הצילום מהאוסף המדהים של האחים גרין "ציידי ספרים "פרישמן 90 ת"א
סבא שלי נולד בזמנים אחרים, מזכירים את ימינו, הרבה יסודות קיום שנתפסו כבטוחים קרסו , התוהו ובוהו שבין מלחמות עולם היו התשתית שהביאה אותו וחבריו לפלס נתיבים בתודעה הציונית הרוחנית והמעשית ,לאסוף כספים לבניה הארץ. הנה כך הוא מסיים את הפרק הראשון בספרו "ארץ ישראל כיום אורות וצללים"
" העומד מן הצד מקבל את הרושם של מנהיג יהודים מבוהל הנטרד, הנדחף מארץ לארץ ומעיר לעיר, מאספה לאספה ומישיבה לישיבה, אדם שאין לו לא הזמן ולא המנוחה להגות בשאלה עד תומה, שאין לו זמן ומנוחה בכלל, ואף־על־פי־כן הוא מוצא באיזו דרך נעלמה את האפשרות לעבוד עבודה המשנה את דמות עמו ומשפיע על המדיניות העולמית. אף הוא חלוץ אבל אין לו הנחמה של עובדי האדמה באי",שבתום ימי עמלו יזכה להגיע לימים טובים יותר,
בניו הם על פי רוב בני נודד שאינם יודעים טעם בית ומולדת והוא עצמו הוא המנהיג והגולה מיועד למות באחד הימים, זמן רב לפני שהגיע קיצו
ממחלת-לב, מחלת האדם שעבד יתר על מדה, שהיה, עמוס יתר על המדה, מחלת האדם שמחזור החיים הבריאים היה זר לו, מחלת המנהיגים והגולים."
אנחנו בזמן של תמורות, זמנים חשוכים
מזהירים אותנו מרעידות אדמה גיאולוגיות
אנחנו בזמן רעידות האדם אולי כמו אז בימים החשוכים של המשבר הגדול בין מלמות העולם
סבא שלי הוגו הרמן נמנה עם אילו שהקימו מדינה,
אבא שלי גבי הרמן עם אילו שהקימו את קיבוץ עין גב
אנחנו עם חברים יקרים הקמנו את נטף.
נכדתי האהובה בהודו, הוריה היקרים בחרו לא להיות כאן
עצוב לי. הו כמה מורכביםימים אילו, ימי חוסר האונים.
שנים אני שומע נדרש שינויי, תתרחש טלטלה. הקורנה חיזקה את הראיה הזו
הוזמנו מלשון הזדמנות כולנו לעבור למרחב אחריות, אחר מזה שחיינו
העולם נעצר, כמו נאמר לנו "קודם אחריות אחר כך חופש".
רק האדם עצמו ידע האם עזב מאחריות
או מתוך כמיהה לחופש, לנוח .
אני חי באמונה שבני אדם עושים את השינויי .
אמונה שהסתיים זמן המנהיגים כמו בן גוריון וצרציל
אם בני אדם יבחרו בנוח, לא יהיה שינויי.
דן לאור מגלה ב"חיי עגנון" שסבא היה שותף לעריכת ספר פסח בשם "חד גדיא" (1914) עגנון כידוע נהג לטשטש מקורותיו ,אני מחובר לשורשי נשמתי מורשתי, מאמין שבחרה נשמתי את הזמן הזה, המקום הזה ,את ההורים האילו כדי להיוולד. זו לא טעות או מקרה שכאן חיי ,שכאן ועכשיו יש לי הזדמנות לגדל לב לאהבה, לבנות חיי משפחה קהילה ומדינה המושתתים על אהבת האדם באשר הוא
איני יודע את מסעי נשמתו של בני ,לצערי הרב במראית העין ובבחירותיו זה מרגיש ששורשיו לא העמיקו .
סבא כתב בספרו :" "עלינו להבין שהעם הזה אוהב את הארץ כמונו, באהבה לגיטימית. עתידנו תלוי במידה מרובה בפתרון הבעיה שאני מסרב לכנות השאלה הערבית - שכן מדובר כאן גם בשאלה היהודית - ומכנה שאלת השכנות.
לא מדובר בפתרון רדיקלי, כי אם בפתרון של הבנה, ידידות ואנושיות.
כך הוא ראה את העתיד כאן . דוקא בימים אילו אני מאמין שזה הסיכויי היחיד שלנו לקיום כאן ,לצד קהות חושים וערלות לב שהתגברו כל כך במרחב
חווים הרבה אנושיות וידידות בארץ בימים אילו.
לעסוק ביצירה לבבית זו אחריותי לחבור ללב
סבא מת מהתקף לב
ידע שימות צעיר, כך כתב בספרו
"ארץ ישראל אורות וצללים ".
אנחנו בצללים עכשיו
" ארץ ישראל אינה קיימת ועומדת היא מתהווה"
כך כתב בירושלים הד"ר הוגו הרמן סבא שלי בשנת תרצ"ה
תישאר איתנו אמרתי לבני , זמן התהוות בשנת תשפ"ד
אייני יכול השיב, רוח האדם אינה נושבת בארצי
נכון ,המרחב כבר לא מוכר,אלים, מפחיד
האם תפקיר את הכוח שלך לברוא מציאות אחרת כאן
נכון,ארץ ישראל שהכרנו מתפרקת
כבר שנים רבות
הכל הואץ כשהקבלן זכה בבחירות
ההיסטוריה תזכור אותו כמפרק
האיש שביקש לנהל סכסוך
יפול על חרב הסכסוך.
עכשיו זמן לבנות,
"אני ירא את הישראליות על תנאי"
אמר חיים גורי – גם אני.
הצילום מהאוסף המדהים של האחים גרין "ציידי ספרים "פרישמן 90 ת"א
