כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, מאי 26, 2017

"חוכמת ההמונים הכרחית, האמת האישית שלי פחות מדויקת מהאמת של המעגל כולו "





מכינים את ההפגנה הגדולה של ה12/למאי 2011 

מאיה רימר :"...ההבנה כי חוכמת ההמונים הכרחית, שהאמת האישית שלי פחות מדויקת מהאמת של המעגל כולו אחרי שיח משמעותי, דוחפת אותי ללמוד, ללמד ולשפר את דרכי התקשורת בינינו, וזה נכון במחנות הפליטים כמו שזה נכון כאן בבית."

מאיה רימר : "כל ההערכות מראות שהעולם הולך לכיוון של עוד שינויים גלובלים מסיביים, עוד גלי פליטים ואוכלוסיות עקורות.
אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד עם האוכלוסיות הללו, איך ניתן להעצים ולתמוך בבניית קהילה ולעזור לאנשים לעזור לעצמם ,אני מאמינה שרק דרך עבודה השתתפותית ושיתופי פעולה נצליח למצוא את הדרך לצאת ממשבר להזדמנות"

מאיה רימר :"...ההבנה כי חוכמת ההמונים הכרחית, שהאמת האישית שלי פחות מדויקת מהאמת של המעגל כולו אחרי שיח משמעותי, דוחפת אותי ללמוד, ללמד ולשפר את דרכי התקשורת בינינו, וזה נכון במחנות הפליטים כמו שזה נכון כאן בבית."
אמש פגשנו אותה, את מאיה רימר מנהיגה אמיצה ,עם הרבה חמלה ואהבת אדם שמאמינה בכל ליבה שהשינויי לא יבוא ממנהיגים אלא מתוך בני אדם שכבוד האדם יקר להם.
מאז מחאת האוהלים שבה הכרנו היא כל הזמן לומדת ומתפתחת, מרגש היה הערב, מרגש לשמוע לראות איזו דרך מופלאה עשתה ומה לקחה על עצמה לעשות .
סיפרה על הדרך שהובילה אותה להתנדב במחנה פליטים המאכלס סורים ועיראקיים בצפון יוון. על ההשראה שהיא שואבת מעבודתה ,
על החוויה המצטברת שלה של עד כמה האינדיבידואל יכול להשפיע,
סיפרה על קהילת המתנדבים יוצאת הדופן והרווח האישי שלה: גדילה אישית, עבודה מדהימה, שיפור הערבית, קירבה לסורים- אפשרות ליחסים יוצאי דופן בתוך האסון- משבר כהזדמנות.
תפקידה בצוות המתנדבים היה לעצב ולהנחות מעגלי דינמיקה קבוצתית, תהליכי קבלת החלטות ותקשורת בין אישית בקרב המתנדבים הרבים הפועלים במחנה, וצוותי הניהול של הארגונים. כדי להתמודד עם הקושי הנפשי .
הערב היה בנוי על שאלות שמאיה הקפידה להשיב להם בתשומת לב .

מאיה הרחיבה על הקשיים הפסיכולוגיים הכה מורכבים בשטח, על סיכון הטראומה המשנית שלא פסחה עליה , על הקשיים הנוכחיים של הפליטים- שעמום, ייאוש ודיכאון.
הרחיבה על תובנות שלה מול המציאות, תובנות על עולם קורס:
:"כל ההערכות מראות שהעולם הולך לכיוון של עוד שינויים גלובלים מסיביים, עוד גלי פליטים ואוכלוסיות עקורות.
אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד עם האוכלוסיות הללו, איך ניתן להעצים ולתמוך בבניית קהילה ולעזור לאנשים לעזור לעצמם ,אני מאמינה שרק דרך עבודה השתתפותית ושיתופי פעולה נצליח למצוא את הדרך לצאת ממשבר להזדמנות".

בעמוד הפייסבוק שלה פירסמה מאיה פוסט רחב בנושא ההתנדבות
מוזמנים להכנס לשם .
ההרצאה התקיימה אמש בגלריה "בן עמי", רח' החשמל 12, תל אביב תודה גדולה לחגית ודודי .

יום שני, מאי 22, 2017

ספוג ברשמים אילו הגעתי לקפה בחשמל 117 שנה אחרי.

הלכתי לפגוש אותם משוררות ,משוררים, קהל רגע לפני שהתכנסו לשמוע להשמיע . 
בפייסבוק כתבה יעל אייזנברג משוררת וזמרת שאני מאד אוהב :
" הערב בקפה החשמל שירה בחשמל #7: 
מאיה יצרה ערבים כאלה שאפשר לבוא ולעשות בהם מה שמרגישים. החשמל 12, שמונה בערב." 
יום קודם במרחב ובהתרחשות אחרת , נתנה לי אחותי  שני ספרים ישנים פורמט גדול Jugend Magazine מ1900 , 
רגע לפני שמסרה אותם.
 איזה מזל שבאנו , עבורי מסמכים כאילו כמו מנהרת זמן , אוצר . 
אוסף כרוך של מאגזינים גרמניים בכתב גותי עם ציורים איורים מודעות עיתון.
 אמנות של פעם שמעוררת בי המון השראה.
 דפדפתי צילמתי מתבונן על פורטרטים, איורים, צבע תקופה ,
ספוג ברשמים אילו הגעתי לקפה בחשמל 117 שנה אחרי.
ערב שירה של אמנים צעירים תל אביב 2017





































יום שישי, מאי 19, 2017

כמה חמלה יש בבחורה הזו ואיזה כוחות נפש עצומים.




לכו לראות וקחו משקפי חמלה ואהבה . דפני תתגלה בפניכם במלוא יופייה.
.ישבנו שם בככר הבימה בתוך הקהל הרב שהגיע ,מרותקים צופים בדפני על קיר התאטרון הלאומי 
הסרט מרגש ,עצוב נוגע ללב . דפני ליף כולה לב, אולי גם הלב של המחאה 
ויש בחדרי הלב שלה מקום לכל כך הרבה אנשים, חמלה גדולה .
כמה חמלה יש בבחורה הזו ואיזה כוחות נפש עצומים שנחשפים לצד קושי ומורכבות כל כך גדולים . 
נשמה גדולה, סוחפת, אמיתית,שחושפת ברגישות רבה כל כך הרבה מחשבון הנפש שהיא עושה עם עצמה, 
באותה כנות צניעות ואומץ שהם חלק ממנה .
המחאה הענקית הזו נגמרה בחוסר אונים בלתי נסבל . 
אנשים מחפשים סיכומים, למה נגמר? מי אשם ?, מה יהיה? כך הורגלנו לחפש אשמים .
הסרט הזה לא נכנס לשם ,
אין סיכומים ,יש לב פועם שמניע ומחבר לבבות פועמים בככרות ,
יש הנצחה של רגעים גדולים . 
יש הנצחה של איש יקר ששרף עצמו למוות , דפני רוצה שאיש זה יזכר , 
הוא פותח את הסרט וגם סוגר אותו , דפני מבקשת שקולו ישמע .
הסרט מספר על מנהיגה צעירה מזן אחר ,בן אדם ,שהלוואי ויהיו כמוה עוד ועוד מנהיגים ,
כאילו שמחוברים לרצון עמוק להיטיב עם אחרים, כאילו שמעזים גם לא לדעת איך , כאילו שנאמנים ללב,.
זה יומן אישי של בחורה שמעזה לחלום ולא מוותרת , 
אל תחפשו שורות תחתונות, הסכימו להיות לרגע גם בחוסר האונים שלה , 
תנו לעצמכם להרגיש טיפה מהתסכול שלה וראו כמה גדלות נפש יש בבחורה הזו .
כמה כוחות יש בה להתמיר תסכול וקושי למילים של לב . 
זה הסיפור.
דפני ליף מצליחה לפעום בתנאים של שדה קרב , זו חוויה של חיבור ללב פועם ,
 ואפילו שעולה בה בלבול הוא כל כך אנושי ואמיתי , 
ויש כל כך הרבה עוצמה בדפני הרגישה החשופה ,בכנות שלה , ביושר, 
זה כמו מים חיים בלב מדבר. זהו אפשר לומר עוד ועוד, אני עוצר כאן , והולך להפנים .
תודה ליעל אבקסיס ,לטל שפי, לכל שתרמו ליצירה מיוחדת זו .

זה יומן אישי של בחורה שמעזה לחלום ולא מוותרת , 





עדי פלד :" ראיתי אתמול את הסרט של Daphni Leef המדהימה והאמיצה, להיחשף בצורה כזו כמו שהיא נחשפת בסרטה, ניתן לספור על יד אחת את הא/נשים שמסוגלות לכך.

אוהבת אותך דפני ❤ מעבר לכל מה שאכתוב, הדבר החשוב ביותר הוא להגיד לכן/ם לכו גם אתם/ן, וכמו שנינו כתב - קחו משקפי חמלה ואהבה."













יש הנצחה של איש יקר ששרף עצמו למוות , דפני רוצה שמשה סילמן יזכר ,
הוא פותח את הסרט וגם סוגר אותו , דפני מבקשת שקולו ישמע .





Shirly Naveh: " אתמול בהקרנה הפתוחה של "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע", סרטה של דפני ליף על הקיץ המדהים בתולדותינו. באיזשהו שלב בסרט, לקראת הסוף, כשהיא כבר עייפה , פיזית ונפשית, דפני אומרת לצלם שהיא מרגישה כמו עלה תאנה, שכנראה מכסה על מבושי קרבות האגו המתחוללים סביבה.

אבל זה לא נכון.
דפני ליף
את לא עלה תאנה
אלא כמובן עלה דפנה
ראשון
בזר של ניצחון
נצחון התמימות על האטימות
נצחון העֵרים החולמים
על אלה שממשיכים לישון
בלי שום חלום.
ילדה טהורה
אישה אדירה
מעוררת אהבה"

צילום: דן חיימוביץ 



דן חיימוביץ :" צמרמורת ... זה מה שעבר לי בגב אתמול .

בכיכר הבימה החשוכה הוקרן אתמול בערב סרטה של דפני ליף.

דפני , בצניעות האופינית לה ישבה מכונסת בפינה על המרפסת של היכל התרבות ולא האמינה שזה אכן קורה.

כל כך הרבה רגעים שהזכירו את הקיץ הגדול של התקווה הישראלית.

גם רגעים קשים כמו הרגע שבו משה סילמן שרף את עצמו למוות.

נסיים במשפט שדפני אמרה בכיכר המדינה -

״ הקיץ הזה התעוררנו והפסקנו לצעוד בעיניים עצומות לעבר התהום, פתחנו את העיניים והן לא יסגרו עוד ״

זה תלוי רק בנו - תתעוררו ."





Dan Haimovich " תודה על השיתוף."

Nino Herman : "דן יקר זה צילום מיוחד ,כצילום בפני עצמו הוא נפלא וגם צילום של אשה יקרה לי מאד .מהתרחשות שחיכיתי לה . התלבטתי לפני וגם תוך כדי צפייה בסרט האם לקום ולצלם את ההתרחשות או להמשיך לצפות בסרט , והרצון לחבור לדפני לסרט עצמו גבר ואני שמח על כך .
והנה התמונה שלך הנפלאה השלימה את שכתבתי וצילמתי ממקום מושבי , וגם האמונה העמוקה שבי שיחד הוא מפתח ענק יחד יש בו יותר מאחד ועוד אחד הם שניים התממשה וכל כך  שמחתי שפרסמת את הזוית הרגע והמעמד @ Dan Haimovich תודה רבה לך
.





 .

יום שני, מאי 15, 2017

Notes from Tel-Aviv / יוצאת לדרך/ תערוכת קרקוב .

Notes from Tel-Aviv
 שוקי קוק : "תערוכתו הקרובה של חברי הטוב נינו הרמן, אשר תוצג בקרקוב, ביוני,2017.
אוצרת התערוכה תמר אייזן המוכשרת.
הדפסי התערוכה מבוצעים בסטודיו שלנו, על נייר "טרדישונל פוטו-פייפר" של אפסון, הנייר הטוב ביותר הקיים!!!
בתמונה, חדר עריכת הצבע שבסטודיו, מככבים: נינו, תחיה אשתו, האוצרת, תמר אייזן ואנטון, 
האחד והיחיד, האיש שניהול צבע להדפסה זורמים בעורקיו..."




יום ראשון, מאי 14, 2017

"שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ." משלי (ל 28).



שממית הבתים .
, היא לטאה ממשפחת השממיתיים, הנפוצה בין הלטאות במגורי האדם בארץ ישראל.
(שם מדעי: Hemidactylus turcicus, בתרגום: hemi- חצי, dactylus- אצבע, turcicuss- טורקי)
מתוך ויקיפדיה












יום שישי, מאי 12, 2017

ARTBEAT / קהילת האמנות הישראלית / כבוד גדול .


שמח כל כך להצטרף לקהילת אמנים מרשימה ומכובדת זו .
ARTBEAT הוקם עבור קהילת האמנות הישראלית: אמנים, אספנים ושוחרי אמנות, 
מתוך מטרה וחזון להפיץ אמנות ישראלית עכשווית
מוזמנים להכנס לעמוד הבית שלי 
תודה רבה ושבת שלום





יום רביעי, מאי 10, 2017

דיאלוג ושיר מתוך ערב הוקרה לחוה פנחס כהן



לאה שקלאר חלקנו שולחן בערב מחווה שהתקיים לחברתנו המשותפת חוה פנחס כהן, ושוחחנו.
השיחה התפתחה לדיאלוג צילומי. ביקשתי לצלמה עם הכובע שמדבר את שפת כיסוי הראש.
"הכובע הוא עבורי כיסוי ראש בהיותי אישה דתית נשואה. מתוך כבוד לסטטוס הזה, לא תמיד אני עם כובע. אני מעונינת לחבוש אותו על ראשי כי אני רוצה ולא כי צריך."
בהליכת הבוקר שלי פגשתי מישהי ששאלה אותי, אז זהו, הורדת את כיסוי הראש?
לא הורדתי ולא העליתי ואין בי שום הצהרה. בעיניי, הכובע איננו חפץ העומד בפני עצמו אלא בעל כוונה, יחס וכבוד. הוא על ראשי בהתאמה לחופש ובחירה לכבד את מי שאני בהוויתי ולכבד את המקום, הסביבה והמורשת התרבותית שלי בדרכי ובדרכה, מתוך דיאלוג.
לפני שהעיילתי צילום זה שלחתי אותו לאישורה ביקשתי כיתוב ועל כך השיבה לאה :
"תפילה לאישה בעת כיסוי ראשה, לבל תכסה על עצמיותה ועצמאותה" ועוד הוסיפה : מתכתב עם Hava Pinhas
- Cohenשכתבה תפילה לאישה בטרם תכין חלב של שחרית שאף הולחן באותו ערב"
השיר  במלואו מובא כאן מתוך כתב העת מעמקים 

את לאה פגשתי לראשונה כמה חודשים קודם לכן כשהזמינה אותי לראיון , 
 עבורי המפגש שהיה פתח רצון להמשך דיאלוג .

 זו גם ההזדמנות להודות לחוה פנחס כהן חברה יקרה ואהובה , 
המפגש הזה התרחש  בחסות ערב  הוקרה ירושלמי לכבודה "שאפואטיקה "שהתקיים בקפה נוקטורנו, 
היו בו שירה ,חכמה, מוסיקה וידידות , אנשים רבים ומכובדים סיפרו חלקו הכרותם אהבתם לשיריה של חוה .
פרופ' יהודה ליבס, פרופ' חביבה פדיה, ד"ר גלעד מאירי, בני שבילי וחגית גרוסמן. 
איש ואישה במחווה של לב למשוררת סופרת מתרגמת רבת כישרונות.
תודה רבה חוה יקרה.


זו גם ההזדמנות להודות לחוה פנחס כהן חברה יקרה ואהובה ,
נכחנו בערב ההוקרה ירושלמי לכבודה "שאפואטיקה "שהתקיים בקפה נוקטורנו,
היו בו שירה ,חכמה, מוסיקה וידידות , אנשים רבים ומכובדים סיפרו חלקו הכרותם אהבתם לשיריה של חוה .
פרופ' יהודה ליבס, פרופ' חביבה פדיה, ד"ר גלעד מאירי, בני שבילי וחגית גרוסמן.
איש ואישה במחווה של לב למשוררת סופרת מתרגמת רבת כישרונות.






לאה שקלאר ,מייסדת "בגד נפש" - הלבוש כשפה לייחודיות וגילוי עצמי מגישה מגזין ליהדות, תרבות ואמנות ברדיו ירושלים 101 FM
מרצה ומנחה סדנאות





תפילה לאם בטרם שחרית / חוה פנחס כהן
בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לְבַשֵּׁל דַּיְסַת סֹלֶת
הָסֵר מִמֶּנִּי כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת
וּכְשֶׁאֲנִי נוֹגַעַת בְּגֵו הַתִּינוֹק וּמַדָּה חֻמּוֹ
שֶׁיֵּלְכוּ מִמֶּנִּי כָּל מִינֵי טְרָדוֹת
שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ מַחְשְׁבוֹתַי.
וְתֵן לִי אֹמֶץ לְזַכֵּךְ פָּנַי
שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד מִילָדַי
לִרְאוֹת פָּנָיו בְּתוֹךְ פָּנַי
כְּמוֹ בְּמַרְאָה רְחוּצָה לִקְרַאת חַג

וְאֶת הַחֹשֶׁךְ הַמְשֻׁקָּע מִפְּנִים
פָּנַי - כַּסֵּה בְּאוֹר.
שֶׁלֹּא תִּפְקַע סַבְלָנוּתִי וְלֹא יֵחַר גְּרוֹנִי
מִצְּעָקָה מִתְחַבֶּטֶת וּמִתְעַבָּה
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי רִפְיוֹן יָדַיִם
מוּל הַבִּלְתִּי נוֹדָע
וְשֶׁלֹּא יִפָּסֵק אַף לֹא לְרֶגַע
מַגָּע בָּשָׂר בְּבָשָׂר בֵּינִי לְבֵין יְלָדַי

תֵּן בִּי אַהֲבָתְךָ שֶׁיְּהֵא בִּי דַּי לַעֲמֹד בְּפֶתַח הַבַּיִת וּלְחַלְּקָהּ
בְּפַשְׁטוּת בָּהּ פּוֹרְסִים לֶחֶם וּמוֹרְחִים חֶמְאָה כָּל בֹּקֶר
מֵחָדָשׁ נִיחוֹחַ חָלָב רוֹתֵחַ וְגוֹלֵשׁ וְרֵיחַ הַקָּפֶה מְכַסִּים
עַל קָרְבַּן תּוֹדָה וְקָרְבַּן תָּמִיד
שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ נוֹתְנִים. 


©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com