שבוע שעבר ביליתי במיון בהדסה עין כרם.
כמה שעות אבחון, טיפול, שחרור , זה לא הסיפור.
הסיפור זו החוויה שעברתי כמתבונן מתמגנת לפניהם של האנשים
המפגש האנושי הזה מרתק אותי ,חווה איך מתנהל חדר מיון בירושלים בזמן מלחמה. דו קיום אמיתי מתרחש, חייל מגיע, אח ערבי מקבל אותו מטפל בו.
הלוואי והייתי יכול לשדר משם, זה ריאליטי שאין כמוהו בערוצים, הלוואי והיו יוצרים סדרה , בלי ציניות וסטראוטיפים, פשוט בני אדם ערבים זה לזה , כי מה שראיתי בכמה שעות ,חייב לראות אור ,פשוט בני אדם חיים יחד, בוחרים אחרת, נזכרים שבסופו של דבר כולנו בני אדם. כולנו מאותו שורש, פשוט רואים אחד את השני, מכבדים, יש התמסרות הדדית.
כל הסגל מעורב מנהל המיון כמו האחיות ועוזרות הסעודיות
ערבים ויהודים בוחרים ביחד. במסדרונות הצפופים בליל שפות חרדים בידיש, ערבית בערבית, יהודים בעברית .
נזכרתי בתקליט שהיה לסבתא שלי עת שהייתי מבקר אותה כילד בשנות השישים . קריינות באנגלית פותחת ומובילה בסמטאות העיר העתיקה , "קולות של ירושלים".
קריין שהוליך אותנו כשקולו של מואזין מתערבב בצלילי פעמוני כנסייה ,חמורו של החלבן נוער תוך שהוא מכריז על מרכולתו ,עולם שלם ,של יחד .
בימים עצובים וכואבים אילו ,מבקש להזכיר את האפשרות לבחור בנתיב אחר
שמבקש שלום בכל מחיר.
זכיתי לחוות ללוות כמתעד את הסכמי השלום ביננו למצרים.
כן התברר שזה יותר מאפשרי.
בגין וסאדאת במפגש אינטימי באלכסנדריה.
שבת שלום.
