כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום ראשון, אוקטובר 14, 2018

מפגש רבנים בנטף

...ואז הוא שאל אותי ומה השבר שלך ? זה היה ממש בסוף המפגש בביתנו עם קבוצת רבנים בראשות הרב יאיר דרייפוס מישיבת שיח יצחק ,זה היה יומיים לפני השבר בקרסול .
המילה שבר בלבלה אותי , הרב דרייפוס הבהיר למה כוונתו , ועלה בי שהשבר הגדול בחיי זה מותו של יאיר ותך כדי שאני מספר על יאיר , עולה ומתברר שעוד יותר בוער בי השבר שאיני יכול להציל את העולם , החוויה ,היום יומית של מפגש עם חוסר אונים רגשי מול מציאויות אנושיות בלתי אנושיות שיכולות להיות אחרת, זה הולך ונהיה מורכב ביותר . והרב יאיר מהנהן ומוסיף "אנחנו אותה מפלגה" .. גם עבורי תיקון עולם זה הסיפור. תכננתי להרחיב ולספר עוד על המפגש
ואז יומיים אחרי בא השבר בקרסול שזרק אותי ממציאות מוגבלת אחת לעוד יותר מורכבת ומגבילה
שכמו שמה רסן שדואג לומר לי, עצור , הי תסתכל פנימה.
אז אילו מילים ראשונות ,של התבוננות חלקן כבר מועבדות , חלקן טריות , אז כן למדתי כבר שהמערכת המגבילה הזו יש לה תפקיד בחיי , לשמחתי ולאמונתי אני נוכח שוב ושוב שהיקום ונשמתי בעדי .
לא סתם קראו לי הורי חנניה , כמו ידעו משהו על מסעי, בגיל שנתיים שחליתי בפוליו לא יכולתי לזוז כשנה ואז כבדרך פלא קמתי , וחזרתי לחיים מלאים ,חנן אותי אלוהים , חנן ונתן בי סימן אמרה לי פעם אשה חכמה "שמסומן יש לו גורל אחר , יש לו תפקיד אחר, יש לו יעוד אחר , מלהיות בן אדם פועל כמו יתר האנשים". מן הסתם לקחתי את היעוד הזה עוד בטרם ידעתי קרוא וכתוב .
נשמתי דיברה איתי כך בדרכה דרך הגוף . מאות פעמים נפלתי בימי חיי כילד כנער בצופים כצלם חדשות כצלם ראשי ממשלה ,רגלי הפוליו הוליכו והריצו אותי לראות עולם, לספוג להתבונן לצלם לספר , אני מודה לגופי ולנשמתי שהוליכו אותי בבטחה, זה ממש לא מובן מאליו.
ב66 שנות חיי שברתי רגל 3 פעמים , ופעם אחת יד . האמונה הזו שלכל שבר תפקיד , מקלה עלי. הנשמה שלי באה דרך הגוף לספר לעצמה משהו על מוגבלות ועל חופש .וואחד מסע .
באה לספר על איך הדברים האלו הולכים יחד. ואם אני מסתכל על דברים שמפעילים אותי , מאוד מפעילה אותי חירות .מאוד מפעיל אותי גם גבולות ,. מצבים חברתיים שבעצם מדברים על גבולות, ועל חופש ועל חירות, ועל סמכות ,אילו דברים שמעסיקים אותי .מאז היותי ילד . לא סתם חזר ועלה בי ענין השבר הגדול שהוא מעבר לאישי, מעבר למות בני יאיר .זה מרגש כמה זה עלה אינטואיטיבי במפגש הרבנים ,אותו מפגש נפלא שנולד בעקבות פנייתו של הרב אלחנן ניר שהכיר אותי כעורך מוסף תרבות ההגות והאומנות של "מקור ראשון " הריאיון שנערך שם בחסות צילומי במוזיאון ישראל העלה בו רצון להציע לחבריו לבוא ולבקר אותנו בביתנו .
ישיבת שיח יצחק זו ישיבה שחדשנות והעזה , מאפיינת דרכיה ,איך העתיק והמודרני הולכים יחד ,עבורי זה היה כבוד גדול שבאו לנטף למפגש , רצו לנשום את הבחוץ והייתה הזדמנות נהדרת לדבר לשאול לספר על יצירה ואמונה .
ביצירה כמו בחיים אני מספר משהו על חופש ,מספר משהו על גבול . זה הפילטר שגם עוזר לי כצלם שכל הזמן בוחן מה להעביר מה לא להעביר. זה גם מה שאנשים חשים שאני מבקש רשותם לצלם
מאמין שהם נותנים אמון כי חשים הם מוגנים.
בערב בווטסאפ ביקשתי מהרב אלחנן ניר שיספר בכמה מילים משלו מה התקיים במפגש :"באנו לפגוש אותך דרך המפגש שלך עם הנצח שבחולף ,עם האור כמו גם עם הצל שבקיום האנושי" .
מחשבות#בלב #נופל #וקם.
שבוע טוב..

למטה :הרב  יאיר דריפוס למעלה :הרב  אלחנן ניר ,הרב נעם סמט. ד"ר איתן אברמוביץ. הרב אורי ליפשיץ ואסנת דבורקין  .

יום שבת, אוקטובר 06, 2018

Constantin/ אות הכפרה והשלום .



את קונסנטין פגשנו אצל סוניה בת ה97 בחור צעיר בגיל וכל כך בוגר ברוחו ,עלם חמודות , היו לנו שיחות מרתקות במעט הזמן שבילנו יחד
לא יודע מה עיצב את מי שהוא , אילו חוויות וארועים חשובים עבר שהביאו אותו לכזו מסירות בעבודת ההתנדבות עם סוניה ובכלל למפגש כל כך אינטימי עם ניצולת שואה שזה בעצם הציר המרכזי של המשתייכים לארגון "אות הכפרה והשלום" בהתנדבותם בישראל.
כל כך הרשימה אותי אישיותו שביקשתי להיות נוכח בארוע הפרידה שלו מסוניה וגם הבאתי לו גלויות תצלומים שלי כתשורה מזכרת מהארץ .
הנה המסר ששלח לי אמש מלווה בתצלום קיר חדרו שמשמח ביותר .
תודה רבה לך קונסטנטין יקר .


"Dear Nino, how are you? Today I moved to my new apartment in the town where I am going to study 
Your postcards build the very heart of my room 
You know, before I left Israel I thought about a good souvenir to bring back home 
I wanted something that I could use in my new apartment but that does not shout :: hey look at me, Consti was in Israel for a year and he brought me with him 
The pictures of the daily life there fit in perfectly so that I have the feeling of having a special connection to the country, without having the flag in my room for example 
Thank YOU for the postcards! They are the perfect souvenir
Best wishes, Constantin"


*💕Thank you so Much dear Consti




Tze'ela Rinsky נינו תודה לך שאתה מביא את האנושיות לפה.. 
אתה מאפשר לי לנשום יותר



יום שלישי, אוקטובר 02, 2018

רות יעקובוס חגגה 100

לא יודע כמה פעמים יצא לכם להשתתף בחגיגת 100 לאדם יקר קרוב. 
אתמול זכינו 'רות יעקובוס אם חברי מגיל 4 איתן עשתה זאת, חצתה את ה100 זקופה נשענת על מקל , בבריאות טובה , צלולה וקשובה , צפתה בענין רב בתולדות חייה המסופרים ומוצגים ע"י בניה , מידי פעם אישרה או תיקנה פרט זה או אחר בדרכה המיוחדת והישירה ,נהנית מאילו מבני משפחתה שחגגו איתה .לרות 6 נכדים ו11 נינים . מאוחר רגע לפני שנפרדנו אמרה לי "אני אוהבת לראות אותך". "גם אני אותך" השבתי . כילד וכמתבגר המפגש בינינו היה טעון ביקורות הדדיות .בשנים האחרונות נפתח מרחב של אהבה ועבורי ומן הסתם גם עבורה ,חשתי שזו חוויה מרגשת .







 איתן חברי מגיל 4 ואמו רות בת ה100  היתה  גם חברה קרובה  של אימי  ליאורה הרמן  - ברקע ציור  שמן של אמא .

בשיחה עם רוני בלומנפלד  חבר ילדות מגיל 4  .

מקבלת ברכות מנכדים שבחו"ל 



עם ארד  נינה הצעיר   אורי ודפנה יעקובוס רנצר 



יום ראשון, ספטמבר 30, 2018

גבריאל הרמן - במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .

גם את זו לא הכרתי , אבא שלי ואחותי .
 צילום שנראה לי כמו משיר ילדות של פעם במוסף ספרות על אבות. 
אבא שלי היה עולם ומלואו, בורכנו. 
אילו בחרתי מילה אחת שתתאר אותו הייתי בוחר באהבה. 
במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .אותה העביר מסוכת שלומו לכל מי שפגש .
מתבונן ומרגיש איך אני מפעיל את החיווט הזה שירשנו, הזמין תמיד של מעגל השקט והאהבה.
משישים ושבע שנות חייו חוויתי אין סוף אבהות .
הוא חסר כבר הרבה שנים, כל כך הרבה נשאר להשלים, לספר לו . ואולי הוא יודע . 
אבא שלי ידע כל כך הרבה. 
הייתה בו נדיבות רוח ,כולם עלו אליו לרגל לשמוע את חכמת הלב שלו , 
אני מתיידד עם אבא בגיל שלא הכרתי ,בורא רגעים חדשים בחיי .
ואחותי היקרה ,מאמין שהיא שמחה כל כך לפגוש את האיש שהכי אהבה בעולם . 
הריקנות הזו סביבם בתצלום הופכת אותו עוד יותר לעל זמני.





Rochale Yacar מרגש להכיר אדם זר דרך מילות בנו. תמונה נפלאה
בירושלים  בזמן המצור  1947 


יהודית קונפורטי אתה מתאר כל כך יפה ומדויק את אבא.
וכן, זה האיש שהכי אהבתי, והוא מאד חסר כבר המון שנים.

אם ובתה / תמונות חיים שלא הכרתי.

יש רגעים שמתגלות תמונות חיים שלא הכרתי , 
זה התרחש אתמול אצל אחותי ,בסוף ארוחת הערב של הסופ"ש החגיגי הזה שנמשך כבר שבועות 
הופיע אלבום ישן מתפרק ,חומר ואנרגיה אצורה שעוד רגע תתכלה. התחלתי לדפדף ,לפרק בזהירות .
חוויתי שאין סוף לחדש ,גם מהעבר . 
השבוע בלימוד בחבורתנו "בבלי ירושלמי" ציטט אוגי את הרב מקוצ'ק שנשאל "איפה נמצא אלהים ?" 
והשיב "איפה שנותנים לו להכנס" .
נפעמתי ,.איפה שאתה פותח, מתמסר לרגע ,היקום מביא לך חוויה לא מוכרת 
זה להסכים להיות מופתע מהכל ,לא לדעת, הפוך מידע ושליטה.
היו לזה הרבה מופעים השבוע , והנה עכשיו עוד אחד, אחר בטיבו צבעו ובריחו. 
הנה אמא שלי היפיפה ואחותי יהודית היקרה שכל כך דומה לה צולמו כנראה סמוך או לפני לידתי ,
 מתבוננות אלי מעולם של פעם , מספרות כל כך הרבה מעבר לרגע עצמו .
אפרת רבינסקי לוי אמא לורה יפיפיה! היתה מרשימה תמיד! זוכרת שציירתי אצלה בבית בתור ילדה.. ויהודית ממש דומה לה 💛


Tirza Peled מלכה יקרה, האשה היפה הזו קרובת משפחתי ואני זוכרת את יופיה המיוחד. שמחה שהבחנת בכך...




Dorit Ginzburg התמונה מקסימה והסיפור שלה מרגש ומפעים ! תודה על השיתוף נינו ויהודיתקה ❤️😊




יום חמישי, ספטמבר 27, 2018

שוקי קוק: " הדמויות עצמן מייצגות אנשים במסעי "



צילמתי אותו ברחוב , חורף 2015 , הייתי בדרכי לשוקי קוק להדפיס עבודות לתערוכת ניו יורק . 
דרך יפו ,בואכה רוחמה ,ראיתי אותו שם פעמים רבות , יושב על המדרכה ,עסוק כל כולו ביצירה. 
הפעם ניגשתי מחכה לרגע שאוכל לשוחח איתו ,",שמי מתי" .. " "מה אתה רוצה" שאל
 לצלם אותך כאן מגלף יוצר , צורב פני הפסלים בשמש . 
מתי הרים ראשו מזכוכית המגדלת אותה מיקד על פני הבובה ריח של עץ שרוף באוויר ,
פניו צרובות גם כן, הוא מביט בי בעיניים סגורות , 
"הרבה מצלמים אותי כאן באים מכל הכיוונים , לא שואלים ,מצלמים. אמר וחזר לגילוף . שחררתי . 
 לא הרגיש לי בנוח , נדמה היה לי שנפרדתי ממנו , 
בימים הבאים שעה שחלפתי שם עלה הפיתוי לצלם . 
בד"כ אינני מצלם דיירי רחוב, הפעם עלה בי רצון , משהו בי ביקש לספר על האמן שבו. 
שלא כדרכי בחרתי לצלם מרחוק , תמונה שתאפשר לי לספר עליו חשבתי על ההרצאות שאנו מעבירים , 
על האיש שהרחוב הוא הסטודיו שלו והשמש משמשת לו כלי עבודה מדהים . 
למיטב זכרוני לא פרסמתי צילום זה עד כה . 

2018 קיץ שוקי קוק מספר לי על תערוכה חדשה שהוא אוצר –יוצר /יוצר –אוצר. 
ההתרגשות אוחזת בו כמו בפעם שיצר את "יומן מסע" סיפור חייו הכל כך מורכבים , 
הפעם זה בעוצמות שלא הכרתי. 
הדיבור אצלו נע מהאינטלקט לרגש "אני קונה ממתי את פסלי העץ שהוא מגלף כבר תקופה ארוכה ,
" הוא מביט בי וממשיך ישר להארד קור . "אתה יודע שחוויתי אובדן רכוש וילדים בעת גירושיי ". 
הכאב הטעון הזה חוזר ונוכח מידי פעם ביום יום שלו ,
הוא עושה דרך לשחרר, נדמה לי שהתערוכה הזו היא מפתח גדול עבורו .
דרך שוקי נחשפתי למורכבות חיים שלא דמיינתי , פעמים היה חוזר ואומר לי "אתה איבדת בן , שאיננו " .
 "גם אני . רק שבני חי ." ..זה כל כך חריף אצלו , 
העצב האכזבה חווית איבוד אמון בסיסי שמלווה בחוויית אבוד המשפחה הגרעינית שלו . 
זה סיפור שחוזר ועולה קשה להכלה ... עכשיו בתערוכה הזו עלו וצפו סצנות מחייו ,
ככה הוא מספר  " צפו סיפורים והדמויות עצמן מייצגות אנשים במסעי ."
 לא מזמן חזר מחופשה באיתקה . הכל אצלו מחובר למסע , לא תמיד ישנה בו הערות החדה הזו שמתגלית עכשיו 
" זה בכלל התחיל כסוג של מחווה למתי . ותראה מה נחשף , מדהים כיום לראות מה הניע אותי ". 
התערוכה בסטודיו שלו כבר עומדת מוכנה למבקריה ,לכו לראות זו חוויה אחרת. 
על חלון הראווה בקיר האמן שבחוץ צילומי מפגש של שוקי ומתי שתיעד בועז פסטרנק 
 איש יקר שמלווה את עשייתו של שוקי מקרוב בכלל ובפרט בתערוכה זו . 

רשמו לפניכם את ה-18 לאוקטובר, בשמונה בערב. רחוב רוחמה 11 שכונת נגה תל אביב .





שוקי קוק: "מדהים כיום לראות מה הניע אותי ".


יום שלישי, ספטמבר 18, 2018

מקווה שלמדנו עד כמה מסוכן להשען על קונספציה


הקונספציה  ב1973 היה שלא תהיה מלחמה, שזו סבירות נמוכה , הקונספציה היתה  כל כך בהירה
שהמידע המדהים שהיה למודיעין שלנו , על אודות היום והשעה שתפרוץ המלחמה

 לא הצליח לערער את הקונספציה הזו .

אז כן נכון שזה מורכב ,כל כך הרבה נתונים צריכים היו להילקח בחשבון. 

למשל האם המידע שנתקבל ממקור בכיר מצרי אמין?
והיו תצפיות חיילנו בתעלת סואץ מול קווי המצרים שאמרו חזור ואמור זה נראה כמו לקראת מלחמה ,
 ואפשר היה להתחזק מול הידיעה שהנה מלחמה בפתח .
ושוב קשה לשפוט כי המורכבות גם כאן ,למשל היו תצפיות שאמרו זה רק תרגיל...
אז בכל זאת מה אני מנסה לומר , שקונספציה  זה דבר מורכב ביותר .
כי במובן מסוים קונספציה  היא מבנה סגור .
מסכמת  נתונים ונותנת תמונת מצב  זה בעצם סיכום של מצב .
 מקווה שלמדנו עד כמה מסוכן להשען על קונספציה 
אותו דבר עם סיכום של אנשים. 
זה מהלך סוגר . 
גם עכשיו בימים אילו מתחזקת הקונספציה  " שאין עם מי לדבר" , 
ממנטרים לנו את זה בוקר צהריים ערב . 
זו אמירה סוגרת, גם לפני 1973 באו נציגים שליחים מצד האויב וביקשו לעשות איתנו שלום 
,ולא האמינו להם. כי הייתה  קונספציה, "שאין עם מי לדבר ". 
תראו איזה מחיר בלתי נסבל הקונספציה  הזו גבתה.
האם למדנו ? אני באמת שואל , 
ונחזור לאישי ,לבינינו לבין עצמנו , בינינו ובין משפחתנו חברינו קהילתנו .
מה אני לומד ולוקח להזכיר לעצמי מסיפור הקונספציה .
רגע לפני יום הכיפורים , מבקש להזכיר לעצמי ומן הסתם לכולנו 
 לא לסכם אנשים !! לא לסכם, את עצמנו!!
אני רואה באיזה מהירות אני אומר על עצמי "אני כזה" .
כמו על חברי "הוא כזה " ,לא משאיר פתח שהיקום / חברי יראו לי שזה ממש אחרת .
כל כך מהר אני / אנחנו מצמצמים את עצמנו , 
מסכמים עצמנו לכמה תכונות "טובות/ שליליות "
מזכיר לעצמי שנולדנו בצלם אלהים , עם מיומנויות נפלאות של בריאה ויצירה 
והסכום של הרגע הזה, או של השנה הזאת או של תכונותינו,
 תוקע אותנו , על ציר ההתפתחות והגדילה.
 ויחד עם זה להתבונן מה היה לנו ומי היינו זה דבר אחר .
ובמדינה שלנו אותו כנ"ל 
 אילו ימים שאני שומע כל כך הרבה סיכומים "קשה כאן", "בלתי נסבל," ועוד ועוד , 
וזו חוויה של הרבה וגם שלי, כי מורכב הרבה רגעים.
והמסר שלי  זה תיזכר שזה לא חזות הכל,!! אל תסכם.!! 
ותן את מה שאין לך בחוויה הרגשית . דוקא ברגעי הקושי תביא אהבה לעצמך ולאחר . 
אהבה זה תדר פותח , פתוח ,מחייה .
עכשיו ביום כיפור זכור לאהוב את עצמך ואת האחר,
 ראה איפה אתה מפקיע כוח מעצמך מלהיות האדם שאתה רוצה להיות 
ומונע מעצמך מסיבות אילו ואחרות. 
ולשם תביא מחילה .


YOM KIPPUR WAR. CIVIL DEFENCE WORKERS FILLING SANDBAGS FOR AIR-RAID SHELTERS IN RAMAT    GAN. G.P.O Chananya Herman 




יום שני, ספטמבר 17, 2018

עדן טובול / משובת נעורים

ראיתי אותה נכנסת, תום ויופי נכנסו בסערה לקטוף ירקות , אנחנו בתוך החנות ,אבו גוש , אני אוהב לקנות שם , הכל איכותי מונח כמו תצוגה מוזיאלית של ירקות אני ממוגנט מנסה לנתק את הסורק שמביט ישר ולעניין ,היא קולטת וממשיכה לדלג בין עגבניות לזיתים ,רגע אחרי עומדים יחד ליד הקופה , "מי את,? אני נינו מנטף ,רוצה לצלם אותך" . 
שכננו המוכר מהכפר ממשיך לשקול אני מנסה לקלוט איך הוא מגיב, היא משיבה : " קוראים לי עדן, אני עובדת בחוות העיזים, ," מתאים לי למה לא " . 
מקדים אותה לאוטו לחבור למצלמה. הדבר היחיד שטוב בזה שמנגנון החלון שבק חיים, זה שהחלון מאובק, ואני אוהב לצלם מבעד לפילטרים טבעיים שכאילו . עדן כבר כאן מביטה דרך השמשה , ,וואו זה בדיוק המבט הזה שאיפשר לפנות אליה ,.אני מצלם , תחושה של התחלה נהדרת . רגע אחרי כבר היינו בדרך להר הרוח , זה מדהים תמיד כמו מחדש עד כמה הצעירים בימים אילו חכמים , יש בהם התנסות שלא הייתה לנו בגילם , אני משתף אותה במחשבה הזו ,:
"כן וזה גם מקשה עלינו " היא מרחיבה ,הגענו לחוה , הזמנתי אותה להמשך צילומים בערב ,כל כך אוהב את האור בחצי השעה שלפני השקיעה הסתווית הרכה ,זו תאורת "הסטודיו" והמקום הזה בחלון מאחורי הווילון הופך לקונספט, כמו גם אותם רגעי השראה שמתקיימים בינינו שמשלבים יצירה ושתוף שוב כמו שהיה עם אלינור, שטבעה את המונח "מפסל באור" .
אח"כ שניסינו להחליף חוויות אמרה עדן : " זה הרגיש כמו תרפיה -הרגשתי שאני משחררת את הציפייה שאראה יפה ". " איזה יופי , כל כך טוב לשמוע" . כן היא מוסיפה : , "גדלתי בבית טוב שמו בי אהבה ". גם אני . יושבים שני אנשים שלפני כמה שעות היו זרים, ומתקיים חיבור נפלא


























יום שבת, ספטמבר 15, 2018

בבקשה סמנו נוכחות ,הסבירו פנים , נפנפו בשלום , שאלו לשלום אנשים, שאלו לשמם . כל המרחב יקבל תדר אחר שנחבור אחד לשני בתשומות לב ובאהבה.

שוחחתי הרגע בצ'אט עם חברת פייסבוק יקרה מאד גבריאלה אור הזמנתי אותה לקרוא פוסט משלי. רציתי לשמוע חוות דעתה , וגם שאלתי האם את רואה אותי ברשת: תשובתה היתה פשוטה, ברורה ואוהבת .: " תסמן נוכחות " 
"אני מסמן " ,השבתי . "לפחות משתדל מאד." 
שוחחנו עוד בכיף ונפרדנו , אח"כ במקלחת מתחת למים הזורמים 
חזרו המילים "תסמן נוכחות" . כמו מספרות לי על תנועה וכוון .
עלה בי שאולי כל שינויי האלגוריתמים שכולנו חווים שמדברים עליו ברשת ,וגורם לכל כך הרבה אנשים לחוות , חוסר , חברים שנעלמו ועוד ועוד..
יש לו תפקיד יקומי ,מעבר לשיקולי מנהלי פייסבוק , להזכיר לנו בתנועתנו ברשת האינטרנטית שהיא לא פחות שייכת למרחב חיים,לא לדלג על איש על רעהו. לסמן נוכחות אצל חברינו , זה בעצם לומר להם היינו אצלכם בבית ,במרחב ביקרנו, אולי לא הייתם שם באותו רגע , אבל דעו לכם שביקרנו , 
אספר לכם שבמרוצת השנים ביום יום ,יש לי חוויה מצטברת מתמשכת ומשמחת של מפגש עם אנשים רבים כל כך , שבזמן המפגש מגלים לי שהם כבר שנים רבות נהנים ועוקבים אחרי הצילום והכתיבה ואני כל פעם נרעש מכך שמעולם לא ראיתי את שמם כמסמני נוכחות בלייק או בכל דרך .
לפעמים אני מרהיב עוז ושואל מדוע לא עושים לייק פשוט שישמח אותי ואדע על הנוכחות שלהם , בד"כ מנידים בתנועת ביטול כזו או אחרת כמו אמרו, לא רוצים להראות שם, או לקחת חלק במשחק . 
וזה חבל, הרבה מעבר לאגו שלי ששמח ללייקים .
אז ראשית הבקשה שלי לכל החברות חברים שקוראים רואים נהנים .
אנא סמנו נוכחות. זה יכול להיות קל ופשוט שמשנים את ההקשר ומבינים עד כמה הנגיעה הזו משמעותית .
דמו במרחב החיים שאתם חולפים זה על פני זו מבלי לומר שלום או פוגשים אדם ברחוב שואלים נעזרים מבלי לשאול לשמו. 
או מקבלים שרות במסעדה ממלצרית או מלצר מסבירי פנים שמשרתים אתכם, נמצאים שם עבורכם כברת דרך במסעכם ואתם שכחתם 
לשאול לשמם ואפילו לשלומם.
הנשמה הנפש והגוף אחד הם .
כך כל המרחבי הקשר האנושי,הפייסבוק אינו ווירטואלי, זו אשליה לפצל ולחשוב שזה לא חלק מהנוכחות של אנשים או שלכם . 

שבת שלום.


יום רביעי, ספטמבר 12, 2018

דפני ליף :" שנמשיך לחלום את החברה הישראלית, שנמצא דרך להתרומם במקום לשקוע, שנדרוש עתיד טוב יותר וערכי יותר אבל נדע גם לקחת אחריות ביצירה שלו בעצמנו."



את דפני ליף אני אוהב אהבה גדולה , נפגשנו לאורך הדרך מ2011 
מניח פוסט שלה לשנה החדשה שבפתח , ואתם מוזמנים להגיב 




Daphni Leef
‏8‏ שעות · 
הייתי במצב טיסה כמעט שלושה ימים
בלי מעשה, בלי מחשבה, בלי שאיפות
בלי לוח זמנים, בלי ספורט, בלי פגישות
בלי תוכן משמעותי ובלי אינטראקציה כמעט בכלל.

תכננתי את זה ככה, הרגשתי שזה רגע לעצור לגמרי
להיות סתם. ממש סתם.
כמה קשה להיות סתם ככה. 
בלי לזוז, בלי להתמלא במשהו.
ואז הרעש צף וגם הספק וגם הפחד וגם שאלות גדולות בנוגע למשמעות וליכולת ולאומץ ולעוד מליון ואחד דברים.
מתברר שכשלא זזתי בעצם זזתי כל הזמן😜

כל הקולות האלו קיימים מתחת לפני השטח כשעושים דברים
לתת להם מקום זה דבר הכרחי בשביל להתמודד אתם
להתמודד אתם זה דבר הכרחי בשביל לחזור ולזוז אל כיוון הלא נודע, אל כיוון המעשה הבא, אל כיוון רצונות חדשים.
אני מרגישה שאני על סף תקופה משמעותית וחשובה בחיי
מותר לפחד
מותר לדבר עם הספק
רק ככה עוברים דרכם למקום חדש

זו הזדמנות לאחל שנה טובה לכל מי שעוקב/ת כבר שנים. 
תודה על התמיכה, על השותפות לדרך גם כשהיא לא ברורה, על הסבלנות וגם על הסלחנות. זה ממש לא מובן מאליו🙏

יש לי כל כך הרבה מה להגיד, מה לשתף, מה לשאול אתכם ובימים אלו אני חושבת מה הפורמט,
 מה היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. אם יש לכם/ן רעיונות- אשמח!

בינתיים, אני מאחלת לכולנו שנשתף גם בספק, שניצור מרחב גם ברשתות החברתיות וגם בשטח שבו מותר להביא מורכבות, מותר להביא סימני שאלה, מותר להביא פחד וקונפליקט וחלומות נאיביים. 
שנמשיך לחלום את החברה הישראלית, שנמצא דרך להתרומם במקום לשקוע, שנדרוש עתיד טוב יותר וערכי יותר אבל נדע גם לקחת אחריות ביצירה שלו בעצמנו.
באהבה רבה🌈




יום שלישי, ספטמבר 11, 2018

אפרת תרה בעיניה כולה בתוך הענין .

היינו למטה בטרסה בה נקברה מוניק 
ירדנו לטכס נטיעת עץ לזכרה 
שקד יזמה מזמור אפרת תחיה הצטרפנו ,
 סתיו באויר , שני חייואיים הופיעו חגים מעלינו , גדולים מרשימים, 
אחד הולך ומגביה  שני דואה נישא יציב על הרוח, 
עננים גבוהים התפזרו להם בשמיים. 
ניסיתי לצלם משהו מהתרחשות 'עדשה רחבת זוית ,
 מחכה לרגע שמסלול ההתקרבות שלו יאפשר ,
 אפרת תרה בעיניה כולה בתוך הענין .
נטף הזמן הכפרי סתיו 2018












יום שני, ספטמבר 10, 2018

"אז איפה שלא תהיו על הגלגל ברגע הזה, זיכרו שזו לא התחנה הסופית והשתדלו תמיד ליהנות מהנסיעה".


 חברותינו שכנותינו היקרות מזמור ושקד בברכתן הכתובה והמצוירת אלינו : ..."מאחלות לכם שנה שכולה מלאה בהתכוונויות קטנות שמאפשרות לכם לחיות חיים שמחים מלאים והכי נכונים עבורכם ."




*הציור הנפלא המתוק הזה שייך ל Chen Rechtman היקרה והמוכשרת .






מאז שהייתי ילד פיניתי בתוכי כהתכוונות זמן למפגשים , ברור שזה לא היה מנוסח לי ככה בבהירות ובנגישות כמו עכשיו. לא היה לי קל לעמוד בפתח ביתו של חברי הטוב לפגוש את אמו שומרת הסף שבישרה לי שוב ושוב שהוא לא פנוי מכין שעורים .
לקח לי שנים להפנים שיש נשמה והתיידדתי איתה ולמדתי שלעומקים שבהם פוגשים אותה מגיעים לבד בלי חברים, והיא שם בשבילי כמו בכל רגע ,נוכחת, נאמנה .
למדתי שזה מפגש שתמיד אפשרי ונגיש גם שאני בפחד . היא נמצאת שם וכאן כמו אמא גדולה הנשמה כמו מחבקת ,בעדי .
מאז שאני ילד חייתי בפחד שלא אהיה כאן מחר , יתכן שזו איזו חוויה טראומטית שעברתי בגיל שנתיים עת חליתי בשתוק ילדים , מותם של הורי היקרים שמתו "צעירים" הרגיש לי שהנה אני הבא בתור, ואז שנים אחרי שהלך יאיר, צעיר כ ל כך, הבנתי שאילו סדרי עולם כמו בטבע אין להם הגיון רגיל , למדתי לחבור להגיון אחר ,למדתי לא לתת לפחד כוח ,  הפחד הוא בסך הכל עוד אמונה .
למדתי שהמוות נמצא בתוך החיים והרצון העמוק לחיות יש בו  את הכוח להרחיק אותו , ועוד יותר מתמיד למדתי  שזה הזמן לחיות , לא לשרוד .
יתכן פשוט שזו דרכה החכמה של נשמתי לדחוף אותי לגדל לב לאהבה , פשוט לחיות במלואי עכשיו , לא לחכות.
"אפשר להיפגש רק כשנגמר הזמן " כתב בחג אייל מגד במוסף הספרות של" הארץ . "רק עם חציית הגבול אל המוות המחיצה נעלמת ". לא יודע בדיוק למה הוא מתכוון, אבל המילים מעלות בי רצון להתפלמס איתן , אפשר להיפגש עוד קודם , לא צריך להמתין לקצוות .
בחיי אני לומד ומכוון לראות למצוא את האמת זו שיש בה גם חיבור לאהבה.
זה אימון ממש לא פשוט . וגם מה זו "האמת" ו" האהבה" .
לכל אחד הגדרה אחרת ולמדתי שאין אמת אחת ,ושאהבה יש רק אחת.
זו שאינה תלויה בדבר ,
אנשים מעוררים בי את האהבה, לתת ולקבל זו פעימה מעצימה , מקבל מכל כך הרבה אנשים השראה ולומד מכל אחד.
ככל שאני מתבגר עולה בי רצון עוד ועוד לומר לחלוק מילות תודה ואהבה .
וזה לא תמיד מתאים לכל אחד ולא תמיד לרגע ,למידה ולזמנים אילו של מרוץ ופניות נמוכה .
 ולא תמיד נגיש לי עצמי התדר האוהב, כי יש הרבה פחד ביומיום שלי של כולנו .
אמשיך "לפתוח דלתות ודרכים בקירות חסומים בכוח האמונה, בכוח הנשימה, בכח החיוך "
, כמו שברכה אותי חברתי היקרה נעמה מושקין .

דווקא בזמנים אילו שנופלת חשכה, אני ער עוד יותר שלא להיות מושפע "ממה שכולם אומרים " אותן אמירות שנובעות מפחדים .מזכיר לעצמי לחזור למקום הער הסומך והמתמסר להקשיב לקולות שבפנים לאותה נדיבות וטוב שמכיר בהם ומוקיר אותם ששוכנים להם לבטח בתוכי ומבקשים "עוד את המרחבים של מפגש ומבט ,תמונה ומילים ,טבע ,ואדם ".
תודה עדיאל יקר למילותיך.
 ויש לי עוד שמחת מפגש גדולה ביום יום . קורא בפייסבוק פוסטים של חברות וחברים
" לא מסתדר לי שהשנה הזאת הייתה באורך של שנה הרגישה יותר כמו חמש. כמה שמחה וכמה כאב, כמה למעלה ולמטה,." כותבת דניאלה שלמה ..." אז איפה שלא תהיו על הגלגל ברגע הזה, זיכרו שזו לא התחנה הסופית והשתדלו תמיד ליהנות מהנסיעה".
וואו תודה דניאלה ,כמה יפה הוא השיתוף , כמה פותח את ההשראה והלב.
שעות אחרי על הקיר כותבת אורלי בר לב : "הידיעה שאנחנו מתרבים, הידיעה שבכל יום נולד אזרח אקטיביסט חדש שמצטרף למעגל ההולך ומתרחב של אלה שקמו מהספה, הידיעה שיותר ויותר אנשים נוטשים את הייאוש ועוברים לפעולה...כל אלה מבשרים לי שהולכת להיות לנו שנה ט ו ב ה, מוארת, מבורכת, מופלאה!" .
וזו גם החוויה שלי . וזה מעורר אותי להמשיך לשתף ולספר על אנשים ודברים נפלאים שקורים .
‏נעמה שקד‏ חברתי מורתי היקרה כותבת :, "מי שמעורר בי את הגעגוע להתחדשות, ומניע אותו, ומַרווה אותו – הוא גורדון. כבר כמה שנים מילותיו מלוות אותי ופותחות לי שערים להתחדשות בחיים, בעולם, ביחסים עם אנשים, בעבודה, בצמיחה פנימית. בשנים האחרונות זה מתרחש ביחד, במעגל – עם א/נשים יקרים ביותר, במפגש חי, עמוק, משמעותי, מתחדש ומחדֵש. "
"החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, התייצרות שאינה פוסקת – והאדם שותף לטבע ביצירת החיים. אור החיים האנושיים הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר. ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו. ...".
אני שייך גם לקהילה המופלאה הזאת שלומדת גורדון.
זו היתה שנה מופלאה של תצוגת עבודות שלי בארץ ובעולם , וזכיתי להכנס עם התערוכה "בינינו" שבמוזיאון ישראל, גם לשנה החדשה הנכנסת היא תתקים עד מאי 2019 .
כל כך שמח שהנושא הכי הקרוב לליבי ,אותם מפגשים חבריים אנושיים שפיניתי להם זמן כבר בשחר ילדותי , זוכים להכרה מוזיאלית.
כל כך שמח שאנשים צעירים שמאפשרים לי לשהות במחיצתם ברגעים של אינטימיות ,אפשרו ליחד הזה לקבל תהודה שכזאת ,
התערוכה הזו מעוררת  : " ... בודקת את השתנות הקשרים החברתיים בימינו, ומצביעה על ערכו של המפגש הישיר פנים אל פנים... הטלפון הנייד והרשתות החברתיות מאפשרים לנו להיפגש דרך מסכים במהירות ובקלות, ולהרגיש שאנחנו אף פעם לא לבד. האמנם?" .
זו שאלה ענקית שמן הסתם תקבל התייחסות נרחבת דורשת עוד זמן להתבוננות, מה שכן ברור שלשנה הקרובה לוקח על עצמי ליצור ולברוא עוד ועוד מפגשי פנים אל פנים לצד מפגשים במרחב הזה.
מבקש לאחל לכולם לשנה הקרובה שנכנסו כבר לתוכה, שנזכור שהמציאות לא בוראת אותנו , אנחנו בוראים אותה במילותינו במחשבותינו.
שנזכור שיש לנו כוח להשפיע ולשנות , שאין צורך להשתנות
." ...הבנה שכל מה שמתרחש בחיי הוא פרי יצירתי, ולכן גם ניתן לשינויי ! אח"כ לשאול ,איזה פעולות אנו צריכים לעשות כדי לשנות את מה שאני פחות מרוצה ממנו -ולהניע לשינויי באופן מעשי... ".
כך כתבו חברותינו שכנותינו היקרות מזמור ושקד בברכתן הכתובה והמצוירת אלינו : ..."מאחלות לכם שנה שכולה מלאה בהתכוונויות קטנות שמאפשרות לכם לחיות חיים שמחים מלאים והכי נכונים עבורכם ."
תודה רבה לכן .
מאחל לעצמי ולכם לראות תמיד באור חדש , בחיוביות, בהתפעמות כל אדם , כל מצב .
זה אפשרי זה דורש אימון יום יומי , כי זה לא מצטבר .
שנה טובה.


יום שישי, ספטמבר 07, 2018

"להתחיל מבראשית "



"התמונה צולמה בפתח ביתנו שבנטף.
ברקע הר עוזרר, והשעה שעת בין
הערביים, רגע לפני החזרת נכדנו אלון
להוריו. סבתא תחיה, רעייתי היקרה, ליד
ההגה, ואני מצלם אינטואיטיבית רגע
מרגש לפני שיוצאים לדרך. יש בדימוי
הזה איזה קסם וגם כוח משיכה ששולחים
אותי שוב ושוב למבט עיניו של אלון,
נכדי. המבט של אלון בן השנה מעורר
בי הרבה פעמים את התחושה שאנחנו
מכירים ממזמן, והמפגש הזה, ההתחלתי,
הוא כמו סיבוב חדש של היכרות או
היזכרות. החוויות והחיבור איתו פותחים
לי את הלב לעוד ממדים ועוד ועוד
שערים. בעיניי, הצילום המרובד הזה
מספר סיפור רחב יותר מאשר אותו רגע
מכונן שבו הוא נוצר. עבורי הוא על זמני".
נינו )חנניה( הרמן,
צלם אמנותי ישראלי
התמונה פורסמה במגזין "נשים, מגזין לנשים במגזר הדתי, עוסק בכל מה שמעניין נשים. המערכת פנתה למגוון צלמים שעבודותיהם מיוחדות ומרשימות וביקשה מהם תמונה המייצגת עבורם התחלה. ותודה גדולה לעורכת למפיקה ולמעצבת .
שנה טובה לכן .



©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com