כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, מרץ 03, 2017

דיוויד רובניגר הביא לחיי את חווית העולם הגדול שמעבר.

חמ"ל פיקוד צפון צילום : דוד רובינגר 

מלחמת יום כיפור, ימים ראשונים, דיויד רובינגר מגיע לבית סוקולוב, בית העיתונאים . ההתרחשות שמביאה אותו היא מסיבת עיתונאים עם משה דיין, אלו היו ימים ראשונים למערכה הקשה של המלחמה .

אני צלם צעיר מטעם לשכת העיתונות הממשלתית, דוד אלדן מנהל המחלקה אוסר עלי לצאת לאזורי הקרבות. בתוכי קונפליקט גדול. החוויה שלי כצלם, כאדם, שהפוליו לא מגביל אותי, פתאום מכניסים אותי למגירה הזו של מגבלה, בלתי ניסבל .

אני בן 21 רק לפני כמה חודשים נכנסתי כצלם מן המניין בלע"מ , היחסים שלי עם אנדי (דוד אלדן) לא פשוטים.

לתוך סיפור מסגרת זה נכנס דיוויד רובניגר.- צלם טיים שבמהלך המלחמה גויס ללע"מ =דובר צה"ל רובניגר נכנס למחלקה לקבל סרטי צילום ,אומר לי שפניו לרמת הגולן. אני מבקש ממנו להצטרף, ברור לי שזה בהחלט בנגוד להנחיה, רגשית החוויה של להיות מקורקע בתל אביב בגלל הפוליו, בלתי נסבלת.

דיוויד שמח לחברתי, רבע שעה אחרי אנחנו באוטו של רובינגר נוסעים צפונה להר כנען אחרי עפולה באחד העמקים, חולפים מעל ראשינו ממש בגובה אפס שני מטוסי קרב עמוסי פצצות בגובה. מטרים ספורים מעל האוטו. המכונית מטולטלת מהדף האוויר, "הם טסים ככה כדי להיות מתחת לרדאר" מסביר לי דיויד. כשהם חולפים מעלינו יש שקט מוזר ששניות אחרי מתחלף ברעש מטורף של המנועים שמגיע בדייליי. וואוו די מפחיד .

פנינו לחמ"ל פיקוד צפון , רובינגר כצלם של טיים מכיר ומיודד עם צמרת המדינה . לימים שאני מכיר מקרוב את עבודתו אני חש שבעצם יש לו תצלומים כאילו היה הוא בעצמו צלם במשרד ראש הממשלה למרות שהיה עצמאי, בגין בנעלי בית ועוד ועוד ... לצד היותו צלם גדול, המיומנות שלו להתקרב לאנשים בתפקידים הכי בכירים הייתה עבורי מקור השראה.

אנחנו באוטו בכניסה לחמ"ל, עוברים בקלות את המחסומים, אילו ימים קריטיים במלחמה , מבלי להבין איך אנחנו בתוך החמ"ל עצמו, וואו , הכניסה המהירה הזו מבלבלת אותי אני חושש לצלם, דיוויד בדרכו מרגיש בבית, מתחיל לצלם, מפות על הקירות , אני חש את המתח העצום בחדר, משהו בי לא מאפשר לי להיות שותף לרגע , מן הסתם זה ניכר עלי, מן הדיון עולה שיח על מצב הקרבות, זה לנשמע לא טוב.

בחדר קבוצת קצינים בכירים מחכים לרמטכ"ל שכבר נחת במסוקו במנחת הסמוך ועוד רגע יכנס, קצין בכיר פונה אלי בבקשה לצאת, בתוך ליבי אני מרגיש הקלה . דיוויד בתוך צילומים .אחד מהם מצ"ב כאן . צילום של דוויד .

זהו אחד מהימים הכי קשים של הלחימה ואני צעיר מידי מלהכיל את מה שהתחולל שם בחדר .

שעה קלה אחרי דיויד גם יוצא , מתפנה אלי, מכיר אותי לאחד הקצינים של דובר צה"ל, אני משובץ לעלות לרמת הגולן עם הרב הצבאי הראשי הרב גורן. עוד צעד ברצון לצלם באזור הקרבות , שעות אחרי, ברמה עצמה אנחנו נכנסים לתוך הפגזה , כולם קופצים מהמכוניות והנגמשים לתעלות בצידי הדרך, אנחנו תחת אש, מפחיד לגמרי.

אני חוזר בערב להר כנען מצלם את ה"דודות" שמלוות נגמשים עמוסי חיילים בחבילות אוכל שהכינו. זהו הספיק לי, פני חזרה לתל אביב, צלם מלחמות אני ממש לא רוצה להיות .

לימים אני מצלם תרגיל צנחנים באוויר ועל הקרקע התצלומים מתפרסמים בג'רוזלם פוסט , במעריב ,יש שם כמה דימויים שמאד נגעו בדויוד רובניגר, זכיתי לשבחים ממנו, הוא התרגש לראות את הצד האנושי.

בשנת 1979 אני חוזר להיות צלם בלע"מ ,עפ"י הזמנתו הנדיבה של משה מילנר מנהל המחלקה.
הפעם אני כצלם ראש הממשלה דיוויד כצלם טיים מאגזין .

בניו יורק מקבל אורי סביר את המינוי להיות דובר של פרס. תוך כדי הביקור הוא נדרש לארוז את המזוודות ולסיים את תפקידו כקונסול. הכל מתרחש מהר בקצב פרס, באחת הדרכים אני עד לשיחה של אורי עם דיוויד שחוזר וממליץ בפניו עלי כצלם, זה היה מרגש עבורי. לקבל נדיבות כזו של פרגון . והיו עוד צמתים מהותיים שדיוויד רובינגר העצים אותי , חיבר אותי , נתן לי עבודה עבור טיים מאגזין .

ב1977 ימים ראשונים שהקמנו את "זום 77 " עם אלי הרשקוביץ נשכרנו לצלם את ביקור הנשיא סאדאת בירושלים עבור טיים מאגזין. העבודה הזו עבורנו היתה בסיס מופלא להמשך קשר עם עיתונות עולמית , ולחוויית השתכרות בקנה מידה אחר לגמרי משהכרנו בארץ. קיבלנו יחסית הרבה כסף בדולרים ובעיקר חווינו מה זו עבודה מול גוף תקשורתי מהגדולים והמובילים בעולם .

דיוויד גם ביקש מאיתנו להיות מוכנים לבלדרות. בימים ההם כדי להגיע בזמן עם החומרים המצולמים במקרים מסויימים שבהם צולמו אירועים סמוך למועד הירידה לדפוס של המאגזין בארה"ב, היה צורך לעלות למטוס היוצא לניו יורק ולהביא את הסרטים עצמם למערכת העיתון במנהטן , תפקיד שבדרך כלל הייתה עושה רעייתו של דויוד.

דיוויד הביא לחיי את חווית העולם הגדול שמעבר, את חווית הגדול בכלל ,

איש יקר צלם ענק מפרגן גדול. אתמול בגיל 92 הלך לעולמו. .

עבודותיו המרשימות מלוות אותנו וילוו את הסיפור של חיינו עוד הרבה שנים ,

יהיה זכרו ברוך .


המלצה חמה של שקיבלתי מדוד רובינגר -כבוד . 




     

תגובה 1:

אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com