כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שבת, דצמבר 27, 2025

הכול חוזר אל העמק. עבורי, עמק יזרעאל הוא הלב הפועם של הארץ.



אולי בשנים האחרונות, ככל שהרעש בחוץ גבר, הרגשתי שהמצלמה כבר לא מספיקה.
כששואלים אותי "למה אתה לא מצלם?", אני מבין שמשהו עמוק השתנה. אל מול המציאות המטלטלת שאנחנו חיים בה – מול הפילוג, האלימות ברחובות, והתחושה של אובדן דרך מול הממשלה והאיומים – הרגשתי שהלב שלי מבקש שפה אחרת. השנאה והאנטישמיות שמרימות ראש, יחד עם הכאב על הארץ שמשנה את פניה, גרמו לי לחפש את ה"יש" במקום שאי אפשר להרוס אותו: בתוך הזיכרון ובתוך המילים.
למה סיפור דווקא עכשיו? כי כשמנסים לפרק אותנו מבחוץ, אנחנו חייבים לבנות את עצמנו מבפנים. הכתיבה היא הדרך שלי להחזיק את המורכבות של הארץ הזו, את אהבותיו של אבי, ואת "ארכיון המפגשים" שצברתי בתוכי, כדי לא לתת לפחד ולייאוש לנצח.
הנה קטע מתוך הספר שנבנה בימים אלו. מלווה אותו ציור של אמי, הציירת לורה הרמן פינטוס, שספגה יחד איתנו את אותם מראות ואת אותה השראה מהביקורים בעין חרוד.
הכול חוזר אל העמק. עבורי, עמק יזרעאל הוא הלב הפועם של הארץ. כילד עירוני, אהבת הארץ של אבי התמצתה באותן נסיעות לחגים בעין חרוד. בדרך, אבא היה עושה לנו חידון אילו יישובים נעבור. אבא לא רק לקח אותנו לקיבוץ, הוא לקח אותנו אל המקום שבו הרגיש בבית. היה זה אירוע נדיר שאבא הוא שהוביל למפגש; בדרך כלל הוא התמסר לאמא כמובילה, אך כאן היה משהו אחר – עבורו זה היה מפגש משפחתי עם אנשים שאהב באמת. הייתה בו אהבה גדולה לבת דודתו שושנה גלעד ולבעלה, המשורר זרובבל גלעד.
אני זוכר את האווירה בביתם הצופה אל התלמים; זרובבל היה עבורי איש של מילים שנולדו מן האדמה, נראה תמיד כמי שמנהל שיחה חרישית עם הנוף. אצלו, השירה צמחה מתוך העבודה – החריש, הזריעה. אולי שם נזרעו בתוכי הזרעים שהפכו מאוחר יותר לכוח המניע את הקמת ביתי בנטף; אותה אהבת טבע ושירים פעלה את פעולתה על חיי רק שנים רבות לאחר מכן. אולי הזיכרון מהביקורים בעין חרוד שבעמק, אצל זרובבל ושושנה, אינו רק זיכרון ילדות נוסטלגי, אלא כוח פנימי שדחף אותי לחפש מקום משלי, הר משלי, שבו אוכל לממש את אותה אידיאה מעשית.
אבל בעוד שהעמק היה עבור אבא מקום של מרגוע ושירה, הוא תמיד עמד בניגוד שקט למקום אחר בביוגרפיה שלו – מקום שנותר חסום ומושתק. מעולם לא הבנתי עד הסוף את הניגוד הזה באבא. הוא היה ממקימי קיבוץ עין גב, אך לשם הוא לא לקח אותנו מעולם. רק במבט לאחור אני מבין שעין גב נשארה עבורו פצע; אולי חוויה מצמררת של חוב חיים לכלבו האהוב, שזינק על נחש שהפתיע את אבא והרגו. אבא רץ איתו מהשדות בזעקה אילמת, אך הכלב מת בזרועותיו. אולי לכן הוא בחר להפקיד את הלב שלו דווקא בעמק, אצל שושנה וזרובבל.
היום, כשאני יושב לכתוב את כל אלה, אני נזכר בדבריו של הפילוסוף אוטו ויינינגר על שיעור קומתו של אדם. הוא טען שאדם נמדד לפי מספר הבריות שהוא מסוגל להכיל בקרבו ולפי יכולתו להבין לרוחם של אנשים רבים ושונים. אני לא מתיימר להעיד על עצמי, אבל אני בהחלט מרגיש את הצפיפות הזו בתוכי – את הצורך להיות כלי שמפנה מקום בלב להרבה נשמות, כאבים ומפגשים. אני חש שיש בתוכי מעין "ארכיון מפגשים" של אנשים שנגעו בי; חוכמה הטמונה בי בלא יודעין, שמתגלה לי ועתידה להתגלות לפניי מתוך הלב שנפגש.







יום שישי, דצמבר 19, 2025

אַל תִּשְׁכַּח כִּי הָאֲדָמָה הַזֹּאת, הַקָּשָׁה, הִיא גַּם זוֹ שֶׁנָּתְנָה לְךָ גַּב.



בהמלצת חברתי המלומדת והרגישה נועה שקרגי, צללתי אל הלהט של לוקרציוס ב"על טבע היקום". המפגש עם הטקסט העתיק הציף בי את הנושא הבוער ביותר בנפשי כעת בעקבות עזיבת בני את הארץ .
 מתוך המתח שבין חוקי הטבע לחוקי הלב, נולדה הפואמה הזו.
I. אִילָן תָּלוּי עַל בְּלִימָה
הַבֵּט בְּנִי בַּיְקוּם הָרָחָב, בַּחֹמֶר הַנָּע לְלֹא הֶרֶף: הֲרָאִיתָ מֵעוֹלָם אִילָן הַצָּמֵחַ תָּלוּי עַל בְּלִימָה? הַחֵרוּת הִיא הַיְכֹלֶת לַעֲמֹד יַצִּיב מוּל הַסְּעָרָה. הַמְּנַתֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר, הַמֵּסִיר אֶת הַגָּג מֵעַל רֹאשׁוֹ, נוֹתָר חָשׂוּף וּפָגִיעַ לְכָל רוּחַ, עָרֹם.
II. הַצִּפּוֹר וְהָאֵשׁ
אֵין בַּטֶּבַע יְצוּר הָעוֹמֵד מוּל הָאֵשׁ וְאֵינוֹ נָס. כְּשֶׁהָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת, הַצִּפּוֹר פּוֹרֶשֶׂת כָּנָף לְמָקוֹם אַחֵר, הִיא שׁוֹמֶרֶת עַל פְּעִימַת הַחַיִּים. הַבְּחִירָה לָלֶכֶת אֵינָהּ רַק בְּרִיחָה, הִיא גַּם הַזְּכוּת לִנְשֹׁם.
III. הַבַּיִת וְהַפִּקָּדוֹן
הַאִם הַבַּיִת הַזֶּה הוּא רַק שֶׁלָּנוּ, הַבּוֹנִים? אוֹ שֶׁמָּא הוּא פִּקָּדוֹן מֵאֵלֶּה שֶׁטָּמְנוּ אֶת הַיְּסוֹדוֹת בְּמוֹ יְדֵיהֶם? לְהוֹרֵינוּ שֶׁבָּנוּ בְּזֵעָה, לְהוֹרֵי-הוֹרֵינוּ שֶׁהָגוּ אֶת הַחֲלוֹם. הַאִם נֹאמַר לָהֶם שֶׁהַשַּׁרְשֶׁרֶת נִתְּקָה כִּי הַכֹּבֶד הָיָה רַב מִדַּי? שֶׁוִּתַּרְנוּ עַל הַנֶּצַח לְמַעַן רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט? כִּי הָעֵרְבוּת הִיא הַדֶּבֶק הַמַּחֲזִיק אֶת הַיֵּשׁ.
IV. אַחֲרֵי הַמַּבּוּל
וְלָכֶם, הַצְּעִירִים, הַחַיִּים יִשְׂרְאֵלִיּוּת 'עַל תְּנַאי', רֶגֶל פֹּה וְרֶגֶל שָׁם, הַאִם עָלָה עַל דַּעְתְּכֶם, שֶׁאַחֲרֵי הַמַּבּוּל – אוּלַי לֹא יִהְיֶה לְאָן לַחְזֹר? כִּי אֲנַחְנוּ, דּוֹר הַמְּיַסְּדִים, נוֹתַרְנוּ כָּאן עַל הַמִּשְׁמָר, מְדֻלְדְּלֵי כּוֹחוֹת, כְּמוֹ סְלָעִים שֶׁהָרוּחַ שׁוֹחֶקֶת. אֵיךְ שׁוֹמְרִים עַל הַיֵּשׁ, מוּל כָּל מָה שֶׁנִּשְׁבָּר?
V. פֵּשֶׁר וְתַכְלִית
וְאַל תֹּאמַר שֶׁהָרַכֶּבֶת כְּבָר יָצְאָה וּמַסְלוּלָהּ מוֹבִיל לִקְרִיסָה; יֵשׁ מַבָּט הָרוֹאֶה פֵּשֶׁר וְתַכְלִית – שֶׁפָּנֵינוּ אֵינָם לְאָבְדָן, אֶלָּא לְבִנְיָן חָדָשׁ. כִּי הָאֲדָמָה מְשַׁוַּעַת לְחָרִישׁ מֵחָדָשׁ, לְחוֹזֶה אַחֵר שֶׁנִּטְמֹן בָּרְגָבִים, שֶׁנְּכָדֵינוּ יִחְיוּ בְּשָׁלוֹם, בְּדוּ-קִיּוּם שֶׁכְּבָר מִתְקַיֵּם כָּאן, בְּמַעְגָּלִים שְׁקֵטִים שֶׁל אָדָם לְאָדָם.
VI. כֹּחַ טִבְעִי
וְכָךְ אָנוּ נִצָּבִים, בֵּין הַצֹּרֶךְ בְּשֹׁרֶשׁ, בְּחֵרוּת וּבְאַחֲרָיוּת. אִם תִּבְחַר לִנְדֹּד, דַּע לְךָ: אֶת הַכַּעַס הֵמַרְתִּי בְּצַעַר, אַךְ יֵשׁ בִּי יְסוֹד שֶׁאֵינוֹ מְוַתֵּר, שֶׁמּוֹסִיף לְעוֹרֵר וְלִדְרֹשׁ: אַל תִּשְׁכַּח כִּי הָאֲדָמָה הַזֹּאת, הַקָּשָׁה, הִיא גַּם זוֹ שֶׁנָּתְנָה לְךָ גַּב. שְׁמֹר עַל עַצְמְךָ, בְּנִי, וְגַם אִם תַּרְחִיק לְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים, זְכֹר שֶׁהָאַהֲבָה חֲזָקָה יוֹתֵר מִכָּל הֶמְרְחָקִים.





יום רביעי, דצמבר 10, 2025

כשיוליה המופלאה שלמדה הולנדית מאפס במיוחד לתפקיד! רכבה על אופניים בסדרה לבושה בג'ינס, ראיתי את אמא. שמעתי שוב את סיפוריה על החופש שנשלל, על האופניים שהוחרמו, על הנעורים שנגדעו.



בשבועיים האחרונים עברנו מסע רגשי בקולנוע לב סמדר בירושלים. צפינו ב"אתי", הסדרה הגאונית יצירה מופלאה של חגי לוי, שהוקרנה בשתי פעימות ארוכות.
לצד דמותה המרתקת והעדינה של אתי, עלתה מדי פעם דמותה של אימי, לורה הרמן פינטוס. לאורך כל הצפייה, ההשוואה ביניהן הציפה אותי בגעגועים. שתיהן היו שם, באותן שנים ארורות באמסטרדם היפהפייה. שתי נשים צעירות בתחילת חייהן, מוכשרות ורגישות, עם לב ואהבת אדם עצומה. שתיהן חוו וראו איך החמצן אוזל ואיך המרחב נסגר.
בשיחה המרתקת שנערכה בסוף ההקרנה, סיפרה המפיקה האמנותית מעיין עדן על אתגר הליהוק: הם ערכו עשרות אודישנים לשחקניות בהולנד, אך אף אחת לא התאימה ברוחה לדמות. ואז הגיעה יוליה וינדישבאוור, שחקנית אוסטרית. מעיין סיפרה שברגע שיוליה נכנסה לחדר האודישנים, לה ולחגי היה ברור מיד – זוהי אתי. האופי שלה והרוח שלה התחברו לדמות באופן מוחלט.
ואכן, כשיוליה המופלאה שלמדה הולנדית מאפס במיוחד לתפקיד! רכבה על אופניים בסדרה לבושה בג'ינס, ראיתי את אמא. שמעתי שוב את סיפוריה על החופש שנשלל, על האופניים שהוחרמו, על הנעורים שנגדעו.
כמו אתי שכתבה יומנים כדי לא לאבד את שפיותה, אמא כתבה במחבוא בין היתר את הסיפור "חרדה". שתיהן הבינו שהמילים הן המקלט האחרון. שתיהן סירבו להיות קורבנות. אתי עבדה במועצה היהודית וניסתה להקל על הסבל בווסטרבורק; אמא הקימה גן ילדים מחתרתי לילדים שסולקו מבתי הספר, ועסקה בזיוף מסמכים למחתרת.
שתיהן חוו את החיים והמוות במחנה המעבר ווסטרבורק: אתי תיעדה אותו במילותיה עד שנשלחה לאושוויץ; אמא למזלה שרדה את ווסטרבורק , לאחר שנתפסה, נחקרה ועונתה, ב1944 היא נשלחה לשם והצליחה לשרוד עד השחרור בסיום המלחמה. המילים של שתיהן שרדו בזכות אנשים טובים. היומנים של אתי נשמרו על ידי חברים, וכתבי היד של אמא הוסתרו על ידי הכומר לואי סמליק מתחת לדוכן התפילה בכנסייה שלו. המילים שלהן חיכו בחשיכה עד שהמלחמה נגמרה.
חגי דיבר במפגש על "אתי" כניסיון אישי שלו לברוח מהשנאה שמציפה אותנו כאן ועכשיו, כמודל לסירוב לתת לשנאה להרעיל את הנפש. המשפט הזה חידד אצלי את ההבדל והדמיון: אתי וחגי בחרו במאבק התודעתי לא לשנוא. אמא, בכתביה, תיעדה את האימה הפיזית מאותה שנאה. היא כתבה בזמן אמת על "הצעדים השקטים" של הגרמנים במסדרון, על הפחד המשתק שריסק את משפחתה ולקח ממנה את אחיה התאום, הייני.
יצאתי מהקולנוע מטולטל מאימת הימים ההם והדמיון לימים אלו, ולצד זה בתחושה של ניצחון הרוח. אתי הילסום טבעה את המושג "השמיים שבתוכי". את אותם שמיים ראיתי אצל אמא. העובדה שדווקא שם, בתוך התופת, היא בחרה ליצור, לצייר ולכתוב, היא הניצחון שלה. המשפט שליווה את אמא כל חייה אחרי השחרור – "כשאני מציירת אני חיה" – הוא ההד המדויק ליומנים של אתי. שתיהן לימדו אותנו שאפשר לקחת לאדם את החופש הפיזי, אבל אי אפשר לכבות את הרוח.
לכו לראות!!!







יום שישי, נובמבר 21, 2025

קצת גאוה משפחתית מדובר בסיפור שכמעט ולא סופר.



קצת גאוה משפחתית מדובר בסיפור שכמעט ולא סופר. רגע לפני שהשערים ננעלו והחשכה ירדה על אירופה, אדם אחד הצליח ליזום ולהוציא לפועל מבצע הצלה נועז. בזכות תוכנית ה"העברה" שארגן ברגע האחרון, ניצלו חייהם של כ-2,500 יהודים מצ'כוסלובקיה. על הרכבת הזו היה גם מקס ברוד. בתיק שלו היו מוסתרים כתבי היד של פרנץ קפקא. בלי האיש הזה – ייתכן שהיצירות של קפקא, וחיים של אלפים, היו אובדים לנצח. לאיש הזה קראו ליאו הרמן.
ליאו היה בן דודו של סבי, הוגו הרמן. שניהם היו אנשי מעשה שפעלו בשותפות דרך ארוכה, כל אחד בדרכו. בעוד סבי הוגו התמקד בעשייה החינוכית והתרבותית ובעיצוב התודעה הציונית, ליאו פעל בזירה הפוליטית, האומנותית והארגונית כמזכיר "קרן היסוד". שניהם, איש איש בתחומו, הניחו את היסודות למדינה שבדרך.
התמונה צולמה ב-1935 בניו יורק, בקולנוע "אסטור", לאחר הקרנת הסרט "לחיים חדשים" (Land of Promise). זהו סרט שליאו הפיק ואף היה מעורב בבימויו. במרכז אלברט איינשטיין שהיה אורח הכבוד של ליאו הרמן, שני משמאל
אמש בניו יורק, האגודה להיסטוריה של יהודי צ'כוסלובקיה (SHCSJ) קיימה אירוע מרגש שמוקדש לסיפור הגבורה של ליאו ולדמותו המיוחדת.
תודה מיוחדת לחברי Martin Šmok שדרכו למדתי על כל הסיפור המופלא הזה. וגם תודה גדולה ל-Emmy Van Swaaij, חברתי מהולנד, שחשפה בפניי עולמות מרתקים ממסעה. הסיפורים והחיבורים המיוחדים איתם עוד יסופרו בהרחבה.






יום שבת, נובמבר 15, 2025

לכל הישראלים באשר הם, מעבר לים ולאוקיינוסים .



לכל הישראלים באשר הם, מעבר לים ולאוקיינוסים .
הלילה, לפני 87 שנים, ב-9 בנובמבר 1938, התרחש פוגרום "ליל הבדולח".
כחושבים על זה, רבים מדמיינים חיילי אס.אס. במדים. אבל האמת, כפי שעולה מהמחקר של פרופ' רחל אליאור ומהעדויות, מטרידה הרבה יותר. זה לא היה רק המשטר הנאצי. זה היה העם. הפוגרום בוצע על ידי העם הגרמני והאוסטרי – השכנים, האזרחים "הרגילים". יצחק מאיר ז"ל תיאר זאת במדויק: "זה היה הרחוב במלבושיו של יום יום... אנשים ונשים שניפצו... ורצחו לעיניהם של שוטרים ששמרו על הסדר של הרציחה".
ההסתה, שקדמה לכך שנים, חלחלה והפכה למורסת שנאה שרק חיכתה לאות להתפוצץ. וכשהאות ניתן, המשטרה נמנעה מלהתערב, ומכבי האש, במקרים מסוימים, אף ליבו את השרפות בבתי הכנסת.
אלו לא רק סיפורים. אלו העובדות היבשות:
1,406 בתי כנסת נשרפו או נהרסו כליל.
כ-8,000 חנויות ועסקים בבעלות יהודית נופצו ונהרסו.
מעל 30,000 יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז (דכאו, בוכנוולד, זקסנהאוזן).
האומדנים מדברים על בין 1,300 ל-1,500 יהודים שנרצחו בלילה עצמו ובימים שאחריו, כתוצאה ישירה מהאלימות, או שהתאבדו מרוב ייאוש.
אבל המספרים לא מספרים את הסיפור המפחיד באמת. הסיפור הוא על היהודים עצמם. יהודי גרמניה ואוסטריה של 1938 לא היו פליטים. הם היו אזרחים. הם האמינו, כפי שרחל אליאור כותבת, "לתומם שהם אזרחים שווים ראויים ומוגנים".
הם היו טובי המדענים, האמנים, הפילוסופים, הרופאים וחתני פרס נובל. הם תרמו למולדתם, שירתו בצבאה, ובנו בתי כנסת מפוארים מתוך ביטחון מלא בנאורות ובתרבות האירופאית. הם היו משפחות איינשטיין ופרויד, שטפן צוויג ופרימו לוי. והם חשבו, באמת ובתמים, "שלהם זה לא יקרה".
הם טעו. ברגע אחד, מגדל הביטחון הזה התנפץ לרסיסים.
וכאן אני חושב עליכם, הישראלים שבחרו לחיות מעבר לים. נושא שכואב לי בנפש. אני רואה אתכם משתקעים בברלין, בלונדון, בניו יורק, ומשכנעים את עצמכם שמצאתם מקום שקט, נאור, נורמלי. שאתם מוגנים. שאתם פשוט עוד אזרחים בעולם הגדול.
אבל ליל הבדולח מזכיר לנו בדרך הקשה ביותר את מה שהיהודים בגרמניה שכחו: כשהחברה מתחילה לחפש אשמים, כשההסתה הופכת לרעש רקע קבוע, כשהשנאה מרימה ראש – אנחנו תמיד, בסופו של דבר, "האחר".
הימים האלה, גם כיום, מזכירים תקופות חשוכות. ההסתה גואה, האנטישמיות מרימה ראש בגלוי בקמפוסים ובערים שנחשבו למבצר של סובלנות.
הלקח של ליל הבדולח הוא לא רק לקח על העבר. הוא צפירת אזהרה להווה. אין לנו ארץ אחרת. אין ולא יהיה לנו לאן לברוח.
אני מבין את הייאוש, את התסכול, את הרצון לחיים שקטים. אבל הבריחה היא אשליה. המקום היחיד בעולם שבו אנחנו לא אורחים הוא כאן. המשימה שלנו היא לא לנטוש את הספינה כשהיא חוטפת גלים, אלא להישאר על ההגה, לתקן אותה, ולהקים את הארץ שלנו מחדש.
צריך לזכור, וצריך להזכיר.
עגלת התינוק וינטג' שצילמתי ב2017 במוזיאון אוסקר שינדלר, קרקוב.
פעם הכילה חיים חדשים, תקוות, עתיד.
עדות אילמת לחיים שנגדעו.




יום חמישי, נובמבר 13, 2025

שמח לבשר שהשלמנו את מהלך העלאת ספר האמנות שלי "הר הרוח" לאמזון!



שמח לבשר שהשלמנו את מהלך העלאת ספר האמנות שלי "הר הרוח" לאמזון!
לצד המהדורה האנגלית, השבוע עלתה סוף סוף גם המהדורה העברית – בשורה מצוינת לכל חברינו הישראלים הנמצאים מעבר לים ולאוקיינוסים.
כל הפרויקט הדיגיטלי הזה לא היה יוצא לפועל בלי העזרה המקצועית והמסורה של שתי נשים יקרות:
תודה עצומה, ובראש ובראשונה, ל@Sigalit Eshetסיגלית עשת היקרה, שליוותה אותי במקצועיות ובסבלנות אין קץ בכל תהליך ההעלאה המורכב. סיגלית, דרך ההוצאה שלה "סיפור פשוט", עובדת כחברת הפקה שלוקחת חלום וקובץ וורד והופכת אותם לספר מוגמר – בין אם מודפס, דיגיטלי או באמזון. היא פשוט מגשימה חלומות לאנשים.
ותודה ענקית מתמשכת ל Yael Kotler Kalderonיעל קלדרון , חברתי האהובה והמעצבת המוכשרת בחסד , על העיצוב המופלא ועל הליווי לאורך כל השנים .
שבת שלום .







יום שלישי, נובמבר 11, 2025

יש תמונות שמתחילות את חייהן כתיעוד תמים של רגע.



יש תמונות שמתחילות את חייהן כתיעוד תמים של רגע, וככל שחולפות השנים, הזמן מטעין אותן במשמעויות חדשות, כבדות ומורכבות. זו בדיוק התמונה הזו.
צילמתי אותה אי שם בשנות ה-70, בסמטאות מאה שערים. הייתי אז צלם צעיר ב"מעריב", והתלוויתי לסופר עיתונאי לוי יצחק הירושלמי ז"ל. באותו יום, נכנסנו ל"חיידר" מראה ילדים צעירים, שקועים לחלוטין בלימוד, בהתלהבות ובריכוז שקשה למצוא במקומותינו. באותם ימים,ריגש אותי זו הייתה הצצה לעולם אחר, תמונה תמימה.
בימים אילו אי אפשר להתעלם מההקשרים שהזמן יצק לתוכה. הריכוז המוחלט והטהור הזה בלימוד התורה הפך להיות סמל ומוקד לאחד הוויכוחים הסוערים והכואבים ביותר בחברה הישראלית – סוגיית הגיוס.
יש רגעים בלימוד שבהם משפט אחד, שנכתב לפני מאה ושישים שנה, הוא לב העניין עבורי. אמש, בבית המדרש 'אלול', חוויתי רגע כזה.
אנחנו בשנה שעוסקת ב"חזונות". אמש המנחה שלנו היה שלומי פרלמוטר, שהוביל אותנו למפגש מרתק עם הוגה שנחשב לאחד מ"מבשרי הציונות", משה הס, והצצה לספרו המכונן "רומי וירושלים".
תוך כדי הקראה של מכתביו, ביקשתי לעצור את שטף הלימוד. בהתרגשות, אמרתי לחברים שזה משפט שצריך להיות חקוק על דלתו של כל בית מדרש וכל בית כנסת.
וזה המשפט:
"אַף מִלָּה אַחַת בְּכִתְבֵי-הַקֹּדֶשׁ שֶׁלָּנוּ לֹא תּוּבַן נְכוֹנָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אֶת נְקֻדַּת-הָרְאִיָּה, שֶׁמִּתּוֹכָהּ יָצַר אוֹתָהּ הָרוּחַ-הַיּוֹצֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁמִיעַ אוֹתָהּ לָעוֹלָם." (משה הס, "רומי וירושלים", 1862)
למה המשפט הזה כל כך יקר לי? ולמה הוא צריך להיות תלוי בכל בית כנסת? כי הוא הצהרה ברורה של הסרת המוחלטות והדוגמטיות מהלימוד.
המשפט הזה, להבנתי, אומר שקריאת כתבי הקודש לעולם לא יכולה להביא "אמת" אובייקטיבית אחת, אלא היא תמיד תהיה תלויה בהשקפתו של הקורא-הפרשן. זוהי הכרה בכך שכל אחד מאיתנו פוגש פן אחר של אותה רוח אינסופית, ואין פרשנות אחת מוחלטת.
לכן, זוהי קריאה עוצמתית לענווה, לכבוד הדדי בין פרשנויות, ולחיפוש אישי, אורגני ומתמיד.
ה"רוח היוצר" שהס מדבר עליו הוא, בעיניי, אותה נוכחות נצחית הנמצאת מעבר לזמן ומעבר למילים.
מי שכתב את המילים הללו במקור – בין אם משה, דוד או ישעיהו – לא ברא אותן יש מאין. אני מדמיין שהם הקשיבו, חוו, ואז "הורידו" או "תרגמו" את אותה רוח אינסופית אל תוך הכלים המצומצמים של השפה האנושית.
וכמו שהמציאות עצמה מורכבת מאינסוף הקשרים, כך גם התורה. זוהי המשמעות העמוקה של "שבעים פנים לתורה" – ההבנה העמוקה שאף פרשנות, ואף פן, אינם מוחלטים. כל אחד מאיתנו, כשאנו ניגשים לטקסט, פוגשים פן אחר של אותה רוח אינסופית.
התובנה המיסטית הזו משתלבת באופן מופלא עם הכוונה המקורית של הס. הוא טען שאי אפשר להבין את התנ"ך אם מתעלמים מה"רוח הלאומית" הייחודית של עם ישראל.
בדיוק את הרעיון הזה ימשיך ויפתח מרטין בובר (שהושפע עמוקות מהס). שניהם הבינו שהציונות אינה רק פתרון פוליטי, אלא מעל הכול – תחייה רוחנית. זוהי קריאה לגלות מחדש את אותה "נקודת ראיה" ייחודית, את אותו "רוח יוצר", שרק מתוכה נוכל להבין את עצמנו ואת המילים המכוננות שלנו.
מסע החזון שלנו ב'אלול', מבורך השמחה לגעת במילים האלה שעדיין בוערות ורלוונטיות כל כך. כמו מים חיים.




יום שישי, אוקטובר 31, 2025

היה משהו בצפייה המשותפת הזאת, בפינת הטלוויזיה. אלון בן ה-8 ושירה בת ה-12 לצידי, וסדרת "הפלמ"ח"



היה משהו בצפייה המשותפת הזאת, בפינת הטלוויזיה. אלון בן ה-8 ושירה בת ה-12 לצידי, וסדרת "הפלמ"ח" מרובת הפרקים על המסך. מצאנו עניין משותף מרתק, זה היה כיף אמיתי של יחד.
החבורה הצעירה של הפלמ"ח, עם החאקי והסודות, החזירה אותי ישר לחסמב"ה של ילדותי. אותה רוח הרפתקה, אותה תחושת שליחות, והנה אני חולק אותה איתם, כאן ועכשיו. שמחתי במיוחד ששירה, שהוריה בחרו לעזוב את הארץ, התחברה כל כך לימים ההם של הקמה וראשית המאבק בבריטים, הרצון ליצור מדינה עצמאית , זה כל כך מתכתב עם ימינו שנדרשת אותה רוח של יחד כדי לבנות תשתית אחרת של רעות ערבות הדדית ,ודו קיום עם שכנינו הערבים.
הלב נחמץ קצת כששירה נסעה, והמסע המשותף שלנו בסדרה נעצר. אלון הקטן זוכר בדיוק את הפרק שבו עצרנו, ומחכה לביקור ה"מולדת" שלה, כדי לחזור יחד אל החוויה.
השבוע אלון סיפר שבחר לעשות עבודה על דמות מהפלמ"ח. "על מי?" שאלתי. "אני עושה עבודה על יצחק רבין." חייכתי. "אתה יודע," אמרתי לו, "פעם צילמתי את רבין בעצמי."
"מה? איך צילמת אותו? בפלמ"ח?"
איך מסבירים על פער הזמן? על בחור צעיר שהופך למפקד, ומלא שנים אחרי לראש ממשלה, ועל סבא שעמד שם עם מצלמה. פתאום, ההיסטוריה הפסיקה להיות סיפור בסדרה והפכה למשהו שאפשר ממש לגעת בו. לקח לו זמן להבין שאני מציע לו משהו שלא מוצאים בגוגל; וגם אם מוצאים, מי שצילם הוא סבא.
עכשיו מחכים לשירה שתבוא לביקור כדי להמשיך את הכיף של היחד.








יום שני, יולי 21, 2025

עוגן שמחבר בין פראג לירושלים, בין ארבעה דורות.



בסופ"ש נכדנו אלון, עוד רגע בן 9, ישן על הספה בסלון. אותה הספה שעליה ישנתי אני בילדותי, בביקוריי אצל סבתא פאולה שלי בירושלים.
הספה הזו, רהיט אירופאי קלאסי שאת מסעו החל בפראג של המאה הקודמת, היא קפסולת זמן שעלתה ארצה בשנות השלושים. היא ספוגה בסיפורים בגרמנית, בריחות הבישול הצ'כי, בזיכרונות על חומת מגן בכניסה לחדר המדרגות ברחביה, ובגעגועים לסבא הוגו שאת דיוקנו הכרתי רק מהתמונה על הרדיאטור.
הבוקר, כשצילמתי את אלון רגע לפני שהתעורר, חלפה בי המחשבה שהיא עוגן. עוגן שמחבר בין פראג לירושלים, בין ארבעה דורות.
החוטים הבלתי נראים של ההיסטוריה המשפחתית שלנו נשזרים כאן, בסלון שלנו, והופכים רגע אחד פשוט לרגע מלא משמעות, במיוחד בימים אלו, כשאני שקוע בכתיבת הספר על מורשות נשמתי ומשפחתי, בדיוק בפרקים ששמם הזמני "פראג וירושלים".




יום חמישי, יוני 12, 2025

לפני כחודש הגעתי "סוער נשמתי" למחלקה לטיפול מוגבר בהדסה עין כרם.

 



Nino Herman

30 במאי ב-19:53 
משותף עם: ציבורי
ציבורי
לפני כחודש הגעתי "סוער נשמתי" למחלקה לטיפול מוגבר בהדסה עין כרם.
כך כתוב בגיליון השחרור ,נגעתי בקצה וזה היה מפחיד .
תסריט הרופאים היה קשה לעיכול, לקח לי יומיים להרגע -לחבור לאמונתי ,ש"היקום ונשמתי בעדי". לא יכול להיות שזה רצונה אמרתי לעצמי.
חברתי לאותה חווית חיים מכוננת שלי אותה אני מספר שוב ושוב שאין דבר כזה קיר ללא מוצא -תמיד יש דלת או חלון שאנו לא רואים.
אמרתי להם אני בן אדם שעובד עם התודעה
אני רוצה תסריט אחר.
אמרו תן אתה לנו.
אני רוצה הביתה לנטף.
שתקו . מניח שזה נשמע כמו רוצה שלום עכשיו
ימים אחרי קיבלתי חיזוק מאחת הרופאות
שאמרה לי הבוקר קראתי שוב את מה שכתוב עליך במחשב ואני רואה אותך, שני אנשים שונים .כל כך שמחתי לחיזוק הזה .
מוקדם לומר מה רצתה נשמתי
האם זו שמחת החיים שבי שנחלשה, נזכרתי בשבעה ליאיר
שהייתי עטוף באהבה , למה צריך להגיע למצבי קצה כדי לפגוש את הלב , במהלך האישפוז לצד הקושי עצום לחזור לנשימה
למדתי להכיר צוות ערבי יהודי מסור ומקצועי ,
ברגעים האילו במפגש איתם שואל לשמם ולפשר השם חשתי כמו ילד מוקסם הסקרנות הזו להתידד לחקור יש בה המון חיים, נוצרו מצבי קרבה , הלב ביקש כך ונענה כוחות הריפוי התמלאו .
על בני דניאל איתן ורעייתי תחיה היקרים ואהובים אייחד פרק נפרד ,אין מילים שיתארו את המעורבות שלהם בכל נשימה ונשימה . בורכתי במשפחה
חברים קהילה שאין כמותה תומכת מסורה .
ולכם חברי לרשת האנושית הזו שוב הזדמנות להודות לכל אחת ואחד מכם שהגיב וחיזק ,מצטער שלא היו בי כוחות להשיב באישי
תרומתכם אהבתכם זרמה ברשת.
הבוקר ביקשתי מנכדי שירה ואלון לשטוף כלים במקומי , התבוננתי בהם
התגעגעתי למגע המים הזורמים, כל כך נהנו ,בסוף גם צילמתי,
לא בדיוק פאר היצירה.
אין כמו בבית .
— עם ‏תחיה הרמן‏ ו-‏
‏4‏ נוספים
‏
ערוך
כל הרגשות:
רבקל'ה מונדלק, Oryan Shilo ו376 נוספים
130
2

תגובות

Debra NC
Dear Nino, this IS the splendor of creation - the everyday intimacies which give us pleasure and satisfaction.
So glad that you are home and feeling better! Shabbat shalva. Xoxo
Orly Gross Swisa
רק בריאות והרבה נשמה💕
Chelli Goldenberg
שבת שלום ושקט ומשפחה ובריאות איש יקר ורגיש
Tama Haleli Bar
הרבה בריאות נינו יקר
Liat Mandel
נינו, אתה אדם מעורר השראה. אפשר לחוש בזה אפילו דרך מרחבי הרשת. אין ספק שכוחות החיים שבך יודעים משהו עמוק. שתהיה המשך החלמה טובה ומלאה. 💙🙏
3
Hila Avraham השיבה
 
תשובה אחת
Noga Arad-Ayalon
נינו יקר כמה טוב שאתה בבית. המשך החלמה שלמה ומטיבה
2
Yonat Shapira
כל כך שמחה ששבת הביתה ונכדיך איתך
Orly Epstein
חיבוק גדול 🩵
Ora Brill
העיקר שאתה בבית
סימן שטוב.
Irit Lavy Yoga
שמחה לשמוע שאתה בבית, התמונה לגמרי פאר היצירה, החלמה שלמה🙌🏻🙏🙌🏻
Amos Stempel
רפואה שלמה
Rona Segal
ברוך השב💖
Lili Liliana Fisher
העיקר חזרת לעצמך , מצוין
Dorit Ginzburg
נינו יקר תודה על השיתוף מעורר השראה ומרגש. והסיום המדוייק שאין כמו בבית. חיבוק ענק והרבה נחת 🧡
Zvi Appel
הוקל לי . ברוך שובך לביתך. חזק ואמץ.
Ana Hana Jaeger
לגמרי פאר היצירה
בריאות, נינו
Eran Tzidkiyahu
מדהים נינו. היום שוחחתי עליך עם אורחים מנטף פה בביתי בצרפת. שלחנו לך מרחוק אהבה ומחשבות טובות
Iris Alex Rantzer
רפואה שלמה!🙏🏻
Anat Mandil
וואו🩵 כל כך שמחה לשמוע שאתה בבית ובלב של יקיריך ושל היקום. בריאות טובה ושלמה עבורך🙏
Shmuel Ronen
רפואה שלמה נינו
Monica Lavi
אין כמו בבית, הרבה בריאות נינו 🙌
Mossi Armon
אין עליך
Gina Ben David
המשך נשימה טובה נשמה נשיבוקצים😘😘😘😘😘😘 בהצלחה 🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀
Kopitchinski Reuven
בריאות נשמה
רעיה כהן
נינו יקר ברוך שובך הביתה🤗 האמונה בחיים חזקה מהכול!! המון בריאות!!
Rina Shabtai
ברוך שובך לבית החם והמחבק.
Dalia Zerachia
נינו יקר בריאות טובה 💝
Shlomo Ballan
אין כמו בית. החלמה מהירה ורפואה שלמה, נינו
Tamar Eisen
שלום עכשיו אהוב
שלום עכשיו
🩵
ענת ורדימון
שימחת אותי כל-כך ❤️
כי כך ראוי; בבית, עטוף באהבה ונושם את החיים.🌞 עוד ועוד בריאות, שמחה וכח 🌿
רחל יוסף דאי
נינו היקר מאוד שמחים שחזרת הביתה .
המשך החלמה רק בריאות
‏‎Grow I Love You GIF by Denyse®‎‏‏‏
GIPHY
Hagit Shahal
מאד משמח נינו, תמשיך כך
2
Iris Erez
נינו יקר כל כך משמח שהגעת הביתה וכמה חיוניות יש בך ואהבת חיים ואדם. בריאות שלמה.
רחל אליאור
כמה טוב שהחלמת וחזרת הביתה
Shani Hakimi
ברוך רופא חולים💜
Moshe Shai
אתה איש יקר חביבי. אתה לא בשביל בתי חולים. תשאר פה
Aviad Bar
אוהב אותך נינו.
חיבוק חזק איש מוכשר.
Ada Refaely
החלמה מלאה נינו יקר
הילי צדוק
בריאות שלמה, נינו!
Roni Gorfine
נינו איזה כיף לשמוע שאתה בבית ❤️
Dana Kedar-Shpitzer
כמה טוב שבאת הביתה…
עמית רייכר
רפואה שלמה ובריאות איתנה, נינו יקר🙏
Orly Ginossar
אין כמו בבית רפואה שלמה 🌸
Tova Eldad
בריאות נינו יקר💓
Donna B. Ornitz
‏שבת שלום ‏ ‏נינו יקר.
I am so glad you are home and on the upswing. May your healing continue, wrapped in all the love surrounding you. ❤️❤️‍🩹🙏
2
Ayelet Naveh
ברוך המחלים והשב הביתה.
2
Elinor Dori
נינו נינו
שמחה גדולה
הקלה… 
ראה עוד
Ruti Mandil- Halabi
בריאות והחלמה נינו יקר🙏🏻🙏🏻
Baruch Askarov
רפואה וישועה, נחת והחלמה!
Avatar is looking up and holding their hands above their head, red hearts are floating out from their hands.
Dassi Marom
שמחה בשביל תחייה ובשבילך שחזרת הביתה, לנטף. תבורכו.
Dassi Marom השיבה
 
תשובה אחת
Yoram Avgar
מה טוב ששבת הביתה. סופשבוע רגוע. שבת שלום, מנוחה ונחת.
Ayelet Hertswolf
נהדר שאתה בבית. רפואה שלמה במהרה בימינו!
Michal Weinberg
הלב שלך פתוח ושלם
בריאות ואהבה🙌🏼
Orit Perry
הרבה בריאות איש יקר
Shmulik Kovalsky
שרק טוב נינו 🙏❣️
Tamar Rothstein
💗💖💜 השראה צרופה, חיבוק גדול בריאות שלמה נינו אהוב
סמדר אימור
כמה טוב שחזרת הביתה נינו אהוב, דבוק בבריאותך ובחיים!!!💕
Chava Mamou
חושבת ומחבקת
אין תיאור זמין לתמונה.
Rona Shahar
בית נהדר יש לך, רק בריאות!
Rafi Mann
נהדר לשמוע. חיבוק גדול.
Maya Gelfman
נינו אהוב, כמה משמח לשמוע שאתה בבית. כמה מרגש לקרוא את מה שכתבת ולהרגיש את הלב והאור הפנימי והפועם שלך דרך המילים. תחיה והמשפחה שלך מופלאים, אין כמותם. שלום, עכשיו, ורק בריאות ❤️
Danielle Tzadka Cohen
תרגיש טוב נינו יקר
Irit Hakim-keller
החלמה מלאה וטובה ומהירה ♥️
Miri Naveh
התרגשתי לקרוא את מה שכתבת, שמחה בשבילך 🌷
Tikva Mulai
איזה כייף שאתה בבית נינו אהוב, ברוך מרפא חולים. תמשיך לנשום את החיים. ולהביא את הרוח החופשית שלך לעולם.
חיבוקים חמים🧡💜❤️
Yoav Loeff
שפע של בריאות, נינו היקר
Judith Preger-Reshef
העיקר הבריאות 🙏
Nira Shay
טוב לדעת שחזרת הביתה. הרבה בריאות וכוח לעוד שנים של יצירה ואהבה
Aloni Yossi
חניניה אוהבים אותך…
שוקי קוק
חיבוק חבר אהוב
Rami Matan
נינו יקר. אמונתך בבני האדם התקווה שאתה מפיץ והאהבה הרבה שבך לצד משפחתך המדהימה וחבריך הם שגרמו לך להיות איתנו אוהבים אותך
2
Dafna Kartascwartz
חיבוק עוטף לנשמת חיים
Tami Porath
בריאות נינו יקר. רק טוב
Dana Bar Siman Tov
רק בריאות
Ester Katz
כמה טוב לשמוע שהחלמת.
שבת שלום והנאה בבית.
Haim Feingold
כמה טוב לך בבית שבחוץ ובבית שבפנים. המשך החלמה מוצלח
Michal Rechter Lewit
אין כמוך נינו יקר
Huli Raz
נינו! וואוו ועוד וואוו תחזק רוחך ויחזק גופך. תודעה, אהבה, סקרנות, משפחה, בית, קהילה תומכת והנה אתה נינו יכול לכל🪬❤️
Orly Erez-Likhovski
נינו יקר כמה טוב שהחלמת וכמה טובה העין הבוחנת והלב הרגיש
Moran Shoub Rubashov
מרגש מאוד נינו. והלוואי כולנו עובדים עם התודעה פאר היצירה ושלום עכשיו.
Saara Jahkola
נינו, כמה טוב שאתה בבית. רפואה שלמה וטובה 🤍🤍
Shir Meller-Yamaguchi
עכשיו אפשר לנשום
כמה טוב שבאת הביתה
חזרה ואתה בחיק המשפחה האוהבת
Shira Eviatar
אהוב שאתה
בריאות שלמה
שומעת אותך בחוויה שלך, את נשמתך בדבר… 
ראה עוד
Idit Amihai
שמחה שאתה בבית
Hagar Cantor
מעיין החיים
Leali Heyman
ברוך שובך הביתה נינו יקר !!! שמחה לשמוע שאתה בטוב! ריגשת בדברייך !!! חיבוק חזק מכולנו !
Maya Shan Bowden
בריאות נינו
‏‎High Five Praying Hands Sticker by imoji‎‏, ה-GIF עשוי להכיל ‏‏‏‏‏‎transparent‎‏, ‏‏‎emoji‎‏, ‏‎hand‎‏‏‏, ‏‏‏‎hands‎‏, ‏‎high five‎‏‏, ‏‏‎pray‎‏, ‏‎want‎‏‏‏‏, ‏‏‏‎blessed‎‏, ‏‏‎need‎‏, ‏‎good luck‎‏‏‏, ‏‏‏‎prayers‎‏, ‏‎praying hands‎‏‏, ‏‏‎good luck today‎‏, ‏‎blssd‎‏‏‏‏‏ ו‏‎#blssd‎‏‏
GIPHY
Michal Gil
בריאות שלמה ומיטיבה וחיבוק ❤️
טל פינצי
ברוך שובך לחיים מחוץ לביה"ח.
והתמונה אולי לא פאר היצירה אהל לכמריי פאר החיים♡
שושנה ספוז'ניק
שתהיה בריא וזה בזכות האופטימיות שלך ,אשריך שאתה. כזה
GIF
GIPHY
Neta Hemo
הרבה בריאות נינו יקר! חיבוקים
פנינה וזאנה
ברוך רופא חולים,נינו היקר וכמו תמיד,מתפעלת מהשפה המדויקת והמקרבת בה אתה משתמש בתיאוריך.
Eli Gross
כמה דייקת בנושא החיים והרצון המנצח שלהם....
שלך...שלנו...
חיבוק
Shaked Halevi
חיבוק נינו! תודה רבה כל השיתוף 💓
Rochale Yacar
נינו, אתה תמיד מרגש. במילים ובתמונות. הרבה בריאות טובה💗
Dorit Nahmias
רק בריאות טובה עבורך 🙏
Asaf Gam Hacohen
שמח לשמוע נינט! רק בריאות ואושר 💕
נעמה יונג
הרבה בריאות והחלמה מהירה
Lotem Azner
נינו 💗 מה קרה?
ריפוי והחלמה חבר יקר שלי
מוריה נחום
מדהים כמה חוזק יש בך.
החלמה מהירה נינו יקר
חני בן אהרון
נינו היקר❤️שמחה לשמוע שחזרת הביתה, החלמה ובריאות במהרה
Dori Haneman
בריאות שלמה וטובה!
דליה גורדון
ריגשת ממש נינו יקר!! יש בך כוחות מיוחדים
Hila Rothschild
כיף לקרוא ❤️
Hillie Wurtman Moyal
כמה טוב שבאת הביתה 🏡✨ וכמה נסתרות דרכי האל שהפגישו אותנו במחלקה הפנימית של הדסה… שמחה כל כך ששבת לביתך נינו! שתהיה התאקלמות טובה ובריאות שלמה 🤍
Neal Epstein
בימים כאלה כשכולם מברכים ״בשורות טובות״ הנה אכן הבאת לכל אוהביך בשורה טובה , בשובך הביתה. יושב בשדה התעופה כעת בדרך אליכם, ומקווה שנתראה בקרוב. חיבוקים.
גיא גרדי
כל כך משמח שחזרת. בריאות טובה ושלמה. מחכים לך..
Uri Martha Levinson
תודה נינו. תודה.
Orit Tuchman
נהדר שחזרת הביתה. שיהיה חג שמח
מדבקת a red heart with colorful orange, pink and green edges Stories Stickers in Feed
Vitti Rosenzweig Kones
ברוך שובך נינו היקר. חג מאוד שמח
Varda Barnir
החלמה מהירה, נינו יקר,
חג שמח
ייתכן שזו אמנות
Ilana Alroy-Brosh
ברוך שובך לביתך נינו יקר. המשך החלמה מלאה.
יואש ענבר
משמח מאוד לשמוע שאתה חזרה בבית.
הלוואי חלמה מלאה ומהירה.
Janice Rous
Thanks for this nino
Vered Feldman
בדיוק פאר היצירה!
Gabi Yair
ברכות לחזרה , יופי של צילום, חג שמח
Eli Diner
בריאות ונחת נינו! זה העיקר
Amnon Herzig
בריאות טובה, נינו יקר!
Odelia Liberman
בריאות שלמה ואיתנה 💖🎼
Liora Levi
כמה טוב שבאת הביתה,
שולחת תפילה לנשימות מרחיבות לב.
💜
Vered Gadash
מאחלת לך בריאות שלמה ושתמיד יעטפו אותך ויחבקו אותך מכל עבר ❤️
Vered Lavon
הרבה אהבה😍
טובה ידין
הנשמה שלך נוגעת בי 🩵 בריאות והמון חיבוקים
הירשם ל- תגובות (Atom)
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com