כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שבת, מרץ 23, 2024

אין תאריך תפוגה לאהבה.



אחותי צלצלה. שמת לב שהתערוכה נפתחת ביום הולדת של אבא, 28 במרץ 1916? אחותי האהובה מאכלסת בזכרון תאריכים מכוננים. אצלי, בלו"ז הצפוף של החיים, האמנות היא זו האחראית על הזמן.

אני עוסק הרבה בלזכור ולהזכיר את העבר. המחשבות עליך מסתננות החוצה מהראש ללב ומשם למקלדת, גל של זיכרונות. כרגע אני מתעד את ההווה אחרת, ומנסה לחבור לאור בתוכי, לדמיין את שהיה ואת שיהיה.

הורי הסתלקו מהעולם צעירים. שניהם מתו בגיל 67. אחותי ואני חצינו גיל זה, צמודים בהתכוונות להאריך ימינו בגלגול הזה. וטוב שכך, יש עוד חלומות שלא הספקנו לממש.

הו אבא יקר, בזמן השברירי הזה אתה חסר לנו. להקשיב לקולך המרגיע מתאר את המציאות בראייתך העמוקה. למדתי ממך לא ללכת עם המוסכמות והאמיתות של העולם החיצון. למדתי ממסעך לא לחכות לפנסיה כדי לחבור ולהיטיב עם עצמי ואחרים.

"אנחנו כמות מוגבלת של זמן" סבר היידיגר , לא נספיק הכל. מזלי שהספקתי במסעי לפגוש את נשמתי, החיבור למימד הזה הכניס אותי בסוד האין זמן. שם אני פוגש אותך אבא, את אביך שלא הכרתי ואת יאיר. המפגש שלנו איתך בחיים האלו היה בעיקר (ואולי רק) עם עולם התרבות והידע העצום שלך. שמת בנו אהבה גדולה ויצקת בנו יסודות של בטחון בחיים, הומניזם המוביל לחשיבה אנושית, ואהבת הארץ.

הזמנים היום כל כך שונים, ניסוח מחדש של כללי המשחק ואתה חסר. עצוב שבמשך שלושים ואחת השנים שהיה לי אבא לא למדתי לשאול. הרבה שנים אחרי מותך, הבנתי עד כמה לא התקיימה ביננו שיחה על הרגשות שלך, הילדות, השורשים, בית הוריך. לקח לי שנים להבין ולראות עד כמה דילגתי אני על רגשותיי, אז מאיפה שאדע לשאול על רגשותיך?

במציאות העכשווית, כשהתודעה חסרת מנוחה ומותשת, צריך להתעקש ולהתגבר על תסריטי הפחד שזורעים בערוצים. ללמוד מתודעת הצמחים היודעים להסתגל, לכוון את גדילתם לפי מקור האור. בימים אילו שכולם מתלהמים באולפנים, אבל אף אחד באמת לא מקשיב ורואה, אנחנו מצווים לחבור לתודעת האדם שבנו, היודע לא רק להגיב אלא לבחור.

ישראל הולכת ללא נודע. התערוכה עוסקת בעיקול, מה מסתתר מאחורי העיקול לא נדע, יש שם פס אור בתוך החשכה. אני שומע הרבה קולות מאנשים צעירים שרוצים לעצב חיים אחרים, הם כבר מחוברים לתודעה שבוחרת, לא רק מגיבה. מייחל ומאמין שניוולד כולנו מחדש לתודעת חיים, שנהפוך לחברה הבוחרת (למרות הטראומות להסתכן במחירים) בכבוד אדם באשר הוא למען שלום.

ביום חמישי כשתיפתח התערוכה, אתה ואמא תהיו שם איתנו, כמו יאיר, אין תאריך תפוגה לאהבה.

  



יום חמישי, מרץ 14, 2024

לידיעת הזמן השברירי.



לידיעת הזמן השברירי.
רשמו לעצמכם מוזמנים באהבה
במקום לאמנות, קרית המלאכה, שביל המרץ 6
28 למרץ 20.00.
להתראות
נינו ותחיה









הודעה לעיתונות

שם תערוכה: לידיעת הזמן השברירי. Know This, Fragile Time

נינו הרמן. Nino Herman

מקום לאמנות, שביל המרץ 6, תל אביב

תאריכים: 28.3-20.4.24

פתיחה: חמישי, ה-28.3, 20:00

אוצרת: תמר אייזן גולדשטיין. Tamar Eisen Goldstein

מדיה: צילום, וידאו



האמן נינו הרמן מציג בתערוכת יחיד דימויים בסביבת מגוריו, הישוב נטף שבהרי ירושלים. במרכז התערוכה "הר הרוח", צילום גדול מימדים של ההר והעצים הנטועים בו, המודבק על הקיר כטפט. הדימוי תופס מקום משמעותי במרחב ולא ניתן להתחמק ממנו. אך אין זה הר הרוח, אתר תיירותי מוכר בנוף, שכן למקום עצמו אין משמעות גיאוגרפית. זוהי הוויה פרטית, יומיומית של האמן המזמין את הצופה לבוא ולהשתתף במסע פנימי אישי משל עצמו אל הנפש. כך גם סדרת הצילום "עיקול". הכביש המתפתל, ריק מאדם ומכוניות, הוא הלך רוח המשתנה תדירות, המעלה תהיות בדבר החיבור בין אדם לטבע, חיים ומוות ומהות הזמן. בכביש זה, בשנת 2000 נהרג בנו יאיר. הדרך היא חלק מדיאלוג מתמשך ואין סופי שמנהל הרמן עם בנו.

לצד אלו יוקרן בתערוכה הוידאו "טרסות" (עריכה מחודשת 2023). בשנות ה-80 צילם הרמן בשחור-לבן את מוסא איברהים, עובד אדמה, חבר ושכן מהכפר הסמוך אבו גוש, מלמד את יאיר הקטן כיצד לבנות טרסות בשטח סביב הבית הנמצא בשולי היישוב. קולות השמחה של יאיר מתערבבים בשיר הזן המתלווה לוידאו וסאונד נקישות האבן עוטף את החלל ונותן מקצב משלו לזמן ולאותו דיאלוג בין האב לבנו.

שם התערוכה "לידיעת הזמן השברירי" לקוח מתוך שיר שכתב הרמן ופורסם ב"הר הרוח", ספר אמן – שירים וצילומים. הספר, בהוצאת כהל, יצא לאור במהלך 2023. הזמן השברירי הוא המציאות בה אנו נמצאים כעת. גם הוא יכול להפתיע.

 

 


יום שלישי, מרץ 05, 2024

שבוע שעבר ביליתי במיון בהדסה עין כרם.



שבוע שעבר ביליתי במיון בהדסה עין כרם.
כמה שעות אבחון, טיפול, שחרור , זה לא הסיפור.
הסיפור זו החוויה שעברתי כמתבונן מתמגנת לפניהם של האנשים
המפגש האנושי הזה מרתק אותי ,חווה איך מתנהל חדר מיון בירושלים בזמן מלחמה. דו קיום אמיתי מתרחש, חייל מגיע, אח ערבי מקבל אותו מטפל בו.
הלוואי והייתי יכול לשדר משם, זה ריאליטי שאין כמוהו בערוצים, הלוואי והיו יוצרים סדרה , בלי ציניות וסטראוטיפים, פשוט בני אדם ערבים זה לזה , כי מה שראיתי בכמה שעות ,חייב לראות אור ,פשוט בני אדם חיים יחד, בוחרים אחרת, נזכרים שבסופו של דבר כולנו בני אדם. כולנו מאותו שורש, פשוט רואים אחד את השני, מכבדים, יש התמסרות הדדית.
כל הסגל מעורב מנהל המיון כמו האחיות ועוזרות הסעודיות
ערבים ויהודים בוחרים ביחד. במסדרונות הצפופים בליל שפות חרדים בידיש, ערבית בערבית, יהודים בעברית .
נזכרתי בתקליט שהיה לסבתא שלי עת שהייתי מבקר אותה כילד בשנות השישים . קריינות באנגלית פותחת ומובילה בסמטאות העיר העתיקה , "קולות של ירושלים".
קריין שהוליך אותנו כשקולו של מואזין מתערבב בצלילי פעמוני כנסייה ,חמורו של החלבן נוער תוך שהוא מכריז על מרכולתו ,עולם שלם ,של יחד .
בימים עצובים וכואבים אילו ,מבקש להזכיר את האפשרות לבחור בנתיב אחר
שמבקש שלום בכל מחיר.
זכיתי לחוות ללוות כמתעד את הסכמי השלום ביננו למצרים.
כן התברר שזה יותר מאפשרי.
בגין וסאדאת במפגש אינטימי באלכסנדריה.
שבת שלום.



©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com