הטמפרטורות ירדו, הרוחות יתחזקו, אובך.

‏‎Roni Porat‎‏
‏8‏ שעות ·



לגור בנטף זה אומר לחיות את עונות השנה ושינויי מזג האוויר יום יום שעה שעה. הגשם בדרך. Nino Herman מצלם את חיינו

Roni Porat מדהים נינו. אני מזמין ממך פרוייקט. מהזווית הזו ובזום הזה צלם צילום אחד בכל יום בשנה באותה השעה ונעשה מזה בסוף סרט של כמה דקות שאכתוב לו מוסיקה.

בבית ראינו את הסרט "סמבה" עם שרלוט רמפלינג. שעה קלה אחרי,ביריד הספרים.

בבית ראינו את הסרט "סמבה" עם שרלוט רמפלינג. שעה קלה אחרי,ביריד הספרים. אז כן זה לא אחד לאחד, אבל משהו בי נספג מדמותה ,והיקום איפשר לי למש תמונה זו שעה קלה אחרי הסרט ביריד ספרי באומנות בירושלים 

עיר / כפר, נינו הרמן, אוצר: ניר הרמט.

עיר / כפר  נינו הרמן אוצר: ניר הרמט - City /country  Nino Herman  Curator: Nir Harmat

ייחודיותו של הצלם נינו הרמן טמונה ביכולת שלו להיות "זבוב על הקיר". הוא רואה ואינו נראה, עד אילם למציאות המתרגמת לדימויים שכמו נשאבו מדמיונו הפורה.

התערוכה 'עיר / כפר' מערבבת בין גופי עבודותיו של הרמן ומבקשת לחשוף את השכבות המרכיבות אותם. הצילום של נינו הוא ישיר ואינו מבויים, נסמך על המציאות העומדת מולו. אלא שהוא מביא זווית שהופכת את הפרוזאי לנראה כסצינה מסרט מוכר, כמעט נוסטלגי. לעיתים עולה מעבודותיו תחושת deja vu, שכמו מפעילה נוכחות מסתורית המוקרנת מעבודותיו; הוא משמר את הריאליזם של מושאי צילומיו ובמקביל מנכס אותם לכתב ידו.
הרמן יוצר על הציר העובר בין נטף, יישוב מגוריו, לבין שכונות דרום תל אביב. הוא מחפש את הרגעים המייחדים את המקומות ואת הדרך העוברת ביניהם במעבר עונות השנה, בצבעוניות, במלא להתפקע עד לקו אופק נזירי.

לדבריו: "האמנות שלי היא כלי לבריאת המציאות. אני מאמין שכל אדם יכול להיות אמן של החיים אם הוא מאמין שהוא יכול לברוא את מציאות חייו. הייתי רוצה להשפיע דרך האמנות ולספר לאנשים שאין לנו מגבלות בבריאת המציאות שלנו. מה שמייחד אותי הוא האומץ להעיז לפתוח את הלב ולגעת באנשים ובחיים."

ניר הרמט, אוצר

בעליה בדרך לגלריה
נוצרה השתקפות של הישן

פריצת הדרך לנטף " סטורי היסטורי", סדרת סרטונים חדשה מבית לע"מ

"סטורי היסטורי: מה גרם לפיצוץ אדיר בהרי יהודה?
19 דצמבר 2019

לפני 36 שנים בדיוק תועד פיצוץ אדיר בהרי יהודה - מה גרם לו ולמה צלם לע"מ היה דווקא מרוצה ממנו? בפעם הראשונה בסדרה מופיע צלם לשכת העיתונות הממשלתית חנניה הרמן, שעקב אחרי הפועלים שטמנו את הדינמיט והיה עד לפיצוץ האדיר שהתרחש. על האירוע, הוא מספר, "זו הדרך הביתה, במובן העמוק".

"סטורי היסטורי", סדרת סרטונים חדשה מבית לע"מ חושפת את מאחורי הקלעים של האירועים והדמויות ההיסטוריות של מדינת ישראל.



מאת עינב לוגסי, לע"מ

צילום: קובי אלקוצר, לע"מ

באו ועלו ענני קדישמן.

סוניה בלומנפלד 1921- 2019

השבוע חוויתי אישה יקרה במעבר בין עולמות, הספקנו עוד להחליף מילות אהבה , עיניה הסקרניות למודות החיים אורו בבואנו כבר קשה היה הדיבור עבורה ,ובין משפט למשפט פניה היפים כמו סיפרו על שלווה והשלמה זכינו ואנחנו גומעים במבטינו עוד קצת מאשה יקרה זו מלווים בעצב את ימיה שעותיה האחרונים ,

סוניה בלומנפלד בת ה98 נפטרה בביתה במיטתה בשיבה טובה מוקפת משפחה אוהבת אפשרה לכולם להתכונן לפרידה ועדיין זה מוקדם לסכם לתאר את כל שהיתה בשבילנו,

בראש ובראשונה אימו של רוני חברי היקר מגיל 4 ,נציגה של דור הורי שהלכו לעולמם צעירים כל כך בני 67 , סוניה הייתה חברה של אמא וכבר כילדים ביקשה את קרבתנו תמיד מקבלת פני בשמחה וסקרנות ,אחרי לכתם של הורי היתה מתקשרת שולחת מתנות תבשילים עוגות עציצים בימי הולדתי הייתה לה אהבה לעציצים מרפסת ביתה בירושלים היא כמו גן קטן ופורח .בשבוע הזה מצאתי עצמי סורק את קירות דירתה נפרד מבית שכה אהבתי.

אחרי הלוויה עלינו יחד עם כל השבט שלה לבית,, ציורי אימי על הקירות פורטרטים נופים, בני אדם מספרים על הקשר העמוק של שתי האימהות שאינן עוד ,פינת האוכל המסוגננת התקשתה להכיל את כמות האנשים ,אותו מרחב אינטימי שבו אירחה אותנו לארוחות "לאנצ" המפרסמות בד"כ משותפות לאורחיה הצעירים שהכירה התיידדה ועלו לרגל לשמוע את סיפור חייה וגם לספר , סוניה היתה מקשיבה רוב קשב ושואלת מתעניינת זוכרת ומלווה, עכשיו בחדר ממול נכדה נכנס למגירות בשולחן העבודה המעוצב להשלים את הסרט שעשה עליה ימים ושעות ראיין אותה , כל כך מרגש היה לראות באיזו מסירות ולב אוהב נעשתה היצירה הזו ,בסלון ראיתי גם את מוכר הפרחים הצעיר שהפך לבן משפחה היה מגיע כל שבוע גם אליה עם זר כמו לשאר השכונה אחרי ביקורו הראשון כבר הוזמן לצהרים ושיחה, וכך נולדה עוד ידידות מיוחדת. כשאבי נפטר לא היינו לצידו, ועד היום אני כואב את החוויה הזו , עם אמא כבר היינו, ועדיין היה בנו קושי גדול פחד מהמוות, עם סוניה זכיתי

לחוות גם את השינויי שחל גם בי, הזכות ללוות נשמה שעוזבת גוף והכרה של אשה יקרה ואהובה פתחו בי את הלב לאהבה גדולה ובלב מצאתי גם אלבום רגשות שמידפדף לו כמו אלבום תמונות,

מדרגות הפרידו בין הדירות שלנו ברחוב הבאר 4 ברמת גן, גדלנו יחד רוני ואני מגיל 4 ואימהותינו כה שונות נהיו חברות קרובות ,כל אחת מהן באה מגלות אחרת פולין, גרמניה, סיביר, עליה, שנות החמישים, הצנע, זו בהחלט פרידה מדור מעולם שהיה .

במעבר חד אספר לכם שהיום בגרמניה יערך קונצרט גדול של תזמורת מירושלים , הפקה של קונסטנטין סטודנט צעיר שהכיר את סוניה במסגרת ארגון "אות הכפרה והשלום" והפך לחבר קרוב, הוא שייך לדור צעירים וצעירות מגרמניה שרוצים לעשות תיקון מסורים לשליחותם שנובעת מעומק ליבם .

גם אחרי השנה של ההתנדבות המשיך את הקשר, הכרתי אותו שם ב"לאנצ" ויוצא כך שתערוכת צילומינו שהייתה בקרקוב ב2017 מלווה היום את הקונצרט שקונסטנטין הפיק בגרמניה. ותמשיך לנדוד עוד, ואתמול בזמן הלוויה קיבלתי הקלטה ממנו שבו סיפר בהתרגשות שבביקורם באותם רגעי הלוויה בדאכאו התבקש לדבר על הפרויקט שלו על יחסי ישראל גרמניה שכה יקרים לו. והוא התקשה לעבור לסדר היום המתוכנן וסיפר על סוניה : "כשעמדתי שם ביום העצוב הזה הסתכלתי סביבי בחרתי לשנות ,,לדבר על סוניה על סיפור אחד שסיפרה לי על החוויה שלה במחנה וסיפרתי על מותה והיתה לי חוויה של השתתפות איתכם בארץ וגם הרגשתי שהייתי יכול להעביר את לפיד הזיכרונות שלה דור שורדי השואה שביקשו שנספר את זיכרונותיהם ". —

שלשום נפרדנו מסוניה בלומנפלד
חברתנו האהובה והיקרה בת ה98
אמו של רוני חברי היקר מגיל 4
בתמונה מ2017 תחיה מספרת לה על מסענו לקרקוב.

בדרך הביתה / חורף 2019

Sarah Engel נפלא !בעיקר הערפל המתפייט על החוטים, העלים, והציפור... תזמורת שלמה של כיוונים תנועה ורכות..

Sarah Engel תודה נינו על הצילומים האחרונים של הגשם.
הקיום הנצחי של הטבע והרף העין ( הטכנולוגית)של האמן... שילוב פיוטי כל כך.

Sarah Engel כך נראית הדרך הביתה... שכל פעם נראית שונה ואחרת...

גשמי ברכה

פואטיקאמרה / poeticamera / בית הקפה.

Nurit Bhonker

שעה אחת · 

סיגל ואני נרגשות לארח בפואטיקאמרה את הצלם הנפלא Nino Herman.
נינו הרמן לוקח חלק במיצג הווידאו של פואטיקאמרה בספריית פרדס חנה - כרכור (רחוב הבוטנים 59). מוזמנים 😊.
ניתן לראות את הסירטון שיצרנו בפואטיקאמרה עם התצלום של נינו, כאן:
https://www.poeticamera.com/guests
נינו הרמן הוא צלם עיתונות, שליווה ראשי ממשלות ותיעד אירועים היסטוריים בתולדותינו. לאחר שהציג עבודותיו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות יוקרתיות בארץ ובעולם, הכול מכירים בכך שהוא אחד הצלמים החשובים הפועלים כיום. יש הרואים בו צלם קולנוע, יש מי שמכנים אותו צלם דוקומנטרי ואילו אחרים מסבירים מדוע הוא ראוי להגדרה צלם-אמן.

בעינינו, נינו הרמן הוא כל אלה יחד, ועוד: נינו הוא צלם אוהב-אדם. תצלומיו מעידים, כי הוא יוצר קשר אינטימי עם המצולמים שלו ומצלם אותם ברגישות, תוך כדי ניסיון לטשטש את עקבותיו-שלו, כמי שאוחז במצלמה. נינו מוכיח לנו בתצלומיו, שכאשר אנחנו רואים גם את מה שמתחת לפני השטח, מבקשים יופי ובאים מאהבה – כל רגע בחיינו הוא רגע מכונן.

עוד על נינו הרמן:
https://www.ninoherman.com
http://www.nino-herman.co.il
https://www.facebook.com/beinadashalalev

רצו לשנות זוית

חורף /2019 / Minzar bar

כמו מסרט של צאפלין

יש לי ספר צילומים גדול ומקיף על צארלי צ'פלין שנספג בי , לא נגעתי בו למעלה מעשור , הצילום הזה מזכיר לי באווירה במבט של האמא של הילד, התרגום לשחור לבן לוקח אותו לזמן אחר. מרגש אותי איך הכל ספוג מראות תחושות חוויות שמתפענחות להן

אתגר שחור-לבן 4 מתוך 7 ימים. ללא כל מילים.

אתגר שחור-לבן 4 מתוך 7 ימים. ללא כל מילים.
פונה ל Giora Salmi חברי הצלם מורה ואוצר איש צנוע ומופלא
תודה רבה לחברתי האהובה Tamar Eisen על ההזמנה.

ללא כל מילים.

אתגר שחור-לבן 3 מתוך 7 ימים. ללא כל מילים.
פונה ל Tamar Rothstein חברתי הצלמת המוכשרת ואשת הרוח הגדולה
תודה רבה לחברתי האהובה Tamar Eisen על ההזמנה. — ‏עם ‏‏‏תחיה הרמן‏, ‏‏‎Eitan Herman‎‏, ‏‎Daniel Herman‎‏‏‏ ו‏‎Nataf Kehila‎‏‏ ב-‏נטף‏.‏

   

הזמן הכפרי / 2019

אתגר שחור-לבן 2 מתוך 7 ימים. ללא כל מילים.
פונה ל Mossi Armon חברי הצלם
תודה רבה לחברתי האהובה Tamar Eisen על ההזמנה

‏ב-‏HaMiffal هميفعل המפעל‏.‏

אתגר שחור-לבן 1 מתוך 7 ימים. ללא כל מילים.
פונה ל Elinor Dori חברתי היקרה,שמאד אוהב את צילומיה
תודה רבה לחברתי האהובה Tamar Eisen על ההזמנה. — ‏ב-‏HaMiffal هميفعل המפעל‏.‏

"כל השאלות האנושיות, הלאומיות, האישיות עומדות פה בשבילנו על הפרק ודורשות מאתנו ביקורת חדשה, בירור חדש, פתרון חדש."

שאלה גדולה שאלתני, שאלת חיים – ואתה אומר: אולי יש בעניין זה דברים אחדים להגיד לך! ובדברים רבים אפשר להגיד? אם אגיד לך, למשל, כי אני מצאתי בארץ-ישראל, הרבה מצאתי, אולי יותר ממה שביקשתי, – האם זה יספיק לך? הלא רק בשבילי מצאתי. וגם זה אם אבוא לפרש, לפרוט, לא אמצא דברים. כי יש הרבה צללים, הרבה שלילה, אלא שבחשבוני-אני גם הצללים והשלילה מצטרפים לחשבון האקטיב שלי, – כי גם בהם יש חיים, יש צער חי.בכל זאת שמחתי לראות כי יש עוד שואלים את עצמם שאלות כאלה, – וזה הניעני לכתוב את דברי אלה, אם כי לא להגיד לך דבר מה, כי אם בשביל לרשום לך את הכתובת הנכונה, למי לפנות בשאלה זו.
– אל עצמך!
שאל את עצמך, רק העמד את השאלה כהלכה, – ומצוא תמצא את התשובה. העיקר הוא, כי השאלה היא הרבה יותר רחבה ויותר עמוקה ממה ששאלת, ממה שנהוג לשאול. ארץ-ישראל היא בשבילנו הכל, כל החיים או – לא כלום, כל השאלות האנושיות, הלאומיות, האישיות עומדות פה בשבילנו על הפרק ודורשות מאתנו ביקורת חדשה, בירור חדש, פתרון חדש. רק בכל שלמותה זו יש בשאלה רוח חיים, יש בה כוח לפתוח לשואל את מקור החיים, יותר נכון, לתת לו היכולת לפתוח לעצמו את מקור החיים, את מקור המחשבה והיצירה בכל אשר הוא עושה, בכל אשר הוא חי.
... השאלה הזאת קשורה בקשר אורגני, חי, בכל יתר השאלות. וכן כל השאלות. הכל קשור ומאורגן וחי, ובאיזו נקודה שאתה נוגע – הרי אתה נוגע בכל הנקודות. ואל תחשוב, כי זה רק מקשה את השאלה. זה כוחם של החיים – שהם נושאים את עצמם. מה שחי הוא תמיד מרובה צדדים, רב-הרוחב ורב-העומק, – הוא חי!
כמדומה לי, כי די במה שאמרתי בשביל ברירוּת הכתובת, השאר – על פי הכתובת!

– א"ד גורדון, לבנימין קוצ'רבסקי (בנימיני), כסלו תרע"ו

הספל: שקד - קדרוּת
צילום: חברי היקר Nino Herman

הר עוזרר

חילופי עונות

אבו גוש

אוף גוזל

היינו לבד בבית הקפה , אמרו לנו שיש להניח שכולם נשארו בבית לצפות באיש שאיבד כל רסן. — ‏ב-‏שמנמונת نصّوحَة‏

Trailer for NINO

"...נפש הרואה צריכה לדבר למראה פניה"..

Nino Herman
"אולי לא צריכה האמנות להיות מדברת,כי אם שותקת. אולי לא נפש האמן צריכה לדבר מתוכה, כי אם נפש הרואה צריכה לדבר למראה פניה, כמו שהיא מדברת למראה פני הטבע השותק." א.ד. גורדון .
# פורטרט עצמי של סבא# הוגו הרמן # פראג # #1905

נעמה שקד מתוך מכתב נפלא של גורדון לרחל, י"ב ניסן תרע"ד.
"...הקונגרס היה, כידוע לך, באחד האוּלמים היותר מפוארים שבוינה. והנה בשבתי שם הרגשתי, כי האולם מדבר דבר מה או שר, ועל הרוב נדמה לי,שהוא צועק, מה – אינני יודע, כי אינני אמן, - אבל נשמתי שותקת, ולא עוד אלא כאילו קול האוּלם מחריש והומם אותה.
אז חשבתי: אולי לא צריכה האמנות להיות מדברת, כי אם שותקת. אולי, לא נפש האמן צריכה לדבר מתוכה, כי אם נפש הרואה צריכה לדבר למראה פניה, כמו שהיא מדברת למראה פני הטבע השותק. מובן, כי המלה ‘מדברת’ ביחס לנפש הרואה אינה הולמת יפה את כוונתי, כי פה יש יותר מדיבור וגם יותר משתיקה.
ואולי לאמנות כזאת, לאמנות שותקת, לאמנות שאינה מגידה לכאורה כלום, אלא שנפש הרואה מגידה על ידה הרבה, - אוּלי לאמנות כזאת נועד כשרונך, שיש בו יותר מיסוד הבלתי-מוּכר מאשר מיסוד המוּכר..."
https://benyehuda.org/read/1904

"את מדינת ישראל הקימו ובראשה עמדו בני אדם, בני אדם שהבינו שטובת אזרחי ישראל עומדת מעל הכל."

יושב באוטו טיילת נטף ,שבתי מתל אביב,, מקשיב ליונתן בן ארצי נכדו של רבין בטכס לזכרו, נאום יוצא דופן כואב ונוקב .



זהו נאומו המלא של יונתן בן ארצי: "יום הזכרון לרצח יצחק רבין פוגש כל אחד מאיתנו במקום אישי אחר. בין רבין האדם לבין הדרך שהוביל, לבין הרצח המתועב שגדע את פתיל חייו. אותי היום הזה מחזיר אל סבא שלי, סבא יצחק. הסבא שכל כך אהבתי, סבא שהיה מנהיג אבל לפני זה ומעל זה היה קודם כל בן אדם. היום בעת הזו אני חוזר 42 שנים אחורה אל תקופה וימים אחרים, רבין ראש ממשלה, צעיר, אהוד, מצליח, ראש הממשלה הצבר הראשון, אחרי כהונה ראשונה רצופת הצלחות, אחרי מבצע אנטבה והסכמי השלום. והבחירות בפתח. בפניו עומדת הזדמנות לזכות באמון העם ולהוביל אותו להישגים אדירים,לקדם אותם לידי שלום היסטורי, תנופה, שגשוג ופריחה.



"אבל אז הקדירה עננה את פני השמיים, פרשת הדולרים. צל הוטל על יושרו של המנהיג, על הישגיו ועל הדמוקרטיה הישראלית. יצחק רבין הבין זאת, המנהיג הוא רק בן אדם, בשר ודם. על אף ההזדמנות ההיסטורית להמשיך ולהוביל את ישראל קדימה ועל אף שהאמין בכל לבו שהוא האדם הנכון לעמוד בראש, אחרי למעלה משלושים שנות שרות לעם, למרות הידיעה כי בידיו המפתח לשינוי, הוא החליטו לקחת אחריות אישית ולפנות את מקומו, לוותר ויתור אישי כואב למען הדמוקרטיה הישראלית כדי שלא ייפול בה רבב. כי טובתו של עם ישראל קודמת לטובתו האישית של כל אדם, גם טובתו של העומד בראשה.



"שנים לאחר מכן, בלב הסערה, שוב בחירות, הרוחות לוהטות. העם חלוק, שסוע, מפולג, ליכוד ועבודה. אין הכרעה ברורה. ובתוך אווירה קשה של פילוג, איבה ויריבות נעמדו מנהיגי שני המחנות - שמיר, פרס ורבין - והחליטו לקחת אחריות, לוותר על הכבוד האישי שלהם, לשלב ידיים ולבנות יחד ממשלת אחדות. ממשלה שבראשה עומדים בני אדם וכל אחד עושה את הטוב ביותר שהוא יודע. בכוחות משותפים הם חילצו את ישראל ממלחמת לבנון, שיקמו את ההריסות הכלכליות ותיקנו יחד את השסע בעם. מאווירה של שנאה וקיטוב לאחדות אמיתית ויציבה. ממשלת האחדות ההיא היתה הממשלה היחידה בתולדות ישראל שמילאה את ימיה. היתה זו ממשלה ששמה את טובתו של עם ישראל לפני טובתו של כל אחד אחר, גם לפני טובתם של מנהיגיה.
חברים, היום אני זוכר את סבא שלי, אני זוכר אותו לאורך כל השנים האלה עסוק, איש ציבור במשרה מלאה, ולמרות זאת יודע מה חשוב באמת. מתייצב בבית ספר בעוד טקס, מפגין חמלה לאחר, כבוד לזולת. סבא שאוהב מגע כף יד רכה, חיבוק חם וארוך, סבא שהוא מנהיג, אבל קודם כל בן אדם, שמאמין עד עמקי נשמתו בצדקת הדרך. לאורך כל חייו ידע רבין לקבל החלטות קשות כי ידע שהדרך שלו היא הדרך שתנצח. בשם הדרך הזאת אני פונה מכאן לראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו, לראשי המפלגות הגדולות ולכל נבחרי העם - מדינת ישראל קורסת. למעלה משנה שאין כאן ממשלה, אין תקציב, אין מדיניות, אין תוכנית, אין דרך. בתי החולים מפוצצים, המדינה בפקקים, אין מפכ"ל למשטרה, המטכ"ל מתקשה לקבל הנחיות פעולה ברורות.



הציבור כועס, חושש, מסוכסך, מערכות המדינה נרמסות, אזרחי ישראל סובלים. הביטו סביב, כאן קבורים מנהיגי המדינה שבנו והקימו אותה. הביטו בעיניים שלהם המתבוננות בכם מלמעלה. זה הזמן לקחת אחריות ולתת דוגמה אישית, ברוחם ובדרכם. שנות שלטון רבות גרמו לכם לשכוח מה זה להיות בן אדם. תהיו בני אדם. אני קורא לך ולכולכם מכאן לעשות את מה שאתם יודעים שהוא הדבר הנכון עבור מדינת ישראל בעת הזו. קחו אחריות על מעשיכם. אם דבק בכם רבב זוזו הצידה, תפרשו מתפקידכם, לכו לביתכם והתמודדו עם הטענות האישיות נגדכם. אם תנוקו, תוכלו לחזור, כפי שעשה רבין. גם אתם יודעים, אין אדם שהוא מעל המדינה.




"חברים, הגענו לרגע האמת, אם תשימו שוב את טובתכם האישית מעל טובתה של ישראל עם ישראל לא יסלח לכם וההסטוריה לא תסלח לכם. אם תמשיכו לדבוק בפלגנות על פני אחדות ולגרור אותנו עמוק אל מערכת בחירות נוספת של שנאה, הסתה והרס הדמוקרטיה, אזרחי ישראל יענישו אתכם. אם תעדיפו את טובתכם האישית על פני אחדות ישראל, עם ישראל יוקיע אתכם ויפנה לכם עורף. אזרחי ישראל אוהבים את המדינה ומעדיפים את טובתה על פני כל דבר אחר. הם לא יהססו לנהור לקלפיות בכל הכוח, להתייצב כביום פקודה, ולשלוח הביתה את מי שידרוש מהם לסמן קו וגבול. עד כאן, מספיק, לא עוד. כבוד הנשיא, מכובדיי כולם, את מדינת ישראל הקימו ובראשה עמדו בני אדם, בני אדם שהבינו שטובת אזרחי ישראל עומדת מעל הכל. כך ידע גם סבא שלי. עבור טובתם של אזרחי ישראל הוא היה מוכן להקריב ולשלם גם את המחיר הכבד מכל, את החיים שלו. זו דרכו, זו מורשתו, מורשת של מנהיגות. זו המנהיגות שעם ישראל ראוי לה גם היום. יהי זכרם של יצחק ולאה רבין ברוך".

 

יש לי גם גיל אחר אני בן 1000

בחוץ רוחות מזרחיות ערות מטלטלות את עצי הזית עושות מסיק משלהן, הצטרפנו. חברים ושכנים התגייסו למלאכה, לעבודת הידיים, השנה גם בעזרת קטפת, זמן מסיק .
הטבע מרגש בתנועה האין סופית של השינויי ,לא מזמן ראיתי סרט יפני נפלא "המסע ליושינו" חיבר אותי "לחידות החיים", לחכמה שמנהלת, חיבר אותי גם להבנה שיש לי גם גיל אחר אני בן 1000.שמעתי זאת מפי אישה זקנה עיוורת נביאה של פעם "רואים דרך הלב " .
אני מאמין בכך שבאנו לכאן כבר עם חכמה , זה ממש לא התחיל לפני 67 שנה המסע שלי,אולי בכאן ובעכשיו בגלגול הזה 67 זו ספירה רלוונטית ,אולי כדי לזכור לחגוג את החיים. מאוד מאמין שאנחנו חיים בו זמנית בכמה מרחבים של תודעה,החלומות הן אולי ביטוי ממחיש שאין מימד זמן ואפשרי לנוע במהירות החלום במרחבי התודעה .
ביום יום אני מרגיש את הדורות הקודמים בתוכי כמו גם את הדורות הבאים. זה מפגש שמעשיר את חיי.
מתבונן בנכדי חש שנולדו מוכנים לתנועת השינויי הגדולה בעולם, משהו בהם כבר יודע משהו שאנו לא מכירים . הם כה שונים מבני, עלתה בי מחשבה שכל דור מגיע מוכן לקחת על עצמו את שנדרש לנוע הלאה, זה לא בהכרה, במודע, וכן, יש בי געגוע לעתיד, שאני מדמיין איך יהיה חש שיהיו חיבורים אנושיים שקשה לדמיין, בעידן הנוכחי הכל כך הישגי תחרותי . בעולם הבא שהלוואי שנכדינו יחוו אותו כך אנשים יעצימו זה את זה כל אחד יהיה מודע למסעו ליחודו , יכיר ביכולותיו , בסגולותיו במסוגלתו, מימד התחרות יאבד מכוחו, יחד אחר יווצר.


יש כבר כמיהה כזו בלב צעירים רבים ששמו שאיפה זו בלב התכוונותם, נדמה שאין להם רפרנס להישען עליו , כי זה לברוא עולם אחר יש מאין . ויש כל הזמן סימנים לתנועה הזו של השינויי.
אילו זרעים שינבטו אם נטפח אותם נעודד אותם בעיקר נראה אותם, בירידות שלי לתל אביב אני מוצא הרבה יופי בצעירים שמבקשים לעשות אחרת .
ראיתי בגליון "טיים אאוט" האחרון כתבות על שבוע המעורבות בתל אביב ,בשער הגליון ,פנים צעירות מרתקות של היוצרים הצעירים שיעשו לנו את 2020 ,כל הגליון מלא סיפורים משמחים מעוררי השראה , יש סיפור תערוכה של 52 דיוקנאות , 52 שוברי שתיקה , 52 שנות כיבוש. תערוכת צילומים שמראה אנשים אמיצים מכל גווני הקשת , ויהיו בהמשך השבוע הבא מפגשים אחרים ה"הסלון החברתי" מפגשים בסלונים פרטיים עם אנשים שהצליחו לשנות, ,ויהיה יום של ניקוי החוף של גורדון ופרישמן וגם בנטף יצאו בשישי ל"מבצע נקיון קהילתי -מנקים את הכפר " הרבה יופי שכבר מתקיים .

שבת שלום .

צילום ציור צילום /תערוכה קבוצתית, גלריה ND רמת גן

בוקר טל

יואב ושירה "ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע, ומותר, ומותר ומותר ומותר לאהוב" .

השמחה היתה שם "בתיאטרון בחצר" עוד הרבה קודם לחופה,לראות את התגייסות של חברים של יואב ושירה מקיבוץ צובה ומהגרעינים שהדריכו מקימים מרחב חתונה .

התגייסות שבאה מאהבה, לרגע נכנסנו למנהרת הזמן, רוח פלמ"ח צובה . 

איזה יופי היה לחוות איזה כוח יש ליחד של שירה ויואב .

זוג מופלא ,הומניסטיים אוהבי אדם באשר הם.

 אנחנו מכירים הכרנו את יכולות של הנתינה ההתגייסות שלהם לעזור ככה פשוט, בשקט ובצניעות מרחיקת לכת 

פוגשים אותם בחיינו בהרבה מרחבים, עתה היה כיף גדול לראות איך הם מקבלים חיבוק ועזרה ענקית בהקמה מכל חבריהם הרבים.

אצלנו דור ההורים היה גם מתח בימים שקדמו, כשכולנו מקשיבים לחזאים הרבים ,מייחלים שהגשם ידלג עלינו הפעם ,

וגם כאן השקט והאמונה שלהם שיהיה בסדר שהרצון המדויק לחגוג בטבע תחת כיפת השמיים יתקיים ויתבהרו שערי שמיים עבדה.

 על השולחנות הרבים שהוצבו הונחו בקבוקי מים ששירת 10 משוררות האהובות עליהם מודבקת ושמחתי לקרוא את שכתבה לאה גולדברג: "ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע, ומותר, ומותר ומותר ומותר לאהוב" .

חוויה של חתונה .