כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שני, אוקטובר 31, 2011

"האם המחאה זקוקה להנהגה? אוסו

מאמר של אוסו ביו שפורסם בדה מרקר בתאריך :29/8/11

אוסו:, "‎פוסט ישן, יוזמה טרייה - אתמול בערב התחלנו לעבוד על משמר חברתי איזורי במועצות, בערים, בישובים.
 מי שמעוניין להצטרף ולפעול איתנו, כתבו לי:osobayo@gmail .com  

בואו נעצור לרגע לקחת אויר.

אנחנו הולכים בעקבות התקשורת בעיניים עצומות – ישר לתוך המלכודת של פילוג פנימי, ופספוס ההזדמנות הנדירה של המחאה.בואו נראה: התקשורת מיהרה לכוון זרקורים אל 'מנהיגי המחאה'. למה בעצם?

כי כולנו יודעים מי משלם לתקשורת משכורת.כי מה היה יותר קל ונוח מלהכתיר מנהיגים-טירונים בקול תרועה,

ואז לחכות שיפלו במלכודת הדבש של התהילה. או שסתם יעשו טעות לגיטימית של מתחילים, שתהודהד ותסוקר - ותותיר אותם ואותנו פגועי הדף.



במקביל איגפה אותנו התקשורת של ההון-שלטון מציר נוסף:  איפה "מסמך הדרישות" שלכם, הם שאלו.

מיהם חברי ההנהגה הנבחרים, ה"מייצגים אתכם". ודחקו בנו – נו? מה קורה?

מסמך דרישות מסודר הוא בעצמו דרישה בלתי אפשרית בשלב זה של המאבק.גם הנהגה ארצית, שתיבחר בבחירות דמוקרטיות ותנסח את המסמך האמור, היא ציפייה הזויה כרגע. על ידי מי תיבחר ההנהגה האמורה? באיזו פלטפורמה בדיוק? מי במאהלים מתיימר לייצג מישהו מלבד את עצמו? זה קשקוש.



כאשר אנחנו עוסקים בטפל במקום בעיקר, בבירוקרטיה, באגו ובמאבקי כוח, במקום ביוזמה, ביצירתיות ובשינוי,

אנחנו במו ידינו מתנדבים להפוך את עצמנו לוועדה טרחנית, שדנה בסעיפי סעיפים וממסמסת כל הזדמנות למעשים. הפילוג של הימים האחרונים מיותר לחלוטין,  אפשר לגשר מעליו ברגע ואין צורך בשום הנהגה שהיא כדי להשיג זאת.אין לנו יכולת לבנות אינסטנט-מפלגה שתייצג את כ-ו-ל-ם.
גם אין לנו צורך במנהיגות כזו, שהעם תולה בה את עיניו ומחכה פאסיבי לישועה. זוהי מנהיגות של העולם הישן. אנחנו אקטיביסטים יחידים, הפועלים מטעם עצמם. קבוצות קטנות במקרה הטוב.התקשורת בינינו רעועה, ועדיין איננו אפילו מכירים זה את זה. הרשת שלנו מבוססת בינתיים רק על עזרה הדדית ועל אמון.

זה הכול. וזה מה שכל כך יפה, זה מה ששבה את הלב החל מהיום הראשון. המכנה המשותף של כולנו בשלב זה הוא הזעקה: משהו רקוב באוליגרכיית ישראל, ולאן שלא נסתכל – הוא שם! משותף לנו הרצון היוקד, לנקות מן השורש את המשהו הזה, ולהצמיח תחתיו חיים טובים יותר לכולנו. משותפת לכולנו האהבה למקום הזה, שקושרת את גורלנו לכאן. המנהיגים החדשים שלנו יצמחו תוך כדי תנועה, ומכל עבר.




הם לא יובילו בדיבורים ומסמכים.   הם יובילו בדוגמה אישית. הם יובילו במעשים.   הם יובילו בזכות היוזמה שלהם, הנתינה שלהם,  הערכים שלהם והאישיות שלהם. הם האיש והאישה האלמונים, שמחר יקומו בבוקר,

יראו משהו שהם יכולים לשפר ולתקן למען הכלל, ופשוט יעשו את זה. הם יעשו את השינוי. זו האישה שתארגן השאלת ספרי לימוד בבית הספר של הבן שלה – ובזכותה כולם יוכלו לחסוך, ועל הדרך לחנך את הילדים להעריך רכוש ועמל.זה השכן מהמעלית, שיתלה מחר שלט:  "חבר'ה, מהיום נפגשים בגינה הציבורית בחמישי בערב לקפה. סתם, כדי שנתחיל להכיר ולהיות שכנים. תביאו כיסא ומשהו לאכול".

זו האימא הצעירה, שתארגן פתאום חוג בית.  אלה האנשים, שבמעשיהם יאפשרו לנו לחזור אל ישראל של ילדותנו,ישראל של שכונה, של קהילה, של חברות בעת צרה ובעת שמחה. אל שבט אחים גם יחד.  אלה האנשים שיתנו לנו השראה. שנחייך ונתרגש לשמוע עליהם.

המהפכה הזו איננה מהפכת ה"מגיע לי" המפונקת שצוירה בתקשורת. להיפך. זו מהפכה של חולמים - מעיזים – ועושים למען הכלל. אני שוכבת בשוחות של המהפכה הזו כבר חודש, ואני מכירה את הלוחמים שלצידי אף שמעולם לא פגשתי אותם בעולם ה'אמיתי'. המהפכה הזו היא מהפכה של אנשים שקמים ומחליטים ליצור מציאות אחרת.  במו ידיהם. בלי לחכות שאף אחד יעשה את זה בשבילם.



הם שואלים:  מה אני יכול לעשות למען האנשים שאני אוהב?   מה חשוב לי לשנות?  מה יכול להיות נפלא, אם פתאום הוא יקרה בישוב שלי, או במדינה שלי? ואז הם קמים, ועושים כפי יכולתם כדי שזה יקרה.   בהתמדה, באמונה. בלהט שאי אפשר לכבות אותו, משעה שדפני וחבריה הציתו אותו.

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,  אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.

אשרי האנשים שזכו להקשיב לצו ליבם ואז לפעול להגשמתו.

תשמעו סיפור על לבבות:

בשבוע שעבר יצאנו לרחוב, לדבר עם האנשים ולגייס תומכים למאהל שלנו.  הנה שיחה אמיתית:

אני:      צדק חברתי, מעניין אותך?  גברת:   צדק חברתי? לא, תודה.  אני:      לא תודה, אין צורך. צדק חברתי?

  יש לי כל כך הרבה ממנו!  ...אני כבר לא יודעת מה לעשות עם כל הצדק החברתי הזה שיש לי. אתם מבינים?   התרגלנו שאם מישהו פונה אלינו, הוא בטח רוצה מאיתנו משהו. הוא רוצה למכור לנו משהו.   לבבות רבים עדיין עטופים באבק המצטבר הזה, של ייאוש וחוסר אמון.

התפקיד של אלה שהתעוררו, הוא לפזר את האבק.   להפיח בלבבות האלה תקווה חדשה.

הפגנות הן כלי חשוב בדרך לשם, בתנאי שזוכרים:  מה שחשוב בהן הוא המהות, ולא הרייטינג.

כמה אנשים יבואו? יבואו? לא יבואו? איזה לחץ מיותר. הפגנות הן חיצים. הן אינן המטרה. הן טקטיקה. הן לא אסטרטגיה. המחאה שלנו היא לא רק להפגין 'נגד'.   המחאה שלנו היא גם לפעול 'בעד'.  



בואו לא נדחף אנשים.  בואו נמשוך אותם. נמשוך אותם במעשים שלנו, ונסחף אותם איתנו לעשייה.  כל אחד מאיתנו טוב במשהו.בואו ניקח את המשהו הזה, ונשתמש בו לטובת הכלל. חלק ימשיכו לארגן הפגנות, כל אחד על מה שכואב לו ומכעיס אותו.חלק יתפקדו למפלגות, ויעשו שינוי מבפנים. חלק יכתבו מכתבים זועמים וילחצו על מי שצריך, בכל פעם שתנחת מלמעלה עוד החלטה תמוהה ומקוממת. כל אחד יקום ויפעל בדרך משלו.  יעשה את המעשה הלא צפוי, אך הנחוץ. כמו, למשל, להיות בעל הדירה הראשון שיוריד 500 ₪ ממחיר השכירות.העתיד שייך לאלמונים האלה: בהתחלה אחד. ואז עוד אחת.ואז עוד סבתא אחת, שאם תראו אותה ברחוב, לא תאמינו מה היא יכולה לעשות.ועוד ועוד אנשים טובים. מזן נדיר, אבל שבהחלט לא נכחד עדיין.


פגשתי הרבה ישראלים טובים בשבועות האחרונים. כשכל האנשים האלה יקומו, וכל אחד מהם יעשה למען הכלל את המעט שלו,תהיה פה ממילא ישראל טובה יותר: מעורבת, ערכית ומוסרית יותר. נעימה יותר.

יוזמתית ומעוררת השראה.  ומאושרת מרוב נתינה ומשמעות. מה אתם מביאים איתכם?   מה הכישרון המיוחד שלכם?מה אתם הולכים לעשות איתו מחר בבוקר?אין לנו מסמך דרישות. אין לנו מנהיגות. אין לנו מפלגה.

ואנחנו יוצאים לבנות מחדש את הארץ.




כל אחד לחוד.   וכולם ביחד.  כמו שלט אחד שראיתי: "המחאה תמשיך לצעוד כל עוד אני אמשיך לצעוד".






                                בהצלחה לכולנו,       אוסו

יום ראשון, אוקטובר 30, 2011

הפגנת העם בככר רבין- דפני ליף :.."שינוי תודעתי זה חשוב, אבל אם המציאות לא תשתנה בעקבותיו - אם המסע הזה לא יימשך, צעד אחרי צעד - לא עשינו כלום. יותר מזה, עשינו נזק גדול"..

 דפני ליף : "שלושה חודשים עברו מאז הצעד הראשון. עכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו – האם המסע הזה נגמר? האם מסע של צעד אחד הוא בכלל מסע? אסור לנו להפסיק עכשיו ואסור לנו לוותר. שינוי תודעתי זה חשוב, אבל אם המציאות לא תשתנה בעקבותיו - אם המסע הזה לא יימשך, צעד אחרי צעד - לא עשינו כלום. יותר מזה, עשינו נזק גדול"..

"את המחאה שלנו הרי, מספידים עוד מלפני שהתחילה. ולמה? כי אנחנו, כולנו, מוותרים בכל פעם שאנחנו יוצאים לרחובות על הנוחות, לוקחים סיכון וקוראים תיגר על הכוח הגדול ביותר שיש כרגע לא רק בישראל, בעולם כולו. א
נחנו קוראים תיגר על השוק החופשי, הפרטי שהפך לחסר כל רסן, לחזירי, לדורסני. אנחנו עושים זאת כי השוק אולי חופשי, אבל אנחנו לא. ואנחנו חייבים להמשיך!"


סתיו שפיר  בראיון  "שאלתם מה הלאה? אז הנה."
רשת חברתית פתוחה ומלאת תקווה - קולות המהפכה
:"....מה שהופך תנועה לתנועה, היא היכולת שלה לנוע. להתקדם ממציאות אחת למציאות אחרת, מעולם ישן לעולם חדש. התנועה שלנו לא בונה עתיד חדש תוך שימוש במכונות העבר: היא לא מזויינת, לא הירארכית, לא אלימה. היא מבקשת מאיתנו לחשוב, אך לא אומרת לנו מה לחשוב. היא דורשת מאיתנו לקום, אך לא תמיד מסמנת את השביל הנכון לצעוד בו. רק מבקשת שתתעוררו, שתנועו, אזרחי ישראל, נועו ותראו לאן אנחנו יכולים להגיע"..
 
".אני רביע פאהום סטודנט לסוציולוגיה, באוניברסיטת תל אביב. מחר אני אמור לשבת בכיתה, לכתוב את העבודות האחרונות לסיום התואר, לעשות מבחנים - כדי שבתוך כמה חודשים אוכל לצאת ולהתחיל לעבוד.
אבל אני, מחר, לא יכול לחזור ללימודים.
בשבילי, הקיץ לא נגמר. אני הגעתי לעיר הזו מנצרת כדי ללמוד. מאחוריי ארבע שנים ארוכות של ניסיונות למצוא דיור כאן, כל שנה אני עובר את אותו מסע חיפושים. למצוא דירה אחרי דירה, להתגבר על המחירים הגבוהים והעלויות הקשות, וגם להתמודד עם האפליה, עם הקרעים בחברה בישראל, עם אי השיוויון.
ואז בא הקיץ הזה, וצעקנו יחדיו "עד כאן".
פתאום, עם האוהל הראשון ברוטשילד, החל להיווצר מרחב בו יכולתי להיות. רקמנו שותפות בה יכולתי בפעם הראשונה לקחת חלק, שותף מלא. בלי הצורך לעבור בדיקה ביטחונית, או רקטלית בכניסה. שם בנקודה הזאת, התהוותה מהפכה תודעתית, שאיפשרה היווצרות שינוי אמיתי. לחברה חדשה בישראל.
עתיד שכולל גם יהודים וגם ערבים איפשר את הקמתם של מאהלים בכל יישוב בארץ, וביניהם 22 מאהלים בכפרים ובערים ערביות. מצוקת הדיור, ואצלנו מצוקת הקרקעות, נתגלתה כמצוקה משותפת, בין נצרת לעפולה, בתוך שכונות כואדי אלניסנאס, הדר ומרכז הכרמל, בין הבדווים בנגב לקריית שמונה, ובין שכונת תקווה ליפו, האין זו אותה מצוקה ואותה מהפכה ואותה תקווה. שהתפתחה, כנראה, רק אצלנו, המוחים. ממשלת ישראל ראתה את הקיץ האחרון ונותרה בשתיקתה.
סיפורי האישי מתגמד לעומת סיפורים אחרים. המאבק שלנו הוא מאבק נגד העושק, כי מאחורי כל נעשק – יש עושק. ותתפלאו – מדובר תמיד באותו עושק. מדובר באותו שלטון של טייקונים, שמנצלים את האזרחים בתקופות של עושר, אבל מגלגלים עליהם את העלויות בעת משבר. מאבקנו המשותף הוא מאבק לעתיד אחר, אחד – טוב יותר עבור כל מי שחי פה: יהודים, ערבים, גברים ונשים, חילונים ודתיים

אנחנו, הסטודנטים, לא יכולים לעבור על זה בשתיקה. אנחנו לא יכולים לחזור ללימודים כאילו הקיץ היה רק עונה חולפת. השנה, האוהלים יהפכו לכיתות. והכיתות יהפכו לקמפוסים, והקמפוסים לערים, ובכל הארץ, הסטודנטים יחזיקו את הקול הבהיר, הברור, שדורש צדק חברתי, לנו, לכולנו, לכולכם. כמו במקומות אחרים בעולם, ציבור הסטודנטים ירעיד את חומות האטימות של הממשלה. ניאבק ביחד לבניית שיח חדש, כלכלה חדשה, ומרחב דמוקרטי אזרחי ושיוויוני, שיכלול את כולנו, ולא האחד על חשבון השני. אנחנו יוצאים מכאן לדרך חדשה, דרך שתהפוך את המדינה הזו למקום שבו פשוט טוב יותר. טוב יותר לחיות, טוב יותר לעבוד, טוב יותר ללמוד.
אני לא באתי לכאן לנאום כערבי. לא באתי רק כדי לספר לכם על המצוקות של האוכלוסיה הערבית. להגיד לכם שגם לנו יש בעיות דיור. שאצלנו אין, למשל, תכניות מתאר לערים ולכפרים, שכל בניה הופכת לבלתי חוקית. שיש עשרות אלפי אזרחים שחיים בלי מים ובלי חשמל – כאן בישראל של 2011, וששכונות שלמות בלוד ורמלה מיועדות להריסה כשלאנשים שגרים בהם אין לאן ללכת. את המאבקים האלה כמו מאבק הדיור צריכים לנהל יחדיו, אני באתי לכאן כדי לעבוד ביחד, אתם איתי ואני אתכם, על אותו עתיד חדש. כדי לספר לכם על האלטרנטיבה שלנו – מדינה שאחראית לאזרחיה. מדינה שמבינה שהזכות לקורת גג היא זכות של כולנו, שהזכות לחינוך טוב, איכותי וחינם היא הזכות שלנו, שהזכות למים, חשמל ושאר מוצרי היסוד במחירים הגיוניים ושווים לכל נפש היא זכות יסוד. שהזכות לרפואה ובריאות טובה ונגישה היא הזכות של כולנו."
הסטודנטים בישראל משלמים על השכלתם יותר מברוב המדינות בעולם. שלא כמו במערב, אנחנו לא מקבלים שום תמיכה - דווקא בתקופה שבה אנחנו מקבלים את ההחלטות החשובות בחיינו. כפי שמערכת החינוך בגיל הצעיר עושקת את חניכיה והוריהם, ומבטיחה שרמת החינוך של הילד תהיה תואמת לרמת ההכנסה של הוריו - כך גם באוניברסיטה. אם אין לך כסף, אין לך סיכוי. אם אין לך כסף, אתה לא שייך. במדינת ישראל, הפוטנציאל שלך הוא גודל הארנק שלך. לא יותר.
ב-2011, ממשלת ישראל צריכה להבין: לכל אזרח ואזרחית יש זכויות. אנו נמצאים במאבק על מדינה לכולנו ולא לעשירים בלבד. עורו. קומו. האבקו. הפגינו. תהיה כאן חברה חדשה, דמוקרטית יותר, צודקת יותר, שוויונית יותר, בה אדם יכול להתפרנס בכבוד, לגור בכבוד, לחיות בכבוד, אנחנו, כצעירים, כסטודנטים וסטודנטיות, לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור לשגרה מחר, ולא נחזור עד שנראה את השינוי מתרחש. אנחנו, בעיקר אנחנו, מוכרחים להמשיך להיאבק למען מדינה אשר תנחיל שיוויון כלכלי, דמוקרטי, מגדרי ואזרחי לכלל אזרחיה, מדינה לכולנו.

 






יום שבת, אוקטובר 29, 2011

יום ראשון, אוקטובר 23, 2011

"החלו פעולות הגרילה לקראת העצרת ביום שבת. :)"

אתמול קבעתי צילומים עם נעה פלד בביתה במסגרת הפרוייקט חוץ/ פנים בבלוג .
טרם צאתי לדרך, גלשתי בפייסבוק ומצאתי קריאה של סתיו שפיר :"תל אביביים, זקוקים לכם לפלאשמוב מגניב - רוטשילד פינת בצלאל יפה, 11 (עוד חצי שעה), בואו אמיצים ומסתוריים."
מגניב ,אבל אני בדרכי לנועה לצילומים ,  יצאתי לדרך, בשער הגיא נעה מתקשרת מבקשת לאחר, מתאים לך ? אחלה ממש מדויק.
מכאן הכל התגלגל פשוט למפגש המצולם עם החבורה המדהימה הזו, אני פוגש אותם בשדרה , מסיימים לצלם פלאשמוב ראשון  .
בגוגל כתוב : פלאשמוב הוא התכנסות מפתיעה של קבוצת אנשים גדולה במקום ציבורי כלשהו שמבצעת  פעולה
ואכן  הקבוצה הזו לא נחה לרגע   מאז האוהל הראשון ,הנה כאן בשדרה וכבר  בדרך על אופניים ברגל יוצאים למגה בדיזנגוף סנטר התמונה הזו של החבורה מתגלגלת בשדרה  באותה אנרגיה טוב של רצון לשנות
את  הסדר החברתי  במדינה מרגשת ,עוצמת היחד מאוד ברורה להם  כרגע מכוונים  להצלחה של ההפגנות בשבת - ובעקבותיהן אין סוף מהלכים .
ראיתי את דפני לרגע נעזרת במאיה רימר  מכתיבה לה סדרת מפגשים מתוכננים  והכל תוך כדי תנועה.
הם  מובילים יחד מאוד מרשים, לצד זה הרבה תלויי בהענות שלנו, לצאת מהטלויזיה  ולהשפיע.
  היכולת  להמשיך לשנות את סדר היום החברתי בישראל - תלויה במאמץ המשותף של כולם
זו הזדמנות של כל אחד מאיתנו לצאת ולהשפיע ,להזמין חברים  לאירועים הקרובים ולהזכיר להם את הרצון העמוק של כולנו שיהיה כאן אחרת.





                                        פלאשמוב בסופר - העם דורש צדק חברתי                       
                                                                       
       

יום שבת, אוקטובר 22, 2011

שבוע טוב

חוזרים לרחובות - העם דורש צדק חברתי! עצרות ענק במוצ"ש 29/10 -שביתת העם ב1 לנובמבר - משמר חברתי מוקם..

הלכתי השבוע לבית העם, בצהרי היום  לראות שגרת עבודה של פעילים ,  ממה שמתכננים עולה שוב פעילות מעוררת השראה  שיש בה יצירתיות  אין סוף והרבה מעשה .
מחאת הקיץ מחממת מנועים לקראת ההמשך ,לקט צילומים מבית העם. 
מאסיפה כללית של ת"א-יפו שהתקיימה בשישי  בגן מאיר .
יש פעילות גדולה לקראת הפגנת ה29 לקראת שביתת העם בתחילת נומבמבר ב1  -
 לצד זה מוקם אתר משמר אזרחי -חברתי .
טכסט למטה!














 מתוך  אתר המשמר : "אתר המשמר החברתי עלה לאוויר - ואיתו האפשרות להירשם בקלות לפעילות.
אם כל אחד מאיתנו יתנדב לבלות יום אחד בכנסת במהלך מושב החורף, נוכל למלא את הכנסת ואת ועדותיה באזרחים ערניים. נוכל להבהיר לחברי הכנסת שכשאנחנו תובעים מהם לשנות את הגישה, אנחנו מתכוונים ברצינות. בשלב זה אין צורך להתחייב ליום מסוים, אלא רק למלא פרטים, וכאשר יתחיל שיבוץ המתנדבים בהתאם ללוח-הזמנים של הכנסת, צוות ה"משמר החברתי" יתקשר אליכן.http://hamishmar.org.il/

יום רביעי, אוקטובר 19, 2011

קפה קאימאק - klezmer band









הזמנה תמימה בפייסבוק הביאה אותי להתגלגל על אופניים, ביום שני תמים ללוינסקי,
לקפה הידוע במייזמיו המדליקים, הספונטניים והפתוחים לכל.
אז הפעם היו אלה כלייזמרים מהולנד שאף אחד מהם אינו באמת הולנדי.
האירופאים האלה הפליאו לנגן וביחד עם יושבי המקום הקבועים ומזג האויר המושלם
 נגלה לי עוד יהלום בתוך אדמת החיים.
 מיכל לזובסקי
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com