כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום רביעי, מאי 04, 2016

"כמו גורל שאין לעצור בעדו, נסעה הרכבת והרחיקה אותם מן המולדת, מן הבית, מן המשחקים",




בהקדמה לספר הייני לזכר אחיה כותבת אמא 
"נולדנו תאומים –אחי הייני ואני .
אני כהה, הייני בהיר.
אני חיה , הייני מת בגיל עשרים .
גדלנו בברלין בבית עשיר ומתבולל , לא מודע ליהדותו.
עם עלית הנאצים נאלצנו לברוח לאמסטרדם.
ב11 ביוני 1941 ברחובות אמסטרדאם נעצר הייני ע"י הגסטאפו
למרות שלא נימול הודה ביהדותו, בהיותו ישר וטהור לא יכול היה להתכחש לה .
הוא נרצח במאוטהוזן."



אמא נולדה בברלין 9/5/1921 ,במוצאי יום השואה ,נמריא לניו יורק.
ביום ההולדת של אמא ניתלה את התערוכה בלב מנהטן. 
לפני ימים אחדים הרהרתי בהקשר הדימויי של הילדה עם הבובה.
אותו דימוי שבמובן מסויים הניע את חברתי ג'ניס להזמין אותי להציג בניו יורק 
והתחלתי כותב מילות התודה אותן אומר בערב הפתיחה.
עלו הקשרים לגל ההגירה שלה של הוריה כמהגרים לארה"ב מאירופה 
ועלו הקשרים לגל ההגירה העולמי של ימינו.
וגם עלה בי לראשונה הקשר חדש מרגש מול דימויי זה של הילדה המהגרת 
לראשונה הדהדה לי הילדה לסיפורי אימי -
 לילדות שלה בברלין שנקטעה באחת עם עזיבת משפחתה להולנד.

שצילמתי בשנות השבעים את גל ההגירה שהגיע מגאורגיה ובוכרה , סיפורי אמא היו ספוגים בי 
ומן הסתם עוררו בי התבוננות מאד מסוימת שהובילה אותי לצלם ילדה זו . 
אני מאמין שכולנו בוראים לעצמנו סרטים, כל אחד והסרט שלו – אני כצלם יכול גם לשתף אתכם 
בסרט שלי שמבוסס מן הסתם על אוטוביוגרפיה - אז הנה  עוד הקשר למהות הולדתו של צילום זה .
ויש עוד 364 זויות שלא דיברנו עליהן.



לורה הרמן-פינטוס / הייני עמ' 54 

"..ערב אחד כשהגיעו מרים והייני מבית הספר, שררה בבית התרגשות גדולה,
העוזרות התרוצצו אנה ואנה , מזוודות ארוזות למחצה עמדו פתוחות, בגדים היו מוטלים על הרצפה,
ולפני שהספיקו לשאול מה קורה, כבר ישבו מרים והייני במכונית בין המזוודות עם הוריהם.

"קיבלנו מברק מן הדוד פריץ, ואנחנו מוזמנים אליו לחופשת חג המולד.
הצלחנו להשיג כרטיסים רק לרכבת הזו, ולכן עזבנו בחיפזון כזה" אמרו ההורים.
מרים החלה לקפץ בשמחה, "נהדר! נוסעים לאנגליה לדוד פריץ! הייני קדימה , תשמח קצת"
הייני שלח אליה מבט רב הבעה.
"תוריד את ההבעה המטופשת הזו, אתה לא שמח?"
"כן שמח" אמר הייני ואפילו צחק.
אולם ההורים לא נראו מאושרים כל כך, כשעלו לרכבת כבר שררה חשכה מוחלטת,
 ורק כמה פנסים הטילו אור בוהק שסנוור את העיניים.
 אמא נאנחה: "הביטו סביבכם ילדים," אמרה בשקט, אולם הם לא הקשיבו.
הם נכנסו בלהט זה בדברי זו, והתווכחו מי יישן במיטה העליונה ומי בתחתונה.
"אנחנו זזים" קרא הייני בהתרגשות, הוא ומרים נכנסו למיטות והרכבת נחפזה אל תוך הלילה,
 טסה במהירות הלאה והלאה.
כמו גורל שאין לעצור בעדו,
 נסעה הרכבת והרחיקה אותם מן המולדת, מן הבית, מן המשחקים,
 נשאה אותם אל עולם זר ומוזר, אל חיים חדשים,
 כאשר עברו את הגבול ההולנדי, אמרה אמא: " ילדים, לעולם לא נחזור הביתה"...

"הייני" : הוצאת עקד 1987  / אמא נפטרה ב1989




אמא לורה ואחיה הייני בפתח ביתם בברלין לצידם האומנת , בחלון משקיפה אמא שלהם אליזבט 



"גדלנו בברלין בבית עשיר ומתבולל , לא מודע ליהדותו. עם עלית הנאצים נאלצנו לברוח לאמסטרדם".













יום שני, מאי 02, 2016

הרוח שנשבה מבר קיימא ומאנשיו תהדהד עוד הרבה מעבר.





2011 ,רחוב המשביר 22 בר קיימא בימי ההקמה שלו .
הדימויי הזה הוא חלק מ48 עבודות שיוצגו בתערוכה הקרובה בניו יורק .
אנחנו לוקחים איתנו לא רק את הדימויי הזה  ,נספר ונציג לצד עוד דימויים
גם את רוח חזון המחאה שמומש בבר קיימא שהפעים אותנו.
לצערנו בימים אילו המתחם הזה עומד להסגר.
אני מאמין שלצד הסגירה סללו חברי הקואופרטיב הזה במהלך חמשת שנות קיומו
נתיב בתודעה של הרבה אנשים שאפשרי יחד להקים לממש חלומות .
הרוח שנשבה ממנו ומאנשיו תמשיך להדהד עוד הרבה מעבר לקיום המקום עצמו .

"אנחנו לוקחים איתנו לא רק את הדימויי הזה."














יום ראשון, מאי 01, 2016

מרקדים במעופם .


ממריאים /בארץ בעולם מאי 2016 / ATMOSPHERE



בחמישי הקרוב יוצאים לדרך  
NEW YORK 
COMING SOON


קיבלנו  פרגון מעצים ומרגש  ב: "אטמוספירה"  המגזין הרשמי של חברת "אל על"
 המגזין היחיד המופץ לכל נוסע בכל אחת מטיסות החברה.







יום שבת, אפריל 30, 2016

יום שישי, אפריל 29, 2016

משנה לשנה הפרידה עבורי מורכבת יותר

 

השנה הביקור של חברנו היקר רוסטי בנטף היה קצר מתמיד.
רוסטי,תלמיד מסור בבית ספר של החיים,אנחנו מאותה כיתה בביה"ס הזה.
מן הסתם גם מאותה משפחת נשמות . 
רוסטי מגיע לנטף, נוסע ובא על פי מגבלות השהייה הניתנות לו. 
מקפיד לא לחרוג מהזמן. 
כל זמן ביקורו יש את שעון הזמן המתקתק ,
ידיעה שהנה עוד רגע יגיע הרגע להיפרד מרוסטי, 
משנה לשנה הפרידה עבורי מורכבת יותר. 
שעור של פרידה יש לו צורות רבות
 ובכולן יש משהו מהמוות ומהחיים.









יום חמישי, אפריל 28, 2016

"והדרך עודנה נפקחת לאורך"


 יהודית קונפורטי:" היום, ערב שביעי של פסח,הפך להיות במשפחתנו. " היום של יאיר".
יום בו מדברים עליו יותר, זוכרים יותר מאשר בסתם יום של חול, 
נטף באביב, תמיד יפה, ובאביב עוד יותר. כמו שנינו כותב- הטבע מתעתע בנו.
וזאת הדרך הכל כך יפה, בה אנו הולכים כבר 16 שנה באביב" .......




©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com