כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שני, ינואר 15, 2018

מאיה קריק /" ירשה זאת ".

מאיה ציירה. נשלח אילנו בווטסאפ המשפחתי. מאד אהבתי,
מאיה אפשר לומר עוד רגע בת 13 ומאמין שתשמח לשמוע 
תהודה ליצירה שלה , אני מאמין שזו יצירה ראויה לתפוצה רחבה
מאיה היא נינה של אימי הציירת ליאורה הרמן , 
איזה כיף.
: " Nurit Snir תמשיכי ככה מאיה"
Vivian Birkenfeld: "  מאוד יפה מאיה. במיוחד הכד/סיר שממש נראה עגול".
Ziva Koort : " ירשה זאת"
 : " Rivi Zohar אין ספק שיש גן יצירתיות שעובר בתוך משפחתכם."
: " Tehia Crabtree מקסים"
Jacob Hilbuch: "  מאיה הציור יפה כל כך נשמח מאוד לראות ציורים נוספים שלך🌷🌷"
Jennifer Benady Bloch : " מקסים" 
יפה גיל-עדי · חבר/ה של מיכל קונפורטי ושל 2 נוספים:
" מאיה את כל כך מוכשרת ומהממת."
רינה נומברג: "מקסים מקסים"
טלי רזניק:" מקסים

יום שישי, ינואר 12, 2018

רונית פייגולד / "אבידות ומציאות " / ההשקה .



18 כותבים עמוסי סיפורים שחיו בבדידות ,חברו ליחד מרשים, הוצאה לאור של ספר "אבידות ומציאות".
 החיבור ביניהם נולד מתוך תשוקה לכתיבה והסכמה עמוקה לצאת מאזורי הלבד ליחד מרגש .
 זו הייתה חוויה לראות איך יחד של אנשים זרים שרצון משותף מחבר ביניהם זה כוח גרעיני. 
פגשנו אותם בצהרי שישי בתמונע חוגגים ,מקריאים, סיפורים מספרים על הולדת הספר : "מצאנו אשת ספרות עורכת אשה מופלאה בן אדם יקר שי צור שליוותה את הסיפורים שלנו מינקות לבגרות" ". 
עבורנו זו הייתה הזדמנות לחגוג להתרגש יחד עם חברתנו היקרה רונית פיינגולד ומשפחתה 
המופלאה שסיפורה הראשון "חזרי בר " יצא לאור . שבת שלום
https://indiebook.co.il/shop/מציאות-ואבדות או בחנויות ספרים מובחרות












צילום  תמר בן זאב 

התגלות / מתוך סדרה חדשה .


הלכתי למצוא אותו בסלע 
סיפר שכבר שנים בשל למפגש איתי 
זה אני שבוששתי

" קטן וזעיר הוא נראה מול היתר"


על פי טבעו .

התבוננתי בו .

כל הקסם הזה התרחש בהשראת שקד שישבה בצל הלימון
דיברה דברי הגות וחכמה שעוררו גם את האבנים שהזמינו אותי
להתבונן מקרוב , צהרי היום בנטף , קסם החיים .




Rivi Zohar: " והוא כל כך יפה עד שכתמי הצבע עליו נראים כמו ציור האמן על הדף.

נינו , מרשים ! האם זה ככה ממש בטבע?" 

Nino Herman : " לגמרי ופגשתי עוד שאעלה בהמשך"

Rivi Zohar : " אני מאמינה בסלעים. אני מאמינה בעצים ובפסלים והציורים הטמונים בם.

Nurit Snir : " מדמיינת את השיחה ביניכם. אפשר לראות ולחוש שהיתה מרגשת ועתיקה.

: " Maya Shan Bowden כמה אתה מוכשר, ואיזה כיף להיות לראות את ההתפתחות שלך"

יום ראשון, ינואר 07, 2018

"שחררו את הרצון לקבל אהבה - ופשוט תאהבו"

Tamar Rothstein

"שחררו את הרצון לקבל אהבה, 
את הכמיהה לקבל אישור, 
חום, חיבוק, יחס 
שחררו את הציפיה שיבינו אתכם, 
שיראו אתכם,


רצון לא מוגשם עלול לגרום לסבל, 
למלחמה, למחלה לכאב.

הרצון שהרגע הזה יהיה אחר ושונה ממה שהוא, 
דוחק את השפע הקיים וכלול ברגע הזה, בהווה.

שחררו את הרצון לקבל אהבה - ופשוט תאהבו
שחררו את הכמיהה לקבל אישור - פשוט תאשרו 
תתנו חום, תחבקו ותתיחסו

שחררו את הציפיה שיבינו אתכם, שיראו אתכם - 
פשוט תראו ותבינו ותחיו.

הכל מתקיים עבורכם"



יום חמישי, ינואר 04, 2018

הר הרוח 2018

קפצתי להר הרוח , ביקור שכנים , נראה היה שלא אחזה בהם התרגשות מהסופה המתקרבת .

א"ד גורדון, / הוגו הרמן / מהו מכתב? יצירה עבור נמען אחד?



והיה גם ערב של משיקים ומשיקות מחדש את א.ד. גורדון בבית המדרש " אלול "בירושלים.
והצטרפתי לקבוצת לימוד/ שעור עם נטלי קמיל בת אדם מרשימה שלימדה בהקשר מכתבים ורשימות.
נטלי ציטטה שלושה יוצרים ומורי דרך. א"ד גורדון, וינסנט ון גוך וריינר מריה רילקה בחליפות מכתבים, 
ש"החיו את הנמענים בדיוק כשם שהחיו את הכותבים" .
ועלה הבלוג שאני מנהל וכותב ,האם הוא מעין מכתב גם, ומי הנמען ?
ועלה בי שאחרי לכתי, יישארו פוסטים רבים מספרי סיפורים , ומתוך ההתנסות שלי, יש להן למילים כוח גרעיני להחיות, כמו שקורה לי עם מכתביו או תמונותיו של סבא שמחברות אותי במהירות האור למרחב בו נכתבו .
סבא שלי שלא הכרתי השאיר מכתבים ,אותו סבא הוגו הרמן שעלה ארצה ב1935 , היה שולח "מכתבי שרשרת" לחבריו באירופה כותב להם תיאורים מעשיים רוחניים גם יחד על החיים בארץ שלפני קום המדינה . אולי זה היה מעין בלוג של אותם הזמנים .
סיפרתי עליו ועל מכתביו לנטלי בתשובה לשאלותיה :"מהו מכתב? " "יצירה עבור נמען אחד?" . ועלה לי ברור שאני כותב לנמענים רבים ,דיאלוג עם העולם . ועלה בי עניין הפרטיות בעולמנו החשוף בכפר הגלובלי הקטן שכולנו חווים את תחלואיו , וכולנו חיים בגוף שחווה פחות אות יותר אותם יסורי נפש וגוף , ובתור אדם שהולך במרחב החיים מסומן בסוג שנראה כמו מוגבלות גוף ופתוח ללמוד וללמד שהמוגבלות היחידה היא בראש, במה אנחנו בוחרים להאמין , והבוקר מכורסת הצטננותי קראתי בספרה של ג'יל בולטה טילור "התקף התובנה שלי / סיפור אמיתי על מושג האחריות " בפרק 17 העוסק ב"הכוח העצמי שלנו" : ... "ההרכב הכימי ששוחרר מהמוח שלי (לתגובת כעס שעלה בה ) "בתוך תשעים שניות מההפעלה של הרכיב הכימי של הכעס נעלם לחלוטין מהדם והתגובה האוטומטית שלי מסתיימת " אבל אם אני מוסיפה לכעוס כחלוף תשעים השניות האלה , פירוש הדבר שאני בוחרת להניח למעגל הזה להמשיך בפעולתו ". וואוואו גדול שהנה חוקרת מוח מדענית מספרת חולקת והרגשתי שוב שמחה גדולה לדבר הגדול הזה שאני חווה בחיי שהמוגבלות היחידה היא בראש שלנו, למה לתת כוח בבחירות היום יומיות שמעצבות חיינו.
ונחזור לרגע לשעור גורדון לקטע מתוך מכתב לרחל. כי האיש מסקרן ומורכב ורב הניסתר על הגלויי למרות הכתיבה .
"היה זמן שכתיבת מכתב, כמו קבלת מכתב, הייתה לי כשהיא לעצמה מעין חג. חייתי במכתבים – כאשר הגדתי לך פעם וגם כתבתי – כמו שאני חי בטבע. כשהיו ייסורים באים אלי – והם אצלי אורחים תדירים, – היו לי שתי דרכים להשיב רוחי: הייתי מטייל יחיד כשעה בתוך הטבע או הייתי כותב מכתב לאחד מידידי. ולאו דווקא ממה שלחץ את לבי – מזה דווקא לא הייתי מדבר – אלא כך, מעניינים הקרובים אל לבי. ושני אלה היו מביאים לי את ההרגעה הדרושה, את הפיוס עם הכל, את ההשתתפות בצער עם הכל, את ההשתתפות בצער העולם ובשירת הצער העולמי."
ואומר לכם שעבורי כתיבת פוסט זה כמו אחרים הוא חג , יצירה , אימון בהתנסחות פרי של התנסויות רבות שנים ואתם הנמענים יקרים לליבי הם מקור השראה גדולה לכתוב ולכתיבה
וכתיבתכם במרחב הפייסבוק עבורי היא חגיגה כמו ללכת לדואר לקבל מכתבם מחברים ויש לי תיק שנקרא "חברי פייסבוק כותבים" . ויש בו כבר המון אוצרות ומה שהביא אותי בין היתר לכתוב הזה הוא צילום של דואר שאספתי מהתיבה והנחתי בקדמת החלון ההשתקפות שנוצרה וכמו הזמינה אותי לצלם גם העלתה בי את הרצון לכתוב גם לכם מכתב זה .



יום רביעי, ינואר 03, 2018

עכשיו שהוא אינו כאן , נותר רק הצילום - עדות מקומית



ערפל כבד היה אתמול בדרך הביתה, נהגתי ממש לאט, ער , לפני שנים למדתי שמילים שיש בהם ע ר מבקשות את הער שבנו .חכמה מורתי ,חכמה השפה העברית על שורשיה. זו היתה נסיעה ממש איטית באורות מהבהבים, , הכל מתגלה לאט, כמו קליפ קולנועי ,אין אפשרות לזפזפ , את העצים על הדרך אני מכיר ,התיידדתי אתם לאורך השנים , חלקם אף מצטלמים להם , בעונות השונות . יש כמה שאף הופיעו במוזיאון ובגלריות . אני מהרהר במילים של א.ד. גורדון שעוסקות בהתרחקות שלנו מהטבע , מהרהר ומתבונן בטבע החולף על פני , נדמה לרגע שהעץ אחד מחברי האוהבים איננו עוד.

ואולי פשוט לא הייתי בתשומת לב מלאה. שיתפוגג הערפל אחזור לחפש אותו . כל נושא החיים, הטבע , החיים בטבע, החיים בכלל עולים שוב ושוב בהרבה אופנים , בבית מדרש "אלול " בו אני לומד א.ד. גורדון . אנחנו כבר כמה שבועות קוראים , לומדים, דורשים ,בקבוצה יקרה שמתגבשת בהנחיית נעמה שקד את מאמריו של גורדון גם על "האדם והטבע" .

והפתיח למאמר מתחיל כך , אתם מוזמנים להכנס לזה , אצטט רק משהו מתחילת דבריו : "האדם כל כך התרחק מהטבע , כל כך התבצר בתוך חלומותיו כצב הזה בתוך שריונו או כתולעת זו בתוך החזרת, עד שאינו רואה כל קשר בין חייו ובין חיי הטבע , שואף הוא להכיר את הטבע , לדעת את הטבע, להסתכל בטבע, אבל לא לחיות את הטבע, הטבע בעיניו הוא מעין ספר , אם ספר תורה או ספר מדע , אם ספר שירה או יצירה , אם תרצה גם ספר החיים ,אבל לא החיים עצמם , לא חלק מחייו, יותר נכון לא אותו ים החיים , שחייו הם טיפה אחת ממנו . שואף הוא אל צל הטבע , אבל לא אל עצם הטבע , על כן חייו הם רק צל החיים." הטכסט ממשיך ,לא פשוט לי לחברותיי וחברי ומזמין לדרוש אותו עוד ועוד .

חזרה לעץ שאיננו, באמת הוא נעלם , כל כך בולט בהעדרו, ונהיה עצוב לרגע , עוד פרידה , נכון וניסיתי לתת לו עוד חיים , ואולי גם הצלחתי , לפחות כך חשתי . עכשיו שהוא אינו כאן , נותר רק הצילום. ביום ראשון פרקנו את תערוכת עובר אורח גם שם הצגתי עץ אחר שמת זקוף על אם הדרך הביתה , הוא נפגע מהשריפה שהיתה , גם הוא עומד שם מרשים בגודלו וביופיו ואני מקוה שתינתן לו האפשרות להיות מי שהוא גם שאין בו חיים.

http://www.nino-herman.co.il/2014/02/7.html




Hillie Wurtman Moyal נינו, תמונה מדהימה, גם תמונת הריקוד היפני מאתמול... ואתה מצטט מאחד הספרים האהובים עליי. יש לי אותו בעותק ישן ובלוי וזה ספר שהולך איתי תמיד. וחוץ מזה, עץ גדוע או עץ שנעלם, זה אחד המראות העצובים בבריאה (לראות גדיעה של עצים- בכלל. יש שם זעקה שנשמעת מקצה העולם ועד סופו ואינה נשמעת. ממש כך...) תודה על השיתוף!

" עד שיבשיל פירותיו"






דימויי זה מבקש לקרוא לו בשמו . מהו שמו ?
אתם מוזמנים להצטרף למציאת כותרת /שם
שלא ישאר ללא שם .
Avi Har-Tuv עד שיבשיל פירותיו (חיים חפר, מתוך אם תרצי תפוח זהב )

Nino Herman נהדר תודה רבה Avi Har-Tuv
1
נהל

יום שני, ינואר 01, 2018

רונית פיינגולד / מציאות ואבידות / חזירי בר



כל כך שמח שהגיע הרגע . רציתי לספר לכם על חברתי היקרה רונית פיינגולד, חברה ושכנה. 
יחד הקמנו את נטף , וחברות רבת שנים נולדה כאן בהרים בתוך מרחב טבע פראי .
שנים אני נמנה על קומץ אנשים שנהנה מכשרונה , וכל כך שמח שהיום ב1 לינואר פותחת רונית שער בעיתויי מושלם להתחלת מסע שהתחיל בחדרי חדרים, וממשיך עם פרסום סיפור שלה בשם 'חזירי בר' בהוצאה מכובדת אינדיבוק IndieBook בספר שנקרא "מציאות ואבידות".

כך כתבה רונית לקהילתנו באתר נטף : " מה אבדתי? מה מצאתי? ואיך זה קשור לחזירי הבר? ולשמורה שמסביבנו? " את התשובה תוכלו למצוא בספר.
יש בו עוד סיפורים יפים. אפשר לרכוש דרך הקישור:
https://indiebook.co.il/shop/מציאות-ואבדות או בחנויות ספרים מובחרות







יום שבת, דצמבר 30, 2017

" Hey, that's no way to say goodbye " / עובר אורח

ארבע שעות בילינו היום בתערוכה עובר אורח , 4 שעות נפלאות בחברת אנשים יקרים שבאו מכל הקצוות , פשוט אהבו לחלוק איתנו את שחוו הנה טיפה בים המילים שנכתבו נאמרו : "יופי של תערוכה " " יצירות שחודרות לנפש" "אהבתי את הסוד היופי הגעגועים " " מאפשרת צלילה למימד שלישי עמוק שלא מתואר במילים "
שוב ושוב משתאה מול היופי המפעים שאתה מצליח להנביע מתוך "דוממים "
בהמשך הימים אתיישב לכתוב על תערוכה מיוחדת זו באוצרות  החכמה ויפה של ג'ניפר  בלוך  ,אצרף ציטוטים בשם מבקריה הרבים , גם מתוך אילו שנכתבו בספר האורחים , אילו שהדהדו באוזנינו, תודה גדולה לכם .










זהו - ננעלה תערוכת עובר אורח .
 היינו שם לארח , חברות חברים אורחים יקרים שבאו לראות , לחוות , לכבד .
היינו שם להיפרד מתערוכה אחרת -עוברת אורח .
סיכומים , הרחבות, ציטוטים מספר אורחים , משיחות , מן הסתם בהמשך קרוב . 
תודה גדולה לכל אורחינו היקרים שבאו . 




ספר האורחים / על הכריכה קולא'ז מתוך טסטים של ההדפסות











Nurit Snir :" ביקרנו היום בבית האמנים. ביום סגירת התערוכות של נינו הרמן ותמר לדרברג. תערוכות נהדרות. נהנינו מאוד משתיהן. מהעבודות, מהאוצרות, מהאווירה, מהאירוח של נינו ותחיה ומקבלת הפנים של ויוי המקסימה והנמרצת. נינו ותמר מצלמים בסגנונות שונים לגמרי. גם המדיום לא תמיד בדיוק זהה. (אצל תמר יש תנועה, ומתקבל וידאו ארט. אצל נינו אלה סטילס אבל כמה יופי ותנועה הם מכילים). תערוכה היא גם סוג של חשיפה אישית. קילוף קליפות ומסכות. היה עצוב, יפה וגם אופטימי."

כרמלה טייכמן :" תערוכה שנסגרת היום וחבל אבל תמצאו פרטים על הצלם ברשת: נינו הרמן - "עובר אורח" בבית האמנים החדש בראשון לציון"





:Vivian Birkenfeld
"תודה רבה לקהל הרב שהגיע לתערוכות של נינו ושל תמר.
אנו נפרדים מהם באהבה רבה ומתכוננים לשנה חדשה של פעילות.
מאחלים לכם שנה של עשייה ויצירה פוריה."

Ziva Koort: " תערוכות נהדרות"


: Jennifer Benady Bloch
כמו שאומר לאונרד כהן: Hey, that's no way to say goodbye"
ואנחנו ממשיכים הלאה "


יום שישי, דצמבר 29, 2017

גבי הרמן "לא רבים יודעים זאת אבל הפתרונות שהוא הציע הצילו חיילים רבים "

 תירגם  גם שירי רחל  לגרמנית - עין כרם  Les Soeurs de Notre-Dame de Sion



לפעמים, מזדמן לשמוע דברים שלא ידעת מעולם על הוריך. לאו דווקא עניינים אישיים ואינטימיים, אלא פרקי חיים ואירועים שאבא ואימא לא סיפרו עליהם במהלך שגרת החיים. כך אירע בשבעה של נחמיה יעקובוס , שנפטר לאחרונה, הוא ורעייתו רות יעקובוס, היו חברים טובים של הורי. בנם רפי סלע, אחיו הגדול של חברי הטוב ושכני איתן. העלה זיכרונות , והחל מספר סיפורים על אבא שלי , שסיים ביקשתי להקליט כמה תמציות , עזוב , אכתוב לך אעשה זאת בחפץ לב , וכך עשה .

אבא, גבי הרמן, שירת בחיל הספקה כקצין מ-1949 ועד 1958, ומילא מספר תפקידים בחיל, בהם ראש מדור ציוד וראש מדור תכנון ופיתוח. היה איש שהמציא פטנטים , שהשתחרר ערכו לו חבריו פקודיו חוברת איורים שבאחד מהם איור של דוד בן גוריון מעניק לאבא תעודת הוקרה על אחד הפטנטים שהמציא . "איש מקצוע טוב", נכתב בתעודת השחרור שלו בלשון הצבאית היבשה. "ביצע את כל התפקידים המוטלים עליו לשביעות רצון מפקדיו עליו".

כזה היה אבא צנוע , מים שקטים ,ממכתבו של רפי התברר לי עד כמה השפיע על הקריירה המקצועית של רפי, וגם ייעץ וסייע בכמה פיתוחים בכלים צבאיים.

על הקשר ביניהם כתב רפי: "מגיל צעיר יחסית נקשר בינינו קשר מאד מיוחד שבו הוא אט אט הפך להיות מנטור שלי בכל מה שעשיתי בחיי המקצועיים". ההשפעה הזו סייעה לו לנווט את חייו המקצועיים בעיקר בעת שירותו הצבא. כך היה לדבריו כאשר לאחר שירות כמדריך בבית הספר לחימוש הוצע לו לחתום קבע. כשסירב רפי ניסו לשכנעו בהבטחה שייצא ללימודים בטכניון על חשבון הצבא ואחר כך ימשיך עוד שנים אחדות בקבע.

"את ההתלבטות הזאת, כמו הרבה אחרות, הבאתי לפתחו של גבי", סיפר רפי. "בחיוך הביישני שלו ובשקט הנפשי אמר לי כך: אני רואה רק יתרונות בהצעה... ראשית היא תגרום לך ללמוד ביסודיות, תוך מתן כל הסיוע, ללא תשלום. היא תפתח בפניך פרויקטים גדולים ותיתן לך ניסיון מקצועי שלא תוכל לקבל בשום מקום אחר. ובכלל היא תחסוך להוריך הרבה כסף על לימודי הנדסה בטכניון".

העצה של אבא שכנעה את רפי. והמציאות הוכיחה לו עד כמה צדק אבא. הוא הלך לקורס קצינים ואז פרצה מלחמת ששת הימים. בתום המלחמה הוצב כקצין צעיר ברמת הגולן והתמודד עם חורף קשה וטנקים ישנים שהמים קפאו ברדיאטורים. לימים שובץ בצוות התכנון הראשון של טנק המרכבה.

"ובאמת נבואתו של גבי התממשה לחלוטין", סיפר רפי. "מדי פעם כשהייתי מדווח לו על הישגיי המקצועיים בחיל החימוש לא היה גאה ממנו... כאילו הייתי הבן שלו והוא כוון אותי להצלחה. כל פגישה ושיחה בינינו הייתה קרובה ונעימה כמו שלא הייתה עם שום אדם אחר בקרבתי".

"גבי התמחה בנושא האלומיניום ברמה שלא תבייש פרופסורים לחומרים במכללות היוקרתיות בעולם. דרך המעבדה, השינון והלימוד והעבודה המקצועית באלבר, הוא הביא את הידע שלו לרמה גבוהה ביותר", כתב רפי. בינתיים הוא מונה בצבא כאחראי על הנגמ"שים החדשים שרכש צה"ל מהצבא האמריקאי, שחלקם הגיעו ארצה ישר מן המלחמה בווייטנאם, וזכו כאן לכינוי "זלדה". הנגמ"שים נקלטו במהירות, אבל לאחר זמן החלו להתעורר בעיות.

"ניסינו כמיטב יכולתנו למצוא להן פתרונות למרות שהאמריקאים הרימו ידיים כבר בהתחלה... ואז כמובן היה את גבי... ביליתי שעות במעבדה ב'אלבר' עם דוגמאות של החומרים והתכנונים שלנו. לא רבים יודעים זאת אבל הפתרונות שהוא הציע הצילו חיילים רבים משריפה ופגיעה בנגמ"שים האלה".

רפי לא שכח את הפגישה הראשונה עם אבא בנושא הזלדה, כאשר חזר מביקור אצל היצרן בארצות הברית שבו ביקש וקיבל הסביר על הרכב האלומיניום שהיוו את "השריון" של הנגמ"ש. "זו הייתה אחת הפעמים היחידות שראיתי אותו צועק", שחזר רפי. "אתם השתגעתם?", צעק אבא. "אלומיניום – מגנזיום? זה הלפיד הגדול ביותר שיש..."

אבא הסביר לי את הסכנה הגדולה של ״השריון״ הזה וגרם לנו להכניס כמה שינויים מהותיים מידיים בזלדה. החשוב והגדול ביניהם היה פרויקט מכלי דלק נתיקים העשויים פלדת שריון שהצילו ממות ושריפה מאות חיילים במשך שירות הזלדה בצה״ל. הפתרון השני בא קצת לאחר מכן כשניסינו לחבר התקנים לקירות הפנימיים ללא הצלחה. הפתרון של גבי (מרווחים מרותכים) נמצא עד היום על גבי כל התקן בזלדה".

לימים לאחר שאנשי היחידה שיפרו את צורת הייצור הם זכו בפרס. "כשבאתי לגבי עם התעודה אמרתי לו - חצי שלך", כתב גבי. "הוא חייך ואמר: החצי הקטן, כי אתה תמיד תהיה טוב ממני".

"גבי הרמן הלך לעולמו מוקדם מדי ואני נותרתי עם געגועים לאיש קטן וצנוע עם לב ענק וידע חובק עולם", סיכם רפי. ואני זכיתי לשמוע עוד משהו שלא ידעתי על אבי האהוב והיקר.
הוסף כיתוב



"לא רבים יודעים זאת אבל הפתרונות שהוא הציע הצילו חיילים רבים משריפה ופגיעה בנגמ"שים האלה"


יום חמישי, דצמבר 28, 2017

אלון הרמן - יום הולדת ראשון

אלון בן שנה , יום הולדת ראשון , כל כך משמח להיות איתו , לראות אותו , יש בו מתיקות ממגנטת, מחייך כמו מבקש ליצור ידידות קשר , בוחן ,לומד 24/7 כולו סקרנות , בן אדם , מרגש במהותו ,נפש טהורה, איזה כיף שהוא בחיינו , מאחל לו חיים מלאי שמחה בריאות ואהבה .

יום רביעי, דצמבר 27, 2017

שרקייה / יובש / מצפים עוד לך חורף 2017


שרקייה זו רוח שכמו הדליקו מיבש שיער בטבע
ושכחו לכבות ,רוחות מוטרפות נושבות ממזרח, קר ויבש.
תספורת לחורף .

יום שבת, דצמבר 23, 2017

Nino Herman, On My Way Home / L'Oeil de la Photographie





I was born in Tel Aviv, got married in Jerusalem, and together with my wife Tchiya, we founded a village in the Judean Mountains, in between those different two great cities, called Nataf.

I live on a nature reserve, love the city I was born in, and my photography moves between spaces. Between the human and abstract, an unplanned, non-directed, unprocessed encounter, with a simple reality and wild nature on my way home.

In recent years, , I try to create a different viewpoint using the camera. I try to convey a world of layers, telling us that, much like our world inside, the reality outside is also complex and made up of layers.

The images of the dust reflected on the window, were taken after a several very dusty days. They said on the radio that all that dust came from the Arabian deserts, and I thought how symbolism has no boundaries, and all the walls people build are meaningless few days later

The rain came and erased all the episodes.

The series is a work in progress, and is in fact an autobiographical journey. Springtime reminds us of our son, Yair, who is in another space and time. Everything is in constant motion, nature gives and takes. You need a deep understanding to let go all the time.

Nature has no boundaries and limitations, and we must always remember that life is holy. That's the important thing.






בוקר טוב ,ככה בשגרה נכנסתי לראות מה חדש "Portfolios of the Weekend‏" הפתעה גדולה ,
הכל מסונכרן ביקום , תזמון מגניב להעלאת תצלומים אילו ע"י אתר מכובד רוח גבית מאי שם 
לתערוכת עובר אורח בראשל"צ בבית האמנים החדש .שתרד ב31/12
שמחה גדולה . שבת שלום 
וגם... ב12 בצהרי השבת אשתתף בשיח אצל שוקי קוק ברוחמה 11 בתערוכותו של פייר פאולין .
3 עבודות שלי שמהדהדות בקיר צילום שפונה לרחוב 24/7
ובערב בירושלים בבית מדרש "אלול " אשתתף במצגת על אדם וטבע במסגרת חגיגת הדפסה המחודשת של כתבי גורדון ,ערב לימוד משותף .
במה הם מאירים ורלוונטיים לנו היום?"
נעמה שקד: "אנחנו באים לבקש יחס חדש אל הטבע, אל האדם, אל עצמנו" 
20.00 בשדרות ש"י עגנון 22, ירושלים
מוזמנים בשמחה
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com