אחותי צלצלה. שמת לב שהתערוכה נפתחת ביום הולדת של אבא, 28 במרץ 1916? אחותי האהובה מאכלסת בזכרון תאריכים מכוננים. אצלי, בלו"ז הצפוף של החיים, האמנות היא זו האחראית על הזמן.
אני עוסק הרבה בלזכור ולהזכיר את העבר. המחשבות עליך מסתננות החוצה מהראש ללב ומשם למקלדת, גל של זיכרונות. כרגע אני מתעד את ההווה אחרת, ומנסה לחבור לאור בתוכי, לדמיין את שהיה ואת שיהיה.
הורי הסתלקו מהעולם צעירים. שניהם מתו בגיל 67. אחותי ואני חצינו גיל זה, צמודים בהתכוונות להאריך ימינו בגלגול הזה. וטוב שכך, יש עוד חלומות שלא הספקנו לממש.
הו אבא יקר, בזמן השברירי הזה אתה חסר לנו. להקשיב לקולך המרגיע מתאר את המציאות בראייתך העמוקה. למדתי ממך לא ללכת עם המוסכמות והאמיתות של העולם החיצון. למדתי ממסעך לא לחכות לפנסיה כדי לחבור ולהיטיב עם עצמי ואחרים.
"אנחנו כמות מוגבלת של זמן" סבר היידיגר , לא נספיק הכל. מזלי שהספקתי במסעי לפגוש את נשמתי, החיבור למימד הזה הכניס אותי בסוד האין זמן. שם אני פוגש אותך אבא, את אביך שלא הכרתי ואת יאיר. המפגש שלנו איתך בחיים האלו היה בעיקר (ואולי רק) עם עולם התרבות והידע העצום שלך. שמת בנו אהבה גדולה ויצקת בנו יסודות של בטחון בחיים, הומניזם המוביל לחשיבה אנושית, ואהבת הארץ.
הזמנים היום כל כך שונים, ניסוח מחדש של כללי המשחק ואתה חסר. עצוב שבמשך שלושים ואחת השנים שהיה לי אבא לא למדתי לשאול. הרבה שנים אחרי מותך, הבנתי עד כמה לא התקיימה ביננו שיחה על הרגשות שלך, הילדות, השורשים, בית הוריך. לקח לי שנים להבין ולראות עד כמה דילגתי אני על רגשותיי, אז מאיפה שאדע לשאול על רגשותיך?
במציאות העכשווית, כשהתודעה חסרת מנוחה ומותשת, צריך להתעקש ולהתגבר על תסריטי הפחד שזורעים בערוצים. ללמוד מתודעת הצמחים היודעים להסתגל, לכוון את גדילתם לפי מקור האור. בימים אילו שכולם מתלהמים באולפנים, אבל אף אחד באמת לא מקשיב ורואה, אנחנו מצווים לחבור לתודעת האדם שבנו, היודע לא רק להגיב אלא לבחור.
ישראל הולכת ללא נודע. התערוכה עוסקת בעיקול, מה מסתתר מאחורי העיקול לא נדע, יש שם פס אור בתוך החשכה. אני שומע הרבה קולות מאנשים צעירים שרוצים לעצב חיים אחרים, הם כבר מחוברים לתודעה שבוחרת, לא רק מגיבה. מייחל ומאמין שניוולד כולנו מחדש לתודעת חיים, שנהפוך לחברה הבוחרת (למרות הטראומות להסתכן במחירים) בכבוד אדם באשר הוא למען שלום.
ביום חמישי כשתיפתח התערוכה, אתה ואמא תהיו שם איתנו, כמו יאיר, אין תאריך תפוגה לאהבה.
