבנות את עבודתנו המשותפת ,בכל פעם שעבדנו על שיר, פתחתי בהקראה.
בזמן העריכה כל החושים חיים, שפת הגוף, הכל מחובר בחוטים עדינים, ובסוף כל עריכת שיר היא קראה את השיר הערוך בעצמה. כל כך אהבתי את הקריאה שלה, למדתי המון.
בזכות הרגעים הנדירים העמוקים האלו יש ספר כה מיוחד.
הספר החל את מסעו ודרכו בעולם באפריל. לפני שבוע חגגנו בהשקה ירושלמית וכעת אנחנו לקראת השקה תל-אביבית חגיגית בבית עלמא. הדס תנחה את הערב כך שתוכלו גם אתם ליהנות מקולה וליבה החם והחכם .
רשמו לכם את התאריך והשעה: 27.09.23 בשעה 20:00 בבית עלמא, שד"ל 6 תל-אביב.
בקרוב אספר גם על הדוברות האחרות בהשקה ואציג את המוסיקאית המאוד מיוחדת שנזכה לשמוע.
מצפה מאוד לראותכם ולחגוג עמכם את הר הרוח.
סופ"ש מיטיב לכולנו והרבה אהבה.
נינו
      
    צילום : תחיה הרמן 

יום שבת, ספטמבר 02, 2023

לידיעת הזמן השברירי

                                                                          



כתבו אצלנו במשפחה,הוציאו לאור סיפורי חיים ,בזמנו לא ממש קראתי,הייתי מרפרף ועף למחוזות אחרים. היה כנראה זמן פנימי שמצוי לו איפשהוא בתוכי שהמתין בסבלנות לרגע שאתחבר. כדאי לזכור זאת בהקשר לילדי, משאיר להם מורשת . מה יעשו אחרי לכתנו אולי נכדנו יתחברו ישמרו יעבירו הלאה . כן אילו תמציות שרציתי לספר עליהן בהשקה הבאמת מופלאה שהתקיימה בתחילת השבוע באלול. בחסות בית מדרש אלול הושק הספר.כשיאיר נולד תחיה החלה מסעה באלול, הכל מתחבר,המילה השקה מתחברת אצלי יותר לאניות שמחכות לגלוש למימי האוקיאנוס מהמספנה בה נבנו.
אחרי יאיר ישבתי הרבה בחוץ מקשיב לרוח מול הר, שמיים ושקט.
אחרי יאיר הזמן והמרחק איבדו משמעותם , באותו מימד זמן לקח לי שנים לנסח את שחשתי אז שהמילה "התרחשות" נגעה בי, אז בלילה ההוא.
עלו עוד מילים,תאונה,אסון,אובדן.חשתי שאיני רוצה לסכם כלום במילה שלא מדייקת לי. זו לא היתה רק תאונה,אסון, המילים האילו כמו סיכמו.
מבלי שהיתה בי בהירות או התנסחות מדוע אני חש כך בתוך תוכי כנראה לא הסכמתי להתחבר אלא למילה התרחשות, יש בה תנועה אין בה התחלה וסוף , הכל מתרחש בו זמנית . בערב ההשקה חשתי שספר הר הרוח
שיוצא לאור עכשיו 23 שנה אחרי הוא חלק מההתרחשות הזו.

נעמה הנחתה את הערב בשקט בחכמה בנעימות שלה ,נעזרה במחברת שהחזיקה דפדפה הלוך חזור, אספה מתוכן את המחשבות שלה, במוצ"ש כתבה לי "השבת ביליתי עוד בתוך הספר".
עכשיו כאן מול קהל רב היא מרוממת רוח בדבריה .
אני מבלה הרבה בהתבוננות בתצלומי משפחה, גם אוסף מחשבות ,היום יום הולדתו של יאיר ,תצלומו המחייך ניבט בסלון ביתנו ,אפשר לחצות את הזמנים, כמו תצלומי הורי צעירים ויפים בשנות ה30 לחייהם שניבטים גם הם מוצא עצמי בעשור השמיני לחיי רואה את אבי הצעיר לפני שהכרתי ואת בני הצעיר שהיגר למרחבים אחרים וכולם יחד דרים בליבי כאן ועכשיו. שבת שלום.

יום שני, אוגוסט 28, 2023

אלול השקה / הר הרוח



היה ממש מפגש השקה מקסים אתמול , מחובר עדיין לתדר האור הגדול של ליל אמש, תודה גדולה לכל הקהל ,לכל שבאו מקרוב ומרחוק, מכרים ואוהבים וכאילו שלא הכרנו . ווואוו גדול ממש לחוות את החיבוק שלכם .
כן, אמרו דברים יפים יפים על הספר כל אחת בדרכה . נעמה שקד Yonat Shapira Hagit Maymon Marlyn Vinig חגית ששרה וניגנה על הכל עוד ארחיב מתוך הלב שהתרחב .
פשוט רציתי לשתף כבר כרגע ...
והיה גם תרגיל כתיבה חופשית עפ"י צילומי ספר הר הרוח , ואנשים ישבו כתבו השתתפו והקריאו וגם אני הצלחתי לדבר מתוך ההתרגשות הגדולה בסיום הערב . תודה גדולה לגיא גרדי למריאנה וכל צוות בית המדרש אלול שארחו אותנו בנדיבות בשמחה ובאהבה.
אנוח , אתן ליופי להספג אתן לעירוי הברזל להספג גם להתחזק אכתוב בהמשך הימים הקרובים , זה ערב שלא ניתן לסכם אותו בפוסט אחד .
כרגע אניח כאן תמונות ותודות לכל המתוייגים , תודה לכל הצלמים צלמות ששלחו תצלומים אילו , מיכאל, דורי , איריס, ודניאל .
ואני מבטיח להמשיך ולספר את החוויה המכוננת הזו שעברתי אמש שאני עובר יום יום עם ספר הר הרוח.
ושוב ושוב אומר תודה כמו שסיפרתי אמש ליוצרות אמניות כל אחת לחוד וביחד Hadas Gilad Yael Kotler Kalderon הדס עורכת הספר ויעל מעצבת הספר שותפות מלאות ליצירה ספר אמן זה.


















יום שלישי, אוגוסט 22, 2023

לא חלמתי שאשב מול קהל בהשקת ספר ביכורים משלי,



לא חלמתי שאשב מול קהל בהשקת ספר ביכורים משלי,
גם לא חלמתי שנהייה ממקימי נטף מן הסתם יש איזה סך דיבור שנקלט ביקום שנובע מתוכי. 
אשמח לשתף בסיפור התגלגלותו של ספר הר הרוח .
זו הזמנה אישית לכל אחת ואחד להשתתף בחגיגה שבוע הבא
בראשון בשעה 19.30 בבית רשות הרבים רחוב רבינוביץ 33 ירושלים







יום שבת, אוגוסט 12, 2023

קפה ביאליק #איפה_הם_עכשיו



פגשתי את אריאל הילדה בקפה ביאליק לפני 13 שנה
. הצגתי שם תערוכה , נדלקתי על בית הקפה המקסים שהיה בית לרבים כל כך , מצאתי עצמי שב מבקר, נהנה, מתעד.
 באחד הימים צילמתי את אריאל בתה של מירב מחבקת עצים ברחוב ביאליק.
עכשיו ראיתי פוסט של Merav Ben Shlomo שמספר ספור מופלא על אריאל וחבריה בלווית צילום של אריאל על שער מוסף השבת של הארץ .
מאמין ששינוי יבוא מ א נשים יקרים כאילו .
#איפה_הם_עכשיו.

מתוך הפוסט של מירב:
Merav Ben Shlomo
2 שעות ·
"שישה חודשים שלמים,
שבעה ימים בשבוע אריאלי וחברים מדהימים שפגשה בתחילת המחאה יצאו ביחד להלחם על עתידה של המדינה שנראה שהחושך משתלט עליה.
ביחד יסדו את התנועה המדהימה ׳חוקה מלמטה׳ ומדי יום פוגשת אותם חדורי מטרה, לא משחררים ולא מוותרים!
פשוט מרגשים!!!
אריאלי שלי
מוסף הארץ
חוקה מלמטה








יום שישי, אוגוסט 04, 2023

"הארץ תרבות וספרות" דורית וייסמן על הר הרוח: ספר אמן, צילום ושירה, מאת נינו הרמן









הר הרוח / נינו הרמן, הוצ' כהל 2023, 68 עמודים.

ספר אמן, צילום  ושירה

 

על הכריכה האחורית של הספר הצנום הזה, בעל הכריכה העדינה, בגווני אפור, מתחת לצילום גבעה מיוערת שבולט בה ברוש שעומד זקוף, ראשו בתוך איזשהו זוהר, כתובות רק שתי שורות:

 אַחֲרֵי הָעִקּוּל הָרִאשׁוֹן בַּיְצִיאָה מִנָּטָף עוֹמֵד עֵץ. הוּא מַמְתִּין שָׁם גַּם בַּחֲזָרָתִי.

 המלים הולמות בעובדה הפשוטה שהן קובעות. הברוש עומד תמיד, ממתין, ומי לא ממתין? מי לא יחזור?

 הספר נכתב כשיחה עם הבן שמת בעיקול הדרך, ליד הברוש ההוא, כעיכול של האובדן הגדול. אנחנו יודעים זאת לפני הקריאה בספר, והבן, העננים, הזוהר, מרחפים מעלינו כל משך הקריאה וגם לאחריה.                                                      

 הניגודים שבספר - כוח ורכות, אור וצלמוות, נראה ולא-נראה – אינם מחלישים את התכונה העיקרית של הספר: עדינות.

 הספר נפתח בכפולת עמודים שבה צילום שחור לבן בו היער והשמיים 'מרוחים' (תנועת מצלמה מהירה), מה שיוצר בשמיים פסים שחורים, והופך את היער לגוש אחיד כהה. משהו מתקשה ומתכהה. אנחנו מתכוננים לכניסה קודרת לספר.

 אחרי עוד הקדמה קצרה מפי המחבר - שוב צילום בשחור-לבן, של העצים, מטושטש קמעה, איננו יודעים אם זה בגלל תנועת המצלמה או שהצילום צולם מעבר למדיום כלשהו, אולי זגוגית מכונית.

 ובעמוד הבא, כנגד צילום שחור לבן של הברוש המדובר, שוב שתי השורות המצמררות האלו, ומסתבר שהן שתי השורות הראשונות של שיר ארוך, ואצטט עוד כמה מהן:

אַחֲרֵי הָעִקּוּל הָרִאשׁוֹן בַּיְצִיאָה מִנָּטָף עוֹמֵד עֵץ. הוּא מַמְתִּין שָׁם גַּם בַּחֲזָרָתִי.

אֲנִי אוֹהֵב מְאֹד אֶת מַרְאֵהוּ, הוּא חֵלֶק מִנּוֹף חַיַּי. אֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ בְּכָל מֶזֶג אֲוִיר.

בּוֹדֵד מֵעַל תְּהוֹם הוּא סוֹקֵר אֶת הַשָּׁמַיִם.

 ומסתבר שזהו שיר פרידה מן העץ, שעמד תמיד זקוף, אך שרשיו נתרופפו וגם הוא עומד להיעלם מהנוף.

 כך אנחנו נכנסים, לאט לאט, אל תהום נפשו של אב שאיבד את בנו.

 הספר הוא ספר של אבל, של אבדן, אך איננו ספר של בכי ונהי. המחבר, נינו הרמן, איננו מתבייש לשתף עמנו את כח החיים, את הרצון להמשיך לחיות, את ההסתכלות החיובית על הגורל המר:

 הנה השיר מעמ' 45:


הָלַכְתִּי לְצַלֵּם בַּיַּעַר

בְּהַר הָרוּחַ

וְהָיָה עֲרָפֶל

וְהָיָה שֶׁקֶט

וְחַשְׁתִּי קָרוֹב לַמָּקוֹם.

 תְּבֹרַךְ נִשְׁמָתִי

תְּבֹרַךְ נִשְׁמַת בְּנִי יָאִיר.

 

כמעט הייתי אומרת שיש פה התרוממות רוח!

יחס המחבר אל המוות אינו היחס המקובל בחברה, ואולי זה מה שנותן לו כוחות נפש ויצירה. מות בנו אינו משהו סופי.

" בְּאַחֲרִית הַיָּמִים שֶׁמֵּעֵבֶר  נִפָּגֵשׁ" –                                               (משיר בעמ' 41)

 

" יֵשׁ מָקוֹם אַחֵר שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים."                     (סוף השיר בעמ' 46)

 או

".. בְּנִי הָפַךְ לְאַל־זְמַנִּי." – (השורה האחרונה בשיר הקצרצר בעמ' 47)

או

"...אַתָּה רָחוֹק מְאוֹד מֵאִתָּנוּ  מֵעֵבֶר לַמְּחִצָּה..."              משיר בעמ' 59

 

לא רק הברוש; הטבע כולו מואנש. העצים, הסלעים, ההרים. הרוח, למשל, מייצגת את בנו, את הקשר שלהם.

 הצילומים, רובם בשחור לבן, רובם מעבר למדיה כלשהי – מעבר לזגוגית המכונית בגשם, מעבר לוילון, מה שמוסיף להם גוון מיסטי. לפעמים הם מרוחים בתנועה. הם מכניסים אותנו לעולם שֶׁמֵּעֵבֶר, לעולם שאינו ריאלי.

 הצילומים מתפרצים אל תוך הטקסט ומסעירים אותו. המלים מרגיעות במבנה שלהן, מרככות, אך גם הן חודרות, בדרכן, אל לבנו.

 לכל אורך הקריאה אינני מצליחה להחליט מה חזק יותר בספר: הצילומים או השירים. סכום השלם גדול מסכום חלקיו. הצילומים תומכים במילים. המילים תומכות בצילומים. ושני המדיומים האלו מתגברים זה את זה, מעצימים את השלם.

 זהו ספר שיהדהד בכם זמן רב אחרי שתסיימו לקרוא אותו. העדינות שבו בעלת כוח ועוצמה, העוצמה שבו – עדינה.

 ולאורך כל הקריאה נתקע בראשי הברוש הזה. גם ברוש איננו עמיד לנצח. ידוע ששורשיו אינם מעמיקים בקרקע. ושרפות, למשל, יכולות לכלות אותו.

 רוח של הזדהות עוברת בָּנוּ עם סיום הקריאה בספר, התאחדות עם הַמַּעֲבָר, או הַמֵּעֵבֶר.

 נינו הרמן, המחבר, הוא צלם העיתונות חנניה הרמן. בעצם שינוי והקטנת השם הוא מציב קו בין חייו הקודמים לחייו החדשים כאמן טוטלי, שמתבטא גם במלים.

 זהו הספר ה – 17 בהוצאת כהל, הוצאת ספרים עצמאית ירושלמית. ההוצאה מבוססת על שיתוף פעולה בין יוצרים עצמאים. זוהי הוצאה חברתית, שבבסיסה הכוונה שכל הרווחים מיצירתם, אם זה ספר או תקליטור, יגיעו לידי היוצרים. לפיכך, כל הפעילות – ההפקתית והכספית - שקשורה בהוצאה של ספר (או יצירת אמנות אחרת), תחת הלוגו של ההוצאה, היא באחריות ובמימון היוצר, שמקבל את כל הרווחים ממכירה של היצירה. היוצרים החברים בהוצאה עוזרים ומשתפים זה את זה בעריכה, בעצות, בשיווק והפצת הספר, בהופעות משותפות וכדומה.

 






יום שישי, יולי 28, 2023

מהפכה משטרית/ מחשבות בלב איש



שואל עצמי האם זה גדול מדי האירוע המתגלגל הזה ליכולות ההכלה שלי? שלנו? עכשיו יש פילוג בעם, מה בתוכי מפלג עצמי מעצמי? נשמתי בחרה להיוולד לזמן הזה, ידעה מה היא לוקחת על עצמה למסע בתוך גופי. בגיל שנתיים חוויתי מגפה שפגעה בי, האם "פגעה" זה הניסוח הנכון?
האם הפוליו הוא אירוע שגדול עלי, הנה אני כבן 70+ מתהלך על רגלי החסרות ומגשים את רוב רצונותי,
האם ההגבלה הזו אינה רצון שמאפשר לי להתפתח למקומות שאילולא לא הייתי מוגבל לא הייתי הולך לקראתם, או מזמן אותם?
האם החיים הם רק בעיה שנדרש לפתור, מגפה שמחכה לחיסון, או גם הזדמנות להתעורר, ללמוד, כמו למשל הקורונה שאפשרה לנו לחוות לרגע כמה הכל קשור, עיטוש שלי כאן משפיע על ניו יורק.
הזדמנות תמיד קשורה לחשיפת עצמי. כל כך הרבה אנשים נחשפים בימים אילו לעצמם לעוצמתם.
דווקא בימים אילו של חוסר אונים מתמשך, חוויה בלתי נסבלת שמוציאה מכולנו, את השורד, המשתלח, זה שקמים להורגו, אני שם הרבה משעות היממה, חוסר אונים אומר לי: נינו, אתה חסר את האני שלך, והאוטומט שבי מבקש שליטה שהביטוי שלה רב פנים אך בעיקר לא מאפשר לי לעצור, להכיל את הפחד, להיכנס לשקט, לתת לאותו "מקום ער שבי, שיודע מאין באתי ולאן הולך, אותה נשמה", לדבר.
מהמקום הזה אני מבקש לומר, אילו לא ימים לסכם דבר, הכל בתנועה, מה שמפלג אותי בתוכי זה הפחד, בזמן הפחד הנשמה כאילו נוטשת אותי, הפחד מצמית אותי לחד ממדי, כאילו מה שרואים זה חזות הכל.
למדתי שהחיים מורכבים מאין סוף הקשרים ושכבות. חוזר לדבוק באמונה ש"היקום ונשמתי בעדי".
מאמין שיש בנו חוסן שמתגלה בשעת משבר. הוא מחובר לרצון נשמתנו, למסע,
שאלו עצמכם מה באתי לעשות בחיים האלו, בזמן הזה, זו לא תקלה, זו הזדמנות, הזמנה.


יום שישי, יוני 23, 2023

הר הרוח "השאלון הקטן" ישראל היום.

הנה בדברי הימים בגליון שישי האחרון של "ישראל היום", הר הרוח נפגש על אותו דף עם מנחם בגין שזכיתי ללוות במסעי השלום. שלום זו מילה שנמחקה מסדר היום , עימוד פשוט של עורך עיתון מחבר אותנו . נושא הכתבה מניעת מלחמת אחים.
אכן אנחנו חיים במציאות הזוייה וכך ממשיך הר הרוח במסעו מונח בעמוד מתחת לספר "ואינקמה " של רועי שרון סיפורו של הטרור היהודי, זה צבע ימים מורכבים אילו.
תודה לעורכת "השאלון הקטן " קרן דותן ולמדור "ספרים " שבחרו בספר הר הרוח . 
תודה לאפרת ולכל הצוות מחנות "המגדלור" הנפלאה שבחרו להציג את הר הרוח יחד עם ספרי לצד אמנים נפלאים.
הזדמנות לצטט מתוך ההר הרוח שיר .
שבוע טוב

עַכְשָׁו שֶׁהַכֹּל מוּאָץ
אִישׁ לֹא יֵדַע
עַל לֶכְתְּךָ, עַל לֶכְתִּי
בָּעוֹלָם הַנִּמְחָק מִדֵּי יוֹם
לֹא יִמְצָאוּנוּ.




   



יום חמישי, יוני 22, 2023

קרן דוד הרטמן / חודש הספר העברי "שבעה ספרי שירה שחייבים לקרוא".

תודה ענקית לקרן דוד הרטמן היקרה המקסימה והמוכשרת שכללה את ספר הר הרוח בשבעת המומלצים בחודש הספר העברי 2023
"את נינו זכיתי לפגוש בזכות הדס גלעד, העורכת שלי ושלו, ובזכות קמפיין ההדסטארט שלו ששמחתי ללוות צמוד. אני אומרת שזכיתי כי נינו הוא אמן נדיר שכל מפגש איתו ממלא אותך השראה ומלמד אותך משהו על עצמך ועל הטוב שיש בעולם. זה אחד הספרים האישיים, היפים והמנחמים ביותר. נינו מביא בשפת הצילום ובשפת השירה סיפור פרידה מבנו שנהרג בעליות ליישוב נטף. זה הסיפור על הר הרוח, אבל זו יצירה רחבה כל כך ורחוקה מלהיות ספר על מוות ואובדן. הספר של נינו הוא ספר שירה וצילום שפועם חיים ויצירה, שמקדש התבוננות עמוקה וסבלנית, שמלמד אותנו את שפת הלב ואת הדיבור עם הנשמה ועם הטבע. ממליצה לקנות מראש יותר מעותק אחד כי זה ספר שתרצו להעניק במתנה."


וזה הפוסט  מדף הפייסבוק שלה שכתבה שחשף אותנו לרשת ולבלוג היפיפה שלה.
" אני עוד מתאוששת מהניסיון להגיע אתמול לאירוע הספרות בטבעון בכביש 6, ומזל ש Michal Israeli Sharon היתה לצידי ככה שלא בזבזנו זמן איכות, אוכל ורכילות למרות הכישלון, ועל הדרך (תרתי משמע) היא הזכירה לי דברים שאני צריכה לזכור ושוכחת והם קשורים לפוסט הזה גם.
לכבוד חודש הספר בחרתי שבעה ספרי שירה מהשנה האחרונה (פחות או יותר) שאני ממליצה ואף מפצירה בכן.ם לקנות, לקרוא ולא לפספס.
מתייגת את המשוררים הנפלאים אבל בפוסט המלא בבלוג שלי תוכלו למצוא כמה מילים שלי על כל ספר ושירים יפים יפים יפים מתוכם.
תודה על שפע שירה במציאות הזויה.
הלינק בלינקייה, תתחילו למלא עגלה.
חג ספר שמח" 
Amos Noy Adi Peled-Sarig Sapir Paz Noam Be






יום שבת, יוני 10, 2023

איך שגלגל מסתובב לו



זו ככר אורדע כאן גדלתי, לקולנוע הזה הייתי הולך ל"יומיות" כשחברי עשו שיעורים בביתם ולא היה לי עם מי לשחק. מצאתי את הצילום הזה שפורסם במקור ראשון בכתבה של יאיר שלג: "למרות התחזיות: הספרים המודפסים איתנו לנצח" זו היתה הכותרת ואכן כך , גרנו כבר בנטף בת השנה ומן הסתם באתי לבקר את הורי ועל הדרך צילמתי :"יריד שבוע הספר ברמת גן, יוני 1983. צילום: חנניה הרמן, לע"מ" . אז מה הסיפור תשאלו, פשוט מאד מתרגש שביוני 2023 בשבוע הבא אשתתף מצדו האחר של השולחן ביריד הספרים העצמאיים שיתקיים בערים הגדולות כחלק משבוע הספר אנחנו חברי כהל הוצאה עברית, Cohel Publishing House נשב במתחם התחנה בירושלים , ספר הר הרוח שכבר חגג צאתו לאור ביריד ספרי האמנות בארט פורט יחגוג בשנית ואתם מאד מוזמנים לבוא מאד נשמח, השבוע גם זכיתי לקרוא שיר במסגרת תוכניתו של גואל פינטו "גם כן תרבות".

שבת שלום.





יום שישי, מאי 26, 2023

זכרון בחצר - אצל אחותי יהודית בחג מתן תורה

 



חג מתן תורה , קיבלנו הזמנות מאחותי להתכנסות משפחתית, הזדמנות לספר בקבלת התורה מהורינו ,להחיות אותם. להכנס לנעלי תקופה שחלפה ,במקור זה היה אמור להיות

ערב של זכרון בסלון .שבוע קודם לכן כשיצאה אחותי להביא את נכדתה מהגן תוך כדי שהיא מספרת לה על הערב המתוכנן הבינה שנדרשת התאמה לנכדים הקטנים . סיפורי הגבורה של אמא מהשואה לא מתאימים .
וכך נולד 'זכרון בחצר'- תולדות הורינו בפורמט מותאם לחבורה הרב דורית , וגם נוצרה ההזדמנות לספר לנכדים שלנו את חוויות הילדות של אחותי דודה שלהם, מסבא גבי וסבתא לורה שהם מכירים רק מהתמונות . עבורי ככותב ומרצה על מורשות הורי , רק להקשיב בערב כזה בלי מצגת או תמונות לאחותי יהודית היקרה והגדולה ממני ב4 שנים היתה חוויה מיוחדת.
והיו כמה חידושים עבורי , ובעיקר העובדה שלא הפנמתי שאחרי שחליתי בפוליו בגיל שנתיים , סיפרה אחותי שהייתי שנה במיטה , לא זוכר בכלל, ולא שמעתי זאת מהורי , ונותרתי רק עם גרסת אחותי
ועדיין קשה לי לקבל זאת כעובדה , כי בזכרון הנשמתי אין מימד זמן וההתאוששות המהירה והחזרה לחיים ספוגים בי . התבוננתי סביבי בכל המשפחה הגדולה
ועלה בי שאצלנו, בסלון של הורי , לא היה אפשרי לקיים מפגש שכזה .
בילדותנו לא היו דודים ובני דודות בכלל , אח של אמא הייני נספה בשואה
אחות של אבא חנה התחתנה עם חייל בריטי ערב קום המדינה , היגרה איתו לאנגליה ואח"כ לאוסטרליה.
והנה אנחנו חוגגים דרך ילדנו חויה שלא הכרנו.
בדרך הביתה הרהרתי מה יזכרו הנוכחים מהמהפגש , האם גם הם יספרו במורשתם.
להקשיב אמש לאחותי היה עבורי שעור בהקשבה מבלי להשתתף . עבורי גם זו היתה חוויה של הכרתי.
עכשיו כששיתפתי אותה טרם פרסום , כתבה לי " רשום אצלי שהיום יום הנישואין שלכם!!!

מזל טוב
לכם זוג מעולה"
תודה אחותי ,הולך לחגוג עם תחיה, שבת שלום .




ילדות בברלין ערב השואה מופיעה בשדות הקבוץ.


*זה הפוסט השני שהעיילתי  בהקשר לתמונה 

הבוקר התחברתי לילד שבי ומהמקום הילדי הזה.
התבוננתי שוב בציור אימי , הילד שם מוביל את הילדה . כה תמים ופשוט.
ופעם ראשונה עלתה בי מחשבה שאמא ציירה את עצמה ואת אחיה התאום הייני שנספה בשואה . פתאם חוויתי עד כמה סיפורי חיים מוצפנים .
אמא בסיפוריה על הייני תמיד סיפרה שנשענה עליו בלימודים ועוד, וכמה היתה קשורה אליו, ואיך מותו השאיר אותה בבדידות , עד שהתחתנה עם אבא .
הציור הזה שאכן קשור לחגיגות שבועות בקבוץ עין חרוד בשנות החמישים
קיבל תפנית מרגשת . איך ילדות בברלין ערב השואה מופיעה בשדות הקבוץ.


והנה תגובתה של אלה הרמתי בתם של זרבבל גלעד ושושנה מהפייסבוק:
" כנראה שניחשת נכון. זמן רב התבוננתי בתמונה ורציתי לנחש איך זה קשור לקיבוץ שבו גדלתי. מצאתי הקשרים, בבתים ובגבעה, אך בו בזמן, ניסיתי להבין כיצד הילדה והילד, לפי הלבוש, שייכים לקיבוץ. והגעתי למסקנה שהם לא קשורים.
והנה גילית את הרובד הנוסף שבציור. מי ידע את נפש האמן?
כנראה שהקיבוץ התקשר אצל לורי לאהבה וקשר. יהי זיכרה ברוך.


סיפרתי על ציור זה ומה שעלה בי, לדורית וייסמן שרק זכיתי להכיר  הבוקר בזכות היותנו שנינו חברי הוצאת כהל.
"בגדי הילדים באמת דומים יותר לאילו שמסיפורי אריך קסטנר ,ילדות גרמנית."



                                                             




*זה הפוסט  הראשון שהעיילתי יום קודם בהקשר  לתמונה
ציורים של אמא שקיומם נתגלה רק לפני כעשר שנים.
בילדותנו היינו נוסעים לחגוג את החגים בקבוץ עין חרוד
אצל זרבבל גלעד ושושנה בת דודה של אבא גבי ,
חגים בקיבוץ של אז בעמק יזרעאל היו עבורנו ארועים מכוננים, חבור טבע אדם.
עכשיו בציורים האילו של אמא שלנו הציירת ליאורה הרמן מוצא עצמי מתחבר לימים האילו של תום ויופי .
חג מתן תורה הוא הזדמנות לכולנו . איזו תורה אנחנו מבקשים לקבל , 
מה אנחנו מבקשים לקרב לחיינו ,מה הן עשרת הדיברות שלנו בימים מורכבים אילו



      הייני ולורה גרמניה שנות השלושים 






©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com