דיויד רובניגר הלך הבוקר לעולמו , איש יקר ,צלם גדול.
זכיתי לקבל ממנו פרגון גדול בכמה צמתים בחיי . יהי זכרו ברוך .
כאן בדרך לארה"ב 1984 נסיעה ראשונה של פרס לבית הלבן כרה"מ.
רפי מן :"פרידה מצלם ענק, שהעניק לנו כמה מהסמלים של דור התקומה, המלחמות וגם הפוליטיקה שלנו.
האיש שנשא איתו שנים רבות לא מצלמה אלא גם סולם, כדי שאיש לא יוכל לחצוץ בינו לבין האובייקטים שלו.
יהי זכרו ברוך.
יצירותיו ילוו אותנו עוד שנים רבות.
ענת סרגוסטי :
הוא צילם עבור השבועון האמריקני טיים, שהיה מהחשובים בעולם.
הוא היה סקרן, מאיר עיניים, תמיד התייחס בצורה מנומסת למצולמים, היה לו נימוס אירופאי מאוד.
הוא ידע לתפוס לא רק את הרגע, אלא לספר את הסיפור. כוחה של תמונה הוא סיפור מורכב: איך אתה תופס את הפריים הנכון, מה בפנים ומה בחוץ ומה אתה אומר בתמונה הזאת.
דויד ידע לתפוס את הרגע בכל כך הרבה מובנים, בכל כך הרבה רגישות, עם עין מדויקת.
המון מהתמונות שלו הפכו לאייקונים, כאלה שאנחנו אפילו לא יודעים שהוא עמד מאחוריהם.
הוא היה עמוד האש של המקצוע, כשזה היה עדיין מקצוע.
בעולם שבו כל טלפון חכם, ואפילו טלפון טיפש הוא מצלמה, שבו כל בעלים של טלפון הוא ״צלם״ - האיכויות של רובינגר עוד יותר בולטות.
לא די לצלם תמונה ״טובה״. כי כוחה של תמונה טובה הוא בעיקר ביכולת שלה לספר את הסיפור בלי הרבה מילים, וביכולת שלה לשרוד לאורך זמן.
לרובינגר היו כל הדברים האלה, ובעיקר מזג טוב.
היום הלך לעולמו, והותיר אחריו המון-המון מורשת, אלפי תמונות אלמותיות (וזו לא קלישאה).
יהי זכרו ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.