השבוע חוויתי אישה יקרה במעבר בין עולמות, הספקנו עוד להחליף מילות אהבה , עיניה הסקרניות למודות החיים אורו בבואנו כבר קשה היה הדיבור עבורה ,ובין משפט למשפט פניה היפים כמו סיפרו על שלווה והשלמה זכינו ואנחנו גומעים במבטינו עוד קצת מאשה יקרה זו מלווים בעצב את ימיה שעותיה האחרונים ,
סוניה בלומנפלד בת ה98 נפטרה בביתה במיטתה בשיבה טובה מוקפת משפחה אוהבת אפשרה לכולם להתכונן לפרידה ועדיין זה מוקדם לסכם לתאר את כל שהיתה בשבילנו,
בראש ובראשונה אימו של רוני חברי היקר מגיל 4 ,נציגה של דור הורי שהלכו לעולמם צעירים כל כך בני 67 , סוניה הייתה חברה של אמא וכבר כילדים ביקשה את קרבתנו תמיד מקבלת פני בשמחה וסקרנות ,אחרי לכתם של הורי היתה מתקשרת שולחת מתנות תבשילים עוגות עציצים בימי הולדתי הייתה לה אהבה לעציצים מרפסת ביתה בירושלים היא כמו גן קטן ופורח .בשבוע הזה מצאתי עצמי סורק את קירות דירתה נפרד מבית שכה אהבתי.
אחרי הלוויה עלינו יחד עם כל השבט שלה לבית,, ציורי אימי על הקירות פורטרטים נופים, בני אדם מספרים על הקשר העמוק של שתי האימהות שאינן עוד ,פינת האוכל המסוגננת התקשתה להכיל את כמות האנשים ,אותו מרחב אינטימי שבו אירחה אותנו לארוחות "לאנצ" המפרסמות בד"כ משותפות לאורחיה הצעירים שהכירה התיידדה ועלו לרגל לשמוע את סיפור חייה וגם לספר , סוניה היתה מקשיבה רוב קשב ושואלת מתעניינת זוכרת ומלווה, עכשיו בחדר ממול נכדה נכנס למגירות בשולחן העבודה המעוצב להשלים את הסרט שעשה עליה ימים ושעות ראיין אותה , כל כך מרגש היה לראות באיזו מסירות ולב אוהב נעשתה היצירה הזו ,בסלון ראיתי גם את מוכר הפרחים הצעיר שהפך לבן משפחה היה מגיע כל שבוע גם אליה עם זר כמו לשאר השכונה אחרי ביקורו הראשון כבר הוזמן לצהרים ושיחה, וכך נולדה עוד ידידות מיוחדת. כשאבי נפטר לא היינו לצידו, ועד היום אני כואב את החוויה הזו , עם אמא כבר היינו, ועדיין היה בנו קושי גדול פחד מהמוות, עם סוניה זכיתי
לחוות גם את השינויי שחל גם בי, הזכות ללוות נשמה שעוזבת גוף והכרה של אשה יקרה ואהובה פתחו בי את הלב לאהבה גדולה ובלב מצאתי גם אלבום רגשות שמידפדף לו כמו אלבום תמונות,
מדרגות הפרידו בין הדירות שלנו ברחוב הבאר 4 ברמת גן, גדלנו יחד רוני ואני מגיל 4 ואימהותינו כה שונות נהיו חברות קרובות ,כל אחת מהן באה מגלות אחרת פולין, גרמניה, סיביר, עליה, שנות החמישים, הצנע, זו בהחלט פרידה מדור מעולם שהיה .
במעבר חד אספר לכם שהיום בגרמניה יערך קונצרט גדול של תזמורת מירושלים , הפקה של קונסטנטין סטודנט צעיר שהכיר את סוניה במסגרת ארגון "אות הכפרה והשלום" והפך לחבר קרוב, הוא שייך לדור צעירים וצעירות מגרמניה שרוצים לעשות תיקון מסורים לשליחותם שנובעת מעומק ליבם .
גם אחרי השנה של ההתנדבות המשיך את הקשר, הכרתי אותו שם ב"לאנצ" ויוצא כך שתערוכת צילומינו שהייתה בקרקוב ב2017 מלווה היום את הקונצרט שקונסטנטין הפיק בגרמניה. ותמשיך לנדוד עוד, ואתמול בזמן הלוויה קיבלתי הקלטה ממנו שבו סיפר בהתרגשות שבביקורם באותם רגעי הלוויה בדאכאו התבקש לדבר על הפרויקט שלו על יחסי ישראל גרמניה שכה יקרים לו. והוא התקשה לעבור לסדר היום המתוכנן וסיפר על סוניה : "כשעמדתי שם ביום העצוב הזה הסתכלתי סביבי בחרתי לשנות ,,לדבר על סוניה על סיפור אחד שסיפרה לי על החוויה שלה במחנה וסיפרתי על מותה והיתה לי חוויה של השתתפות איתכם בארץ וגם הרגשתי שהייתי יכול להעביר את לפיד הזיכרונות שלה דור שורדי השואה שביקשו שנספר את זיכרונותיהם ". —
 |
| שלשום נפרדנו מסוניה בלומנפלד חברתנו האהובה והיקרה בת ה98 אמו של רוני חברי היקר מגיל 4 בתמונה מ2017 תחיה מספרת לה על מסענו לקרקוב. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.