כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שני, יולי 30, 2012

מרים פלשמן - צילום דיאלוגי

בחוויה של הצילום הדיאלוגי כמו יש ארבע דמויות בחדר.
 נינו הסקרן- שרוצה לגלות עוד ועוד מחוזות של הנפש שלי,
 נינו הצלם- שרוצה לתעד אותם,
 אני המצטלמת- שמבקשת פשוט להיות, ולאפשר לטבעיות לנבוע ממקום חדש ומשוחרר,
ואני הסקרנית- שרוצה לגלות מה רואה המצלמה השובבה הזו, שכמו חיה חיים משל עצמה.
המפגש בין ארבע הדמויות האלה יוצר מציאות חד פעמית ומיוחדת שמקפלת בתוך עצמה
 את עצם האפשרות לתעד את אותו הרגע המיוחד ולהביא אותו גם לעיני אחרים...
מרים פלשמן .






יום שישי, יולי 27, 2012

אבי אדיראן רמי שולר - תיאטרון החצר נטף.

    רגע אחרי מופע הגאז בתיאטרון בחצר בנטף  -רמי שולר אבי אדריאן חיבור מעודן ומפעים של מסטארים.


יום רביעי, יולי 25, 2012

סינמטק נטף



אורית ושמשון ינאי יצרו בנטף סינמטק פתוח בחורשת האורנים שבחצר ביתם , 
אהבתם לקולנוע ושמחת הארוח הביאה אותם ככה פשוט לארגן ערב הקרנה  שבועי  
כמו פעם תחת הכוכבים. 
הסרטים נבחרים ע"י וע"י קהל החברים מקהילת נטף הקטנה  
  מתאספים חצי שעה לפני על פופקורן  סברס קר ויין ומפליגים יחד לסרטים.

 מרים פלשמן:
"תמונה כל כך מעוררת השראה! האור הקסום שבלב החשיכה.
סיפורם של אחרים שנשקף מבעד למסך קולנוע מאולתר
 לרקע רחשי הטבע הקסומים של הלילה הנטפי"

יום שלישי, יולי 24, 2012

עדי ארנון

פגשתי אותה את עדי ארנון במפגש נשים צעירות בנטף .
 פגשתי אותה מספרת
בקול מקסים סיפורי חיים, סיפור חייה.
 דיבור לב פשוט נוגע , כואב, שמח,
היה מרתק .






                                                                                

יום שני, יולי 23, 2012

כחום הלילה - בר קיימא ,פלורנטין .


  • Tamar Capsouto העין של נינו הרמן. איזה כיף שאמא שלך עשתה אותך... "העולם שייך לצעירים" והמבוגרים צריכים ללמוד ממבוגר אחראי כמוך, המבין את משמעות המילה "תמיכה". : )
    לפני כדקה ·  · 1

פריצת נתיב בדרך לנטף שנות השמונים .


 עובדי קק"ל שנות השמונים  מכניסים אבק שריפה לחורי קידוח כהכנה לפיצוץ 
        בימים אילו שקק"ל מבצעת דילול יער  הלכתי למצוא כמה תצלומים              
 של הדרך  לנטף  תחילת שנות השמונים , 
ימינו הראשונים בנטף.
                      
            


                                                                  


יום שישי, יולי 20, 2012

"והדרך עודנה נפקחת לאורך"

 כל דבר שאנו מתבוננים עליו הוא תלוי הקשר,  קק"ל מדללת את היער בדרך לנטף
 זה לא כך כך  פשוט לראות עשרות רבות של עצים כרותים ונוף משתנה  באחת.
בחורף צילמתי אותם  בתוך תבנית נוף הולדתם  עכשיו הם מוטלים  לצידי הדרך ,
 עבורי ההקשר המרגיע  שזה כמו רפואה מונעת , שמים תשומת לב מבעוד יום
 לקחי השריפה בכרמל, הקשר שעוזר להתחבר לשינויים האילו .





יום חמישי, יולי 19, 2012

חם אמצע הלילה ומצאתי חבר יקר שהדהד את הלב הכואב ברשת

Photo: אם במקרה תראו איפשהו עוד פעם מחאה, שבה אנשים מנגנים בגיטרות ורוקדים -  אל תכעסו עליהם כל כך הפעם, ואל תינזפו בהם שוב: "מה אתם כל כך שמחים, זאת לא אמורה להיות מחאה?"
תנסו לזכור שאלו בנות ובנים של עם אומלל, שנושא בכל סוגי הנטל, לעיתים עד כדי טרגדיה וייאוש, ואם כבר נמצאו להם מעט זמן וכסף כדי לצאת ולנפוש מעט, בכל מקום בעולם עלול להשיג אותם עוד איזה אסון נורא. ולכן בפעם הבאה שאתם רואים אותם, רק תגידו: "תנגנו חברים, תרקדו אחים, תשירו כמה שאתם רק רוצים, תעשו לכולנו טובה ותגנבו כמה פירורי שמחה שאתם רק יכולים, משולחן החיים הקשים # ערב עצוב
(צילום: נינו הרמן)

לפני 2‏ שעות 

אם במקרה תראו איפשהו עוד פעם מחאה, שבה אנשים מנגנים בגיטרות ורוקדים - אל תכעסו עליהם כל כך הפעם, ואל תינזפו בהם שוב: "מה אתם כל כך שמחים, זאת לא אמורה להיות מחאה?"
תנסו לזכור שאלו בנות ובנים של עם אומלל, שנושא בכל סוגי הנטל, לעיתים עד כדי טרגדיה וייאוש, ואם כבר נמצאו להם מעט זמן וכסף כדי לצאת ולנפוש מעט, בכל מקום בעולם עלול להשיג אותם עוד איזה אסון נורא. ולכן בפעם הבאה שאתם רואים אותם, רק תגידו: "תנגנו חברים, תרקדו אחים, תשירו כמה שאתם רק רוצים, תעשו לכולנו טובה ותגנבו כמה פירורי שמחה שאתם רק יכולים, משולחן החיים הקשים # ערב עצוב
(צילום: נינו הרמן)
 — עם Nino Herman‏.
 ·  · 
 
אורלי וייסלברג :

הסרט החדש של רגב קונטס, וקצת מחוצה לו

מאת Orly Weisselberg‏ בתאריך יום שני 23 יולי 2012‏ בשעה 14:34‏ ·‏
שלשום צפיתי באחת מהקרנות ההרצה של "חברים" – סרטו החדש של רגב (קונטס – למי שבשנה האחרונה חי במאדים או קרא רק "ישראל היום"). אחרי ההקרנה הייתי כל כך נסערת, שהייתי צריכה שתי סיגריות ברצף. בחיים לא עישנתי שתי סיגריות ברצף. אתם יודעים שאני טובה בלהגדיר היטב מה עובר עלי, אבל הסרט הזה עשה לי בבטן משהו שקורה רק לעתים רחוקות – בלאגן שלא הצלחתי לסדר. בדיוק כמו שעשתה לי המחאה. הסיפור שראיתי על המסך העביר אותי לפחות במיליון תחנות – התרגשות, עצב, כעס, תסכול, שמחה, תקווה, בוז, סיפוק אי נוחות ועוד כל מיני. את כל הכאוס החווייתי הזה אפשר לסכם רק במילה אחת יחידה: בלבול. אז אולי זו רק אני והעצבים החשופים שלי, אבל היה שם משהו מאוד מטלטל. אבל לא רק. כי מתוך כל הבליל רגב הצליח גם לזקק סיפור פשוט ואנושי, על ילד בודד שכל כך רצה פעם אחת להרגיש אהוב. להשתייך. סיפור על איש שיצא למסע כדי למצוא חברים והגיע בדרך למחוזות שלא ידע שקיימים, לטוב ולרע.
על רקע של התרחשויות כמעט מיתיות, רגב מצליח לספר סיפור קטן, שגם מצליח לגעת. הוא עושה את זה לא מעט בזכות היכולת המדהימה שלו לשים את עצמו על המסך בלי ליטושים – קצת חלש, לא תמיד אסתטי, לפעמים אפילו נלעג - אבל תמיד תמיד אנושי. זה בדיוק הדבר שאני אוהבת גם ברגב עצמו, ובעיני זה מה שעושה אותו מופת לחוסן.
ברור שלא עם הכל הזדהיתי. הרי, כמו שנאמר במפורש בתחילת הסרט – הוא מציג נקודת מבט אחת בלבד ולא מתיימר לכסות את הכל. אבל יש דבר אחד קרדינלי שאני חייבת לחלוק עליו במפורש (זהירות ספוילר): הילד הבודד בסרט מסיים את המסע שלו בתחושה שהוא כמעט בודד יותר מאיך שיצא אליו. האופוריה מתפוגגת, התקוות מתבדות והוא נשאר שוב לבד. את התחושה הקטנה הזאת כולנו מרגישים ברמה כזאת או אחרת ביחס למחאת הקיץ, ויש לה שם, קוראים לה: "אכזבה". כי בינינו - לרגע קטן באמת חשבנו שבן לילה נביא שינוי, נשנה את פנינו ונתעורר לשחר חדש.
אבל רגב טועה במסקנה הקודרת שלו, ואתו גם אנחנו. כי אני לא יודעת מה בדבר היתר – אני מכירה לפחות בחורה אחת שרואה מאז ברגב בן משפחה, לא משנה מה היה, לא משנה מה יהיה. אז אולי הקבוצה האוטופית שדמיין בעיני רוחו התפוררה לו (בחלקה) בין האצבעות, אבל משהו גדול בכל זאת קרה. משהו אצלו השתנה לתמיד והוא שייך יותר מאי פעם, גם אם זה לא מרגיש ככה היום.
ושוב האישי מצטלב בפוליטי כי בדיוק כמו רגב – ככה גם אצלנו: על אף הרושם המתעתע, גם אצלנו משהו השתנה. בסופו של דבר אכן התעוררנו לשחר חדש. על פניו הוא שונה רק בקצת מקודמו, אבל הוא שונה בגדול, גם אם קשה לראות את זה עכשיו.
לכן, במטותא מכם, בואו ננער מעלינו את הייאוש, האכזבה והתסכול ונבין שאנחנו עושים דרך. נבין ששינוי, כמו חברים, לא עושים אינסטנט. חברים, כמו שינוי, זו עבודה ארוכה ומתמשכת שמתבססת גם על חזון ארוך טווח וגם על מעשים יומיומיים. ממש כמו חברים, הדרך שלנו לחברה מתוקנת משתנה לפעמים, ומעצבנת מדי פעם, ומצריכה המון אנרגיות, וכמו שכבר טעינו בה בעבר, כנראה נטעה בה עוד פעם או פעמיים אבל בסוף נשיג אותה.
עד שזה יקרה - לכו לסרט של רגב, תתבלבלו קצת ותתרגשו הרבה, ואולי אחרי שתירגעו - תצאו ממנו מחוזקים. זה מה שקרה לי.
http://www.youtube.com/watch?v=pjOAvc8xm0Q&feature=youtu.be

יום שני, יולי 16, 2012

שנה למחאה ,אין חגיגה, לא בלב לא ברחוב.






 אתמול ירדנו לתל אביב  לחגוג שנה למחאה , האווירה לא היתה חגיגית לא בלב ולא ברחוב, ימים מורכבים
שעות קודם דיברתי עם חברתנו   התמר קפסוטו, זמרת יוצרת שאמורה היתה להופיע על אחת המרפסות באבן  גבירול 
 סיכמנו שניפגש בהפגנה  על המרפסת , הכל היה בהתהוות .
 שעתיים אחרי  פגשנו אותה מחופשת לאוליגרכית עשירה
ככה  יושבת בכביש בלב המחאה  מצטלמת לקליפ כמו עשירה מנותקת .

אנשים חלפו על פנינו  בדרך לקפלן  ערב רב .




שעה קלה אחר כך בבר קיימא  סיפרו לנו על אדם שהצית עצמו.

משה סילמן.

מאז בפייסבוק משתף דברים ודיבורים .

 זה מה שהעליתי בפייסבוק 

 דפני ליף יצאה להפגין כי חבר שלה התאבד .
 זה המנוע שהוציא אותה לדרך .
היא בחרה לעשות במקום לחדול .
 צומת מכונן, בחייה בחיי כולנו.
עבורי זו התעוררות של לקיחת אחריות.
 מאז היא לא נחה
ואיתה אלפים רבים בצבעים שונים , התעוררות גדולה .
אתמול J14   בחגיגה של שנה להתעוררות הזו
אדם אחד, משה סילמן בן אדם יקר התיאש , נואש , ביקש לחדול .

שנה עברה מאז החלה התעוררות הזו
ומכל עבר  בני אדם לא רואים בני אדם .
 התרגלנו  שהופכים בני אדם לבעיה
 אתמול זה הסודנים  מחר הדתיים
שלשום  המפגינים נהיו באחת אנרכיסטים,  
שנים מספרים לנו שאין עם מי לדבר
ה"ערבים"=" הרעים "
מרגע שלוקחים בני אדם הופכים אותם לבעיה
מתחילה אלימות גדולה.
זה לכל הכיוונים .
גם בממשלה ובבנקים ובמשטרה יושבים בני אדם ,
והרצון הוא לעורר אותם  להזכיר
שהם בני אדם. ,"אדוני השוטר גם אתה שווה יותר" .
נולד  במחאת קיץ  2011 במהותה לא אלימה  .
היופי של המחאה הזו  עדיין ישנו במהותה – היא לא רוצה להיות אלימה .
אם יסכימו לראות זאת לרגע במשרדי הממשלה  במגדלי  השלטון
 אולי יתחיל שינוי.
 לצערי זעקת הדי הגדולה של קיץ 2011 2012-  נלקחה למחוזות הציניות והספינים
 שוב הפכו בני אדם לערמה של בעיות שיש לפתור.
 החורף בא והוריד את המחאה מהרחוב , היה קר  ברחובות
 אך  הזעקה שעוררה והוציאה  המשיכה להדהד  בלבבות האנשים
שבראו  עשרות רבות של התארגנויות הלוקחות על עצמן אחריות
 במקום לברך,לחבק  להעצים ולתמוך .
החל נסיון של הון שלטון תקשורת להחניק את שהתעורר.
 לא ראו בני אדם מול עינהם – רק בעיות שיש לפתור.

 שאין הדברות  שאין דיבור.  נכנסת  אלימות .
כל כך הרבה ספינים ציניות וחוסר תשומת לב רצים בערוצים המכוונים
 את תודעתנו  .
 ובתוך התנועה הזו ,דפני ליף כאדם לא מוותרת , מבקשת  להחזיר את הדיבור למרחב  חיינו,
 ואיתה אלפים  שחוברים ללב  הענין .
 אוהלי קיץ 2011 ניטעו כדי ליצור מרחב הידברות .
זה מה שעלה תוך כדי רצון עמוק לדבר,להקשיב,להתחבר,לשנות   

עוד לא מאוחר לראות את מהות הדברים
הכל עוסק בבני אדם שמבקשים להזדקף שמבקשים שיכבדו אותם
 בני אדם -לא בעיות שיש לפתור.
בני אדם  שמתקשים לחיות בכבוד.
 בני אדם שמבקשים שיראו אותם.
משה סילמן זעק ניסה נואש ויתר, כי לא ראו אותו.






                                                         

יום שלישי, יולי 10, 2012

הבר קיימא - הערב התחילו להגיש המטבח נפתח ,בית לכולם.

  הערב התחילו להגיש ,המטבח נפתח בבר קיימא שנחנך בחמישי האחרון  
במטבח מצהירים בגאוה,,מבשלים עם פחות מלח , בריאות  קודמת לעסקים
שמחה באוויר כולם לומדים  תוך כדי תנועה  ,הכל חדש כל עמדה , מספרי שולחנות , כל מנה שיוצאת
כמו מנכיחה את הקיום של הבר קיימא . דפנה ודניאל  על הבר , גולאין מסתובב עם תרמיל
מנסה לנוח רגע מימים  של עומס  יגאל כבר חושב קדימה על הרעיון הבא,   איך הולך ? מדהים מלא
חברים באו לכאן אחרי ההפגנות שהיו . זה בית לכולם .














יום ראשון, יולי 08, 2012

דניאלה ספקטור שירלי קונס ערן זמיר - בתיאטרון בחצר נטף .


עם סאשה הכלב של ההפקה

   מפגש יוצרות, זמרות, חברות , בתיאטרון החצר בנטף ,
דניאלה ספקטור אירחה את שירלי קונס וערן זמיר  בערב  מיוחד וקסום ,
בתוך ובין שיתפה דניאלה את הקהל בדיבור לב על היום יום  שלה בגווניו השונים .
"מהסיפורים אני כותבת שירים והחלום הבא לכתוב ספר שיהפוך לשיר"

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com