כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, ספטמבר 28, 2012

איילת חליוה- בר קיימא

"לעולם הזה יש תקנה !
היא נמצאת במהות של כל אחד ואחת
מהי המהות שלך ? מה עשית היום כדי להתקרב אלייה ?"





יום רביעי, ספטמבר 26, 2012

פתח שער בעת נעילת שער .

ערב יום הכיפורים דפדפתי במגירות העמוסות בחדר העבודה ותוך כדי מצאתי צילום של חבר יקר יוסי אלוני.
 ב1 למאי 1979 הפלגתי עם האניה "אשדוד" הראשונה שחצתה את תעלת סואץ הפלגה היסטורית כצלם לע"מ.
 כשעליתי על הסיפון באילת קיבל את פני קצין הקשר יוסי אלוני שארח אותי בחדרו הקטנטן .
 וככה על ארגז של בירות התחילה ההכרות וידידות רבת השנים שלנו.
לימים סיפר לי אלוני ששם בהפלגה הזו נפתחה לו הצ'אקרה של צילום עיתונות קיבל השראה עזב את הים נידבק.
מאז עברנו יחד דרכים רבות .
 בימים אילו שהמורכבות בעיתון מגיעה לשיאים חדשים ראיתי בעצב תצלומים שלו צועד, מפגין כואב ,זועק עם חבריו .
 אני מאחל לאלוני ולכל האנשים היקרים שעוברים חוויה מטלטלת, ימים מייטיבים .

אלוני בחדר הקשר על סיפון האוניה צים "אשדוד " צילום נינו (חנניה) הרמן לע"מ.




יום שני, ספטמבר 24, 2012

יש מאין ,שנה טובה.

שישי ערב, זמן אחר ברחוב, הכל נרגע
בנהיגה 'סופג מראות והתרחשויות  .
בעצור של קלישר בואכה לשוק , בחור מגיש פרח  לזוג בחורות .
מנסה לצלם דרך החלון לא הלך , מתקרב,  עכשיו אני מביט בהם מחלון הצד, הוא מושיט כבר זר 
רגע אחרי  הצעירה  מחפשת לעצמה עוד חמניות
 לא פשוט לי לתעד 3 צעירי דור מחאה  בסיטואציה הזו , כמו  עוד תזכורת למורכבות הימים האילו.
מחכה לרגע שאבקש רשותם להעלות לבלוג לאינטרנט ,
הם מגיבים בפשוט,מודעים לקיומי ,נענים לבקשה ,בתחושה כמו אומרים לי -אין מה להסתיר.
 בפייסבוק  נורית שני חברה ציירת מעלה ציור עדין של פרחים וכותבת:"
 חלמתי חלום של שפע. נראה לי שם, שיש מספיק לכולם. אז שתהייה לכולנו שנה טובה"
אמן כן יהי רצון .



 הדהודים  מתוך הפיייסבוק :

Rafi Michaeli
מרגש

Cochava Braha
 מרגש, ואם רק הסוחרים היו מניחים בעדינות את המוצרים שהם משליכים , בנדיבות ובכבוד למי שבוחר לאסוף..... ולא בזים לאלא שלא קונים כמו כולם..... ולא מקלקלים בכוונה את הפרחים או הירקות של סוף היום שישי, זה היה כל כך אחרת, אבל רובם מתעבים את אספני השאריות, וגורמים להם להרגיש מושפלים .
ורק לומר מילה טובה על אלה שמניחים ולא זורקים, חומלים ולא בזים, אלה באים מאהבה, ויש כאלה גם בשוק, לפעמים.....כן ירבו ותגבר החמלה ואהבת החינם בתוכנו,,, ולא אינני חושבת שהם אמורים להפסיד, רק לפתוח את הלב....

Tze'ela Rinsky
נינו אני מאוד אוהבת אותך ואת פועלך!
אתה נוגע בנימי החיים
כמו שאני מאמינה שכדאי לכולנו.

Nurit Shany Art
יש ארצות ששם, ברחמים , אנחנו מתבוננים באספני הזבל הגוזרים בערמות את פרנסת יומם.
קיץ 2012, הערמה שלנו, מצעירי המחאה, בערמה, נערה אחת מצאה שם זר פרחים לחג, בזבל.
אז אם יש פרחים בזבל הישראלי סימן שיש לנו עוד תקווה.
גמר חתימה טובה ושהשנה תתחיל נקי, נקי ובחיוך פורח

Lior Yatsiv
היי נינו! גם לך שנה טובה!
זה פוסט מעורר מחשבה לדעתי.
מצד אחד, יש את ההיבט הפוליטי המרומז המתיחס לקושי הכלכלי-חברתי בו אנו שרויים:
החנות המתקשה למכור את מרכולתה וגם האנשים אשר כבר מזמן לא מתבישים להרים לעצמם דברים מהרצפה.
מצד שני, משהו בי התחבר ספונטנית לתגובת האנשים אל החמניות הזרוקות על הרצפה, ממקום מאוד שונה.
החמניה היא פרח כה מלבב, כה אנושי בעיניי, וגם אני לא הייתי יכולה לעבור לידה מבלי לאסוף אותה אליי, סתם ככה, מבלי אף אמירה חברתית או פוליטית, אלא רק כליאור.
מה גם שטוב למחזר, ולמה שהרחוב יישאר מבולגן ככה,
 עוטה את כל הקרביים של מה שהיתה עד לפני זמן קצר "חנות מן השורה".

Nino Herman
תודה רבה ליאור אימי הציירת אהבה מאד חמניות כמודל לציור וכך נחשפתי ספגתי הרבה בצעירותי , היא באה מהולנד האפורה והחמניות היו בשבילה סמל לאור שמחת חיים חום אנושי פיסי , ההקשר שלך חיבר אותי לציורים שלה ששמתי בתמונת הנושא , עכשיו עולה בי שאולי היא הביאה אותי בכלל לצלם בשוק את אוספת החמניות שנתגלתה .
זה היופי של הרשת הזו.


יום ראשון, ספטמבר 23, 2012

אמנות ניקוי החלון , טל מבר קיימא .

נפגשים משני עברי הזכוכית צלם ומצולמת ורק המצלמה עדה לדימויים המשתנים כהרף עין ,
יש האומרים צילום הינו שיקוף המציאות עבורי המציאות מרובדת ,
יש הסתכלות פנימית חיצונית כמו בנפש
 את טל פגשתי במשמרת בוקר בבר קיימא לאחר ליל הפגנות ובין שירות הלקוחות
 חזרה שוב ושוב למלאכת ניקויי החלונות כמו רגעי מדיטאציה.




יום שישי, ספטמבר 21, 2012

אופיר אביגד בר- קיימא/ "אוהב להכיר אנשים אחד לשני"



יש בבחור הזה כל מה שאני מאמין,לב אמיץ ראש פתוח , פעימה גדולה מעבר לאישי ,ורצון עמוק להייטיב עם עצמו והאנושות .
 מעורר השראה והרבה אהבה. ביקשתי רשותו להניח כאן קטע מתוך סטטוס שפרסם ערב ראש השנה בפייסבוק .
את דניאל היקרה פגשתי גם בבר קיימא  ושמחתי לצלם את היחד המופלא שלהם .







ישיבת צוות של בר קיימא
אופיר אביגד:

 
  • אני מעונין לדבר לרגע בשבחי האהבה:
    יאת השנה הקודמה פתחתי במוות של ברק, אחי הבכור, בגיל 32 בלבד.
    הרגשתי בודד, ונקרעתי מקהילת המחאה לטובת אבל בבית המשפחה,
    ואחר-כך בביתי.

    לאחר שנים שלא בכיתי הגיעו דמעות בצרורות, והתכנסות אמיתית
    לתחושת הווה - כל העולם האחר נמס מעצמו.

    המוות היווה נקודה שאיפשרה להכול הכנס לפרופורציות:
    כמה שבריריים החיים! כמה מסתורי הקיום הזה,
    שרגע אחד לאיש יש דופק, ומבט בעיניים, ורגע אחר מה ששכן בתוכו הלך.

    עברה כמעט שנה, ועוד מעט נעלה לקבר.
    השבוע אחרי שאבא שלי התקשר להודיע לי על התאריך המדויק, ה16.10, אחותי התקשרה באותו היום בנושא אחר.
    כשסיפרתי לה על תאריך האזכרה היא לא האמינה,
    והתעקשה שעברה רק חצי שנה.

    הזמן טס, בכל התחומים. שבוע רודף שבוע, ובין לבין נותרות מחשבות - 
    מה יהיה עם העולם הזה, האם הרעים יצליחו לשעבד את כולנו לנצח
    באמצעות כלי הטכנוקרטיה המרושעים שלהם,
    או שתגיע התעוררות רוחנית עמוקה.

    ובתוך כל המחשבות האלו גוברת תופעה אחת מתחת להכול:
    אהבה. יש לי בת זוג, שקוראים לה דניאל, והאהבה שאני מרגיש
    לידה, סביבה, ואליה גוברת.
    אהבה לאנשים אחרים.
    אהבה לאדמה.
    אהבה לעצמי - כמה שאני מופלא!
    -------------------------------------------
    אני מניח שאני כותב את כל זה כי היא מנחה אותי כעת,
    שהגיע הזמן שלה לצאת מהארון - 
    האהבה גאה, ומוכנה שיכירו אותה, אפילו כשהיא רק יורדת למכולת לקנות משהו. 
    היא הסלבריטי החדשה, היא הממשל, העסקי, הדתי, הרוחני.

    כבר תקופה שאני חושב שהמטרה היא שבסוף,
    לא משנה איך נגיע לשם,
    כולם ירגישו אינטימיות עם כולם.
    אמון.
    התבונה שהטוב של כולם הוא הטוב שלי תמלוך.

    שנה טובה
 מוזמנים להכנס להקשיב לאופיר בסרטון קצר מתוך כנס פתרונות  
  • יום שבת, ספטמבר 15, 2012

    נתינה מבורכת, כן ירבו ,שנה טובה.


    פגשנו אותם לקראת סוף 4 ימי עבודה מלאים במטבח הרחב שבביתם בנטף,
     עזי סיוון ילדיהם טאירונה בן וביילי חברים ומשפחה לקחו על עצמם להכין ל150 איש שאין ידם משגת,
    מנות מלאות כל טוב לראש השנה , צוות מרשים רב גילי מסור למשימה ושמח בעשייה .
    עזי שתורם שנים רבות לקהילה ולעמותות בצורות שונות , בחר השנה לבשל ולהכין בתשומת לב מנת חג מלאה.
    כל מנה כוללת מרק עוף , גולש, שניצל מוכן לטיגון, אורז שקדים וצימוקים, מג'דרה, תפוחי אדמה, סלט ועלי גפן הילדים אפו עוגיות וארזו רימונים דבש.
     הרצון שלהם שהאוכל שהוכן באהבה גדולה יגיע לאנשים עצמם שאותרו.
    בבוקר יחולקו המנות בארגזים ביפו, בדרום תל אביב ובירושלים לרכזים שיעבירו אותם ישירות לאנשים.
    איזו שמחה ואיזו עשייה מבורכת.









    יום שישי, ספטמבר 14, 2012

    יעל דקלבאום -".. ואל תשכחי שאת – יש בך את הכל ".

    אתמול פגשתי אותה לראשונה בתיאטרון בחצר בנטף, יעל דקלבאום
    זמרת עמוקה ובן אדם רגיש, המופע עצמו היה מרתק לצלם, להקשיב למילות השירים שכתבה   
    שכמו מספרים  על מסעה  האישי.
     יעל בתחילת שירה  "קצוות" חוותה קושי  בביצועו והתחילה בדיאלוג נוגע וחשוף עם הקהל.
     מילות השיר  כמו העבירו אותה התנסות, הן מדברות על "נפילה וחושך"  , "עננים אפורים שיתפזרו עם הרוח" וכמו בשיר יעל לא ויתרה ניסתה כמה פעמים ,דיברה עם ה"פיות" שכמו שיבשו מהלכה של זמרת מקצועית . 
    זה היה מאד אנושי ,נוגע, משתף.
     "שימי לב רק אל תעצרי,  תנסי להמשיך לנוע ואל תוותרי עד שניסית את הכל" .
     "ושאת נשאבת לאותו האור, שוב את מתעופפת  שוב  את כמו ציפור, שובי אל הארץ ...
     ואל תשכחי  שאת  – יש בך את הכל ", תודה ליעל .







    יום חמישי, ספטמבר 13, 2012

    איתן ואביגיל, ברית שותפות בנטף.

    איתן ואביגיל סיפרו שלראשונה ניפגשו בים בתל אביב, במים, לשעות של יחד.
    ככה במקום זורם, טבעי , נפתחה ידידות וחברות שכמו חיכתה שנים לרצון שהבשיל
    אתמול חגגנו איתם  את ברית השותפות  שלהם .
     ביורט של  חברים התקיים טכס ברכות במעגל בנוכחות המשפחה הגרעינית וחברים קרובים.
    יש בינהם כמו מעגל אנרגטי של שפע ויצירתיות וזה ניכר בכל  חגיגת היחד שלהם , אתמול הם אירגנו לעצמם ולנו כמו חתונה פשוטה זורמת צנועה  בה כל אחד מהמוזמנים הביא עצמו בברכתו והשתתף בכיבוד,  בסוף סבב הברכות והמוסיקה  ברכה אביגיל את איתן והקריאה מתוך יומנה את שכתבה בעקבות  המפגש הראשון שלהם
    מרגש היה לשמוע את שידעה  מתוך אינטואיציה מופלאה  כבר אז  שזה האיש שלה
      . "הרי את מקודשת לי  גם  עכשיו "  השיב לה איתן וענד לה טבעת.
      היתה קדושה באוהל קדושת רע מכונן.
    אחר כך גלשנו  למטה לזולות של משפחת הרמן, ושם התרחבה החגיגה  ,במה פתוחה , ברכות  ודי גי תחיה הרקידה .
     מתוך ברכתנו :
    ....איתן ואביגיל יקרים  מאחלים לכם שהעולם ישפיע את כל הטוב שלו עליכם,
    שתביאו את כל הטוב שקיים בכם לבית ולמשפחה שאתם בוראים ויוצרים.
    שתהיה בכם השמחה והנדיבות  להרחיב גבולות ליחד המשפחתי של כולנו.
    שתממשו את הרצון העמוק שלכם לחיים בעלי משמעות .
    שתשפיעו מהשפע שלכם על בריאת עולם טוב יותר עבור בני האדם באשר הם.

    מברכים אתכם לברית של שותפות מופלאה באהבה גדולה , נינו ותחיה .


















    

    יום שישי, ספטמבר 07, 2012

    אילה ורועי מרחיבים גבולות ההכרות

                                                    צולם  בסמארטפון  ביום חול  -שבת שלום .                       

    יום שני, ספטמבר 03, 2012

    שחר ויסמין - אצל אלי בפלורנטין.

    "אהלן נינו ,אני וחברי שחר הגענו למספרת פלורנטין במטרה לספר את שחר.
    בזמן ההמתנה התיידננו עם הספר, פגשנו אנשים מעניינים, וביניהם אותך
    הצטלמנו, צחקנו ולבסוף הגיעו שחר והספר למסקנה ששחר לא צריך להסתפר
    מצחיק שכשדברים לא קורים כמתכונן זה מעצים את החוויה."







    יום ראשון, ספטמבר 02, 2012

    יאיר הרמן 2.9.1980

    חברה צלצלה רצתה לספר שהיום עבורה הוא יום משמח יום הולדתו של יאיר,
    שמחתי לדבר איתה, הביאה עוד ד"ש מיאיר
    לצד זה לרגע חשתי , לא בסדר איך יתכן שלא הייתי ער ,
    נרגעתי כי יאיר יושב במקום טוב בלב .
     אנשים הנכנסים לביתנו מוצאים עצמם מול החיוכים של יאיר , 
    ואנחנו מספרים, נוגעים לרגע בשמחה בעצב , ממקום אוהב.


    בר קיימא - לילות קיץ קסומים .

    לילות פלורנטין  מביאים איתם רגעי קסם
     האנשים, הרחוב, מאפשרים ליצור תנועה פואטית של אור וצבעים ,
    ממשיך בשמחה בהתבוננות  וביצירת דימויים מייצר את הזכרון  של קיץ 2012. 
     .. זה מה שרציתי לומר ?...
     או אולי פשוט רגעי קסם מול "בר קיימא" מקום המהווה אבן שואבת ,בית ,לכל אוהבי החיים.



    ©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
    כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
    אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

    All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com