אי אפשר לעצור עם שהתחיל ללכת

"לידיעת הזמן השברירי" פוסט סיכום לתערוכה

"לידיעת הזמן השברירי" היא תערוכה מינימליסטית, מדויקת בנגיעתה בזמנים שלא הכרנו כמותם. את התערוכה המוצגת בגלריית "מקום לאמנות" אצרה תמר אייזן, ואת שמה בחרה מתוך שיר בספר האמן שלי "הר הרוח", שיצא ב-2023, כמו התאימה אותה לזמן הזה שהחיים של כולנו נהפכו ברגע לרגישים מאד.
לכל תערוכה יש ביוגרפיה. אולי יבוא יום ולא אזכיר את יאיר ואת הדרך הביתה, זה פשוט יישאר הרהור ביני לבין עצמי. זו אחריות גדולה לשתף בלי להוסיף קושי, עצב וכאב למתבוננים ולשומעים. הדס גלעד עורכת הספר אמרה ביום הולדתי ה-70 "נינו מספר על האין ממקום של יש ". כל כך שמח ומודה לתמר על היצירה הזו שנבראה אחרי הרבה מאד שעות של תשומות לב ומחשבות. בשיח הגלריה פתחה וסיפרה על מהלך הולדת הקונספט וההליך האוצרותי – מאותה שורה בשיר העוסקת בזמן, לבחירה בחיים בהיעדרם לכאורה מהפריים. כך נוצרה תערוכה של צילומי נוף וטבע העוסקת באדם לצד הוידאו "טרסות". תודה גדולה לך תמר חברה יקרה ואהובה.
מניח כאן מבחר רגעים מצולמים ותגובות של חברות וחברים יקרים. ושוב תודה לכולם כל כך לא מובן מאליו להגיע לשיח גלריה, שהתקיים בשבת בבוקר, כשאיום הטילים על ישראל כבר החל את ספירת הזמן שלו. תודה גדולה לכם שבאתם ולכם שעוקבים ובכלל ליקום שקיים את רצוני להדהד את הלב בימים אילו שאין אופק אנושי אצל מקבלי ההחלטות. הו הלוואי והיו נשים מנהיגות אותנו.
רוצה לספר לכם על גדי. לפעמים אני מסמן משפטים מתוך ספרים או עיתון לא רק בשביל לזכור אותם אלא זו באמת שמחת מפגש או רגע מפעים, כך קורה לי עם גדי חבר יקר. גדי (בן זוגה של תמר) עמד שעה ארוכה בחלל התערוכה מתבונן כשניגש לשתף ביקשתי שימתין עד שאחלץ את הפנקס הגדול האדום שלחוץ בחולצתי. "אתה תופס את האידאה של הדבר, הצילומים האלו. הכל צבעי יסוד, כל אחד מהמתבוננים יכול לשים על זה משהו . יש בך יכולת לתפוס יסודיות, צילום טוב לא תופס דבר חוץ מהיסוד, היכולת שלך לא להתערבב , אתה כמו מניח תשתית והמתבונן מתחבר לכך. חלק ממה שעוזר לאנשים להיכנס זו תפיסת האידיאה של הדבר שמצויה כאן כמו הכסא אצל אפלטון". וואוו כל כך שמחתי לראייתו. אבא שלי הייתה לו ראית עומק שכזו, אבא איננו ויש גדי שכל כך דייק לי חוויה רבת שנים. כבר בצילומי הרחוב אמרו לי שאין אותי בצילומים רק את ההתרחשות, וכאן מול הטבע הדומם שכל כך נוגע. שוב אני למד כמה זה מעצים לקבל התנסחויות שמדייקות חוויה עמוקה שלא הייתה נגישה או מנוסחת לי.
"זמן שברירי" כותבת אורלי וייסלברג -צור "זה אחד הצימודים הכי מדויקים ומרגשים ששמעתי לאחרונה. אנחנו שבריריים, ביחד ולחוד; והתקופה שברירית; והזמן עצמו שברירי. הוא כל הזמן כמעט נשבר מרוב שבריריות. אולי אפשר לומר שהוא כבר סדוק. נינו - שהוא נשמה רגישה יחידה במינה - יודע ללכוד את הלכי הנפש, הרוח והתקופה במילים ובמראות. הצילומים שלו תמיד כל כך מלאים ברבדים על רבדים של עומק ואנושיות - שלו ספציפית, ושל כל בני האדם בכלל. הם עושים את זה באופן מאוד מרומז ולא טקסטואלי. אותי זה מצליח לרגש כל פעם מחדש".
בשבת אחרי נכנסה אישה בגילנו השירה מבט "אתה דומה לאמא וגם לאבא. אני דורית קינו הבת של גרטרוט, הייתי תלמידה לציור אצל אמא שלך. "..."אני מכירה אותך כנני, כך קראו לך". בערב כשסיפרתי לאחותי אמרתי לה הנה גם אמא מוסרת ד"ש .
"בקר טוב נינו", כתבה מירי קרימולובסקי :"עמדנו מול הצילום הגדול ולא יכולנו למוש ממנו. הוא פשוט היפנט אותנו. כל הסדרה החזירה אותי במובן מסוים לרומנטיקה האנגלית ואפילו לטרנר. הכח שבטבע ומצד שני... האפל.

EPOS International Art Film Festival | אפוס סרטים בעקבות משוררים

 סרטים בעקבות משוררים

השנה הוצפנו ביצירות מפעימות ומרתקות, ועל כן תכנית השירה שלנו עשירה בסרטים חדשים.
סרטים שמרביתם נוצרו ממש עכשיו והם מספקים הזדמנות לעבד את העצב העמוק, את הדאגה ושאר הרגשות המציפים את מרבית מי שחי כאן מאז ה-7 באוקטובר.
מוזמנים להצטרף אלינו, כל הפרטים באתר הפסטיבל: https://www.filmart.co.il

סוף יום  נותרה בהר  רק רוח

הר הרוח
תיעודי
5 דק'
ישראל, 2024
בימוי: נינו הרמן
הפקה: אביגיל גרץ, אנטה הפקות

הסרט הר הרוח משלב בין אמנויות: כתיבה, צילום סטילס וקולנוע. תצלומי הטבע בהר הרוח הם פן ביצירתו של נינו הרמן, פן נפשי שבו הוא שב אל זירת הכאב הגדול של חייו, מותו של יאיר בנו, מקום שמסמל אובדן ושאלה, ולצד זה, מקום שהוא גם הדרך הביתה במובן הקונקרטי ביותר.

ום חמישי | 25.4
אולם קאופמן מוזיאון תל אביב | 20:00

אין תאריך תפוגה לאהבה.

אחותי צלצלה. שמת לב שהתערוכה נפתחת ביום הולדת של אבא, 28 במרץ 1916? אחותי האהובה מאכלסת בזכרון תאריכים מכוננים. אצלי, בלו"ז הצפוף של החיים, האמנות היא זו האחראית על הזמן.

אני עוסק הרבה בלזכור ולהזכיר את העבר. המחשבות עליך מסתננות החוצה מהראש ללב ומשם למקלדת, גל של זיכרונות. כרגע אני מתעד את ההווה אחרת, ומנסה לחבור לאור בתוכי, לדמיין את שהיה ואת שיהיה.

הורי הסתלקו מהעולם צעירים. שניהם מתו בגיל 67. אחותי ואני חצינו גיל זה, צמודים בהתכוונות להאריך ימינו בגלגול הזה. וטוב שכך, יש עוד חלומות שלא הספקנו לממש.

הו אבא יקר, בזמן השברירי הזה אתה חסר לנו. להקשיב לקולך המרגיע מתאר את המציאות בראייתך העמוקה. למדתי ממך לא ללכת עם המוסכמות והאמיתות של העולם החיצון. למדתי ממסעך לא לחכות לפנסיה כדי לחבור ולהיטיב עם עצמי ואחרים.

"אנחנו כמות מוגבלת של זמן" סבר היידיגר , לא נספיק הכל. מזלי שהספקתי במסעי לפגוש את נשמתי, החיבור למימד הזה הכניס אותי בסוד האין זמן. שם אני פוגש אותך אבא, את אביך שלא הכרתי ואת יאיר. המפגש שלנו איתך בחיים האלו היה בעיקר (ואולי רק) עם עולם התרבות והידע העצום שלך. שמת בנו אהבה גדולה ויצקת בנו יסודות של בטחון בחיים, הומניזם המוביל לחשיבה אנושית, ואהבת הארץ.

הזמנים היום כל כך שונים, ניסוח מחדש של כללי המשחק ואתה חסר. עצוב שבמשך שלושים ואחת השנים שהיה לי אבא לא למדתי לשאול. הרבה שנים אחרי מותך, הבנתי עד כמה לא התקיימה ביננו שיחה על הרגשות שלך, הילדות, השורשים, בית הוריך. לקח לי שנים להבין ולראות עד כמה דילגתי אני על רגשותיי, אז מאיפה שאדע לשאול על רגשותיך?

במציאות העכשווית, כשהתודעה חסרת מנוחה ומותשת, צריך להתעקש ולהתגבר על תסריטי הפחד שזורעים בערוצים. ללמוד מתודעת הצמחים היודעים להסתגל, לכוון את גדילתם לפי מקור האור. בימים אילו שכולם מתלהמים באולפנים, אבל אף אחד באמת לא מקשיב ורואה, אנחנו מצווים לחבור לתודעת האדם שבנו, היודע לא רק להגיב אלא לבחור.

ישראל הולכת ללא נודע. התערוכה עוסקת בעיקול, מה מסתתר מאחורי העיקול לא נדע, יש שם פס אור בתוך החשכה. אני שומע הרבה קולות מאנשים צעירים שרוצים לעצב חיים אחרים, הם כבר מחוברים לתודעה שבוחרת, לא רק מגיבה. מייחל ומאמין שניוולד כולנו מחדש לתודעת חיים, שנהפוך לחברה הבוחרת (למרות הטראומות להסתכן במחירים) בכבוד אדם באשר הוא למען שלום.

ביום חמישי כשתיפתח התערוכה, אתה ואמא תהיו שם איתנו, כמו יאיר, אין תאריך תפוגה לאהבה.

  

לידיעת הזמן השברירי.

לידיעת הזמן השברירי.
רשמו לעצמכם מוזמנים באהבה
במקום לאמנות, קרית המלאכה, שביל המרץ 6
28 למרץ 20.00.
להתראות
נינו ותחיה

הודעה לעיתונות

שם תערוכה: לידיעת הזמן השברירי. Know This, Fragile Time

נינו הרמן. Nino Herman

מקום לאמנות, שביל המרץ 6, תל אביב

תאריכים: 28.3-20.4.24

פתיחה: חמישי, ה-28.3, 20:00

אוצרת: תמר אייזן גולדשטיין. Tamar Eisen Goldstein

מדיה: צילום, וידאו



האמן נינו הרמן מציג בתערוכת יחיד דימויים בסביבת מגוריו, הישוב נטף שבהרי ירושלים. במרכז התערוכה "הר הרוח", צילום גדול מימדים של ההר והעצים הנטועים בו, המודבק על הקיר כטפט. הדימוי תופס מקום משמעותי במרחב ולא ניתן להתחמק ממנו. אך אין זה הר הרוח, אתר תיירותי מוכר בנוף, שכן למקום עצמו אין משמעות גיאוגרפית. זוהי הוויה פרטית, יומיומית של האמן המזמין את הצופה לבוא ולהשתתף במסע פנימי אישי משל עצמו אל הנפש. כך גם סדרת הצילום "עיקול". הכביש המתפתל, ריק מאדם ומכוניות, הוא הלך רוח המשתנה תדירות, המעלה תהיות בדבר החיבור בין אדם לטבע, חיים ומוות ומהות הזמן. בכביש זה, בשנת 2000 נהרג בנו יאיר. הדרך היא חלק מדיאלוג מתמשך ואין סופי שמנהל הרמן עם בנו.

לצד אלו יוקרן בתערוכה הוידאו "טרסות" (עריכה מחודשת 2023). בשנות ה-80 צילם הרמן בשחור-לבן את מוסא איברהים, עובד אדמה, חבר ושכן מהכפר הסמוך אבו גוש, מלמד את יאיר הקטן כיצד לבנות טרסות בשטח סביב הבית הנמצא בשולי היישוב. קולות השמחה של יאיר מתערבבים בשיר הזן המתלווה לוידאו וסאונד נקישות האבן עוטף את החלל ונותן מקצב משלו לזמן ולאותו דיאלוג בין האב לבנו.

שם התערוכה "לידיעת הזמן השברירי" לקוח מתוך שיר שכתב הרמן ופורסם ב"הר הרוח", ספר אמן – שירים וצילומים. הספר, בהוצאת כהל, יצא לאור במהלך 2023. הזמן השברירי הוא המציאות בה אנו נמצאים כעת. גם הוא יכול להפתיע.

 

 

שבוע שעבר ביליתי במיון בהדסה עין כרם.

שבוע שעבר ביליתי במיון בהדסה עין כרם.
כמה שעות אבחון, טיפול, שחרור , זה לא הסיפור.
הסיפור זו החוויה שעברתי כמתבונן מתמגנת לפניהם של האנשים
המפגש האנושי הזה מרתק אותי ,חווה איך מתנהל חדר מיון בירושלים בזמן מלחמה. דו קיום אמיתי מתרחש, חייל מגיע, אח ערבי מקבל אותו מטפל בו.
הלוואי והייתי יכול לשדר משם, זה ריאליטי שאין כמוהו בערוצים, הלוואי והיו יוצרים סדרה , בלי ציניות וסטראוטיפים, פשוט בני אדם ערבים זה לזה , כי מה שראיתי בכמה שעות ,חייב לראות אור ,פשוט בני אדם חיים יחד, בוחרים אחרת, נזכרים שבסופו של דבר כולנו בני אדם. כולנו מאותו שורש, פשוט רואים אחד את השני, מכבדים, יש התמסרות הדדית.
כל הסגל מעורב מנהל המיון כמו האחיות ועוזרות הסעודיות
ערבים ויהודים בוחרים ביחד. במסדרונות הצפופים בליל שפות חרדים בידיש, ערבית בערבית, יהודים בעברית .
נזכרתי בתקליט שהיה לסבתא שלי עת שהייתי מבקר אותה כילד בשנות השישים . קריינות באנגלית פותחת ומובילה בסמטאות העיר העתיקה , "קולות של ירושלים".
קריין שהוליך אותנו כשקולו של מואזין מתערבב בצלילי פעמוני כנסייה ,חמורו של החלבן נוער תוך שהוא מכריז על מרכולתו ,עולם שלם ,של יחד .
בימים עצובים וכואבים אילו ,מבקש להזכיר את האפשרות לבחור בנתיב אחר
שמבקש שלום בכל מחיר.
זכיתי לחוות ללוות כמתעד את הסכמי השלום ביננו למצרים.
כן התברר שזה יותר מאפשרי.
בגין וסאדאת במפגש אינטימי באלכסנדריה.
שבת שלום.

מוזמנים להאזין לשיחה מרתקת בפודקסט שלי עם האמן הצלם נינו הרמן.

מוזמנים להאזין לשיחה מרתקת בפודקסט שלי עם האמן הצלם נינו הרמן.

בשיחה דברנו על האמנות שספג כבר בילדותו ועל אמו הציירת, על הקריירה כצלם עיתונות ועל תחילת דרכו כצלם אמנותי מ 2009.

 על תערוכות בכלל ועל התערוכה במוזיאון ישראל בפרט. 

נינו הקריא מתוך ספר האמן שלו כמה משיריו.

צילום יוסי אלוני

אביב 2024