כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שבת, דצמבר 01, 2018

האהבה מסירה מגבלות



ההפרדה הזו שעושים שיש מפגש חיי ויש רשתות, זו הבחנה שאני חולק עליה , לטעמי זה כמו נשמה וגוף, הם אחד בחיים . עבורי מפגש וירטואלי הוא כמו מפגש חי , וזה משמח אותי , ברשת כמו בחיים מתקיים קשר .גם מאמר בעיתון שמהדהד אמת נוגע בי מאפשר לזוז מקום בתודעה .
אני מנויי גם על " מקור ראשון " של סופשבוע . לומד מהעיתון על עולמם של אחרים .זה שייך לתלמיד שבי ,בבית ספר של החיים השעורים נמשכים אפילו אחרי המוות .
מעניין לראות כיצד עורכים עמודי חדשות בעיתון של הימין. מגמה ברורה ועקבית שרחוקה מעולמי ומהשקפתי מאד .
לעומת זאת קראתי במוסף השבת המרתק "לתורה הגות ספרות ואמנות" רשימה שכתבה שולמית בן שעיה:  "להישבר ולהיבנות מחדש" מאמר שמשך עיני :" על הפוסטמודרניזם שמהווה לכאורה איום על הזהות הדתית המגובשת ,אבל שמא דווקא בו טמונה הזדמנות להעמקה ולבחירה מחודשת ".
ויש שם דיבור בין היתר על אותם צעירים שנולדו "לבית דתי טוב, עם כללים דתיים ברורים , " שרוצים קרבת אלוהים חיבור לנשגב וכו' .
"אך אינו מבין מדוע החוקים שסביבו מגבילים אותו ולא מאפשרים לו לממש את כמיהת נפשו , והוא רוצה לפרוץ , להתחבר לאלוקים בדרכו שלו ,להתפלל כמו שהוא מבין , החוקים הכללים המגבלות הדתיות אינן תואמת את עולם שאיפותיו הפנימיות וממילא נוצר שבר "
וחשתי שוב שבכל המרחבים ימין שמאל יהודים ערבים ועוד ועוד נשמות דוחפות לשינויי .
האנושות בתנועה של שינוי גדול . יש איזו ברית חדשה/ישנה שנשמותינו מזמנות אותנו לחבור /לכונן , "יסודות עמוקים יותר שטרם הבאנו לידי ביטויי" . חיבור נוגע ועמוק יותר שהדתיים קוראים לו "את פניך ה' אבקש " .
ועבורי כאדם מאמין שאינו דתי , הקריאה הדהדה אמת , דומה לקריאת נשמתי שביקשה להחזיר אותי הביתה, כי התרחקתי מעצמי .
.אולי הניסוח המתאים לי הוא "את עוצמתי אבקש -כולנו נבראנו בצלם פניו .
ברמת הסמל שבר בעצמות מדבר/ קשור לעצמי הגבוה ולעוצמה.

בפיזי -.כף הרגל כבר חזרה לדרוך , נולד סנדל גדול מממדים חובק גבס , מתאמן בהליכון בבית ,ובחוץ בגזרת המרפסת מול ההר, מקצה שיפורים = בקרוב יציאות , מאחל שהכאב שבדריכה יהפוך להיות מאד מאד עדין ודק עד שיעלם.
אביגיל כתבה לי במתינות והמלה הזו הדהדה לי כמו ברכה לדרך , מתינות =קול זכרון .
אסתי שלחה לי קלף " האהבה מסירה מגבלות " מ" קלפי מרלין "שמתאר חלום שחלמה ושמחתי מאד .
"אתה כמו מורה שכולם עולים אליו לרגל ", אמרה השבוע חברתנו בלהה תוך כדי שהיא נכנסת למטבח בחיוך גדול.
 שמחתי ,משחק המילים דיי מדייק לימים אילו ,את שיצרה תחיה עבורי.
 חברים שבאים לעזור ומתוך כך גם נוצרה מציאות חדשה נעימה שיש בא יכולת בריאה.
במפגשים האלו אני תלמיד כמו מורה מקשיב לאשר מביאים חברי, פתוח לשמוע , כל צומת בחיים היא הזדמנות לגדילה , נעזר בחברים לראות מה השיעור.
 לאט לאט מתחילה להתבהר תמונה לפשר השבר כי עבורי הפשט הוא קצה קרחון.
בכלל אני מאמין שהעולם הנגלה ,מראית העין היא ממש לא חזות הכל .
שבת שלום .











יום שלישי, נובמבר 27, 2018

וואהל שמו, רק מלראות אותו מתמלאים כוח,

.היה שקט של ריכוז. הניח גזע על גזע ובאותה תשומת לב שעשה זאת רגע קודם ,התרחק מעט התייצב ,עיניו מטווחות , ידיו אוחזות בגרזן כמו במקשה אחת , מניף אל על ובתנופה מכה בעץ . וואהל שמו, רק מלראות אותו מתמלאים כוח, הוא והכלי הם אחד , זו מלאכה מהפנטת . שוב ושוב הוא אוסף בוחן איפה להניח את הגזעים המבוקעים .מעצב ערימה . "העבודה הזו שומרת אותי צעיר כמו הילד שהייתי פעם ". בלילה יחזור לכפרו מעבר לגדר לארץ הגבעונים. מייחל ליום שחוטבי העצים ושואבי המים יקבלו את החרות הכבוד המגיע להם .















יום רביעי, נובמבר 21, 2018

האם חלמתי אי פעם שאתיידד עם הר שרובץ לו מולי שותק?

כבר שנים יושב כאן כמעט מידי יום, כמעט בכל מזג אויר ,היופי, השקט נספג לתוכי ,האם חלמתי אי פעם שאתיידד עם הר שרובץ לו מולי שותק, ממש לא ,לקח לי שנים להתיידד עם מורדותיו האפורים המוכתמים ברצועות סלעים בהירים .
מאחוריו תל אביב עיר הולדתי , מסתתרת או אולי הוא מסתיר .כרגע הרוב מתרחש כאן ועכשיו הישיבה הזו על המרפסת מיטיבה מחזירה אותי לשקט עמוק.
אתמול חזרה הרוח המערבית מאפשרת לנשום לרווחה רגע קודם היא שרקיה ממזרח ויבשה הכול.
כפות התמר מרשרשים לרגע מתחלף מתיפוף לרחש רך של עלים נישאים .
יושב מקשיב, מנסה לתרגם את שנגלה את הקולות הצלילים למילים .
מכוון אחר מגיח הבז פורץ לאוויר במעופו נישא מעל העמק לרגע נעלם .
הוא מקומי , גר בחרבה דרומית לנו .
ברקע שירת הציפורים מקהלה מגוונת של שריקות וציוצים זוג עורבנים מקרקרים מטפסים מענף לענף על הברוש הענק
האם חלמתי אי פעם שאשב בין ובינות עצים רבי קומות שבמו ידינו שתלנו – ממש לא –או שאני לא זוכר חלומות .
בסוף השבוע יחזור החורף, ונצא שוב לצלם , כרגע השמיים פתוחים למעט עננים קטנים לבנים בודדים חיל חלוץ לכבדים מנמיכי הטוס שיביאו איתם גשמים , מתחיל להתערפל ,האופק נעלם.
אלון נכדנו ביקר אתמול בין הערביים, כל חושיו פתוחים קולטים ,יללת תנים עולה מרחוק ומתגברת כל כך מהר עוד רגע הם ישמעו כמו בלופר . עיניו מדברות עיניים חכמות מרגע שיצא מהאוטו ועד לכניסתו לבית אני גם חווה דרכו הטבע מהדהד בבן השנתיים שמביט בי ,ההתרגשות אוחזת גם בציפורים, השמש כבר לא חמימה, בוא נכנס לבית אלוני . מרחוק נוער חמור ."פוחד ח מור" הוא אומר לי מביט בעיני בראייתו הרכה החודרת , "פוחד ח מור".
ואני על כסא הגלגלים נהפך לאביר המגן ,מבין מה זה אומר להיות שלם


 






יום שני, נובמבר 19, 2018

עדן טובול / Take 1



" הזמן עושה את שלו , אני את שלי " 
זוכרים את Eden Touboul /מהפוסט משובת נעורים .
מלהק /מפיק או במאי ראה את הפוסט מספטמבר 
והזמין אותה לאודיישין. ירדה עדן מחוות העיזים , להתחבר למחשב 
ובאביב הקרוב נדע אם נולדה כאן כוכבת צעירה .


"הזמן עושה את שלו 
אני את שלי 
והקהל מואר , 
הראשון שמוחא כפיים 
עולה על הבמה 
ואין במה "

כתבה שירה חרש @ Shira Horeshבספר שיריה 11:11 
מתוך -(ניגון מס' 1 לשקט)


יום שבת, נובמבר 17, 2018

בדרך הביתה / 2018

" את החיים צריך לבקש בחיים, בעצם החיים, צריך לבקש בכל רגע, כי כל רגע הוא אות חדשה, מלה חדשה, פרק חדש, – הכל לפי החי, לפי כוח החיים" .. א.ד. גורדון




יום שלישי, נובמבר 13, 2018

רחוב העליה

רגע של חיים ברחוב העליה דרום תל אביב , אור רך של חורף ,קר . , אתמול העליתי אותו לראשונה , הבוקר התבוננתי שוב לפרטים , אני אוהב אותו , יש בו מעט ויש בו המון הוא שלם ויש בו חלקים שמספרים סיפורים שונים ,למשל סקרן לשמוע מה נאמר שם בשיח הבין דורי , ומיהי הג'ינג'ית הזו שהכובע הסרוג של הבחור מתכתב עם שמלתה בכלל היא כמו יצאה מסצנה של סרט אחר, ויש את המבוגר שמדבר והיא שמתבוננת דוקא לכוון הצעיר האם הוא בן זוגה ?
או אולי איך יגיב ? אולי היא בכלל בתו של המבוגר ? ותפוחי האדמה רגע לפני שיפוזר בדוכן
קראתי שיש 5000 זנים של תפוחי אדמה, וגם שצילום של תפוח אדמה אורגני נמכר במיליון דולר את התמונה, שצילם קווין אבוש במצלמה דיגיטלית, קנה אותו איש עסקים אירופי.
זהו אחד הסכומים הגבוהים ביותר ששולמו אי פעם על צילום.











יום ראשון, נובמבר 11, 2018

בחרובקה ,Becherovka

התמונה הזו של החנות הקטנה של האשכנזים בפלורנטין צולמה לפני 6 שנים .
החנות הזו כבר לא קיימת שם , בימים אילו של ישיבת -בית עובר חוזר לדימויים תחילת גיבוש ספר ועולים מניעים נסתרים שהובילו אותי לצלם צילום זה או אחר .
בתחילת נובמבר 2013 סגרו רבקה ויהושע אשכנזי את חנות הסנדוויצ'ים הוותיקה שלהם ברחוב פרנקל בשכונת פלורנטין.
מה גרם לי לעצור שם להיכנס ולצלם ,באותם הימים הייתי כולי בעניין צעירי המקום ,משהו בתוכי כמו הזמין אותי לעצור ולצלם .
משהו בחנות הזו בפלורנטין, הזכיר לי מכלת אחרת מילדותי, מקום קטן צנוע נחבא, קרוב לעירייה בר"ג ,שבה אבא היה קונה משקאות חריפים . משקאות בעלי שמות לא מוכרים שמהם אחר כך היה רוקח משקה שאהב.
זו לא הייתה המכולת שלנו ואבא מעולם לא נהג לקנות במכולת שלנו . אבל לשם היה יורד כמו למבצע , הלכתי אתו לשם פעם לראות איפה ומה ביקש .
זוכר את בעל החנות מטפס על סולם ומוריד עבורו בקבוקים ממדפים שנושקים לתקרה , משקאות שמעטים רכשו אותם כאלו שיצורם עבר מהעולם .
ובבית המטבח הפך למעבדה לרקיחת משקאות אלכוהוליים, אז זה נתפש בעיני כעוד התנסות שלו לייצר לבד את אשר נדרש בבית. כמו את אותם שולחנות, כני הציורים בבית ששימשו את אמא לשעורי הציור ,אותם העבירה בסלון ביתנו .
אני כבר לא זוכר במדויק את מרכיבי המשקה שנרקח, היה לו טעם של אניס וריח מאד ייחודי ותכולת אלכוהול גבוהה כזו שאפשרה לשמר אותו בפריזר הקטן .
את המתכון המציא בעצמו מן הסתם מתוך שחזור טעמים וזיכרונות , אבא היה איש של תכנון ופיתוח המצאות ,נהנה ביותר מהיצירה שלו ונהנה לשתף בה חברים קרובים.
אבא נפטר ב1983 לא חווה את נפילת המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה ואת האפשרות לחזור לשם .
שנים אחרי מותו במסע לפולין ופראג וטעימת המשקה הלאומי הצ'כי, בחרובקה Becherovka),הציפה אותי התרגשות גדולה, הטעמים זרקו אותי למטבח ביתנו ,לאותו משקה שייצר והתבהרה תמונה שאולי בעצם ניסה לשחזר את ליקר העשבים המתוק מריר המשקה הלאומי של מולדתו. הנה טעמו של משקה מתפענח וממגירות המוח ללב שמחזיר אותי לאבא לשורשים עמוקים מחייו כאלו שלא שאלתי כאלו שלא סיפר . המושג הפחת חיים תמיד ריגש אותי , משמעותו עבורי כאן למשל זה לחזור לדימויים ולתת להם להדהד בטריות אמיתות שהיו חבויות בקרבי בקרבו כמו לפגוש את החדש .
אבא היה אוטודידקט , סיפר מעט מאד על עצמו , לצד זה כל התנסויותיו היו בגלויי. איש מעורר השראה היה יושב ומתרגם שירה מתוך היותו בלשן ,היה לו ידע על תכנון ופיתוח של תגובות כימיות שמטרתן לייצר חומרים חדשים. אז לא חיברתי ידע זה שרקח חומרים במטבח לעבודתו במפעל האלומיניום "אלבר "בכפר סבא . ששם בעצם ניהל את המעבדה שביצעה מחקר ויישום מדעי של תרכובות שונות על מנת לייצר מגושי האלומיניום שהגיעו למפעל על גב משאיות כבלוקים ענקיי ממדים גושים גולמיים של מתכת . שיצאו מהמפעל אחרי ערגול וטיפול בעוביים וחוזקים שונים עפ"י הזמנת הלקוחות .
אבא היה אחראי על הערגול הזה סוג של אלכימאי שגם כאן פיתח שיטות מחקר כדי לייצר מוצר .
היו עולים אליו לרגל להתייעץ מהתעשיות הצבאיות והאוויריות כמו גם ממחלבות תנובה טרה ובית החרושת ליצור שוקולד עלית ועוד .
סבא שלי הד"ר הוגו הרמן השאיר לי ארגזים של חומרים מצולמים מצוירים וכתובים הנה תצלום מקרלסבאד קרלובי וארי שבצ'כיה עת השתתף שם בקונגרס ציוני ב1921 זו גם העיר שבא פותח המשקה על ידי החברה המשפחתית של יאן בכר, ששייכת לחברה הצרפתית פרנו ריקאר (Pernod Ricard). כל השמות מתחברים למשקה שאבי כה אהב, ומזכירים לי שפרנו היה אחד המשקאות אותו רכש במכולת . והנה עוד הקשר , סב סבי ליאופולד שמו היה בעל מפעל ליצור משקאות , גם את זה לא סיפר לי אבא מצאתי זאת בעץ המשפחה שהכין סבי ותצלומים של סבא שלו בפתח החנות שלו.
לא זכור לי שסיפר על הגעגוע למשקה המקורי ולמולדתו בכלל לא דיבר על עצמו היה ממעיט לחשוף את תוכו את רגשותיו זו עוד סיבה למה אני משתף הרבה מתוכי ומפציר בכל הקרובים לי שישתפו גם הם . מעבר לרצון להשאיר לילדי נכדי ונכדתי ואילו שעוד יגיעו את מחשבותיי , אמונותיי וערכי . יש רצון לפתוח בנדיבות מחשבות שעולות בלב ובפתיחות הכתיבה.


Rochale Yacar
דברים שנכתבים ברגישות על עולם שאינו קיים יותר, ומתארים באהבה ומילים שיוצאות מהלב - מצליחות לפגוע בדיוק שם. בלב

סמדר אימור וואו נינו, זה כל כך מרגש, לא ידעתי גם שיש לך שורשים צ'כים, אני בשנים האחרונות המון בפראג אוהבת את העיר הזו ותוהה על אופיו של העם הזה. מאוד מתחברת לנושא של שיתוף בעולמות שלנו, אין הרבה דברים מרתקים יותר מעולמם וחוויותיהם הפנימיות של אנשים. גם לתיעוד מאוד מתחברת, לזיכרון, להדהודים שנשארים בנו במודע ולא במודע מאבותינו מאבות אבותינו. אני מרגישה שמתעדת בכתיבה, רגעים...






יום שישי, נובמבר 09, 2018

ברוח הימים האילו / " תחילה הם באו "




תחילה הם באו / מרטין נימלר

תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים –

ולא השמעתי את קולי,


מפני שלא הייתי קומוניסט;



ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי סוציאליסט;



ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי;



ואז הם באו ולקחו את היהודים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי יהודי;



ואז הם באו ולקחו אותי –

וכבר לא נותר אדם,

לדבר בעדי. "

" שמונים שנה לליל הבדולח .
תרגום: מאיר זוהר"
זה השיר שפורסם מעברו השני של עמוד השער הזה .
שבת / מוסף לתורה , הגות, ספרות ואמנות / מקור ראשון .
"בשער חנניה (נינו ) הרמן , הר הרוח, צילום דיגיטלי, 2012 מתוך אוסף האומן ".



©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com