יום רביעי, מרץ 29, 2017
יום שלישי, מרץ 28, 2017
יום שני, מרץ 27, 2017
יום רביעי, מרץ 22, 2017
בית דניאל זכרון יעקב חוג לציור של ליאורה הרמן .
ממשיכים מאתמול במנהרת הזמן לשנות השבעים, אמא הציירת ליאורה הרמן מעבירה חוגי ציור בבית דניאל בזכרון יעקב ,ואני שלא מגויס ממשיך במלוא המרץ במסעי להוציא תעודת עיתונאי . מפיץ תצלומים למערכות העיתונים פעמיים שלוש בשבוע, הנושאים מגוונים, בעיקר כאילו שניתן להפיץ גם יום יומיים אחרי ההתרחשות . הנה כיתוב לתצלום כמו שהגשתי מודבק על גב צילום בגודל 18X24 ככה הסתובבתי על אופניים או בעזרת אבא "סיבוב "במערכות בתל אביב "על המשמר,"דבר". "הארץ" עיתוני הערב , ועוד ועוד. בתחילה זה לא הלך פשוט.
אך מתוך ההתמדה ורצף, למדו עורכי העיתונים במערכות השונות לחכות לתצלומי שנכנסו יותר יותר, מתוך שעסקו ברגעים הקטנים של החיים שיש בהם ענין , אחרי שנה מאומצת יכולתי להביא ללשכת העיתונות הממשלתית זו שמנפיקה תעודות עיתונאי, מספיק קבלות שהוכיחו שאני חי ומתפרנס מתצלומי עיתונות . ואמא , אמא שמחה לקבל הדהוד.
יום שלישי, מרץ 21, 2017
סימפוזיון רמטכל"ים 1973
אנחנו חיים בתקופה שהרבה מאד נחשף .
צפיתי אמש בפרק הראשון בסדרה הרמטכל"ים.
מסמך מרתק,שמאפשר לראות לשמוע הרבה מהמתרחש מאחורי הקלעים
בין היתר איזה עוצמה יש לתפקיד הרמטכ"ל.
מסופר על דיין שכרמטכ"ל רצה להכפיל ולשלש את שטחי ארץ ישראל.
עצוב מאד היה לשמוע את הדיון על מספר החללים הצפויים במבצע קדש .
דיין מצוטט כאומר "אם תהיה פעולה וננצח לא יספרו את מספר האבדות ".
אני מאמין שהעובדה שהכל נחשף באה לאפשר לנו לראות ולהשפיע, שמה שהיה לא יחזור.
ב1973 חדשים לפני מלחמת יום כיפור, כצלם "מעריב" קיבלתי לצלם סימפוזיון רמטכל"ים
עבורי אז כצלם מתחיל בן 21 המפגש עם דמויות מיתולוגיות כמו משה דיין ,יגאל ידין חיים לסקוב היתה חוויה מקצועית מרגשת שהועצמה גם מתוך שהוזמנתי למשימה זו ע"י כמה מבכירי עורכי "מעריב" שהשתתפו בו.
יום רביעי, מרץ 15, 2017
טיילת נטף סקיצות אביב 2017
יצאתי לצלם למצוא את החדש בטיילת נטף זו שניזוקה ניצלה בשריפה.
בעודי מתבונן על העצים הולך אחרי הרחשים שלהם ,נכנסו לפריים אם ובנה , צועדים להם בין ערביים ,
 |
 |
הרוח שבאה ממרחק העלתה את ריח השרוף ומולי ניצב זקוף ,ניצול ,מלבלב, ,מרקיע בשמחת אביב .
מעלה צילום שמספר על מורכבות חיינו , על כך שלא ניתן לסכם דבר כי הכל בתנועה , הטבע מתחדש , מזכיר לנו להניח להביא טריות לרגע .
יום ראשון, מרץ 12, 2017
The International Lens Magazine Issue #30 LOVE
זכיתי להשתתף במאגזין צילום על אהבה .
אז כמו באהבה שאינה תלוייה בדבר יש שם תצלומי רחוב
כמו גם תצלומי משפחה נכדתי שירה עם אביגיל
ורונית ודנצ'ר חברינו מנטף
חגיגת אהבה תודה גדולה ל@Dafna Navarro
LOVE In all aspects and fields
The International Lens Magazine Issue #30 - PUBLISHED!
Get Your Magazine Now:
 |
| In this month's issue we chose to focus on the meaning LOVE in all fields and aspects. From the times where you could be arrested because of giving affection, to the times of free, open love between gay adults. Enjoy! |
The International Lens Magazine Issue #30 - LOVE
••• PUBLISHED! •••
“There is never a time or place for true love. It happens accidentally, in a heartbeat, in a single flashing, throbbing moment.” ― Sarah Dessen, The Truth About Forever.
In this month's issue we chose to focus on the meaning LOVE in all fields and aspects. From the times where you could be arrested because of giving affection, to the times of free, open love between gay adults.
Enjoy!
- Cover photo by ZVIKA BISMANOVSKY -
Featured Photographers: GREY VILLET / GUY ALONI / RAPHAEL PEREZ / TIM COPSEY / ORNA NAOR / NINO HERMAN / OMRI SHOMER / ZVIKA BISMANOVSKY / MARCEL GOODMAN / REBECCA NATHAN KOWALSKY
Website. http://lensmagazine.net
e-mail: mail@lensmagazine.net
Visit Our Facebook Page:
Follow us on Instagram:
יום שישי, מרץ 10, 2017
שמחת נשים אמניות יוצרות
עבורי יום האשה נמשך 365 ++
אמש הלכנו להשתתף בשמחת נשים יקרות אומניות בחסד, חברות.
בגלריה בנימין ג'ניפר בלוך חברתנו היקרה אצרה
ביופי ובחכמה תערוכה קבוצתית
"סימפוניה של לילה לא שקט". תערוכה מסקרנת שדורשת העמקה בהתבוננות .
וברביעית פלורנטין אורית טוכמן חוגגת ,מציגה את יצירותיה הגדולות והיפות
בחלל ההולם ביותר את הגדול שבה . התערוכה הזו
"בחוץ דבר אינו חוץ Outside Nothing is Out
בפנים דבר אינו פנים Inside Nothing is In"
עוד יצירה נפלאה משותפת לה ולניר הרמט, צוות מנצח .
אורית לצד היותה אמנית ציירת מוכשרת הקימה את "מקום לאמנות" גלריה חברתית ייחודית, יחד עם אוצר תערוכתה המבורך ניר הרמט .
אורית וניר יצרו שם ב"מקום לאמנות" חלל מוזיאלי שהוא גם בית לאמנים רבים חלל נפלא שמציג מארח תערוכות מרתקות אבן שואבת למבקרים רבים בקרית המלאכה המתפתחת ומתחדשת .
באותה קרית אמנים צילמתי לפני 77 שנים את האמנית זמרת נילי פינק וחבריה במסיבת רחוב שהפיקה.
אמש ניגנו ושרו והנעימו בקולותיהם נילי פינק ודניאל ספיר כיף גדול של ערב, מאד אהבנו.
שבת שלום .
יום חמישי, מרץ 09, 2017
נותרו תמונות שלא מזכירות לאיש את שהיה.
נשים וגברים שלא הכרתי. תמונות משפחה שמצאתי בארגזי סבי שנפטר ב1940. סבי כתב ספר בגרמנית על תולדות משפחתו ומן הסתם תצלומים אילו קשורים. רק באחת התמונות יש שם על גב התצלום, השאר אנונימיות. סבתא שמרה על הארגזים במרתף דירתה ברחוב עזה בירושלים.
לשם מה שמרה סבתא על כל אילו? מעולם לא סיפרה ,הייתה מסודרת מאד,
לא הכרתי מישהו שחפץ בהם. הכל התרחש אז מזמן שנות השישים ואני ילד
נכד סקרן מעולם אחר שאינו יודע לשאול, מצאתי .
לימים לקחתי את כל אוצר הזה לביתנו ,
וכך נותרו תמונות שלא מזכירות לאיש את שהיה.
יום רביעי, מרץ 08, 2017
סבתא פאולה מלווה את סבא הוגו / מלחמת עולם ראשונה 1914
סבתא פאולה אחות במקצועה מלווה את סבא הוגו /מלחמת עולם ראשונה 1914
 |
| הוסף כיתוב |
יום שלישי, מרץ 07, 2017
סבתא פאולה הרמן לבית הירש
בכל בוקר שאני נכנס לפיד בפסייבוק זו חוויה , לפגוש אתכם שמים את הלב היומי לכם .
שמחה גדולה לקרוא להתחבר,ויש את שמחת השתוף .
"בכל מקום ברחוב, שאני רואה הודעת פטירה של מישהו, אני אומרת שמו בקול רם, שידע, שידעו שהיה." :
אופירה זילברשטיין .
בצילום : סבתא פאולה הרמן לבית הירש -ראשית המאה הקודמת בצ'כיה.
 |
| אופירה זילברשטיין .:"בכל מקום ברחוב, שאני רואה הודעת פטירה של מישהו, אני אומרת שמו בקול רם, שידע, שידעו שהיה." : |
Carmella Keet:" ואוו!! איזו עוצמה! הצילום, המבע, הנוצה.....
איזה יופי נינו, מרגשת!! ואני תוהה על סבתא שלי שגם היא מלאת עוצמה, נחישות ויופי וגם היא מקורה בצ'כיה...
תודה שהחזרת אותה אלי הבוקר"
איזה יופי נינו, מרגשת!! ואני תוהה על סבתא שלי שגם היא מלאת עוצמה, נחישות ויופי וגם היא מקורה בצ'כיה...
תודה שהחזרת אותה אלי הבוקר"
יום שני, מרץ 06, 2017
יום שבת, מרץ 04, 2017
Maya Gelfman / "הדהודים על-זמניים שכמו נלקחו מספר על תולדות האמנות"
זכיתי לקבל מתנה נהדרת מזוג חברים אמנים מופלאים - מילים שנובעות מלב אוהב רגיש, מילים חכמות מעצימות פרגון גדול שהן עצמן מלאכת אמנות , אמנות החיים .
תודה ענקית ל Maya Gelfman.
מאיה ורועי לקחו על עצמם פרוייקט של אמנות ציבורית משותף לשניהם ,לאחרונה פרסמו פוסט מרתק מצ"ב שמספר מה נותר להם להכין בזמן הקצר שנותר עד יציאתם לארה"ב : ...."אנחנו נרגשים עד ריקוד ופוחדים עד רעד."
בתוך ימים אילו שהשעות והרגעים ספורים בהם עלה במאיה רצון לפרגן לעבודות שלי ,למסע שלי .
מוזמנים לקרוא את מילותיה. יבאתי זאת מן הפייסבוק, (מי שרוצה להתבונן בעוד עבודות שלי מוזמן גם לאתר )
ובהמשך לפוסט זה, מניח את המילים שכתבו הם על מסעם בפוסט אחר נפרד מה26/2 .מוזמנים לקרוא.
חיבורי לב הולידו את חברותנו ,מהות מסעם הוא לב , הדהודי לב .מי יתן ופעימות אילו יגעו ויהדהדו לעוד ועוד אנשים
שמבקשים לפעום שמחה אהבה ויצירה ביחד. שבת שלום .
כשאני מתבוננת בעבודות של נינו הן זזות... הן אינן סטטיות.
לא בגלל שהן מתארות תנועה אלא בזכות כך שהן מייצרות תנועה, פנימית.
אף על פי שצילום מטבעו זו פעולה מקבעת, שמנציחה רגע בזמן, התצלומים של נינו נעים בקלות קולחת שכזו במרחבים המשכנים בכפיפה אחת רגעים אנושיים קטנים עם הבחנה אנושית רחבה.
אני מבחינה בדו-קוטביות שלא רק שהיא אינה סותרת את עצמה, היא מרבדת את השכבות של הצבעים והטקסטורות במשמעויות.
לא בגלל שהן מתארות תנועה אלא בזכות כך שהן מייצרות תנועה, פנימית.
אף על פי שצילום מטבעו זו פעולה מקבעת, שמנציחה רגע בזמן, התצלומים של נינו נעים בקלות קולחת שכזו במרחבים המשכנים בכפיפה אחת רגעים אנושיים קטנים עם הבחנה אנושית רחבה.
אני מבחינה בדו-קוטביות שלא רק שהיא אינה סותרת את עצמה, היא מרבדת את השכבות של הצבעים והטקסטורות במשמעויות.
כך מתערבבים להם היבטים מאוד מקומיים, עכשוויים, יומיומיים כמעט עם הדהודים על-זמניים שכמו נלקחו מספר על תולדות האמנות. הדמויות אותנטיות לעצמן אך גם מייצגות ארכיטפים, אבי טיפוס של אנושיות לדורותיה.
אף על פי שההתרחשויות מצולמות באופן ספונטני יש תחושה של העמדה, קומפוזיציה אסתטית-תיאטרלית. כל אלמנט וכל דמות מתייחסים זה לזה, באופן ישיר או עקיף, והפריים מכיל את חלקיו כמו היו מתוכננים להיות שם מלכתחילה.
נוצרות מערכות יחסים בין זרים שנקלעו למרחב הצילומי של נינו.
במרחב הזה המציאות של הדמויות מתערבבת עם הסיפור שנינו חולם אודותיהן,
אני מנחשת ששילוב זה של מציאות וחלום מקיים את התדר הרוטט שלא נותן לתמונות לנוח מול עיניי.
אף על פי שההתרחשויות מצולמות באופן ספונטני יש תחושה של העמדה, קומפוזיציה אסתטית-תיאטרלית. כל אלמנט וכל דמות מתייחסים זה לזה, באופן ישיר או עקיף, והפריים מכיל את חלקיו כמו היו מתוכננים להיות שם מלכתחילה.
נוצרות מערכות יחסים בין זרים שנקלעו למרחב הצילומי של נינו.
במרחב הזה המציאות של הדמויות מתערבבת עם הסיפור שנינו חולם אודותיהן,
אני מנחשת ששילוב זה של מציאות וחלום מקיים את התדר הרוטט שלא נותן לתמונות לנוח מול עיניי.
כשביקרנו בבית העץ חם והיפה של נינו ותחיה, בנטף, שתינו תה, אכלנו תמרים ושוחחנו על קונספט הרצאות חדשה שהם בונים ומעבירים יחד. תחיה מביאה את נקודת המבט החיצונית והמלומדת שמבחינה בהקשרים אסתטיים והיסטוריים,
נינו מביא את הסיפור שלו ואת הסיפורים שמעבירה העדשה שלו.
וכך במארג הדדי ומופלא הם טווים מסע מרתק שמחבר את הנקודות.
פורטרים שצולמו בברים ליליים ובפינות רחוב בפלורנטין הופכים להיות משיכות רמברנדטיות של מכחול ואור, תצלומים שצולמו בדרך, מאחורי זגוגית רטובה של רכב נוסע הופכים לתמונות אימפרסיוניסטיות.
שתינו תה טעים, ושוחחנו, וכל אותו זמן השקיפו עלינו כריכות של ספרי אמנות,
כאלו שתמיד היו שם, עוד מתקופת הוריו, מחזיקים את יסודות הבית ממש כמו קורות העץ, הבלוקים והטיח.
נינו מביא את הסיפור שלו ואת הסיפורים שמעבירה העדשה שלו.
וכך במארג הדדי ומופלא הם טווים מסע מרתק שמחבר את הנקודות.
פורטרים שצולמו בברים ליליים ובפינות רחוב בפלורנטין הופכים להיות משיכות רמברנדטיות של מכחול ואור, תצלומים שצולמו בדרך, מאחורי זגוגית רטובה של רכב נוסע הופכים לתמונות אימפרסיוניסטיות.
שתינו תה טעים, ושוחחנו, וכל אותו זמן השקיפו עלינו כריכות של ספרי אמנות,
כאלו שתמיד היו שם, עוד מתקופת הוריו, מחזיקים את יסודות הבית ממש כמו קורות העץ, הבלוקים והטיח.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
